ילד שלא רוצה להיות בוגר

שניאור

משתמש ותיק
אני ב"ה מברמץ עוד מעט את הילד שלי, ולאחרונה אני שם לב שהוא מתוח וקשה לו.
לפני כמה ימים יצאתי לטייל איתו בנחת, ותוך כדי הטיול תפסתי איתו שיחה עמוקה, לנסות לברר מה קשה לו ומה מעיק עליו.
התברר לי שהוא מרגיש שאחרי הבר מצוה הוא צריך לעזוב את כל המשחקים וכל הדברים הילדותיים, וזה קשה לו.

מה עושים? איך מנעימים לו את זה?
וגם האם זה נורמלי או שיש פה משהו חריג שאולי צריך לטפל בו?
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
קודם כל, מגיע לך מחמאה!
אתה אבא טוב, שמרגיש מה שעובר על הבן שלך, ועוד יותר מזה, גם פותח אתו שיחה, שבו הוא משתף אותך במה שעובר עליו, שירבו כמותך!

אני לא מכיר מקרוב את הבן שלך,
אך התחושה שלי שזה לא ענין של 'לא רוצה להיות בוגר',
אלא, שהמעבר והמחויבויות שיש בו, מלחיץ אותו,
יש אנשים שכל שינוי מציף בהם רגשות חרדה,
אני חושב שזה לא חריג,
ואדרבה, אם כבר התחלת לפתוח את הנושא,
תנסה לרדת אתו לרזולוציות ורגשות נלווים, ולתת לו אמפטי' כמה שאתה מסוגל.
 

שניאור

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
אך התחושה שלי שזה לא ענין של 'לא רוצה להיות בוגר',
אלא, שהמעבר והמחויבויות שיש בו, מלחיץ אותו,
יש אנשים שכל שינוי מציף בהם רגשות חרדה,
ודאי פשוט וברור שזה לא ענין של 'לא רוצה', כל ילד רוצה להיות בוגר.
הענין הוא הכיוון הקשה שהוא לוקח את זה, בכך שהוא מרגיש שהוא הולך להפסיד כיפים.
ניסיתי להסביר לו שזה לא שהוא הולך להפסיד, אלא זה פשוט לא יעניין אותו.
לא כ"כ הצלחתי, השאלה אם רק לתת לו הרגשה שמבינים אותו וכדו', או שעדיף להגיד לו בפירוש, אם זה יהיה לך קשה תוכל להמשיך לשחק כמה שתרצה.

אגב אני מקווה לתפוס איתו עוד שיחה בימים הקרובים לראות אם עצם השינוי מרתיע אותו, או שהוא מרגיש באמת הפסד.
 

יאיר

משתמש ותיק
לענ"ד כדאי לאפשר לו קצת להמשיך לשחק כמה שבועות ואז בהדרגה לנסות להסביר לו וכו' למען בריאותו הנפשית.

לחץ מיותר למבוגר וכ"ש לילד זה דבר מזיק מאוד
 

שניאור

משתמש ותיק
פותח הנושא
יאיר אמר:
לענ"ד כדאי לאפשר לו קצת להמשיך לשחק כמה שבועות ואז בהדרגה לנסות להסביר לו וכו' למען בריאותו הנפשית.
עוד לא אמרתי לו אף פעם שהוא אמור להפסיק לשחק, הוא מתבונן בסביבתו, ורואה שבחורים לא משחקים, וזה מלחיץ אותו.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שניאור אמר:
וגם האם זה נורמלי או שיש פה משהו חריג שאולי צריך לטפל בו?
אין לי נסיון בחינוך (מקסימום ניסיון בלהיות ילד),
אבל נראה לי שהי' חריג אם הוא לא הי' נלחץ, וכנראה שהוא עובר תהליך טבעי ובריא - וזה לא סותר שנצרך ליווי שלכם שיעזור לו - ובאופן הליווי איני מנוסה כלל ואשאיר למומחים לענות. אבל לעצם התופעה אני בטוח שזה טבעי ובריא ובפרט שהוא עצמו מודע לזה - שזו מעלה נפלאה (הן מבחינת המקרה, שטוב שיש מודעות, והן מבחינת הילד - שטוב שיש לו מודעות עצמית ויכולת ניתוח רגשית, בלי עין הרע).
בברכת מזל טוב, תזכו להמשיך לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים.
 
