דעתו יפה אמר:
בעלי אוצר אמר:
האמת שזה מים שאין להם סוף. אכתוב נקודה הלכתית שעולה בזכרוני.
ידוע שדיבר הרבה על זה שכל הזמן המחשבה צריכה להיות בסוגיא.
ושאל מה עושים כשקמים באמצע הלילה או בבוקר ועוד לא יכולים לברך ברכת התורה. כיון שצריך לחשוש לגר"א לברך על הרהור.
ואמר חידוש גדול שהוא נוהג לחשוב בלימוד, ולחשוב כוונה הפכית שלא לצאת ידי מצוות ת"ת!!!
ועי"ז יכול לחשוב בלימוד גם להגר"א.
יש לפלפל בזה הרבה. ודו"ק.
לא הבנתי, חוץ מהחידוש ההלכתי, שאפשר לכוין לא לצאת ואז מותר ללמוד לפני ברכת התורה, אבל מה הענין, אם לא רוצה לקיים בפעולה זו את רצון ה', שיחשוב אז בדברים אחרים, אא"כ הי' אנוס ולא יכל שלא לחשוב בד"ת, ולכך מצא פתרון זה.
הענין הוא כמו שמסופר על א' מגאוני ישראל [איני זוכר כרגע מי] שבשבעה על אשתו ישב ולמד ואמר שזה שווה את העונש,
בי' הדברים אהבת התורה ודבקות התורה עומדים במקום כל כך גבוה שלא מסוגל שלא לערער בהם
רח"ל לומר כזאת על אחד מגדולי ישראל, מי שאומר שלימוד תורה שוה את העונש, לא דרך על סיפה של עבודת ה, אנחנו עובדים את עצמינו או את הקב"ה?, אם הקב"ה לא רוצה, אז מה הכוונה זה שוה את העונש? אחד כזה לא יהיה לו שום שכר על תורה, הוא פשוט לומד להנאתו.
אפשר להבין טענת אונס, שאחד כל כך דבוק בתורה ולא מצליח להתנתק, אבל שוה את העונש? רח"ל לומר כך