הגאון רבי שלמה פישר זצוק"ל

יחיה

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
אאל''ט [ויתקנוני נא יודעי דבר אם אני טועה] קראתי פעם בשם החזו''א שהתבטא: עד מתי יש לאדם כח לחדש בתורה? כל עוד יש לו עדיין את השובבות [ווילדקייט] גם בענייני העולם, כגון שהוא נהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו'.

הנהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו', הוא לא שובב אלא מושחת, אנחנו מוותרים ומוחלים על כוח "חידושיו בתורה".
 

יחיה

משתמש ותיק
לענ"ד, מן האפשר שיש קשר בין היֵצר, ובין הכוח החידוש. משנפסקה התאווה הטבעית, אות כי יסוד "דמיון היוצר" כבר בטל. לכך, בשבת קנב, א:
ותפר האביונה - זו חמדה. רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב, כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח. אמר: שמע מינה בטל ליה חמדיה דרב... 
וברש"י.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יחיה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
אאל''ט [ויתקנוני נא יודעי דבר אם אני טועה] קראתי פעם בשם החזו''א שהתבטא: עד מתי יש לאדם כח לחדש בתורה? כל עוד יש לו עדיין את השובבות [ווילדקייט] גם בענייני העולם, כגון שהוא נהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו'.

הנהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו', הוא לא שובב אלא מושחת, אנחנו מוותרים ומוחלים על כוח "חידושיו בתורה".
ודאי שחלילה לעשות כן, הנושא הוא אם יש לך עדיין את היצר לזה.
 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
שלו' אמר:
תלמיד נאמן אמר:
חריף הדורות בעל נתיה"מ וחוו"ד כותב על עצמו (לפי המשוער) לפני גיל 60 "אבד ממני כח החידוש".
היכן?
[ואולי מבואר שם שהיה זה מחמת זקנה ותשות כח?].

ראשית יתכן שטעיתי והציטוט שכתבתי אינו נכון.

(רבנו הנתיה"מ נלב"ע בגיל 62, וא"כ כח העיון שלו נחלש בגיל יחסית מוקדם).

ניסיתי לחפש, וזאת אשר מצאתי, שבהקדמה ל"קהלת יעקב" כתב וז"ל, דברי חידושים האמורים לעת זקנתי לעת תשות כוחי אשר נחלשו לי חושי העיוניים.
 
בקשר לדברי הרב @כהן לעיל, שהביא לדברי החיד"א (מראית העין קינים פ"ג), ראוי להזכיר דברי רבו מהר"ח בן עטר בספר אור החיים פרשת ויחי וז"ל,
מה שאנו רואים כי כשיזקין האדם תתמעט הבנתו ואפילו איש חכם לא יוכל לצאת ולבא במלחמתה של תורה ויתמעטו הרגשותיו הגם שאמרו ז"ל (סוף קנים) זקני תורה דעתם מתיישבת עליהם, דקדקו לומר מתישבת לשלול דעתם של זקני עם הארץ שמתטרפת, ולעולם כח השכליי והתבוניי יאפס.

ועע"ש
והשווה לדברי החיד"א הנ"ל ודוק.

בעיקר שאלת הרב @שלו' שליט"א, ברור שאין סוף לתורתינו הק', אבל יש זמנים של כח החידוש, ואין זה מגרע מהבנתו ועמלו והנאתו וטעמו בתורה, אבל אין זה בגדר חידושים, ואכמ"ל בטעם הדבר, ואפשר משום תורה לשמה טפי, ואידך זיל גמור.

וראיתי גם בס' נתיבות חיים ח"ו סי' נ"ד שכתב קצת בזה, והביא דברי הגאון רבי שלמה פוליאצ'יק זצ"ל, העילוי ממייצ'יט זצ"ל, "כל יסודי מחשבות האדם נקבעים נגמרים ונחלטים אצלו בנערותו, ובשאר ימי חלדו הללו רק מתרחבים ומתפשטים על גבי היסודות שלפנים". וע"ש שהוסיף והעיד על עצמו: "שהוא צר את צורות רעיונותיו ורובי תורתו משנת הארבע עשרה עד שנת השמונה עשרה לחייו, ומשם והלאה רק ישב וזיוג זיווגי מחשבות קדומות, והוסיף בארכן ורוחבן, אבל בעצמותן ומרכזן כמעט שלא נתחדשו ולא נשתנו סדרי בראשית". ע"ש. [ירחון "תלפיות" (שנה ו ניסן תשי"ג, עמוד יא) ע"ש].
וכן כתב הגאון מהר"א עזריאל זצ"ל ב"מוסר אב" בראש ספרו אזן אהרן (אות יב), וז"ל, תדע נאמנה שכל השלימות אשר חנן אלהים את עבדו, לא סיגלתיו אלא עד היותי בן ח"י שנה, שהיה דעתי זך וצלול מבלי שום מחשבה מטרדת, היא מחשבת הפרנסה. ע"כ. וע"ש עוד.
 