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
התופעה הזו קיימת גם בגלאים יותר מוקדמים, ילדים קטנים שלא רוצים להיגמל / לעלות לכתה ועוד כהנה.
אחד הנקודות שתופסות ומועילות לגבור על הפחדים הללו, זה להעמיד פירוט של 'רווחים' שמרווחים בגלל הבגרות,
בחור בוגר מרויח 'כבוד' - הוא רשאי לעלות לתורה, להיות ש"ץ וכדו'.
גם מצד ה'משחקים' ישנם פלוסים לבחורים שנהנים מקמפ'ים ואטרקציות מיוחדות שמאפשרים רק לגדולים לעשות.
גם יש אפשרות להרויח כסף יותר מילד קטן, בעולם התורה יש "ישיבת בין הזמנים" וכדומה.
 

שניאור

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
קודם כל, מגיע לך מחמאה!
אתה אבא טוב, שמרגיש מה שעובר על הבן שלך, ועוד יותר מזה, גם פותח אתו שיחה, שבו הוא משתף אותך במה שעובר עליו, שירבו כמותך!


אגב הודעתך חיממה לי את הלב, הגם שאינני מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי.
ונזכרתי במה ששמעתי שהרמ"ח מסלונים בהיותו דר בטבריה נכנס פעם למקווה בער"ש, והיה צפוף מאוד, ובתוך המים עמד אחד שהיה נקרא המשוגע של העיר, וכשהוא ראה שהרמ"ח רוצה להכנס לטבול הוא התחיל לצעוק "כבוד התורה, תעשו מקום לר' מוטל".
אחרי שהרמ"ח יצא מהמקווה הוא אמר לסובבים אותו: תראו, בתוך המקווה, בלי בגדים, המשוגע של העיר, ובכל זאת זה מחמם את הלב.
 

mmh

משתמש ותיק
.
.
1. תן לילד שלך 'אישור' לשחק.
יתכן ואתה משדר לו איזו הרגשה שזה כבר לא מתאים וכו',
דבר שרק מגביר את הצורך שלו להיאחז בשרידי ילדותו.
תתענין במשחקיו, תקשיב לתיאורים, תשאל מי ניצח ואיך הצליח כו'.

2. אם תרצה לבגר את ילדך, תן לו משימות של אחריות.

דוגמאות:
שלח אותו עם 1000 ש"ח להחזיר הלוואה,
אל תיתן לו דרשה שלמה לפני כן,
פשוט תן לו את זה כאילו מדובר ב-50 ש"ח, ושלח אותו.
תוכל אח"כ לשבח אותו על האחריות שלו, אבל במילים קצרות.

תבקש מהגבאי לתת לו איזה תפקיד בבית כנסת,
אתה יכול לתת לגבאי 20 ש"ח 'משכורת' כדי לשלם לבן שלך על התפקיד שלו...

3. עוד רעיון לבגר ילד, הוא להתייעץ אתו ולשמוע דעתו,
וכן לשתף אותו בחוויות אישיות שלך,
כמו: היום עקף אותי מישהו בתור למכולת וכמעט צעקתי עליו, בשניה האחרונה החזקתי את השפתיים שלי וכו'.

אם כי, הרבה יש לדון על התועלת בלבגר ילד לפני הזמן, ואכמ"ל.

מקווה שהועלתי.
 

יהודי

משתמש ותיק
אני הקטון גם מסכים עם הלעיל שזה דבר מאוד טבעי והגיוני.
סה"כ היה לו טוב עד היום, ופתאום נדמה לו שזה הולך להיעלם, טבעי ובריא להילחץ.

