הגדרת תלמיד חכם והגדרת השקפה נכונה.

איכא בשוקא

משתמש ותיק
לכאורה הלא מה שהוקשה להם הוא שלא נדר ע"ד ת"ח ואדם גדול, ועל זה השיבו תוס' שדרך הוא שייעשה אדם גדול, והר"ן השיב שמסתמא נדר ע"ד שייעשה סופר, ובתוס' בתי' השני כתבו דתלה ממש בסופר.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
יש לחלק בין ת"ח שיש לו השקפות לא נכונות בגלל שהוא טועה, לת"ח שהשקפותיו לא נכונות בגלל שהוא חושב עקום. ודו"ק.
מעניין אותי על איזה חלק בתגובה לא אהבת, על ההשקפות של כופרים, או על ההשקפות של מרן הגר״ע.
ואם זה על השני, אני מוחה בך על ביזוי ת״ח.
חס ושלום לא עלתה על דעתי כלל לדבר על הגר"ע, כתבתי רק באופן כללי שמה שכתבת שאין ההשקפה רלוונטית להגדרת ת"ח הוא נכון רק אם מדובר בטעות ספציפית ולא בבעייתיות בשכל הישר.
לביא אמר:
אם זה על הראשון, על זה גופא אני מדבר.
ו״השקפה לא נכונה בגלל שהוא טועה״ זה דבר שצריך עמקות, ולא סתם להשליך בדברים. השקפה לא קונים בסופר, אלא מהתורה, ואם השקפה של ת״ח היא מהתורה ולא מרצונותיו האישיים, גם אם זה ינגוד את ההשקפה של רבים מישראל, זה לא הופך אותו לטעות. וכבר כתבתי במק״א כאן שאפילו השקפה שאדם קונה מהתורה הק׳ הוא חלק מהתורה שאדם קיבל מסיני, ולפ״ז איך תוכל לומר שהוא טעות?
השקפה של ת"ח - גדול ככל שיהיה - איננה נטו מהתורה, כי אם כן לא היו בכלל מחלוקות בין החכמים, מה עוד שרואים בחוש שהשקפותיהם של ת"ח מתאימות כמעט תמיד למקום גידולם ולאופיים. הרעיון כאילו השקפתם של ת"ח אינה קשורה כלל לאישיותם ונגזרת ישירות ממקור האמת הוא המצאה מחודשת של אנשים שרצו לוודא שכולם יצייתו ל'גדול' שלהם, כשכמובן רק לאותו גדול יש את ההשקפה הטהורה מכל השפעה אישית...

בנוגע לענין 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' - הנה גם בהלכה אין זה אמת שאין הבדל בין הצדדים, משום שצריך לפסוק כצד שנראה יותר אמיתי לנהוג על פיו, ומה שהצד השני הוא גם דברי אלוקים חיים היינו רק בבחינה מסויימת, וכמבואר במקור הדברים בגיטין ו,ב ע"ש. ומינה שגם בהשקפה, אף שבהחלט יתכן שכל צד צודק מבחינה מסויימת, מ"מ בנוגע לשאלה איך צריך לנהוג בפועל יש רק הכרעה אחת, וכבר כמה פעמים קרה שנחלקו הדעות איך צריך לנהוג והתוצאות הוכיחו שצד אחד טעה במסקנה הסופית.


 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
כלומר שה"מעלה" של 'לא עובד' בכוחה לתת לאדם תואר ת"ח גם אם אינו כזה?
נראה שאינך מדקדק בדבריי.
(כבר כתבתי בעבר שזה מה שקורה אחרי יום שלם בעיון בראשונים ובאחרונים, אני יותר מדי מקצר וסומך על אנשים פה לעיין)
זה לא מעלה של ׳לא עובד׳, אלא מעלה של מסירות, שכל חפצם וחשקם הוא רק בתורה וסומכים על ה׳ יתברך שיזמין להם טרפם. משא״כ אברך שיש לו עסק מהצד, יש להם אולי קביעות עתים לתורה, אבל לא מסירות נפש. ובעבודת ה׳ יתברך זה עושה את כל ההבדל.
כמובן שאינני מזלזל בשום אברך שעוסק מהצד, מעלתו וודאי גבוהה וודאי יש לו סיבה לכך, אך אפשר לראות מי מבין שני הסוגים האלו מחובר יותר לתורה ויגדל בה, גם בהנהגה שלהם בבית וגם בדיבור שלהם.
דברים אלו הם נגד הנהגת רוב רבותינו התנאים והאמוראים והראשונים, וחלק ניכר מהאחרונים. הם גם נגד דברי חז"ל שאמרו שהדרך המשובחת והמעולה היא לעסוק בתורה עם דרך ארץ, ודרך רשב"י אינה אידיאלית עבור רובא דרובא של הת"ח, כולל בני דורו של רשב"י. יש כל מיני סיבות למה הרבה לא מקיימים זאת היום, אבל לבוא ולטעון שמבחינה השקפתית זהו המהלך הנכון ומי שנוהג כדברי חז"ל הוא פחות במעלתו - זהו שיבוש חמור.


(ובמחילה - מכיר אני כמה וכמה מאותם ש'סומכים על ה' יתברך שיזמין להם טרפם', וזהו שקר וכזב. הם סומכים בעיקר על האשה, על המדינה, על התורמים מחו"ל ועל קופות הצדקה והחלוקות שיזמינו להם טרפם... אם היו חיים לפני כמה דורות כשלא היו את כל אלו, היו נוהגים כדרך שנהגו גדולי ישראל מאז ומתמיד).
 
 
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני כמעט בטוח שזו שאלה שלא היה לה מקום עד למאה השנים האחרונות.
חוץ ממי שייסד את המושג 'מפורסמים של שקר', לפיהם יכול להיות אדם גדול בתורה והוא של שקר, ורק מפורסם של אמת יודע להבחין בין מפורסם של אמת למפורסם של שקר,
חוץ מהם,
הגדלות בתורה של רוב הרבנים היתה קונצנזוס.
היו גם היו מחלוקת על ובין גדולי ישראל גם בדורות עברו.
קודם כל מי שנחשבים היום לכו"ע לצדיקים אמיתיים שנחשדו אז:
לדעת היעב"ץ כמה וכמה גדולי תורה היו שבתאים, לדעת מתנגדי החסידות גם היו גדולי תורה ויראה ש- וכו'.

מלבד זה יש מי שהיום כבר נחשבים לכו"ע כרשעים ובעבר זה לא היה ברור כלל:
יש ממי שידועים היום כגדולי המשכילים - כאלה שהיו נחשבים בזמנם לרבנים וגדולי ישראל.
ובזמן הש"צ היו רבים שטעו בו עד הסוף.

תמיד היו ויהיו "מפורסמים של שקר", עד ביאת משיח. אך מסתמא אלה שהיו בעבר, בסופו של דבר לא נותר מהם עד ימינו שמם הטוב ותורתם וכו'.
יש ב"ה גם הדרכים לזהות אותם ולהזהר מהם, שקיבלנו מרבותינו. אך גם למרכז לנפגעי כתות לא חסר עבודה.

