בס"ד
אני מתייג מי שאני זוכר שביקש את התייחסותי: לכל לראש פותח האשכול @משתדל לעשות רצון ה' הרבנים @אמונה ו@יהודה יעקבזון
כאמור, להבנתי, האהבה היא רגש המופעל באדם כלפי עצמו, וכלפי כל מה שהוא מזהה כחלק מזהותו הוא.
עבודת ה' מתוך יראה, הינה מצב בו האדם מקיים מצוות ונזהר מעבירות כי הוא פוחד מעונש, או כי הוא מתחלחל מרוממות ה' המצווה.
כאשר האדם מתרגל להישמר מחילול שבת, לאט לאט זהותו מתעצבת כאדם שומר שבת. הוא לא יכול לחשוב על עצמו מחלל שבת, בלי כל קשר לעונש, ולעתים אף בלי קשר לכך שה' ציווה עליו לשמור שבת. הוא ושמירת שבתו חד הם. אני חושב שכל אחד הרגיש את התחושה הזו כאשר התיישב במכונית שהובילה אותו ואת אשתו בציריה לבית החולים בשבת. זה מרגיש לא נוח ולא שגרתי, זה מעשה סותר זהות.
לאדם מן השורה, כאשר התמודדות בשמירת שבת ניצבת לפניו, אין צורך לפנות למחוזות ההפחדה, הוא לא צריך להיזכר שאם הוא יכשל, הכרת תכרת נפשו, או שסקול יסקל, וכדומה. ברור לו למעלה מכל ספק, שהוא לא מחלל שבת. כי חילול שבת, זה לא הוא.
הוא הדין באכילת חזיר, או נבילות וטריפות.
ככל שחומרת האיסור פחותה בעיניו, החיוב והאיסור פחות מזוהים עם האישיות הפנימית שלו. אלו שרגילים לדבר לשון הרע, מזמן השלימו עם העובדה, שהם דוברי לשון הרע. הזהות שלהם בנויה כך, הם לא ימנעו אלא במצב שייזכרו בעונשים המצפים להם. בעניין הזה, במקרה שהם נזהרים, זה מיראה.
אספר מעשה שאירע בידידי הטוב, השופך את לבו לפני. הוא נהג מדי פעם, אחת לחודש או חודשיים, לשכור מחשב עם אינטרנט פרוץ, ולחגוג על סרטים. לאחר כמה שעות בילוי אסור, היה חש חרטה עצומה, מתפטר מן הכלי, ומחליט שלעולם לא עוד. אך הגלגל הזה סבב סביב עצמו מספר שנים טובות.
שאלתי אותו פעם, עד מתי? האם אתה רואה את עצמך יום אחד מפסיק עם זה? האם תמשיך את זה עוד עשרים שנה, כשתהיה אדם מבוגר?
הוא כבש פניו בקרקע, והודה, שהאמת תאמר, שהוא לא רואה אירוע שיכול לשנות את המצב. הוא חוטא, מתחרט, וחוזר ונכשל. מה הולך לקרות עוד שנה שלא קרה עד היום?
לאחרונה הוא סיפר לי שהוא כבר לא רואה את עצמו חוזר ונכשל בזה. לשאלתי הוא תיאר לי, שלפני כשנה ומחצה, כשתקף עליו יצרו, עמד אז בפני תפנית גורלית בחייו הכלכליים אשר לא הייתה תלויה בידיו, ולא היה ביכולתו להושיע לעצמו מאומה. במקרים כאלו בדרך כלל בורח האדם אל הכל יכול, והוא פנה בתפילה לה'. אלא שאז נמלא חרדה גדולה, בהבינו שאם הוא ממרה את פי הקב"ה כל הזמן, אין סיבה שתפילתו תישמע. מרוב פחד, לא עלה על דעתו לחטוא.
תובנה זו, ליוותה אותו כמחצית השנה. כל עת שעלה בדעתו להיכשל, הזכיר לעצמו ששלום ביתו, פרנסתו, בריאותו ובריאות משפחתו, תלויים ביד ה', ובכוח זה נשמר. לאחר כמחצית השנה, כבר לא התמודד עם הניסיון. זהותו השתנתה בהצלחה מאדם שנכשל כל חודש חודשיים, לאדם שאינו שייך לעניין של סרטים ואינטרנט. ברגע שזהותו התייצבה על הצורה הזו, כבר לא עלה בדעתו לעשות את הפעולה סותרת זהות זו, כפי שאינו עולה בדעת כל אחד ואחד מאתנו לחלל שבת, גם אם זה מאוד נחוץ.
סיפור זה, מהווה דוגמא מצוינת לעבודת ה' מתוך אהבה. בעוד שהעובד מיראה, זהותו מסתדרת באופן מעולה עם הפעולה, והוא לא עושה אותה כי הוא פוחד; העובד מאהבה, גם אם יש לו משיכה, זהותו מתנגדת לכישלון. ומאחר ואדם אוהב את עצמו, הוא לא יעשה משהו שלא מוצא חן בעיניו.