אתה מניח שהאיל עצמו בחיותו נברא בששת ימי בראשית.4568734 אמר:מה המקור שאי אפשר להביא קרבן זקן לקרבן???
(ראיתי מקשים איך אברהם הקריב את האיל של יצחק, הרי הוא נברא בבין השמשות בערב שבת בראשית, והוא זקן).
דלפון אמר:תרופת_פלא אמר:מצאנו במפרשים שהביאו הלשון הידוע 'יש לו מנה רוצה מאתיים'.
מהיכן יצא פנינים אלו (כמובן שיש משנה באבות 'מרבה נכסים מרבה דאגה', כוונתי לשאול על לשון הזה) ?
תודה רבה!
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=15959#p230979]מה המקור של "יש לו מנה רוצה מאתים וכו"[/url]
כעין מה שכתבת מבואר בפירוש המשניות להרמב"ם באבות פ"ה מ"ו, ובתוי"ט ובתפארת ישראל שם, יעויין שם היטבפריחת ההרים אמר:אתה מניח שהאיל עצמו בחיותו נברא בששת ימי בראשית.4568734 אמר:מה המקור שאי אפשר להביא קרבן זקן לקרבן???
(ראיתי מקשים איך אברהם הקריב את האיל של יצחק, הרי הוא נברא בבין השמשות בערב שבת בראשית, והוא זקן).
האם גם אתונו של בלעם נבראה אז, שהרי פי האתון נברא אז?
לא, אלא שהקב"ה יצר בעולמו את הבריאה הזו, כלומר בשעת מעשה לא התחדש דבר שלא היה בעולם אלא כבר קדמה לו הכנה ותשתית, ללמדינו שהוא מכבשונו של עולם, וא"א לעולם בלעדיו, ולא מפני שקרה כך וכך עשה הקב"ה כך, אלא מראש כך הכין.
קהלת פרק ה פסוק טתרופת_פלא אמר:מצאנו במפרשים שהביאו הלשון הידוע 'יש לו מנה רוצה מאתיים'.
מהיכן יצא פנינים אלו (כמובן שיש משנה באבות 'מרבה נכסים מרבה דאגה', כוונתי לשאול על לשון הזה) ?
תודה רבה!
ברוךווייס אמר:קהלת רבה פרק א'
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִן אִית לֵיהּ מְאָה בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן תַּרְתֵּין מָאוָון, וְאִן אִית לֵיהּ תַּרְתֵּי מָאוָון בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן אַרְבָּעָה מְאָה
עלה מבבל אמר:ברוךווייס אמר:קהלת רבה פרק א'
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִן אִית לֵיהּ מְאָה בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן תַּרְתֵּין מָאוָון, וְאִן אִית לֵיהּ תַּרְתֵּי מָאוָון בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן אַרְבָּעָה מְאָה
לכאו' תמוה שהרי אם יש לו מנה רוצה מאתים ולא יותר הרי חצי תאוותו בידו וכנ"ל.
שמעתי הסבר שהאדם מגיע לעוה"ז עם תאוה.עלה מבבל אמר:ברוךווייס אמר:קהלת רבה פרק א'
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִן אִית לֵיהּ מְאָה בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן תַּרְתֵּין מָאוָון, וְאִן אִית לֵיהּ תַּרְתֵּי מָאוָון בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן אַרְבָּעָה מְאָה
לכאו' תמוה שהרי אם יש לו מנה רוצה מאתים ולא יותר הרי חצי תאוותו בידו וכנ"ל.
[כעת מצאתי מאמר בבן מלך - פרשת חיי שרה, שכתב לבאר עניין השתלשלות הלידה של כל א' מהאבות שהיה בשלב מסוים, וזה ע"ד דברי המהר"ל רק שהוא לא מזכיר אותו..]א סו אמר:איפה כתוב (בספרי מהר"ל נראה לי) שאברהם פתח את התהליך של היצירה של 'ישראל', יצחק שנולד כיהודי אך נולד לו בן שהוא מומר התקדם שלב נוסף, ויעקב שנולד ישראל ונגוע כישראל ומיתתו שלימה שצאצאיו ישראל, סיים את התהליך, ומאז נהיה עם ישראל
4568734 אמר:יש מושג שנקרא "הלכה ולא למעשה", שגם אם כתוב הלכה אבל לא תמיד זה למעשה ממש.
בב"ב (ק"ל ע"ב) נראה ככה שיש "הלכה" ויש "הלכה למעשה", אבל אני מחפש את הלשון המדוייק "הלכה ולא למעשה",
וזכור לי שיש כזה ירושלמי בקידושין.
האם זכור למישהו???
שמואל אמר, כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה - להלכה אבל לא למעשה.
האמת שלא ידוע לי, אולם זאת אדע כי יש לשונות בתלמוד לרוב:4568734 אמר:יש מושג שנקרא "הלכה ולא למעשה", שגם אם כתוב הלכה אבל לא תמיד זה למעשה ממש.