אגב מצאתי פה "מדריך" מעולה מהרב זמיר כהן - לבדיקה אם רב הוא אמיתי או מזוייף: https://www.hidabroot.org/article/138392
אני מסכים עמו בכל מילה, אך זה לא מספיק.
ע"פ הליקו"מ יש גם לבדוק האם תורתו אכן מועילה ומחזקת ומעודדת ומשמחת וגורמת לעלייה והצלחה בתורה ויר"ש מתוך רצון ושמחה, או שהוא מה"שדין יהודאין", שאין כח בתורתם להעלות אדם לדרך טובה, ותוכחתם (אף שמלאה בסיפורים מרתקים ומשלים, כריזמה וכושר דיבור והומור) - גורמת למעשה לעצבות ויאוש.
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
דברים אלו הם נגד הנהגת רוב רבותינו התנאים והאמוראים והראשונים,
מי הם הרוב האלו? מהיכן ידוע לך מה היה עסקם? רובם לא ידוע לנו במה הם עסקו
מבקש אמת אמר:
הם גם נגד דברי חז"ל שאמרו שהדרך המשובחת והמעולה היא לעסוק בתורה עם דרך ארץ, ודרך רשב"י אינה אידיאלית עבור רובא דרובא של הת"ח, כולל בני דורו של רשב"י.
היכן אמרו שהיא המשובחת והמעולה
לא אמרו אלא שרוב בנ"א לא עולה בידם דבר זה ואנוסים שלא לנהוג כך אבל הגדולים שבעם מה"ת שלא עלה בידם
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
לביא אמר:
חימקו כתב: ↑אתמול, 23:19
לא ידוע שצריך לשאוף למסירות נפש, דרכיה דרכי נעם.
אולי נקטתי לשון ״חריפה מדי״.
צריך מסירות, נקודה.
שימית עצמו עליה אינו מסי"נ?
שיקיא חלב שינק משדי אמו אינו מסי"נ?
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
השקפה של ת"ח - גדול ככל שיהיה - איננה נטו מהתורה, כי אם כן לא היו בכלל מחלוקות בין החכמים, מה עוד שרואים בחוש שהשקפותיהם של ת"ח מתאימות כמעט תמיד למקום גידולם ולאופיים. הרעיון כאילו השקפתם של ת"ח אינה קשורה כלל לאישיותם ונגזרת ישירות ממקור האמת הוא המצאה מחודשת של אנשים שרצו לוודא שכולם יצייתו ל'גדול' שלהם, כשכמובן רק לאותו גדול יש את ההשקפה הטהורה מכל השפעה אישית...
התכוונתי לדוגמה שכולנו מכירים מהיום.
וכי אתה יכול ללכת לחסידים שההשקפה שלהם לא נכונה? אותו הדבר לגבי החוג הליטאי והספרדי. וגם בתוך הליטאים והחסידים והספרדים יש עוד השקפות. והשקפה היא כן מהתורה, כתבתי ע״ז במק״א כאן, שהתורה מעצבת באדם את הדעות שלו, וה״ה גם ההשקפה, ולזה התכוונתי כשאמרתי כשההשקפה באה מתאווה ומרצונות אישיים זה פסול.
מבקש אמת אמר:
בנוגע לענין 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' - הנה גם בהלכה אין זה אמת שאין הבדל בין הצדדים, משום שצריך לפסוק כצד שנראה יותר אמיתי לנהוג על פיו, ומה שהצד השני הוא גם דברי אלוקים חיים היינו רק בבחינה מסויימת, וכמבואר במקור הדברים בגיטין ו,ב ע"ש. ומינה שגם בהשקפה, אף שבהחלט יתכן שכל צד צודק מבחינה מסויימת, מ"מ בנוגע לשאלה איך צריך לנהוג בפועל יש רק הכרעה אחת, וכבר כמה פעמים קרה שנחלקו הדעות איך צריך לנהוג והתוצאות הוכיחו שצד אחד טעה במסקנה הסופית.
הפשט של אלו ואלו דברי אלוקיים חיים לא יוצא מדי פשיטותו. ומה שאתה מדבר על פסיקה זה עניין אחר, כי יש פה עניין של מה כל אחד צריך לנהוג ולעשות, ולא נכנס לזה כי היום אי אפשר להגיד על החזו״א שהוא הלכה נגד הרב בן ציון וכד׳, כל אחד נוהג לפי איזה רב שקבל על עצמו. ובזה מאד שייך המימרא שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. כשאתה לומד בספרי מרן הגר״ע אתה רואה את זה מאד כשבהלכה הוא כותב לך מנהג האשכנזים, אע״פ שהגר״ע לא פסק כן הוא טרח והשמיע את מנהג האשכנזים מכמה סיבות, ואחד מהן שאם אני רואה ליטאי נוהג אחרת אני אדע שלו יש את הרב שלו ולי יש את הרב שלו, הוא לא נוהג הפך התורה. אלו ואלו דברים אלוקים חיים כפשוטו.
ולכן מה שאתה כותב שיש רק הכרעה אחת זה לא נכון, במיוחד לא בדורנו בשל ריבוי הפוסקים. וזה שצד אחד טועה זה לא אמור לרגש מישהו, אנחנו בני אדם לא מלאכים.
ומ״ש שצריך תמיד לפסוק כדרך האמיתית, מעניין אותי מאיפה הוצאת זאת, וכי בגלל שהש״ך מרגיש לי יותר אמיתי מהמהרש״ל אני אפסוק כמותו? יש כללי פסיקה, וגם כשזה מגיע בדרך כלל ל״מה שנראה יותר נכון לת״ח״ זה אחרי שהוא מסביר למה לדעתו יש יותר לפסוק כך. לענ״ד יותר נכון לאסור לשים ס״ת על הספה שאני יושב עליה, זה אומר שזה נכון? אתה נכנס עמוק בכללי פסיקה ובדרך הפסיקה כשאתה אומר ״לפי מה שיותר נכון״, ובלי לפגוע בגלל שיש כאלו שסוברים ככה יש לנו רפורמים ועוד כת שאני לא אוהב לנקוט את שמה (מתחיל בק׳).
מבקש אמת אמר:
דברים אלו הם נגד הנהגת רוב רבותינו התנאים והאמוראים והראשונים, וחלק ניכר מהאחרונים. הם גם נגד דברי חז"ל שאמרו שהדרך המשובחת והמעולה היא לעסוק בתורה עם דרך ארץ, ודרך רשב"י אינה אידיאלית עבור רובא דרובא של הת"ח, כולל בני דורו של רשב"י. יש כל מיני סיבות למה הרבה לא מקיימים זאת היום, אבל לבוא ולטעון שמבחינה השקפתית זהו המהלך הנכון ומי שנוהג כדברי חז"ל הוא פחות במעלתו - זהו שיבוש חמור.
״חלק ניכר מהאחרונים״? אתה נכנס עמוק בסוגיא שהתחילה בדור הרדב״ז, ובכס״מ על הרמב״ם. עדיף שלא נדבר על זה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אחד הלויים אמר:
מבקש אמת אמר:
דברים אלו הם נגד הנהגת רוב רבותינו התנאים והאמוראים והראשונים,
מי הם הרוב האלו? מהיכן ידוע לך מה היה עסקם? רובם לא ידוע לנו במה הם עסקו
נכון שעל הרוב איני יודע במה עסקו, אבל מאחר וכל אלו שכן הוזכר איך התפרנסו היה זה ע"י מלאכות שונות, ומדובר בגדולי הדור שבכל דור, סביר להניח שגם אצל האחרים היה כך.
