אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בק"ש

מלמד להועיל

משתמש ותיק
שאומרים בקריאת שמע, מישהו אמר לי שלפי השיטות שקריאת שמע דאורייתא זה רק הפסוק הראשון אז ברוך שם גם כן נכלל בזה
זה נכון?
 

shchiche.com

משתמש רגיל
יש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים [ש"ג, ב"ח, לבוש, מג"א], והביאור הלכה סי' סא, יג, האריך בדבר זה, ונראה שהכריע לעיקר הדין כהמקילים בזה.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
פותח הנושא
נראה לי ששם הנושא לענין הכוונה בדיעבד אבל אני מדבר אם יש חובה להגיד את "בשכמל"ו" מהתורה כמו פסוק ראשון
 

אברך

משתמש ותיק
איך זה יכול להיות דאורייתא? איפה זה כתוב בתורה? מילא ק"ש, דרשינן "והיו הדברים האלה" - האלה ממש, אבל בשכמל"ו?
 

shchiche.com

משתמש רגיל
עיין במ"מ הנ"ל, ובפוסקים יש ב' נידונים, לענין האמירה בדיעבד, ולענין הכונה בדיעבד.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לכן הסתפקתי, כשהפמ"ג כותב לומר ד' פרשיות ק"ש עם התפילין, ומי שמניח גם ביד שניה כמו ספק איטר, ואומר ד' פרשיות, האם צריך לומר ברוך שם או שהוא כקורא בתורה ולא אומר בשכמל"ו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אברך אמר:
איך זה יכול להיות דאורייתא? איפה זה כתוב בתורה? מילא ק"ש, דרשינן "והיו הדברים האלה" - האלה ממש, אבל בשכמל"ו?
תורה שבע''פ היא גם תורה. ואה''נ דלא יהיה בו דין דקדוק באותיותיה דנדרש מוהיו הדברים האלה, וכאשר ידוע כן בשם הגרי''ז מבריסק ז''ל, שהקפיד על בנו (שמינהו לשמור עליו שידקדק בק''ש בזקנותו) על שהעיר לו שלא דקדק בבשכמל''ו.
וכמדומה ששמעתי שהגרי''ז הסתפק אם בשכמל''ו יוצא למפרע דדרשינן מוהיו.
 

יהודי

משתמש ותיק
הביאור הלכה הנזכר (בסי' סא סעיף יג) הכריע שבדיעבד אם לא אמר אינו חוזר ויוצא ידי חובתו, ובסי' סג (ס"ק יא-ב) פסק המ"ב שאם אמר ולא כיוון לא יד"ח ועליו לחזור. ולפום ריהטא הוא פלא.
 

אברך

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אברך אמר:
איך זה יכול להיות דאורייתא? איפה זה כתוב בתורה? מילא ק"ש, דרשינן "והיו הדברים האלה" - האלה ממש, אבל בשכמל"ו?
תורה שבע''פ היא גם תורה. ואה''נ דלא יהיה בו דין דקדוק באותיותיה דנדרש מוהיו הדברים האלה, וכאשר ידוע כן בשם הגרי''ז מבריסק ז''ל, שהקפיד על בנו (שמינהו לשמור עליו שידקדק בק''ש בזקנותו) על שהעיר לו שלא דקדק בבשכמל''ו.
וכמדומה ששמעתי שהגרי''ז הסתפק אם בשכמל''ו יוצא למפרע דדרשינן מוהיו.
לא הבנתי. בשביל שתהיה מצוה דאורייתא, צריך שיהיה לה מקור בתורה, פסוק מפורש, או לפחות לימוד בא' מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.
שים לב, אני לא מקשה על מי שירצה לומר דבשכמל"ו מעכב, אבל לא יתכן שזה דין דאורייתא, ובע"כ שהוא מדרבנן.
 

shchiche.com

משתמש רגיל
יהודי אמר:
הביאור הלכה הנזכר (בסי' סא סעיף יג) הכריע שבדיעבד אם לא אמר אינו חוזר ויוצא ידי חובתו, ובסי' סג (ס"ק יא-ב) פסק המ"ב שאם אמר ולא כיוון לא יד"ח ועליו לחזור. ולפום ריהטא הוא פלא.
עיין במאמר יראה טהורה מ"ש בזה.
 