בב"ב (ק"ל ע"ב) נראה ככה שיש "הלכה" ויש "הלכה למעשה", אבל אני מחפש את הלשון המדוייק "הלכה ולא למעשה",
וזכור לי שיש כזה ירושלמי בקידושין.
האם זכור למישהו???
הלכה ואין מורין כן (ראה מנחות לו:)
מרוטת לחי אמר:האם מישהו יודע היכן המקור לסיפור הידוע של 'אוצרות יהודים' על הצדיק שראה עלה הנושר מהעץ?
חיים כץ אמר:דרוש מקור נא להגיב במקומו.
היכן המדרש המובא בקישור זה?
דבר אחר לריח שמניך טובים... מה השמן הזה, כוס מלא שמן בידך ונפל לתוכו טיפה של מים, ויצאת כנגדה טיפה של שמן, כך אם נכנס דבר של תורה ללב - יצא כנגדו דבר של ליצנות, נכנס ללב דבר של ליצנות - יצא כנגדו דבר של תורה...
תורתו אומנותו אמר:מחפש המקור למחלוקת האם מכת בכורות התחילה בחצות ונסתיימה בחצות או שהתחילה בתצות ונמשכה כל הלילה ונסתיימה לפנות בוקר.
תני ר' שמעון בן יוחאי משה לא היה יודע לא עתותיו ולא רגעיו ולא זמניו של לילה לפי' אמ' כחצות הלילה (שמות יא: ד), אבל הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ הוא יודע עתותיו ורגעיו וזמניו של לילה לפי' הוא נכנס בו כחוט שערה. ומי חלקו, ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו. רבותינו אמרו יוצרו חלקו. הכא את אומ' ויהי בחצי הלילה (שם /שמות/ יב: כט), ולהלן את אומ' ויחלק עליהם לילה (בראשית יד: טו), אמ' ר' תנחומא אביכם יצא עמי בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות. ורבנן אמרי, אמ' הב"ה אביכם יצא עמי מאמש עד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות עד הבקר. אמ' ר' יוחנן אין שרן של מצרים נופל אלא ביום. ומה טעמ', ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה וגו' (יחזקאל ל: יח). ואומ' ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת וגו' (ישעיה יט: יח). ואלו הן חמש ערים, ר' חלקיה בשם ר' סימון אומ', נוא ונוף ותחפנחס ועיר ההרס ועיר שמש. נוא אליסכנדריא, ונוף מנפוס, תחפנחס חופנייס, ועיר ההרס סרקאני, ועיר שמש אילופילוס.
אמ' ר' יוחנן בן זכאי מצינו שהיום והלילה קרויין יום, דכתי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א: ה). ר' יהושע בר' נחמיה שמע לה מן הדא, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום תאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט: יב), חשיכה שהיא אורה לפני, ולילה לתשמישן של בריות. הוי בו ביום מתו בכוריהם של מצרים. הא כיצד, לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרין כל הלילה ומתים ביום. ומה טע', כלנו מתנו אין כתו' כאן אלא כלנו מתים (שמות יב: לג), מייתי' ואזלין. הה"ד ביום הכותי כל בכור (במדבר ג: יג), ולהלן את אומ' ביום הקדשתי לי כל בכור (עיין שם /במדבר/ ח: יז), אמור מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור.
תורתו אומנותו אמר:אשמח למקור האם שם זה של חודש כסלו נקרא גם כן בשם חודש האור ע''ש שבחודש זה יחול חג החנוכה?
האם יש לכך מקור יותר קדום?יחיה אמר:תורתו אומנותו אמר:אשמח למקור האם שם זה של חודש כסלו נקרא גם כן בשם חודש האור ע''ש שבחודש זה יחול חג החנוכה?
כן נקרא בחב"ד.
תורתו אומנותו אמר:האם יש לכך מקור יותר קדום?יחיה אמר:תורתו אומנותו אמר:אשמח למקור האם שם זה של חודש כסלו נקרא גם כן בשם חודש האור ע''ש שבחודש זה יחול חג החנוכה?
כן נקרא בחב"ד.
לדעתי זהו כינוי חילוני (בעיקר "חג האורים").תורתו אומנותו אמר:היכן נמצא מקור לכך שחג החנוכה נקרא גם כן בשם חג האור?
המקור אצל יוסף בן מתתיהותורתו אומנותו אמר:היכן נמצא מקור לכך שחג החנוכה נקרא גם כן בשם חג האור?
חנינא בני אמר:המקור אצל יוסף בן מתתיהותורתו אומנותו אמר:היכן נמצא מקור לכך שחג החנוכה נקרא גם כן בשם חג האור?
השם הראשון המתועד הוא 'חג הסוכות אשר בכסליו' בספר מכבים
השני הוא חג האורות ביוספוס
השלישי הוא חנוכה במשנה
(אם כי המשנה אף שנכתבה מאוחרת משמרת מסורת קדומה)
ולאחר שטיהרו בקפדנות, הכניס בו כלים חדשים... ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס – הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים, באותו יום שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת־שיקוץ טמאה...
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים... וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=Φῶτα, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.
— יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 318–325, תרגום – אברהם שליט