גבול דרום של ארצנו הקדושה (ערבה דרומית/צפונית, עין יהב, פארן, וכו')

שאר לעמו

משתמש ותיק
אדרבא. כנראה אין שם שום יבול נכרי (אולי היתר מכירה..)
יותר נראה שהם אומרים שזו ארץ נכרית.
 

NETANEL

משתמש ותיק
חיים ושלום אמר:
לבי במערב אמר:
'קו רוחב 30' היינו מים המלח ודרומה.
דבש לפי אמר:
חימקו אמר:
ברוךווייס אמר:
לפי חלק מהפוסקים
ולאחרים ספק.
שאר לעמו אמר:
ברור שמצפון לקו ה-30, שהרי מדרום לו אין מי שמחמיר כלל.לדעת הגרמ"מ קארפ שליט"א שלמה המלך ועוזיהו המלך כבשו עד אילת, ולכן עד שם דינו כגבול עולי מצרים.
   בדיון על הנושא שהוביל לפולמוס ארוך - ומתמשך ,  יש מן העניין להזכיר את השתלשלות הגבול במדריכים של העדה החרדית לאורך השנים !
      ובעוד שבשנת תשלג בכינוס הדיינים בראשות המנחת יצחק ובהשתתפות המשנת יוסף עדיין דנו  "בהבאת ירקות 
מהמקומות המותרים,ונידונו כמה הצעות כגון ירקות מנאות הכיכר, עין חצבה,עין יהב ועוד.. ההצעה המעשית ביותר היתה  מ נ א ו ת  ה כ י כ ר  אשר הירקות משם יספיקו לאיזור ירושלים עד אחר הפסח....
ראה במפה  הגבול בתשלג !
מפה מספר 1
שמיטה 1.jpg
 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
מי יכול להיטיב עמי ועם ציבור המשתתפים הי"ו, ולהביא מפה מפורטת וברורה, אני למשל לא יודע אם עין יהב היא צפונית לנחל צין ?


בתודה ובברכה
 

NETANEL

משתמש ותיק
NETANEL אמר:
חיים ושלום אמר:
   בדיון על הנושא שהוביל לפולמוס ארוך - ומתמשך ,  יש מן העניין להזכיר את השתלשלות הגבול במדריכים של העדה החרדית לאורך השנים !
      ובעוד שבשנת תשלג בכינוס הדיינים בראשות המנחת יצחק ובהשתתפות המשנת יוסף עדיין דנו  "בהבאת ירקות 
מהמקומות המותרים,ונידונו כמה הצעות כגון ירקות מנאות הכיכר, עין חצבה,עין יהב ועוד.. ההצעה המעשית ביותר היתה  מ נ א ו ת  ה כ י כ ר  אשר הירקות משם יספיקו לאיזור ירושלים עד אחר הפסח....
ראה במפה  הגבול בתשלג !שמיטה 1.jpg
 
א,
   אולי לחדד את הנראה במפה  מספר 1 כדי שיובן בקל יותר , מקצה ים המלח הדרומי ולאורך הערבה ועד לאילת - ישנם מספר ישובים לפי הסדר מצפון לדרום:

1 , נאות הכיכר.  190  קמ  רחוק  מאילת
2, נחל צין - נַחַל צִין  הנחל זורם  מצפון למכתש רמון, עובר מדרום ולמרגלות מדרשת בן-גוריון, ובצפון הערבה נשפך למערכות ניקוז המים של מפעלי ים המלח. לעניינינו מתחיל בקצה ים המלח ! = 190 קמ מאילת.
2, ( עין) חצבה.-  167 קמ " אילת
3,  עין יהב. - 150   "    "
4,  פארן  -     110   "    "
5,  נחל פארן  -נשפך לערבה מעט צפונית לישוב , כ 115 קמ מרחק מאילת,. אורכו כ-150 קילומטר, החל     ממקורותיו בחצי האי סיני ועד לשפכו בנחל הערבה.והוא נחל האכזב הגדול ביותר בישראל.
6,   גרופית.-53      "         "
7 ,   יטבתה.    46   "     ,
 8 ,  תמנע  30    "         "

ב 
1,   במפה 1 הקו הצפוני ביותר - פוגע בים המלח, הוא הקו שנקבע  בתשלג. ובעצם מתיר את כל הערבה.
2, הקו שמתחתיו הוא משנת שיטה תשמ ,   ומתיר רק דרומית לעין יהב,
3, הקו מתחתיו הוא משמיטה תשמז, ומתיר רק  מה שדרומי לנחל פארן,
4, הקו שמתחתיו הוא שמיטה תשסח,   והוא מתיר רק החלק הדרומי שלהערבה דהיינו מגרופית\ יטבתה ודרומה,
 אלא אם כן האדמות נמצאות מזרחית לנחל הערבה =חול,

ג, 
    לאור מה שמופיע במדריך הכשרות של העדה היום = תשפב, קצת קשה להתאימו לעולה מהמפה הנל,
וזה מה שכתבו: 
    "לגבי יבול חול הגדל בגבולות של היום,יש להכיר כי שרטוט גבולות הארץ הוכרעו עי מרנן ורבנן  הגאונים  חברי הבדץ מקדמת דנא ואחריהם מרן הגאבד  המנחת יצחק זצל ולהבלח שליטא , אשר ליבנו וביררו  סוגיה ז ועפ יסודות איתנים של ספרי ההלכה אודות גבולות הארץ,ועפ חוות דעתם של של גדולי תורה  מומחים מובהקים בתחום זה .....כהוראת והכרעת הכפתור ופרח תבואות הארץ ואדמת קודש  אשר כידוע  נדפס בהסכמתם של מאורי הדורות  מצוקי ארץ  הה מרנן הריבז  הג ר י, ירוחם דיסקין,  ומרנן  ריוח זוננפלד זיעא.....


 
 

רימון

משתמש ותיק
לדבריכם הבד"ץ כבר מתשס"ח לא מתיר אלא מיטבתה, אבל כמדו' שעד היום יש סחורה מעין יהב.
 

