'מופתים' בזמננו

יחיה

משתמש ותיק
חידוד אמר:
יחיה אמר:
חידוד אמר:
שכחתי להוסיף שגם הגראי"ל שטינמן סיפר את הסיפור על הגר"ח מוואלאז'ין ור' חיים זאלודקער, אבל במקורות אחרים מסופר על הגר"א ור' אברהם באקשטער שהיה בנו של ר' חיים זאלודקער.

ראה המצורף פה:
תודה על המקורות הנוספים, את מש"כ בכאיל תערוג ואבי הישיבות הכרתי, את המקור מר' ועלועל איידלמן לא הכרתי, אגב בראש העמוד שהבאת כתוב על אמו של המהרי"ל דיסקין שראתה את מהר"ם פאדווה ברחוב, נראה שלא יזיק לכותבי הספרים שיעור קצר בהסטוריה.

אולי הכוונה לרבי יעקב מאיר פאדווא?
 

חידוד

משתמש ותיק
יחיה אמר:
חידוד אמר:
יחיה אמר:
ראה המצורף פה:
תודה על המקורות הנוספים, את מש"כ בכאיל תערוג ואבי הישיבות הכרתי, את המקור מר' ועלועל איידלמן לא הכרתי, אגב בראש העמוד שהבאת כתוב על אמו של המהרי"ל דיסקין שראתה את מהר"ם פאדווה ברחוב, נראה שלא יזיק לכותבי הספרים שיעור קצר בהסטוריה.

אולי הכוונה לרבי יעקב מאיר פאדווא?
חשבתי על האופציה הזאת לפני כן, אבל מהר"ם פאדווה זה שם מספיק מוכר בשביל שלא יטעו אא"כ זה טעות סופר פשוטה.

בכל אופן ר' יעקב מאיר פאדווה התגורר בבריסק ובקרלין ושוב בבריסק, ניסיתי לבדוק היכן נולדה אמו של מהרי"ל דיסקין וגיליתי שלמעשה לא יודעים מי היה חמיו של ר' בנימין דיסקין ראה כאן.
יתכן גם שהוא הזדמן לעיר מולדתה פעם אחת או איפכא.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דוקא כיון ש'מהר"ם פאדווא' מוכר הוא, מצוי שיחליפו בו את ה'אלמוני' (באופן יחסי) הנושא שם־משפחתו.
 

איפכאניק

משתמש ותיק
מבשן אשיב אמר:
יש איזה עובדא על תלמידי ישיבת וואלוז'ין שנסעו לסלונים [כמדומני] וחזרו בהתפעלות על שראו רוה''ק
נענה הר''י ואמר האם בשביל זה יש לנסוע הנה כעת אשתי מכה את ילדי על שיושב במקומי
ובדקו השעה ונמצאו הדברים כנים
מישהו יודע פרטים?
בספר אבי הישיבות (ר' דב אליאך) עמ' 425 מביא את הסיפור הנ"ל בשם הגרי"ז, הוא מביא שהם הלכו לרבי מלכוביץ (אם זה משנה),
ומקורו -"כל הכתוב לחיים" רשימות מתלמידי הגר"ח, פרק הליכות הגר"ח.

ובאבי הישיבות בפרק לאותות ולמפותים (שם) מביא הרבה מהשקפות הגר"א והגר"ח בעניין מופתים אצל גדולי התורה.

ודא"ג אני לא מבין למה אין איסור לשה"ר בסיפור הנ"ל? 
 

יחיה

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
נהירו דאנפין אמר:
על מרן הגרח"ע לא שמענו שסיפרו מופתים
אני מכיר שני סיפורים די ידועים ומאומתים.
1. שיצא יום אחד עם הגרי"ז גוסטמן זצ"ל ליער סמוך, והפסיק מדיבורם בלימוד ולימדו אלו פטריות רעילות ואלו לא. ואלו עשבים יש בהם תועלת תזונתית וכו'.
והגריז"ג השתומם מאד.
ואחר כמה שנים ניצלו חייו של הגריז"ג מחמת זה במחבואו ביער בשנות השואה.
2. פעם הזמינו בועד הישיבות משלוח גדול של נעליים עבור בני הישיבות שבוילנא. וכשהגיע המשלוח נמצא שהגיעו רק נעלים של רגל ימין ולא של שמאל.
ונכנסו להגרח"ע לספר לו, והגרח"ע עצם את עיניו לכמה רגעים, ואמר שזה נמצא בקרון שמונח בתחנת רכבת רחוקה ואמר את המיקום המדויק. ושלחו ומצאו.

בספר "איש האשכולות", תולדות רב גוסטמן זצ"ל, מסופרים מפיו מספר מופתים נוספים מהגאון רח"ע זצ"ל, עיי"ש עמודים 70-71, 73-78.
 

קצר וקולע

משתמש ותיק
נהירו דאנפין אמר:
גבורות שמשון אמר:
על הגאון הקדוש ר' מרדכי אושמינר זלה"ה מספרים אותות ומופתים.

