יט כסלו - גילוי פנימיות התורה

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

לבי במערב

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
יש מספיק ספרים חסידיים שמבארים באר היטב את ענייני החסידות
לפענ"ד נדמה שסטו מעט מענין השאלה.
מה שביקש לשאול ר' '@בת עין' הוא - כנראה - האם אכן ידוע לרוב החסידים פירוש ענינים אלו, ולא אודות קיומם של ספרים המבארים זאת... וק"ל.
 

פלגי מים

משתמש ותיק
א סו אמר:
עיקר קדושת יומו של יט כסלו  מבוסס על זה שהבעל שם טוב גילה בעולם חלק מעצם התורה והוא, פנימיות התורה.
לא הבנתי מה כ"כ מיוחד בתורת החסידות בפן הזה של 'פנימיות' שלא היה מאז גילוי תורת הקבלה ע"י הזוה"ק, האריז"ל, ואפי' המהר"ל, הרמ"ק והרמח"ל. מה שיהיה אני לא מוצא לזה סיבה מספיק מוצדקת לתלות שהוא התחלה של דבר מסוים. 
אולי בזה שמאז התחיל העולם להיות מחובר לתורת הנסתר, אך כלשונם של אנשים אלו הינם חסידים, וא"כ צריך להיות שזה דבר שעדיין נשמר לרף מסויים שלא כל א' אמור לזכות לכתר זה.
 
https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אברהם משה אמר:
יש מספיק ספרים חסידיים שמבארים באר היטב את ענייני החסידות
לפענ"ד נדמה שסטו מעט מענין השאלה.
מה שביקש לשאול ר' '@בת עין' הוא - כנראה - האם אכן ידוע לרוב החסידים פירוש ענינים אלו, ולא אודות קיומם של ספרים המבארים זאת... וק"ל.


רמזתי שלכאורה לא.
ועל זה גופא עניתי שזה לא נצרך - לעצם החסידות.

 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דלפון אמר:
ובנוסף יש להעיר שעיקר חידוש  הבעש"ט הוא להגיע לרגשי קודש להש"י 
דבר שרבות נתחבטו בו, פשָטוֹ מר כלאחר־ידוֹ?!
ובכל אופן, פשוט שלשיטת הבעש"ט הדרך לזה היא בלימוד תורת החסידות.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
יראתי בפצותי אמר:
ובנוסח אחר כל תורה גדולה ועמוקה, בראש קטן ומגושם, זו הגשמה מוחלטת.
לא זו ההגדרה, אלא: כשלומדים מבלי הדרכה - זו התוצאה [וחבל, ובפרט על שטרחו לקנטרו - במקום לסייעו בזה].
להסביר לאדם מגושם דברים דקים ועדינים, אולי אפשרי. למנוע ממנו לזהמו בדמיונו המגושם, בלתי אפשרי.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
[א] ביט כסלו יש שמחה פרטית לאדה"ז שיצא מבית האסורים. ולכל מי שמרגיש קשר פרטי עמו. (וכיון שעסק בטובת הכלל, יש רבים שמרגישים קשר פרטי עמו. (ועם תורתו)
[ב] אבל הסיבה לשמוח באייר להיפך. גם אם מסיבות פרטיות לא נראה שיש שמחה אבל מסיבה כללית יש כאן אירוע. (כך סבר מי שהורה על שמחה ביום זה)
א. אינו כן, כידוע מענין ההלשנה (שהי' על כל עדת החסידים) ומהקטרוג בשמי־מרום.
ב. גם אם מסיבות 'כלליות' יש כאן ארוע: 1) 'לאו דוקא' שהוא של שמחה, 2) אין סיבה לקבעו בתאריך זה, 3) וקביעותו דוקא בימי ספה"ע היא לצנינים בעיני יראי־ה'.
 

עץ הדעת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דלפון אמר:
ובנוסף יש להעיר שעיקר חידוש  הבעש"ט הוא להגיע לרגשי קודש להש"י 
דבר שרבות נתחבטו בו, פשָטוֹ מר כלאחר־ידוֹ?!
ובכל אופן, פשוט שלשיטת הבעש"ט הדרך לזה היא בלימוד תורת החסידות.

מנא לך שזהו כלאחר יד 
אולי זהו אחר עיון מעמיק בספרי חסידות רבות בשנים ? וכמדומה שאיתא כך במכתב הבעש"ט בגניזה החרסונית 
ומנא לך שזהו דייקא ע"י לימוד חסידות  ?
 

עץ הדעת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דלפון אמר:
וכמדומה שאיתא כך במכתב הבעש"ט בגניזה החרסונית
אשמח לציון מ"מ.

כך שמעתי ממשפיע חבד"י ואיני זוכר המ"מ אלא שאמר שכתוב שם שהגיע כדי לעשות פריישקייט בעבודת ה

