הערות הארות ודיוקים במסכת תענית

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ה:

יעקב אבינו לא מת כו׳

לכאורה הכוונה שעדיין חי בחיים רוחני ודו״ק

אולם עיין רש״י שכתב בד״ה מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת ע״כ ומבואר מדבריו שבמציאות לא מת. וצ״ע בזה.

לפי המפרש - אין הכי נמי. יעקב חי כפשוטו ומשמעו ממש. עוד אבינו חי!
 

יחיה

משתמש ותיק
well אמר:
רש"י ה,א ד"ה בשר בניהם , פירש רש"י "מקצתם" ולכאו' אינו מובן מה הכריחו לזה. והמהרש"א עמד ע"ז ולענ"ד עדיין לא מיושב כ"כ [כי למה רש"י לא אמר את זה בבשר בהמה טמאה למשל?, ועוד דלא צריך לומר מקצתם אלא רק שלא כולם]. וצ"ע

לענ"ד, "מקצתם" אינו "מקצת אבות" אכלו "כל בניהם", רק "כל האבות" אכלו "מקצת בניהם", אחרת - אנחנו לא היינו פה...
 

well

משתמש ותיק
יחיה אמר:
well אמר:
רש"י ה,א ד"ה בשר בניהם , פירש רש"י "מקצתם" ולכאו' אינו מובן מה הכריחו לזה. והמהרש"א עמד ע"ז ולענ"ד עדיין לא מיושב כ"כ [כי למה רש"י לא אמר את זה בבשר בהמה טמאה למשל?, ועוד דלא צריך לומר מקצתם אלא רק שלא כולם]. וצ"ע

לענ"ד, "מקצתם" אינו "מקצת אבות" אכלו "כל בניהם", רק "כל האבות" אכלו "מקצת בניהם", אחרת - אנחנו לא היינו פה...
לא מוכרח כי יכלו להוליד אח"כ. וגם לכאו' פשוט שאין הכרח לפרש בשר בניהם כל הבנים, ומה הוצרך רש"י לאפוקי מזה? ולמה לא הוקשה כעין זה איך יש לנו פרות וסוסים אם אכלו בשר בהמות שנתיים? ופשוט שאין סיבה לפרש שאכלו כל הבהמות.
 
 

יחיה

משתמש ותיק
well אמר:
יחיה אמר:
well אמר:
רש"י ה,א ד"ה בשר בניהם , פירש רש"י "מקצתם" ולכאו' אינו מובן מה הכריחו לזה. והמהרש"א עמד ע"ז ולענ"ד עדיין לא מיושב כ"כ [כי למה רש"י לא אמר את זה בבשר בהמה טמאה למשל?, ועוד דלא צריך לומר מקצתם אלא רק שלא כולם]. וצ"ע
לענ"ד, "מקצתם" אינו "מקצת אבות" אכלו "כל בניהם", רק "כל האבות" אכלו "מקצת בניהם", אחרת - אנחנו לא היינו פה...
לא מוכרח כי יכלו להוליד אח"כ. וגם לכאו' פשוט שאין הכרח לפרש בשר בניהם כל הבנים, ומה הוצרך רש"י לאפוקי מזה? ולמה לא הוקשה כעין זה איך יש לנו פרות וסוסים אם אכלו בשר בהמות שנתיים? ופשוט שאין סיבה לפרש שאכלו כל הבהמות.

לשון המפרש בדיוק: אכלו בשר בניהם - מקצתם, משמע טפי ש"מקצתם" ר"ל מקצת בניהם.
יכלו להוליד אחר כן, הלא "אוקימתא" היא.
לכאורה, ודאי יש סיבה עצומה לפרש שאכלו הכול, ע"ד המפורש ברעב של מצרים בימי יוסף, כי כל שלא אכלו הכול לגמרי, מן הקל הקל תחילה, היינו מן המין העדיף, מסתמא לא ירדו עוד, לאכול מן המין הפחות.
אך פרות וסוסים לא קשיא, שכן קנו מן הגויים אח"כ כשרווחו.
 

well

משתמש ותיק
לאחר מחשבה אני מסכים כדבריך. ובפרט שלא מצאתי פשט אחר שמתיישב על ליבי.
ישר כח!
 

well

משתמש ותיק
יחיה אמר:
שמואל דוד אמר:
ה:

יעקב אבינו לא מת כו׳

לכאורה הכוונה שעדיין חי בחיים רוחני ודו״ק

אולם עיין רש״י שכתב בד״ה מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת ע״כ ומבואר מדבריו שבמציאות לא מת. וצ״ע בזה.

