רוב מתים לאחר גיל מאה ועשרים

מבקש אמת

משתמש ותיק
בגיטין כח,א איתא שזקן המשלח גט ביד שליח נותנו לאשה בחזקת שהוא קיים, וכתב ע"ז החזו"א (אה"ע לא,ב):
"ומי לא עסקינן בידוע לנו מספר הזקנים שבעיר והשליח נשתהה בדרך שנים הרבה וידוע לנו שרוב הזקנים כבר שבקו חיים לכל חי, ומ"מ נותן לה בחזקת שהוא קיים, ולא אמרינן בעל ברובא איתא, והחיים המועטים מרובא פירשו ואין בעלה ביניהם. וא"ת, כיון דרובן מתו נדון בו כספינה שאבדה בים דנותנין עליו חומרי מתים, לא דמי דהתם הנצולין היו ג"כ במאורע של סכנה והצלתם נסא רבא או נסא זוטא, אבל זקנים שמאריכין ימים לא פגעו בהם כלל מן המחלות שפגעו ברובן שקפחו חיתם, וקיבוץ מקרים אף שמהוים רוב אינו נידון לרוב, דבעינן רוב טבעי כמו רוב בהמות כשרות רוב מתעברות ויולדות וכיו"ב".

ולא זכיתי להבין דבריו כלל, הלא מחלות אינן אירועים פתאומיים הנוחתים מהחלל החיצון, אלא בטבע גוף האדם שעם הזמן מפתח מחלות שונות ותפקוד האברים נפגם ונחלש, וזה מה שנקרא 'מוות מזקנה' כלומר תהליך טבעי שקורה לכל הגופים אם במוקדם ואם במאוחר. וזה בדיוק כמו רוב נשים מתעברות ויולדות שהתהליך הטבעי של אשה החיה עם בעלה הוא שתתעבר ותלד, ואין זה מקרה ש'פתאום' נכנסה להריון אלא כך הוא דרך העולם, וכן רוב שוורים לחרישה היינו שכך היה דרך העולם שיותר שוורים נצרכים לחרישה מאשר לשחיטה (ואין זה מוכרח בטבע שהרי היום השתנתה מציאות זו, ומ"מ דרך העולם משוי לה לרוב). וא"כ גם בזקנים דרך העולם הוא שאדם בגיל מבוגר נפטר ממחלה כזו או אחרת, והוא תהליך טבעי ולא מקרה פתאומי שפגע בו, וצ"ב החילוק.

 
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
בשאלה ששאלת זה רובא דאיתא גמור, מכיון שאתה לא בא לדון עליו כמת מכוח שהוכחת מהעולם שיש סיבת מיתה בזקנים, אלא מכוח אסופת מקרים פרטיים שאירעו בקבוצת זקנים נתונה, שאין כל קשר בין פרטיה. (אם היית רוצה להוכיח שהיתה פליטת קרינה באיזור ההוא וגם זקן זה מת בה - לכאורה היה בדבריך הוכחה, אבל זהו בדיוק מקרה דספינה)
באופן כללי, יש להעיר שלכאורה כל זקן יש רוב שימות, שכן דרך זקנים שמתים אחר זמן, וכשם שזקן דאפליג ושלח גיטו בהיותו בן ק' שנים לאשתו והיא עודנה בנעוריה בית אביה, מכל מקום אית ליה חזקת חי, ואפי' יעברו ימים הרבה ובאה היא לבת ק' כבת כ'.
ומכל מקום ודאי דאין לדון כאן רובא דליתא, דמהות דין רובא דליתא הוא הוכחה מהכלל על הפרט, ובאחד משני אופנים עיקריים: או שמכיון שראינו שרוב הפרטים יולדות לט', ומיעוטם לז', וזה ודאי שאין המיעוט דבר שאינו קיים, א"כ יש לנו להניח שבכל פרט ופרט יש שני כוחות מנוגדים, ואחד מהם הוא הפועל בכל מקרה פרטי, ואנו מניחים שהוא שיפעל בכל מקרה פרטי עליו נדון. או שמאותן סיבות אנו יודעים שבכל פרט יש כוח לט', ומקרי הז' הם שינוי מהטבע, ואף שגם הם קורים איננו מתייחסים אליהם.
מכיון שכך, הרי שרוב זקנים המתים, אמור להיות ממש רובא דליתא, דהלא ידעינן בודאי שיש טבע בזקן זה למות, אך אין לומר כן, דחזקת חי אינה אומרת שאין בזקן זה כוח מיתה, וטלומרים המתקצרים וגורמים למחלות, אלא שהוא לא יפעל בו בכל שעה בה נדון עליו. ומכיון שכך אנו באים לדון עליו רק מכוח רובא דאיתא.
 