ובכל אופן הרי ידוע מכתבו של הבעש"ט 
מקור מים חיים שמות פרשת בא
 במכתב של הבעש"ט ז"ל מה שכתב אל הרב בעל התולדות ז"ל, ראיתי לנכון להעתיק כאן כל המכתב ככתבו וכלשונו בספר שבחי בעש"ט עמוד ל' (ומשם נעתק בסוף ספר בוצינא דנהורא):
על המכתב היה כתוב בכתב יד קדשו בזה הלשון,
לק"ק נמרוב רבתי מק"ק מעזיבוז
הני מילי בכתבא רצוא ושוב כמראה הבזק מראה כהן ה"ה אוהב נפשי הרב המאור הגדול מעוז ומגדל הרבני המופלא עושה פלא החכם הכולל מוה"ר יוסף הכהן אב"ד ור"מ דק"ק הנ"ל:
(וזה תוכן המכתב קודש)
ליד אהובי אהוב נפשי הרב המאור הגדול נ"י פאר הדור עמוד הימיני המפורסם בחסידות החכם השלם המופלא עושה פלא הנצמד בקרות לבבי דבוק מאח לי כבוד מוהר"ר יוסף הכהן נ"י:
הנה גלילת יד קודשו קבלתי וראיתי ראיה אחת בשתי שורות העליונות, שרום מעלתו אומר כאילו מוכרח להתענות, ותרגז בטני מקול הקורא, והנני מוסיף בגזירת עירין ובצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, לבל יכניס עצמו חס ושלום בזה, כי זה מעשה מרה שחורה ועצבות, ואין שכינה שורה לא מתוך עצבות רק מתוך שמחה של מצוה, וכאשר ידוע לרום מעלתו דברי שלמדתיו כמה פעמים, והיו הדברים האלה על לבבו:
ועל דבר סעיפי מחשבות רום מעלתו המביאים אותו לזה, איעצך ויהי אלהים עמך גבור החיל, בכל בוקר בעת לימודו, ידביק עצמו בהאותיות בדביקות גמור לעבודת האל יתברך שמו ואז יומתקו הדינים בשורשן, ויקל מעליו הדינים, ומבשרך אל תתעלם חס ושלום להתענות יותר מהצורך והחיוב אם שמוע תשמע רום מעלתו לקולי יהיה אלהים עמך, ובזה אקצר ואומר שלום מאדון השלום ומנאי אוהב נפשו דורש שלום טובתו כל הימים.
ישראל בעל שם טוב
ואפריון נמטי לבנו יחידו הרבני המופלא הידיד כבוד מוהר"ר שמשון עם שלום זוגתו תחיה, יראה זרע יאריך ימים.
בני יחידי המופלא מהר"ץ נ"י וזוגתו וצאצאיו פורסים בשלום רום מעלתו וזוגתו ולכולם בכלל ובפרט:
(עד כאן לשון המכתב קודש): 
 

פלגי מים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דלפון אמר:
וכמדומה שאיתא כך במכתב הבעש"ט בגניזה החרסונית
אשמח לציון מ"מ.
"ואני לא באתי לחדש שום דבר, רק להכניס חיות בעצמות היבשות, שקורין פרישקייט"  [נראה לי לזה כוונתו].
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דלפון אמר:
[א] . . שאמר שכתוב שם שהגיע כדי לעשות פריישקייט בעבודת ה
[ב] ובכל אופן הרי ידוע מכתבו של הבעש"ט  
א. יש הרבה הבדל בין ההגדרה הזו לאמירה 'רגשי קודש להש"י' [ולכן גם ביקשתי מקור...].
ב. אפשר לאסוף כאן כעמיר גורנה עוד הוראות וציווים של הבעש"ט. לומר שזהו עיקר חידושו? תמוה מעט לפענ"ד, ובודאי ה'פסיקה' בזה [אם לא במי שהוא בר־הכי].
 

עץ הדעת

משתמש ותיק
שלומיאל בן צורישדי אמר:
לבי במערב אמר:
דלפון אמר:
וכמדומה שאיתא כך במכתב הבעש"ט בגניזה החרסונית
אשמח לציון מ"מ.
"ואני לא באתי לחדש שום דבר, רק להכניס חיות בעצמות היבשות, שקורין פרישקייט"  [נראה לי לזה כוונתו].
איפה אכן המ"מ0
 
 

עץ הדעת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דלפון אמר:
[א] . . שאמר שכתוב שם שהגיע כדי לעשות פריישקייט בעבודת ה
[ב] ובכל אופן הרי ידוע מכתבו של הבעש"ט  
א. יש הרבה הבדל בין ההגדרה הזו לאמירה 'רגשי קודש להש"י' [ולכן גם ביקשתי מקור...].
ב. אפשר לאסוף כאן כעמיר גורנה עוד הוראות וציווים של הבעש"ט. לומר שזהו עיקר חידושו? תמוה מעט לפענ"ד, ובודאי ה'פסיקה' בזה [אם לא במי שהוא בר־הכי
-
אדרבה לפי כבודו מהו עיקר חידוש הבעש,ט
 

פלגי מים

משתמש ותיק

בת עין

משתמש ותיק
ראיתי כי מה שכתבתי לא הובן די הצורך, ולכן אסביר שוב את הדברים בהרחבה,

לתשומת לב @אברהם משה, @דלפון, @שניאור, @איש וילנא (המתעבר על ריב לא לו), וכל סיעתם.

יש כאן שני עניינים. יש את שטען @איש וילנא שלא כולם תמכו בלימוד הקבלה, ועוד טען שאפשר להבין למשל את הספרים 'נועם אלימלך' או 'קדושת לוי' וכדומה גם בלי לדעת מושגים.

זאת לא נכון. אף אחד לא דרש לפתוח את ה'עץ חיים' ולהתחיל ללמוד קבלה על הסדר. להיפך. יתכן שיש מקום להימנע מכך, בפרט בגיל צעיר.
הנושא הוא לדעת מושגים בקבלה. ולא רק את המושגים הפשוטים של עשר הספירות ונפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה, אלא קצת יותר מכך, יש צורך לדעת את סדר העולמות והפרצופים בקצרה, לדעת שבכתר יש 'עתיק' ו'אריך', לדעת שהדעת נחלק ל'חסדים' ו'גבורות', וכדומה, אך מושגים בלבד.