NETANEL

משתמש ותיק
NETANEL אמר:
NETANEL אמר:
חיים ושלום אמר:
   בדיון על הנושא שהוביל לפולמוס ארוך - ומתמשך ,  יש מן העניין להזכיר את השתלשלות הגבול במדריכים של העדה החרדית לאורך השנים !
      ובעוד שבשנת תשלג בכינוס הדיינים בראשות המנחת יצחק ובהשתתפות המשנת יוסף עדיין דנו  "בהבאת ירקות 
מהמקומות המותרים,ונידונו כמה הצעות כגון ירקות מנאות הכיכר, עין חצבה,עין יהב ועוד.. ההצעה המעשית ביותר היתה  מאיזור  נ א ו ת  ה כ י כ ר  אשר הירקות משם יספיקו לאיזור ירושלים עד אחר הפסח....
ראה במפה  הגבול בתשלג !שמיטה 1.jpg
 
א,
   אולי לחדד את הנראה במפה כדי שיובן בקל יותר , מקצה ים המלח הדרומי ולאורך הערבה ועד לאילת - ישנם מספר ישובים לפי הסדר מצפון לדרום:

1 , נאות הכיכר.  190  קמ  רחוק  מאילת
2, נחל צין - נַחַל צִין  הנחל זורם  מצפון למכתש רמון, עובר מדרום ן, ובצפון הערבה נשפך למערכות ניקוז המים של מפעלי ים המלח. לעניינינו מתחיל בקצה ים המלח ! = 190 קמ מאילת.ראה מפה.
3, ( עין) חצבה.-  167 קמ " לאילת 
4,  עין יהב. - 150   "    "
5,  פארן  -     110   "    "
6,  נחל פארן  -נשפך לערבה מעט צפונית לישוב , כ 115 קמ מרחק מאילת,. אורכו כ-150 קילומטר, החל     ממקורותיו בחצי האי סיני ועד לשפכו בנחל הערבה.והוא נחל האכזב הגדול ביותר בישראל. ראה מפה ,
6,   גרופית.-53      "         "
7 ,   יטבתה.    46   "     ,
 8 ,  תמנע  30    "         "

ב 
1,   במפה 1  הקו הצפוני ביותר - פוגע בים המלח, הוא הקו שנקבע  בתשלג. ובעצם מתיר מעיקר הדין את כל הערבה.(והשדות שמזרחית לנאות הכיכר) 
2, הקו שמתחתיו הוא משנת שמיטה תשמ ,   ומתיר רק דרומית לעין יהב,

3, הקו מתחתיו הוא משמיטה תשמז, ולחומרא - מתיר רק  מה שדרומי לנחל פארן, אלא אם כן האדמות נמצאות מזרחית לקו הגבול של בעל האדמת קודש ו התבואה"א .והשדות שמזרחה להן  =חול,(כולל שטחים משני צידי נחל הערבה),ראה מפה למטה,
4, הקו שמתחתיו הוא שמיטה תשסח,   והוא מתיר רק החלק הדרומי שלהערבה דהיינו מגרופית\ יטבתה ודרומה,
או אם האדמות נמצאות מזרחית לגבול הנל  משני צידי נחל הערבה =חול,
  במפה המצורפת למטה  ניתן לראות שיש שטחים גדולים משני צידי נחל הערבה -שהם מחוץ לגבול א"י  לפי הנל והבדצ,

5,  יש עוד קו אחד המועלה בדיונים והוא קו רוחב  30 צפון ,המוזכר ברמבם בקידוש החודש ,והסתפקו באם יש לו גם משמעות הלכתית לגבולותקדושת א"י.  הקו החוצה בסמוך לגרופית הוא קו ה  30.ראה מפה למעלה,

attachment=1]קו רוחב 30 צפון-י, 

ג, 
    לאור מה שמופיע במדריך הכשרות של העדה היום = תשפב, קצת קשה להתאימו לעולה מהמפה הנל,
וזה מה שכתבו: 
    "לגבי יבול חול הגדל בגבולות של היום,יש להכיר כי שרטוט גבולות הארץ הוכרעו עי מרנן ורבנן  הגאונים  חברי הבדץ מקדמת דנא ואחריהם מרן הגאבד  המנחת יצחק זצל ולהבלח שליטא , אשר ליבנו וביררו  סוגיה ז ועפ יסודות איתנים של ספרי ההלכה אודות גבולות הארץ,ועפ חוות דעתם של של גדולי תורה  מומחים מובהקים בתחום זה .....כהוראת והכרעת הכפתור ופרח תבואות הארץ ואדמת קודש  אשר כידוע  נדפס בהסכמתם של מאורי הדורות  מצוקי ארץ  הה מרנן הריבז  הג ר י, ירוחם דיסקין,  ומרנן  ריוח זוננפלד זיעא.....
הערה והסתייגות :
       הנושא הנל טעון, וגם על פירוש החלטות הבדצ היו התנצחויות נסערות, וניתנו פירושים שונים  [וגם האשמות...].ובין הספרים שהשתתפו בפולמוס בארוכה הם:  ספר עמק הערבה, וספר העקוב למישור,( הפולמוס, מישור הערבה, מנחת ירושלים ועוד) וכ"א בטוח בצדקתו.

              הנושא התרחב לפקפוק באמינותם של חוקרי אי, מהם גם כאלה שהיו שומ"צ  והוחזקו כאמינים,וכן  לשינויים גיאולוגיים -אפשריים,  לשינויים בגובה מפלס ים המלח ,לשגיאות של משרטטי המפות - ועוד רבות.

     אי לכך מובן  שמה שהבאתי משקף רק חלקית את הפרטים המסובכים , והן מדגישות רק את העובדה שמשך השנים חלו שינויים בעניין, וקטונתי להביע דעה בעניין,ומשום כך -אמנע מלהגיב בעניין מעבר לנל.