בנציון

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
בנציון אמר:
ברוךווייס אמר:
ידוע גם שהגר"ח מוולאזין הזדעזע כשמישהו דימה את הגר"א לרמב"ן והגיב, "אולי כהרשב"א"
זו טעות ידועה. הוא אמר את זה על רבי זלמלה. כבר רבי אהרן קוטלר ורבי יחזקאל סרנא התייחסו לטעות זו והכחישו את הדברים. 
מאוד מעניין אותי לדעת מה המקור של כב' ? לפי זכרוני במס"י עם עיונים מהג"ר יחזקאל סרנא כתוב כמו שהובא לעיל, אמנם יש גירסא אחרת מה אמר הגר"ח ולוז'ינר
לגבי רבי יחזקאל סרנא אכן טעיתי. אבל רבי אהרן קוטלר הכחיש את הדברים והסביר את מקור הטעות. כרגע אין זמני בידי, אבל הדברים מובאים בספר הגאון של דב אליאך אם יש לך אפשרות לחפש שם.
 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
בנציון אמר:
תלמיד נאמן אמר:
בנציון אמר:
זו טעות ידועה. הוא אמר את זה על רבי זלמלה. כבר רבי אהרן קוטלר ורבי יחזקאל סרנא התייחסו לטעות זו והכחישו את הדברים. 
מאוד מעניין אותי לדעת מה המקור של כב' ? לפי זכרוני במס"י עם עיונים מהג"ר יחזקאל סרנא כתוב כמו שהובא לעיל, אמנם יש גירסא אחרת מה אמר הגר"ח ולוז'ינר
לגבי רבי יחזקאל סרנא אכן טעיתי. אבל רבי אהרן קוטלר הכחיש את הדברים והסביר את מקור הטעות. כרגע אין זמני בידי, אבל הדברים מובאים בספר הגאון של דב אליאך אם יש לך אפשרות לחפש שם.
 

יעוי' לעיל באשכול זה מה שהובא בסוף עמ' 6.
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
כשאדם צעיר הראש שלו פורה ורענן הוא הוגה רעיונות חדשים מחדש חידושים וממציא המצאות, הראש שלו פחות מיושב ומקורקע ורץ לכל הכיוונים זה הזמן לחדש חידושים
כשאדם מתבגר הוא מתיישב בדעתו מבין דברים יותר לעומק, אבל נחלש אצלו הכח של החידוש, כי הוא יותר מקורקע הוא פחות ממציא
גם בעניני העולם הזה הצעירים תמיד באים עם כל מיני רעיונות חדשים ונועזים, והזקנים מורידים אותם לקרקע המציאות
כל מי שמחדש חדו"ת רואה שהסגנון משתנה עם השנים
 

עקיבא

משתמש רגיל
הדברים ידועים מאוד בעולם המדע, ובפרט במתמטיקה.
במכלול זה מובא כך:

המוח של בני האדם אף פעם לא מפסיק להתפתח ולהשתנות, כל פיסת מידע חדש שהוא מעכל, כל זיכרון או חוויה חדשה המוח יוצר נוירונים חדשים ויוצר קשרים חדשים בין הנוירונים הקיימים במוח. עם זאת, בסביבות העשור הרביעי בחיי האדם, בנוסף ליצירת תאים חדשים, תאי המוח גם מתחילים להיהרס. הזדקנות זו מתבטאת בעיקר בחומר האפור והלבן במוח. שינויים אלה הם בלתי-נמנעים ומתרחשים בכל מוח בגיל שונה. דבר נוסף שנפגע הוא נפח המוח באזורים כמו קליפת המוח המצחית וההיפוקמפוס מה שעלול לגרום למחלות כמו אלצייהמר, פרקינסון ודימנציה. במוחם של קשישים חלה עליה בפעילות העצבית בקליפת המוח השמיעתית וכן ברשת של אזורים באונה המצחית ובאונה הקודקודית.

סקירה קצרה על חלק מהענין יש כאן

ציטוט לתועלת החסומים:
האם יש קשר בין גיל ליצירתיות?

הפסיכולוג דין קית' סימונטון מאוניברסיטת קליפורניה, ניתח קריירות של למעלה מ-2,000 מדענים וממציאים מימי קדם ועד ימינו אנו. המסקנה שלו: לא כדאי להיות ממציא מבוגר. מסתבר שרובם הגיעו להישגים משמעותיים לפני גיל 40.
במילים אחרות, קובע סימונטון, יצירתיות היא עניין של גיל. העולם, כמו שאומרים, שייך לצעירים.
זה כמובן הרגיז מאוד את פרופ' אלברט ברבאשי, שהחליט יחד עם החוקרת רוברטה סינטרה, לבדוק 40 מיליון פרסומים אקדמאים, כדי לבחון אם אחרי גיל 40, כולם צריכים להחזיר את המפתחות ולדהור אל השקיעה.

וכך, הם בדקו את הפרסומים, כמות האיזכורים של כל פרסום אקדמי (בתור מדד החשיבות של העבודה) ואת הגיל של המפרסמים. בעבודה שארכה שנתיים, הם הגיעו למסקנות דומות לשל סימונטון: העבודה הכי טובה של אקדמאים בדרך כלל יוצאת לאור בתוך שני העשורים הראשונים לעבודתם. אחרי 20 שנה, הסיכויים יורדים ל-5% שמחקר יתגלה כחשוב, ואחרי 30 שנה, 1% בלבד.
לכאורה, סימונטון צדק.

אבל אז החליטו ברבאשי וסינטרה לארגן את המאמרים – לא לפי גיל הפרסום, אלא לפי סדר כרונולוגי. המאמר הראשון יהיה 1, השני יהיה 2, וכן הלאה.
וכך, אפשר יהיה לראות איזה מחקר הוא המשמעותי ביותר.
כשהנתונים הוצגו כך, התחוור שאין קשר בין ביצועים לגיל.