כמו כן, העובדה שבזמן הרמב"ם התעורר פולמוס על הענין, מוכיח שמדובר היה בנוהג חדש יחסית שלא היה מקובל במסורת ישראל.
אחד הלויים אמר:
מבקש אמת אמר:
הם גם נגד דברי חז"ל שאמרו שהדרך המשובחת והמעולה היא לעסוק בתורה עם דרך ארץ, ודרך רשב"י אינה אידיאלית עבור רובא דרובא של הת"ח, כולל בני דורו של רשב"י.
היכן אמרו שהיא המשובחת והמעולה
"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון" (אבות פ"ב)
"כל שאין מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות" (קידושין כט,א)
"ראה חיים עם אשה אשר אהבת - אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, אם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות" (שם ל,ב)
"גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (ברכות ח,א)
"ובחרת בחיים - זו אומנות" (ירושלמי קידושין א,ז)
"והודעת להם - זה בית חייהם", ופירש"י "ללמוד להם אומנות להתפרנס בו" (ב"מ ל,ב).
"רבן גמליאל אומר: כל שיש בידו אומנות, למה הוא דומה? לכרם שמוקף גדירו, לחריץ שמוקף סייג. וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לכרם שאין מוקף גדירו, ולחריץ שאין מוקף סייג" (תוספתא קידושין פ"א)
"כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך" (אבות דרבי נתן פי"א)
"רבי טרפון אומר, אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. רבי יהודה בן בתירא אומר, מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה, אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". (שם)
"וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן עֵדָה קְדוֹשָׁה, שֶׁשָּׁם הָיוּ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, שֶׁהָיוּ מְשַׁלְּשִׁין הַיּוֹם, שְׁלִישׁ לְתוֹרָה, שְׁלִישׁ לִתְפִלָּה, שְׁלִישׁ לִמְלָאכָה. וְיֵשׁ
אוֹמְרִים שֶׁהָיוּ יְגֵעִין בַּתּוֹרָה בִּימוֹת הַחֹרֶף, וּבִמְלָאכָה בִּימוֹת הַקַּיִץ" (קהלת רבה ט,ט)
אחד הלויים אמר:
לא אמרו אלא שרוב בנ"א לא עולה בידם דבר זה ואנוסים שלא לנהוג כך אבל הגדולים שבעם מה"ת שלא עלה בידם
הלל היה חוטב עצים, רבי יהושע פחמי, רבי יוחנן סנדלר, רבי מאיר לבלר, רבי שמעון שזורי שוזר חבלים, רבי יוסי בן משולם ור"ש בן מנסיא (הובא לעיל), רב יצחק נפח, אביי ורב הונא עסקו בחקלאות, קרנא שואב מים, רש"י היה יינן, הרמב"ם הרמב"ן והרשב"ץ היו רופאים, וזה רק חלק מהרשימה שעלתה לי עכשיו בראש... דומני כי כל אלו בהחלט עונים להגדרת 'גדולים שבעם'.
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
נכון שעל הרוב איני יודע במה עסקו, אבל מאחר וכל אלו שכן הוזכר איך התפרנסו היה זה ע"י מלאכות שונות, ומדובר בגדולי הדור שבכל דור, סביר להניח שגם אצל האחרים היה כך.
כמו כן, העובדה שבזמן הרמב"ם התעורר פולמוס על הענין, מוכיח שמדובר היה בנוהג חדש יחסית שלא היה מקובל במסורת ישראל.
לא מדוייק
הכס"מ עומד לדחות את ראיות הרמב"ם ומניח מסברא ומראיות להיפך שבזמן התנאים היו כאלה והיו כאלה וכתב בתמיה לשם הדוגמא על הלל וכי תעלה על דעתך שאחר שעלה לגדולה היה חוטב עצים?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
בנוגע לענין 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' - הנה גם בהלכה אין זה אמת שאין הבדל בין הצדדים, משום שצריך לפסוק כצד שנראה יותר אמיתי לנהוג על פיו, ומה שהצד השני הוא גם דברי אלוקים חיים היינו רק בבחינה מסויימת, וכמבואר במקור הדברים בגיטין ו,ב ע"ש. ומינה שגם בהשקפה, אף שבהחלט יתכן שכל צד צודק מבחינה מסויימת, מ"מ בנוגע לשאלה איך צריך לנהוג בפועל יש רק הכרעה אחת, וכבר כמה פעמים קרה שנחלקו הדעות איך צריך לנהוג והתוצאות הוכיחו שצד אחד טעה במסקנה הסופית.
ומ״ש שצריך תמיד לפסוק כדרך האמיתית, מעניין אותי מאיפה הוצאת זאת, וכי בגלל שהש״ך מרגיש לי יותר אמיתי מהמהרש״ל אני אפסוק כמותו? יש כללי פסיקה, וגם כשזה מגיע בדרך כלל ל״מה שנראה יותר נכון לת״ח״ זה אחרי שהוא מסביר למה לדעתו יש יותר לפסוק כך. לענ״ד יותר נכון לאסור לשים ס״ת על הספה שאני יושב עליה, זה אומר שזה נכון? אתה נכנס עמוק בכללי פסיקה ובדרך הפסיקה כשאתה אומר ״לפי מה שיותר נכון״, ובלי לפגוע בגלל שיש כאלו שסוברים ככה יש לנו רפורמים ועוד כת שאני לא אוהב לנקוט את שמה (מתחיל בק׳).
לא הבנתי, לפי דבריך איך הפוסק מכריע את הפסק? ברור שהוא מכריע לפי מה שנראה הנכון בעיניו לנהוג למעשה, ואף שיודע שיש אמת גם בצדדים אחרים, מ"מ עליו להכריע למעשה כפי הפסק שנראה לו הכי אמיתי לנהוג למעשה על פיו.
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
דברים אלו הם נגד הנהגת רוב רבותינו התנאים והאמוראים והראשונים, וחלק ניכר מהאחרונים. הם גם נגד דברי חז"ל שאמרו שהדרך המשובחת והמעולה היא לעסוק בתורה עם דרך ארץ, ודרך רשב"י אינה אידיאלית עבור רובא דרובא של הת"ח, כולל בני דורו של רשב"י. יש כל מיני סיבות למה הרבה לא מקיימים זאת היום, אבל לבוא ולטעון שמבחינה השקפתית זהו המהלך הנכון ומי שנוהג כדברי חז"ל הוא פחות במעלתו - זהו שיבוש חמור.
״חלק ניכר מהאחרונים״? אתה נכנס עמוק בסוגיא שהתחילה בדור הרדב״ז, ובכס״מ על הרמב״ם. עדיף שלא נדבר על זה.


