להקדים לימוד תורה לאכילת פיצה, או אכילת פיצה ללימוד תורה ?

האם קודם לאכול את הפיצה או קודם ללמוד סדר ג'

  • קודם ללמוד ואחר כך לאכול

    קולות: 14 18.7%
  • קודם לאכול ואחר כך ללמוד ברוגע

    קולות: 19 25.3%
  • כל אחד יעשה מה שמתאים לו

    קולות: 42 56.0%

  • סה"כ בוחרים
    75

דניאלי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מבקש אמת אמר:
אמונת אומן אמר:
טענה זו אפשר לטעון בתחומים רבים, ורוב מוחלט של האנשים רחוקים משלמות, גם אם הגיעו למקום גבוה בענינים מסויימים.
האדם הוא יצור מורכב מאד, עקוב הלב...
נכון, אבל יש אנשים שהרוחניות אצלם מאוזנת, ויש שלא. כבר המשיל על זה החפץ חיים את משלו לאדם שהשקיע את מיטב כספו ברכישת כובע מהודר, ואילו שאר גופו עטוי בלויי סחבות. עדיף שאדם ישקיע ברכישת סט ביגוד פשוט וזול אך מתאים זה לזה, מאשר בפריט אחד יקר כשכל השאר עלובים.


אני אישית סקפטי ביותר לגבי האיזון המדובר אצל אנשים מן השורה. 
כמות האנשים שנחשפתי לחולשות שלהם היא עצומה, וקשה לומר שזה מתחלק עפ"י מגדר או שיטת חינוך כלשהיא. 
הכרתי תלמיד קלם מבוגר שכאשר מישהו הוכיח אותו, אפילו ילד מתחצף, היה מעניק לו מתנה. 
אבל כאשר הפריעו לו לישון הוא הפך את כל השכונה... 
שמעתי פעם מהרב שטינימן שהוא מכיר יהודי שעושה חסד 25 שעות ביממה אבל כשפוגעים בכבודו בקצה הציפורן הוא הופך את העולם... 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
מבקש אמת אמר:
אם כן אנחנו בבעיה רצינית, כי זה אומר שהסיבה שאנו מאמינים היא בגלל חוסר שיפוט שכלי, כמו ילד קטן שמאמין לכל מה שאומרים לו. לא הייתי רוצה לנהל את חיי על בסיס חוסר שיפוט שכלי.
שום בעיה, כל עוד לא שמעתי על המלצות לבחורים לשקוע במו"נ סימן שלא זו היא הדרך.
איני חושב שמורה נבוכים הוא בדיוק המקום המתאים עבור בני דורינו ללבן את דעותיהם ואת אמונתם.
אבל חוץ מזה, מי שמעצמו לא מתעורר לברר את האמת, לא בטוח שכדאי לזרזו לזה, כי מאחר ואינו מתעורר לזה באופן טבעי הוא עלול רק להתבלבל ולצאת קרח מכאן ומכאן. אבל אין ספק שמי שהוא בר דעת ואכפת לו מהאמת ינסה לברר אותה.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בשלמא אמר:
מבקש אמת אמר:
אם כן אנחנו בבעיה רצינית, כי זה אומר שהסיבה שאנו מאמינים היא בגלל חוסר שיפוט שכלי, כמו ילד קטן שמאמין לכל מה שאומרים לו. לא הייתי רוצה לנהל את חיי על בסיס חוסר שיפוט שכלי.
שום בעיה, כל עוד לא שמעתי על המלצות לבחורים לשקוע במו"נ סימן שלא זו היא הדרך.
איני חושב שמורה נבוכים הוא בדיוק המקום המתאים עבור בני דורינו ללבן את דעותיהם ואת אמונתם.
אבל חוץ מזה, מי שמעצמו לא מתעורר לברר את האמת, לא בטוח שכדאי לזרזו לזה, כי מאחר ואינו מתעורר לזה באופן טבעי הוא עלול רק להתבלבל ולצאת קרח מכאן ומכאן. אבל אין ספק שמי שהוא בר דעת ואכפת לו מהאמת ינסה לברר אותה.
אם לא מורה נבוכים אז מה כן.
סתם להתחזק באמונה ע"י אמירת אני מאמין, וק"ש בכוונה זה כל יהודי עושה.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
אמונת אומן אמר:
מבקש אמת אמר:
נכון, אבל יש אנשים שהרוחניות אצלם מאוזנת, ויש שלא. כבר המשיל על זה החפץ חיים את משלו לאדם שהשקיע את מיטב כספו ברכישת כובע מהודר, ואילו שאר גופו עטוי בלויי סחבות. עדיף שאדם ישקיע ברכישת סט ביגוד פשוט וזול אך מתאים זה לזה, מאשר בפריט אחד יקר כשכל השאר עלובים.