 
 

קבצים מצורפים

  • מפתגבולות האדמת קודש ותבואות הארץ.jpg
    מפתגבולות האדמת קודש ותבואות הארץ.jpg
    154.9 KB · צפיות: 199

mashav

משתמש רגיל
בספר משנת הגרי"ש כתב שהגרי"ש אסר הכלים והטעינם הגעלה, ואפי' ביישוב שהוא רק 10 ק"מ צפונית לקו 30. וצריך תלמוד מנ"ל האי סכינא חריפא שזה מותר לכתחילה (אף שמבואר שם שאמר שיש צד להחמיר וראוי יותר נכרי מערבה דרומית) וזה כבר אסור בדיעבד ומעדיף הכלים אף שהמבשל סמך על המתירים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
תפריד את ההגעלה באיסורים בספק חסרון ידיעה שאינו נחשב ספק, אלא דינו כאיסור בעצם - מהנידון דידן.
כלומר אם זה ספק של חסרון ידיעה דינו כאיסור,
אך ככל שזה שאין חסרון ידיעה ואין ספק שוב אינו הנידון.

הגריש"א הסתפק וחשש. והמנח"י אמר שאין זה ספק ואין מקום לחששו.
 

רימון

משתמש ותיק
איך אפשר לברר מאיפה נחל ערבה יוצא מאזור ים המלח?
כי מהפסוקים במסעי היה משמע שהגבול הוא קצה המזרחי של ים המלח, ואילו מהמפות הנ"ל נראה שזה יוצא באמצע, ובדקתי במפות של גוגל אין זכר לנחל שם.
מי יכול לעזור?
 

דבש לפי

משתמש ותיק
רימון אמר:
איך אפשר לברר מאיפה נחל ערבה יוצא מאזור ים המלח?
כי מהפסוקים במסעי היה משמע שהגבול הוא קצה המזרחי של ים המלח, ואילו מהמפות הנ"ל נראה שזה יוצא באמצע, ובדקתי במפות של גוגל אין זכר לנחל שם.
מי יכול לעזור?
לעניות דעתי הכוונה בפסוק במסעי לקצה (הדרומי) של מזרח ים המלח, וכן נראה מהפסוק ביהושע.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רימון אמר:
.יך אפשר לברר מאיפה נחל ערבה יוצא מאזור ים המלח?
כי מהפסוקים במסעי היה משמע שהגבול הוא קצה המזרחי של ים המלח, ואילו מהמפות הנ"ל נראה שזה יוצא באמצע, ובדקתי במפות של גוגל אין זכר לנחל שם.
מי יכול לעזור?
נחל הערבה הוא סוג של 'המצאה' שלא כתובה בתורה. וההסבר הוא כך:

חוט הגבול פונה מקצה ים המלח אל נחל מצרים (קרוב לים הגדול) והנחל נופל אל הים הגדול, אלא שיש נטיות כלשהם של קו הגבול, ככתוב.
ישנם החוששים שהגבול הדרומי היה קעור מאוד לכיוון דרום. אך גם החוששים, בחלקם הגדול מסכימים שא"א שקו הגבול המערבי נטה אל מזרחה לים המלח, ובאופן זה ירד דרומה למרגלות הרי אדום - מה שמכליל את כל הערבה בתוך הגבול. לכן הציעו את נחל הערבה המנקז את הערבה הצפונית (מדרום לצפון) אל ים המלח - כקו גבול שממנו ומזרחה, אינה א"י.

ויש מי שלא מסכים אף עם זה. וכנראה הוא יפרש את הכתוב "והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה"; שהגבול הדרומי (הנמתח ממזרח למערב) ראשית יוצא אל מזרח לים המלח, ואיכשהוא חוזר אל המערב. עד נחל מצרים והים הגדול.

אלא שעבור אלו רש"י כבר טרח להסביר זאת בציור שצייר, וכך לשונו "מקצה ים המלח שהוא קדמה", דו"ק. כלומר חוט גבול נגב שמן המזרח למערב, מתחיל בקצה ים המלח, שהוא קדמה - של החוט.
 

שניאור

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
נחל הערבה הוא סוג של 'המצאה' שלא כתובה בתורה.
נכון שאין לזה מקור, אבל זה לא ממש סוג של 'המצאה', זה בנוי על זה שהמנחת יצחק אמר לחשוש למה שכתב האדמת קודש, ולא ברור שיטתו של האדמ"ק, אבל זה ברור שגם להאדמ"ק הגבול לא עובר את נחל הערבה, ולכן מזרחה מהנחל כבר ודאי חו"ל.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אכן. המנח"י לא קבע שדעת אדמ"ק נכונה, אבל חשש לה, אולי כי לא התברר אז כמה השערותיו רעועות.
אבל אכן המובן שא"א לומר שקו הגבול הולך ממזרח מנחל הערבה.
 

אברך

משתמש ותיק
אמנם כבר קיימים 2 אשכולות בנושא ('עין יהב' 'בד"ץ העדה מקילים בצפון הערבה'), אך עדיין יש מקום להוסיף סיכום מסודר על כל הנושא.
הסיכום המדובר הוא מעלון 'לענין הלכה' פרשת לך לך תשפ"ב. ואני הקטן הוספתי מפה ובה מצויינים המקומות השונים הנתונים בדיון, וכן סיכום השיטות.
 עלון 'לענין הלכה' לך לך תשפ"ב
גדר 'חוץ לארץ' לענין שביעית
נחלקו פוסקי זמננו מה הם גבולות הארץ לענין כל ההלכות התלויות בארץ, ובגליון זה נאריך בעיקר בגבול הדרומי שזה עיקר הנ"מ למעשה כיון שיש מקומות שהועדי הכשרות נוהגים לקחת משם לכתחילה (וכבר התחילו בשמיטה זו למכור ירקות ממקומות אלו (פארן וכדו'), ניתן לברר עם משגיח הכשרות מקור התוצרת), ומאידך דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד להחמיר בזה שאין לאכול משם[1] מחמת שמקומות אלו עדיין לא נפקי מספק ארץ ישראל וכן רגילים לפרסם דעתו בזה במשך השמיטה[2].

[ועדי הכשרות נוהגים לרשום מקור התוצרת על הקופסת שימורים וכדו'].

יש לציין שזה שאלה שדנו בעיקר רק מזמן המנחת יצחק, ובזמן החזון איש כמעט לא היה נוגע למעשה, ולכן דעת החזו"א בענין מבוסס על שמועות לא ברורות ונחלקו הפוסקים בדעתו.

תושבי חוץ לארץ: דבר זה נוגע באירופה ועוד מקומות בחו"ל שמייבאים סלטים שם במשך השמיטה.