אני חושב (כנראה התכוונו לזה לעיל) שאפשר לתאר לו את היופי בחיים אחרי הבר מצוה באופן שיכנס להרגשה הטובה והנעימה שלו (הדברים שידוע שיעשו לו טוב).

בעז"ה שיהיה הרבה נחת ממנו
 
אומרים חכמי הנפש, כי כל התינוקות כולם, אין חפצם בגמילה מחיתולם, רבים הפעוטות שצווחין ככרוכיא עם כניסתם לבית הפעוטות, דרך הקטנים לחשוש בבואם לראשונה בשערי בית הספר, וכן רוב הילדים חפצים להיות גדולים, אך רעדה תאחזם בשערי בר המצוה.
זהו טבעו של עולם, כך היא נפש בריאה, ועוד לא שמעתי על תינוק בריא בגופו ונפשו, שגדל והחיתול לגופו, והוא הדין לנידון דידן.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
שניאור אמר:
יעקב שלם אמר:
מה רע בפתרון של הרב וולבא?
מה הפתרון?

שמעתי מכלי ראשון

שאלוהו אם לאפשר לשחק כדורגל לנערים בגיל 12-13
וענה עדיף כדורסל כי כדורגל זה בהמי 

חזרו ושאלוהו גם לבחורים מישיבה קטנה?
חזר וענה גם בישיבה גדולה!   ע"כ עיקר דבריו

ואני הקטן אוסיף
פעמים שזה קצת שונה באזור המגורים
לשם כך יש פארקים הרחוקים מעיני הקהילה 

(שמעתי פעם ציטוט מיהודי ת"ח מופלג (אמריקאי!) שהעמיד דור ישרים מבורך
בנים וחתנים ואף נכדים ת"ח
שהיה גר באחד מהאזורים היותר "חשובים" בירושלים

וכשראו חשובי הקהל שנערים (היינו בניו של אותו ת"ח)
שהם משחקים כדורסל בשכונתם
ותהו על הפירצה שנפערה בחומת הספאסנישט
פנו אליו בטרוניה רבה

ואף הוא החרה אחריהם

"לא אתן להרוס את חינוך ילדיי בגלל לחץ חברתי"
 
אינני איש חינוך, ואך לא מתקרב לכך. אך אני זוכר את תחושתי לפני שאני התברמ"צתי. גם אני פחדתי. כי היה נראה לי שביום אחד אני אהפוך לאברך חשוב ועצוב.
אך זה לא כך. ההתבגרות הזו זה תהליך ארוך שתלוי אך ורק בבחור וברצונו. (אני רואה סביבי נערי בר-מצווה שמשתובבים בשלוליות יחד עם אחרוני זאטוטי עולם. זה מצחיק ומוזר, אבל מראה שהתבגרותם תלויה רק בהם.)
באופן אישי אני חושב שצריך להרגיע אותו בצורה נקודתית (כגון: דיה לצרה בשעתה. או להסביר לו את זה..) ואחרי הבר-מצווה הוא יראה לבד ששום רעידת אדמה לא קרתה והכל נשאר כפי שהיה. התבגרותו תהיה מעצמו, ודברים שהוא לא יעשה, מעצמו הוא לא יעשה כי "אני לא תינוק" ואם כן הוא לא מפסיד כלום. ואט אט כמו שאמרת, דברים לא יעניינו אותו וזוהי ההתבגרות...

אבל הרעיון הוא שלדעתי הוא רואה את הבר-מצווה כיום שאחריו מתמוטט העולם כפי שהוא מכיר אותו והוא הופך להיות בוגר.
דבר שלא נכון. הבר-מצווה מכניסה אותו למחנה הגדולים. וכחבר במחנה הגדולים, יהיו דברים שבהדרגה הוא ימאס בהם מבלי לאבד את הכיף בחיים.