שלא לדבר על השבתות והימים טובים. חובה לדעת שבשבת יש 'עליית העולמות',
חובה לדעת את עניין ה'קטנות ראשון ושני' וה'גדלות ראשון ושני', שבחג הפסח (ואני פונה כאן לאלו ששמחו בהילולת ה'בת עין', ואינם מבינים את מה שהוא כותב להסביר מה זה הקטנות וגדלות ראשון ושני. הכך נאה וכך יאה?)
חובה לדעת שבחג השבועות נתגלה עניין ה'זקן מלא רחמים', הדיקנא דאריך,
חובה לדעת את סוד הנסירה בראש השנה,
שהתענית ביום כיפור הוא כלל לא תענית אלא אכילה ושתיה עליונה מבינה,
ולדעת עניין החותם הנתחם ביום הכיפורים,
ואת החותם על גבי חותם הנתחם בהושענא רבה,
ואת סוד הנשיקין בחבטת הערבה הדומה לשפתיים,
ואת ההכנה שבהושענא רבה ליחוד של שמיני עצרת (ולכן מסירים את הטבעות מהלולב, כשם שפורעים את ראש הבתולה לפני החופה),
ומי מדבר על יום שמיני עצרת, שמי שחושב שהיום הזה הוא רק סיום לחמשה חומשי תורה לא דרך על מפתן החסידות.

(וכמובן את תיקון ההוד בחנוכה, והמשכת י"ג תיקוני דיקנא, ואת גילוי יסוד אבא בפורים).

ואני מודיע נאמנה, שמי שלא מכיר את המושגים האלו, לא רק שאינו מבין את ספר ה'תולדות' או את 'יסוד העבודה' או 'אהבת שלום' או 'מאור עינים',
אלא אינו מבין גם לא את ה'מאור ושמש' (המבאר את כל הדברים שנזכרו למעלה) ולא את ה'באר מים חיים'.

@איש וילנא, אני חושד בך (ויש לכך בסיס...) שלא באמת פתחת את ה'נועם אלימלך' לפני שכתבת את דבריך.
כמדומה לי שכמה פעמים הוא מסביר מה זה עניין 'מטי ולא מטי' (מה זה באמת?). האם באמת הוא התכוון שלא יבינו את דבריו, ושרק יגרסו את דבריו בהתלהבות מדומה, ויעשו הילולא גדולה על ציונו?

יש הרבה אנשים שיידעו 'להסביר' את המאמר הבא בספר (בשבוע שעבר פרשת וישב), אך מי שילמד את כוונות האריז"ל למוסף של שבת קודש, יראה שהוא לא התחיל להבין את דברי רבנו.
אחרי ליבון הדברים במקורם הוא יבין באמת מי זה ה'צדיק' הנזכר כאן (יסוד ז"א), מה הוא ה'מקום' שרבנו מדבר עליו כאן, ומה הקשר לתפילת 'מוסף', ומה רוצה רבנו בדבריו ששואלים על השכינה 'איה מקום כבודו'.


