אכן. אבל אני דיברתי על סתם בחורים
בעיני מה שכתבתי הוא תירוץ דחוק קצת, כי אם אין הדבר הגון, היה להם להימנע על מנת שלא ילמדו מהם.
כך שמהנהגות הרבנים ותלמידיהם יש מהם סתירה למעשים שהבאת
מה שכתבת בשם הרא"ש לא מצאתי, אשמח לפירוט
רא"ש מסכת כתובות פרק ד סימן כד
והיום הלואי שיתן לבנו כבתו וכמה הוצרך הדבר לנדות כל מי שירבה במתנת בתו
מתוך דברי הרא"ש הבנתי, שרצו חכמים שיתן לבנו כבתו ונתן לבנו יותר. אך אם תקנת הדור שיתן לביתו יותר, אין לנדות בזה.
ואם נקבל את דברי הרא"ש כהלכה ולא נתרץ באיזה חילוק, נמצאת מחייב בנידוי כמה וכמה גדולים! ומשום כך צריך ליישב. ואני כתבתי הנראה בעיני מעיון קל.
יש הבדל גדול אם זה גלגול חסר תקווה שאין מהיכן להחזיר אותו, או גלגול כספים למשך זמן מוגדר, כאשר לאחר מספר שנים הסכום יחזור להורים, ויעזור להם מאוד להחזיר ולחתן את 5 הילדים הבאים. בנוסף, גם הגלגול עצמו יהיה הרבה יותר קל: מאחר שההלוואות אינן אלא בשביל "לסגור" כמה שנים עד שיגיע הכסף המובטח, הגמחי"ם והמלווים הפרטיים יתייחסו לכך הרבה יותר באמינות ויתנו את ההלוואות בקלות.
כבר אמרו את זה, 10 שנים אחרי שגומרים לחתן וכו',
כי פשוט, 10 שנים אחרי שגורמים לחתן זה בדכ מינימום גיל 75 , אז הבנים והחתנים כבר מכירים את החיים ומבינים שלא שייך שאבא שמצב בריאותו כבר אינו שפיר ימשיך ישא את העול האדיר, ואם מחלקים את זה ביניהם ובין קופות הצדקה
ואני לא מדבר תיאוריות... אני כבר מחתן בעצמי..
אז גם היום זה לא חסר תוחלת. כי לדבריך המשפחה מתגייסת.
אז מה בעצם הבעיה?
ולמה שכתבת שהמשפחה מתגייסת, איני בטוח שזה נכון ברוב המקרים, על אף שכמובן יש מקרים רבים כאלו. והרבה דרכים למקום. המציאות היא שהענין מתסדר איך שהוא בס"ד.
אבל בודאי אם יבואו גמחי"ם בהלוואות נוחות ייקל מאד.
ברור שהתשובה לשאלה הזו חייבת להיות פריפריה. ומה נעשה עם כל החסרונות? נסתדר איכשהו, אבל חסרונות כאלו לא פותרים ע"י להפיל את אחד ההורים במאות אלפי ש"ח חובות על לא עוול בכפו.
אני לא יודע. ישנם מכלול שיקולים. רק בשנה האחרונה הייתי מעורב במקרה כזה, שהיה פשוט גם לצד הכלה שהדבר הנכון להצלחת הקמת הבית מבחינה רוחנית, זה לא ללכת לפריפריה ופעלו בהתאם.
או במילים אחרות: אנחנו לא מתכוונים לומר שאין מצוקת דיור. יש מצוקה חריפה מאוד מאוד. מוכרחים להתפלל להשם שיושיע אותנו ממנה. ואם יש למישהו פתרון - שיפתור אותה.
בזה שנינו מסכימים
שההורים של הכלה יקחו על עצמם מאות אלפי ש"ח חובות על כל בת - זה בשום אופן לא הפתרון. אז עד שיהיה פתרון, מוכרחים להתמודד עם המצוקה כמיטב יכולתנו, בשום אופן לא על גופותיהם של הורי הכלה.
יודגש כמובן: "ההורים של הכלה" זה לא איזה קבוצה בתוך הציבור שלנו. זה כל הציבור.
בגלל שההורים של הכלה זה כולנו, אז תאמר, שלדעתך אין הפתרון שדור ההורים ישא בעול הכבד.
וזה בעצם שאלת הליבה בענין.
כלומר מאחר ואין פתרון קסם וישנה בעיה גדולה. של מי הבעיה? של הזוג או של ההורים.
אתה סבור של הזוג ואני סבור של ההורים.
בקיצור אפשר לגור בכל מקום ואפשר למצוא חסרון בכל מקום. השאלה מה האפשריות שלך (או לא שלך)
נכון. אבל יש לקחת בחשבון שכסף זה לא כל החיים. ואפי' הרבה כסף, שנדמה שאין אותו, לפעמים צריך להתחייב לצורך ערכים נעלים יותר. ולהשליך על ה' יהבנו.
כל זוג מתחתן היום עם מקצוע אברכות - 2000 שח מינימום, והמקצוע של אשתו (משהו חדש מהדור הזה) 5000 מינמום,
אולי אתה צודק. אבל הפתעת אותי.