מה שעלה מהנתונים היה שככל שאנשים מתבגרים, הם פחות פרודוקטיביים: הם מפרסמים פחות מאמרים. אולי בגלל שיש להם בעיות עם הילדים או עם מחלות של ההורים, אולי יש להם משבר אמצע החיים או הזדמנויות עסקיות אחרות ואולי פשוט סדרי העדיפויות שלהם השתנו. אבל כמו שמישהו שממלא פחות כרטיסי לוטו, מקטין את הסיכוי לזכות, כך גם האקדמאים המבוגרים, שעמלו פחות, הקטינו את הסיכויים ליצר מחקר בעל השפעה.

במילים אחרות: אין קשר בין גיל ליצירתיות, אבל יש קשר בין גיל לפרודוקטיביות. אנשים מבוגרים נותנים לנסות ולעשות פחות, ואולי הם יותר חוששים ממה אחרים יגידו. ולכן, אם מישהו מבוגר – ויצרני, אין שום סיבה שהוא לא יהיה יצירתי ויצליח, נכון?

יכול להיות שיש שני מודלים של הצלחה? גאונים מול LATE BLOOMERS

כמו ברבאשי, כך דיוויד גלנסון, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו, לא אהב את המחשבה שזקנים כבר לא שווים, ושהעולם שייך לצעירים.

בספרו "מאסטרים זקנים, גאונים צעירים", הוא השווה, בין היתר, בין פבלו פיאקסו לבין פול סזאן. פיקאסו, הוא הסביר, מתאים להגדרה שלנו של גאון צעיר. כשהיה בן 20 בלבד, צייר את ציורו המשמעותי הראשון "העלאת זכרונות: קבורתו של קסגמס" (ecvocation). כמה מציוריו הטובים ביותר, כולל "העלמות מאבניון" צוירו כשהיה בן 26.
סזאן, לעומתו, עבד קשה שנים רבות, אבל במהלך מרבית שנות חייו, ציוריו לא התקבלו באהדה. רק בגיל מבוגר, הפך סזאן לדמות משמעותית.

גלנסון החליט להשוות בין השניים בדרך פשוטה: השוואה של מחירי הציורים שלהם כשהיו צעירים ומבוגרים. ציוריו של פיקאסו משנות ה-20 שלו, מסתבר, שווים בממוצע פי 4 מציוריו כמבוגר. אצל סזאן, לעומת זאת, המצב היה הפוך. ציוריו מגיל 60 ואילך, היו שווים בממוצע פי 15 יותר מציוריו כעלם צעיר.
וזה גרם לו להבין שיש שני סוגים של מצליחנים. הסוג הראשון הוא של גאונים, קונספטואלים, ואילו השני הוא של פורחים מאוחרים (late bloomers), אינקרמנטליים.

גלנסון סיכם שאצל הגאונים, הגישה היא קונספטואלית. הם מתחילים עם רעיון ברור של היעד אליו הם רוצים להגיע, ואז הם מבצעים. פיקאסו מעולם לא הבין מה יש לחקור, לנסות ולחפש. "למצוא, זה הדבר", הוא נהג לומר.
הגישה של הפורחים המאוחרים שונה בתכלית. הם ניגשים לעבודתם בצורה נסיינית (experimental), היעדים שלהם לא מוגדרים בצורה ברורה, ושיטת העבודה שלהם היא אינקרמנטלית, צעד אחר צעד, מצרפית. ולכן, הם בדרך כלל מרגישים מתוסכלים מכיוון שהם מרגישים ש"הם לא הצליחו".

המקרה של סזאן, וגם המחקרים של ברבאשי וסינטרה מלמדים, בכל מקרה, שגם אם אתם כבר "זקנים" בני 35 ויותר, יש לכם סיכוי מצוין להצליח – גם לפי הגדרות של אובייקטיביות של השפעה אקדמאית או מיליוני דולרים בבנק – כל זמן שאתם מנסים.


*בונוס* זה לא "חוסר מזל"

מלקולם גלדוול, סופר רב מכר שנודע בגלל "כלל 10,000 השעות", ושכתב ספרים כמו "בלינק", "מצויינים" ועוד, כתב את התובנות שלו על ספרו של גלנסטון בטור שפרסם בניו יורקר בשלהי 2008.
בטור זה הוא תהה אם אנחנו מבלבלים בין גאונות לבין נחישות.
הוא הסביר שהפורחים המאוחרים, הם לרוב לא אנשים שהתחילו מאוחר או "התגלו" מאוחר. לא מדובר בגאונים שהעולם לא ידע להעריך, במקרה של כשל שוק או חוסר מזל.
הם הצליחו רק בגיל מאוחר, מסיבה פשוטה מאוד: כי בגיל צעיר, הם לא היו מספיק טובים.
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
ילד זקן אמר:
משיב דבר אמר:
עצם דבריו שהמהר"ל אינו מבעלי הקבלה (שקבלו בקבלה מפי רב או מגילוי אליהו כמקובל אודות האר"י) זה אכן נכון.
?????????????????????????.
לימוד קבלה זה לא משהו שאמור להיות מתוקשר, לא?
(תלמידי הגר"י הוטנר אומרים בשם רבם שכל דברי המהר"ל הם תורת הקבלה בכיסוי של שפה שנראית נגלה).
יש לנו כאן ויכוח של הגר''ש פישר והגר''י הוטנר
ויש לפשוט בראיות  ולא בסימני שאלה.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מחפש את עצמי אמר:
אולי תזכו את הלא יודעים לדעת מי הוא הגה"צ ר' שלמה יחיאל פרידמן?
http://www.bazach.com/LEVI/hebrew/ftmn.asp?gedid=1985

 
בד"ה הגאון הצדיק רבי שלמה יחיאל פרידמן זצ"ל
הגאון הצדיק רבי שלמה יחיאל פרידמן זצ"ל מנקיי הדעת שבירושלים נפטר הערב בירושלים. הרב פרידמן לא זכה להשאיר אחריו פרי זרע, אך הרבה מבני ירושלים 'נחשבים' כידליו ועשרות מנינים היו במעמד יציאת הנשמה וקרעו קריעה בעת פטירתו.
בצעירותו למד בחברותא עם מרן החזו"א, ונחשב למורה דרכה של ציבור ה'פרושים' בירושלים.
מעשיו ודרכיו עוד יסופרו רבות, כאחד מדמויות ההוד שפיארו את ירושלים.
יהא זכרו ברוך!
 