או יאמר "ויבא יוסף את דבתם כו'", דהנה כתיב "ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו", נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה ביראה ובאהבה כל ששת ימי החול, דהיינו שיראה את שפלות עצמו ורוממות אל יתברך, ועי"ז הוא מעלה ניצוצות הקדושות שנפלו לחיצונים, וזהו "ששת ימים תלקטוהו" רמז ללקט הנ"ק כל ששת ימי החול, ואז "ביום השביעי שבת לא יהיה בו", ר"ל ממילא כשיגיע יום השבת נופלים כל הקליפות החיצונים לנוקבא דתהומא רבא ולא יהיה להם שום אחיזה בהקדושה. וזה שאמר הכתוב "שבו איש תחתיו כו'", דהיינו ביום השבת שהחיצונים נפלו למטה והם מתחת לאדם, צריכים אתם לישב עליהם לכבוש אותם שלא ליתן להם להרים ראש כלל מעתה על השבוע הבא.
‎ואמר הכתוב בכל זאת אינו יוצא ידי חובתו, רק צריך האדם לעלות למדריגה יתירה מזו, דהיינו "אל יצא איש ממקומו", ולמדו חז"ל "מכאן לתחום שבת אלפים אמה", דהנה השכינה נקראת "מקום", וזהו "כל הקובע מקום לתפילתו", ר"ל עם תפילתו הוא מעלה את השכינה תתאה לקובעה לשכינתא עילאה, ואז כשהצדיק עולה למקום העליון אזי המלאכים שואלים "מה פעל אל", וזהו "איה מקום כבודו", ולזה ציוה הכתוב "אל יצא איש ממקומו", דהנה כל ימי החול, העולמות הם מטי ולא מטי, וכמו כן הצדיק מוכרח להיות כל ימי השבוע בסוד מטי ולא מטי, שצריך לצאת ממדריגת אהבה ליראה ומיראה לאהבה, אבל ביום השבת קודש שהעולמות יש להם עליה כמו קודם החטא שהוא עולם התיקון, וצריך הצדיק ג"כ להיות במדריגה זאת שלא יצא ממקומו העליון. וזהו "עולת שבת בשבתו על עולת התמיד", שהעולה של חול היא בסוד מטי ולא מטי כנ"ל, דהיינו עולה ויורד, אבל "עולת שבת" הוא "בשבתו" למעלה ולא מטי כלל.
‎זה שרמזו חז"ל שלמדו מפסוק אל יצא כו' ב' אלפים אמה, רמז לב' אלפים, דהיינו אלף חכמה אלף בינה, דחכמה נקרא "אין", וזהו "אם אין אני כו'", ר"ל כשהצדיק עולה למדריגת חכמה נקרא "אני", פירוש אז אין צריך לירד להיות מוכנע ושפל כ"אין", ונקרא "אני" כאדם האומר אני הוא ע"ד אני ואפסי כו', ו"אני" הם אותיות "אין", אתווין דדין כאתווין דדין, ואמר "אם אין אני", ש"אני" הוא ב"אין", דהיינו במדריגת חכמה, "מי לי", פירוש אז תיקנתי כל צורכי את העולם הנקרא "מי", שהוא מעולם בינה ששם נמתקים כל הדינים בשורשם ולא ישלוט שום דין בעולם, וזהו "אם אני כאן הכל כאן", ר"ל אם אני במדרגת "אני", "הכל כאן", ר"ל אזי מתוקן מדריגת ה"כל" שהוא צדיק יסוד עולם, ואין כח להדינים לשלוט בזה העולם. וזהו "שויתי ה' לנגדי תמיד", פירוש מה שתיקנתי את השם הויה ב"ה למעלה, עי"ז גרמתי שגם בזה העולם יהיה תמיד רחמים גמורים, וזהו "לנגדי," רמז לזה העולם שהוא לפני, לנגדי. וזהו "אלף חכמה אלף בינה", פירושו מובן ממילא, כשהצדיק הוא במקומו העליון כנ"ל שעלה למעלה למדריגת חכמה, אזי מתוקן ה"אלף בינה" כל צורכו ואין שום פגע. וזהו שאמרו חז"ל "היוצא חוץ לתחום יש לו ד' אמות לכל רוח", ר"ל אם עולה במדריגתו עוד למעלה ממדריגת חכמה שהיא סוד מוסף, יש לו ד' אמות של הלכה לכל רוח, פירוש שגם הרוח צפון שהוא בלי מחיצה כדאיתא הטעם, הוא פועל ג"כ מה שאמר הכתוב ואת הצפוני ארחיק מכם, שאז יעבור רוח הטומאה מן הארץ, ואין צורך לרוח צפון שיהא פרוץ בלי מחיצה.
‎וזהו "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", פירוש הצדיק הזה הנקרא יוסף, רמז שהוא במדריגה גדולה הנ"ל, אזי מביא כל המעשים המקולקלים אל אביהם שבשמים, ששם הכל בטל ומבוטל ואין ממש, "וישראל אהב את יוסף כו'", הקב"ה נקרא "ישראל" כמו שנאמר לעיל, עיקר אהבתו הוא להצדיק שעולה למדריגת מוסף. וזה שאמרה רחל "אסף אלהים את חרפתי ותקרא שמו יוסף", ולכאורה היה לה לקרותו "אסף" כמו שאמרה אסף אלקים, אך הרמז הוא להנ"ל, דהיינו אסף אלקים את כל החרפות והשפלות ונתבטל הכל, "ותקרא שמו יוסף", רמז ע"י השורש המדריגה שהיא מדריגת מוסף כנ"ל.
‎וזה שפירש רש"י ז"ל "ביקש יעקב לישב בשלוה", דהיינו שהיה במדריגה זו שכפה כל הדינים תחתיו ורצה לישב בשלוה, "קפץ עליו רוגזו של יוסף", פירוש ע"ד שאמרנו הפירוש "ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו", י"ל שכוונת אחי יוסף הצדיקים היה לטובת יוסף, כששמעו שאמר חלום חלמתי, ואותיות "חלם" הוא אותיות "מחל", והבינו שיעלה לגדולה כדאיתא "אין אדם עולה לגדולה אלא א"כ מוחלין לו כל עונותיו", ולכן "ויוסיפו עוד שנוא אותו", למען עי"ז יתחזק יותר לעלות למדריגה גדולה, וזהו ג"כ "קפץ עליו רוגזו של יוסף", ר"ל בכדי שיעלה למדריגה גדולה שהוא מדרגת מוסף, וזהו "וישראל אהב את יוסף", עיין לעיל.
‎וזהו "בונה בשמים עליותיו", רמז לצדיקים בני עליה שע"י מעשיהם הם בונים שמים חדשים, פועלים "ואגודתו על ארץ", ר"ל כל האגודות שהם על הארץ, "יסדה", ר"ל הוא מיסד אותם ברחמים מאין פגע, והכל רחמים גמורים. והבן

אתה באמת יודע להסביר באר היטב את כל הדברים המודגשים?

(יש תחת ידי הסבר לכל הקטע, אך אני חושש לפרסמו, כי ידוע שהרה"ק רמ"מ מרימנוב ביקש פעם לכתוב פירוש על ה'נועם אלימלך', ונענו לו מן השמים כי 'מלאכים ושרפים מתאמצים להבין את דבריו' וכו').

הרי כל הצדיקים התכוונו שנלמוד ונבין את דבריהם! ולפחות נתאמץ להבין!

הרי עומדים כאן כל אותם שרפי מעלה שכתבו את ספריהם ודורשים מאיתנו שנדע את כל המושגים האלו, ואנחנו מחשים!

על כבודם אני מוחה! על ספריהם הנלמדים שלא בהבנה הנצרכת אני כואב! ועוד חושבים שהולכים בדרך החסידות!

(אגב @איש וילנא, הזכרת שבצאנז נמנעו מלהזכיר ענייני קבלה. האם באמת לא פתחת את ספר 'דברי חיים', או שלא הבנתי משהו בתגובתך?)

יש המשך לתגובתי, אך מיראת האריכות אמשיך לאחר מכן.
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
@בת עין
ביקשתיך בעבר, ואני חוזר ומבקש.
לא רק לדבר על כך שלא יודעים מה הם המושגים הגבוהים ורמים האלו.
ולא רק לחזור על כך שתורת החסידות ענינה לעבוד את ה' על פי הבנת מושגי הקבלה ועכ"פ לטעום מקצה המטה במה שנוגע לאופני העבודה.
אלא לבאר ולפרש לכל קהלא קדישא הדין את כל היסודות הנצרכים למי שרוצה להשתמש לאור תורת החסידות וספריה.
לא עליך המלאכה לגמור, אבל אי אתה בן חורין ליבטל הימנה.
וישוטטו רבים ותרבה הדעת.
 