אני אישית סקפטי ביותר לגבי האיזון המדובר אצל אנשים מן השורה. 
כמות האנשים שנחשפתי לחולשות שלהם היא עצומה, וקשה לומר שזה מתחלק עפ"י מגדר או שיטת חינוך כלשהיא. 
הכרתי תלמיד קלם מבוגר שכאשר מישהו הוכיח אותו, אפילו ילד מתחצף, היה מעניק לו מתנה. 
אבל כאשר הפריעו לו לישון הוא הפך את כל השכונה... 
שמעתי פעם מהרב שטינימן שהוא מכיר יהודי שעושה חסד 25 שעות ביממה אבל כשפוגעים בכבודו בקצה הציפורן הוא הופך את העולם... 
אני בעצמי מסוגל להעניק למישהו אחר עשרת אלפים ש''ח בשמחה, אבל כשמישהו מנשל אותי מ50 ש''ח שמגיעים לי זה מפריע לי לישון...
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
כותרת האשכול 'ללמוד תורה או לאכול פיצה' מטעה.
הנידון הוא האם להקדים פיצה ללימוד או לימוד לפיצה.
כלומר פשוט שאין בעיה בפיצה, רק השאלה אם להקדימה לסדר ג' או לא.
אזי ניסוח הכותרת צריכה להיות:
'האם להקדים לימוד תורה לאכילת פיצה, או אכילת פיצה ללימוד תורה'.
ולגוף השאלה,
להקדים לימוד תורה מתוך רעב לאכילת פיצה, כיון שאז אולי יבין בזכות מאור התורה את הסתירה בין 'תורה' ל'פיצה'.
אבל אם יקדים את הפיצה יתכן שזה יסתום את מאור עיניו בתורה, כמאמר האוה"ח הק' עה"פ ובמרבית לא תתן אכלך 'בהתרבה תאבון המורגש בזה יחשך אור הנפש'.
 

דניאלי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
דניאלי אמר:
אמונת אומן אמר:
אני אישית סקפטי ביותר לגבי האיזון המדובר אצל אנשים מן השורה. 
כמות האנשים שנחשפתי לחולשות שלהם היא עצומה, וקשה לומר שזה מתחלק עפ"י מגדר או שיטת חינוך כלשהיא. 
הכרתי תלמיד קלם מבוגר שכאשר מישהו הוכיח אותו, אפילו ילד מתחצף, היה מעניק לו מתנה. 
אבל כאשר הפריעו לו לישון הוא הפך את כל השכונה... 
שמעתי פעם מהרב שטינימן שהוא מכיר יהודי שעושה חסד 25 שעות ביממה אבל כשפוגעים בכבודו בקצה הציפורן הוא הופך את העולם... 
אני בעצמי מסוגל להעניק למישהו אחר עשרת אלפים ש''ח בשמחה, אבל כשמישהו מנשל אותי מ50 ש''ח שמגיעים לי זה מפריע לי לישון...
אני לא יותר טוב ממך אבל אה"נ זה עבודת המידות ועבודה על אמונה וביטחון
 