לפי המפרש - אין הכי נמי. יעקב חי כפשוטו ומשמעו ממש. עוד אבינו חי!
מה הפשט "כפשוטו"? הוא נמצא באיזה מקום בכדור הארץ כרגע? מתחבא באיזו מערה? איפה?
לכאו' יש לפרש כונת רש"י שכלפי חוץ זה נראה שמת כי גופו מת כדרך כל הארץ, אבל מ"מ יעקב נשאר חי אף בלא גוף בבחינה כל שהיא [יעו' רמב"ן סוף ויחי שכתב בזה הסבר על פי קבלה].
 
 

יחיה

משתמש ותיק
well אמר:
יחיה אמר:
שמואל דוד אמר:
ה:

יעקב אבינו לא מת כו׳

לכאורה הכוונה שעדיין חי בחיים רוחני ודו״ק

אולם עיין רש״י שכתב בד״ה מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת ע״כ ומבואר מדבריו שבמציאות לא מת. וצ״ע בזה.

לפי המפרש - אין הכי נמי. יעקב חי כפשוטו ומשמעו ממש. עוד אבינו חי!
מה הפשט "כפשוטו"? הוא נמצא באיזה מקום בכדור הארץ כרגע? מתחבא באיזו מערה? איפה?
לכאו' יש לפרש כונת רש"י שכלפי חוץ זה נראה שמת כי גופו מת כדרך כל הארץ, אבל מ"מ יעקב נשאר חי אף בלא גוף בבחינה כל שהיא [יעו' רמב"ן סוף ויחי שכתב בזה הסבר על פי קבלה].

מערת המכפלה.
ודאי הפשטות שבמפרש, שהוא חי ממש! 
 

well

משתמש ותיק
אתה מתכוון שהוא נמצא חי כפשוטו בתוך הקבר שלו בצורה ניסית כל שהיא?
 

יחיה

משתמש ותיק
well אמר:
אתה מתכוון שהוא נמצא חי כפשוטו בתוך הקבר שלו בצורה ניסית כל שהיא?

לשון המפרש:
לא מת - אלא חי הוא לעולם... מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא - סבורים היו שמת... אף הוא בחיים... ודחנטו חנטיא - נדמה להם שמת, אבל חי היה.
הרי פעמיים חוזר מפורש, שרק נדמה להם וסבורים שמת, אבל בעצם חי הוא.
אולי כדוגמא בעלמא: חוני המעגל בשבעים שנות שנתו, האם חי או מת? כמובן, חי היה! 
 

well

משתמש ותיק
יחיה אמר:
well אמר:
אתה מתכוון שהוא נמצא חי כפשוטו בתוך הקבר שלו בצורה ניסית כל שהיא?

לשון המפרש:
לא מת - אלא חי הוא לעולם... מקרא אני דורש - והאי דחנטו חנטיא - סבורים היו שמת... אף הוא בחיים... ודחנטו חנטיא - נדמה להם שמת, אבל חי היה.
הרי פעמיים חוזר מפורש, שרק נדמה להם וסבורים שמת, אבל בעצם חי הוא.
אולי כדוגמא בעלמא: חוני המעגל בשבעים שנות שנתו, האם חי או מת? כמובן, חי היה! 
אני מסכים שזו ההבנה הפשוטה, אבל מאחר ואין שום אפשרות על פי שכל להבין את זה, צריך להידחק מעט בלשון רש"י. זה הנראה לענ"ד.
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמואל דוד אמר:
יחיה אמר:
שמואל דוד אמר:
ה: 

כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל 

תינח כתיים, קדריים מאי איכא למימר? 