אכן, אך מדובר באיש אחד, והדבר לא היה חזון נפרץ כבזמננו.
אבאר מעט את כוונת השאלה:
1. על מרן המשגיח הצדיק רבי יחזקאל זללה"ה סיפרו מופתים. על רבו מרן רבי ירוחם ממיר זללה"ה ועל רבותיו שבקעלם גם סיפרו? (ודו"ק היטב)
2. על מרן הגרח"ע לא שמענו שסיפרו מופתים, וגם בדורנו לא שמענו (זולת מעט שבמעט כטיפה שבים הגדול) - לא על מרן הגר"א קוטלר, לא על מרן הגר"י קמינצקי, לא על מרן הגר"מ פיינשטיין, לא על מרן הגרא"מ שך, לא על מרן הגרי"ש אלישיב ולא על מרן הגרח"ש גרינימן. 
אם נלך רחוק קצת - לא שמענו שסיפרו מופתים רבים על מרנא הנודע ביהודה, וגם לא על מרנא רבי עקיבא איגר. 
3. כמויות המופתים המסופרים כיום אודות כמה וכמה חסידים ואנשי מעשה החיים עמנו לאוי"ט - האם כך היה הדבר בליטא של לפני המלחמה?
4. האם יתכן שהדבר תלוי ב'סוג' הגדולים (במרכאות כפולות ומכופלות) - כלומר כמה שהגדול המדובר מנותק מהויות העולם הזה כך יותר מספרים אודותיו מענינים אלו ודומיהם?
5. האם יתכן שהדבר נובע מן העובדה שכהיום נעשינו כולנו חסידים, בעקבות שזכינו וקיבץ השי"ת גלויותינו למקום אחד, וב"ה כל אחד ואחד מושפע מחבירו ונוטל טובה וברכה שמצויה אצל רעהו?

נ.ב. אצלי פשוט וברור שכח התורה והקדושה של גדולי עולם ומצוקי ארץ בכוחו לשדד מערכות הטבע, כמעשה בעל הטורי זהב זי"ע, וא"צ לפנים, ואין אני דן בזה כי אם על הילך הרוח של מנהג העולם לספר מענינים אלו, וכמו כן לרוץ אצל החכמים בכדי לדרוש במופתים.
שקר אני מוחה על כבודם!!!
 
 

חידוד

משתמש ותיק
נהירו דאנפין אמר:
גבורות שמשון אמר:
על הגאון הקדוש ר' מרדכי אושמינר זלה"ה מספרים אותות ומופתים.

אכן, אך מדובר באיש אחד, והדבר לא היה חזון נפרץ כבזמננו.
לא מדובר רק באיש אחד אבל בד"כ היו בעלי המופתים כאלו שהיו מיוחדים בחסידותם ולאו דוקא גדולי ההוראה ומדברני דאומתא ולכך נשתקע זכרם.
ואמנה כמה מהם.
ר' חיים זאלודקער/באקשטער (ובנו ר' אברהם) ור' משה איוויער ור' מנדל'י מדובראווא, ורפ"מ מאנטיפולי, (וגם אצל קודמו ברבנות אנטיפולי רמ"ץ רבינוביץ אומרים שהיו מעשים) וראיתי גם בספר פנקס סלוצק ובנותיה בעל שמס'קע מעשה של קפיצת הדרך מאיזה צדיק אחד, ןפעם ראיתי מעשה מפליא ביותר מצדיק אחד שכמדומה היה שמו ר' נחמיה ונשתכח ממני.

בקיצור בודאי שהיו אלא שרובם נשתכחו ואעפ"כ ברחבי אוצה"ח (ימים אחרונים שהוא פתוח) ניתן למצוא רבים.
 
 

מתון מתון

משתמש ותיק
היות שנפרס גדר הזמן של 'בזמנינו' ליותר מיובל אחור, אספר את ששמעתי שבוע שעבר מהרה"ח הישיש המפואר בלשון חסידים מוהר"ר לייבל סטעמפל שליט"א מלונדון [בן בתו של הקדושת ציון מבאבוב הי"ד זי"ע] שביקר פה ארה"ק, והוא גברא מהימן ודייק בלישני', כי בזמן לימודו בארה"ק [בישיבת בעלזא] קודם שובו לחו"ל לחג הפסח נכנס למרן החזו"א זצ"ל, החזו"א ישב על מטת ברזל בלא שולחן לפניו, והרה"ח הנ"ל אמר שבא לקחת ברכת פרידה, שאלו החזו"א לגילו, השיב בן עשרים, שאל החזו"א, און וואס איז מיט בן י"ח לחופה, השיב הגה"ח שאמו ע"ה [שהיתה אלמנה מזיו"ר אביו הגה"צ ר' משה הי"ד זצ"ל] שומעת עבורו הצעות שידוכין [והיינו שאין הוא מעורב בענין], אמר לו החזו"א שיכתוב על דף שמו ושם אמו לזיווג הגון בקרוב, משהגיש הפתקא קם החזו"א והוציא שו"ע אהע"ז ופתחו בהל' קדושין והכניס הפתקא בתוך השו"ע והחזירו לארון הספרים ובירכו לזיווג הגון בקרוב, בהיותו בלונדון הגיע מכתב מידיד המשפחה שהציע שידוך שאכן קם והיה [עב"ג בת הרה"צ חו"פ ר' שלמה קליינמאן זצ"ל], ומעיד ר' לייבל שליט"א כי תאריך המכתב של ההצעה היתה באותו יום שהיה אצל החזו"א.
 