אבי חי

משתמש ותיק
בענין דברי החזו"א צדקו דברי רבי @איכא בשוקא.

ולגוף השאלה מצד רובא דעלמא (יתכן שגם בזה איני אלא כחוזר על דברי הרב הנ"ל):

בעצם כל ענין חזקת חיים הוא מחודש, כיון שהחיים הם מצב זמני, שודאי יפסיק, במוקדם או במאוחר.
ומ"מ הבינו חז"ל דגם בזה שייך לילך אחר חזקה.
אולי משום שיש חשיבות למצב החיים ואנו רואים בו דבר שמתקיים מצד עצמו עד למאורע שהוא המות [אמנם זה תלוי בענין חזקה העשויה להשתנות בעלמא, וחזקת קטנות].

כעת, א"א להוציא אדם מאותה חזקת חיים, אלא אם כן ידוע לנו שהוא נכנס למצב חדש, שמערער את החזקה. כגון גוסס, ספינה שאבדה ועיר שכבשוה כרכום.
בזקן שהגיע לגבורות נחלקו אביי ורבא שם אם מוגדר מצב בפנ"ע ואין חזקה, או שהוא בכלל כל החיים כיון שהזקנה אינה מצב מסוכן אלא שיותר שכיחים בה המאורעות המסוכנים.
[וקיי"ל כלישנא דאיתותב רבא ולעולם יש לזקן חזקת חיים, אך כמדו' שי"ס כרבא. ואף רבא מודה בבן צ' או ק' דכין דהפליג הפליג]
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
דרך אגב, מה הייתם עונים לא' שיאמר שאין לחזקה הזו גבול, כלומר שגם בגיל מאתיים אחרי שלא שמענו ממנו מאה שנה נאמר חזקת חיים?
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
דרך אגב, מה הייתם עונים לא' שיאמר שאין לחזקה הזו גבול, כלומר שגם בגיל מאתיים אחרי שלא שמענו ממנו מאה שנה נאמר חזקת חיים?
אם שייך שהוא יחיה עדין - שייכת החזקה, ואם מציאותית אינו באפשר - אין כאן מקום חזקה וזה כנודע שמת.
אף שיש מקום לפקפק בזה.
 

אבי חי

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
אם שייך שהוא יחיה עדין - שייכת החזקה, ואם מציאותית אינו באפשר - אין כאן מקום חזקה וזה כנודע שמת.
אף שיש מקום לפקפק בזה.
דפח"ח. אני משער שהפקפוק הוא לכיוון שאף אם מציאותי שיחיה, לא נקיים צד רחוק כ"כ משום החזקה, ועכ"פ יתעורר ספק.

והנה ז"ל הירושלמי שם (הובא ברשב"א ועוד ראשונים):
תני בר קפרא אפילו הניחו בן מאה שנה ועשה [השליח] בדרך עוד מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים.

ולכ' נח לומר שבזמנם היה זה מציאותי, כמו שמצינו בכמה אמוראים שחיו מאות שנים, ועדיין צ"ע.
 

דיין

משתמש ותיק
לא מסתבר שזה דוקא בזמנם, היסוד של חזקת חיים שייך בכל גיל, מהיכי תיתי להחליט שהוא מת ולשנות את מצבו הנתון כל עוד לא ידוע לך בודאות שזה קרה
לומר שאני משוכנע שהוא מת כי אני מכיר את המציאות, זה לא סברא, זה רגש שמתנגד לדין היבש של חזקה
 

אבי חי

משתמש ותיק
דיין אמר:
לא מסתבר שזה דוקא בזמנם, היסוד של חזקת חיים שייך בכל גיל, מהיכי תיתי להחליט שהוא מת ולשנות את מצבו הנתון כל עוד לא ידוע לך בודאות שזה קרה
לומר שאני משוכנע שהוא מת כי אני מכיר את המציאות, זה לא סברא, זה רגש שמתנגד לדין היבש של חזקה

גם אני חושב שכך פשטות הירו', אבל זה קשה.