לכן אני חושב שלא צריך יותר מידי לעשות בנידון. אולי לנסות להרגיע אותו קצת. אבל הכל יעבור כשיתברמ"ץ.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
רצוני לשאול בכנות, האם הפחד להתבגר קיים רק אצל ילדים לפני בר מצוה?
האם בחור שעולה לישי"ג לא חושש מהדרישות היותר גבוהות הקיימות שם?
זה לא יוצר אצלו לחץ ומתח?
האם סתם יש לבחור לדחות את תקופת ה'שידוכים' ל'אחרי החגים'?
גם זה נובע מלחץ?
כשאתה כבר מתחתן, אתה לא מפחד מהרגע שיבואו הילדים ותצטרך לנהל בית באמת?
לא רק להמשיך לשחק 'אבא ואמא'?
האם אחרי שיש ילדים הפחד הזה כבר נגמר?
פחד מלאן שאתה צריך עוד להגיע ולגדול?
זה קיים כל החיים, זה הדבר הכי חיובי שקיים בחיינו, וזה הוא ה'מחייב' היחיד שיש לנו במסילה העולה בית אל.
לדעתי.
 

ברזלים

משתמש ותיק
להכניס ילד בן 13 לסדר יום מלחיץ עד כמעט 10 בערב הוא מעשה לא אנושי, עד שבא הביתה מיד לוחצים אותו ללכת לישון ולא מספיק לדבר עם האחים וכו'. צריכים לתת לילד שרוצה ללכת לביתו ב6-7 בערב. ולאט לאט להרגיל אותו לסדר שלישי.
 

צבי הירש

משתמש ותיק
שניאור אמר:
אני ב"ה מברמץ עוד מעט את הילד שלי, ולאחרונה אני שם לב שהוא מתוח וקשה לו.
לפני כמה ימים יצאתי לטייל איתו בנחת, ותוך כדי הטיול תפסתי איתו שיחה עמוקה, לנסות לברר מה קשה לו ומה מעיק עליו.
התברר לי שהוא מרגיש שאחרי הבר מצוה הוא צריך לעזוב את כל המשחקים וכל הדברים הילדותיים, וזה קשה לו.

מה עושים? איך מנעימים לו את זה?
וגם האם זה נורמלי או שיש פה משהו חריג שאולי צריך לטפל בו?
אני רואה פה 2 שאלות:
1. האם זה נורמלי?
לענ"ד זה נורמלי לחלוטין
לא ראית מימיך אדם העומד לפני נישואי בנו/בתו הראשון והוא בגדר 'מתוח וקשה לו'?
2. האם יש לטפל בו?
אם הבר מצוה קרובה לא כדאי 'לחפור' בזה
אני מכיר אישית כמה חתנים שהיו מתוחים ולחוצים כשהתקרב זמן החתונה, וכעבור זמן קצר אחרי החתונה זה עבר כלא היה
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
שניאור אמר:
וזה קשה לו.

אני מתייחס רק למילים אלו, כיוון שלהבנתי בהם מרוכז הסיפור.

הרבה פעמים אנו נתקלים בחיים בקשיים, אבל הם לא נתפסים אצלינו כמהותיים ומיוחדים, אלא כמצב רגיל של חלק מהחיים.

אבל לפעמים יש לנו חשש וחרדה מקושי עתידי, במצבים אלו שהקושי עדיין לפנינו, יש תפקיד גדול לדמיון שלנו להשלים את חלק הפאזל החסר.
שם לעלולים להיות טעויות הגורמות לנו לזהות בצורה שאינה נכונה את המציאות וממילא לחשוש מהעתיד הצפוי.

כשאתה כותב 'וזה קשה לו' אתה כותב את החשש מהקושי העתידי, לא קושי מהמצב הקיים כרגע.
יתכן מאוד שכשהוא יהיה בעתיד ההוא, הוא כלל לא יחווה קושי. גם אם יחווה קושי, יתכן והוא יהיה קושי מהסוג הנורמלי והתקין שקיים כל הזמן במהלך החיים.

לכן הייתי מנהל עם בני בסיטואציה כזאת בירור ממה בדיוק אתה חושש? כמה לדעתך זה יהיה קשה? (100-0)
בהזדמנות זו הייתי אולי מפתח אצלו מיומנות של הצורה בה יש לקחת את הקשיים בחיים ע"י בפרופורציה נכונה.
בסה"כ אם מהקושי הזה הוא ילמד את לנהל נכון את רגשותיו בשעת קושי, זאת תהיה עיסקה טובה לכל החיים.