לא קשור כלל לדברי הרדב"ז והכס"מ והרשב"ץ, משום שהם כותבים להדיא שברור שהרמב"ם צודק שלהתפרנס ממעשה ידיו הוא יותר לכתחילה, וכל מה שהם מתווכחים איתו הוא רק לומר שזה לא איסור להתפרנס מאחרים על מנת ללמוד תורה. אבל לית מאן דפליג שזה לא האידיאל (עכ"פ עבור מי שאינו במדרגת רשב"י) ורק לפני כמה עשרות שנים הומצא האידיאל החדש עבור כל הציבור ש"מעלה גדולה למי שאינו מתפרנס ממעשה ידיו ואינו עוסק במלאכה". (אולי סוברים שכולם היום במדרגת רשב"י...).

ואגב, גם הרשב"ץ כותב שההיתר ליטול משכורת עבור לימוד תורה הוא רק לדיינים ומורי הוראה שהם מועילים לציבור בהוראתם, וכמו שמקובל בכל מקום שמנהיג קהילתי או שופט מקבלים משכורת הגונה, אבל לא סתם מי שלומד. (וההיתר לקבל מלגה מכולל הוא לכאורה על בסיס יששכר וזבולון, ואכמ"ל).
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
מבקש אמת אמר:
נכון שעל הרוב איני יודע במה עסקו, אבל מאחר וכל אלו שכן הוזכר איך התפרנסו היה זה ע"י מלאכות שונות, ומדובר בגדולי הדור שבכל דור, סביר להניח שגם אצל האחרים היה כך.
כמו כן, העובדה שבזמן הרמב"ם התעורר פולמוס על הענין, מוכיח שמדובר היה בנוהג חדש יחסית שלא היה מקובל במסורת ישראל.
לא מדוייק
הכס"מ עומד לדחות את ראיות הרמב"ם ומניח מסברא ומראיות להיפך שבזמן התנאים היו כאלה והיו כאלה וכתב בתמיה לשם הדוגמא על הלל וכי תעלה על דעתך שאחר שעלה לגדולה היה חוטב עצים?
זה בגלל שלא היה מכובד שיעסוק במלאכה אחר שהוא נשיא הדור, ובכל מקום מקובל שמנהיגי הציבור מקבלים משכורת מהציבור, וכמפורש ברשב"ץ. אבל לא בגלל שיש מעלה בעצם מה שלא יעסוק במלאכה כדי שיוכל ללמוד יותר!
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אין חכמה אמר:
מבקש אמת אמר:
נכון שעל הרוב איני יודע במה עסקו, אבל מאחר וכל אלו שכן הוזכר איך התפרנסו היה זה ע"י מלאכות שונות, ומדובר בגדולי הדור שבכל דור, סביר להניח שגם אצל האחרים היה כך.
כמו כן, העובדה שבזמן הרמב"ם התעורר פולמוס על הענין, מוכיח שמדובר היה בנוהג חדש יחסית שלא היה מקובל במסורת ישראל.
לא מדוייק
הכס"מ עומד לדחות את ראיות הרמב"ם ומניח מסברא ומראיות להיפך שבזמן התנאים היו כאלה והיו כאלה וכתב בתמיה לשם הדוגמא על הלל וכי תעלה על דעתך שאחר שעלה לגדולה היה חוטב עצים?
זה בגלל שלא היה מכובד שיעסוק במלאכה אחר שהוא נשיא הדור, ובכל מקום מקובל שמנהיגי הציבור מקבלים משכורת מהציבור, וכמפורש ברשב"ץ. אבל לא בגלל שיש מעלה בעצם מה שלא יעסוק במלאכה כדי שיוכל ללמוד יותר!
אתה נתפס לדוגמא [ויש לדון בדבר,  כי הסיבה שהוא כותב לחלק אינה בגלל סברתך אלא מפני שלא סיפק לתת לכל האלפים ורבבות תלמידים ולא היו נותנים רק למפורסמים או למי שלא היה אפשר לו עי"ש] 
אבל הוא מאריך שם הרבה שבכלל החכמים היו כאלה וכאלה מסברא וראיות
 
מבקש אמת אמר:
כמו כן, העובדה שבזמן הרמב"ם התעורר פולמוס על הענין, מוכיח שמדובר היה בנוהג חדש יחסית שלא היה מקובל במסורת ישראל.

'נוהג חדש שלא היה מקובל במסורת ישראל'?
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ד
כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר, וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא.
דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום...

בר מן דין, הרמב"ם שיבץ בפירושו 'דברי אקטואליה'? עקב 'פולמוס שהתעורר'?
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לא הבנתי, לפי דבריך איך הפוסק מכריע את הפסק? ברור שהוא מכריע לפי מה שנראה הנכון בעיניו לנהוג למעשה, ואף שיודע שיש אמת גם בצדדים אחרים, מ"מ עליו להכריע למעשה כפי הפסק שנראה לו הכי אמיתי לנהוג למעשה על פיו.
זה אחד מהדברים שת״ח צריך להחליט לעצמו, איזה דרך פסיקה הוא נוקט. אך המשותף לרוב ת״ח שהגיעו לרמת הוראה, זה שבסופו של דבר הם מכריעים לפי הנראה הנכון ביותר לפי הראיות הנכונות יותר. זה לא דבר שאתה מחליט על פי ״מה שנראה נכון״ גרידא כפי שכבודו נוקט, אלא אחר עמל גדול בש״ס ובפוסקים שמחליטים את זה, וכפי שאמרתי קודם לכן, כן, אדם צריך להחליט לעצמו דרך פסיקה, לפי דעתו איזה דעה מכריעה יותר, וע״פ זה להכריע.
הדוגמא שישר עולה לראש זה הב״י כמובן, לדעתו במקרה שאחד מג׳ עמודי הוראה לא מסכימים לדעה אחת, לרוב הוא ינטה אחר הרמב״ם, ובפעמים אחרות הוא נוטה לפי הרשב״א, ובהל׳ נידה הוא מכריע יותר כמו הראב״ד שמחמיר (עיין יו״ד קצח ס״לא בב״י).
בשביל לדעת דברים כאלו כדבעי צריך לעמול הרבה על שו״תים בהם רואים איך גדולי הדורות מכריעים, החל מתשובות הרשב״א, לתשובות רעק״א וחת״ס, נוב״י, עד לשו״תי זמנינו, אחרי שעומלים עליהם כדבעי ומבינים איך כל אחד הכריע מנקודה אחרת או מדרך פסיקה כזו או אחרת, כך גם אדם בונה לעצמו לאט לאט את הדרך שבו לדעתו ינטו הדברים להחמיר או להקל, לאסור או להתיר. זו דרך ארוכה שצריכה להתחיל מעמל בב״י עם גמרא וראשונים, עד לשו״ע עם נו״כ, ואח״כ לשו״תים. אבל כפי שהבהרנו הכא בטוב טעם ודעת, זו הסיבה שת״ח הם ת״ח, כי הם עומלים וטורחים ללבן את הדברים לעומקם.
מבקש אמת אמר:
לא קשור כלל לדברי הרדב"ז והכס"מ והרשב"ץ, משום שהם כותבים להדיא שברור שהרמב"ם צודק שלהתפרנס ממעשה ידיו הוא יותר לכתחילה, וכל מה שהם מתווכחים איתו הוא רק לומר שזה לא איסור להתפרנס מאחרים על מנת ללמוד תורה. אבל לית מאן דפליג שזה לא האידיאל (עכ"פ עבור מי שאינו במדרגת רשב"י) ורק לפני כמה עשרות שנים הומצא האידיאל החדש עבור כל הציבור ש"מעלה גדולה למי שאינו מתפרנס ממעשה ידיו ואינו עוסק במלאכה". (אולי סוברים שכולם היום במדרגת רשב"י...).