במבי

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
אאל''ט [ויתקנוני נא יודעי דבר אם אני טועה] קראתי פעם בשם החזו''א שהתבטא: עד מתי יש לאדם כח לחדש בתורה? כל עוד יש לו עדיין את השובבות [ווילדקייט] גם בענייני העולם, כגון שהוא נהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו'.

הרב ליף מספר בספרו על אחד מגדולי הדור שעבר שכאב לו מאד על תומך תורה שאין לו טעם בלימוד, ובוקר אחד הוא קרא לאותו גביר ולקחו לנהר והכריח אותו להכנס איתו ביחד והתחיל להשפריץ עליו מים בשובבות והגביר היה אדיש עד שהתחיל להצטרף למשחק, והוא אמר לאחר מכן שאדם שאיבד את החשק למשחק גם איבד את החשק ללימוד (או משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק)
 

בנציון

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
בנציון אמר:
תלמיד נאמן אמר:
מאוד מעניין אותי לדעת מה המקור של כב' ? לפי זכרוני במס"י עם עיונים מהג"ר יחזקאל סרנא כתוב כמו שהובא לעיל, אמנם יש גירסא אחרת מה אמר הגר"ח ולוז'ינר
לגבי רבי יחזקאל סרנא אכן טעיתי. אבל רבי אהרן קוטלר הכחיש את הדברים והסביר את מקור הטעות. כרגע אין זמני בידי, אבל הדברים מובאים בספר הגאון של דב אליאך אם יש לך אפשרות לחפש שם.

יעוי' לעיל באשכול זה מה שהובא בסוף עמ' 6.
ראה בספר הגאון ח"ב עמ' 689 שהגאון רבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו מכל וכל. ואדרבה יש סיפור הפוך שרבי חיים וולוז'ינער אמר שאילו רבי זלמלה היה בזמן התנאים היה נחשב לתלמיד חכם, ושאלו אותו אם כן מה ערכו של הגר"א, ואמר שאילו יחיה רבי זלמלה אלף שנים פעמיים, לא יגיע לדרגת הגר"א.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
יחיה אמר:
לענ"ד, מן האפשר שיש קשר בין היֵצר, ובין הכוח החידוש. משנפסקה התאווה הטבעית, אות כי יסוד "דמיון היוצר" כבר בטל. לכך, בשבת קנב, א:
ותפר האביונה - זו חמדה. רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב, כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח. אמר: שמע מינה בטל ליה חמדיה דרב... 
וברש"י.

וכמ"ש בזוהר (מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלח עמוד א):
רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד פגע ביה רבי יהודה א"ל רבי יצחק תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא א"ל חייך הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי וכו'

וכמדו' דמצינו כעי"ז בכמה דוכתי.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
תלמיד נאמן אמר:
בנציון אמר:
לגבי רבי יחזקאל סרנא אכן טעיתי. אבל רבי אהרן קוטלר הכחיש את הדברים והסביר את מקור הטעות. כרגע אין זמני בידי, אבל הדברים מובאים בספר הגאון של דב אליאך אם יש לך אפשרות לחפש שם.

יעוי' לעיל באשכול זה מה שהובא בסוף עמ' 6.
ראה בספר הגאון ח"ב עמ' 689 שהגאון רבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו מכל וכל. ואדרבה יש סיפור הפוך שרבי חיים וולוז'ינער אמר שאילו רבי זלמלה היה בזמן התנאים היה נחשב לתלמיד חכם, ושאלו אותו אם כן מה ערכו של הגר"א, ואמר שאילו יחיה רבי זלמלה אלף שנים פעמיים, לא יגיע לדרגת הגר"א.
לפני שדנים את מי בדיוק דימה לראשון כזה או אחר, יש לפקפק בכלל בכל הסיפור מיסודו. מנין לו לרבי חיים מוולוז'ין לדעת את דרגתם המדוייקת של הרמב"ן או הרשב"א? הוא הכיר אותם אישית?

אין זו אלא חסידותם המופלגת של בני ליטא להגר"א ותלמידיו שגורמת להם לאבד את חוש הביקורת הבסיסי על סיפורי מעשיות ובדיות, שכשמסופרים על גדולי פולין, אוקראינה והונגריה הרי הם מלעיגים עליהם, ואילו כשהם מסופרים על גדולי ליטא פתאום הם נהפכים לתורה מסיני...
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יש לפקפק בכלל בכל הסיפור מיסודו. מנין לו לרבי חיים מוולוז'ין לדעת את דרגתם המדוייקת של הרמב"ן או הרשב"א? הוא הכיר אותם אישית?
הארכנו בזה כאן
 
 

בנציון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
תלמיד נאמן אמר:
יעוי' לעיל באשכול זה מה שהובא בסוף עמ' 6.
ראה בספר הגאון ח"ב עמ' 689 שהגאון רבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו מכל וכל. ואדרבה יש סיפור הפוך שרבי חיים וולוז'ינער אמר שאילו רבי זלמלה היה בזמן התנאים היה נחשב לתלמיד חכם, ושאלו אותו אם כן מה ערכו של הגר"א, ואמר שאילו יחיה רבי זלמלה אלף שנים פעמיים, לא יגיע לדרגת הגר"א.
לפני שדנים את מי בדיוק דימה לראשון כזה או אחר, יש לפקפק בכלל בכל הסיפור מיסודו. מנין לו לרבי חיים מוולוז'ין לדעת את דרגתם המדוייקת של הרמב"ן או הרשב"א? הוא הכיר אותם אישית?

