חורב חורבן וחרב

יעקב שלם

משתמש ותיק
כנראה זה מילים שונות

חורב זה יובש

חורבן זה הרס

וחרב כנראה שייכת לעשיית חורבן

האם בכל אופן יש קשר

אגב מצאתי מהמדרש  חרבונא אחריב ביתיה (כלומר לשון חורבן), בגתא ואבגתא בוז ובזבוז".
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגב במידה והמילים שונות
זה דבר מצוי שיש את אותו שורש למילים שונות?
 

נבשר

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
כנראה זה מילים שונות

חורב זה יובש

חורבן זה הרס

וחרב כנראה שייכת לעשיית חורבן

האם בכל אופן יש קשר

אגב מצאתי מהמדרש  חרבונא אחריב ביתיה (כלומר לשון חורבן), בגתא ואבגתא בוז ובזבוז".
מסתמא כולם קשורים, עניינו של חורבן זה הפרדה של דברים ומזה מגיע החורבן, והיינו ביובש שהמים הם המחברים ויש בהם הלחות ובלעדיהם הכל מתפורר ונפרד, חרב גם עניינה הפרדה של דברים, זה הפוך מהמילה חבר לחבר, וכן החורבן הוא רוחני הוא הפרדה של הרוחניות מהגשמיות, וכן החרב מכוונת לצוואר ששם מקום החיבור של האדם בין החלק העליון לחלק התחתון.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
רש"ר הירש ויקרא פרק יט
"נחרפת" זהה כאן עם "מקודשת"; ועלינו לעמוד על המושג הלשוני של שורש "חרף" - במשמעות נדירה זו. ידועה ההוראה הרגילה של שורש "חרף" (=לגדף) בלשון קל ובלשון פיעל; כן ידועה הוראת שמות העצם "חרפה", "חרֶף". בביאורנו לבראשית ח, כב היה נראה לנו, שהוראת היסוד של "חרף" היא: להיות הפקר לכל; ומכאן "חורף": עונת הסבילות הגמורה של הארץ; "חָרֵף": לגדף אדם ולהפקיר את כבודו; לטעון, שהוא מחוסר כל משקל של אישיות. היה אפשר לפרש כך גם את "נחרפת": להיות מסורה בידי איש. אך לפי זה, הרי מושג זה מורה על מצב משפיל: אשה המסורה לשרירות לבו של איש. ואין זה מתקבל על הדעת; שהרי אין שפחה יכולה להיות נחרפת לאיש אלא עם תחילת כניסתה לחירות; ומכאן, שהיחס המתואר כאן הוא בניגוד גמור ל"חרפה". קירבת ההגאים מביאה אותנו לשורש "חרב", שהוראתו היסודית היא: יבש; משורש זה נגזר שם "חֶרֶב", הקרוב ל"חריף" בארמית. ברורה מיד ההקבלה הרעיונית שבין השמות הנרדפים "חרב" - "יבש"; שהרי חָרֵב (= יבש) קרוב ל"חָרֵף" (=הכלם); וכעין זה "יבש" מציין גם יבושת וגם בושה; כך: יֵבוש, הובִיש. נראה אפוא, שמושג היסוד של "חרב" הוא: "להיות קפוא"; לאבד את הרטיבות, שהיא התנאי לכל שינוי והמשך התפתחות. "חרב" הוא הניגוד של "ערב"; ותופעה כעין זו שכיחה בפעלים, שיש בהם חילוף ח' - ע'. דבר חרֵב איננו לובש צורה אחרת, ואיננו מתערב בדברים אחרים. ומכאן גם החֶרֶב החריפה והמבדלת; ומאידך "חרוב" - שהוא הביטוי לכל סוג של הרס. עיר חרבה - ניטלו ממנה התנאים להמשך התפתחותה. "חורֶף" הוא אפוא עונת הקיפאון: מהלך ההתפתחות של הארץ נפסק בתקופת החורף. ובהעברה לחיים הרוחניים, המוסריים והחברתיים של האדם הרי זו משמעות "חרף": לטעון על אדם, שאין לו זכות קיום מבחינה רוחנית, מוסרית וחברתית; כביכול, הוא מחוסר "לשד החיים"; הוא כחש וקפא מבחינה רוחנית ומוסרית. מעתה אם "חרף" מציין קיפאון, הרי זו משמעות "נחרף ל -" מבחינה משפטית: משנתחבר לאחד, כבר נעשה קפוא ביחס לכל השאר; והרי זו תוצאת הקידושין ביחס לאשה המאורסת.
 