מזל טוב! הצלחה מרובה וס"ד.
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
אינני איש חינוך (מה זה...) סתם כיוון
יש כיום הרבה נערי בר מצווה שנותרים ילדים ואולי זו הבעייה 
אני דווקא כן הייתי משבח אותו על הרצינות והדאגה ז'''א לצבוע בצבעים חיוביים את מה שהוא מרגיש וכמובן לדאוג שזה לא יגיע למצבי קיצון
(תסביר לו שכיום גם למבוגרים יש שעשועים כמו כתיבה בפורום דהכא במקרה הטוב...)
 

שמעיה

משתמש ותיק
שניאור אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
קודם כל, מגיע לך מחמאה!
אתה אבא טוב, שמרגיש מה שעובר על הבן שלך, ועוד יותר מזה, גם פותח אתו שיחה, שבו הוא משתף אותך במה שעובר עליו, שירבו כמותך!


אגב הודעתך חיממה לי את הלב, הגם שאינני מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי.
ונזכרתי במה ששמעתי שהרמ"ח מסלונים בהיותו דר בטבריה נכנס פעם למקווה בער"ש, והיה צפוף מאוד, ובתוך המים עמד אחד שהיה נקרא המשוגע של העיר, וכשהוא ראה שהרמ"ח רוצה להכנס לטבול הוא התחיל לצעוק "כבוד התורה, תעשו מקום לר' מוטל".
אחרי שהרמ"ח יצא מהמקווה הוא אמר לסובבים אותו: תראו, בתוך המקווה, בלי בגדים, המשוגע של העיר, ובכל זאת זה מחמם את הלב.
שמעתי היום את הסיפור לראשונה, אך על הרב מבריסק, ועל מקוה ריק בלא אנשים.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
שניאור אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
קודם כל, מגיע לך מחמאה!
אתה אבא טוב, שמרגיש מה שעובר על הבן שלך, ועוד יותר מזה, גם פותח אתו שיחה, שבו הוא משתף אותך במה שעובר עליו, שירבו כמותך!


אגב הודעתך חיממה לי את הלב, הגם שאינני מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי.
ונזכרתי במה ששמעתי שהרמ"ח מסלונים בהיותו דר בטבריה נכנס פעם למקווה בער"ש, והיה צפוף מאוד, ובתוך המים עמד אחד שהיה נקרא המשוגע של העיר, וכשהוא ראה שהרמ"ח רוצה להכנס לטבול הוא התחיל לצעוק "כבוד התורה, תעשו מקום לר' מוטל".
אחרי שהרמ"ח יצא מהמקווה הוא אמר לסובבים אותו: תראו, בתוך המקווה, בלי בגדים, המשוגע של העיר, ובכל זאת זה מחמם את הלב.
שמעתי היום את הסיפור לראשונה, אך על הרב מבריסק, ועל מקוה ריק בלא אנשים.
שמואל א פרק כא פסוק טז...
 

פפפפ

משתמש ותיק
לא מבין כלל את הבעיה הילד הרי בת"ת מה כל החברים שלו עושים אחרי הב"מ ? נשארים בהפסקה בכתה ולומדים ? כידוע לכולם שלא ! אז מה הבעיה רק לפקוח את עיניו לזה ושלום על ישראל, אולי יש לו בני דודים בגיל הזה שיראה מה הם עושים

ואולי ??? יש לו לחץ מדבר אחר לגמרי וזה יוצא כאילו כאן ?? אז כבר צריך לבדוק מה באמת מלחיץ ! ולא צריך לרוץ לאיש מקצוע מספיק את הרבה בת"ת או המנהל או המפקח וכדו' או אפי' האמא בבית

בהצלחה ומז"ט
 

אשי

משתמש ותיק
מה באמת עושים עם בחור מישי"ק שרוצה להישאר ילד כמו לשחק בכדור וכדומה
 
מה באמת עושים עם בחור מישי"ק שרוצה להישאר ילד כמו לשחק בכדור וכדומה
שמעתי מכלי ראשון