עץ פרי

משתמש ותיק
@בת עין הנך יכול לחזור שוב ושוב על מושגי קבלה המוזכרים אצל גדולי החסידות
ו"להוכיח" מכך שחסידות זה ידיעת מושגים אלו עכ"פ בשטחיות
(ואגב שטחיות זו לא ידעתי מה היא ומה מקומה, אך אין זה עניינינו)
אתה מתעלם במכוון מרבים רבים מגדולי הצדיקים שדעתם הייתה להיפך
שרק לגדולי הגדולים לעסוק בזה, וכל השאר נמנעו מכל עיסוק בנסתר.
וכל מושגי הקבלה בספרי החסידות, לא לפשוטים כמונו נועדו לדעתם
וקראו זאת, להלהיט הרוחות באהבת ויראת השם, או לטהרת הנשמה, וכזוהר.
וזה השיטה שהייתה רווחת ברוב החסידויות, וכל האריכות בזה אך למותר.
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
א. אינו כן, כידוע מענין ההלשנה (שהי' על כל עדת החסידים) ומהקטרוג בשמי־מרום.
כידוע?
היסטורית ההלשנה הייתה על כל עדת החסידים? (סליחה על הבורות אני באמת לא יודע)
היסטורית היה קטרוג? (זה נשמע שצד החסידים הוא צד הקדושה וצד המתנגדים הוא צד השטן)
 

בת עין

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
@בת עין
ביקשתיך בעבר, ואני חוזר ומבקש.
לא רק לדבר על כך שלא יודעים מה הם המושגים הגבוהים ורמים האלו.
ולא רק לחזור על כך שתורת החסידות ענינה לעבוד את ה' על פי הבנת מושגי הקבלה ועכ"פ לטעום מקצה המטה במה שנוגע לאופני העבודה.
אלא לבאר ולפרש לכל קהלא קדישא הדין את כל היסודות הנצרכים למי שרוצה להשתמש לאור תורת החסידות וספריה.
לא עליך המלאכה לגמור, אבל אי אתה בן חורין ליבטל הימנה.
וישוטטו רבים ותרבה הדעת.

כבר הגבתי לך בעבר שאני לא חושב שהפורום זהו המקום, אבל אם כבר אתא לידן אבאר את דברי המגיד על כך ש'נה"י' הוא אמונה, ששייך לעניין חנוכה.

ידוע שבאופן כללי מתחלקים הספירות לחב"ד חג"ת נה"י.

וההסבר הוא כי חב"ד הם המוחין, כלומר אור המאיר בכלי השכל, והשגתו היא בדומה להשגה השכלית,
וחג"ת הם המידות, כלומר האור לאחר שהאיר בכלי השכל יורד ומתפשט ומאיר במידות, ומעורר את האהבה והיראה, ואת שאר המידות הנגזרות מאהבה ויראה. כאן האור מאיר בכלי הלב. וזו דרגה נמוכה יותר מאור המאיר בכלי השכל, אך מאידך יש בכך מעלה גדולה שהאור 'נקלט' מאד באדם, בשונה מהשגה שכלית שהוא נוגע ואינו נוגע.
 
לאחר מכן יורד האור יותר ומתפשט ב'נה"י'. לאחר שהאדם השיג בשכלו, וכתוצאה מכך נתעורר בלבבו, עתה נמשך האור ומאיר במקומות הנמוכים שבו, וכלי המעשה גומרים, כאשר הוא מקיים את המצוות המעשיות בהתעוררות השלמה. וזו מעלת הנה"י, שהאור 'נקלט' כל כך בנפשו של האדם, עד שהוא בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'. מה שאין כן בעליונות ממנה.

והנה ידוע שהנה"י הם הרגלים והירכין, והרגלים עליהן עומד כל הקומה. והרי שכל עמידת החב"ד והחג"ת הוא רק על ידי הנה"י. והדבר אינו מובן, איך יתכן לומר שכל האורות העליונים עומדים רק על הקטנים מהם?

ומבאר המגיד, שאכן בפעם הראשונה שבא האור לאדם הוא עובר דרך המוחין והמידות עד שמגיע למעשים שהם הנה"י. לא יתכן להתחיל בעבודת ה' לפני שהאור מאיר לאדם פעם אחת בכל תקפו, בבחינת 'טעמו וראו כי טוב הוי"ה',

אך לאחר שהאור האיר במוחין ובמידות, והאדם התרגל לעבודת ה' בגדלות המוחין, עד כדי כך שברוב התעוררותו היה בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה' וגופו כאילו מאליו עשה את מעשה המצוה, לאחר מכן מסתלקים המוחין ממנו, ושוב אין הדבר מאיר אצלו כבתחילה, והאדם חושב שנדחה מעבודת בוראו.

כאשר שוב אינו מוצא טעם במעשיו, הרי הוא בא להתעצל גם בדברים הפשוטים, שהרי התרגל שכל הפעולות המעשיות נעשות מתוך התעוררות רבה, וכאשר אין ההתעוררות אין כלום.

כאן נכנס עניין האמונה. האמונה היא כמובן במקום של חושך והסתרה. 'להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות'.

כאשר האדם מאמין בבורא בכל מצב, הוא יודע שבתוך החושך והסתר 'מרחוק הוי"ה נראה לי', וגם כשהוא אינו מבין כלום הכל מאת הבורא, והוא ממשיך בעבודתו בלי שום טעם, רק ממצוות בוראו.

