לטבול כל ערב שבת

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
יש פה טענו בחיטים והודה לו בשעורים.
היו כאלו שחשבו שאמר מישהו שמטרת טבילת ערש"ק היא משום טבילת עזרא, ותקפו את זאת.
מנגד היו כאלו שאמרו שלמעשה הטובל בער"ש עולה לו לטבילת עזרא, ולא נאמר שיצרך לטבול שוב.
כך אני הבנתי את דו שיח החרשים שהתנהל פה.
 

בשלמא

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
הנוהגים לטבול כל ערב שבת, מלבד הענין על פי הקבלה שיש בזה, נראה דלא מהני גבי טבילת עזרא מידי,

אבל מה נעשה שדברי רבינו האריז"ל עומדים נגדך:
ענין הטבילה דשחרית דשבת הנה אם נטמא בקרי או בתשמיש המטה אין צורך להזכיר כי הטבילה אז מוכרחת אבל אף אם לא הוצרך לטבול לסבה הנז' צריך לטבול בבוקר ביום שבת והוא כי כדמיון מה שביארנו לעיל שצריך לטבול בכל ע"ש להפריש מן החול לשבת כן צריך עתה טבילה אחרת כי הפרש גדול יש בין קדושת ליל שבת לקדושת יום שבת שהוא קדושה יתירה אבל החילוק הוא כי בע"ש הוצרך לב' טבילות הא' להפשיט בגדי החול מעל נפשו והב' להתדבק ולהמשיך בו קדושת שבת אבל עתה בבוקר יום שבת די לו בטבילה אחת להמשיך עליו קדושה עליונה של יום השבת ואיננו מפשיט מעליו ח"ו קדושת יום שבת.
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
יואל שילה אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
לדבריך,  מה עשה הכהן גדול?
הוא אמור להקריב מנחה כל יום, בוקר ואחה"צ
וממילא חייב להיות טהור ולא טבול יום
ואימת שימש מטתו?
האפשרות היחידה שאני מבין היא רק ביום, לאחר הקרבת מנחתו
ולאחר מכן טבל, ויכול היה להקריב למחרת בבוקר
אך לדבריך שחז"ל להדיא יצרו תקנה כדי למנוע תשמיש ביום - מה עשה הכה"ג?
לא מבורר למה זה קשה רק לדברי.
עכ"פ כה"ג היה משמש ביום סמוך לשקיעת החמה כנרמז ברמב"ם פרק ה מכלי המקדש הלכה ו
המצפה לישועת ה' אמר:
אינני בקיא בסוגיא זו, אך זכורני שהוא אינו מחוייב להקריב ממש, אלא רק להביא את המנחה מכספו וממונו, וכהן אחר יכול להקריב.

(מפורש במנחות שאם הוא מת באמצע היום, יורשיו (או כל הציבור) מביאים תחתיו, ובודאי הכוונה רק לעצם ההבאה ולא להקרבה בעצמה).
יואל שילה אמר:
ואם זו המנחה היומית שלו - מהיכי תיתי לייסד דברים כך שאחרים יקריבו אותה עבורו?

כמדומה שמשנה מפורשת היא במסכת יומא שהכה"ג לא היה רגיל כלל להקריב את מנחתו, אלא אך ורק הביא אותה מכספו, ושאר אחיו בני אהרן הכהנים הקריבוה.

וזה לשון המשנה שם (יומא פרק ב' משנה ג') 
הַפַּיִס הַשֵּׁנִי, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, וכו' וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין, וְהַיַּיִן. שְׁלֹשָׁה עֶשֶׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בּוֹ".

 
 