אין זו אלא חסידותם המופלגת של בני ליטא להגר"א ותלמידיו שגורמת להם לאבד את חוש הביקורת הבסיסי על סיפורי מעשיות ובדיות, שכשמסופרים על גדולי פולין, אוקראינה והונגריה הרי הם מלעיגים עליהם, ואילו כשהם מסופרים על גדולי ליטא פתאום הם נהפכים לתורה מסיני...
לא הבנתי אם התכוונת לסייע לדברי [שרבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו], או לטעון כנגד הסיפור השני שהבאתי. לגבי הסיפור השני יש לציין שיש כמה שכתבו [ולא מפי השמועה] שמזמן האמוראים לא קם כהגר"א.
 
 

ברזלים

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
תלמיד נאמן אמר:
יעוי' לעיל באשכול זה מה שהובא בסוף עמ' 6.
ראה בספר הגאון ח"ב עמ' 689 שהגאון רבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו מכל וכל. ואדרבה יש סיפור הפוך שרבי חיים וולוז'ינער אמר שאילו רבי זלמלה היה בזמן התנאים היה נחשב לתלמיד חכם, ושאלו אותו אם כן מה ערכו של הגר"א, ואמר שאילו יחיה רבי זלמלה אלף שנים פעמיים, לא יגיע לדרגת הגר"א.
לפני שדנים את מי בדיוק דימה לראשון כזה או אחר, יש לפקפק בכלל בכל הסיפור מיסודו. מנין לו לרבי חיים מוולוז'ין לדעת את דרגתם המדוייקת של הרמב"ן או הרשב"א? הוא הכיר אותם אישית?

אין זו אלא חסידותם המופלגת של בני ליטא להגר"א ותלמידיו שגורמת להם לאבד את חוש הביקורת הבסיסי על סיפורי מעשיות ובדיות, שכשמסופרים על גדולי פולין, אוקראינה והונגריה הרי הם מלעיגים עליהם, ואילו כשהם מסופרים על גדולי ליטא פתאום הם נהפכים לתורה מסיני...
אתה בטוח לא הכרת את ר' חיים מוולוזין, ולא יכול לדעת מה הכיר. הוא יתכן שהכיר ברוח קדשו. אלא אם תטען שאתה לא מאמין ברוח הקודש.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
ראה בספר הגאון ח"ב עמ' 689 שהגאון רבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו מכל וכל. ואדרבה יש סיפור הפוך שרבי חיים וולוז'ינער אמר שאילו רבי זלמלה היה בזמן התנאים היה נחשב לתלמיד חכם, ושאלו אותו אם כן מה ערכו של הגר"א, ואמר שאילו יחיה רבי זלמלה אלף שנים פעמיים, לא יגיע לדרגת הגר"א.
לפני שדנים את מי בדיוק דימה לראשון כזה או אחר, יש לפקפק בכלל בכל הסיפור מיסודו. מנין לו לרבי חיים מוולוז'ין לדעת את דרגתם המדוייקת של הרמב"ן או הרשב"א? הוא הכיר אותם אישית?

אין זו אלא חסידותם המופלגת של בני ליטא להגר"א ותלמידיו שגורמת להם לאבד את חוש הביקורת הבסיסי על סיפורי מעשיות ובדיות, שכשמסופרים על גדולי פולין, אוקראינה והונגריה הרי הם מלעיגים עליהם, ואילו כשהם מסופרים על גדולי ליטא פתאום הם נהפכים לתורה מסיני...
לא הבנתי אם התכוונת לסייע לדברי [שרבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו], או לטעון כנגד הסיפור השני שהבאתי. לגבי הסיפור השני יש לציין שיש כמה שכתבו [ולא מפי השמועה] שמזמן האמוראים לא קם כהגר"א.
התכוונתי לסייע לדבריך ולהכחשת השמועות מסוג זה, ואין זה סותר כלל לסיפור השני שהבאת, משום שהגר"ח מוולוז'ין הכיר היטב הן את אחיו והן את הגר"א ויכל להשוות ביניהם, מה שאי אפשר לומר בנוגע לרמב"ן ולרשב"א.

מעניין אותי לדעת מי הוא זה שיודע את הדרגה של כל אחד מהאמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים וראשוני האחרונים, כדי לכתוב שלא קם כהגר"א מזמן האמוראים?
אולי אפשר לומר שלא היה ידוע על אף אחד מתקופות אלו שהגיע לדרגה כזו יוצאת דופן של גאונות משאר בני דורו, אבל אם כן זה גם לא ידוע על האמוראים והתנאים.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ברזלים אמר:
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
ראה בספר הגאון ח"ב עמ' 689 שהגאון רבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו מכל וכל. ואדרבה יש סיפור הפוך שרבי חיים וולוז'ינער אמר שאילו רבי זלמלה היה בזמן התנאים היה נחשב לתלמיד חכם, ושאלו אותו אם כן מה ערכו של הגר"א, ואמר שאילו יחיה רבי זלמלה אלף שנים פעמיים, לא יגיע לדרגת הגר"א.
לפני שדנים את מי בדיוק דימה לראשון כזה או אחר, יש לפקפק בכלל בכל הסיפור מיסודו. מנין לו לרבי חיים מוולוז'ין לדעת את דרגתם המדוייקת של הרמב"ן או הרשב"א? הוא הכיר אותם אישית?

