הבגדים הקרועים  הוכיחו ! וישב.

NETANEL

משתמש ותיק
מעט פרפראות ממפרשי התורה  לוישב - וע' פנים לתורה.

1,
הבגדים הקרועים  הוכיחו !
             .....  של יוסף כמובן. 

  בכך בדקו דברי מי צודקים: אם בגדיה  קרועים סימן שהוא תקפה.
 אבל בהתברר שבגדיו הם שנקרעו - הוכת שהיא תקפתהו...( החזקוני).
  אבל אכ למה נאסר ?  ברמבן ובטור 5 טעמים עייש..


2
,
כמו הירח. מצויין. 
  אבל באיזה  מובן !
  
א. בית הסוהר = סהר (ירח), הבית העגול.  כמו הירח העגול .
 ( ר מיוחס).

 ב.  בית הסוהר= בית עם  מעט אור. (רמבן)
      מה הקשר ?  חילופי צ\ס
        צהר והפכו  הוא הסהר.  הסבר:
        צהריים -  מהשמש אור רב.
        סהר= ירח - אור מועט.

ולכן לרמבן: 
  בית הסוהר = בית הירח- בית חשוך.

ג, ומה פתאום - מצרית . הסוהר זה במצרית   = בית האסורים הקשורים. 
ורק לכן  היתה התורה צריכה לפרט : " בית הסוהר-  מקום אשר  אסירי המלך יושבים שם".  ( אבע)

3.
דריפתא קקבטון  ! ?    הלחם או הסלסלה ?

 א,  מה אתה אוהב?
לחם לבן ?  לחם  חם ?
 ואולי  לחם  חררה ( על גחלים) ?
העיקר: שיהיה לחם יוקרתי של שרים. 

ב,  ובאיזה כלי הגשה ? 
סלסלה משובכת (שבכה).
או סלסלה  מענפי דקל ?
ואפשר גם סלסלה מנצרים !
 
ג,  ולמה זה ככ משנה ? 
כי.  "סלי חורי " פירושו" :
*. לחם חיוור= לבן. רסג- רמבן. 
*.לחם חם =  מלשון חרי/ חרון. בת. ירושלמי. והוא הדריפתא קקבטון.
*.   על גחלים= חררה. רדק.
*.  לחם שרים= על משקל "חורי(שרי) יהודה" כך הבין האבע  ברסג.

ד,   ומה עם הסלסלה ?
*. משובכת .חורי = חורים רשי ועוד. 
*. מענפי דקל .חורי = חריות הדקל.  כך ר מיוחס.
*. מנצרים- היפוך האותיות: חרי= יחר= יחורים. דהיינו סל  מנצרים. כך בשכל טוב.

4,
לא , לללא!
אמרתי לסחוט ל א  לשחוט !
 
" ואשחט אותם אל כוס פרעה".  בשין שמאלית. ש= ס. 
 אבל  האבע נראה שהיתה לו גירסה בשין ימנית.  שכן הוא אומר:
" כמו שוחטי הילדים" ולא כגאון ( רסג) שביאר :סחיטה.

נ.ב. במקור חיים פירש  כאבע.


 
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
להלן ציטוט נאה לעניין מכירת יוסף
מהגאון ר' חיים מוולוז'ין:


הקשה הגרח מוולאזין : חכמינו אומרים כי הבור היה מלא בנחשים ובעקרבים. הלכה פסוקה היא ברמב"ם: (גירושין יג,יז) "נפל לחפירת נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת (ואשתו מותרת להנשא) משום שבודאי ימות".

הרי שעצתו של ראובן כמוה כפסק דין מות ובכל זאת קוראת לזה התורה הצלה.
לעומת זאת בעצתו של יהודה: "לכו ונמכרנו לישמעאלים" שלכאורה יש כאן הצלת חיים אומרים חכמינו (סנהדרין דף ו',ע"ב) "כל המברך את יהודה אינו אלא מנאץ" כלומר שחז"ל ראו בעצה זו מעשה חמור ולא הצלה והדבר צריך ביאור.


אלא - טובה עצת ראובן מעצת יהודה.
שראובן הציע להשליכו הבורה
– מקום נחשים ועקרבים בא"י,
 ויהודה הציע – "לכו נמכרנו
לישמעאלים" - להגלותו לחוצה לארץ.

אומר הגר"ח מוולוז'ין:
טוב יותר בור של עקרבים בא"י -
שאדם מישראל נמצא בתוך ארצו מצבו בטוח יותר ואפילו אם מסובב בנחשים.

ואילו בנכר גם אם לפרקים זוכה אדם לעלות לגדולה בכל זאת הריהו קרוב למיתה יותר מן החיים. .
ולכן הגמרא בסנהדרין (ו:) אומרת:
"המברך את יהודה אינו אלא מנאץ".
 