הכח הזה של יהודי שגם כאשר אינו מבין כלום ואינו משיג כלום הוא מסוגל לעבוד את בוראו, ואינו זז מכך במלא הנימא, ומכך התגברו יהודים בכל הדורות למסירות נפש, כאשר החושך יכסה ארץ ודרך רשעים צלחה, ובגודל ההסתר מסרו נפשם על קדושת השם, זה הוא הנה"י שעליהם עומדת כל הקומה.

אדם זה אין לו מוחין וגם לא מידות, אך האור שהאיר בו פעם אחת דרך המוחין והמידות, נשאר לעולם בתוך הנה"י שלו, ומכח אותו רשימו של אור הוא יכול לעבוד את בוראו במצבים הקשים ביותר.

ובלא כח הנה"י לא היה לו קיום, והיתה כל הקומה נשברת ונופלת, וכאשר שוב היה מגיע זמן של הארת פנים, כבר לא היה אל מי לדבר...

בכח הנה"י מחזיק היהודי את עצמו בזמנים של הסתר פנים, וכך נשמרת הקומה השלמה, עד לזמן שתבוא אליו שוב הארת הפנים, ואז שוב תאיר כל הקומה.

הרי שהכל עומד על הרגלים.

וזהו 'בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה'. 'העמידן' דייקא, על הרגלים.

שרו של עשו נגע ברגלי יעקב בגיד הנשה, וכוונתו היתה שכשאר יגיע יעקב למצב של 'והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך', לא יהא לו כח להתגבר ויפול עולמית.

אך היהודים לא ויתרו, וכאשר הגיע באמת זמן של חשכה, 'חושך זו מלכות יון', עמדו היהודים באמונתם, ומסרו את נפשם על קדושת השם, ואלו הם דברי האריז"ל כי החשמונאים על ידי מסירות נפשם תיקנו את מידת ההוד (שכן הנצח לא נפגם ולא הוצרכו לתקנו).

וזאת עבודת ימי החנוכה להמשיך את האור העליון הבא מלמעלה מי"ג תיקוני דיקנא, י"ג מידות של רחמים, עד למקומות הנמוכים ביותר,
שהרי חנוכה הוא ימות החול,
בסוף החודש במיעוט הירח,
בלילה,
על פתח ביתו מבחוץ, מקום משכן הקליפות,
למטה מעשרה,

כלומר שממשיכים את האור העליון עד לנה"י של המלכות דעשיה, ש'רגליה יורדות מות' עד משכן הקליפות, 'עד שתכלה רגל מן השוק',

ה'שמן הטוב על הראש היורד על הזקן' (הם י"ג תיקוני דיקנא), יורד עד לבחינת 'טל חרמון שיורד על הררי ציון' (הררי ציון הם נצח והוד כנודע), 'כי שם (דייקא) צוה ה' את הברכה חיים עד העולם', כי על ידי הנצח והוד תימשך הברכה 'חיים עד העולם' לעולם ובלי הפסק, כי על ידיהם עומדת הקומה.

וכמובן שאין הכוונה שחנוכה הוא זמן של חושך והסתרה, אלא שבחנוכה ממשיכים את האור העליון עד למטה ומתקנים את ההוד, ועל ידי כן הוא מתקיים לעולם.
 

בת עין

משתמש ותיק
עץ פרי אמר:
@בת עין הנך יכול לחזור שוב ושוב על מושגי קבלה המוזכרים אצל גדולי החסידות
ו"להוכיח" מכך שחסידות זה ידיעת מושגים אלו עכ"פ בשטחיות
(ואגב שטחיות זו לא ידעתי מה היא ומה מקומה, אך אין זה עניינינו)
אתה מתעלם במכוון מרבים רבים מגדולי הצדיקים שדעתם הייתה להיפך
שרק לגדולי הגדולים לעסוק בזה, וכל השאר נמנעו מכל עיסוק בנסתר.
וכל מושגי הקבלה בספרי החסידות, לא לפשוטים כמונו נועדו לדעתם
וקראו זאת, להלהיט הרוחות באהבת ויראת השם, או לטהרת הנשמה, וכזוהר.
וזה השיטה שהייתה רווחת ברוב החסידויות, וכל האריכות בזה אך למותר.

אתה מחדש לי דברים שלא ידעתי אותם.

אני לא רוצה לשמוע את דעתך, אני רוצה הוכחות שכן היתה דעתם של גדולי החסידות שכולנו מאמינים בקדושתם (אני לא מתכוון לאדמו"רים שונים שאני לא יודע מה הקשר ביניהם לחסידות, אלא לאותם גדולים אמיתיים שעל גדולתם אין חולק).

האריכות ממש אינה למותר. אדרבה, הוכח את הדברים.
 

