למעשה כמעט כל ברכה רביעית פותחת ב"אתה", היינו בשבח של הברכה, אתה חונן, אתה קדשת, אתה אחד, אתה בחרתנו, מלבד תפילת יום שבת שיש לעיין בעניינו. ואולי שמשה הוא הדעת של כלל ישראל.
עכ"פ אף אתה גבור ואתה קדוש, ולכאו' הכוונה שברכה ראשונה היא המרכזית שעליה הכל נסמך וכן שהיא כוללת את כל הברכות מצד ברכה הסמוכה לחברתה, והיינו שגבור וקדוש מצטרף למהלך שהעמדנו בברכה ראשונה והיא הכרה במציאות ה' (ואף באותה ברכה מזכירים גבורה ונורא, והיינו בעצם שבגילוי של האדון הכל כלול בזה, בך חותמין) ומצטרף לבנין והגילוי הזה גבורה וקדושה ודעת, מלבד מה שברכה שניה ושלישית כנגד יצחק יעקב שהצטרפו למהלך של אברהם אבינו שהוא העמיד המלך בעולם, אף הדעת היא מהבנין של האדם שהוא שייך לשמים, אדם שיכול להוריד את כל גבהי מרומים לעולם הזה כצורת אדם שהוא שייך לעליונים ובו ישכון כבוד ה'. ושאר כל הברכות מתייחסים כבר לגוף העולם וטבעו, צרכי האדם, אבל דעת מלבד הצורך שיש בה היא מצטרפת לברכות ראשונות להעמיד עולם של כלל ישראל שמחובר לקב"ה. ובנקודה זו זה נראה פשוט שלכך היא הברכה הראשונה מצרכי האדם.
ויש לעיין.