ואגב, גם הרשב"ץ כותב שההיתר ליטול משכורת עבור לימוד תורה הוא רק לדיינים ומורי הוראה שהם מועילים לציבור בהוראתם, וכמו שמקובל בכל מקום שמנהיג קהילתי או שופט מקבלים משכורת הגונה, אבל לא סתם מי שלומד. (וההיתר לקבל מלגה מכולל הוא לכאורה על בסיס יששכר וזבולון, ואכמ"ל).
אני באמת לא רוצה להכנס לזה, כי זה פולמוס אדיר שכיום אין בו נפ״מ, גדולי הדור (אולי החסידים פחות) פוסקים בהדיא שבשביל להיות ת״ח היום אי אפשר לעשות זאת עם מלאכה לחוד, ומי שמצליח כנראה גאון מלידה. כפי שביארתי לך קודם לכן, בשביל לגדול בתורה צריך הרבה עמל ויגיעה, זה לא בא בקלות, ושלא כמו הדורות הראשונים שכשהיו חוטבים עצים הם היו מפרקים לך סוגיות בטהרות ונגעים היום בני תורה צעירים שמעט נמשכים לעוה״ז לא מוצאים את עצמם אח״כ ימין ושמאל בתורה.
מחד מחתא יש היום מצב בו בחורי ישיבות עשויים למצוא עצמם לא מתאימים להכניס עצמם בעובי הקורה של שקידת התורה ולכן בוחרים ללכת לעסוק בדרך ארץ. אבל מאידך גיסא המודעות לעסק התורה רק פורח ועולה מ-50 שנים האחרונות. ובאמת כבר אמרתי שאפשר לראות את ההבדל בין אברכים שיושבים ועוסקים בתורה כל היום לבין אלו ששולחים יד למלאכה בקלות רבה.

בבקשה לא להיגרר לדיון של ״תורה עם דרך ארץ או לא״, נשפכו על זה מספיק קולמוסים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
מבקש אמת אמר:
אין חכמה אמר:
לא מדוייק
הכס"מ עומד לדחות את ראיות הרמב"ם ומניח מסברא ומראיות להיפך שבזמן התנאים היו כאלה והיו כאלה וכתב בתמיה לשם הדוגמא על הלל וכי תעלה על דעתך שאחר שעלה לגדולה היה חוטב עצים?
זה בגלל שלא היה מכובד שיעסוק במלאכה אחר שהוא נשיא הדור, ובכל מקום מקובל שמנהיגי הציבור מקבלים משכורת מהציבור, וכמפורש ברשב"ץ. אבל לא בגלל שיש מעלה בעצם מה שלא יעסוק במלאכה כדי שיוכל ללמוד יותר!
אתה נתפס לדוגמא [ויש לדון בדבר,  כי הסיבה שהוא כותב לחלק אינה בגלל סברתך אלא מפני שלא סיפק לתת לכל האלפים ורבבות תלמידים ולא היו נותנים רק למפורסמים או למי שלא היה אפשר לו עי"ש] 
אבל הוא מאריך שם הרבה שבכלל החכמים היו כאלה וכאלה מסברא וראיות
אעתיק כאן חלק מאריכות דבריו:
 ...ואין ספק שמי שחננו השם יתברך שיתפרנס ממלאכתו אסור לו ליטול, ורב הונא דהוה דלי דוולא כבר פירש"י ז"ל שהיה דולה להשקות שדותיו ובזה אין גנאי גם כי כפי זה כבר היו לו קרקעות ולא היה צריך ליטול... ומכאן יש ללמוד לשני חלקים הראשונים שלפיכך היו נוטלים שכרן מתרומת הלשכה מלמדי הלכות שחיטה וקמיצה לכהנים לפי שהרי הם מהנים בזה לישראל עצמם שאם הכהנים לא ידעו היאך יקריבו קרבנות ישראל, ה"נ אם אין גדיים אין תיישים ומי יורה שמועה ונמצאת ח"ו תורה בטלה מאליה, וא"כ עליהם מוטל לפרנסם דה"ל כאילו מלמדים אותם בעצמם ושרי כמ"ש בשם התוספות. גם החלק השלישי נלמד ממה שאמרו בפ' הנזכר גוזרי גזירות כלומר דיינין שגוזרים גזירות שבירושלים נוטלים שכרם תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה. גם שם כתבו התוספות דטעמא לפי שלא היה להם ממה להתפרנס וכשם שהיו מגבין השקלים אפילו בע"כ, כ"ש שמגבין בזמן הגליות כל מה שצריך להעמדת צבור, ואלמלא כן ח"ו היינו כאובדים בעניינו, ואין לך צורך צבור גדול ממה שצריכין להעמיד ביניהם מורה צדק. גם תלמידים ימלאו מקומו בהפרדו מן העוה"ז, וכופין אלו לאלו על החקים הקבועים על כך...
הכלל העולה שכל שאין לו ממה להתפרנס מותר ליטול שכרו ללמד בין מהתלמידים עצמן בין מן הצבור. וכן מותר לו ליטול שכר מהצבור לדון או מהבעלי דינין אחר שמירת התנאים הנזכרים בהלכות סנהדרין. ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת אפשר לומר שכוונת רבינו כאן היא שאין לאדם לפרוק עול מלאכה מעליו כדי להתפרנס מן הבריות כדי ללמוד אבל שילמוד מלאכה המפרנסת אותו ואם תספיקנו מוטב ואם לא תספיקנו יטול הספקתו מהצבור ואין בכך כלום. וזהו שכתב כל המשים על לבו וכו'. והביא כמה משניות מורות על שראוי ללמוד מלאכה. ואפילו נאמר שאין כן דעת רבינו, אלא כנראה מדבריו בפירוש המשנה, קי"ל כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור. וגם כי נודה שהלכה כדברי רבינו בפירוש המשנה, אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי, והיתה התורה משתכחת ח"ו, ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר.

הרי שאינו חולק כלל על העקרון שראוי לאדם להתפרנס ממעשה ידיו, וכל ההיתר ללומדי תורה ליטול שכר הוא רק משום שזה צורך הציבור ואם לא כן תשתכח תורה מישראל, ולא יהיו מורי הוראות ודיינים ומלמדי תלמידים. אבל לא בגלל שבעצם יש עדיפות למי שעוסק בתורה בלבד בלא לעסוק במלאכה, אלא ההיפך הוא הנכון.

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מבקש אמת אמר:
כמו כן, העובדה שבזמן הרמב"ם התעורר פולמוס על הענין, מוכיח שמדובר היה בנוהג חדש יחסית שלא היה מקובל במסורת ישראל.

'נוהג חדש שלא היה מקובל במסורת ישראל'?
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ד
כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר, וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא.
דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום...