לדברי כת"ר, במקרה שיש לנו נפקותא לדינא אם אדם שחי בימי האמוראים עדיין חי, ואין לנו ראיה שמת, נלך בודאי אחר חזקת חיים..

בעלמא פשוט שכל שאין התכנות ל"ש לילך אחר חזקה, ועדיף מעדים.
אבל כאן אולי כתוב שאין הגבלה אמתית על מנין שנות האדם, ותיאורטית הוא יכול לחיות מאתיים שנים ויותר, ואכתי צ"ב טובא.
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
למה שרובא דאיתא באופן שאין מיעוט המצוי לא יהני להוציא מידי חזקה העשויה להשתנות?
 

אבי חי

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
למה שרובא דאיתא באופן שאין מיעוט המצוי לא יהני להוציא מידי חזקה העשויה להשתנות?
רובא (אף דליתא קמן) עדיף אף נגד חזקה שאינה עשויה להשתנות.
אמנם י"א דחזקת הגוף עדיפא מרוב.

על מה נסובה שאלת כת"ר?
 
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
רובא (אף דליתא קמן) עדיף אף נגד חזקה שאינה עשויה להשתנות.
כמובן.
נתכוונתי להעיר דאף דדין רובא דליתא אין לומר שכבר מת, מ"מ דין רובא דאיתא שייך, דרוב זקנים מתים בגיל זה.
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
היכן מצינו רובא דאיתא קמן מכח ידיעה כללית, לכ' זה ממש ליתא קמן, כמ"ש לעיל.
חוזרני בי (אגב, בקה"י חולין ו הקשה דבכל רובא דליתא יש רובא דאיתא ותי' כמש"כ)
 

דיין

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
לדברי כת"ר, במקרה שיש לנו נפקותא לדינא אם אדם שחי בימי האמוראים עדיין חי, ואין לנו ראיה שמת, נלך בודאי אחר חזקת חיים..
אין הכי נמי..

אבי חי אמר:
בעלמא פשוט שכל שאין התכנות ל"ש לילך אחר חזקה, ועדיף מעדים.

מי קובע את ההיתכנות הזו? האם תוכל להצביע על הגיל שבו כבר אין התכנות לחיים?
אם נחפש את האדם הכי זקן בעולם, האם נוכל להחליט שזה הגיל המקסימלי ששייך לחיות בו?
 

אבי חי

משתמש ותיק
דיין אמר:
אבי חי אמר:
בעלמא פשוט שכל שאין התכנות ל"ש לילך אחר חזקה, ועדיף מעדים.

מי קובע את ההיתכנות הזו? האם תוכל להצביע על הגיל שבו כבר אין התכנות לחיים?
אם נחפש את האדם הכי זקן בעולם, האם נוכל להחליט שזה הגיל המקסימלי ששייך לחיות בו?



צודק שקשה לקבוע את הגבול, אבל סו"ס נראה שכיום אין התכנות לחיות מאתים שנה ויותר.
צריך למצוא נ"מ (שלא שייכת לענין חזקה), אולי לענין שבועת שוא.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דיין אמר:
אני משוכנע שהוא כבר מת, אבל זה שכנוע רגשי בעלמא, אי אפשר לתת לזה בסיס הלכתי

אבל השכנוע שלך הוא מכח הכרת המציאות.

מהיכן אתה משוכנע שכוס זכוכית שמוטחת מראש הגג על האספלט תישבר, לא מכח חשבון פיזיקלי, אלא מכח המציאות.

אלא אם נחדש שאין קצבה תיאורטית לחיי האדם, והמציאות שאין אף אחד שהאריך ימים כ"כ מתוך עשרות המליארדים שהיו בעולם במאות השנים האחרונות, היא צירוף של עשרות מליארדי מקרים.
 
 

אברהם זינגר

משתמש ותיק
שמעתי חקירה חביבה משמיה דהגר"א גניחובסקי. מה דין אדם שלא אמר ותן טל ומטר ומסתפק אם כבר עקר רגליו ומאחוריו יש נמלים שודאי שאם היה פוסע לאחוריו היה הורג חלק מהן. האם חזקת חיים של הנמלים אומרת שלא פסע לאחוריו וממילא יחזור רק לברך עלינ או שיחזור לראש התפילה.
 

דיין

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
מהיכן אתה משוכנע שכוס זכוכית שמוטחת מראש הגג על האספלט תישבר, לא מכח חשבון פיזיקלי, אלא מכח המציאות.
דוגמא מצוינת להמחשה
אם אני משוכנע שהכוס נשברה בגלל שזרקתי עשר פעמים וזה נשבר אז אני מניח שגם בפעם האחד עשרה זה נשבר, זה רוב של קיבוץ מקרים גרידא, וזה לא יכול לשמש אותנו כרוב.
רק אם אצליח להוכיח שזה טבעו של עולם בגלל חוקי הפיזיקה, זה יהפוך לרובא דליתא קמן
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
דיין אמר:
אם אני משוכנע שהכוס נשברה בגלל שזרקתי עשר פעמים וזה נשבר אז אני מניח שגם בפעם האחד עשרה זה נשבר, זה רוב של קיבוץ מקרים גרידא, וזה לא יכול לשמש אותנו כרוב.
רק אם אצליח להוכיח שזה טבעו של עולם בגלל חוקי הפיזיקה, זה יהפוך לרובא דליתא קמן
אין חוקי הטבע הוכחה מציאותית יותר מאשר הסטטיסטיקה, ומה לי אם תאמר שבהתנגש הכוס עם הרצפה היא נשברת, או שתאמר שבהצטבר בה אנרגיית הנפילה שהיא נגזרת של כוח המשיכה שפועל עליה ומוכפל כל הזמן מחמת התנופה שנצברת אצלה? שניהם הם מכוח הניסויים בלבד.
רובא דליתא הוא אוסף דברים שארעו, שאנו מניחים שיש להם סיבה, ומכך אנו מניחים שטבע העולם הוא כו"כ, שרוב נשים יולדות לט'.
 

אבי חי

משתמש ותיק
אברהם זינגר אמר:
שמעתי חקירה חביבה משמיה דהגר"א גניחובסקי. מה דין אדם שלא אמר ותן טל ומטר ומסתפק אם כבר עקר רגליו ומאחוריו יש נמלים שודאי שאם היה פוסע לאחוריו היה הורג חלק מהן. האם חזקת חיים של הנמלים אומרת שלא פסע לאחוריו וממילא יחזור רק לברך עלינ או שיחזור לראש התפילה.

לכ' זו לא חקירה אלא המחשה לגבולות הכח של חזקה [אפי' אם חזקת האם מהניא לבתה].

בחזו"א מצמצם את החזקה הרבה יותר, כמדו' שחזקת מעוברת אינה יכולה לתת ימי טוהר (כיון דתלויים בלידה ולא בהפסקת העיבור)
 

אבי חי

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
דיין אמר:
אם אני משוכנע שהכוס נשברה בגלל שזרקתי עשר פעמים וזה נשבר אז אני מניח שגם בפעם האחד עשרה זה נשבר, זה רוב של קיבוץ מקרים גרידא, וזה לא יכול לשמש אותנו כרוב.
רק אם אצליח להוכיח שזה טבעו של עולם בגלל חוקי הפיזיקה, זה יהפוך לרובא דליתא קמן
אין חוקי הטבע הוכחה מציאותית יותר מאשר הסטטיסטיקה, ומה לי אם תאמר שבהתנגש הכוס עם הרצפה היא נשברת, או שתאמר שבהצטבר בה אנרגיית הנפילה שהיא נגזרת של כוח המשיכה שפועל עליה ומוכפל כל הזמן מחמת התנופה שנצברת אצלה? שניהם הם מכוח הניסויים בלבד.
רובא דליתא הוא אוסף דברים שארעו, שאנו מניחים שיש להם סיבה, ומכך אנו מניחים שטבע העולם הוא כו"כ, שרוב נשים יולדות לט'.
אכן. גם טרם 'חקיקת' חוקי הטבע היתה ודאות שכוס שנופלת על הרצפה [בנפילה חזקה] תישבר.
אבל באמת זו לא דוגמא טובה, כי שם אנחנו מפרשים את מאורע הנפילה כשבירה, אבל כאן אין לנו אירוע מסוים שמתפרש כסוף החיים.
(גם א"א לדמות להרקבת ירק למשל, ששם זה תהליך צפוי וקבוע, משא"כ הכא)