עץ פרי

משתמש ותיק
ההוכחה הגדולה ביותר הינה שכך נהגו ברוב החסידויות
ואצל חסידי פולין לדוגמא לא הרבו כלל בעיסוק בנסתר
גם לא בצאנז ולא בבעלזא, אם לא לראויים לכך.
ואם זה לא ראיה אינני יודע ראיה מהי.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
הרב @בת עין מדבריך ניכר שהמושגים האלו ממש מעיפים אותך ממש למעלה.
זה טוב,
רק יש מקום לבדוק את ענין 'קליפת נוגה' בכל זה.
כן,
גם אנוכי בצעירותי התלהבתי למשמע מושגים חדשים אלו.
בהמשך החיים זה נרגע...
לא לחינם אמרו לא מעט צדיקים לא לעסוק בענייני קבלה (שגם המושגים הבסיסיים הנ"ל כלולים תחת זה) לפני בן ארבעים לבינה.
לא אמרתי שאין צורך לידע אותם,
רק אמרתי שלא זה בסיס החסידות.
במקומות רבים וטובים (כפי שציינתי למעלה) לא עשו עסק ורעש מהמושגים המצלצלים הנ"ל, כפי שמעלתו מוביל.
וכן,
הם מצליחים לעבוד את ה' באהבה ויראה בראש השנה - בלי לדעת את סוד הנסירה והדורמיטא
הם זוכים לאור החנוכה - בלי לדעת למה נה"י זה אמונה השייך כ"כ לחנוכה.
הם זוכים לאור הנשמה בשבת - גם בלי לדעת מה זה עליית העולמות.
וכו' וכו'.
ואגב,
אם יש לך רבי פעיל, חבורה פעילה וכדו',
אתה יכול להיות חסיד אמיתי גם בלי ללמוד בכל הספרים החסידיים כלל.
זה לא אחד מעשרת הדברות של החסידות.
מקווה שהובנתי.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
בת עין אמר:
יש הרבה אנשים שיידעו 'להסביר' את המאמר הבא בספר (בשבוע שעבר פרשת וישב), אך מי שילמד את כוונות האריז"ל למוסף של שבת קודש, יראה שהוא לא התחיל להבין את דברי רבנו.
אחרי ליבון הדברים במקורם הוא יבין באמת מי זה ה'צדיק' הנזכר כאן (יסוד ז"א), מה הוא ה'מקום' שרבנו מדבר עליו כאן, ומה הקשר לתפילת 'מוסף', ומה רוצה רבנו בדבריו ששואלים על השכינה 'איה מקום כבודו'.
[כשבאתי לפרסם הודעתי, ראיתי את ה'מאמר' הנכבד שכתבת על חנוכה, יישר כחך,
הוא נוגע מאוד למה שכתבתי בהמשך, והיה מקום להתייחס לזה, ועוד חזון למועד]

ידידי שליט"א, אחרי שזמן רב לא שוחחנו
עוררה הודעתך האחרונה את געגועי, והנני מגיש לך את פריה

היה ניתן להבין מדבריך, שכוונת הספרים הק', כדוגמת נעם אלימלך, להסביר ולתת עומק בדברי האר"י בספר הכוונות
ועפ"ז, הציור של אמירת דברי חסידות נעשה באופן שכביכול מחזיקים ביד את כתבי האר"י, [גם אם לא באופן של ירידה לפרטים], והנועם אלימלך כביכול יושב מולך ומבאר לך את דבריו, באופן שהוא מוריד את זה לעבודה וכו'
לפי זה, אדם פשוט, שאינו שייך באמת לתפיסה בדברי האר"י, קשה לומר שהוא קיבל תועלת מכוונת מדברי הנעם אלימלך, אלא אולי תועלת עקיפה בלבד

אם זה אכן כוונתך, לדעתי זה קצת סילוף או הקטנה של פעולת החסידות
מה שהיה נראה, זה להפך, נקודת המוצא של החסידות היא 'החיים', או 'עולם העבודה', ואת זה הם מאירים עם המקורות הקדומים שעומדים ברקע
וממילא, כמובן, מי שראשו מלא מדברי האר"י, כאשר הוא עומד בתפילה או במועדים או בכל ענין בחיים, כאשר הוא שומע את דברי רבנו אלימלך הרי הוא מחייה בקרבו את כל התורות הידועות לו בשכל ובמוח, וההרחבה שלהם בחיים תורמות מאוד להחייאת כלל התורה שבלבו ומוחו
אולם, גם מי שלא זכה לזה, הנה, מאירים לו הדברים את חייו היכן שהם, מכח אותם דברים שאת חלקם הבין לגמרי חלקם הבין קצת וחלקם לא הבין בכלל, אולם זה הכח של דברי תורה הנובעים מהרב לתלמידים, שאין הם זקוקים לאותו מח של הרב, אלא הוא משמש להם כאם, בבחינת אבי אבי - אבי ואמי, שהיא מניקה לבניה, להגדיל את חייהם, לפי מה שקיבלה מהמוח והשכל שבאבא

וזה זמן רב, שרציתי לכתוב הערה קטנה, על החילוק שבין בית מדרש הגר"א ובין החסידות, לפי איך שאני חווה את הדברים, [ומנקודת מבטי - בלבד!], ואף שאינני רגיל לעסוק במחשבות כאלו, לסדר את החיים על פי פאזלים, בכל זאת, כיון שיש אגב הדרוש הזה לבאר מעט כמה עניינים הנוגעים למציאות, הוא חביב עלי, ולכבוד חנוכה, אמרתי לשתף בזה את חכמי ורבני אתרא קדישא הדין.

הנה, לתורה יש שני קטבים, האחד בשכל, והשני בחיים. מה שנקרא - אמת ואמונה. כי מה שבשכל הוא אמת, בחיים הוא עצמו נהפך לאמונה. והשכל שבתורה, הוא אינו שכל עקר, אלא 'היא חייך ואורך ימיך', וחיים הם למוצאיהם. ומצד שני האמונה שלנו, יסודה בתורה, ואף שהיא נובעת בחיים, מקורה ושורשה בנשמתא לנשמתא, וכדברי רש"י שאמונה שאין מקורה בתורה, מה לנו ולאמונתו. וכל זה נכלל כמובן, בפ' אבא ואמא.

