הצבי אמר:צ''ע.
ואולי הי' היתר כמו בציבור.
או שהיות ונצטווה למעשה שחיטה, הי' בזה קיום של שחיטה גם לגבי להוציא מטו''מ, וק''ו ממליקה שמטהרת מידי נבילה בקדשים בפנים אע''פ שאינה מטהרת בחוץ.
הצבי אמר:צ''ע.
ואולי הי' היתר כמו בציבור.
או שהיות ונצטווה למעשה שחיטה, הי' בזה קיום של שחיטה גם לגבי להוציא מטו''מ, וק''ו ממליקה שמטהרת מידי נבילה בקדשים בפנים אע''פ שאינה מטהרת בחוץ.
במדרש כתוב שהוא היה ככהן גדולחימקו אמר:הצבי אמר:צ''ע.
ואולי הי' היתר כמו בציבור.
או שהיות ונצטווה למעשה שחיטה, הי' בזה קיום של שחיטה גם לגבי להוציא מטו''מ, וק''ו ממליקה שמטהרת מידי נבילה בקדשים בפנים אע''פ שאינה מטהרת בחוץ.
לא הבנתי - מה הבעיה להיטמא?
מיהו יתכן דלפיכך שחטו בראש המזבח כיון שאם עלה לא ירד.משה נפתלי אמר:הא לא קשי מידי, דהא נשחט אינו מטמא עד שתצא נפשו. ברם בר מן דין, על כרחין דגופו של יצחק לא היה טמא לוּ נשחט; שאם לא כן, לא היה כשר להעלאה.
וכיצד היה עושה זריקה ושאר עבודות ?משה נפתלי אמר:הא לא קשי מידי, דהא נשחט אינו מטמא עד שתצא נפשו. ברם בר מן דין, על כרחין דגופו של יצחק לא היה טמא לוּ נשחט; שאם לא כן, לא היה כשר להעלאה.
יקבל הדם כשמפרכס ויזרקנו קודם שימות.לענ''ד אמר:וכיצד היה עושה זריקה ושאר עבודות ?משה נפתלי אמר:הא לא קשי מידי, דהא נשחט אינו מטמא עד שתצא נפשו. ברם בר מן דין, על כרחין דגופו של יצחק לא היה טמא לוּ נשחט; שאם לא כן, לא היה כשר להעלאה.
אטו הריגת בנו בלבד הקרבה היא ?
המנהג הקדום היה לשחוט את הקרבן על ראש המזבח (וכמו שניתן לשמוע מלשון הכתוב 'וזבחת עליו', כי בשרשו של דבר שם הוא מקום הזביחה), כן שמעתי משמו של מהרי"ל דיסקין, שמוכיח כן מפרשת העקדה (יבורך המערה את מקומו), ואז לכאורה לא היתה נוהגת זריקה, שנתחדשה עם העתקת השחיטה אל ירך המזבח.לענ''ד אמר:וכיצד היה עושה זריקה?
כן שמעתי ג"כ.משה נפתלי אמר:המנהג הקדום היה לשחוט את הקרבן על ראש המזבח (וכמו שניתן לשמוע מלשון הכתוב 'וזבחת עליו', כי בשרשו של דבר שם הוא מקום הזביחה), כן שמעתי משמו של מהרי"ל דיסקין, שמוכיח כן מפרשת העקדה (יבורך המערה את מקומו), ואז לכאורה לא היתה נוהגת זריקה, שנתחדשה עם העתקת השחיטה אל ירך המזבח.לענ''ד אמר:וכיצד היה עושה זריקה?
שוב מצאתי.המצפה לישועת ה' אמר:שמעתי שזה ביאור המאמר (היודע מקורו ימציאנו ותע"ב) כל האומר קרא ד"ושחט אותו על ירך המזבח", וכו', זוכרים לו עקידת יצחק.
