תמיהה הידוע ברמב"ן סוף פר' בא - איפה כתוב במזוזה יציאת מצרים?

מי לה אלי

משתמש ותיק
ברמב"ן הידוע (יג טז) מונה בין המצוות שהם זכר ליציאת מצרים מצות מזוזה, וז"ל, "והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות", והעולם תמהים, הא במזוזה לא נזכר אף פעם יצי"מ.

ועדיין לא שמעתי תירוץ המתיישב על הלב, ואשמח אם אחד מהחברים יציע תשובה נכונה.
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
כוונתו פשוטה שכל ענין יצי"מ
להודות אמונת הייחוד וחידוש העולם.
ומצוות מזוזה לכתוב הלימוד הגדול הזה שלמדנו ביצי"מ
על פתחי בתינו
כמו שנאמר:
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד

הפסוקים אחר פרשת שמע:

והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא בנית:
ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת:
השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:
...
כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם:
ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' ממצרים ביד חזקה:
ויתן ה' אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו:
ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו:
ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה:

וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו:  

הפסוקים לפני והיה אם שמוע:

ואהבת את ה' אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים:
וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלהיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה:
ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו:
ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם ויאבדם ה' עד היום הזה:
ואשר עשה לכם במדבר עד באכם עד המקום הזה:

ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל:
כי עיניכם הראת את כל מעשה ה' הגדל אשר עשה:
ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה:
ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש:
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק:
והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים:
ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה:
 

מי לה אלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שש אנוכי אמר:
כוונתו פשוטה שכל ענין יצי"מ
להודות אמונת הייחוד וחידוש העולם.
ומצוות מזוזה לכתוב הלימוד הגדול הזה שלמדנו ביצי"מ
על פתחי בתינו
כמו שנאמר:
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד
נכון כתבת, אך עדיין לא מתיישב על הלב.
לשון הרמב"ן "והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות"
שש אנוכי אמר:
הפסוקים אחר פרשת שמע:

והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא בנית:
ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת:
השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:
...
כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם:
ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' ממצרים ביד חזקה:
ויתן ה' אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו:
ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו:
ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה:
וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו:  

הפסוקים לפני והיה אם שמוע:

ואהבת את ה' אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים:
וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלהיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה:
ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו:
ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם ויאבדם ה' עד היום הזה:
ואשר עשה לכם במדבר עד באכם עד המקום הזה:
ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל:
כי עיניכם הראת את כל מעשה ה' הגדל אשר עשה:
ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה:
ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש:
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק:
והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים:
ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה:
לא הבנתי כוונתך בזה
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
מי לה אלי אמר:
שש אנוכי אמר:
כוונתו פשוטה שכל ענין יצי"מ
להודות אמונת הייחוד וחידוש העולם.
ומצוות מזוזה לכתוב הלימוד הגדול הזה שלמדנו ביצי"מ
על פתחי בתינו
כמו שנאמר:
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד
נכון כתבת, אך עדיין לא מתיישבת על הלב.
לשון הרמב"ן "והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות"
שש אנוכי אמר:
הפסוקים אחר פרשת שמע:

והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא בנית:
ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת:
השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:
...
כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם:
ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' ממצרים ביד חזקה:
ויתן ה' אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו:
ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו:
ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה:
וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו:  

הפסוקים לפני והיה אם שמוע:

ואהבת את ה' אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים:
וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלהיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה:
ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו:
ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם ויאבדם ה' עד היום הזה:
ואשר עשה לכם במדבר עד באכם עד המקום הזה:
ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל:
כי עיניכם הראת את כל מעשה ה' הגדל אשר עשה:
ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה:
ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש:
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק:
והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים:
ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה:
לא הבנתי כוונתך בזה
מה שנראה היינו 'אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים'

וביציאת מצרים הראיה לא הייתה רק סבל המצרים ומכותיהם אלא גדלו וידו החזקה של הבורא.

היינו:

'יציאת מצרים' היא ה'מופת'

ה'ראיה' היא 'מציאות הבורא' ו'ידו החזקה'

וכוונתי בהבאת הפסוקים
להראות היות פרשות אלו כרוכות בענינן עם יציאת מצרים שמחייבת אמיתתן וזכרונן.
 
 

עלה מבבל

משתמש ותיק
הגרי"ז זצוק"ל ביאר עפ"י דברי הרמב"ן על פרשת שמע שכתב שה' אלקינו הוא שם עצם, ואין הכוונה רק ה' שהוא אלקינו, אלא הוא שם עצם כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו שם תפארת. עיי"ש. ולפי"ז מש"כ אלקינו מוזכר בו ניסי יציא"מ, וקצרתי.
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
רמב"ן דברים (פרשת ואתחנן) פרק ו פסוק כ
וטעם כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות - שישאל תחלה, על מה יעידו אלה המצות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה.
 

תא חזי

משתמש רגיל
ידועים דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא שכתב 'ובעבור כי הקב''ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו וכו', והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב' עכ"ל, ורבים נתקשו היכן מוזכר ענין יציאת במזוזה. ונאמרו בזה כמה תירוצים, וכלם דחוקים.

ונראה בס"ד לומר, היות ובפסוק 'שמע ישראל' מרומז הדיבור של אנכי ה' אלקיך, כמו שכתבו הפוסקים בשם רב עמרם גאון, ושם נאמר 'אָֽנֹכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ
אֲשֶׁר הֽוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים', הרי שבהזכירו יחוד ה' נזכר גם יציאת מצרים, שעל ידי יציאת מצרים נקרא יחודו עלינו.

וגם פרשת 'והיה אם שמע' מורה על יציאת מצרים, כי היא סמוכה לפרשת 'כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא', כלומר כל פרשת והיה אם שמע בא להורות שארץ ישראל אינה כארץ מצרים, שארץ מצרים 'אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה', ולפרשה זו נסמכה פרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי וגו', לומר שאם נקיים המצוות 'וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וגו' וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ', ואם ח"ו יעברו על המצוות 'וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר וגו' וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם', כלומר נאבד את זכות ישיבת הארץ, ולכן 'וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וגו' וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם וגו' וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ'.

הרי שפרשיות אלו שבמזוזה שהם 'שמע' 'והיה אם שמע' מורים ממש על יציאת מצרים.
 
חלק עליון תַחתִית