יואל שילה

משתמש ותיק
יפה מאד מאד, אכן המפרשים מסבירים שהיא מנחת חביתין של כהן גדול, שהיתה קריבה עם התמיד
בקיצור, סוכם שהכהן גדול היה יכול ליטול חופשה ללא שום בעיה, והדבר לא היה ניכר.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יואל שילה אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
תקנת עזרא לא היתה כדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם אלא משום טהרה
רק השאירו את התקנה כדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים
וכוונת תרנגולים מבוארת
דהיינו שלא ישמשו ביום, כי תרנגול תשמישו ביום,
ולזה כיוונו חז"ל שלא יהיו מצויים כתרנגולים.
ולכן המנהג שהונהג ע"פ האר"י לטבול כל יום אינו סותר את טעם שלא יהיו מצויין כתרנגולים
כי לא חשו חז"ל שלא ישמשו כל לילה, ואין בכך רע, רק שלא ישמשו ביום כתרנגולים.
לדבריך,  מה עשה הכהן גדול?
הוא אמור להקריב מנחה כל יום, בוקר ואחה"צ
וממילא חייב להיות טהור ולא טבול יום
ואימת שימש מטתו?
האפשרות היחידה שאני מבין היא רק ביום, לאחר הקרבת מנחתו
ולאחר מכן טבל, ויכול היה להקריב למחרת בבוקר
אך לדבריך שחז"ל להדיא יצרו תקנה כדי למנוע תשמיש ביום - מה עשה הכה"ג?
מאי קושיא? הלא ודאי מותר לת''ח לשמש ביום, וכה''ג שאין לו ברירה יעשה מה שצריך לעשות, והתקנה לשאר העולם ולא לכה''ג, ומ''מ הדברים אינם נכונים כמו שכתבתי דלא באו לאפוקי יום, ומ''מ מה שכתבת שהיה משמש ביום הכהן גדול, גם אינו נכון דהיה משמש ונטמא והיה מקריב אחר אם אפשר בכך ואם אי אפשר היה מתבטל קרבנו.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
פריחת ההרים אמר:
האם מישהו מעלה על דעתו שתקנת עזרא היתה רק כדי למעט תשמיש? מעין קנס - הטלת טרחה פיזית על המשמש, כדי להכביד עליו שימושו?
אם כך, היו יכולים לתקן שירקוד במשך רבע שעה ויצעק נ נח נחמ... או שיתן כמה מעות לצדקה...
ברור שלא חייבו בטבילה שאין בה שום טעם ומשמעות, רק כדי להרוויח דבר אחר.
אלא, עצם התשמיש (או הוצאת הזרע) יוצרת מעין טומאה מסויימת, הנטהרת בטבילה. אמנם, לא היו מחייבים טבילה זו מחמת הטחמאה לבדה, לולי הצורך למעט תשמיש. ואף הרצון של חז"ל למעט תשמיש, נובע מאותו טעם של מיעוט הטהרה על ידי תשמיש, שמחזק את הקשר של האדם לארציות ולטומאה, ולכן יש קשר מהותי בין תקנת הטבילה לבין מטרת התקנה. (אולי גם אוכלין חולין בטהרה כן הוא)
ולכן, גם מי שאינו מקפיד לטבול בבוקר, יש תועלת אמיתית בטבילתו ערב שבת.
וראיה גמורה לדבר - רמ"א תקפ"א ד: "ויש נוהגין לטבול בערב ראש השנה משום קרי".
לק''מ כעין דאורייתא תקון, ופשיטא דאין טהרה בט' קבין, וגם הרמב''ם כתב מפורש דאין בזה טהרה, וכדכתבתי לעיל.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני לא מבין את הקשר בין טבילת עזרא משום קרי.
לבין טבילה ערב שבת, שהיא כדי לקבל על עצמו תוספת נר"ן ותוקנה על ידי המקובלים.
גם טבילת שחרית לפני התפילה לא קשורה כלום לטבילת עזרא.
והכל כמו שקדמני @לביא ויישר כוחו.
(הדברים פשוטים מאוד, וזה מה שכתבתי בריש האשכול, ולא באתי באשכול זה אלא ללמד כמה אנשים למה הם טובלים כדי שלא יהיה מלומדה, לדאבונינו).
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש מזרע אהרן אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ואם אי אפשר היה מתבטל קרבנו.
???
הלא הוא מחוייב לאשתו בעונה ככל אדם ובשעות הנהוגות והנוחות אצל האשה, והוא מצוות עשה ומה בכך אם זה דוחה מצוה אחרת, איני נכנס אם צריך לדחות או שאפשר ע''י אחר, אבל לעשות מזה קושיה איני מבין מנין, אם היה ראיה שהיה מקריב בכל יום בלא דילוג כלל היתה קושיה אבל בלי ראיה אין קושיה, זה כמו שאני יקשה אם הכהן היה חולה וכי היה מתבטל קרבנו, וצע''ג, אין כאן שום קושיה כי מי אמר שלא.
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
אגב: יש למישהו תירוץ טוב על השאלה איך שמשו לויים במדבר והרי היה זה מחנה לויה שטעון שילוח לבעל קרי?
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
אור זרוע אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
אגב: יש למישהו תירוץ טוב על השאלה איך שמשו לויים במדבר והרי היה זה מחנה לויה שטעון שילוח לבעל קרי?
ראה משך חכמה במדבר א, נ.
אולי תזכה אותנו בלשונו?
משך חכמה פרשת במדבר
(נ - נג) וסביב למשכן יחנו וכו' וחנו בני ישראל איש על מחנהו וכו' והלויים יחנו סביב למשכן העדות וכו'. הנה קיימא לן דבעל קרי מן התורה משתלח חוץ לשני מחנות, מן "וכל זב" - לרבות בעל קרי, כדאמר ר' יוחנן ריש פרק אלו דברים. ואם כן איך היו הלויים עושים במחנה שלהם, איך היו מותרים בתשמיש ואיך היו עם נשותיהם?! וצריך לומר דהלויים השומרים משמרת הקודש היו סמוכים סביב למשכן העדות, ואהליהם ונשיהם וטפיהם היו חונים סביבות מחנם לפני מחנה ישראל. ולכך היה בין מחנה לויה למחנה ישראל רחוק מיל, כדאיתא במדרש, הביאו רש"י על "מנגד סביב". ובתוך אלפיים אמה היו אהלי הלויים, ושם היו מותרים בתשמיש, ורק סביבות הארון היה לה דין מחנה לויה. לכן אמר "וסביב למשכן יחנו" - המה הגברים לבד. "והלויים יחנו סביב למשכן העדות" - זה עם נשותיהם כחניית מחנה ישראל. ולכן "עדות" כתיב, שעדות שהשכינה שורה בישראל, שזהירים ופרושים מעריות, וכמו שדרשו על קרא (תהלים קכב, ד) ד"שבטי י - ה עדות לישראל", הביאו רש"י פרשת פנחס על קרא (במדבר כו, ה) "משפחת החנוכי". ולכן כתוב (להלן ג, לח) "והחונים לפני המשכן קדמה (לפני אהל מועד מזרחה) משה ואהרן ובניו", דדריש משה על מחנה לויה בריש תמיד [וכמאן דאמר דמשה לא נתכהן אלא בשבעת ימי המילואים לבד (עבודה זרה לב, א)] - מה משה בחד דוכתא ואהרן בחד דוכתא. ואמאי מפיק קרא דמחנה לויה בלשון משה להיקרא השבט בשמו?! ולפי זה אתי שפיר, דמה משה היה בלא אשה, כן היו כל החונים לפני המשכן בלא אשה, שעל זה היה דין מחנה לויה, דבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות. ועיין אבן עזרא פרשת קרח על (טז, כד) "מסביב למשכן קרח" כזה. 
 