אברכצ'יק

משתמש ותיק
אריק אמר:
השאלה האם קודם ללכת לאכול את הפיצה כדי שיוכלו ללמוד בישוב הדעת, כי תורה מתוך לחץ והסחות דעת וחוסר ריכוז לא שווה כל כך , וכך תמיד היה מורה המשגיח הראשון.
או שמא עדיף ללכת ללמוד כי כל דקה של תורה שווה זהב, וכל חפציה לא ישוו בה, וצריך לשבר את תאוות האכילה , ובסוף הסדר יתענגו הלומדים על מגש הפיצה. וכך מורה המשגיח השני.
מי צודק ?
אצלי בישיבה היו אומרים, שמי שיש לו שאלה עם לאכול פיצה על חשבון הסדר או לא, שיאכל כדי שיהיה לו כח ללמוד, ומי שאין לו שאלה אין לו שאלה.
 
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
אברכצ'יק אמר:
אריק אמר:
השאלה האם קודם ללכת לאכול את הפיצה כדי שיוכלו ללמוד בישוב הדעת, כי תורה מתוך לחץ והסחות דעת וחוסר ריכוז לא שווה כל כך , וכך תמיד היה מורה המשגיח הראשון.
או שמא עדיף ללכת ללמוד כי כל דקה של תורה שווה זהב, וכל חפציה לא ישוו בה, וצריך לשבר את תאוות האכילה , ובסוף הסדר יתענגו הלומדים על מגש הפיצה. וכך מורה המשגיח השני.
מי צודק ?
אצלי בישיבה היו אומרים, שמי שיש לו שאלה עם לאכול פיצה על חשבון הסדר או לא, שיאכל כדי שיהיה לו כח ללמוד, ומי שאין לו שאלה אין לו שאלה.
דבריך דברי טעם.

אחרי כל הדיון המעמיק[?] על הראוי והרצוי בכגון דא,

כדאי לנסות ולתאר את הסיפור שהיה שם.

כמה בני ישיבה טובים ויקרים

עם תיאבון בריא של בני נעורים

ישבו בישיבה שות ארוכות והגו בתורה

כמובן בלי קפה ועוגה באמצע הסדר...

לאחר שקרבה השעה 8 בערב אחרי מעריב וסדר מוסר

ירדו בנפש שוקקה למקום פיתא 

ואויה

כמצוי בישיבות,

לא מצא האוכל חן בעיניהם

לא צריך כח מדמה גדול להבין למה.

וזאת שכחנו לציין שנערי זמננו מפונקים הם.

והנה בזמן הזה מצוי בזול המאכל הנקרא פיצה 

וכמו פלאפל ודומיו בדורות עברו

ואמרו איש לרעהו כ"א יתן 10 15 ש"ח ונשביע רעבוננו.

עשו כן.

אך למרבה הצער אנשי הפיצה לא נזדרזו ותם הזמן ולא הגיע בשליח.

ולבסוף כשבאה הייתה השעה 9 בערב

והנערים דידן כבר יותר מ7 שעות לא אכלו דבר.

ועתה אמר המשגיח,

שבו ללמוד,

אם רעב שונאך האכילהו כו'

לא רעב ללחם כו'

שבירת התאוה וכו'

תענית הראב"ד וכו'

עד שיתפלל וכו'

כיון ששמעו כך ישבו במקומם ולמדו

ובסוף הסדר ניתן היה לבחון אותם על מחוגי השעון.

אצו רצו לאכול הפיצה

אך באיצטומכא שלהם לא היה כדי להכניס דבר תפל כ"כ

ורוה"ק מצווחת ואומרת

אל תיקרי משנאי אלא משניאי.


אין כאן לא חינוך לא חסידות ולא צדקות

רק אטימות רשעות קרומקייט ואכזריות

לא לימוד תורה אוקיר

הונאת רע הוא דזל.

אם ילד רעב לא לומד,
בחור רעב מבעט כארי.
ונראה לי שרבים כאן שכחו מה זה ישיבה בחור רעב
אויס מענטש.

[וכמו שכתב מעלי שמי שראוי להתגבר אין לו צורך בחכם שהורה].