בר מן דין, הרמב"ם שיבץ בפירושו 'דברי אקטואליה'? עקב 'פולמוס שהתעורר'?
אם כך היה מקובל מקדמת דנא מזמן התנאים והאמוראים לא היה הרמב"ם יכול לתקוף את הנוהג הזה, שהרי הסכימו התנאים ואמוראים וסבוראים וגאונים שהוא מנהג כשר. ובעל כרחך שהיה מדובר בנוהג חדש יחסית (לא יודע בדיוק מתי התחיל, אבל כנראה לא זמן רב מדי לפני הרמב"ם), והתפשט מאד בזמן הרמב"ם, ועל זה יצא בחריפות לתקוף את המנהג, ואחרים הצדיקו אותו. 

זה כמובן לא 'דברי אקטואליה' אלא שאלה הלכתית חמורה, שלדעת הרמב"ם יש בה בעיה קשה של חילול השם. 

אבל המעיין בדבריי יראה שבכלל לא נכנסתי לשאלה של מי צודק בויכוח הזה, אלא רק הוכחתי הן מדברי הרמב"ם והן מדברי החולקים עליו שלא היה כלל צד שעדיף להתפרנס מאחרים בשביל שלא להתעסק בשום עסק אחר חוץ מלימוד, אלא כל הנידון היה בשביל שתהיה אפשרות ללמוד ולהורות.
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הרי שאינו חולק כלל על העקרון שראוי לאדם להתפרנס ממעשה ידיו, וכל ההיתר ללומדי תורה ליטול שכר הוא רק משום שזה צורך הציבור ואם לא כן תשתכח תורה מישראל, ולא יהיו מורי הוראות ודיינים ומלמדי תלמידים. אבל לא בגלל שבעצם יש עדיפות למי שעוסק בתורה בלבד בלא לעסוק במלאכה, אלא ההיפך הוא הנכון.
זה לא היה הויכוח
הויכוח היה האם ההנחה שהנחת שהתנאים והאמוראים נהגו כאדיאל הרמב"ם נכונה או לא
בכס"מ מניח [ומוכיח] לא כך,  הלא כן?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
לא קשור כלל לדברי הרדב"ז והכס"מ והרשב"ץ, משום שהם כותבים להדיא שברור שהרמב"ם צודק שלהתפרנס ממעשה ידיו הוא יותר לכתחילה, וכל מה שהם מתווכחים איתו הוא רק לומר שזה לא איסור להתפרנס מאחרים על מנת ללמוד תורה. אבל לית מאן דפליג שזה לא האידיאל (עכ"פ עבור מי שאינו במדרגת רשב"י) ורק לפני כמה עשרות שנים הומצא האידיאל החדש עבור כל הציבור ש"מעלה גדולה למי שאינו מתפרנס ממעשה ידיו ואינו עוסק במלאכה". (אולי סוברים שכולם היום במדרגת רשב"י...).

ואגב, גם הרשב"ץ כותב שההיתר ליטול משכורת עבור לימוד תורה הוא רק לדיינים ומורי הוראה שהם מועילים לציבור בהוראתם, וכמו שמקובל בכל מקום שמנהיג קהילתי או שופט מקבלים משכורת הגונה, אבל לא סתם מי שלומד. (וההיתר לקבל מלגה מכולל הוא לכאורה על בסיס יששכר וזבולון, ואכמ"ל).
אני באמת לא רוצה להכנס לזה, כי זה פולמוס אדיר שכיום אין בו נפ״מ, גדולי הדור (אולי החסידים פחות) פוסקים בהדיא שבשביל להיות ת״ח היום אי אפשר לעשות זאת עם מלאכה לחוד, ומי שמצליח כנראה גאון מלידה. כפי שביארתי לך קודם לכן, בשביל לגדול בתורה צריך הרבה עמל ויגיעה, זה לא בא בקלות, ושלא כמו הדורות הראשונים שכשהיו חוטבים עצים הם היו מפרקים לך סוגיות בטהרות ונגעים היום בני תורה צעירים שמעט נמשכים לעוה״ז לא מוצאים את עצמם אח״כ ימין ושמאל בתורה.
מחד מחתא יש היום מצב בו בחורי ישיבות עשויים למצוא עצמם לא מתאימים להכניס עצמם בעובי הקורה של שקידת התורה ולכן בוחרים ללכת לעסוק בדרך ארץ. אבל מאידך גיסא המודעות לעסק התורה רק פורח ועולה מ-50 שנים האחרונות. ובאמת כבר אמרתי שאפשר לראות את ההבדל בין אברכים שיושבים ועוסקים בתורה כל היום לבין אלו ששולחים יד למלאכה בקלות רבה.

בבקשה לא להיגרר לדיון של ״תורה עם דרך ארץ או לא״, נשפכו על זה מספיק קולמוסים.
מעולם לא שמעתי על כזה 'פסק' תמוה, מאחר ולא שייך פסק בזה אלא הוא שאלה מציאותית שתלוי בכל אחד לפי ענינו.
זה לא נכון שבימינו אי אפשר לחטוב עצים וגם לפרק סוגיות בטהרות, אלא שנוצר מצב חדש יחסית של חלוקה קיצונית בין כאלו שעוסקים במלאכה כל היום ורק לומדים זמן מועט (שבזה כמעט בלתי אפשרי להיות ת"ח), או כאלו שעוסקים בתורה כל היום ובכלל אינם עוסקים במלאכה אפילו לזמן מועט. ומזה נוצרה השקפה שכביכול כל עיסוק לפרנסה הוא דבר שמפחית ממעלת הת"ח, עד שהגענו למצב אבסורדי בו לחיות מנדבות ומקופות צדקה נחשב למכובד יותר מאשר לעסוק במלאכה כמה שעות ביום... וזה היפך דברי חז"ל. 

אני מסכים שמי שמרגיש שלא יוכל להתעלות בתורה אם יפנה אפילו מעט זמן לענינים אחרים, אכן יש לו סיבה טובה להמנע מלעשות זאת, כל עוד אינו מטיל עצמו על הציבור. אבל אין טעם להפוך את זה לאידיאל. (כמו שגם אין טעם להפוך מי שעוסק במלאכה כל היום ולומד דף היומי לאידיאל. כל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו).
 
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
חבל על הכמויות של המילים ששפכת, ניסיתי לקצר ככל האפשר שלא לדוש בדבר שכבר דשו בו, יש תשובות רבות של גדולי הפוסקים בעניין שלא מסכימים איתך, חבל שבמקום לעיין בדבריהם כבודו מנסה להראות רק את הצד שלו,וכבודו בעצמו אמר
מבקש אמת אמר:
ואף שיודע שיש אמת גם בצדדים אחרים
אשמח אם תבדוק את האמת שיש בצד הזה לפני שכבודו מצדד לחד גיסא.

וכבודו אמר בעצמו שזה דבר שתלוי לכל אדם ואדם, וזה מסכם מצויין. ודו״ק.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
חבל על הכמויות של המילים ששפכת, ניסיתי לקצר ככל האפשר שלא לדוש בדבר שכבר דשו בו, יש תשובות רבות של גדולי הפוסקים בעניין שלא מסכימים איתך, חבל שבמקום לעיין בדבריהם כבודו מנסה להראות רק את הצד שלו,וכבודו בעצמו אמר
מבקש אמת אמר:
ואף שיודע שיש אמת גם בצדדים אחרים
אשמח אם תבדוק את האמת שיש בצד הזה לפני שכבודו מצדד לחד גיסא.
אתם דוברים שתי שפות
אין סיכוי להידברות
חבל על המאמצים
 

לביא

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
לדעתי זה המצב כאן מלכתחילה
זו הסיבה שבויכוחים של ״ליטאים וחסידים״ אני בכלל לא נכנס, וכל הדיונים הללו אין בהם תכלית כלל ועיקר, ואלו שדנים בזה כנראה לא חשים לביטול תורה באיכות.
 