הנוסע לחוץ לארץ בשמיטה: ראוי לברר עם רבני המקום וכדו' בענין המכשלות המצויות בחנויות שמצוי שמוכרים פירות ושימורים מתוצרת ארץ ישראל שנאסרו באכילה (לפעמים נאסרו לכתחילה, לפעמים נאסרו בדיעבד) מחמת דיני שמיטה.

הערבה הצפונית (ספק ארץ ישראל)

חלק הדרומי של ארץ ישראל (בערך מדרומה של ים המלח עד אילת) נקרא ה'ערבה', חלק הצפוני ממנה נקרא ערבה הצפונית, והדרומי ערבה הדרומית.

שאלה: האם מותר לאכול ירקות מ'הערבה הצפונית' האם דינו כחוץ לארץ או דילמא נחשב כחלק מארץ ישראל בדיני התורה והירקות משם נאסרים באכילה (משום ספיחין).

תשובה: הנידון תלוי בגבולות התורה המוזכרות בפרשת מסעי היכן הם והאריכו הפוסקים בענין ושנוי הדבר במחלוקת.

לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל אפשר לסמוך על וועדי הכשרות המקילין להביא ירקות מהערבה הצפונית[3] (מטעם ספיקא דרבנן לקולא) (ועי' משמרת השביעית קונטרס הגבול הדרומי סוף הספר עמ' נד).

הגר"י ליברמן שליט"א האריך מאוד בביאור הנושא בספריו משנת יוסף, ועל דעתו סמכו הבד"ץ עדה"ח ועוד פוסקים, להחשיב רוב הערבה הצפונית כחו"ל.

וע' בשו"ת אור לציון (פ"ו סע' א) שהאריך לבאר גבולות ארץ ישראל, והסיק שאילת ויטבתה הוא ודאי חוץ לארץ בין להקל בין להחמיר. ונאות הככר הנמצא דרומית לים המלח, מעיקר הדין נראה שאין בו דיני שביעית (ע"ש בהערה). עכ"ל. [וכ"ש מקומות שרוב וועדי הכשרות מקילין בהם פארן, עין יהב, שהוא יותר דרום שאפשר להקל בזה].

דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א (דרך אמונה הל' תרומות פ"א) שאמנם יש להוכיח שגבול הדרומי הוא נחל צין סמוך לים המלח[4] (ומצפה רמון הוא חוץ לארץ) וכדעת המקילין, אך ציין שם (במפה עמ' ח) ששלח את הדברים לחמיו הגרי"ש אלישיב זצ"ל וזה תשובתו "עברתי על מ"ש בענין הגבול הדרומי של א"י הן אמנם הדברים בנויים ומיוסדים על מקורות נאמנים בבלי ירושלמי תוספתא ראשונים ואחרונים עם כל זאת להורות עפ"ז הלכה למעשה הלכה ומורין כן לע"ד אכתי מידי ספיקא לא נפקי עד שיבוא ויורה צדק". ע"ע להלן בזה.

וכן אמנם נטה דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני עמ' רלב) להקל שמצפה רמון ודרומה לה הוא חוץ לארץ (וכ"ש עין יהב ופארן), אך למעשה כל השטח הסמוך לים המלח ודרומה לה יש להחשיבו כספק, והשטח שהוא מדרום הרבה מכנגד ים המלח שהוא יותר סמוך לאילת [בערבה] הוא ודאי חוץ לארץ.

ודעת המנחת יצחק להקל בזה (ראה ס' מנחת ירושלים).

ובחידושים וביאורים להגר"ח גריינמן זצ"ל (מכות ח.) הוכיח שגבול הדרומי מסתיימת קצת דרום מים המלח של זמננו והביא ראיה ממדידות של ערי מקלט דכתיב 'ושלשת את גבול ארצך'[5] (וזה בערך באותו מקום שנטה דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א רק הגר"ח קניבסקי לא סמך על זה למעשה ע' לעיל).

ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אסור[6] לאכול ירקות מהערבה הצפונית[7] [משום חשש גמור של איסור ספיחין], כיון דהוה ספק דרבנן של חסרון ידיעה ולכן חייבים להחמיר[8], ורק במקומות דרומיים יותר, מעיר יטבתה עד אילת הורה דאפשר לסמוך על הוראת החזון איש להקל בזה דדינה כחוץ לארץ (הגר"י אפרתי שליט"א יום עיון ניסן תשע"ד ושו"ר בס' ישא יוסף ח"ה שביעית ס' י - יב).

וע' בארחות רבינו (ח"ב עמ' שסט) שאמר החזון איש במפורש שאינו מתחשב בספק בגבולות, וגם לא לענין צירוף, וכן כתב בס' שבות יצחק (שם עמ סח) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

ובקונטרס הגבול הדרומי כתב כשדנו לפני הגרי"ש אלישיב זצ"ל מדברי הרמב"ם בהל' קידוש החודש והביאם הכפתור ופרח [לענין תרומות ומעשרות בשיטת רבי יהודה], שארץ ישראל היא מהמעלה השלשים עד שלושים וחמש, השיב שאם כן למעלה מקו השלושים צפונה בודאי אסור ליקח משם (למעלה מעיר יטבתה סמוך לאילת), ולמטה מזה לדרום יש להקל שכבר הורה זקן, וליחידים אמר להעדיף פירות נכרים[9].

ערבה צפונית שהשריש לפני שביעית: אכן אם השריש לפני שביעית אז לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל להקל בזה במקומות אלו כשיטת הר"ש דכן הורה החזון איש (שבות יצחק שביעית עמ' צה (וכתב שם אף לנוהגין כהשו"ע) וכן ע' בס' משנת הגרי"ש[10] עמ' צא). וכן הובא למעשה דעה זו בספר השמיטה להגרימ"ט זצ"ל פ"ו ס' ב.