NETANEL אמר:
בכך בדקו דברי מי צודקים: אם בגדיה  קרועים סימן שהוא תקפה.
 אבל בהתברר שבגדיו הם שנקרעו - הוכת שהיא תקפתהו...( החזקוני).
תמיד תמהתי ובזה, הלא גם אשת פוטיפר סיפרה שהיא תפסה אותו, כדי שלא יברח, אז מה ההוכחה כאן? [ובכלל מי אמר שנקרעו הבגדים]
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
באם נעיין בפירושו התירוץ עולה מאליו. וז"ל
ויעזב בגדו אצלי : שהסיר מעליו כדי לאנסני ולא הספיק לקחתו עד שצעקתי והניחו וברח.
ונמצא באגדה שהביאו יוסף לפני המלך , בא גבריאל כדמות איש ויאמר : אם על המלך טוב יצוה לבדוק בבגדיהם -
אם בגדי האשה נקרעים בידוע שהחזיק בה יוסף לאנסה, אבל-
אם בגדי יוסף נקרעים החזיקה היא לאנסו , ויבוקש הדבר וימצא שהיו בגדי יוסף קרועים, ובשביל כך לא דנוהו להריגה. ע"כ.

דהיינו יש לחבר את הפירוש הנכתב בשני הפסוקים יחד,
ולכן אם בגדו שלו שלם ובגדיה שלה קרועים - סימן שפשט בגדיו [שלמים] לתוקפה ,ומשום כך בגדיה שלה קרועים שנאבקה עימו.
אבל אם בגדו שבידיה קרוע, ובגדיה שלה שלמים - סימן שהחזיקה בבגדיו[שנקרעו] והוא ברח, ולא כדבריה " שהסיר מעליו ". שפשטם לעבירה -, ובכך הופרכו דבריה .
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
בפרשת ויגש מתברר נדבך נוסף לנאמר לעיל על קריעת בגדי יוסף ,
"רק אדמת הכוהנים לא קנה, ובחזקוני פירש "לפי שדנוהו לזכות כמו שפירשתי למעלה,מז, כב,

וכן גם בדעת זקנים לט,יב, ובביאורם שם " שאמרו הכומרים:ראו איפה בגדו נקרע,אם לפניו סימן שרצה לבוא עליה, ואם מאחוריו בידוע שברח מאשת אדוניו וקרעתו כשביקשה לעכבו" ומצאו הקריעה מאחוריו.
 
@NETANEL
זה משונה מאוד
כי בפסוק כתוב שהיא טענה שהיא הרימה קולה, ואז הוא רצה לברוח, ואז היא תפסה אותו
כך שבכל מקרה היה צריך להקרע הבגד שלו מאחוריו
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
מידות ושיעורי תורה אמר:
@NETANEL
זה משונה מאוד
כי בפסוק כתוב שהיא טענה שהיא הרימה קולה, ואז הוא רצה לברוח, ואז היא תפסה אותו
כך שבכל מקרה היה צריך להקרע הבגד שלו מאחוריו

ישכח, טענתך הגיונית, 
ןעכפ אני העתקחי מביאורי  הדעת זקנים  בחומש עוז והדר המבואר,
 וכל זמן שאין תשובה מניחה את הדעת לשאלתך, נשוב להסברו של החזקוני כנל: שיבדקו אם בגדיו נקרעו או בגדיה.
   ואולי אם נמשיך בדבריך , אפשר גם כאן לדחוק את שאלתך  אם כי ברמה פחותה, שכן הסברו של החזקוני נכון רק אם נניח שהיתה שם התרחשות אלימה.  ואולי לא כך היו הדברים !

מה אש אינו דולק יחידי - אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי. 


 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שמא נאמר שתחילת הבריחה הרי היתה צריכה להיות כשעדיין פניו אליה ולא לאחר שהסתובב, ומסתבר שאז כבר תפסה בבגדו למנוע ממנו לברוח
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
רשימה חדש בביאורי הפרשה הועבה לקישור -
 
נערך לאחרונה:

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה הדבר שיש לו קשר גם לפרשה וגם לחנוכה ? הדבר.

א.

בראשית לז יד וישב.
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֨יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר...

מה הדבר הזה ?
אנו משתמשים במילה זו במשמעויות רבות ונרחבות: תביא לי את הדבר.. לא צריך דבר..ועוד.
המקור הראשון והעיקרי הוא מלשון דיבור שורש ד,ב,ר, כמו דבר השם או איש דברים וגם : הוא הדבר אשר דיברתי אל פרעה"
אבל יש גם "לא אוכל לעשות דבר, או כל דבר אשר יבוא באש.

ב.
דֶּבֶר -בסגול.
דָּבָר- בקמץ.
דִּבֵּר- בחיריק וצירה.

מה מכל הנ"ל מתקשר ל"דְּבִיר" שבעל הניסים ?
וגם בשמ"ע ברצה והשב את העבודה לדְּבִיר..

אבל מה זה בכלל דביר?

1.
המקדש כולו.
רק חלק במקדש: והוא-
2. המחיצה בין הקודש לק"ק.
3. קודש הקדשים בעצמו.
וכולם נמצאים במפרשים.

* בתפילה ובמעוז צור הכוונה למקדש כולו
* ובתיאור בניית המקדש הכוונה לקודש הקדשים ולעיתים גם למחיצה שלפניה.


וכך גם הפירושים השונים: ל"דְּבִיר -
* דִּבֵּר = שמשם יוצא הדיבור לעולם. [חזל]
* או הדֶּבֶר = מגיפה לעוברי רצונו. [ במפרשים]
* או דָּבָר בקמצים- ויל"ע למה התכוונו. [במפרשים על המדרש]


ב

ועל טסלה ואדיסון כתבתי כאן-
 
נערך לאחרונה:
חלק עליון תַחתִית