לא רוצה לענות אמן

במבי

משתמש ותיק
דני דין אמר:
לעיניין השם דני דין.
דנידין הרואה ואינו נראה היא סדרת ספרי ילדים ישראלית מאת הסופר שרגא גפני.
ומאחר ואני בעילום שם זה נראה לי שם ראוי.

זה בסדר, גם אני גדלתי על זה (עוד בתקופה שכל בית ספר בחינוך העצמאי החזיק ספרים של ז'ול וורן ושל אניד בלייטון - אך זה ראוי לאשכול נפרד)


888013_orig.jpg
 
בהתחלה חשבו:
נצבים וילך אמר:
ציון הלא תשאלי אמר:
דני דין
בחרת שם מעניין לעצמך ... אשמח שתאמר לו מהותו
יש לומר ע"פ פסחים ד. ההוא דאמר דונו דיני אמרי שמע מינה מדן קאתי.
הטענה:
דני דין אמר:
לעיניין השם דני דין.
דנידין הרואה ואינו נראה היא סדרת ספרי ילדים ישראלית מאת הסופר שרגא גפני.
ומאחר ואני בעילום שם זה נראה לי שם ראוי.
הראיה:
במבי אמר:
דני דין אמר:
לעיניין השם דני דין.
דנידין הרואה ואינו נראה היא סדרת ספרי ילדים ישראלית מאת הסופר שרגא גפני.
ומאחר ואני בעילום שם זה נראה לי שם ראוי.

זה בסדר, גם אני גדלתי על זה (עוד בתקופה שכל בית ספר בחינוך העצמאי החזיק ספרים של ז'ול וורן ושל אניד בלייטון - אך זה ראוי לאשכול נפרד)


file.php


מוסר השכל:
לעולם אל תהיה בטוח בשיפוט שלך, תמיד יכול להיות אחרת תבין שהשני חושב אחרת וזה זכותו וזה לגיטימי.
 
 

כרם

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
דני דין אמר:
אור זרוע היקר..
מודה לך על התשובה.

המשך יום טוב וחג אורים שמח.
לפי המסורת:
חג חנוכה שמח.

באהבה.

אם נכנס לדקדוקי קטנות, יש לשים לב גם ל"חג",
כמדומני שחנוכה שמח מקובל לומר, אבל לא "חג".
אני טועה?
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
כרם אמר:
דני דין אמר:
אור זרוע היקר..
מודה לך על התשובה.
בפורום משתתפים כל מיני אנשים, וכל מיני טיפוסים. וכמובן, גם אנשים חכמים וגם אנשים פחות-חכמים.
כיון שכולם ניקים, עלומי-שם ובלתי ידועים, הדבר פשוט שאין לסמוך על שום הלכה שנאמרה בפורום, אלא אם כן היא מגובה במקור מדויק, ואחרי בדיקה במקור שאכן מה שנאמר בשמו כתוב שם.
וכל זה ברור לכל משתתף.
לפי התודה על תשובת אור זרוע היקר, נראה כי כיון שהתשובה הזו היא הנחמדה ביותר, והנוחה ביותר, והמסתדרת ביותר, אתה מקבל אותה כמו שהיא.
ובפרט שגם אתה נוקט בדרך זו וגם אתה עושה כך.
זאת אומרת, שחפשת מישהו שיגיד כמוך. (לא חיפשת את האמת, לשמוע שני צדדים, לבדוק במקורות או כדו').
זו זכותך המלאה, אבל תדע שזה לא מוסמך ואי אפשר לסמוך על מה שאיזה ניק (גם אם הפעם הוא נחמד מאוד) כותב.
אתה צודק ולא צודק.

אכן, האב קיבל את התשובה שהוא חשב עליה קודם, ורק מצא לה ביסוס כאן מפי ידענים ממנו. (לא היית צריך לרדת לכך, שאולי זו תשובה זולה)

הטעות שלך @כרם, שאתה הבנת את השאלה כשאלה הלכתית נטו.
ואילו הוא שאל או שאחרים זיהו, שלא רק שאלה הלכתית כאן ותו לא, אל גם מה שיכול להישמע כשאלה בשולחן ערוך החמישי. או במשנ"ב חלק שביעי. (בפועל, גם זו הלכה)
ולכך כיוונו תשובתם.