הובא במ"ב א כהמצפה לישועת ה' אמר:שוב מצאתי.המצפה לישועת ה' אמר:שמעתי שזה ביאור המאמר (היודע מקורו ימציאנו ותע"ב) כל האומר קרא ד"ושחט אותו על ירך המזבח", וכו', זוכרים לו עקידת יצחק.
תנא דבי אליהו רבה ו' ו'.
"וכל כך למה. שבשעה שישראל מעלין את התמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקדת יצחק".
ע"ש היטב.
אסור להיטמא לגוסס, כמבואר בנזיר מג. דאיכא בי' לא יחלל. וכ"ש כ"ג.פינחס רוזנצוויג אמר:יקבל הדם כשמפרכס ויזרקנו קודם שימות.לענ''ד אמר:וכיצד היה עושה זריקה ושאר עבודות ?משה נפתלי אמר:הא לא קשי מידי, דהא נשחט אינו מטמא עד שתצא נפשו. ברם בר מן דין, על כרחין דגופו של יצחק לא היה טמא לוּ נשחט; שאם לא כן, לא היה כשר להעלאה.
אטו הריגת בנו בלבד הקרבה היא ?
לעצמו נברא אמר:לכאו' לא היה טמא טומאת נבילה ,כמו שעיר המשתלח ועגלה ערופה שיוצאים מידי נבילה דכל שנתקיים בו דינו מוציא מידי נבילה וא"צ מעשה שחיטה בדווקא.
התס' לא כתבו שאברהם לקח מאכלת מקרומית של קנה, אלא הגמ' אומרת שטמא ששחט בקרומית של קנה וע"ז שואלים תוס' הרי צריך כלי כדילפינן מויקח את המאכלת, הרי שהמאכלת הייתה כליעלה מבבל אמר:עי' תוס' חולין ג. שכתבו שי"ל דאברהם לקח מאכלת שהיתה עשויה מקרומית של קנה, ולפי"ז קושיא מעיקרא ליתא שלא היה ברזל ולא שייך בזה חרב הרי הוא כחלל
ז"ל התוס'ואם תאמר והיאך ישחוט בקרומית של קנה והא בעינן כלי כדמוכח בסוף התודה (מנחות דף פב:) ובסוף דם חטאת (זבחים דף צז:) דדריש מדכתיב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו דעולה טעונה כלי וילפינן כולהו מעולה וי''ל כגון דתיקנה לקרומית ועשאה כעין כליזכרונות אמר:התס' לא כתבו שאברהם לקח מאכלת מקרומית של קנה, אלא הגמ' אומרת שטמא ששחט בקרומית של קנה וע"ז שואלים תוס' הרי צריך כלי כדילפינן מויקח את המאכלת, הרי שהמאכלת הייתה כליעלה מבבל אמר:עי' תוס' חולין ג. שכתבו שי"ל דאברהם לקח מאכלת שהיתה עשויה מקרומית של קנה, ולפי"ז קושיא מעיקרא ליתא שלא היה ברזל ולא שייך בזה חרב הרי הוא כחלל
א. מח' תנאים אמוראים ראשונים ופוסקים. ועכ"פ אינה טומאה אלא אזהרה.chagold אמר:(א) אסור להיטמא לגוסס, כמבואר בנזיר מג. דאיכא בי' לא יחלל. וכ"ש כ"ג.פינחס רוזנצוויג אמר:יקבל הדם כשמפרכס ויזרקנו קודם שימות.לענ''ד אמר:וכיצד היה עושה זריקה ושאר עבודות ?
אטו הריגת בנו בלבד הקרבה היא ?
(ב) (ובלא"ה הוי דם חלל).
(ג) אבל כמדו' שבקרבן ל"ש לדון טומאה.