הוראה שנמסרה לפירסום: וע' בס' שבות יצחק (שביעית עמ' סד) שעל פי הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשמיטה תשס"א ובשמיטה תשס"ח מסר הגר"י דרזי שליט"א (בע"מ שבות יצחק) מודעה דלהלן לפרסם ברבים: "בדבר הירקות שמביאים מהערבה למעלה מקו רוחב השלושים, ראוי להביא לידיעת הציבור את הוראות רבותינו שהירקות שנזרעו שם בשביעית אסורים בדיעבד משום איסור ספיחין, וצריך שאילת חכם על השימוש בכלים שבישלו בהם ירקות אלו. הדבר נוגע הן לכל יחיד בביתו, הן למסעדות בישיבות ובתתי"ם, והן לבעלי שמחה שמשתמשים בשירותי קייטרינג ואולמות. [וא"צ להאריך בחומר איסור מאכלות אסורות שמטמטמין את הלב]. גם בירקות שנזרעו בשישית יש ליזהר מאיסור שמור ונעבד, ולפי מנהג ירושלים ועוד מקומות שמור ונעבד אסורים גם בדיעבד", ע"כ.

וע"ש בעמ' סז שהגרי"ש אלישיב זצ"ל אסר לקחת משם ירקות אפילו לכשרות רגילה של הרבנות.

(ע' ס' משמרת השביעית קונטרס על הערבה ומשנת הגרי"ש אלישיב זצ"ל).

ע' בדרך אמונה (ח"ב תרומות פ"א ציון הלכה ס"ק קס) בשם החזון איש ש'שעיר' שקורין היום אילת ודאי חוץ לארץ, ע"ע להלן.

וכן ע' במשמרת שביעית שם שהביא מס' ארץ ישראל להגרימ"ט, ודעת הגר"פ אפשטיין זצ"ל וכן כתב בס' מקראי קודש (פסח ח"ב ס' נח אות ב') שיש לנקוט שאילת הוא ארץ ישראל גם לענין תרומות ומעשרות (עכ"פ לחומרא), וביאר הגרמ"מ קארפ שליט"א (בקונטרס הגבול הדרומי) ע"פ מה שכתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג ס' מג שהסכים לכך החזון איש ע"ש) שזה מחמת מה שמשמע בפסוקים שהיה כיבוש שלמה המלך עד אילת (ולקח מס משם), ויש לזה דין קדושת עולי מצרים.

סלטים מהערבה הצפונית (ספק ארץ ישראל)

לנוהגים כדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לא לאכול ירקות מהערבה הצפונית יש לדעת שתוצרות שעליהם רשום 'פארן' הוא מהערבה הצפונית ואסור באכילה משום איסור ספיחין לדעה זו.

 


[1] אכן ע' להלן שבתחילת שמיטה אין איסור אכילה מחמת ספיחין בירקות שהתחילו לגדול בערב שמיטה (וניתן לברר בלוח שמיטה).

[2] רגילים הבהמ"ד גבוה להלכה בהתיישבות בראשות הגר"י אפרתי שליט"א (אמונת איש) לפרסם מודעות בענין הערבה הצפונית, 'להנוהגין כדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל'. [וכונתם בזה שהנושא שנוי המחלוקת גדולה בין הפוסקים זצוק"ל ויבלחט"א וכל א' יעשה ע"פ דעת רבותיו].

[3] ס' משמרת השביעית קונטרס על הערבה.

[4] והביא ראיה מגמ' ב"ב דף עד "מאי דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו ז' ימים וד' נהרות שמקיפין את א"י".

[5] ע' קובץ מוריה שנת י"ט, עמ' קכה ואילך, שהאריך בזה הג"ר זלמן מנחם קורן שליט"א, ממה שמפורש בתורה שיש מחברון עד שכם הוא שליש ארץ ישראל (87 ק"מ), ומדד עוד 87 ק"מ והגיע לאיזור נחל צין (כעין הגבול של הגר"ח קניבסקי שליט"א).

עוד ראיה כתב שם - הרי כתוב בתורה (במדבר לד: ג) שים המלח הוא קצה גבול מזרחי, ואם נמשך עד אילת נמצא שים המלח אינו קצה גבול מזרחי והמשך הגבול ג"כ גבול מזרחי ולא גבול דרומי, ואף אם נימא שהתייבש ים המלח במשך השנים, האריך הגר"ז קורן שליט"א לבאר שאמנם ים המלך התייבש כמה קילומטרים במאה חמשים שנה האחרונות, ואמנם יש מקום שנאות הככר הוא בתוך התחום (ע"ע באור לציון לעיל), אבל אין מקום לחשוש שחצבת הוא בתוך תחום א"י.

[ולכן למעשה ניתן להקל במקומות עין יהב ופארן].

[6] שמענו מהגר"י אפרתי שליט"א כי כמה וכמה פעמים שאל ושב וחזר ושאל למרן רבינו זצוק"ל אודות ההשלכה למעשה שהערבה הצפונית היא ספק ארץ ישראל והיו דבריו ברורים למעשה כמו שכתבנו בישא יוסף לאסור השימוש בתוצרת המובאת משם.

ובזכרוני שהסכים מרן זצוק"ל לדון כשבאו בשמינית לאסור מחמת נזרע ולא מחמת ספיחין [דהיינו לאחר חנוכה] ועל זה אמר שגזירות כאלו אין לגזור באותם מקומות כיון שהיו רבנים חשובים זצ"ל ושליט"א שהתירו את הדבר.

[7] ובתחילת החורף יש יותר צדדים להקל דהוה 'שמור ונעבד' שהחזון איש הקיל בדיעבד ומקום צורך (היכן דלא נזרע בשביעית והתחיל לגדול בשישית).

[8] והוסיף הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם הדין היה להקל בכל שטחי הספק משום ספיקא דרבנן לקולא, היה מותר ליקח ירק אפילו מהישוב מוצא הסמוך לירושלים, דספק אם התישבו שם עולי בבל ואין בו איסור ספיחים (שבות יצחק שם עמ' סז). [דאיסור ספיחין תלוי בקדושה שניה שהתישבו במקום, ואנו לא יודעים היכן היה הישוב והיכן לא היה].