אין זו אלא חסידותם המופלגת של בני ליטא להגר"א ותלמידיו שגורמת להם לאבד את חוש הביקורת הבסיסי על סיפורי מעשיות ובדיות, שכשמסופרים על גדולי פולין, אוקראינה והונגריה הרי הם מלעיגים עליהם, ואילו כשהם מסופרים על גדולי ליטא פתאום הם נהפכים לתורה מסיני...
אתה בטוח לא הכרת את ר' חיים מוולוזין, ולא יכול לדעת מה הכיר. הוא יתכן שהכיר ברוח קדשו. אלא אם תטען שאתה לא מאמין ברוח הקודש.
אני אכן לא הכרתי את ר' חיים מוולוז'ין, אך אני כן יודע שהוא חי 500 שנה אחריו, וגם שלא היו לו מקורות מידע עלומים שאינם ידועים לאף אחד אחר, ומשכך בדרך הטבע אין לו דרך לדעת את דרגתו של הרשב"א.
אתה צודק שניתן לפתור את הבעיה על ידי שימוש ברוח הקודש (אם כי יש לתמוה למה רוה"ק זו לא סייעה להגר"א לצייר מפת ארץ ישראל באופן המתאים יותר למציאות, וצ"ע), אבל א"כ את אותה טענה יש להחיל את סיפורי הבעש"ט ודומיהם. את הפקפוק שלי כתבתי לפי הנחת היסוד המקובלת אצל המכונים 'ליטאים' שמבטלים את סיפורי המעשיות מהסוג הזה, כל עוד הם נוגעים לגדולי החסידות.
 

בנציון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
מעניין אותי לדעת מי הוא זה שיודע את הדרגה של כל אחד מהאמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים וראשוני האחרונים, כדי לכתוב שלא קם כהגר"א מזמן האמוראים?
אולי אפשר לומר שלא היה ידוע על אף אחד מתקופות אלו שהגיע לדרגה כזו יוצאת דופן של גאונות משאר בני דורו, אבל אם כן זה גם לא ידוע על האמוראים והתנאים.
מכיון שרואים שההשגה של הגר"א עוקפת בצורה משמעותית את אלו שלפניו. [לשם דוגמא (בלי כוונה להשוות את הפרטים): אם נמצא אדם שרמת האיי קיו שלו גבוהה בחמש מאות אחוז מהממוצע, נדע שהוא הכי גאון בעולם למרות שלא בדקנו את כל האנשים בעולם].
יש דברים [בעיקר בקבלה] שהגר"א היה יכול להשיג, שהראשונים לא היו יכולים להשיג, [יש הארות שמגיעות סמוך לזמן הגאולה, וכעין שכתוב בזוהר שבשנת שש מאות יפתחו שערי החכמה].
לגופו של ענין, אני לא חושב באמת שמישהו התכוון להבטיח שלא נמצא כמוהו, באו לתת אינדיקציה על גדלות הגר"א ולא לעשות מדידות.
 

מאור עינים

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ברזלים אמר:
מבקש אמת אמר:
לפני שדנים את מי בדיוק דימה לראשון כזה או אחר, יש לפקפק בכלל בכל הסיפור מיסודו. מנין לו לרבי חיים מוולוז'ין לדעת את דרגתם המדוייקת של הרמב"ן או הרשב"א? הוא הכיר אותם אישית?

אין זו אלא חסידותם המופלגת של בני ליטא להגר"א ותלמידיו שגורמת להם לאבד את חוש הביקורת הבסיסי על סיפורי מעשיות ובדיות, שכשמסופרים על גדולי פולין, אוקראינה והונגריה הרי הם מלעיגים עליהם, ואילו כשהם מסופרים על גדולי ליטא פתאום הם נהפכים לתורה מסיני...
אתה בטוח לא הכרת את ר' חיים מוולוזין, ולא יכול לדעת מה הכיר. הוא יתכן שהכיר ברוח קדשו. אלא אם תטען שאתה לא מאמין ברוח הקודש.
אני אכן לא הכרתי את ר' חיים מוולוז'ין, אך אני כן יודע שהוא חי 500 שנה אחריו, וגם שלא היו לו מקורות מידע עלומים שאינם ידועים לאף אחד אחר, ומשכך בדרך הטבע אין לו דרך לדעת את דרגתו של הרשב"א.
אתה צודק שניתן לפתור את הבעיה על ידי שימוש ברוח הקודש (אם כי יש לתמוה למה רוה"ק זו לא סייעה להגר"א לצייר מפת ארץ ישראל באופן המתאים יותר למציאות, וצ"ע), אבל א"כ את אותה טענה יש להחיל את סיפורי הבעש"ט ודומיהם. את הפקפוק שלי כתבתי לפי הנחת היסוד המקובלת אצל המכונים 'ליטאים' שמבטלים את סיפורי המעשיות מהסוג הזה, כל עוד הם נוגעים לגדולי החסידות.