ובאבא, טיפת הזרע הוא מהמח, והוא יוצא באופן של נקודה אחת, והנקודה הזאת יוצאת לאמא, 'רחובות הנהר', שהיא לוקחת אותה ומרחיבה את הנקודה הזאת לחלל שלם, שיש בו אורך רוחב וגובה, ושם מתגלים כל פרטי הכוחות וחלוקי איברים, על פי כל כללי שיעור קומה וקו המידה, עד שיוצא ולד שלם. והיא אלקים חיים, חיי המלך, שלוקחת את נקודת החיה שבאבא, והופכת אותם לנשמה, שפע חיים היכול לשכון בגוף ולהחיותו.

והנה, ידוע שאבא ואמא עילאין, אינם אלא בג' ראשונות, ולכל אחד מהם ז' תחתונות [ישוס"ת], ופעמים שכל צד ימין נחשב לפ' אבא, והשמאל אמא, ופעמים שאבא ואמא עליאין נחשבים שניהם לאבא, והז"ת לאמא. וזה מפני, שהג"ר הם שורש החיים שבשכל, דעת עליון, והז"ת הם התפשטות החיים בגוף, דעת המתפשט.

וזה יסוד הכתוב, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
כי המוסר הוא חלק החיים, הז"ת, השייך לאבא, החכמה, משום שהאמת אוסרת את האדם ומייסרת אותו, וקושרת נימי לבו בגבולי המוח והשכל, וכענין האדם אסור במושכלו. ותורת אמך, הוא הג"ר דאמא. ושיעור הכתוב הוא: דאף שאתה עסוק בעניינים שכליים והשגות גבוהות, הנה אל תסיח דעתך מלהמשיך ההשגות הללו אל תוך החיים, בבחינת מוסר אביך. ומאידך, אף שאתה עסוק להחיות את חלקי האמונה והעבודה ולהרחיב את חיי הקדושה בז"ת דידך, אלא תטוש תורת אמך, להחזיר הכל אל השורש, ולמצוא מקור הדברים ברום מעלה, למען לא יבוש המעיין ולא יקצץ האילן, להמשיך הנביעה ממקור החיים.

ובזה, ראיתי רמז לשני בתי המדרשות השולטים בנו במאות השנים האחרונות
כי הנה, עיקר עמלו של הגר"א הוא להחזיר ולהמשיך את כל התורה כולה לנקודת הראשית, וכמבואר לכל לומד, איך כלל וחרז את כל התורה כולה, נגלות ונסתרות, מקרא משנה וגמרא, ראשונים ואחרונים, זוהר תיקונים ספר יצירה וכתבי האר"י, כולם תחת כלל אחד, וכן הוא לאורך כל ספריו וכתביו.

וזהו שכל דבריו בתמצות, בהצנע, לפני ולפנים, וכל דבריו שקולים ומדודים, ספורים וכוללים, אולם בסופו של דבר, אין פרט מן התורה שלא כלל בדעתו, ולא בא במכבש שכלו, עד שביררו והעמידו דבר דבור על אופניו
וממנו יצאו בתי המדרש של הישיבות הקדושות, שכל עסקם בשכל התורה דייקא, אמנם, בהיות שהישיבות הם מקום לחיים, נמשך ויצא ממנו בהשתלשלות, תורת המוסר, [שאף יסודה אצלו בכתביו הרבים הפזורים, ובעיקר בספר משלי], בבחינת שמע בני מוסר אביך

ומאידך, אור החסידות, עיקרה לתרגם את השכל לאור, ולהמשיך את מימי רחובות הנהר, ומן הבאר ההיא ישקו העדרים, להמשיך ההארה האלוקית לתוך כל חלקי העולם והאדם, ולבנות מכל איברי התורה והמצווה שיעור קומת אדם של האיש הפרטי ושל כלל ישראל.
אלא שעל זה גם נאמר, וזה עיקר זעקת הרב @בת עין , 'אל תיטוש תורת אמך', שאסור לשכוח, שעיקרה ויסודה ושורשה של חיות האמונה והעבודה נובעת מתורה ערוכה ושמורה, ועיקרה ושורשה בחידושי השגות עליונות בפנימיות התורה גבוה מעל גבוה

ויש לי עוד מילין בזה, הטעם של עסק האלוקות באופן המיוחד לחב"ד, שהוא הבחינה האמיתית של 'תורת אמך', שהיא בבחינה מסוימת מגלה את אינסוף יותר מאשר תורת אביך, כידוע שאמא היא במקום הכתר, בסוד אויר -י אור, ואכמ"ל
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בת עין אמר:
(אגב הזכרת שבצאנז נמנעו מלהזכיר ענייני קבלה. האם באמת לא פתחת את ספר 'דברי חיים', או שלא הבנתי משהו בתגובתך?)

בהקשר לדברי חיים העירו על זה ואני מכיר את הספר ואכן טעיתי בכתבי את תגובתי ביחס לספר
אבל הדבר ידוע שהד"ח לא הרשה ללמוד קבלה רק ליחידים ממש והספר כנראה לא נכתב לכלל

[בהקשר לנועם אלימלך אינני בקיא בספר כל כך כי אני לא חסיד
אבל אף על פי כן עינתי פה ושם וזה היה הרושם שזה עשה לי
וגם נראה לי שזה ההתיחסות אצל חסידים]

בהקשר לשאר הדברים אתה כותב דברי טעם ממש
השאלה כאן היא הסטורית האם זו הייתה דעת [כל או רוב] גדולי החסידות או לא
ונראה לי שעם כל ההוכחות שאיך רצו שיבינו ספרייהם וכו'
יש לנו מספיק נתונים הסטוריים בשביל לדעת שרבים מהם לא חנכו את רוב הציבור ללימוד מושגים בקבלה
מלבד מושגים בודדים שנהפכו לנחלת הכלל [כמו חלק אלוק ממעל. המתקת דינים וכיו"ב וגם זה בלא הבנה שורשית]
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית