אברכצ'יק אמר:
אריק אמר:
השאלה האם קודם ללכת לאכול את הפיצה כדי שיוכלו ללמוד בישוב הדעת, כי תורה מתוך לחץ והסחות דעת וחוסר ריכוז לא שווה כל כך , וכך תמיד היה מורה המשגיח הראשון.
או שמא עדיף ללכת ללמוד כי כל דקה של תורה שווה זהב, וכל חפציה לא ישוו בה, וצריך לשבר את תאוות האכילה , ובסוף הסדר יתענגו הלומדים על מגש הפיצה. וכך מורה המשגיח השני.
מי צודק ?
אצלי בישיבה היו אומרים, שמי שיש לו שאלה עם לאכול פיצה על חשבון הסדר או לא, שיאכל כדי שיהיה לו כח ללמוד, ומי שאין לו שאלה אין לו שאלה.
דבריך דברי טעם.
אחרי כל הדיון המעמיק[?] על הראוי והרצוי בכגון דא,
כדאי לנסות ולתאר את הסיפור שהיה שם.
כמה בני ישיבה טובים ויקרים
עם תיאבון בריא של בני נעורים
ישבו בישיבה שות ארוכות והגו בתורה
כמובן בלי קפה ועוגה באמצע הסדר...
לאחר שקרבה השעה 8 בערב אחרי מעריב וסדר מוסר
ירדו בנפש שוקקה למקום פיתא
ואויה
כמצוי בישיבות,
לא מצא האוכל חן בעיניהם
לא צריך כח מדמה גדול להבין למה.
וזאת שכחנו לציין שנערי זמננו מפונקים הם.
והנה בזמן הזה מצוי בזול המאכל הנקרא פיצה
וכמו פלאפל ודומיו בדורות עברו
ואמרו איש לרעהו כ"א יתן 10 15 ש"ח ונשביע רעבוננו.
עשו כן.
אך למרבה הצער אנשי הפיצה לא נזדרזו ותם הזמן ולא הגיע בשליח.
ולבסוף כשבאה הייתה השעה 9 בערב
והנערים דידן כבר יותר מ7 שעות לא אכלו דבר.
ועתה אמר המשגיח,
שבו ללמוד,
אם רעב שונאך האכילהו כו'
לא רעב ללחם כו'
שבירת התאוה וכו'
תענית הראב"ד וכו'
עד שיתפלל וכו'
כיון ששמעו כך ישבו במקומם ולמדו
ובסוף הסדר ניתן היה לבחון אותם על מחוגי השעון.
אצו רצו לאכול הפיצה
אך באיצטומכא שלהם לא היה כדי להכניס דבר תפל כ"כ
ורוה"ק מצווחת ואומרת
אל תיקרי משנאי אלא משניאי.
אין כאן לא חינוך לא חסידות ולא צדקות
רק אטימות רשעות קרומקייט ואכזריות
לא לימוד תורה אוקיר
הונאת רע הוא דזל.
אם ילד רעב לא לומד,
בחור רעב מבעט כארי.
ונראה לי שרבים כאן שכחו מה זה ישיבה בחור רעב
אויס מענטש.
[וכמו שכתב מעלי שמי שראוי להתגבר אין לו צורך בחכם שהורה].
וכמובן שאין הכוונה שאין להתייחס לחלק החינוכי על להבא,
אך לענות את הבחורים כך זו שפלות.
ויתכן שצריך לשלם להם את דמי הפיצה