כנראה שאתה מפרש את רוח הקודש, רק כנבואה ולכן קשה לך איך הגר"א לטענתך לא ידע כל מיני דברים, אבל רוח קודש יש בה רובדים שונים ולמשל שהחזו"א אמר על ספרים מסוימים שנכתבו ברוח הקודש, זה לא הכוונה שהם הביטו אל השמים וכך ראו...
וכך כונת הכותב שבקדושתו של הגר"ח ורוח הקודש ששרתה בו היה לו השגה בדרגת הראשונים, [ואיני נכנס למעשה איך נאמרו הדברים וכו']
משא"כ אצל החסידים שיש מהם שמאמינים שרבותיהם רואים עבר ועתיד וכו' יכול להיות קשה עליהם איך לא ידעו דברים מסוימים,
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
מבקש אמת אמר:
מעניין אותי לדעת מי הוא זה שיודע את הדרגה של כל אחד מהאמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים וראשוני האחרונים, כדי לכתוב שלא קם כהגר"א מזמן האמוראים?
אולי אפשר לומר שלא היה ידוע על אף אחד מתקופות אלו שהגיע לדרגה כזו יוצאת דופן של גאונות משאר בני דורו, אבל אם כן זה גם לא ידוע על האמוראים והתנאים.
מכיון שרואים שההשגה של הגר"א עוקפת בצורה משמעותית את אלו שלפניו. [לשם דוגמא (בלי כוונה להשוות את הפרטים): אם נמצא אדם שרמת האיי קיו שלו גבוהה בחמש מאות אחוז מהממוצע, נדע שהוא הכי גאון בעולם למרות שלא בדקנו את כל האנשים בעולם].
יש דברים [בעיקר בקבלה] שהגר"א היה יכול להשיג, שהראשונים לא היו יכולים להשיג, [כפי שכתוב בזוהר שבשנת שש מאות יפתחו שערי החכמה].
לגופו של ענין, אני לא חושב באמת שמישהו התכוון להבטיח שלא נמצא כמוהו, באו לתת אינדיקציה על גדלות הגר"א ולא לעשות מדידות.


יש בזה הגיון, אבל אם כן אפשר לטעון זאת גם בנוגע לאמוראים ולתנאים, ולשאר חכמי הדורות עד הנביאים.

אגב, בנוגע לקבלה צריך לדעת מה בדיוק ידעו הראשונים בענין זה, כדי להשוות אליהם את הגר"א. חסידי אשכנז היו בקיאים בקבלה, אלא שככל הנראה רובה נעלמה מאתנו. לדעתי מאד הגיוני שהשגות הרוקח ורבי יהודה החסיד כמו גם הרמב"ן ורבינו בחיי, לא היו פחותות כלל מאלו של הגר"א. וא"צ להזכיר את הרמ"ק והאר"י והרמח"ל ורבים אחרים, שלפי כתביהם והמסופר עליהם השגותיהם לא היו פחותות כלל משל הגר"א.
(כמובן שאיני מבין בתחום ואין בידי להביע דעה, אבל גם אחרים אינם מבינים בזה... לא ידוע לי שהמקובלים שאינם מבני ליטא החשיבו את קבלת הגר"א מעל לקבלת שאר החכמים שהזכרתי).
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מאור עינים אמר:
מבקש אמת אמר:
ברזלים אמר:
אתה בטוח לא הכרת את ר' חיים מוולוזין, ולא יכול לדעת מה הכיר. הוא יתכן שהכיר ברוח קדשו. אלא אם תטען שאתה לא מאמין ברוח הקודש.
אני אכן לא הכרתי את ר' חיים מוולוז'ין, אך אני כן יודע שהוא חי 500 שנה אחריו, וגם שלא היו לו מקורות מידע עלומים שאינם ידועים לאף אחד אחר, ומשכך בדרך הטבע אין לו דרך לדעת את דרגתו של הרשב"א.
אתה צודק שניתן לפתור את הבעיה על ידי שימוש ברוח הקודש (אם כי יש לתמוה למה רוה"ק זו לא סייעה להגר"א לצייר מפת ארץ ישראל באופן המתאים יותר למציאות, וצ"ע), אבל א"כ את אותה טענה יש להחיל את סיפורי הבעש"ט ודומיהם. את הפקפוק שלי כתבתי לפי הנחת היסוד המקובלת אצל המכונים 'ליטאים' שמבטלים את סיפורי המעשיות מהסוג הזה, כל עוד הם נוגעים לגדולי החסידות.

כנראה שאתה מפרש את רוח הקודש, רק כנבואה ולכן קשה לך איך הגר"א לטענתך לא ידע כל מיני דברים, אבל רוח קודש יש בה רובדים שונים ולמשל שהחזו"א אמר על ספרים מסוימים שנכתבו ברוח הקודש, זה לא הכוונה שהם הביטו אל השמים וכך ראו...
וכך כונת הכותב שבקדושתו של הגר"ח ורוח הקודש ששרתה בו היה לו השגה בדרגת הראשונים, [ואיני נכנס למעשה איך נאמרו הדברים וכו']
משא"כ אצל החסידים שיש מהם שמאמינים שרבותיהם רואים עבר ועתיד וכו' יכול להיות קשה עליהם איך לא ידעו דברים מסוימים,
הרוה"ק שאתה מדבר עליה היא ידיעת מה שהיה בעבר, ומי שיודע מה היה לפני 500 שנה אמור לדעת גם הרבה דברים אחרים, כך שאותה קושיא קשה גם עליהם. 
 