מבקש אמת אמר:
אם כך היה מקובל מקדמת דנא מזמן התנאים והאמוראים לא היה הרמב"ם יכול לתקוף את הנוהג הזה, שהרי הסכימו התנאים ואמוראים וסבוראים וגאונים שהוא מנהג כשר. ובעל כרחך שהיה מדובר בנוהג חדש יחסית (לא יודע בדיוק מתי התחיל, אבל כנראה לא זמן רב מדי לפני הרמב"ם), והתפשט מאד בזמן הרמב"ם, ועל זה יצא בחריפות לתקוף את המנהג, ואחרים הצדיקו אותו.

ברור שניתן להסיק מדברי הרמב"ם ש(לדעתו עכ"פ) בדורות התנאים והאמוראים נהגו כדבריו, שהרי ראיותיו הנם מתנאים ואמוראים, ולא ע"ז הנידון כלל.
אבל אני הבאתי את לשון הרמב"ם 'וליודעי ג"כ שדברי לא יאותו לרוב הגדולים בתורה ואולי לכולם .... מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא' כדי להראות שבנושא הזה הרמב"ם היה מעין יחידאה כנגד דורו והדורות שלפניו.
וע"ע לשונו
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ד
לפי שאנו אם נעיין בתולדות החכמים, זכרם לברכה, לא נמצא אצלם לא הטלת חובות על בני אדם, ולא קיבוץ ממון לישיבות המרוממות הנכבדות, ולא לראשי גלויות ולא לדיינין ולא למרביצי תורה ולא לאחד מן הממונים ולא לשאר האנשים,
וכוונתו כמובן לתקוף את הנוהג בישיבות בבל ובמוסד ראש הגולה <שימי תוקפו וזוהרו היו בעיקר מאות שנים קודם להרמב"ם, ובימיו כמעט שקע מוסד זה>, כך שמבואר א"כ ברמב"ם להיפך מדבריך.

מבקש אמת אמר:
אבל המעיין בדבריי יראה שבכלל לא נכנסתי לשאלה של מי צודק בויכוח הזה,
דוקא חשבתי שאני לא נכנסתי לשאלה מי צודק...
<דנתי רק על הפרשנות השגויה - לדעתי - ברמב"ם. זה שמנהג זה נהג מאות בשנים קודם לרמב"ם - כפי שאני מבין - עדיין לא מנע ממנו לומר את דעתו ולתמוך את יתדותיה על דברי המשנה. לגבי מה שאנו עושים ולא עושים, ואם אנחנו מדלגים על ה'תיווך' של חכמינו שחיו במאות השנים שבין הרמב"ם לבינינו - זה נושא בפני עצמו שלא קשור לעצם בירור דברי הרמב"ם והמנהג שלפניו>.
 

עשירית האיפה

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ע"פ הליקו"מ יש גם לבדוק האם תורתו אכן מועילה ומחזקת ומעודדת ומשמחת וגורמת לעלייה והצלחה בתורה ויר"ש מתוך רצון ושמחה, או שהוא מה"שדין יהודאין", שאין כח בתורתם להעלות אדם לדרך טובה, ותוכחתם (אף שמלאה בסיפורים מרתקים ומשלים, כריזמה וכושר דיבור והומור) - גורמת למעשה לעצבות ויאוש.

אפשר מראה מקום (או ציטוט) ?

לגבי דברי הרב זמיר כהן, מדויק ממש.
והנה דבריו שם:

בחירת רב היא לא נושא קל. רק השם רואה ללבב, ולנו קשה לפעמים להבחין בין בעל מגבעת רבנית אחד למשנהו, על אף שתהום פעורה ביניהם. אז איך מזהים רב אמיתי, שבו ניתן לתת אמון? ואיך בורחים מ'רבנים' מדומים למיניהם, שמצטיינים בכושר משחק אבל לא בהרבה יותר מזה? לפניכם שישה קריטריונים שיעזרו לכם לעשות לכם רב אמיתי, ולהינצל מתרמיות.

1. האם הרב ירא חטא ומקפיד על קיום הלכות? כאשר שבתי צבי הלהיב את קהילות היהודים בעולם במאה השבע עשרה בהבטחה לפיה הוא המשיח שנשלח לגאלם, רבנים רבים שלחו אליו שליחים כדי להכירו מקרוב ולתהות על קנקנו. בין הרבנים הללו היה הגאון בעל ה'טורי זהב', ששלח את חתנו לפגוש את שבתי צבי במקום מושבו באימפריה העותומנית. כשחזר החתן ודיווח שמצא את שבתי צבי שוכב פרקדן, פסק הט"ז מיד: איש זה איננו המשיח! בגמרא נאמר כי אסור לגברים לשכב פרקדן, והמשיח איננו עובר על שום דין, גם לא מדרבנן! בסיפור זה טמון מסר חשוב שיכול לעזור לנו להבדיל בין צדיק אמיתי לזה שאינו: צדיק אמיתי שומר על כל ההלכות ועל כל הסייגים שקבעו חז"ל.

2. האם הרב טוען שהוא הצדיק האמיתי היחיד, וכל שאר הרבנים טועים ואינם מבינים דבר? ישנן דרכים רבות בעבודת השם, אבל הן אינן דורשות פסילה מוחלטת של דרכים אחרות. רב שמנסה לשכנע אתכם שרק הוא ראוי לאמון – ראוי להתרחק ממנו.

3. האם חצרו של הרב אפופת סודות? אם כל דבר בהתנהלות הרב ואנשיו לוט בערפל של מסתורין, הפגינו חשדנות. אם מזהירים אתכם כל הזמן לא לספר על מה שחוויתם, ראיתם או שמעתם, זה הזמן ללכת משם.

4. האם הרב מקרב אתכם לקדוש ברוך הוא? האם מערכת היחסים שלכם אל הרב גורמת לכם לראות את העולם נכון יותר ולהתחזק בקרבה לקדוש ברוך הוא? או שמא הקדוש ברוך כמעט ונשכח בחצר הרב מרוב הערצה לרב עצמו? אם התסריט השני הוא הנכון – אתם לא במקום הנכון.

5. האם הרב מפרסם את עצמו כפועל ישועות? על רבנים רבים, גם כאלה החיים בינינו, מתהלכים סיפורי מופתים. אבל צדיק אמיתי לא יבחר לעצמו טייטל של 'פועל ישועות'. רבנים אמיתיים מקדישים זמן לציבור, מעניקים ברכות ומתפללים למען הזקוקים לישועה. רבנים מזויפים עלולים לשכנע אתכם שהם יכולים לזמן עבורכם כל ישועה שתרצו – בדרך כלל תמורת תרומה הולמת.