עוד צריך לזכור שאנחנו לא מחפשים כאן רוב, אלא ודאות, וזה יותר קשה.


 
 

דיין

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
אין חוקי הטבע הוכחה מציאותית יותר מאשר הסטטיסטיקה, ומה לי אם תאמר שבהתנגש הכוס עם הרצפה היא נשברת, או שתאמר שבהצטבר בה אנרגיית הנפילה שהיא נגזרת של כוח המשיכה שפועל עליה ומוכפל כל הזמן מחמת התנופה שנצברת אצלה? שניהם הם מכוח הניסויים בלבד.
רובא דליתא הוא אוסף דברים שארעו, שאנו מניחים שיש להם סיבה, ומכך אנו מניחים שטבע העולם הוא כו"כ, שרוב נשים יולדות לט'.
לא התכוונתי שצריך לחוקק חוקי טבע, אבל צריך לדעת שזו סטטיסטיקה טבעית, כדי לקבוע שזה טבע העולם על סמך ססטיסטיקה צריך מאות פעמים, אם זרקתי עשר פעמים ומתוכם ראיתי שתשע נשברו זה לא הופך להיות סטטיסטיקה, ואי אפשר לומר שהזריקה העשירית היא מהרוב שנשברו ולהחליט שגם העשירי נשבר.
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
דיין אמר:
לא התכוונתי שצריך לחוקק חוקי טבע, אבל צריך לדעת שזו סטטיסטיקה טבעית, כדי לקבוע ססטיסטיקה צריך מאות פעמים, אם זרקתי עשר פעמים ומתוכם ראיתי שתשע נשברו זה לא הופך להיות סטטיסטיקה, ואי אפשר לומר שהזריקה העשירית היא מהרוב שנשברו ולהחליט שגם העשירי נשבר.
עכשיו הבנתי כוונת מר.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דיין אמר:
כדי לקבוע שזה טבע העולם על סמך ססטיסטיקה צריך מאות פעמים
נכון. ואולי גם יותר. (ואי"צ שכולם יתמכו בצד אחד, אלא שיהיה ניכר כאיזה צד הרוב).

ובנדו"ד יש מליארדי פעמים.

(אמנם נראה שערבבנו קצת בין רוב לודאות)
 
אבי חי אמר:
והנה ז"ל הירושלמי שם (הובא ברשב"א ועוד ראשונים):
תני בר קפרא אפילו הניחו בן מאה שנה ועשה [השליח] בדרך עוד מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים.

ולכ' נח לומר שבזמנם היה זה מציאותי, כמו שמצינו בכמה אמוראים שחיו מאות שנים, ועדיין צ"ע.

אי הכי מאי אפילו?

(מה הירושלמי היה צריך לכתוב עוד כדי לבאר שהוא מתכוון בדיוק להיפך מדברי מעכ"ת?)
 

דיין

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
דיין אמר:
כדי לקבוע שזה טבע העולם על סמך ססטיסטיקה צריך מאות פעמים
נכון. ואולי גם יותר. (ואי"צ שכולם יתמכו בצד אחד, אלא שיהיה ניכר כאיזה צד הרוב).

ובנדו"ד יש מליארדי פעמים.

(אמנם נראה שערבבנו קצת בין רוב לודאות)

באר נא כוונתך, מהו הערבוב?
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אבי חי אמר:
והנה ז"ל הירושלמי שם (הובא ברשב"א ועוד ראשונים):
תני בר קפרא אפילו הניחו בן מאה שנה ועשה [השליח] בדרך עוד מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים.