אנא, תן אתה את תשובתך ההלכתית.
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
דני דין אמר:
אנו שומרים על מסורת ככול היכולת שלנו.
הילדה בגירה כבר בת 20 וזכותה לעמוד על דעתה ולהחליט מה היא מאמינה ובמה לא.
אעמוד על המשפט הזה
ואעיר הערה, אמונה בבורא עולם היא דבר שכלי פשוט אמונה בתורה היא דבר מוכח
כאשר האמונה של בחורה ברורה בשני מישורים אלה היא מאמינה ממילא בהוראות התורה
כאשר אתה כותב "זכותה במה להאמין" אם כך היסוד לא ברור כ"כ
הרי לא היית כותב שזכותה להחליט אם היא מאמינה שהשמש תזרח מחר
לאן אני חותר? כמו ברפואת הגוף כאשר רואים פצע הוא מראה לפעמים סימן על חולי פנימי
כאשר בחורה לא מוכנה לענות אמן צריך לשבת ולהבין ממנה האם בכלל היא מבינה מה זה אמן ויותר מכך האם היא מבינה את ערכה של ברכה - אמירת תודה לבורא עולם
לאט אבל בטוח ניתן בעזרת ה' להעלותה על דרך התורה
והעיקר להתחבר עם הבנה למצוות אלו שזה נותן את החשק לקיימם - ככל שאצלנו תתגבר השמחה בקיום המצוות זה מקרין לילדים ומחזק אותם
וכמובן כמו שכתבו כולם לשתף אותה כמה שיותר כל זמן שהיא מכבדת זה סימן שיש לה קשר
בהצלחה
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
כרם אמר:
מוחל וסולח אמר:
דני דין אמר:
אור זרוע היקר..
מודה לך על התשובה.

המשך יום טוב וחג אורים שמח.
לפי המסורת:
חג חנוכה שמח.

באהבה.

אם נכנס לדקדוקי קטנות, יש לשים לב גם ל"חג",
כמדומני שחנוכה שמח מקובל לומר, אבל לא "חג".
אני טועה?

ראיתי באחד האשכולות כאן בפורום, ולא מצאתיו כעת, שהביאו בשם הסטייפלע'ר שהיה אומר גוט יו"ט בחנוכה, שהרי כתוב ועשאום ימים טובים.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
ודאי לא למנע ממנה להשתתף ביחד אתכם, עניית אמן אינה מעכבת והיא יוצאת יד"ח כדין שומע כעונה.
בכלל - היא ילדה גדולה וכלל לא מענינך האם היא עונה אמן או לא.
אקדים שתגובתי הינה הלכתית תיאורטית בלבד ויתכן שפרקטית והשקפתית ראוי לנהוג אחרת ממה שאכתוב
אבל מה שכתבת שהיא יוצאת ידי חובה אינו מדוייק, כי מי שאינה מעוניינת לצאת ידי חובה אינה יוצאת ידי חובה 
ומי ששומע ברכה ואינו עונה אמן עובר על איסור
ויש לדון בדבריו שאולי אכן כדאי למנוע אותה מן האיסור הזה
אם כי מסתבר יותר שהצורה הראויה יותר היא כן לתת לה לשמוע ואולי כך תתקרב יותר
כמדומני שיש בשו"ע הרב דעה [אולי לגבי ספירת העומר?] ששומע ברכה יוצא אף בלא רצון.
[ר' @לבי במערב, ר' @חייל של הרבי ?]
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
ודאי לא למנע ממנה להשתתף ביחד אתכם, עניית אמן אינה מעכבת והיא יוצאת יד"ח כדין שומע כעונה.
בכלל - היא ילדה גדולה וכלל לא מענינך האם היא עונה אמן או לא.
אקדים שתגובתי הינה הלכתית תיאורטית בלבד ויתכן שפרקטית והשקפתית ראוי לנהוג אחרת ממה שאכתוב
אבל מה שכתבת שהיא יוצאת ידי חובה אינו מדוייק, כי מי שאינה מעוניינת לצאת ידי חובה אינה יוצאת ידי חובה 
ומי ששומע ברכה ואינו עונה אמן עובר על איסור
ויש לדון בדבריו שאולי אכן כדאי למנוע אותה מן האיסור הזה
אם כי מסתבר יותר שהצורה הראויה יותר היא כן לתת לה לשמוע ואולי כך תתקרב יותר
כמדומני שיש בשו"ע הרב דעה [אולי לגבי ספירת העומר?] ששומע ברכה יוצא אף בלא רצון.
[ר' @לבי במערב, ר' @חייל של הרבי ?]
אמת, למאן דס"ל  שמצוות אי"צ כוונה
אני מדבר על מי שהמצווה אינה חשובה בעיניו ואין לו עניין לקיימה
בזה בפשטות גם לדבריו אינו יוצא
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
אין חכמה אמר:
אקדים שתגובתי הינה הלכתית תיאורטית בלבד ויתכן שפרקטית והשקפתית ראוי לנהוג אחרת ממה שאכתוב
אבל מה שכתבת שהיא יוצאת ידי חובה אינו מדוייק, כי מי שאינה מעוניינת לצאת ידי חובה אינה יוצאת ידי חובה 
ומי ששומע ברכה ואינו עונה אמן עובר על איסור
ויש לדון בדבריו שאולי אכן כדאי למנוע אותה מן האיסור הזה
אם כי מסתבר יותר שהצורה הראויה יותר היא כן לתת לה לשמוע ואולי כך תתקרב יותר
כמדומני שיש בשו"ע הרב דעה [אולי לגבי ספירת העומר?] ששומע ברכה יוצא אף בלא רצון.
[ר' @לבי במערב, ר' @חייל של הרבי ?]
אמת, למאן דס"ל  שמצוות אי"צ כוונה
אני מדבר על מי שהמצווה אינה חשובה בעיניו ואין לו עניין לקיימה
בזה בפשטות גם לדבריו אינו יוצא
ומאי שנא מכפאו פרסיים שתלוי במח' הנ"ל?
 