אשרי העם אמר:המג"א בספרו זית רענן (סו"פ וירא) הקשה קושיא אחרת, והיא דמיד אחר שישחוט אאע"ה את יצחק - יהיה אונן, ואיך יוכשרו כל שאר המלאכות של זריקת הדם והקרבת הקרבן כמבואר בזבחים (טז, א) [ובשלמא על השחיטה עצמה י"ל דבאין כאחד, ורק אחרי השחיטה נהיה אונן, ובזמן השחיטה עצמה - עדיין אינו אונן, אך על שאר העבודות שלאחר שחיטה קשה]. ושם כתב לתרץ דאעע"ה היה לו דין כהן גדול, דכשר להקריב גם כשהוא אונן. ויל"ע עוד בכ"ז.
תוס מפורש בחולין פב. ד"ה עגלה ערופה.זכרונות אמר:לעצמו נברא אמר:לכאו' לא היה טמא טומאת נבילה ,כמו שעיר המשתלח ועגלה ערופה שיוצאים מידי נבילה דכל שנתקיים בו דינו מוציא מידי נבילה וא"צ מעשה שחיטה בדווקא.
מאן יימר דשעיר המשתלח ועגלה ערופה אינם מטמאים טומאת נבלה
הגם דבשעיר אמרינן דחייתו לצוק זו היא שחיטתו, ולכן אם נשחטה אמו לחולה ביום כיפור הרי הוא נאסר לשילוח מדין אותו ואת בנו והגם דשעיר המשתלח אינו אסור בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה כדאיתא ביומא סז, אבל עגלה ערופה אסורה בהנאה, מירדתו לנחל איתן, אבל מהיכי תיתי דלא מטמאין טומאת נבלה,
ומש"כ "דכל שנתקיים בו דינו מוציא מידי נבילה וא"צ מעשה שחיטה בדווקא", זה אינו נכון, דשור הנסקל יוכיח
רש"י שמות פרק כא פסוק כח
ולא יאכל את בשרו - ממשמע שנאמר סקול יסקל השור, איני יודע שהוא נבלה, ונבלה אסורה באכילה, אלא מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, שאפילו שחטו לאחר שנגמר דינו, אסור באכילה. בהנאה מנין, תלמוד לומר ובעל השור נקי, כאדם האומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום, זהו מדרשו.
צודק שעגלה ערופה אינה מטמאה טומאת נבלה כמבואר בזבחים ע: מדכתיב בה כפרה כקדשים, אבל היכן מצאת בשעיר המשתלח שאינו מטמא טומאת נבילה,לעצמו נברא אמר:תוס מפורש בחולין פב. ד"ה עגלה ערופה.זכרונות אמר:לעצמו נברא אמר:לכאו' לא היה טמא טומאת נבילה ,כמו שעיר המשתלח ועגלה ערופה שיוצאים מידי נבילה דכל שנתקיים בו דינו מוציא מידי נבילה וא"צ מעשה שחיטה בדווקא.
מאן יימר דשעיר המשתלח ועגלה ערופה אינם מטמאים טומאת נבלה
הגם דבשעיר אמרינן דחייתו לצוק זו היא שחיטתו, ולכן אם נשחטה אמו לחולה ביום כיפור הרי הוא נאסר לשילוח מדין אותו ואת בנו והגם דשעיר המשתלח אינו אסור בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה כדאיתא ביומא סז, אבל עגלה ערופה אסורה בהנאה, מירדתו לנחל איתן, אבל מהיכי תיתי דלא מטמאין טומאת נבלה,
ומש"כ "דכל שנתקיים בו דינו מוציא מידי נבילה וא"צ מעשה שחיטה בדווקא", זה אינו נכון, דשור הנסקל יוכיח
רש"י שמות פרק כא פסוק כח
ולא יאכל את בשרו - ממשמע שנאמר סקול יסקל השור, איני יודע שהוא נבלה, ונבלה אסורה באכילה, אלא מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, שאפילו שחטו לאחר שנגמר דינו, אסור באכילה. בהנאה מנין, תלמוד לומר ובעל השור נקי, כאדם האומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום, זהו מדרשו.
ולעצם קו' יש לחלק בין שור הנסקל שהעניין הוא ובערת הרע ואין אנו באים לעשות מעשה מכשיר לעגלה ערופה ושעיר המשתלח.