ואולי יש לומר שטבע האש לשרוף המים וא״כ אע"פ שיודעים שהאש שורף את המים לא המירו אלהיהם וכו׳

טבע האש לשרוף המים?! לי ידוע ההיפך.
ברם לענ"ד לא קשיא, שאמנם ודאי אין ההוכחה והתוכחה אלא מכתיים (לגרסת מיוחס לרש"י - מקדריים), אלא שכל הראיה מן הכתיים, מבוססת על הקדריים: ואף על פי שיודעים (= מי? הכתיים) שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם (= באלוהי הקדריים), ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.

כוונתי שהמים מתאדה ע״י האש…
קבלתי מחכם אחד: יש ראיה לפי' זה מפסיקתא אסתר פ"ד יש אש שאוכלת ושותה, זה אשו של אליהו, שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה (מ"א יח, לח), ויש אש שותה ואינה אוכלת, זה אשו של חמה, ויש אש אוכלת ואינו שותה, זה אש שלנו, ויש אש לא אוכלת ולא שותה, זה אש של מלאכי השרת
 
 

יחיה

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
שמואל דוד אמר:
יחיה אמר:
טבע האש לשרוף המים?! לי ידוע ההיפך.
ברם לענ"ד לא קשיא, שאמנם ודאי אין ההוכחה והתוכחה אלא מכתיים (לגרסת מיוחס לרש"י - מקדריים), אלא שכל הראיה מן הכתיים, מבוססת על הקדריים: ואף על פי שיודעים (= מי? הכתיים) שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם (= באלוהי הקדריים), ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.
כוונתי שהמים מתאדה ע״י האש…
קבלתי מחכם אחד: יש ראיה לפי' זה מפסיקתא אסתר פ"ד יש אש שאוכלת ושותה, זה אשו של אליהו, שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה (מ"א יח, לח), ויש אש שותה ואינה אוכלת, זה אשו של חמה, ויש אש אוכלת ואינו שותה, זה אש שלנו, ויש אש לא אוכלת ולא שותה, זה אש של מלאכי השרת

אף בגמרא יומא כא, ב:
תנו רבנן: שש אשות הן, יש אוכלת ואינה שותה, ויש שותה ואינה אוכלת, ויש אוכלת ושותה, ויש אוכלת לחין כיבשין, ויש אש דוחה אש, ויש אש אוכלת אש. יש אש אוכלת ואינה שותה - הא דידן. שותה ואינה אוכלת - דחולין. אוכלת ושותה - דאליהו, דכתיב ואת המים אשר בתעלה לחכה. אוכלת לחין כיבשין - דמערכה, יש אש דוחה אש - דגבריאל, ויש אש אוכלת אש - דשכינה, דאמר מר: הושיט אצבעו ביניהם ושרפן. 
לענ"ד, ראיה הפוכה היא, ש"הא דידן", היינו האש שלנו - אוכלת ואינה שותה.

הרי גם בגמרא שלנו, בפירוש אמרו: ואף על פי שיודעים שהמים מכבין את האש - לא המירו אלהיהם... אילו הכוונה הייתה להיפך ג"כ, בוודאי הייתה הגמרא מפרשת כן.
 

אמונה

משתמש ותיק

יחיה

משתמש ותיק

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_הקשורים ליעקב -זכרון אהרן- - עמדין, יעקב ישראל בן צבי_34_35.pdf
    967.8 KB · צפיות: 6

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש מזרע אהרן אמר:
דברים נפלאים בעניין יעקב אבינו לא מת
https://beta.otzar.org/#/book/163987/p/64/t/3597271121234/fs/nDyPOGqY5SqV9bobh4R4Rh1nDdK3cNWdvlTfZtX0vXfG/start/25/end/35/c

אפשר צילום?
 

יחיה

משתמש ותיק
שמעתי פעם מר"י מיר, רנ"צ פינקל זצ"ל, על מאמר שגור בפי העולם: "פון א קשיא שטארבט מען נישט" = "מקושיה לא מתים", שהמקור מן הגמרא שלנו: בתר דסעוד אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? - אמר ליה: מקרא אני דורש...
לכאורה, הוא לא תירץ את הקושיה: וכי בכדי ספדו ספדניא, וחנטו חנטייא... אלא מבואר ש"מקושיה לא מתים": יעקב אבינו לא מת מהקושיה ההיא!
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
מי הוא זה? ואי זה הוא?