שירת הלווים

משתמש ותיק
סבתי אף שבאופיה ובהלוך רוחה רחוקה מאוד מעניין המופתים פעם אחת כשאחד מבני המשפחה זלזל בעניין המופתים סיפרה על דברים שהיתה עדה להם אצל מהר"א מבעלזא ושאחיה ראה בעיניו איך שמהר"א אומר לניצול שואה שנישאר רק קרוב משפחה אחד ממשפחתו בן דוד ושהוא בארה"ב וכך היה וכן סיפרה על עוד דברים אלא שאיני זוכר בבירור. 
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
מתון מתון אמר:
היות שנפרס גדר הזמן של 'בזמנינו' ליותר מיובל אחור, אספר את ששמעתי שבוע שעבר מהרה"ח הישיש המפואר בלשון חסידים מוהר"ר לייבל סטעמפל שליט"א מלונדון [בן בתו של הקדושת ציון מבאבוב הי"ד זי"ע] שביקר פה ארה"ק, והוא גברא מהימן ודייק בלישני', כי בזמן לימודו בארה"ק [בישיבת בעלזא] קודם שובו לחו"ל לחג הפסח נכנס למרן החזו"א זצ"ל, החזו"א ישב על מטת ברזל בלא שולחן לפניו, והרה"ח הנ"ל אמר שבא לקחת ברכת פרידה, שאלו החזו"א לגילו, השיב בן עשרים, שאל החזו"א, און וואס איז מיט בן י"ח לחופה, השיב הגה"ח שאמו ע"ה [שהיתה אלמנה מזיו"ר אביו הגה"צ ר' משה הי"ד זצ"ל] שומעת עבורו הצעות שידוכין [והיינו שאין הוא מעורב בענין], אמר לו החזו"א שיכתוב על דף שמו ושם אמו לזיווג הגון בקרוב, משהגיש הפתקא קם החזו"א והוציא שו"ע אהע"ז ופתחו בהל' קדושין והכניס הפתקא בתוך השו"ע והחזירו לארון הספרים ובירכו לזיווג הגון בקרוב, בהיותו בלונדון הגיע מכתב מידיד המשפחה שהציע שידוך שאכן קם והיה [עב"ג בת הרה"צ חו"פ ר' שלמה קליינמאן זצ"ל], ומעיד ר' לייבל שליט"א כי תאריך המכתב של ההצעה היתה באותו יום שהיה אצל החזו"א.

אצל החזון איש אי"צ לפנים שהתגלגלו כל יום מופתים מתחת לשולחן
ושמעתי גם מאנשים שהיו אצלו דברים מדהימים.
גם היה עוסק בתיקוני נשמות ועוד.
וזה ידוע שהיה יכול להרגיש באויר איפא דיברו מקודם בלימוד
 

פתח הבית

משתמש ותיק
נהירו דאנפין אמר:
גבורות שמשון אמר:
על הגאון הקדוש ר' מרדכי אושמינר זלה"ה מספרים אותות ומופתים.

אכן, אך מדובר באיש אחד, והדבר לא היה חזון נפרץ כבזמננו.
אבאר מעט את כוונת השאלה:
1. על מרן המשגיח הצדיק רבי יחזקאל זללה"ה סיפרו מופתים. על רבו מרן רבי ירוחם ממיר זללה"ה ועל רבותיו שבקעלם גם סיפרו? (ודו"ק היטב)
2. על מרן הגרח"ע לא שמענו שסיפרו מופתים, וגם בדורנו לא שמענו (זולת מעט שבמעט כטיפה שבים הגדול) - לא על מרן הגר"א קוטלר, לא על מרן הגר"י קמינצקי, לא על מרן הגר"מ פיינשטיין, לא על מרן הגרא"מ שך, לא על מרן הגרי"ש אלישיב ולא על מרן הגרח"ש גרינימן. 
אם נלך רחוק קצת - לא שמענו שסיפרו מופתים רבים על מרנא הנודע ביהודה, וגם לא על מרנא רבי עקיבא איגר. 
3. כמויות המופתים המסופרים כיום אודות כמה וכמה חסידים ואנשי מעשה החיים עמנו לאוי"ט - האם כך היה הדבר בליטא של לפני המלחמה?
4. האם יתכן שהדבר תלוי ב'סוג' הגדולים (במרכאות כפולות ומכופלות) - כלומר כמה שהגדול המדובר מנותק מהויות העולם הזה כך יותר מספרים אודותיו מענינים אלו ודומיהם?
5. האם יתכן שהדבר נובע מן העובדה שכהיום נעשינו כולנו חסידים, בעקבות שזכינו וקיבץ השי"ת גלויותינו למקום אחד, וב"ה כל אחד ואחד מושפע מחבירו ונוטל טובה וברכה שמצויה אצל רעהו?

נ.ב. אצלי פשוט וברור שכח התורה והקדושה של גדולי עולם ומצוקי ארץ בכוחו לשדד מערכות הטבע, כמעשה בעל הטורי זהב זי"ע, וא"צ לפנים, ואין אני דן בזה כי אם על הילך הרוח של מנהג העולם לספר מענינים אלו, וכמו כן לרוץ אצל החכמים בכדי לדרוש במופתים.
 
לכתוב כן על מרן הגרמ''פ הוא קצת פלא שהרי לא רק שעשה המון מופתים אך סמך עליהם להלכה
וידוע על כמה אנשים שהורה לעשות ע''פ ברכותיו
ובמוצאי שבועות דהאי שתא פגשתי אדם זקן מתלמידי הגר''א קוטלר וסיפר לי שהוא הי' בביתו של הגר''מ כשבאו להודיע שהי' תאונת דרכים בחוץ על הרחוב פ.ד.ר. ושילד יהודי בסכנה, וענה הגר''מ שזה לא ילד יהודי, לאחר שעה נתבאר שאכן כן שזה הי' ילד גוי, ושאלו הגר''מ מאיפה ידעת וענה במקום שאני לומד א''א שיקרה מעשה כזה