ה' הוא האלוקים אמר:
אגב: יש למישהו תירוץ טוב על השאלה איך שמשו לויים במדבר והרי היה זה מחנה לויה שטעון שילוח לבעל קרי?

(אינני כלל בסוגיא, אבל לפי זכרוני עלה בידי בשעתו ש)בפשטות צ"ל, שהרי אזהרת בעל קרי אינה אמורה בפרשת מחנות החונים סביב למשכן במדבר כאזהרת שאר טמאים, אלא היא מהקרא האמור במחנה מלחמה 'לא יבא אל תוך המחנה', והרי היא תלויה באותו צד השוה שיש בין מחנה לויה ומחנה מלחמה (כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך), וכנראה שאותו צד השוה לא בא לעולם אלא מעת כניסת ישראל לארץ (הוא הזמן שעליו ציותה תורה בענין המלחמה), ומחנה לויה שבמדבר סביב למשכן שונה כנראה לענין זה ואינו דומה למחנה מלחמה, ולפיכך ממנו לא הוזהר בעל קרי להכנס.

באופן פשטני עוד יותר היה ניתן לומר עוד (אני אישית מסתייג מתירוץ זה, אבל אולי יהיו כאלו שיאהבו), שהלאו עצמו - שנאמר במשנה תורה - לא נאמר להם אלא עם כניסתם לארץ, וזה הטעם שלא נהג קודם לכן.
 

יגדיל תורה

מנהל פורומי תנ"ך/ש"ס ודף היומי
חבר צוות
מנהל פורום
אגב: יש למישהו תירוץ טוב על השאלה איך שמשו לויים במדבר והרי היה זה מחנה לויה שטעון שילוח לבעל קרי?
 
חלק עליון תַחתִית