 

לקט יושר

משתמש רגיל
ה' הוא האלוקים אמר:
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
ודאי לא למנע ממנה להשתתף ביחד אתכם, עניית אמן אינה מעכבת והיא יוצאת יד"ח כדין שומע כעונה.
בכלל - היא ילדה גדולה וכלל לא מענינך האם היא עונה אמן או לא.
אקדים שתגובתי הינה הלכתית תיאורטית בלבד ויתכן שפרקטית והשקפתית ראוי לנהוג אחרת ממה שאכתוב
אבל מה שכתבת שהיא יוצאת ידי חובה אינו מדוייק, כי מי שאינה מעוניינת לצאת ידי חובה אינה יוצאת ידי חובה 
ומי ששומע ברכה ואינו עונה אמן עובר על איסור
ויש לדון בדבריו שאולי אכן כדאי למנוע אותה מן האיסור הזה
אם כי מסתבר יותר שהצורה הראויה יותר היא כן לתת לה לשמוע ואולי כך תתקרב יותר
כמדומני שיש בשו"ע הרב דעה [אולי לגבי ספירת העומר?] ששומע ברכה יוצא אף בלא רצון.
[ר' @לבי במערב, ר' @חייל של הרבי ?]


אכן השו''ע הרב חשש לפשטות הגמ' שלמ''ד אין צריכות כוונה תו לא צריך לכוונת שומע ומשמיע לצד''ח, ומכיון שאנו פוסקים כמ''ד אין צריכות כוונה בדרבנן וא''כ גם בברכות לכן חשש לשמוע מאחרים ברכות,
כך שמעתי ולא ראיתי ממש בדבריו,

ושמעתי שהבית ישראל לא אהב את המנהג שהאנשים מחפשים שיענו אמן על ברכות השחר כי חשש לדעת השו''ע הרב שיוצאים יד''ח,
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
אין חכמה אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
כמדומני שיש בשו"ע הרב דעה [אולי לגבי ספירת העומר?] ששומע ברכה יוצא אף בלא רצון.
[ר' @לבי במערב, ר' @חייל של הרבי ?]
אמת, למאן דס"ל  שמצוות אי"צ כוונה
אני מדבר על מי שהמצווה אינה חשובה בעיניו ואין לו עניין לקיימה
בזה בפשטות גם לדבריו אינו יוצא
ומאי שנא מכפאו פרסיים שתלוי במח' הנ"ל?