ויש לי שכן שאמו הי' חולנית מאד בילדותה, וכשהציע לאביו השידוך והוא לא ידע שהיא חולנית ורוצה לבדוק אחריה ושאל להראש ישיבה שלו והוא שכן ידע אמר שזה לא כדאי שהיא חולנית מאד, בקיצור הוא סבר שסתם הראש ישיבה אינו מרוצה מהשידוך ולכן הוא אומר כן והתעניין בזה ואך לבסוף נתודע שאכן היא חולנית ושאל הגר''מ מה לעשות, וענה שזה מן השמים ויש לעשות השידוך, והנה אביה של המדוברת הי' ת''ח וסבר שאסור לבתו להתחתן עם בחור שאין לו בנים שהרי היא מסוכנת ואינה יכולה לילד ואמר כן להגר''מ וענה הגר''מ שהוא יברך אתהם ויהא להם ילדים, והיות שבדרך כלל הקב''ה עונה ברכותיו יש לסמוך ע''ז למעשה. יש עוד פרטים ואקצר במקום שיש להאריך [שמעתי הסיפור מהבן, וגם מא' מאחי אביו]

וגם על בנו הגר''ד זצ''ל ידוע בכל אמירקא מעשים פלאים
 

סמוך מיעוטא

משתמש ותיק
שש אנוכי אמר:
יש איזו אימרה בבריסק שהתגלגלו מופתים מתחת לשולחן רק לא התייחסו לזה
ואיני זוכר במדוייק.
משיחת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, ליל ב' אייר ה'שי"ת:
עיקר ההתקשרות אינה קשורה עם עניני מופתים וכדומה, ולא עוד אלא שאין צורך ותועלת בזה בשביל ההתקשרות – ובשתי הקצוות: ראיית מופתים אין בה כדי להוסיף, והעדר ראיית מופתים (אם עובר יום, שבוע או חודש, ולא ראה מופת מהרבי) אין בה כדי לגרוע מאומה. – האמת היא, שאם ירצה יראה שכ"ק מו"ח אדמו"ר התנהג עמו גם בעניניו הטבעיים באופן שבכל יום ויום היו עניני מופתים, אבל, אין צורך בזה כלל, וגם לא צריך להתפעל מזה.
– אל37 כ"ק אדמו"ר הצ"צ באה פעם עגונה עם בן אלם כדי לבקש ברכתו, ולא יכלה בשום אופן להכנס להצ"צ, וגם לאחרי שהפצירה בהרבנית – כפי שעשו כל הנשים שבאו להצ"צ – לא הועיל. יעצו לה החסידים שתכתוב שאלתה בכתב, ותתן ביד בנה, ובשעה שאין איש, יכנס בנה ויתחבא תחת השולחן בהחדר שבו מקבל הצ"צ ליחידות, וכשיכנס הצ"צ, יתן לו הפתקא. וכך הוה. וכשנתן הפתקא להצ"צ, א"ל הצ"צ: לך ואמור לאמך שאביך נמצא במקום פלוני, ונושעו שניהם, הבן התחיל לדבר והאשה מצאה את בעלה. וכשסיפרו להצ"צ – בהתפעלות – שהבן האלם פתח את פיו באמרו לאמו את המענה של הצ"צ, נענה ואמר: וכי מניין הי' לי לדעת שהבן הוא אלם?!...
כשהרבנית של הצ"צ – שהיתה בעלת דעה רחבה (בכלל היו בנותיו של אדמו"ר האמצעי בעלות דעה רחבה) – שמעה סיפור זה, לא התפעלה, וחזרה על דברי זקנה אדמו"ר הזקן: במעזריטש התגלגלו מופתים מתחת לשולחן, אבל, לאף א' לא הי' פנאי להתכופף ולהגביהם... –
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פתח הבית אמר:
לא על מרן הגר"מ פיינשטיין,
למה הדגשת אותו?
כנראה שלא שמעת עליו

אני זוכר כרגע שמסופר
כשהיה פותח ספר תמיד היה נפתח במקום שהיה צריך
פעם היה במקום שהיה הרבה זבובים ולא התקרבו אליו
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
נהירו דאנפין אמר:
5. האם יתכן שהדבר נובע מן העובדה שכהיום נעשינו כולנו חסידים, בעקבות שזכינו וקיבץ השי"ת גלויותינו למקום אחד, וב"ה כל אחד ואחד מושפע מחבירו ונוטל טובה וברכה שמצויה אצל רעהו?
 
אני לא חושב שזה לטובה ולברכה, לפחות מהצד של הליטאים ההשפעה הזו, הייתה סיבה למה בליטא לא היו את התופעות האלו,
בליטא היו נפלאות, אבל הצניעו אותם ולא עשו מזה עניין
אני הייתי קרוב מאוד לאחד מזקני ראשי ישיבות ליטא, ואחר פטירתו ספרו לי בני משפחתו הקרובה סיפורים על רוה"ק גלויה, ולא עלה בדעתי כזאת בחייו
 

מיכאל ש

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
מתון מתון אמר:
היות שנפרס גדר הזמן של 'בזמנינו' ליותר מיובל אחור, אספר את ששמעתי שבוע שעבר מהרה"ח הישיש המפואר בלשון חסידים מוהר"ר לייבל סטעמפל שליט"א מלונדון [בן בתו של הקדושת ציון מבאבוב הי"ד זי"ע] שביקר פה ארה"ק, והוא גברא מהימן ודייק בלישני', כי בזמן לימודו בארה"ק [בישיבת בעלזא] קודם שובו לחו"ל לחג הפסח נכנס למרן החזו"א זצ"ל, החזו"א ישב על מטת ברזל בלא שולחן לפניו, והרה"ח הנ"ל אמר שבא לקחת ברכת פרידה, שאלו החזו"א לגילו, השיב בן עשרים, שאל החזו"א, און וואס איז מיט בן י"ח לחופה, השיב הגה"ח שאמו ע"ה [שהיתה אלמנה מזיו"ר אביו הגה"צ ר' משה הי"ד זצ"ל] שומעת עבורו הצעות שידוכין [והיינו שאין הוא מעורב בענין], אמר לו החזו"א שיכתוב על דף שמו ושם אמו לזיווג הגון בקרוב, משהגיש הפתקא קם החזו"א והוציא שו"ע אהע"ז ופתחו בהל' קדושין והכניס הפתקא בתוך השו"ע והחזירו לארון הספרים ובירכו לזיווג הגון בקרוב, בהיותו בלונדון הגיע מכתב מידיד המשפחה שהציע שידוך שאכן קם והיה [עב"ג בת הרה"צ חו"פ ר' שלמה קליינמאן זצ"ל], ומעיד ר' לייבל שליט"א כי תאריך המכתב של ההצעה היתה באותו יום שהיה אצל החזו"א.