אוריאל

משתמש ותיק
אברך אמר:
דרומאי אמר:
אברך אמר:
איך זה יכול להיות דאורייתא? איפה זה כתוב בתורה? מילא ק"ש, דרשינן "והיו הדברים האלה" - האלה ממש, אבל בשכמל"ו?
תורה שבע''פ היא גם תורה. ואה''נ דלא יהיה בו דין דקדוק באותיותיה דנדרש מוהיו הדברים האלה, וכאשר ידוע כן בשם הגרי''ז מבריסק ז''ל, שהקפיד על בנו (שמינהו לשמור עליו שידקדק בק''ש בזקנותו) על שהעיר לו שלא דקדק בבשכמל''ו.
וכמדומה ששמעתי שהגרי''ז הסתפק אם בשכמל''ו יוצא למפרע דדרשינן מוהיו.
לא הבנתי. בשביל שתהיה מצוה דאורייתא, צריך שיהיה לה מקור בתורה, פסוק מפורש, או לפחות לימוד בא' מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.
שים לב, אני לא מקשה על מי שירצה לומר דבשכמל"ו מעכב, אבל לא יתכן שזה דין דאורייתא, ובע"כ שהוא מדרבנן.
לכאורה הדברים נכונים. גם הביאור הלכה שם שמדבר על השיטות שהכוונה מעכבת, כותב בהדיא שזה תקנת חכמים. וכבר הביאו ראיות נכבדות לזה, כההיא דאנשי גליל בפסחים נו. שלא אמרו כלל בשכמל"ו, ומ"מ גם בלא זה מהיכי תיתי לחדש שיהיה דאורייתא, והיכן מצינו שיהא זה הלכה למשה מסיני, וכמו שכתב @אברך.
 

יהודי

משתמש ותיק
amsgula.net אמר:
יהודי אמר:
הביאור הלכה הנזכר (בסי' סא סעיף יג) הכריע שבדיעבד אם לא אמר אינו חוזר ויוצא ידי חובתו, ובסי' סג (ס"ק יא-ב) פסק המ"ב שאם אמר ולא כיוון לא יד"ח ועליו לחזור. ולפום ריהטא הוא פלא.
עיין במאמר יראה טהורה מ"ש בזה.
מה זה מאמר יראה טהורה
 

shchiche.com

משתמש רגיל
נמצא באוצר החכמה. ניתן לקרוא כאן את כולו (כניסה כאורח).
נ"ב בעיקר המאמר היה לי קצת להעיר עליו דברים הנוגעים לדינא, אבל מאחר שהמאמר הזה נכתב רק עבור אנשים מסויימים הסובלים מOCD [ולא נועד לציבור כמבואר בתוכו], ובשבילם המאמר כשר וראוי, ולכן הגרח"ק שליט"א הסכים למאמר ג"כ.
 

יהודי

משתמש ותיק
מחילה, המ"ב כתב שצריך לחזור אם לא כיון ב'ברוך שם', ובדבריכם כתבתם שכוונתו רק לענין לכתחילה.
 
שאר לעמו אמר:
לכן הסתפקתי, כשהפמ"ג כותב לומר ד' פרשיות ק"ש עם התפילין, ומי שמניח גם ביד שניה כמו ספק איטר, ואומר ד' פרשיות, האם צריך לומר ברוך שם או שהוא כקורא בתורה ולא אומר בשכמל"ו.
אכן מעניין, לכאו' הרעיון לומר הפרשיות הוא להוכיח שמקיים מה שעושה כעת בהנחת תפילין, ומה שכתוב - כתוב ותו לא.
 
חלק עליון תַחתִית