במבי

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
תיובתא אמר:



צריך לדאוג לכך שכל אשכול שנפתח בנושא לשון הקדוש 
יעביר התראה לבמבי

:-)


יעקב שלם אמר:
כנראה זה מילים שונות

חורב זה יובש

חורבן זה הרס

וחרב כנראה שייכת לעשיית חורבן

האם בכל אופן יש קשר

אגב מצאתי מהמדרש  חרבונא אחריב ביתיה (כלומר לשון חורבן), בגתא ואבגתא בוז ובזבוז".

 

בהחלט יש קשר בין הדברים !

וכשאני רואה את המילה "חורב" אני נזכר בחום וניתן להבין בשורש ה"חר" שמתחלף עם "כר" ומצאנו שנכמר פירושו חום וכמו בושלי כמרא

וכותב רש"י - בושלי כמרא – כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום ויבשו ותמרים הם. כמרא חום כמו מכמר בשרא (פסחים דף נח.) -  (ברכות מ:)

וכן נכמרו. נִתְחַמְּמוּ, וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה עַל הַכֹּמֶר שֶׁל זֵתִים, וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא; וּבַמִּקְרָא עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ (איכה ה'), נִתְחַמְּמוּ וְנִקְמְטוּ קְמָטִים קְמָטִים מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב; כֵּן דֶּרֶךְ כָּל עוֹר כְּשֶׁמְּחַמְּמִין אוֹתוֹ נִקְמָט וְנִכְוָץ (בראשית מג-ל)

(וכן וחרה אף מלשון חום)

וכשמחממים משהו הוא נהיה אדום ואולי לכן אחמר בערבית זה צבע אדום ולכן שם היין הוא "חמרא" מלשון אל תרא יין כי יתאדם 
 

במבי

משתמש ותיק
ובקשר למילה חורבן סביר מאד שה"חר" קשור ל"קר"ומצאנו החלפה בין ח-ק כמו ששורש המירוח מגיע לפי הרמב"ם ממירוק
במבי אמר:
וכן כותב התוי"ט בפאה

[*עד שימרח. פירש הר"ב שיעשה כרי וצבור של תבואה. ובפרק ד' משנה ח' פירש כשהוא משוה פני הכרי ברחת. וכן כתב הר"ש בכאן. וכ"כ עוד הר"ב בפ"ק דמעשרות משנה ו'. ולשון הרמב"ם ופירוש מריחה מריקה וזאת המלה מושאלת בדרך המליצה בענין ברירת החטה מן התבן והשלמת צרכי הזרע עד שלא ישאר לעשות בו אלא להוליכו אל האוצר והוא דומה כמו הממרק לכלים (עיין בריש פרק בתרא דמקואות) שאין עושין אותו המירוק אלא כשנשלם הכלי ע"כ]: (א-ו)
 
ועל אף שקיר קשור לקיר החומה ומימלא לבניה פירוש המילה קיר מבטא גם הריסה !

 
במבי אמר:
במבי אמר:
וכן בפסוק "....מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר" (ישעיה כב'-ה') מתרגם  ".....מַקְפִין מִגְדְלַיָא בְּרֵישֵׁי טוּרַיָא" שוב "קר" עניין הקפה.

אך חלק מהמפרשים מסבירים "קרקר" לשון הריסה והרד"ק מסביר הטעם - מקרקר קיר. הורס הקיר כמו משרש עוקר השורש, ומה שאמר קיר תוספת ביאור, כי די לו במקרקר, וכן לצבא צבא, ותשרש שרשיה, ויקסמו קסמים, וענין מקרקר קיר שהרסו הכשדים חומת ירושלים, כמו שכתוב ותבקע העיר, ואומר וינתצו את חומת ירושלים:

ובשפות אירופה העתיקות הופיעה מילה זו בתור להרוס ולהשמיד.
במבי אמר:
 וכן הפסוק אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים־עשר נשיאם לאמתם: (בראשית פרק כה פסוק טז) והתרגום שם כותב "בְּפַצחֵיהוֹן וּבכַרכֵּיהוֹן תְּרֵי עֲסַר רַברְבִין לְאוּמֵיהוֹן" איך מכרך הגיעו לטירות? כי כר-טר

ואחר שמובן שהמקום המוקף הוא בשורש קר (קרפף וכו') וההחלפות הם קר-טר-כר וכו' 

דרך הרבים שזה ר"ה נקראת סרטיה ופלטיה ומדוע?