אצל החזון איש אי"צ לפנים שהתגלגלו כל יום מופתים מתחת לשולחן
ושמעתי גם מאנשים שהיו אצלו דברים מדהימים.
גם היה עוסק בתיקוני נשמות ועוד.
וזה ידוע שהיה יכול להרגיש באויר איפא דיברו מקודם בלימוד
אכן. עי' בקוב"א להדיא.
 
 

עץ פרי

משתמש ותיק
נהירו דאנפין אמר:
אשמח לשמוע חוו"ד חו"ר בית המדרש אודות ענין 'מופתים' בזמנינו (כפי הנהוג לספר על כו"כ צדיקים ואנשי מעשה).
בעיקר חפצי לשמוע אודות היחס לענין זה אצל החוג הליטאי, באשר בחוגי החסידים הדברים עתיקים למאוד ואכ"מ כלל.
הנה שמעתי שתלמידי מרן חזו"א זללה"ה היו אומרים על תלמידו הבלתי נשכח, אהוב למעלה ונחמד למטה, הרה"צ ר' דויד'ל פרנקיל ז"ל, כי "רבי דויד'ל היה רואה אצל מרן דברים שהמה לא היו רואים"...
ומאידך גיסא ידוע שמרן הגרח"ק מרבה לספר דברים מעין אלו על מרן זללה"ה, וכמו כן תלמידי אביו מרן הקהילות יעקב זללה"ה היו מרבים לספר בנפלאותיו, וכנודע.
האם ידוע אודות 'סיפורי מופת' מגדולי הדור הליטאיים בתקופה שלפני מבול השואה (טרם שהפציע אור רום מעלה רבינו החזו"א זללה"ה)?
ידוע דברים מעין אלו על מרן החפץ חיים, מרן הגרח"ע, מרן הגר"ח הלוי מבריסק, מרן האור שמח, וכיו"ב?
למרות שרבים חושבים שזה מהחילוקים בין חסידים למתנגדים אינו בהכרח כן,
היו חסידויות שנתנו משקל גדול למופתים והיו שהלעיגו מהם אף אם היו באמת
היו מגדולי הליטאים שלעגו ממופתים והיו שהאמינו בהם וסיפרו הרבה מעין זה.
אך אני כשלעצמי מפקפק בהרבה מסיפורי המופתים גם מגדולי הדורות הקודמים
ופעמים רבות אף שהמופתים המסופרים אמת הם, אך לא מספרים מה שלא הצליח.
ואצטט משפט ששמעתי מאחד מזקני החסידים, שנותן מבט נכון על עניין זה
אוי לו למאמין שכל אמונתו תלויה אם המופת שמסופר על האדמו"ר אמת או לא,
ללא ספק בזמן הבעל והעשתרות הוא היה אדוק בע"ז (יעוין בחז"ל ממופתי הע"ז),
מי שמאמין במי שברא את השמים ואת הארץ, יש מאין, לא יתפעל משינוי קטן יש מיש.

 
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
עץ פרי אמר:
נהירו דאנפין אמר:
אשמח לשמוע חוו"ד חו"ר בית המדרש אודות ענין 'מופתים' בזמנינו (כפי הנהוג לספר על כו"כ צדיקים ואנשי מעשה).
בעיקר חפצי לשמוע אודות היחס לענין זה אצל החוג הליטאי, באשר בחוגי החסידים הדברים עתיקים למאוד ואכ"מ כלל.
הנה שמעתי שתלמידי מרן חזו"א זללה"ה היו אומרים על תלמידו הבלתי נשכח, אהוב למעלה ונחמד למטה, הרה"צ ר' דויד'ל פרנקיל ז"ל, כי "רבי דויד'ל היה רואה אצל מרן דברים שהמה לא היו רואים"...
ומאידך גיסא ידוע שמרן הגרח"ק מרבה לספר דברים מעין אלו על מרן זללה"ה, וכמו כן תלמידי אביו מרן הקהילות יעקב זללה"ה היו מרבים לספר בנפלאותיו, וכנודע.
האם ידוע אודות 'סיפורי מופת' מגדולי הדור הליטאיים בתקופה שלפני מבול השואה (טרם שהפציע אור רום מעלה רבינו החזו"א זללה"ה)?
ידוע דברים מעין אלו על מרן החפץ חיים, מרן הגרח"ע, מרן הגר"ח הלוי מבריסק, מרן האור שמח, וכיו"ב?
למרות שרבים חושבים שזה מהחילוקים בין חסידים למתנגדים אינו בהכרח כן,
היו חסידויות שנתנו משקל גדול למופתים והיו שהלעיגו מהם אף אם היו באמת
היו מגדולי הליטאים שלעגו ממופתים והיו שהאמינו בהם וסיפרו הרבה מעין זה.
אך אני כשלעצמי מפקפק בהרבה מסיפורי המופתים גם מגדולי הדורות הקודמים
ופעמים רבות אף שהמופתים המסופרים אמת הם, אך לא מספרים מה שלא הצליח.
ואצטט משפט ששמעתי מאחד מזקני החסידים, שנותן מבט נכון על עניין זה
אוי לו למאמין שכל אמונתו תלויה אם המופת שמסופר על האדמו"ר אמת או לא,
ללא ספק בזמן הבעל והעשתרות הוא היה אדוק בע"ז (יעוין בחז"ל ממופתי הע"ז),
מי שמאמין במי שברא את השמים ואת הארץ, יש מאין, לא יתפעל משינוי קטן יש מיש.
אוסיף כי ישנה אף גישה שלישית,
והיא להאמין למופתים שסיפרו,
אך לא לדבר מהם יותר מדי אא"כ יש בזה גם דרכי עבודה.
ובזה ניצלים בדר"כ מהחשש שהוי כעין ע"ז להאמין בזה ולחזור ע"ז שוב שוב.
[כך שמעתי בסלונים]
 