עיין ב"י סו"ס תקפ"ט 
פליגי בזה ראשונים [ורובם ס"ל שלא כסברתך]
ואף ראייתך מובאת שם וכנראה רוב הראשונים סברו שאינה ראיה

 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לקט יושר אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
אין חכמה אמר:
אקדים שתגובתי הינה הלכתית תיאורטית בלבד ויתכן שפרקטית והשקפתית ראוי לנהוג אחרת ממה שאכתוב
אבל מה שכתבת שהיא יוצאת ידי חובה אינו מדוייק, כי מי שאינה מעוניינת לצאת ידי חובה אינה יוצאת ידי חובה 
ומי ששומע ברכה ואינו עונה אמן עובר על איסור
ויש לדון בדבריו שאולי אכן כדאי למנוע אותה מן האיסור הזה
אם כי מסתבר יותר שהצורה הראויה יותר היא כן לתת לה לשמוע ואולי כך תתקרב יותר
כמדומני שיש בשו"ע הרב דעה [אולי לגבי ספירת העומר?] ששומע ברכה יוצא אף בלא רצון.
[ר' @לבי במערב, ר' @חייל של הרבי ?]
אכן השו''ע הרב חשש לפשטות הגמ' שלמ''ד אין צריכות כוונה תו לא צריך לכוונת שומע ומשמיע לצד''ח, ומכיון שאנו פוסקים כמ''ד אין צריכות כוונה בדרבנן וא''כ גם בברכות לכן חשש לשמוע מאחרים ברכות,
כך שמעתי ולא ראיתי ממש בדבריו,
ושמעתי שהבית ישראל לא אהב את המנהג שהאנשים מחפשים שיענו אמן על ברכות השחר כי חשש לדעת השו''ע הרב שיוצאים יד''ח,


א. כמדומני שכבר קדמו האשל אברהם בוטשאש שכתב נגד המנהג של אמירת ברכות השחר.
ב. הלב שמחה נהג לכסות את אוזניו בשעה שאמר החזן ספירת העומר, ויש שהסבירו טעמו מפני שיטה זו.
ג. השאלה האם מה שפסקנו שצריכות כוונה בדאורייתא, זה רק לגבי החומרא שבכך, אבל יכול להיות שבמקום קולא, נחמיר כמ"ד שאי"צ, והנפק"מ בנידון דידן, שמועט תפסת.
 
 

כרם

משתמש ותיק
סליחה, על הסטת האשכול מנושאו העיקרי
אם נכנסנו לשאלה האם חנוכה הוא חג, אבקש רק להבהיר כי יש הבדל בין "יום טוב" - שהוא כולל גם את ראש השנה, למשל, למרות שאינו "חג", לפי שאין בו קרבן חגיגה.
ייתכן כי בעברית בת=ימינו אין אנו מבדילים ביניהם, ורואים בהם היינו=הך, אבל בלשון המקורית יש הבדל ביניהם.
ושוב, לא זה נושא האשכול, רק נגררנו אליו איך שהוא.
 

במבי

משתמש ותיק
המ"ר מספר על הרב שרצה לפרוש לים בין החג לחנוכה וההיא מטרוניתא הזהירה אותו

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חִיָּא דִּכְפַר אָגוֹן הֲוָה בְּאַסְיָא, בְּעָא דְּיִפְרוֹשׁ בֵּין חַגָּא לַחֲנֻכָּה, אָמְרָה לֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא בְּאִילֵין יוֹמַיָא פָּרְשִׁין, וְלָא שְׁמַע לְמִילָהּ, וְאִיתְחֲמֵיהּ לֵיהּ אֲבוּהוּ בְּחִילְמָא אֲמַר בְּרִי בְּלֹא קְבוּרָה (קהלת ו, ג): וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ, וְלָא שְׁמַע לָא לְמִילוֹי דְּדֵין וְלָא לְמִילוֹי דְּדֵין, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ (קהלת רבה ג-ב)

וא"כ חג הסוכות מכונה בשם חג

והמדרש מספר על חג הסוכות

דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן, אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, וְסֻכָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (ויקרא רבה ל-ב)


והנציב מוולאז'ין כבר מאריך ומפשט יותר את הדבר !