ולכ' נח לומר שבזמנם היה זה מציאותי, כמו שמצינו בכמה אמוראים שחיו מאות שנים, ועדיין צ"ע.

אי הכי מאי אפילו?

(מה הירושלמי היה צריך לכתוב עוד כדי לבאר שהוא מתכוון בדיוק להיפך מדברי מעכ"ת?)


שאלת מר הראשונה לא קשה לי.
השאלה השניה נכונה. שפשטות הירושלמי (וסתימות הרשב"א) זועקת.

איני יודע.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
דיין אמר:
אבי חי אמר:
דיין אמר:
כדי לקבוע שזה טבע העולם על סמך ססטיסטיקה צריך מאות פעמים
נכון. ואולי גם יותר. (ואי"צ שכולם יתמכו בצד אחד, אלא שיהיה ניכר כאיזה צד הרוב).

ובנדו"ד יש מליארדי פעמים.

(אמנם נראה שערבבנו קצת בין רוב לודאות)

באר נא כוונתך, מהו הערבוב?

בשביל רובא דליתא קמן אין ספק דסגי בתצפיות סטטיסטיות - כל שגורם אחד לכולן, כגון זריקת כוס.

אבל בשביל ודאות יתכן שעלינו להניח שיש חוק המוודא, ובתצפית לחוד אולי א"א להוכיח חוק, כגון בנידו"ד האם ודאי אדם בדורנו אינו חי מאתיים שנה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
איכא בשוקא אמר:
בשאלה ששאלת זה רובא דאיתא גמור, מכיון שאתה לא בא לדון עליו כמת מכוח שהוכחת מהעולם שיש סיבת מיתה בזקנים, אלא מכוח אסופת מקרים פרטיים שאירעו בקבוצת זקנים נתונה, שאין כל קשר בין פרטיה. (אם היית רוצה להוכיח שהיתה פליטת קרינה באיזור ההוא וגם זקן זה מת בה - לכאורה היה בדבריך הוכחה, אבל זהו בדיוק מקרה דספינה)
באופן כללי, יש להעיר שלכאורה כל זקן יש רוב שימות, שכן דרך זקנים שמתים אחר זמן, וכשם שזקן דאפליג ושלח גיטו בהיותו בן ק' שנים לאשתו והיא עודנה בנעוריה בית אביה, מכל מקום אית ליה חזקת חי, ואפי' יעברו ימים הרבה ובאה היא לבת ק' כבת כ'.
ומכל מקום ודאי דאין לדון כאן רובא דליתא, דמהות דין רובא דליתא הוא הוכחה מהכלל על הפרט, ובאחד משני אופנים עיקריים: או שמכיון שראינו שרוב הפרטים יולדות לט', ומיעוטם לז', וזה ודאי שאין המיעוט דבר שאינו קיים, א"כ יש לנו להניח שבכל פרט ופרט יש שני כוחות מנוגדים, ואחד מהם הוא הפועל בכל מקרה פרטי, ואנו מניחים שהוא שיפעל בכל מקרה פרטי עליו נדון. או שמאותן סיבות אנו יודעים שבכל פרט יש כוח לט', ומקרי הז' הם שינוי מהטבע, ואף שגם הם קורים איננו מתייחסים אליהם.
מכיון שכך, הרי שרוב זקנים המתים, אמור להיות ממש רובא דליתא, דהלא ידעינן בודאי שיש טבע בזקן זה למות, אך אין לומר כן, דחזקת חי אינה אומרת שאין בזקן זה כוח מיתה, וטלומרים המתקצרים וגורמים למחלות, אלא שהוא לא יפעל בו בכל שעה בה נדון עליו. ומכיון שכך אנו באים לדון עליו רק מכוח רובא דאיתא.
לא הבנתי את דבריך כלל. המציאות היא שיש גורם מאחד בין סיבות המוות של (כמעט) כל הזקנים בעולם, והוא הזדקנות הגוף. אין כל חילוק בין גורם זה לגורם של עיבור ולידה אצל נשים, או של קניית שוורים לחרישה, או של בריאות הגוף של רוב הפרות.
 
 
חלק עליון תַחתִית