כותר

משתמש ותיק
ברכה והצלחה אמר:
אגב בנותן טעם להביא מעשיה נפלאה שסיפר לי דודי זקני
הדוד הנ"ל הוא צ'למר בריסקער שנשא אישה אנגליה יש לו קצת דם חסידי אבל הצ'למריות שלו לא נותנת לו להאמין במופתים...
אבל סיפר לי שעל ר' איצקל מאנטוורפן הוא מאמין הכל כי ראה בעצמו.. ומה ראה?
בהיותו אברך צעיר שבת בבלגיה והיה אצל ר' איצקל האדמו"ר קידש קפץ לו הבריסקער וחשב לעצמו הן יש כאן ציבור גדול והאדמו"ר ראשו בשמיים בכוונות וייחודים ומי אמר שזוכר לכוון להוציא את הציבור?
לאחר הקידוש קרא לו הרבי ואמר לו יונגערמאן איך האב דיר אויך גיהאט אין זינען...{כשעשיתי קידוש כיוונתי להוציא אפילו אותך...}
אני יודע שאפשר אולי להקשות פרטים טכניים כגון שהרבי מקדש רק לעצמו ויש לתרץ שאולי שם זה היה שונה או שהיה אורחו בגלל חמיו וכיוצא אבל מה ששמעתי מפיו מכלי ראשון רשמתי לטובת החסידים{ולא רק..} דכאן
 

חדא

משתמש ותיק
כבר הבאתי כאן את דברי המשך חכמה היסודיים בענין זה
ם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, הנה ידוע התהוות הכבוד בעם ישנו משני פנים או מעוצם חכמה של הנכבד ומדותיו האלקיות והנהגתו הנפלאה, או מפעולות זרות בלתי מושגות ופלאים יוצאים מגדר ההרגל הטבעי, עד כי יחשבוהו לאלקי, והנה המכובד מהחכמה ויושר הנהגתו הנה תחלת כבודו אצל החכמים האצילים בעם הם היודעים להוקיר חכמתו הם המבקרים הנהגתו הם החודרים בעין חודרת אל מדותיו ומאשר יפליאוהו לשלם אמיתי יתפרסם שמו גם אצל ההמון וחרדת קודש ירעדו ממנו, אולם האיש המכובד מצד פעולותיו הזרות והנפלאות, הוא יהלל תחלה מן ההמון אשר בעינים טוחות יחשבוהו לאלקי ולאמר כי הוא בלתי טבעי ויטפלו עליו שקרים ופליאות זרות בספורים מפליאים עד כי יתפרסם שמו אצל ההמון וגודל הפרסום יעש כנפים גם בלבות הנבונים בעם להטיל ספק בלבם לאמר לא לחנם יתפרסם שמו אצל ההמון עד כי גם הם יכבדוהו והנסיון יוכיח על זה. והנה משה נקרא איש אלקים כי הנהגתו הבלתי טבעית היה אלקית באמת עלה לשמים וירד, גוזר ומצוה על כל חוקות הטבע ומשטרי השמים מפיח פיו ימלאו קצות ארץ שחין, בהרים ידו באו חיות מקצות ארץ, הנה ממפעלות כאלה ההמון במצרים נחרדו נבעתו חיל אחזתם. לא כן החרטומים ושרים בדם וצפרדע הקשו לבם לאמר כי הוא מפעולות הכשוף או דבר אחר הנעשה בפעולת הדמיון עד כי אחרי כל התפלספותם הודו כי אצבע אלקים הוא וכן אמרו עד מתי יהי' זה לנו ולא אמרו האיש. פירוש שאינו איש כי יצא מגדר האנושי והנהגתו הטבעית חכמתו וענותנותו וכל מדותיו חושש לטובת זולתו רחמן בכל הגיוניו ופעולתו עד כי כל מבין שראוהו והתבונן בו אמר כי זה משה האיש האמיתי ומבלעדו אין ראוי האדם להקרא איש כי כולם כבהמות נמשלו נגדו. ומצד זה נתפרסם שמו אצל האצילים כי הם הבינו חכמתו והפליאו הנהגתו ומצד זה נתפרסם שמו מתחלה אצל האצילים בעם החכמים הם עבדי פרעה ואחרי כן אצל העם וזה ביאור הכתוב גם האיש משה [מצד אנושיותו והנהגתו הטבעית] גדול מאד וכו' בעיני עבדי פרעה ובעיני העם שנתפרסם לעבדי פרעה קודם ואח"כ להעם והבן.

