אני רוצה להעתיק לפה סיפור מעניין... [מענין לענין באותו ענין...]
לא בגלל שאני רוצה לספר סיפורים... [?]
אלא בגלל שאני חושב שרוב רובם של ה"קושיות" וה"סברות" שלנו שאנו מקשים בדרך כלל... וכו' וכו'...
הינם פרי "עם הארצות" שלנו ...בגדול... [בלשון נקייה והמעטה]
ואנחנו באמת נראים לא פחות מהראש הקהל בסיפור דנן
ואספר: [הועתק מאתר דרשו] הרה"ק
בעל בני יששכר זי"ע שימש תקופה ברבנות קהילת ריביטיטש. בספר תולדות מהרצ"א מסופר, כי קשה היה מאד להשיג את משרת הרבנות באותה קהילה, כי כל רב אשר היה ברצונו להתקבל שם לאב"ד, היה צריך מקודם לעמוד לבחינה לפני "ראש הקהל" דשם, אשר היה בוחן אותם אם הם לומדים וגדולים בתורה די כל צרכם. וראש הקהל הלזה היה עם הארץ ובור ריק ולא ידע מה דקאמרי רבנן כלל, אך היה לו מח חריף מאד, וכל רב שהתייצב לפניו לבחינה היה שואל אותו שאלות וקושיות של בורות ועם הארצות מתוך חריפות גדולה מאד, עד שלא מצאה ידם להשיב לו על שאלותיו, וכך פסל אותם מלהתקבל שם לאב"ד.
וכאשר היה ברצון רבינו זי"ע להתקבל שם לרב ואב"ד, היה גם הוא צריך לעמוד לפניו לבחינה. כאשר נכנס אל בית ארמונו והתייצב לפניו, שאל אותו ראש הקהל: "האתה זה ראבינער שפירא אשר רוצה להיות כאן רב?"
השיב לו: "כן, אני הוא".
שאלו ראש הקהל: "האם אתה למדן ויכול ללמוד?"
– "כן, כן", השיב רבינו.
ושוב שאל ראש הקהל: "היודע אתה מהי פרשת השבוע?"
– "כן, אני יודע. פרשת יתרו".
– "ומי היה יתרו?"
– "יתרו היה 'גלח' (כומר), כהן מדין".
– "וכמה בנות היו לו?"
– "שבע בנות".
– "אם כן אשאלך שאלה: אם יתרו היה 'גלח', אז איך היו לו שבע בנות? הלא הגלחים כידוע אינם נושאים נשים ואין להם בנים ובנות?"
ענה לו רבינו תיכף ומיד תוך כדי דיבור: "זה היה לפני מתן תורה ואז עדיין הותר להם לישא אשה ולהוליד בנים"…
תשובת רבינו זי"ע הוטבה מאד בעיניו וצעק ואמר מתוך התלהבות: "אתה באמת למדן גדול ומובהק! אותך ראיתי לטוב בעיני כדאי והגון לשבת על כסא הרבנות דקהלתנו ריביטיטש".
וכן הוה שנתקבל שם ברוב פאר וכבוד בלי שטן ומסטין.
ואכמ"ל יותר...................