6. האם הרב הוא תלמיד חכם ששוקד על לימוד התורה? פעם היה מיותר לשואל שאלה כזו: היה ברור ש'רב' הוא מילה נרדפת ל'תלמיד חכם'. למרבה הצער, בימינו יש אנשים שמתעקשים שיפנו אליהם בתור 'כבוד הרב', אבל לא ברור כמה זמן, אם בכלל, הם מקדישים ללימוד התורה. במסורת היהודית, רבנים היו תמיד תלמידי חכמים שעמלים על לימוד התורה: לא קבלה מעשית ולא נומרולוגיה יהודית, ובטח שלא תקשור עם נשמות, אלא לימוד מאומץ ומעמיק של תורת הנגלה. בנסתר הם הגו בעיקר... במסתרים. אז האם הרב שהכרתם עונה להגדרה הזו?

(יש שם גם וידאו, אבל הוא חסום בנטפרי)
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
עשירית האיפה אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ע"פ הליקו"מ יש גם לבדוק האם תורתו אכן מועילה ומחזקת ומעודדת ומשמחת וגורמת לעלייה והצלחה בתורה ויר"ש מתוך רצון ושמחה, או שהוא מה"שדין יהודאין", שאין כח בתורתם להעלות אדם לדרך טובה, ותוכחתם (אף שמלאה בסיפורים מרתקים ומשלים, כריזמה וכושר דיבור והומור) - גורמת למעשה לעצבות ויאוש.

אפשר מראה מקום (או ציטוט) ?

לגבי דברי הרב זמיר כהן, מדויק ממש.
והנה דבריו שם:

בחירת רב היא לא נושא קל. רק השם רואה ללבב, ולנו קשה לפעמים להבחין בין בעל מגבעת רבנית אחד למשנהו, על אף שתהום פעורה ביניהם. אז איך מזהים רב אמיתי, שבו ניתן לתת אמון? ואיך בורחים מ'רבנים' מדומים למיניהם, שמצטיינים בכושר משחק אבל לא בהרבה יותר מזה? לפניכם שישה קריטריונים שיעזרו לכם לעשות לכם רב אמיתי, ולהינצל מתרמיות.

1. האם הרב ירא חטא ומקפיד על קיום הלכות? כאשר שבתי צבי הלהיב את קהילות היהודים בעולם במאה השבע עשרה בהבטחה לפיה הוא המשיח שנשלח לגאלם, רבנים רבים שלחו אליו שליחים כדי להכירו מקרוב ולתהות על קנקנו. בין הרבנים הללו היה הגאון בעל ה'טורי זהב', ששלח את חתנו לפגוש את שבתי צבי במקום מושבו באימפריה העותומנית. כשחזר החתן ודיווח שמצא את שבתי צבי שוכב פרקדן, פסק הט"ז מיד: איש זה איננו המשיח! בגמרא נאמר כי אסור לגברים לשכב פרקדן, והמשיח איננו עובר על שום דין, גם לא מדרבנן! בסיפור זה טמון מסר חשוב שיכול לעזור לנו להבדיל בין צדיק אמיתי לזה שאינו: צדיק אמיתי שומר על כל ההלכות ועל כל הסייגים שקבעו חז"ל.

2. האם הרב טוען שהוא הצדיק האמיתי היחיד, וכל שאר הרבנים טועים ואינם מבינים דבר? ישנן דרכים רבות בעבודת השם, אבל הן אינן דורשות פסילה מוחלטת של דרכים אחרות. רב שמנסה לשכנע אתכם שרק הוא ראוי לאמון – ראוי להתרחק ממנו.

3. האם חצרו של הרב אפופת סודות? אם כל דבר בהתנהלות הרב ואנשיו לוט בערפל של מסתורין, הפגינו חשדנות. אם מזהירים אתכם כל הזמן לא לספר על מה שחוויתם, ראיתם או שמעתם, זה הזמן ללכת משם.

4. האם הרב מקרב אתכם לקדוש ברוך הוא? האם מערכת היחסים שלכם אל הרב גורמת לכם לראות את העולם נכון יותר ולהתחזק בקרבה לקדוש ברוך הוא? או שמא הקדוש ברוך כמעט ונשכח בחצר הרב מרוב הערצה לרב עצמו? אם התסריט השני הוא הנכון – אתם לא במקום הנכון.

5. האם הרב מפרסם את עצמו כפועל ישועות? על רבנים רבים, גם כאלה החיים בינינו, מתהלכים סיפורי מופתים. אבל צדיק אמיתי לא יבחר לעצמו טייטל של 'פועל ישועות'. רבנים אמיתיים מקדישים זמן לציבור, מעניקים ברכות ומתפללים למען הזקוקים לישועה. רבנים מזויפים עלולים לשכנע אתכם שהם יכולים לזמן עבורכם כל ישועה שתרצו – בדרך כלל תמורת תרומה הולמת.

6. האם הרב הוא תלמיד חכם ששוקד על לימוד התורה? פעם היה מיותר לשואל שאלה כזו: היה ברור ש'רב' הוא מילה נרדפת ל'תלמיד חכם'. למרבה הצער, בימינו יש אנשים שמתעקשים שיפנו אליהם בתור 'כבוד הרב', אבל לא ברור כמה זמן, אם בכלל, הם מקדישים ללימוד התורה. במסורת היהודית, רבנים היו תמיד תלמידי חכמים שעמלים על לימוד התורה: לא קבלה מעשית ולא נומרולוגיה יהודית, ובטח שלא תקשור עם נשמות, אלא לימוד מאומץ ומעמיק של תורת הנגלה. בנסתר הם הגו בעיקר... במסתרים. אז האם הרב שהכרתם עונה להגדרה הזו?

(יש שם גם וידאו, אבל הוא חסום בנטפרי)

רוב הסעיפים רלוונטיים לבני עדות המזרח.
בציבור האשכנזי, הקריטריונים עדיין לא פורסמו...
 

עשירית האיפה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
רוב הסעיפים רלוונטיים לבני עדות המזרח.
בציבור האשכנזי, הקריטריונים עדיין לא פורסמו...

כל הסעיפים רלוונטים לכולם....
(רק שהאשכנזים צריכים עוד כמה וכמה סעיפים להוסיף לרשימה .......)
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
רוב הסעיפים רלוונטיים לבני עדות המזרח.
בציבור האשכנזי, הקריטריונים עדיין לא פורסמו...

לציבור האשכנזי יש בעיה אחרת: רבים ממנו חושבים שיש כמה קריטריונים בודדים (ידיעת התורה/פרומקייט/פרישות/קדושה/ייחוס/עשיית מופתים. מחק את המיותר) שהעונה עליהם מהווה כתובת לכל ענין ונושא. הבעיה היא שבדרך כלל לכל תחום צריך אדם שעונה על קריטריונים אחרים, ואין בכל הדור מי שעונה על כל קריטריון אפשרי.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
חבל על הכמויות של המילים ששפכת, ניסיתי לקצר ככל האפשר שלא לדוש בדבר שכבר דשו בו, יש תשובות רבות של גדולי הפוסקים בעניין שלא מסכימים איתך, חבל שבמקום לעיין בדבריהם כבודו מנסה להראות רק את הצד שלו,וכבודו בעצמו אמר

תוכל בבקשה להפנות אותי לתשובה כזו?
 
 
חלק עליון תַחתִית