וכמובן שאין הכוונה שאין להתייחס לחלק החינוכי על להבא,
אך לענות את הבחורים כך זו שפלות.
ויתכן שצריך לשלם להם את דמי הפיצה

 
 

שניאור

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
שניאור אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
תימה, למה לא יאכלו את עוגת הטומאטעס, תוך כדי לימוד?
הגרב"ש שניאורסאהן ר"י טשעבין זצ"ל לא הרשה אפילו לשתות באמצע הלימוד, הוא אמר לבחורים אם אתה צמא תצא החוצה תשתה ותחזור.
לי יש הרגש תמיד שאם אני שותה קפה באמצע הלימוד בשביל לקבל כוח אין לך העלאת הניצוצות גדולה מזה..
קודם כל לא אמרתי זה מקובל על כולם, הרי כולנו מסתובבים בכוללים ובישיבות ורואים מה חינכו, רק העליתי עוד צד.
שנית הגרב"ש לא אמר לא לשתות כל הסדר, הוא רק אמר לא להכניס שתייה לתוך הבית מדרש, ולשתות באמצע הלימוד, אתה צמא? תצא החוצה ותשתה.
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
כמדומה מסופר על מוהר"ן זיע"א שראה חסיד אחד טרוד לפני התפילה, מפני שרצה לשבור את תאוות האכילה ולהתפלל ללא תאווה זו,
ואמר לו מוהר"ן שהדרך הכי טובה שישבור תאוותו היא אם יילך ויאכל משהו קודם כל.

אולי כוונתך לזה (למרות שאני לא מבין את האידיש):

כוכבי אור - אבניה ברזל - מוהרנ''ת - תאוות אכילה.png
 

דניאלי

משתמש ותיק
שניאור אמר:
דניאלי אמר:
שניאור אמר:
הגרב"ש שניאורסאהן ר"י טשעבין זצ"ל לא הרשה אפילו לשתות באמצע הלימוד, הוא אמר לבחורים אם אתה צמא תצא החוצה תשתה ותחזור.
לי יש הרגש תמיד שאם אני שותה קפה באמצע הלימוד בשביל לקבל כוח אין לך העלאת הניצוצות גדולה מזה..
קודם כל לא אמרתי זה מקובל על כולם, הרי כולנו מסתובבים בכוללים ובישיבות ורואים מה חינכו, רק העליתי עוד צד.
שנית הגרב"ש לא אמר לא לשתות כל הסדר, הוא רק אמר לא להכניס שתייה לתוך הבית מדרש, ולשתות באמצע הלימוד, אתה צמא? תצא החוצה ותשתה.
ח"ו לא התכוונתי לחלוק, רק כתבתי 'הרגשה' (שבאמת אין לה מקום בדוקא ביחס להודעתך).
ובוודאי יש מקום גדול לומר שיש בזה זילותא לביהמ"ד. 
 

דניאלי

משתמש ותיק
שש אנוכי אמר:
אברכצ'יק אמר:
אריק אמר:
השאלה האם קודם ללכת לאכול את הפיצה כדי שיוכלו ללמוד בישוב הדעת, כי תורה מתוך לחץ והסחות דעת וחוסר ריכוז לא שווה כל כך , וכך תמיד היה מורה המשגיח הראשון.
או שמא עדיף ללכת ללמוד כי כל דקה של תורה שווה זהב, וכל חפציה לא ישוו בה, וצריך לשבר את תאוות האכילה , ובסוף הסדר יתענגו הלומדים על מגש הפיצה. וכך מורה המשגיח השני.
מי צודק ?
אצלי בישיבה היו אומרים, שמי שיש לו שאלה עם לאכול פיצה על חשבון הסדר או לא, שיאכל כדי שיהיה לו כח ללמוד, ומי שאין לו שאלה אין לו שאלה.
דבריך דברי טעם.

אחרי כל הדיון המעמיק[?] על הראוי והרצוי בכגון דא,

כדאי לנסות ולתאר את הסיפור שהיה שם.

כמה בני ישיבה טובים ויקרים

עם תיאבון בריא של בני נעורים

ישבו בישיבה שות ארוכות והגו בתורה

כמובן בלי קפה ועוגה באמצע הסדר...