פותח הראבי"ה את הלכות עירובין:

שעט. דין עניני מבואות אבאר כאשר הראוני מן השמים וכאשר הבנתי מן התלמוד....  סרטיא היינו דרך בני אדם שמהלכן בה מעיר לעיר ובלשון אשכנז הירשטרסיה (Heerstrasse) 

וא"כ מן המילה עיר ("טר") נבע לכאורה ה"דרך מעיר לעיר" שזאת ה"סרטיא" ומזה כנראה נבע הSTREET המוכר אך נקודה מעניינת שכיום מתרגמים את המינוח Heerstrasse בתור רחוב הצבא שלכאורה שני המילים האלו נובעים מאותה המילה, גם רחוב וגם צבא שנובע ממילת ה"הרס" שהוזכר לעיל.

 
במבי אמר:
במבי אמר:
התרגום עה"פ רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך מתרגם אסיותא תהוי לכונשרך ודוהנא לגרמיך (משלי ג-ח)

ועל הפסוק ידיה שלחה בכישור מתרגם ידהא פשטא בכונשרא (משלי לא-יט)

מתורץ ג"כ ע"פ האמור שהשרר הינו עגול וכן הכישור הרמב"ם כותב ששמו כרכר שזה ג"כ מלשון סיבוב.


והבאתי לעיל שכר/קר זה לשון מלוכה/עבדות:
במבי אמר:
במבי אמר:
 ובגמ' בעירובין נג: מסופר על אשה שרצתה לומר לדיין קירי ואמרה כירי, ומסביר רש"י ש"קירי" זה אדון ו"כירי" זה עבד וכן אצלינו רואים מילה זו שמכנים את החשוב בתואר שר (וכן באנגלית פונים לאדון סר SIR וראיתי שבר' SERVUS פי' עבד\לפקודתך וסרויליזם SERVILIS פירושו עבדות\הכנעה)

כתוב בפסוק "....וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת" (במדבר כד'-יז') וכותב שם התרגום ... "וְיִקְטוֹל רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיִשְׁלוֹט בְּכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא"
רואים שוב ש"קר" פירושו חשיבות ושליטה !

וכן בפסוק "....מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר" (ישעיה כב'-ה') מתרגם  ".....מַקְפִין מִגְדְלַיָא בְּרֵישֵׁי טוּרַיָא" שוב "קר" עניין הקפה.

 
והאבן עזרא שם כותב:

וקרקר. כמו מקרקר קיר והטעם הורס הקיר כמו מסעף.

וא"כ "קרקר" ישנו במובן של מלוכה או בכיוון ההפוך לגמרי של הריסה !

וכן א"ל בשורש "ער" שזה או השרשה (מתערה) או העקירה (לערער) וכן א"ל על מידת היסוד שזה או הבונה הכי גדול או ההורס הכי גדול.
וכן ה"כרוב" יתכן שהוא מלשון חיבור כמאמר חז"ל על הכרובים ראו חיבתכם וכו' (וכן "כרוב" הינו חרישה בארמית שזה גם כינוי לביאה)

ובהחלפת כר-ער יתכן שגם העירוב הינו מלשון חיבור (אך מרש"י בעירובין מט. ד"ה המקפיד משמע שהוא מלשון ערב ומההמשך בד"ה דמיפלג משמע מלשון מעורב - ויעויין בעמוד באחרון של המהרש"א בעירובין מפני מה מערבין בחצירות)

 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי שמביאים את דברי הגר"א באדרת אליהו ישעיה ח כג
שחרב זה יובש עם מעט לחלוחית ויובש זה יובש מוחלט (וכן הוא ברש"י פרשת נח)
והוסיף שם הגר"א שחורב זה מלשון חורבן שהדבר נהרס אבל לא לגמרי

הרי דברים מפורשים שחרב שמשמעו יובש זה מלשון חורבן

א.ה. אולי אפשר להטעים בזה את דברי רמח"ל ששיתא אלפא שני קאי עלמא וחד חרוב אינו כפשוטו
ולפז חורבן זה הרס אבל לא מוחלט וא"ש ועדין יל"ע
 

בעל אוצר

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
ראיתי שמביאים את דברי הגר"א באדרת אליהו ישעיה ח כג
שחרב זה יובש עם מעט לחלוחית ויובש זה יובש מוחלט (וכן הוא ברש"י פרשת נח)
והוסיף שם הגר"א שחורב זה מלשון חורבן שהדבר נהרס אבל לא לגמרי

הרי דברים מפורשים שחרב שמשמעו יובש זה מלשון חורבן

א.ה. אולי אפשר להטעים בזה את דברי רמח"ל ששיתא אלפא שני קאי עלמא וחד חרוב אינו כפשוטו
ולפז חורבן זה הרס אבל לא מוחלט וא"ש ועדין יל"ע
צ"ע ממו"ק ב. דהו"א שדה שחרבה היינו לגמרי
 
חלק עליון תַחתִית