תחג לה׳ אלהיך. קבלת חז״ל שזה אינו אלא להשלמה אבל מכ״מ אין מקרא יוצא מ״פ ג״כ דבכלל לשון תחוג משמע שמחה הבאה בריקודים ומחולות כמש״כ בס׳ שמות ה׳ ג׳ בלשון ויחגו לי. דמשמעו שמחת ריקודים לפני ה׳ היינו וגילו ברעדת קודש. וה״נ משמעות תחוג לה׳ אלהיך וכדאי׳ בחגיגה ד״י ב׳ דחגו חגא הוא. וזהו דאי׳ ברבה פ׳ אמור פ״ל עה״פ שובע שמחות את פניך דבסוכות יש שבע שמחות סוכה וד׳ מינים וחגיגה ושמחה. ומקשה אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה. ומשני א׳ ר׳ אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדין וליה אנן ידעין מאן נצח אלא מאן דנסיב בעיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחיא. כך ישראל ועובדי כוכבים היו באין ומקטרגין לפני הקב״ה בר״ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב״ה ולולבין ואתרוגין בידיהן אנו יודעין דישראל אינון נצוחיא. ופי׳ המפרשים חגיגה היינו קרבן חגיגה. ונתקשו בפי׳ הקושיא אם חגיגה למה שמחה כו׳ וגם בפי׳ הישוב. ולי נראה שאין הפי׳ קרבן חגיגה דא״כ אמאי לא חשיב ראיה ג״כ. אלא פי׳ חגיגה היינו ריקודים. וזהו דמקשה למאי נצטוינו על שמחה וחגיגה הרי היינו הך. ומשני דהוא אות על הניצוח כמו לולב שמורה על הניצוח. ומעתה ניחא דכתיב תרי מ״ע. דמצות ריקוד אינו מצד שמחה כדרך השמחה שמביאה לידי ריקוד. אלא ריקוד הוא לאות על הניצוח. וא״כ אפשר דאפילו אינו שמח בלב מכ״מ מצוה לרקד (העמק דבר על דברים טז-טו)

וא"כ אם פירוש החג היינו ריקודים, גם חנוכה ראוי לכנותו בלשון "חג" (ולעומת סוכות שזה חג השמחה הוא נקרא "חנוכה" גרידא)
 

הצדיקים מבקשים

משתמש רגיל
בוודאי שצריך להשפיע עליה שתחפוץ לענות אמן ולקיים מצוות, היא מחויבת לבחור בזה. אבל צריך לעשות זאת בחכמה ולהאהיב זאת עליה. כלפי ההורים היא אכן ילדה גדולה ויכולה לחשוב לבד ועם כל רצוננו וחובתינו להשפיע עליה, זה לא יעשה בכפיית חשיבה.
לפעמים המעקב אחר הפה האם ענתה או לא, זו הכבדה מיותרת שרק גורמת לתחושה לא נוחה.
ד' יצליחך.
 

ציון הלא תשאלי

משתמש ותיק
דני דין אמר:
הבת שלי לא מוכנה לענות אמן בזמן ברכות.
בקידוש, הדלקת נרות ברכת סוכה וכו...
מה לדעתכם אני אמור לעשות.?.
הרי יש לה זכות בחירה.
ואורח החיים שלנו לא הכי דתי.
אנו שומרים על מסורת ככול היכולת שלנו.
הילדה בגירה כבר בת 20 וזכותה לעמוד על דעתה ולהחליט מה היא מאמינה ובמה לא.
ואם ירצה ה'. יפתח את לבבה.
מיקוד השאלה היא אם למנוע ממנה להשתתף בטכסים שבהם צריך לענות אמן . שלא תדליק נרות ? שלא תשמע קידוש ?.
או שבכלל אין בזה חובה ואם היא לא מרגישה בלב שלם לענות אמן אז שלא תענה.
עדיף מאשר שתענה אמן רפויה או תמלמל חצי מילה.
מעניין מה דעתכם...
לכבוד הרב "דני דין" השלום וברכה !!!

כפי שכבר ביארתי את תגובתי הקודמת והתנצלותי על כך, אבקש להתייחס אל בקשתך ושאלתך  ואולי אכפר בזה על משוגתי הקודמת : 

1] מכיון שהבת שלך היא איננה קטנה, אלא היא כבת 20 בחורה ואישה גדולה לכשעצמה בוודאי וראוי הוא בכלל לא לדון עליה ולא לחנך אותה כלל, אלא רק לקרב ולחבר ולאהוב כמה שיותר, וכל פעולה קטנה כגדולה שהיא תעשה שהוא חיבור ואיחד בינכם זהו מבורך !!! (אין אני מתייחס כלל על החיבור למצוות - כי זה שיקול ובחירה שלה בלבד)
2] עצם זה שהיא לא מוכנה לענות אמן על ברכות וכדו' - זה מראה שהיא עושה את בדווקא כלפיכם, והיא רוצה לנסות אותכם איך תגיבו על כך ! (ולכן הכי טוב וראוי ונכון שפוט לא להתייחס, היא גם לא ילדה קטנה שאם היא תענה אמן, אז נמחא לה כפיים ונאמר לה וואו איזה יופי שענית ... זה לא טקטי בכלל).
3] ולכן ברור ופשוט שאסור לך למנוע ממנה שום דבר שבקדושה, ומבחירתה שתעשה ככל העולה על רוחה !!
4] ולך אומר מילה פשוטה - אשריך !!! אשריך שלמרות שאתה הינך שומר מסורת ככל היכולת שלך, ואינך הכי דתי, ובכל אופן דבר זה מעסיק אותך ומטריד את מנוחתך ... 