שאלוהו אם לאפשר לשחק כדורגל לנערים בגיל 12-13
וענה עדיף כדורסל כי כדורגל זה בהמי

חזרו ושאלוהו גם לבחורים מישיבה קטנה?
חזר וענה גם בישיבה גדולה! ע"כ עיקר דבריו

ואני הקטן אוסיף
פעמים שזה קצת שונה באזור המגורים
לשם כך יש פארקים הרחוקים מעיני הקהילה

(שמעתי פעם ציטוט מיהודי ת"ח מופלג (אמריקאי!) שהעמיד דור ישרים מבורך
בנים וחתנים ואף נכדים ת"ח
שהיה גר באחד מהאזורים היותר "חשובים" בירושלים

וכשראו חשובי הקהל שנערים (היינו בניו של אותו ת"ח)
שהם משחקים כדורסל בשכונתם
ותהו על הפירצה שנפערה בחומת הספאסנישט
פנו אליו בטרוניה רבה

ואף הוא החרה אחריהם

"לא אתן להרוס את חינוך ילדיי בגלל לחץ חברתי"
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
אני ב"ה מברמץ עוד מעט את הילד שלי, ולאחרונה אני שם לב שהוא מתוח וקשה לו.
לפני כמה ימים יצאתי לטייל איתו בנחת, ותוך כדי הטיול תפסתי איתו שיחה עמוקה, לנסות לברר מה קשה לו ומה מעיק עליו.
התברר לי שהוא מרגיש שאחרי הבר מצוה הוא צריך לעזוב את כל המשחקים וכל הדברים הילדותיים, וזה קשה לו.

מה עושים? איך מנעימים לו את זה?
וגם האם זה נורמלי או שיש פה משהו חריג שאולי צריך לטפל בו?
בין כל יתר הנקודות, יש לברר אם חסר לו ה"משחק" או הריצה והקפיצות ?
בנוסף, חשוב לכאו' לא לשדר לו שעושים "עסק" מהלבטים שלו...
 
כתב בחובת התלמידים [פרק ראשון]
בן יקיר,

אפשר תפחד לאמר הנה אתה עוד נער רך וטוב,

אוהב לשובב מעט אוהב לשחק עם הנערים,

והנה באנו אליך לעשותך בפעם אחת לאיש זקן יושב ודומם ולרחק ממך את כל ילדותך, עוד די לך בכל זה.

אבל טעית גם טעית.

נער כשנותיך תשאר, עם חבריך חברים טובים כערכך תתחבר אף תשחק,

ועם כל זה למטרה אשר העמדנו לך מראש תגיע,

אם רק תדע איך לשחק ואיך לשובב,

ואם רק תאמין ותדע שד' יתברך מלכותו בכל משלה ואת הכל אף את המשחק שלכם הוא יתברך רואה.

וכמו שמוכרח האיש לעשות את צרכי גופו לאכל לשתות וכדומה מפני שכן בראו ד' כן גם קשה לכם נערים להתאפק מלשחק מפני הילדות אשר בכם.

אבל גם באכילה וגם במשחק יזכור האיש, אשר ד' הוא אדון עולם הוא בראו הוא מנהיגו והוא משגיח עליו, הכל שלו וגם אנחנו שלו.

אולי תמליץ לו ללמוד בספר.
 

mmh

משתמש ותיק
גם אני פחדתי. כי היה נראה לי שביום אחד אני אהפוך לאברך חשוב ועצוב.

נהיה לי עצוב רק מלקרוא את השורה הזו!

אתה מתאר ילד שמסתובב עם תפיסה שהמבוגרים שסביבו - גם אם הם 'חשובים', אבל הם 'עצובים'.

וואו.

מה התפיסה הזו גורמת לו? מה התוצאות שהיא מייצרת?

ולמעשה: 'הריני מקבל עלי לחייך יותר'!
 
חלק עליון תַחתִית