[9] וביאר בשבות יצחק (שם עמ' סג) דאמנם הרמב"ם שם מיירי לענין מקום ראית הירח ולא בא לציין גבולות ארץ ישראל ע"ש, ועוד שבמקום אחר ברמב"ם (פי"א הי"ז) משמע שארץ ישראל היא מהמעלה עשרים ותשע [ולפ"ז גם אילת בתוך הגבול], וגם יש מרחק רב מיטבתה שעליה הורה החזון איש להיתר עד תחילת המעלה השלושים. מ"מ בצירוף דברי הרמב"ם י"ל שכל זה בכלל ספק דרבנן שיש לו גבול מוגדר, כי מקו השלושים ומטה משקל הספק הוא שונה, ולכן אפשר להקל מספק.

[10] וע"ש דכתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם יבוא מישהו לשאול אם אין מקום להחמיר ולחשוש לדעת הרמב"ם לא יאמר לו שלא נכון להדר ולהחמיר, ע"כ.


 
 

אברך

משתמש ותיק
עוד אוסיף דברים שכתבתי בשמיטה הקודמת - תשע"ד
בעניני גבולות הארץ
הגריש"א הורה להחמיר שלא להחשיב חו"ל אלא ממעלה ה-30 ודרומה (הערבה הדרומית). וכן מחמירים בהכשר 'שארית', והבד"ץ מקילין גם בערבה הצפונית. והגרשז"א כתב דהוי ספיקא וכיון דספק דרבנן לקולא א"כ מעיקר הדין אפשר להקל.
כתבו שהחזו"א היקל ב'יטבתה' (שהיא מעבר למעלה ה-30). ושמעתי שהגרח"ק שליט"א מחמיר ע"ע ליקח רק משם ודרומה ולא צפונית לשם [אף דהחזו"א לא הורה להחמיר בזה להדיא אלא שעל 'יטבתה' נשאל].
ולגבי 'פארן' (שהיא צפונית למעלה ה-30) שמעתי בשם הגר"צ פרידמן שליט"א שהגר"י שפירא זצ"ל הורה להכשר הרב לנדו להקל בזה כחו"ל, ולהרב ויינטרויב אמר להחמיר בזה. עוד שמעתי בשם הג"ר מיכל זילבר שליט"א שהגר"ח גריינימן (שליט"א) [זצ"ל] הורה שהמתארח אצל חמיו יכול להקל במה שגדל בפארן [אף שנעבד ע"י יהודים ובירקות איכא נמי משום ספיחין].
 

אברך

משתמש ותיק
וזאת המפה המדוברת, וסיכום השיטות
Image.jpg

ירקות המשווקים ע"י 'עין יהב', יש מהם שגדלו ב'אליפז' ויש שגדלו ב'יהל', ובזה מקילים אף בהכשר 'שארית ישראל' (כך מופיע באתר של 'עין יהב').
 
לגבי 'אילת' ואף 'אליפז' ו'יטבתה' - דעת רוב ככל פוסקי זמנינו להקל דהוי ודאי חו"ל (החזו"א, הגרשז"א, הגריש"א, הגרנ"ק, הגרח"ק, החו"ב, האול"צ, המנח"י, המשנת יוסף). ודעת הגר"פ אפשטין להחמיר אף באילת דהוי ספק א"י.

לגבי 'יהל' - כמדומני ש'שארית' מקילים בזה אף שנוהגים להחמיר כדעת הגריש"א שמצפון לקו רוחב 30 הוי ספק א"י.

לגבי 'פארן', 'עין יהב', 'מצפה רמון' - בזה עיקר המחלוקת, שלדעת הגרשז"א, המנח"י, האול"צ, המשנת יוסף, וכן מקילים בד"ץ העדה"ח, הוי ודאי חו"ל. וכן צידדו הגרנ"ק והחו"ב והגר"י שפירא והגרח"ק. אבל למעשה החמירו מספק [והגר"י שפירא ס"ל דהוי רק חומרא, והחו"ב הורה להקל במתארח בבית חמיו]. וכן הגריש"א החמיר מספק. וכן מחמירים בהכשר 'שארית ישראל'.
 

רימון

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אלא שעבור אלו רש"י כבר טרח להסביר זאת בציור שצייר, וכך לשונו "מקצה ים המלח שהוא קדמה", דו"ק. כלומר חוט גבול נגב שמן המזרח למערב, מתחיל בקצה ים המלח, שהוא קדמה - של החוט.
ייש"כ על כל דבריכם. אני לא בקי בסוגיא בכלל, ולא מכיר את כל הפרטים.
איזה רש"י אתה מצטט? לא מצאתי בחומש שלי וגם לא ביהושע.

למעשה, זה מסתדר טוב מאוד עם הפסוקים ביהושע כמוש"כ @דבש לפי, כי שם כתוב "וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, מִן-הַלָּשֹׁן, הַפֹּנֶה נֶגְבָּה", אבל זה דוחק בלשון "וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה"
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
'קדמה' הולך על חוט הגבול, ולא על ים המלח.
או אפשר שים המלח הוא קדמה של א"י, ושם מתחיל החוט מקדמה מהמזרח.