אליעזר גדנסקי נולד בסקלבמרז (בפלך קלץ) בפולין בכ"ו כסלו תרנ"ו (1895) להוריו צבי גדנסקי ולאימו רייזל-בלומה לבית לידא (בתו של הרב זאב לידא). אביו צבי גדנסקי הי' סוחר ואבי האם רייזל (סבו) הי' סוחר בחומרי בני'. משפחת אימו היא מצאצאיו של הרב מווייסליץ ר' דוד לידא. בגיל 22, בשנת 1917, נשא אברהם אליעזר גדנסקי לאישה את לאה לבית קוזמא (בתו של הרב זאב קוזמא) והזוג עבר להתגורר בעיר סטרזמישיץ. בשנת 1918 הזדמן אברהם אליעזר גדנסקי לעיר סוסונוביץ (בחבל שלזי') ובעקבות הרצאה של הרב אביגדור עמיאל (הרב מגראיובה, לימים הרב הראשי של העיר תל אביב) השתכנע להצטרף לתנועת "המזרחי" (תנועה דתית ציונית) ואף ייסד סניף של התנועה בעיר מושבו. הצטרפותו ל"המזרחי" עוררה מהומה בעיירה (לא הי' מקובל שאברך ממשפחה חסידית מיוחסת "יסטה" מדרכו). בשנת 1919 אברהם אליעזר השתתף בוועידה הארצית השני' של תנועת "המזרחי" בעיר ורשה שבפולין. הוא אף פרסם באותה העת מאמרים ציוניים בעיתון "דער מאָמענט" בין השנים 1919-1918. בשנת 1923 עלה לארץ-ישראל עם רעייתו ושתי בנותיו ציפורה ורחל, והם התגוררו בתל אביב. בהמשך נולדו להם שתי בנות נוספות: שרה ורבקה. טרם עלייתו, רכש את המקצועות: בני' במלט, פחחות וקונדיטורי'. אברהם אליעזר ורעייתו לאה פתחו "קפה ומאפי’" ברחוב הרצל בתל אביב. לימים רכש גם מלון ובית קפה נוסף ברחוב יבנה בעיר (מספר 26). עד מהרה הפך בית הקפה לשמש בית ועד של סופרים ומשוררים במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים. בין מבקריו הקבועים היו: המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, המשורר והרופא ד"ר שאול טשרניחובסקי, הסופר יעקב פיכמן, המשורר אורי צבי גרינברג (אצ"ג) ופרופסור יוסף קלאוזנר. (על הסכו"ם במסעדה נהג לחרוט: "נגנב מקפה גדנסקי"). ארבע הבנות של אברהם אליעזר ולאה: ציפורה נולדה בשנת 1920 בפולין. עלתה עם הורי' בשנת 1923. למדה בבית הספר היסודי "תלפיות" בתל אביב. הייתה חניכה בתנועת הנוער בית"ר ובבגרותה הייתה פעילה בארגון האצ"ל. ב-1940 נישאה לישעיהו (שוני) דרורי (ליטמן,יליד 1916). חתונתם נערכה במשותף עם נישואי אחותה רחל במלון גדנסקי בבעלות המשפחה. לאחר הפילוג באצ"ל צפורה וישעיהו הצטרפו לארגון לוחמי חרות ישראל (לח"י). בשנות ה-40 התגוררו בני הזוג בחיפה, שם ניהלו בית קפה. ב-1945 שבו להתגורר בתל אביב ולאחר מכן שכרו את "בית־האזרח" ברמת גן, שבו נערכו קורסים רעיוניים של לח"י וקורסים לעזרה ראשונה. צפורה עסקה בעזרה רפואית ללוחמים ובגיוס כספים. ישעיהו (שוני) בעלה, התגייס לצה"ל במאי 1948 עם חטיבת לח"י ושירת כסמל בגדוד 82 בחטיבה 8 . ישעיהו נפצע קשה בקרב בעוג'ה אל־חפיר וכל חייו סבל מהפציעה. הוכר כנכה צה"ל ובעל עיטור לח"י. ב-1951 עברה המשפחה להתגורר במושב משגב דב. לצפורה ולישעיהו נולדו שני ילדים זאב (זאביק) דרורי ועמלי' (ילידת 1952, משגב דב, לימים חיימוביץ). הבן זאב (יליד 1942) נפל במלחמת ששת הימים בקרבות על רמת הגולן. הבת עמלי' עסקה בחינוך והוראה. ציפורה נפטרה בשנת 1933. רחל גדנסקי (לימים ברייר) נישאה לישראל ברייר, בחתונה המשותפת עם אחותה צפורה במלון גדנסקי המשפחתי ברחוב יבנה בתל אביב. נולדה להם בת - דניאלה בר (1942). שרה לימים לוי נישאה למרדכי (מוטקה) לוי ובתם הצעירה רבקה, נישאה לחיים קונסנס. אוסף התצלומים נמסר לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי על ידי עמלי' חיימוביץ לבית דרורי, ודניאלה בר, נכדותיהם של אברהם אליעזר גדנסקי ולאה לבית קוזמא. באלבום תצלומים אישיים ומשפחתיים.

