נולד בסקלבמרז, פלך קלץ, פולין, כ"ו כסלו תרנ"ו (1895), לאביו צבי (סוחר זעיר) ולאמו רייזל בלומה בת ר' זאב לידא (סוחר בחמרי בנין, נכדו של הרב מווייסליץ ר' דוד לידא , חברו של האדמו"ר ר' יעקב יצחק - "החוזה" - מלובלין ומחבר הספר "מגדל דוד" בקבלה, שהי' נכדו של ר' דוד לידא, רב בכמה קהלות בפולין ובליטא, במגנצא שבאשכנז ובשנותיו האחרונות רב ראשי לאשכנזים באמשטרדאם, מחבר הספרים "עיר דוד", "עיר מקלט", "מגדל דוד", "שומר שבת כהלכתו", חלקי אבנים", "דברי דוד", "תפוחי זהב", "סוד ה' ליראיו", ועוד ספר "באר עשק", שחלק ממנו פורסם בספר היובל לסוקולוב, לפי כתב-יד מאוניברסיטת קמברידג', וחלק גדול מתוכו בספר "פנקס ועד ארבע ארצות" - זה הי' ספר פולמוסי בענין המחלוקת שקמה עליו באמשטרדאם, כשנטה לחסידות בראשיתה וראשי הקהלה, שנכוותה במחלוקת בעניני כת שבתאי צבי, חשדה בו שהוא משתייך לכת הזאת, סילקוהו מהרבנות ופרסמו נגדו כרוזי גנאי. אז פנה בתלונה לועד ארבע ארצות בפולין, וזה הצדיק אותו והכריז חרם על הפוגעים בו, כ-50 איש, ועל מקצתם חרם בעולם הזה ובעולם הבא, ואז החזירתו הקהלה בכבוד ופייסה ופיצתה אותו על סבלו ונזקיו והועד של ד' ארצות הדפיס חלק מספריו ועל חשבונו).
למד בחדרים, בבית-המדרש בעירו חצי שנה בישיבת הרבי מגור, שנתים בבית-המדרש בזאוויארצ'ה ואכל "ימים" אצל בעלי-בתים, ואח"כ החל לעסוק במסחר. המשיך באורח-חיים חסידי, נסע לימים נוראים לאדמו"רים והתנגד לציונות מטעמים דתיים כדרך חסידים בפולין.
ב-1917 נשא לאשה את לאה בת ר' זאב קוזמא והתישב בעיר סטרזמישיץ.
לאחר כשנה שמע בסוסונוביץ את הרצאתו של הרב מגראיובה (הוא הרב משה אביגדור עמיאל, שהי' אח"כ רב ראשי בתל-אביב), שוכנע מדבריו והצטרף לתנועת "המזרחי" ואף השתתף ביסוד סניף המזרחי והחלוץ המרכזי בעיר מושבו. סטיתו של אברך ממשפחה חסידית מיוחסת מהדרך המקובלת עוררה רעש גדול בעיירה. היו מריבות וסטירות-לחי ועיכוב קריאת התורה בבית-המדרש, אך כל זה לא הועיל "להחזירו למוטב". גם האדמו"ר ר' דוד אהרן טברסקי מז'וריק ניסה להניאו מדרכו החדשה, ואחרי ויכוח ממושך ביניהם נפרדו דרכיהם לנצח וגדנסקי חדל מנסוע לאדמו"רים והתמסר ביתר מרץ לפעולה ציונית וב-1919 אף השתתף בועידה הארצית השני' של המזרחי שבפולין בוארשה, כן פרסם מאמרים ציונים ב"מומנט" הוארשאי בשנות 1918/19.
כשהחליט לעלות ארצה, והוא כבר אב לשתי בנות, למד שלשה מקצועות לשם עבודה בארץ: עבודות מלט, פחחות וקונדיטורי'. אחרי עמידה תקיפה על דעתו לעומת פקידי המשרד הארצישראלי בוארשה קיבל סרטיפיקט, ובשנת 1923 עלה לארץ ומצא לו מקום לעסוק במקצוע הקונדיטורי' ופתח את עסקו ברחוב הרצל קרן שדרות רוטשילד ופיתח את העסק במשך הזמן לקפה ומסעדה.
בזמן ההוא עוד הי' קיים איסור חמור לפתוח בתי עסק באותו חלק של רחוב הרצל, בקטע של שכונת תל-אביב ה"עתיקה", שנועדה להיות פרבר דירות וגנים בלי מסחר ומלאכה. אך כשקיבל ראש העיר מאיר דיזנגוף את הידיעה על אישור ההלואה האמריקנית הראשונה לתל-אביב בסך 75.000 לירות, שכח מרוב שמחה את האיסור שב"תקנת קדמונים" (מלפני 14 שנה) וחתם על הרשיון, ומאחר שהותרה הרצועה ניתנו עוד רשיונות ורחוב הרצל נתמלא בתי-עסק והפך מרחוב של פרבר לרחובה של עיר.
הקונדיטורי' שלו נעשתה במהרה מקום-פגישה חברתי "לכל העיר" (בממדי' הזעירים בימים ההם), ואף לתיירים הציגוה כסימן להתפתחות העירונית ורבים היו אנשי-השם המקומיים, אורחים ותיירים אורחי' הקבועים. לאחר זמן יסד מלון, קפה ומסעדה ברחוב יבנה.
באותה שנה השתתף ביסוד התאחדות הסוחרים וב-1937 ביסוד הארגון הכללי של המעמד הבינוני, כן השתתף ביסוד האיגוד למען תוצרת לעזרת נפגעי המשבר. ובשנות 1925/26 הי' חבר הועד הפועל של הסתדרות השכנים. בשנת 1942 הי' מפעילי "בני חורין" ביסודו של ד"ר אברהם וינשל לשם הקמת ממשלה עברית זמנית בגולה.
פרסם מאמרים ב"הארץ" (1925), ב"המשקיף" (1946) ומפעם לפעם גם בעתונים אחרים, ובירחון "החברה" מפרסם הוא בקביעות מחקרים להבהרת הרקע והמובן של אגדות סתומות בתלמוד, ובעיקר לחשיפת הרקע הפוליטי של התנגדות היהודים בתקופה ההיא בגלוי ובמחתרת לשלטון הרומאי בארץ.
בנותיו: צפורה אשת ישעיהו ליטמן, רחל אשת ישראל ברויר, אסתר ז''ל, שרה אשת מרדכי לוי, רבקה.