זה נשמע כמו שאנו חיים ביקום מקביל. אני מכיר אברכים שמחפשים חודשים ושנים כוללים. ויש כוללים שנותנים מלגות נמוכות ממה שציינת. נשים רבות אינן מגיעות לשכר של 5000 ש"ח. ואני מדבר על השנים הראשונות. מה גם, שאם על דרך הטבע נשען, הרי גם ב7000 ש"ח אין דיי לשלם משכנתא גדולה או שכירות + החזקת משפחה עם כך וכך ילדים בלי עין הרע כן ירבו. ולשלם שכ"ל בחיידרים ואחר כך בסמינרים. בקיצור, בהלך החשיבה הטיבעי כל צורת החיים שלנו בלתי אפשרית! והנה היא מתרחשת כבר שתי דורות. זכורני בימי גזירות נתניהו, איך היו שהספידו את מפעל הכוללים וניבאו שתוך שנים ספורות המוני אברכים ייצאו לעבוד. ולא מיניה ולא מקצתיה ואכמ"ל. הוא הדין לגבי השאת ילדים, אמרו שהדור הראשון שרד בזכות שילומים מגרמניה ובזכות ירושות וכו'. והנה הדור השני כבר כאן. והגלגל נוסע.
המספרים הם כך:
דירה בפריפריה מתחילה בערך בחצי מליון,
דירה במרכז במליון וחצי.
משכנתא ממוצעת שזוג ליטאי לוקח כיום כדי לקנות במרכז, אחרי הנתינה העצומה של ההורים, היא 400-600 וגם יותר
על איזה פריפריה אתה מדבר? או על שכונות חילוניות בפריפריה. זה אפשרי אבל זה כבר ענין מרחיק לכת יותר.
בחתונה הראשונה לא צריך 3 מליון. וכרגיל לא מגיעים לחובות כאלו. ונכון שלאסוף כסף זה לא קל. אבל זה לא נס. כרגיל המציאות שמסתדרים בלי זה.
וזה עוד ויכוח מציאותי שיש ביננו, האם רוב ניכר וגדול מתמודד איך שהוא בקושי סביר ונסבל עם המשימה
[אגב, הקושי בגידול ילדים לא מתחיל בחתונה לגדל ילדים זה מאתגר, ובאנו לעבוד. זה בסדר על אף שזה לא קל]
לנס? כמו ועשת את התבואה לשלש השנים?
בודאי. מה זה יבול כפול שלוש ביחס למציאות הלא הגיונית שאברכים מפרנסים משפחות עם 10 ילדים, והורים עובדים לא מסתדרים עם 4? ועוד ממנים לימודים אקדמאים אירוסין וכו'.... וכמעט לכולם יש לחם חלב פיצה ואפי' נופש בבין הזמנים. וגם כסף לצלם בחתונה כולל וידאו.. אנחנו חיים בנס מתמשך, בתוכנות אקסל זה לא עובד..
ואני לא מדבר תיאוריות... אני כבר מחתן בעצמי..
אתה מחתן כבר? לא ראית ניסים במימון? הצלחת לממן? [-אל תענה זה פורום ציבורי, זורק שאלה רטורית, כי אתה מחתן אז ניתן לשער שגם אותך ה' הושיע].
זהו שלא. תבדוק , תחקור, תברר אצל יועצי משכנתאות שמכירים את הסיפורים האמתיים...
אתה טוען שאם נכניס בדף אקסל את כל מה ששילמו על הדירות ובטור סמוך את כלל ההכנסות והחובות והריביות התוצאה תהיה שווה?! שוב אנו חיים ביקום מקביל. בכל משפחה שאני מכיר אין הסבר כלכלי רציונאלי למצב. ואמנם יש מלא מקרים שזה בדיוק קרה כך וזה בדיוק כך. וזה בסופו של דבר הסתרת ההשגחה.
אני מתאר לעצמי שדרגתו של מר בבטחון גבוהה מאוד, ויכול להסתמך על טריליונים שצומחים על עצים...
תודה על המחמאה. אבל אני לא סומך על מה שייגדל. אני רואה מה שכבר גדל.
אבל בתוך עמי אני יושב, ואנשים מרגישים מצוקה אפילו מחמת גזירות על רב קו וכיו"ב, למרות שזה לכל היותר כמה מאות שקלים בחודש, וזה נחוץ הרבה יותר לקיום עולם התורה מאשר לקנות דירות במרכז דייקא
וזה אחת הנקודות, שגם גזירת רב קו מכניס את האנשים שקוראים יתד ושות' ללחץ. וזה בדיוק הענין. המצוקה נובעת מכך שיש תעמולה שמשכנעת שהמצב קשה. לא מהקושי שאדם חש מעצמו. ואם אדם יעודד את עצמו במקום לקרא כתבות שמפחידות אותו ייגלה לפתע שהחיים הרבה יותר שלוים [בדידי הוי שאחרי קריאת כתבה מימי לפיד באוצר הרגשתי לחץ, ואז פשוט הפסקתי לקרא, והבעיה נפתרה].
ולגבי דירות במרכז ותועלתם לתורה, כאמור יש ויש, יש שמועיל להם פריפריה ויש שמזיק להם מאד..
והדברים ארוכים. ויארכו ולא נוכל למצותם לעולם.
בעיניי יש כאן שני נושאים עיקריים.
א. על מי מוטלת החובה מבחינה הלכתית תורנית השקפתית. מכלל ההיבטים, [לדוגמא: יתכן ומה שמנהג העולם כן, היא סיבה. ושלל סיבות נוספות, יכולות....
ב. מתוך הנסיון. לא מסברא. מה המצב לאשורו. האם רוב הציבור מגיע למצב של גזל ואביזריהו.
לגבי א שזו שאלת הליבה, לדעתי על ההורים!
לגבי ב נראה שאנו לא מכירים את אותה המציאות.