נולד בסקלבמרז, פלך קלץ, פולין, כ"ו כסלו תרנ"ו (1895), לאביו צבי (סוחר זעיר) ולאמו רייזל בלומה בת ר' זאב לידא (סוחר בחמרי בנין, נכדו של הרב מווייסליץ ר' דוד לידא , חברו של האדמו"ר ר' יעקב יצחק - "החוזה" - מלובלין ומחבר הספר "מגדל דוד" בקבלה, שהי' נכדו של ר' דוד לידא, רב בכמה קהלות בפולין ובליטא, במגנצא שבאשכנז ובשנותיו האחרונות רב ראשי לאשכנזים באמשטרדאם, מחבר הספרים "עיר דוד", "עיר מקלט", "מגדל דוד", "שומר שבת כהלכתו", חלקי אבנים", "דברי דוד", "תפוחי זהב", "סוד ה' ליראיו", ועוד ספר "באר עשק", שחלק ממנו פורסם בספר היובל לסוקולוב, לפי כתב-יד מאוניברסיטת קמברידג', וחלק גדול מתוכו בספר "פנקס ועד ארבע ארצות" - זה הי' ספר פולמוסי בענין המחלוקת שקמה עליו באמשטרדאם, כשנטה לחסידות בראשיתה וראשי הקהלה, שנכוותה במחלוקת בעניני כת שבתאי צבי, חשדה בו שהוא משתייך לכת הזאת, סילקוהו מהרבנות ופרסמו נגדו כרוזי גנאי. אז פנה בתלונה לועד ארבע ארצות בפולין, וזה הצדיק אותו והכריז חרם על הפוגעים בו, כ-50 איש, ועל מקצתם חרם בעולם הזה ובעולם הבא, ואז החזירתו הקהלה בכבוד ופייסה ופיצתה אותו על סבלו ונזקיו והועד של ד' ארצות הדפיס חלק מספריו ועל חשבונו).
 למד בחדרים, בבית-המדרש בעירו חצי שנה בישיבת הרבי מגור, שנתים בבית-המדרש בזאוויארצ'ה ואכל "ימים" אצל בעלי-בתים, ואח"כ החל לעסוק במסחר. המשיך באורח-חיים חסידי, נסע לימים נוראים לאדמו"רים והתנגד לציונות מטעמים דתיים כדרך חסידים בפולין.
 ב-1917 נשא לאשה את לאה בת ר' זאב קוזמא והתישב בעיר סטרזמישיץ.
 לאחר כשנה שמע בסוסונוביץ את הרצאתו של הרב מגראיובה (הוא הרב משה אביגדור עמיאל, שהי' אח"כ רב ראשי בתל-אביב), שוכנע מדבריו והצטרף לתנועת "המזרחי" ואף השתתף ביסוד סניף המזרחי והחלוץ המרכזי בעיר מושבו. סטיתו של אברך ממשפחה חסידית מיוחסת מהדרך המקובלת עוררה רעש גדול בעיירה. היו מריבות וסטירות-לחי ועיכוב קריאת התורה בבית-המדרש, אך כל זה לא הועיל "להחזירו למוטב". גם האדמו"ר ר' דוד אהרן טברסקי מז'וריק ניסה להניאו מדרכו החדשה, ואחרי ויכוח ממושך ביניהם נפרדו דרכיהם לנצח וגדנסקי חדל מנסוע לאדמו"רים והתמסר ביתר מרץ לפעולה ציונית וב-1919 אף השתתף בועידה הארצית השני' של המזרחי שבפולין בוארשה, כן פרסם מאמרים ציונים ב"מומנט" הוארשאי בשנות 1918/19.
 כשהחליט לעלות ארצה, והוא כבר אב לשתי בנות, למד שלשה מקצועות לשם עבודה בארץ: עבודות מלט, פחחות וקונדיטורי'. אחרי עמידה תקיפה על דעתו לעומת פקידי המשרד הארצישראלי בוארשה קיבל סרטיפיקט, ובשנת 1923 עלה לארץ ומצא לו מקום לעסוק במקצוע הקונדיטורי' ופתח את עסקו ברחוב הרצל קרן שדרות רוטשילד ופיתח את העסק במשך הזמן לקפה ומסעדה.
 