חנוכה שמח ובשורות טובות !





 
 

דני דין

משתמש רגיל
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
אולי כדאי לתת לה הזדמנות לעשות את המצוה בשביל כולם - כדי שתרגיש שמעשיה חשובים והיא לא רק צריכה לענות אמן (אם הבעיה טמונה בזה. ייתכן שזו לא הבעיה כלל אבל כתבתי כדי שאולי לעורר על העניין באם הוא אמיתי).
כגון להכין חלות גדולות לשבת (בכמות גדולה, באופן שמשתמשים ב1.7 ק"ג קמח [שאז כמעט לכל הדעות הפרשת החלה נעשית עם ברכה], ואפשר להקפיא חלק מהחלות או לחלק לשכנים) - ולתת לה לעשות את ההפרשה עם ברכה.

בנוגע לצירופה למעמדים שבהם יש ברכות - אני מסכים עם מי שאמרו לעיל שיש לצרפה ולא להרחיק חלילה.

יישר כחכם שאתם עושים השתדלות בשמירת התורה והמצוות, זה בוודאי יקר מאוד אצל ריבונו של עולם. עלו והצליחו.
@חייל של הרבי 
אתה ממש נפלא.
הרעיון שלך ממש עזר.
היום נתתי לילדה לברך ולהדליק את הנר.
אז היא לא אומרת אמן.....😀
 
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
לבי במערב אמר:
אין חכמה אמר:
עובר על איסור
יש חיוב לענות, אך כמדומה שאין איסור באי־העני' [וכן מוכח ממה שספקו לקולא].
מי שאינו מקיים חיוב הדבר נחשב לאיסור
[נקטתי שפה פשוטה]
וידוע המעשה המובא בפוסקים בקצף הגדול שבא כמדומה על בעל הלבושים שלא ענה אמן בלי משים  על ברכה של ילד קטן 
עיין היטב במשנ"ב סי' ח' ס"ק ט"ו
 

אין חכמה

משתמש ותיק
שש אנוכי אמר:
אין חכמה אמר:
לבי במערב אמר:
יש חיוב לענות, אך כמדומה שאין איסור באי־העני' [וכן מוכח ממה שספקו לקולא].
מי שאינו מקיים חיוב הדבר נחשב לאיסור
[נקטתי שפה פשוטה]
וידוע המעשה המובא בפוסקים בקצף הגדול שבא כמדומה על בעל הלבושים שלא ענה אמן בלי משים  על ברכה של ילד קטן 
עיין היטב במשנ"ב סי' ח' ס"ק ט"ו
לא הבנתי מה אתה רוצה
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
שש אנוכי אמר:
עיין היטב במשנ"ב סי' ח' ס"ק ט"ו
לא הבנתי מה אתה רוצה
שהוא רק חיוב לכתחילה (ובזו שרוצה לצאת בה - יש חיוב יותר, אך גם כשלא ענה יצא ידי־חובתו בדיעבד).
אכן, הדברים כבר הובהרו מספיק לעיל.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אין חכמה אמר:
שש אנוכי אמר:
עיין היטב במשנ"ב סי' ח' ס"ק ט"ו
לא הבנתי מה אתה רוצה
שהוא רק חיוב לכתחילה (ובזו שרוצה לצאת בה - יש חיוב יותר, אך גם כשלא ענה יצא ידי־חובתו בדיעבד).
אכן, הדברים כבר הובהרו מספיק לעיל.
הוא חיוב גמור , ודומה למי שאינו מברך ברכת הרואה למשל
מה שכתוב שם שאינו מעכב את דין שומע כעונה ויוצא ידי חובת הברכה גם בלא זה
זה לא מפחית כי הוא זה מחומר החיוב
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אם כך, אכן כדאי שיעיין מר ב'משנה־ברורה' שם... (וגם במקום שציין שם).
ברור שזהו חיוב. עם זאת, עדיין ספקו לקולא (יותר מבשאר מצוות שמדברי־סופרים).
 
חלק עליון תַחתִית