צריך להזכיר גם את דברי השינאווער על אביו הדברי חיים מצאנז שאם רוצים לספר ממנו מופים שיספרו גם את המופתים שלא הצליחו וד"ל.
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
שמעת את זה מהאינטרנט בכבודו ובעצמו?
פששששש, איך הגעת עד אליו
אני מקווה שלא עשית שם חיפוש מי ברא את העולם...
לא טרחתי כעת להזכיר לעצמי על מה מדובר, ומ"מ אשאלך, אתה רוצה לומר שזה סיפור אמיתי, או אתה סתם רוצה לקנטר אותי (לא שיש לי בעיה עם זה, רק לראות אם אתה סתם טפש או סתם רשע)
 

גלואיט

משתמש ותיק
אציין כאן שפעם ראיתי שמישהו כתב (ואכמ"ל כאן מי כתב זאת ובאיזה הקשר)
שהיה דבר רגיל אצל החזו"א שהיו מביאים לו אוכל ונמנע ולא אכלו,
ושלחתי לשאול את הגר"י ברטלר זצ"ל אם זה נכון, והשיב לי השליח
ששאל זה להגרי"ב ואמר שזה היה קורה לפעמים אבל לא בגדר
דבר רגיל, וכשזה קרה (שנמנע ולא אכל) בדרך כלל אח"כ התברר שהיה באוכל שאלה הלכתית.
 

יעקב משה

משתמש ותיק
אציין כאן שפעם ראיתי שמישהו כתב (ואכמ"ל כאן מי כתב זאת ובאיזה הקשר)
שהיה דבר רגיל אצל החזו"א שהיו מביאים לו אוכל ונמנע ולא אכלו,
ושלחתי לשאול את הגר"י ברטלר זצ"ל אם זה נכון, והשיב לי השליח
ששאל זה להגרי"ב ואמר שזה היה קורה לפעמים אבל לא בגדר
דבר רגיל, וכשזה קרה (שנמנע ולא אכל) בדרך כלל אח"כ התברר שהיה באוכל שאלה הלכתית.
שמעתי מר"מ לוריא ז"ל מנכ"ל החינוך העצמאי, שישב פעם אצל הגרא"מ שך זצ"ל והגישו לפניו צלחת עם אוכל והוא דחאה ולא אכלה, ואח"כ קרא לו הנכד והראה לו שיש שם איזה חרק קטן שלא יתכן שהרב שך ראה אותו משום שהיה קצר רואי. והוסיף רמ"ל שכשהוא סיפר זאת לרבו האדמו"ר הנתיבות שלום זצ"ל, א"ל הנתי"ש שזה מילתא זוטרתא לגבי הרב שך וזה דבר פשוט שלאדם גדול כזה ימנעו מהשמים מכשול.
ומענין לענין, סיפר ר"מ לוריא עוד "מופת" שראה אצל הרב שך, ולדבריו זה דבר שלא ראהו אצל אף אחד גם לא אצל הגדולים ביותר, שנכדתו של הרב שך אחר חתונתה קבלה משרה בחינוך העצמאי שהרב שך היה נשיאו וטרח הרבה בעניניו וכל שבוע היה נוסע לירושדלים להשתתף בישיבת הנהלה וכו', ולאחר כמה זמן כשנודע הדבר לרב שך הוא התקשר לרמ"ל ואמר לו בתקיפות שאין שום סיבה להקדים את נכדתו לפני אחרות, ואם יש אחרות ראויות שהיו לפניה צריך ליטול ממנה את המשרה וליתן להם.
 

אשרי תמימי דרך

משתמש ותיק
הנה שמעתי שתלמידי מרן חזו"א זללה"ה היו אומרים על תלמידו הבלתי נשכח, אהוב למעלה ונחמד למטה, הרה"צ ר' דויד'ל פרנקיל ז"ל, כי "רבי דויד'ל היה רואה אצל מרן דברים שהמה לא היו רואים"...
מסתבר שההסבר בזה (שהוא ראה מופתים שאחרים לא ראו) הוא מש"כ כאן
רבי נחמן מברסלב זי"ע נתן כמה סיבות למה במקומות מסויימים ראו מופתים ובמקומות אחרים לא.

אחת הסיבות - במקומות שלאנשים היתה אמנות חכמים גדולה מאד, הם דקדקו בכל מילה ומילה מדברי רבותיהם זכרו בדיוק מה אמר ומה רמז ובאיזה מילים ובאיזה ניגון וכו'.
וע"כ אח"כ כשנתקיימו דבריהם - הם שמו לב לכך שרבה צפה זאת מראש, ועל ידי דברו ניצלו מסכנה וכד'.
אך במקומות שלאנשים לא היתה אמונת חכמים - הם לא דקדקו בכל מילה של רבם, ולא שתו ליבם לכך אם נאמר איזה משפט יוצא דופן וכד'. כך שגם אם היה איזה מופת ורוח הקודש - הם לא ידעו על כך ולא שמו לב.
ולגבי זה
אך ישנו הבדל אחר בין המתנגדים והחסידים בזה, היינו בכובד המשקל שיש למעשים אלו, ביחס אל שאר מעלותיו בתורה ובדקדוק הלכה. החסידים שמו דגש רב על עובדות כאלה, והליטאים פחות.
אף בין החסידים בעצמם, ישנם חילוקים בזה.
אוסיף שבברסלב נהגו כהליטאים בעניין זה
ובספרי תולדות רביה"ק מוהר"ן התייחסו בעיקר לגודל רוממות עבודת ה' שלו והשגתו הנוראה בתורה, ובאופן שכמעט אין לו אח ורע בסיפורי צדיקים* מסופר בהם בפירוט רב אף על הקשיים הרבים והעליות והירידות שבדרך, ועל ריבוי העמל והיגיעה והתפילות שעי"ז זכה למה שזכה, אך כמעט אין שום אזכור ל'מופתים'. (יש משהו, אבל מעט מעט, פסקאות בודדות בספרים שלמים, ואף הן מובאות בהסתייגות כי 'לא באלה תהילתו')

------

*ידוע מכתבו של הגר"י הוטנר בעניין זה, וז"ל:
...רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.
הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל....
 