בזמן ההוא עוד הי' קיים איסור חמור לפתוח בתי עסק באותו חלק של רחוב הרצל, בקטע של שכונת תל-אביב ה"עתיקה", שנועדה להיות פרבר דירות וגנים בלי מסחר ומלאכה. אך כשקיבל ראש העיר מאיר דיזנגוף את הידיעה על אישור ההלואה האמריקנית הראשונה לתל-אביב בסך 75.000 לירות, שכח מרוב שמחה את האיסור שב"תקנת קדמונים" (מלפני 14 שנה) וחתם על הרשיון, ומאחר שהותרה הרצועה ניתנו עוד רשיונות ורחוב הרצל נתמלא בתי-עסק והפך מרחוב של פרבר לרחובה של עיר.
 הקונדיטורי' שלו נעשתה במהרה מקום-פגישה חברתי "לכל העיר" (בממדי' הזעירים בימים ההם), ואף לתיירים הציגוה כסימן להתפתחות העירונית ורבים היו אנשי-השם המקומיים, אורחים ותיירים אורחי' הקבועים. לאחר זמן יסד מלון, קפה ומסעדה ברחוב יבנה.
 באותה שנה השתתף ביסוד התאחדות הסוחרים וב-1937 ביסוד הארגון הכללי של המעמד הבינוני, כן השתתף ביסוד האיגוד למען תוצרת לעזרת נפגעי המשבר. ובשנות 1925/26 הי' חבר הועד הפועל של הסתדרות השכנים. בשנת 1942 הי' מפעילי "בני חורין" ביסודו של ד"ר אברהם וינשל לשם הקמת ממשלה עברית זמנית בגולה.
 פרסם מאמרים ב"הארץ" (1925), ב"המשקיף" (1946) ומפעם לפעם גם בעתונים אחרים, ובירחון "החברה" מפרסם הוא בקביעות מחקרים להבהרת הרקע והמובן של אגדות סתומות בתלמוד, ובעיקר לחשיפת הרקע הפוליטי של התנגדות היהודים בתקופה ההיא בגלוי ובמחתרת לשלטון הרומאי בארץ.
 בנותיו: צפורה אשת ישעיהו ליטמן, רחל אשת ישראל ברויר, אסתר ז''ל, שרה אשת מרדכי לוי, רבקה.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
ד. תוס' ד''ה 'שלשה' וא''ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי לא פריך כמו הכא יכול ממזר או עבד וי''ל דהא דקאמר כלב שיתן לו הקב''ה כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה אתן לו עכסה בתי
וצ''ע מאי הצלה יש כאן מחשש ממזר וכו' והרי ת''ח ממזר קודם וכו' ותנא דבי אליהו מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין עכו״ם, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו. למה אם כן ממזר לא יוכל להחזיר בפיפולו כל אותן ג' מאות ההלכות?
 
חלק עליון תַחתִית