לאחר שקרבה השעה 8 בערב אחרי מעריב וסדר מוסר

ירדו בנפש שוקקה למקום פיתא 

ואויה

כמצוי בישיבות,

לא מצא האוכל חן בעיניהם

לא צריך כח מדמה גדול להבין למה.

וזאת שכחנו לציין שנערי זמננו מפונקים הם.

והנה בזמן הזה מצוי בזול המאכל הנקרא פיצה 

וכמו פלאפל ודומיו בדורות עברו

ואמרו איש לרעהו כ"א יתן 10 15 ש"ח ונשביע רעבוננו.

עשו כן.

אך למרבה הצער אנשי הפיצה לא נזדרזו ותם הזמן ולא הגיע בשליח.

ולבסוף כשבאה הייתה השעה 9 בערב

והנערים דידן כבר יותר מ7 שעות לא אכלו דבר.

ועתה אמר המשגיח,

שבו ללמוד,

אם רעב שונאך האכילהו כו'

לא רעב ללחם כו'

שבירת התאוה וכו'

תענית הראב"ד וכו'

עד שיתפלל וכו'

כיון ששמעו כך ישבו במקומם ולמדו

ובסוף הסדר ניתן היה לבחון אותם על מחוגי השעון.

אצו רצו לאכול הפיצה

אך באיצטומכא שלהם לא היה כדי להכניס דבר תפל כ"כ

ורוה"ק מצווחת ואומרת

אל תיקרי משנאי אלא משניאי.


אין כאן לא חינוך לא חסידות ולא צדקות

רק אטימות רשעות קרומקייט ואכזריות

לא לימוד תורה אוקיר

הונאת רע הוא דזל.

אם ילד רעב לא לומד,
בחור רעב מבעט כארי.
ונראה לי שרבים כאן שכחו מה זה ישיבה בחור רעב
אויס מענטש.

[וכמו שכתב מעלי שמי שראוי להתגבר אין לו צורך בחכם שהורה].



וכמובן שאין הכוונה שאין להתייחס לחלק החינוכי על להבא,
אך לענות את הבחורים כך זו שפלות.
ויתכן שצריך לשלם להם את דמי הפיצה
ואמנם היה מקום לחלוק על דבריך דמהכ"ת שכך הוי עובדא, ואולי אותם בחורים קמו מ'שלאף שטונדאע' רק בשש בערב, ואז פיצחו קצת 'פפיטאס' תוך כדי שמיעת ה'פאטיפון' או אפילו שמעו קצת 'נייעס', ואח"כ ירדו כדרך בעלי בתים חשובים לחדר האוכל, ולא התאים להם מאכל הפשוטים וכו'.
אך באמת עצם זה דבאה השאלה לבי מדרשא מוכח מתוכו, דבת"ח מבקשים מיירי המבקשים להשיב ליבם.
וע"כ אולי ראוי לפרוץ גדר בפני 'מאן מלכי רבנן' והלכה ואין מורין כן...
 

שניאור

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
חייל של הרבי אמר:
כמדומה מסופר על מוהר"ן זיע"א שראה חסיד אחד טרוד לפני התפילה, מפני שרצה לשבור את תאוות האכילה ולהתפלל ללא תאווה זו,
ואמר לו מוהר"ן שהדרך הכי טובה שישבור תאוותו היא אם יילך ויאכל משהו קודם כל.

אולי כוונתך לזה (למרות שאני לא מבין את האידיש):

כוכבי אור - אבניה ברזל - מוהרנ''ת - תאוות אכילה.png
קשה מאוד לתרגם את זה מילולית.
מישהו מהמבינים אידיש יכול לתרגם כאן מילולית את המילה "האבין"? ר' @לבי במערב או ר' @אמונת אומן ?

המשפט הוא פשוט למבין אידיש, "תפסיק כבר להתעסק עם התאוות אכילה".
 