אשרי תמימי דרך

משתמש ותיק
אוסיף עוד, שיש ספר ליטאי אחד יוצא דופן שאני מכיר, שמצטיין מאד בעניין זה - שרוב הספר מספר על דרכי העלייה, ההתמודדות והקשיים, העליות והירידות:
"רבי נחומק'ה". (תולדותיו של רבי מנחם נחום קפלן מהורדנא, רבו של החפץ חיים)
מומלץ ביותר לילדים.
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
ומענין לענין, סיפר ר"מ לוריא עוד "מופת" שראה אצל הרב שך, ולדבריו זה דבר שלא ראהו אצל אף אחד גם לא אצל הגדולים ביותר, שנכדתו של הרב שך אחר חתונתה קבלה משרה בחינוך העצמאי שהרב שך היה נשיאו וטרח הרבה בעניניו וכל שבוע היה נוסע לירושדלים להשתתף בישיבת הנהלה וכו', ולאחר כמה זמן כשנודע הדבר לרב שך הוא התקשר לרמ"ל ואמר לו בתקיפות שאין שום סיבה להקדים את נכדתו לפני אחרות, ואם יש אחרות ראויות שהיו לפניה צריך ליטול ממנה את המשרה וליתן להם.
שמעתי מהגר"ח מן שליט"א שפעם ישב אצל הגראי"ל, ובקש ממנו דבר מה, ואמר לו הר"י הרי צדיק, הגראי"ל ביטל בידיו וכי אני צדיק, ואח"כ שתק ואמר לו ברגע של גילוי לב, אתה יודע מה מעולם לא ביקשתי מאף אדם שום דבר עבור ילדי, אז אולי אפשר להגיד שאני צדיק
שמעתי מאדם ששמע מרש"ב סורצקין שעשה איזה טובה לאחד ממשפחת הגראי"ל, ואמר לו הגראי"ל אני יודע שעשית זאת עבורי לבא אח"כ לגבות ממני את החוב, אבל מאחר שמה שעשית לא היה שיקול ענייני לגופו של דבר, ולדעתי אפילו להפך, ועשית במקרה הזה שלא כהוגן, אז ככה אני דן את זה
כתבתי בצורה מפותלת כדי שלא יבינו מה הנושא, מפני כבוד החיים
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
אכן, אך מדובר באיש אחד, והדבר לא היה חזון נפרץ כבזמננו.
אבאר מעט את כוונת השאלה:
1. על מרן המשגיח הצדיק רבי יחזקאל זללה"ה סיפרו מופתים. על רבו מרן רבי ירוחם ממיר זללה"ה ועל רבותיו שבקעלם גם סיפרו? (ודו"ק היטב)
2. על מרן הגרח"ע לא שמענו שסיפרו מופתים, וגם בדורנו לא שמענו (זולת מעט שבמעט כטיפה שבים הגדול) - לא על מרן הגר"א קוטלר
עובדא ידענא מגוף ראשון, על שידוך של נערה שהציע הגרא"ק והרופא אמר שיצמחו שערות בכף ידו לפני שיהיו לה ילדים, ור' אהרן הבטיח במכתב שיהיו לה ילדים וכך הוי
 

חמר גמל

משתמש ותיק
מסופר על ראש ישיבת פטרבורג שליט"א, שרצה לכנס לקניון רמות ירושלים, וצווה על השער הראשי שיפתח,
והנה פלאי פלאים השער ציית לו ונפתח מאליו...,
וירא כל העם ויניעו ויעמדו מרחוק...,
 

נתנאל הלוי

משתמש ותיק
שמעתי מר"מ לוריא ז"ל מנכ"ל החינוך העצמאי, שישב פעם אצל הגרא"מ שך זצ"ל והגישו לפניו צלחת עם אוכל והוא דחאה ולא אכלה, ואח"כ קרא לו הנכד והראה לו שיש שם איזה חרק קטן שלא יתכן שהרב שך ראה אותו משום שהיה קצר רואי. והוסיף רמ"ל שכשהוא סיפר זאת לרבו האדמו"ר הנתיבות שלום זצ"ל, א"ל הנתי"ש שזה מילתא זוטרתא לגבי הרב שך וזה דבר פשוט שלאדם גדול כזה ימנעו מהשמים מכשול.
ומענין לענין, סיפר ר"מ לוריא עוד "מופת" שראה אצל הרב שך, ולדבריו זה דבר שלא ראהו אצל אף אחד גם לא אצל הגדולים ביותר, שנכדתו של הרב שך אחר חתונתה קבלה משרה בחינוך העצמאי שהרב שך היה נשיאו וטרח הרבה בעניניו וכל שבוע היה נוסע לירושדלים להשתתף בישיבת הנהלה וכו', ולאחר כמה זמן כשנודע הדבר לרב שך הוא התקשר לרמ"ל ואמר לו בתקיפות שאין שום סיבה להקדים את נכדתו לפני אחרות, ואם יש אחרות ראויות שהיו לפניה צריך ליטול ממנה את המשרה וליתן להם.
לכאורה זה שייך לדברי הגמרא בברכות הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי,
וא"כ זה פשר ההנהגות השונות בין גדו"י, שיש [ואולי רובם]שלא דחו קבלת משרות לבני משפחתם, ויש שפעלו בהדיא למען קרוביהם. שנהגו בזה כאלישע.
אך יל"ע בזה, אולי כאן שיש גם אחרים שמחכים לאותם משרות, אין זה בכלל דברי הגמרא על "הרוצה ליהנות וכו' ויל"פ
 
חלק עליון תַחתִית