ציור רש''י אוקס.בודלי 34.jpg
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
בירור מאחד הרבנים (לא כתבתי את שמו משום שלא קיבלתי את רשותו)
בס"ד
בעניין הגבול הדרומי של א"י
היות וראיתי שהביאו את דברי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בענין הגבול הדרומי של א"י, ונראה מהדברים שאין דיעות נוספות בזה רצינו לפרש את הדברים. וגם שיש בלבול גדול בקרב בני התורה שאינן מתמצאים היטב בגבולות א"י ונזונים מכל מיני שמועות, לכן ראיתי להביא את דברי הפוסקים ומה שקבלתי בענין הגבול הדרומי של א"י.
א.א בפסוק פרשת מסעי מבאר שהגבול הדרומי מתחיל מקצה ים המלח ומשם מתעקם הגבול ויוצא לצד צפונו באכלסון למערב ועובר דרומה למעלה עקרבים ועובר אל צין ומשם נמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר הדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ובפשטות הקו הוא קו ישר לכיוון מערב עד אשקלון דהרי עולי מצרים כבשו עד אשקלון ולכל הפחות עולי בבל כבשו עד שם וא"כ יוצא שהקו נמשך עד אשקלון ואפילו אם יוצא בעיקום כמו שיוצא ברש"י לא מסתבר שמתעקם הרבה לכיוון דרום ואח"כ פונה לכיוון צפון.
ובחוט שני (תרומות ומעשרות עמ' ר"צ) כתב שהגבול הדרומי יותר מוגדר כיון שיש את ים המלח בדרום מזרח ולא חיישינן שמא נעתק ממקומו אלא שאין הגבול ישר, שבתורה כתוב "ונסב" וישנם הטוענים שרואים קו טבעי בין ההרים קו המשמש כחלוקה.
ועי' בדרך אמונה (פ"א מהלכות תרומות הל' ז' ד"ה מאשקלון) שלדבריו יוצא שהגבול הוא בצפון הנגב. ואפילו שראיותיו אינם מוכרחות אבל זה דעתו. וכן יוצא מדברי החוט שני.
ולפי"ז יוצא דלדעת הדרך אמונה שהיישובים עין תמר ונאות הכיכר לא נחשב מתחום א"י.
וכן בספר תבואת הארץ מבואר שנחל צין זה הגבול.
ובספר אדמת קודש החמיר יותר עד עין יהב, ועי' בשו"ת משנת יוסף ח"ב סי' מ"ז.
וכן דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל כפי שהעיד הגר"י נויבירט זצ"ל בשמו שאמר שאפשר להקל בערבה הצפונית מכח ספק דרבנן לקולא. וגם דעתו הייתה שאפשר לסמוך על המשנת יוסף בתחום הגבולות.
בב. אמנם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כפי שמביאים בשמו חשש לדברי הרמב"ם (פרק י"ט מהלכות קידוש החודש הל' ט"ז) שא"י נמצאת במעלה השלושים עד השלושים וחמש. (הגבול יורד דרומה עד אמצע היישוב לוטן.
והוסיפו שיש עוד דין שהראיה תהיה בא"י וציינו את הסוגיא בר"ה (כ:) ואת דברי החת"ס. ואכמ"ל.
והנה הרמב"ם עצמו כתב בסוף פרק י"א שא"י היא ממעלה כ"ט עד ל"ה ולפי זה כשהרמב"ם כותב בפי"ח שא"י היא במעלה השלושים הכונה בתחילת שלושים וזה יוצא דרומה לאילת. ועוד נראה דאין דין לראות בא"י אלא כל מקום שנראה משם אופק א"י נחשב ראיה ופשוט, וגם אם צריך ראיה בא"י סגי בא"י המובטחת לעתיד לבוא.
גם החזו"א שדן בגבולות א"י לא הזכיר מזה, וכן בדרך אמונה ובחוט שני לא הזכיר מזה, וכן כל הפוסקים על הגבולות כדוגמת אדמת קודש ותבואות הארץ לא העלו על דעתם להוכיח מהרמב"ם.
וביותר שהרי הרמב"ם הלכות תרומות ששם הזכיר את גבולות א"י לא הזכיר דבר זה כלל. אכן שמעתי שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל חשש לדברי הרמב"ם האלו ולא הסכים להקל מעל קו השלושים, ואפילו מיהל שנמצא עשר קילומטר דרום למעלה השלושים לא הסכים לדונו כחו"ל, וכן שמעתי שביאר את דברי החזו"א שאמר על יוטבתה שהיא חו"ל (כפי שיש שלושה עדויות משמו) מכח דברי הרמב"ם וצ"ע.
עוד שמעתי מעד נאמן שדעתו הייתה שגם אילת היא ספק א"י (אולי בגלל כיבוש שלמה) אלא כיון שהחזו"א אמר על יוטבתה שהיא חו"ל כפי שהעיד הרב קלמן כהנא ז"ל בשמו לכן אמר על זה כבר הורה זקן אבל לעצמו חשש עד אילת וצ"ע. וכן ראיתי בשמו שצירף להתיר להוציא פירות שביעית לא"י מצד שאילת זה ספק א"י.
אמנם שמעתי שגם תלמידי החזו"א הקילו ביהל (הגר"ח גריינמן זצ"ל, והגר"י ברטלר זצ"ל) ומסתבר גם שהרמב"ם לא הקפיד לבאר את הגבולות בדיוק.
אמנם פארן אסר הגר"י ברטלר ז"ל וראיתי עדות על הגר"י שפירא זצ"ל שהיקל לקחת מפארן בשנים עברו אכן היה שעת הדחק. (ושמעתי שמקובל בקרב תלמידי החזו"א שהתיר מפארן ואילך, ומעיקר הדין אין שם חשש ספיחים אפילו שלמעשה הם החמירו).
ושמעתי מאחד מבעלי ההוראה הגדולים שלדעתו מה שהחמיר הגרי"ש אלישיב זצ"ל עד הקו השלושים, זה מכח גדר וכמו שמבואר שאם נפל חתיכת בשר לקדרה משערים כנגד כולה אפילו שרואים את החתיכה שנשארה שלמה, אלא שחז"ל גדרו שצריך לשער כנגד כולה דיותר מזה לא בלע, ה"ה כאן מהמעלה השלושים ומעלה זה ודאי חו"ל ועד שם יש להחמיר אע"פ שמסתבר שהגבול לא הגיע עד לשם אבל אינו ודאי.
וכן ראיתי בספר אני ה' שוכן בתורה להגר"א בוקוולד שליט"א שהגרי"ש אלישיב זצ"ל הורה כן רק לחומרא, והעיד כן בשם הגר"ע אויערבאך שליט"א.
אמנם העדה החרדית מכח פסקו של בעל המנחת יצחק זצ"ל מקלים בערבה הצפונית ומעין יהב והלאה (לא כולל עין יהב בחלק המערבי של נחל הערבה) ונכלל בזה פארן, יהל, צופר, באר צופר, באר מנוחה, ספיר, נאות סמדר, לוטן (הישוב לוטן נמצא חלקו מעל המעלה השלושים חלקו מתחת). ומעין תמר ונאות הכיכר העדה החרדית לא לוקחים כיון שמחמירים כשיטת האדמת קודש דסובר שיצאה בליטה גדולה מנחל צין לכיוון עין יהב.
היוצא מהדברים שלדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, והמנחת יצחק זצ"ל, וכן לפי הדרך אמונה, והחוט שני, אין מקום להחמיר לפי גבול המעלה השלושים, וכפי שכתבנו גם בכל ספרי הפוסקים שלא הוזכר עניין זה.
ולכן למעשה נראה פשוט שהמיקל יש לו על מי לסמוך וודאי שאין בזה לפני עור על כל פנים מפארן ולמטה.
ושמעתי מהגאון ר' צבי ובר שליט"א שהיקל בבליעות שאינם בני יומם מירקות שהובאו מהערבה מעין יהב (או נחל צין) עד קו המעלה שלושים שזה עשר קילומטר דרומית לקיבוץ יהל שלא נחשב ספיחים.