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
אריק אמר:
בישיבה שלי יש 2 משגיחים, וכל אחד דעתו להיפך מהשני בעניינים רבים, כדרכה של תורה.
אכתוב ויכוח אחד שממחיש את חילוקי קו המחשבה של שניהם.
מעשה שהיה בבחורים שהזמינו פיצה לארוחת ערב, והשליח התעכב והגיע עם המגשים לאחר הזמן של ארוחת ערב, וכבר התחיל בישיבה סדר ג'.
השאלה האם קודם ללכת לאכול את הפיצה כדי שיוכלו ללמוד בישוב הדעת, כי תורה מתוך לחץ והסחות דעת וחוסר ריכוז לא שווה כל כך , וכך תמיד היה מורה המשגיח הראשון.
או שמא עדיף ללכת ללמוד כי כל דקה של תורה שווה זהב, וכל חפציה לא ישוו בה, וצריך לשבר את תאוות האכילה , ובסוף הסדר יתענגו הלומדים על מגש הפיצה. וכך מורה המשגיח השני.
מי צודק ?
לדעתי עם הם רעבים אז יש להקדים את הפיצה
 
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
כמדומה מסופר על מוהר"ן זיע"א שראה חסיד אחד טרוד לפני התפילה, מפני שרצה לשבור את תאוות האכילה ולהתפלל ללא תאווה זו,
ואמר לו מוהר"ן שהדרך הכי טובה שישבור תאוותו היא אם יילך ויאכל משהו קודם כל.

הספור הוא על מוהרנ''ת ולא על מוהר''ן
ואחרי התפילה ולא לפני

בברסלב לאכול לפני התפילה זה חמור מאוד
 

לביא

משתמש ותיק
לענ״ד הדבר מתחלק בין סוגי אנשים.

אקח דוגמא מעצמי, שאפילו אם נראה שאני אאחר ללימוד אם אעשה ארוחת בוקר מעט דשנה, אני אעדיף לאכול משהו מושקע ודשן מאשר דבר זריז ובלי מחשבה, בעיקר בגלל שאין לי יישוב דעת וריכוז בלי לשתות קפה ולאכול כמו שצריך, ועדיף לי לימוד תורה באיכות מועט מאשר כמות של לימוד באיכות נמוכה. וידוע שהמלאכים הנוצרים מהלימוד הוא לפי מדרגת הלימוד.
לעומת זאת אני מכיר בני תורה אדוקים שאם הם אוכלים דבר מה זה עשוי להכביד עליהם, וודאי שהם יעדיפו לאכול דבר מועט מאשר דבר מרובה.

בציור של הכא לעומת זאת שמדובר בלימוד ישיבתי, הדבר יכול להתחלק בכמה דרגות, אך לענ״ד הנכון הוא - כיוון שמדובר בלימוד של הרבה אנשים, ועוד שמסתמא הלימוד בחברותות, כשאוכלים לפני הלימוד כדבעי אנשים בד״כ יותר רגועים ופחות מתוחים, ומנסיון, בחברותא יהיה יותר ויכוחים מהותיים מאשר ויכוחים על דברים קטנים, כי הראש יותר מיושב.

לגבי פיצה. ייתכן שזה רק אני, אך גם כשהייתי בחור ישיבה פיצה הפך לחלק אינטגרלי מארוחות, למרות האוכל בישיבה היינו מרבים ללכת לאכול בחוץ כי ארוחות הערב לרוב הרגישו דלות מדי ולא משביעות, ולכן משום מה עבורי פיצה זה לא ״ארוחת הפאר״ והתענוגות שאנשים בד״כ מרבים לומר. נכון שזה לא דומה לביצת עין, חביתה וכד׳ אלא יותר מזה, אך מבחינתי זה כמו ארוחת ערב יותר גדולה פשוט. וגם אי נימא שאכילת פיצה זה תענוג יותר מהרגיל, אדרבה ייתכן שזה יגרום ליותר יישוב דעת בלימוד.