 

איש פלוני

משתמש רגיל
מנהלים: אולי יעבירו את כל הדיונים הצדדיים פה לפורום נפרד? יש פה כבר 8 עמודים ואם מצרפים את כל ההודעות שקשורות לגר"ש לא מגיעים אפי' לעמוד אחד...
גם קשה להתדיין על דמותו כשמתדיינים על כל כך הרבה דברים לא קשורים.
אנא ואנא החזירו את האשכול לתקנו
 

בלי שם

משתמש רגיל
גדלותו של אדם נמדדת לפי תורתו ולאנשים גדולים שיש להם חוש ריח והשגה בתורה יש יכולת להעמיד את תורותיהם וממילא את גדולתם של רבותינו לפי סדר חשיבותם ומי שיודע והכיר קצת אנשים גדולים ובכללם את מרנן הגרי"ז והחזו"א יודע שתמיד כך הייתה דרכם (ידוע מש"כ החזו"א שאלו הם גופי תורה וכידוע דיבר ע"כ עם נערים צעירים ואף דיבר על ראשונים.. ומי שלא מאמין שיברר...)
ומה שבדורנו לא מדברים כך כ"כ נובע בעיקר משטחיות ומזה יוצא תופעות מצחיקות של חדו"ת שמשולבים לדוגמא בשאלה על הגר"א עפ"י איזה מקובל כל דהו וכו' ועוד כל מיני התייחסויות משונות שיש רק היום ומי שמבין מבין וד"ל
והגר"ש פישר היה בין האחרונים בזה
 

יחיה

משתמש ותיק
במבי אמר:
קדמא ואזלא אמר:
אאל''ט [ויתקנוני נא יודעי דבר אם אני טועה] קראתי פעם בשם החזו''א שהתבטא: עד מתי יש לאדם כח לחדש בתורה? כל עוד יש לו עדיין את השובבות [ווילדקייט] גם בענייני העולם, כגון שהוא נהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו'.

הרב ליף מספר בספרו על אחד מגדולי הדור שעבר שכאב לו מאד על תומך תורה שאין לו טעם בלימוד, ובוקר אחד הוא קרא לאותו גביר ולקחו לנהר והכריח אותו להכנס איתו ביחד והתחיל להשפריץ עליו מים בשובבות והגביר היה אדיש עד שהתחיל להצטרף למשחק, והוא אמר לאחר מכן שאדם שאיבד את החשק למשחק גם איבד את החשק ללימוד (או משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק)

כן נמצא ב:https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=3&topic_id=233531 
מוצאו בספר Making of a Godol:
פתאום בא מישהו ומספר... שהחזון איש הלך לשחות, ופעם כאשר שחה בבריכה השפריץ מים בכמין משעה קונדוס, כאשר הסתכלו עליו בתמיהה: ענה החזון איש: מי שאינו יכול לעשות מעשה קונדוס - אינו יכול לחדש חידושי תורה!
 

יחיה

משתמש ותיק
https://judaism.stackexchange.com/questions/45967/source-for-story-about-chazon-ish-and-mischief
Lest the reader be surprised that my father related the study of Torah to ancillary and profane subjects, this author will share a story about the Hazon-Ish which demonstrates the same approach. R' Zvi-Hirsh Appelbaum, a Torah scholar and dry goods merchant from Brisk, was exiled to Stoibtz during World War I, as was the Hazon-Ish. R' Zvi-Hirsh helped the Hazon-Ish's rebbitzen, Batya, in purchasing goods for her store, and even received permission from the Hazon-Ish to open a competing dry goods business. He became the Hazon-Ish's talmid-havver [pupil-peer]. One summer night, the Hazon-Ish invited R' Zvi-Hirsh to join him the following morning in a 4:00 A.M. swim in the Neman River. When they were in the water, the Hazon-Ish started to splash his companion playfully, and R' Zvi-Hirsh asked him, "Rebbi, what is going on?" The master replied, "אויב מען קען שטיפען קען מען מחדש זיין [If you can frolic, you can create novellae (in Torah)]."
Source: Making of a Godol, Notes and Excurses 2.2, n. 45; pg 278-279
 

יחיה

משתמש ותיק
בנציון אמר:
תלמיד נאמן אמר:
בנציון אמר:
לגבי רבי יחזקאל סרנא אכן טעיתי. אבל רבי אהרן קוטלר הכחיש את הדברים והסביר את מקור הטעות. כרגע אין זמני בידי, אבל הדברים מובאים בספר הגאון של דב אליאך אם יש לך אפשרות לחפש שם.

יעוי' לעיל באשכול זה מה שהובא בסוף עמ' 6.
ראה בספר הגאון ח"ב עמ' 689 שהגאון רבי אהרן קוטלר הכחיש את כל השמועות הללו מכל וכל. ואדרבה יש סיפור הפוך שרבי חיים וולוז'ינער אמר שאילו רבי זלמלה היה בזמן התנאים היה נחשב לתלמיד חכם, ושאלו אותו אם כן מה ערכו של הגר"א, ואמר שאילו יחיה רבי זלמלה אלף שנים פעמיים, לא יגיע לדרגת הגר"א.

אולי אפשר צילום משם? נדמה לי שר' אהרן חלק על חלק אחר, ולא על דימוי הגר"א ז"ל לראשונים, ראה המצורף פה:
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_היכלי מרום - לב, יהונתן בן יעקב_195.pdf
    281.1 KB · צפיות: 19
  • אוצר החכמה_באמונה שלימה - בלאך, יוסף זלמן בן אליהו מאיר_327.pdf
    273.6 KB · צפיות: 17
חלק עליון תַחתִית