• הלכה למעשה

הגבול הדרומי של א"י יש בו ג' חלקים:
א. א. החלק הצפוני ביותר מאחרי ים המלח עד עין יהב. (כולל את היישובים: נאות הכיכר, עין תמר, עין חצבה, חצבה, עין יהב החלק המערבי לנחל הערבה)
ב.ב מעין יהב עד היישוב לוטן שזה המעלה השלושים. (כולל את היישובים: ספיר, צופר, פארן, יהל)
ג.ג הערבה הדרומית מלוטן עד אילת. (כולל את היישובים: גרופית יוטבתה וכו')
מהיישובים שבחלק א': לדעת תבואות הארץ ובעל המשנת יוסף וכן לדעת הדרך אמונה והחוט שני אין זה מתחום א"י אבל למעשה יש להחמיר, וגם העדה החרדית מחמירים בזה כדעת האדמת קודש. ולגבי בליעות כלים ישאל חכם.
מהיישובים שבחלק ב': לדעת הרבה פוסקים ובכללם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והמנחת יצחק זצ"ל לא נחשב א"י. ומפארן ומטה קיל טפי. כיון שגם לדעת תלמידי החזו"א יש מקום להקל בזה אפילו שלמעשה לא הקילו, יש להקל, והמחמיר תבוא עליו ברכה כיון שלדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל יש להחמיר. וודאי שלגבי בליעות שאינם בני יומם יש להקל.
מהיישובים שבחלק ג': מותר לכו"ע שוודאי חו"ל.
ויש לידע שחסה המובאת מעין יהב, העדה החרדית כשמביאים מהחלק המזרחי של עין יהב (שהוא מזרח לנחל הערבה) אז מותר לכו"ע.

בעניין הירקות העליים הנמכרים בחנויות וברחובות, שמענו מכמה עדויות מוסמכות שיש חשש תולעים בירקות שבהשגחת הרב אפרתי (לא כולל מה שבהשגחת הרב וייא שעל זה אין לנו ידיעה) ויש ליזהר בזה טובא, ופעמים שמחמת שרוצים להחמיר בדיני שמיטה ולא לקנות תוצרת של העדה החרדית מקלים בענין תולעים.

על החתום
 

רימון

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
'קדמה' הולך על חוט הגבול, ולא על ים המלח.
או אפשר שים המלח הוא קדמה של א"י, ושם מתחיל החוט מקדמה מהמזרח.

ציור רש''י אוקס.בודלי 34.jpg
איך החלטתם שזה לשון של רש"י, ולא של הצייר?
 

רימון

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
איך נדע שרש"י על הגמ' זה לשון רש"י ולא לשון הסופר?
שאלתי אם יש לך הוכחה שזה לשון רש"י בעצמו, ולא סתם ציור שהכניסו.
אדרבה, תגיד לי האם זה דבר שרק מופיע בכת"י אחד, או שזה נמצא בכמה כתבי יד?
אם זה רק מופיע בכת"י זה, קשה להוכיח שזה לשון רש"י.
[רוב המקומות בש"ס שיש ציורים ברש"י, זה נמצא גם בכת"י]
בכל מקרה, נראה לי שמוכרחים לומר שהפשט הוא כנ"ל בגלל הפסוק ביהושע.
 

רימון

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
בירור מאחד הרבנים (לא כתבתי את שמו משום שלא קיבלתי את רשותו)
לא נראה לי שיש חשש לפרסם את שמו, מאחר שהוא כבר פירסם את זה בכמה מקומות.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רימון אמר:
סלקא דעתך אמר:
בירור מאחד הרבנים (לא כתבתי את שמו משום שלא קיבלתי את רשותו)
לא נראה לי שיש חשש לפרסם את שמו, מאחר שהוא כבר פירסם את זה בכמה מקומות.
זה לא נ"מ. זו דעתו האישית, איך להסתכל על אוסף הדעות.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רימון אמר:
שאר לעמו אמר:
איך נדע שרש"י על הגמ' זה לשון רש"י ולא לשון הסופר?
שאלתי אם יש לך הוכחה שזה לשון רש"י בעצמו, ולא סתם ציור שהכניסו.
אדרבה, תגיד לי האם זה דבר שרק מופיע בכת"י אחד, או שזה נמצא בכמה כתבי יד?
אם זה רק מופיע בכת"י זה, קשה להוכיח שזה לשון רש"י.
[רוב המקומות בש"ס שיש ציורים ברש"י, זה נמצא גם בכת"י]
בכל מקרה, נראה לי שמוכרחים לומר שהפשט הוא כנ"ל בגלל הפסוק ביהושע.
אי משום הפסוק ביהושע אין הכרח, דזה שהפסוק ביהו' קיצר 'מקצה ים המלח' ולא הוסיף 'קדמה', אינו ראיה.
(וסיפא דקרא דיהושע 'מן הלשון הפונה נגבה' רק בא ללמד שהים ארוך כנחל מצפון לדרום, והגבול הוא בקצהו הדרומי.
אבל מה הוא 'קדמה' - ע"ז אתא רש"י לבאר.

ציור רש"י נמצא בעשרות כתבי היד השלמים. ורק במעטים שהסופר התקשה לצייר - הניחם. וכמובן רשב"ם כתב רבינו זקני פירש וצייר תחומין.
 

דוד ה.

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
יש לידע שחסה המובאת מעין יהב, העדה החרדית כשמביאים מהחלק המזרחי של עין יהב (שהוא מזרח לנחל הערבה) אז מותר לכו"ע.

גם לדעת הגרי"ש?
לא מטו כן משמו. (לפחות הגר"י אפרתי)

 
 
חלק עליון תַחתִית