אסיים במימרא שאמר לי רבי: בן תורה הוא זה שבאמת נהנה מהעוה״ז. מיותר להוסיף עוד, ועוד להקשות ע״ז מדברי חז״ל שיתפלל אדם שלא יכנסו מעדנים לגופו וכו׳, והדברים ברורים למעמיק ודו״ק.
 

מָרְדֳּכַי

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
שניאור אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
תימה, למה לא יאכלו את עוגת הטומאטעס, תוך כדי לימוד?
הגרב"ש שניאורסאהן ר"י טשעבין זצ"ל לא הרשה אפילו לשתות באמצע הלימוד, הוא אמר לבחורים אם אתה צמא תצא החוצה תשתה ותחזור.
לי יש הרגש תמיד שאם אני שותה קפה באמצע הלימוד בשביל לקבל כוח אין לך העלאת הניצוצות גדולה מזה..

ושמא הם במים, ולא בקפה!?
 

ליפמן

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
יש משפט של רמח"ל בדרך ה' בהקדמה
כי אולם כל ענין אמיתי ישוב כוזב אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו, או אם ילקח שלא בגבולו.
גם את המשפט הזה אפשר ליחס לנושא בלתי הגון לו ולקחת שלא בגבולו.

כגון לטעון שבדורנו אין שום שייכות למעלת המתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך מעיו. וממילא אין מקום לומר לבחורים שהזמינו פיצה שיזכרו את המאמר הזה. (בלי קשר לשאלה אם כעת נכון שיאכלו או לא).
 

בשלמא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
שניאור אמר:
לתרגם כאן מילולית את המילה "האבין"
מילון.JPG
בעברית התרגום לא יהיה כ"כ מכוון מחמת השוני במבנה שפות.
אבל בצורה מדוייקת (עם כי קצת עילגת) זה נשמע כאומר:
"תפסיק כבר 'שיהיה לך' תאוות אכילה".


 
 

ובכן

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
אבל בצורה מדוייקת (עם כי קצת עילגת) זה נשמע כאומר:
"תפסיק כבר 'שיהיה לך' תאוות אכילה".
לבי במערב אמר:
לפענ"ד, תרגומו החופשי כך הוא: הסר כבר מלבך את תאוות האכילה.
אולי יובן יותר: הפטר כבר מתאוות האכילה.
 

משכיל לאיתן

משתמש ותיק
אם אני מבין, עיקר הווארט כאן זה פרדוקס שמשתמש בלשון נופל על לשון

כלומר, ההוא רצה לצאת מתאוות האכילה על ידי שהוא התעסק איתה

ומוהרנ"ת אמר לו במשפט אחד, שיעזוב את העסק בתאוות האכילה,
כשהמשמעות היא, שבזה הוא עוזב את תאוות האכילה עצמה [מזכיר קצת את העיסוק בצניעות]

ויש בזה משמעות הפוכה, כאילו הוא מורה לו שלא יהיה לו תאוות האכילה, מה שהוא בעצם רוצה ומתאמץ עליו
אבל הוא מתייחס אליו באשמה, כאחד שמביא על עצמו ביודעין את תאוות האכילה

תכלס' אין תרגום אמיתי לשפה..
 

בחור

משתמש ותיק
אריק אמר:
השאלה האם קודם ללכת לאכול את הפיצה כדי שיוכלו ללמוד בישוב הדעת, כי תורה מתוך לחץ והסחות דעת וחוסר ריכוז לא שווה כל כך , וכך תמיד היה מורה המשגיח הראשון.
או שמא עדיף ללכת ללמוד כי כל דקה של תורה שווה זהב, וכל חפציה לא ישוו בה, וצריך לשבר את תאוות האכילה , ובסוף הסדר יתענגו הלומדים על מגש הפיצה. וכך מורה המשגיח השני.
מי צודק ?
גמ' ב"ב יב,ב "א"ר אבדימי דמן חיפה קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד, שנאמר איש נבוב ילבב וכתיב נבוב לוחות ומתרגמינן חליל לוחין".
ופירש"י "איש נבוב -כשהוא חלול בלא כרס מלאה".
 
חלק עליון תַחתִית