שיחות בנושאי קדושה/צניעות/ופגמים אצל נערים.

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

ספר וסופר

משתמש ותיק
אכתוב כמה נקודות, מה שנראה לי בענין זה

א.
לדעתי, לא ניתן להתעלם מזה בשום פנים ואופן
ולא רק בגלל הנוכחות הגדולה של היצר, אלא מסיבה אחרת לגמרי

סגנון החיים שלנו הוא פתוח, והדרך שלנו להתמודד עם דברים זה על ידי דיבור, הרחבת ידע, בהירות וכדו',
פעם כל דבר שהיה מעבר למטרים הספורים מהבית היה תעלומה, וקצת יותר רחוק היה מעורפל לחלוטין, והיו רגילים לחיות ולהתנהל מול חוסר ידע, אבל היום אם מישהו לא יודע בדיוק איך התפרץ הר געש מסוים, ולאיזה כיון הלבה שלו גלשה, הוא אבוד במרחב,

וזה אחד הדברים הבעייתיים בתחום של יצר מיני והתמכרות, והוא - איבוד המקום במפת הנורמליות של החיים

כי מצד אחד הבחור מתנהל בתוך מערכת מתפקדת, תובענית, 'נורמלית', כשהמיקום שלו במפה מאוד ברור ומוקפד
אבל בו זמנית, בפנים, בינו לבין עצמו, הוא חי בתוך מערבולת חסרת מעצורים, שאין בינה ובין המתרחש בעולם מבחוץ ולא דבר, והמערכת 'לא מכירה בו', מה שגורם לו לחיות בשני מערכות חיים שונות, ובמקרים קיצוניים יכול לגרום לפיצול נפשי וכו', לבדידות, ושריטות נפשיות עמוקות מאוד

ולכן, להשאיר נער צעיר להתמודד עם גלים של תגובות גופניות נפשיות והתנהגותיות, מבלי מענה רגוע, מושכל, מאוזן ומעורר תקוה, זה מתכון בדוק לכל הרעות החולות שיש, וצריך ליצור מרחב דיבור נקי ומרומם, אבל קצת יותר פתוח, סביב ענין זה, כדי לנרמל את עולם היצרים, ואיך שהוא לשלב את זה במרחב הכללי של החיים, גם אם הוא מתנהל עדיין בינו לבין עצמו של החניך



ב.
אני אישית, כמעט אף פעם לא מדבר על זה ישירות, אבל אני מדבר הרבה סביב זה

עיקר המגמה שלי זה לנרמל את כלל מערכת היצרים, כלומר, אני מנרמל את מה שמתחולל בתוך הנפש הנאבקת עם היצר [כלומר, לא את היצר ספציפית, ולא את החטא ספציפית, אלא את כל המערכת של --תאוה-חטא-חרטה-תשובה-- כיחידה אחת, ואת המרקם הנפשי, שנגרר בעקבותיה], ואני משתדל תוך כדי כך להעניק מענה לכל מיני צמתים שבו 

הדבר הזה נכון מכמה סיבות, והגדולה שבהם, שבאמת אין דרך ברורה להתנהל בעולם של יצרים, כי טבע היצר הוא כטבע החיים, שהם מערבולת, ויש בהם עליות וירידות, ואין דומה יום לחברו, ולכן אין אפשרות לתת כללים ברורים ליצר, והדבר הנכון הוא להפגיש את החניך עם כל מיני צמתים, ולתת כלים ותמרורים, רעיונות וגישות שונות, פעם דחיפה, ופעם עידוד ותמיכה, פעם לאיים וליירא, פעם לשמח ולאהב, פעם לגחך ופעם לרצן, וכו' וכו', כל פעם מכיוון אחר

וזה יכול לבוא בהקשרים שונים לחלוטין, כשמדברים על תורה, ניתן לתאר כל מיני אפשרויות של 'יום', כשאחד מהם הוא יום שיצר תופס אותך, ואיך לעומת זה התורה ממלאה ונותנת מענה אמיתי למה שהיצר מנסה למכור, ניתן לעורר על זה בהקשר של תשובה, ואפשר בהקשר של בין הזמנים, ניתן גם לדבר על זה בכלל בהקשר חברתי, אם בנושא פתיחות ושיתוף עם החבר, אם בנושא של לקיחת אחריות על חבר, כדוגמא, אם אתה מזהה אצל חבר שלך בעיה בתחום הזה, איך לפנות אליו, ומתי לפנות לאיש צוות וכו'

כשמדברים כך, ניתן לגעת בהרבה מאוד נקודות, ולהעביר המון מסרים סמויים, כאלו שהשומע אומר לעצמו, 'אהה, זה נורמלי', 'לא ידעתי שהגישה היא כזאת וכזאת', אפשר להוסיף הומור, קצת שחרור, וכדו', כי כשמדברים על זה מהצד, יש פרוולגיה לעשות את זה כדבר שמובן שהוא קורה, בלי להגיד את זה במפורש, שאז אתה מסתבך עם נתינת הכשר לאיסורים חלילה


ג.
כבר כתבו את זה לעיל, שכל ענין רגשי האשמה, זה ממש לא תגובה שבאה מחינוך לקוי, אלא זה חלק בלתי נפרד מהרוע של יצרא דעריות, שהוא ממוטט את הנפש, ולכן רוב פעמים זה לא עוזר להגיד שאין אשמה וכדו', וכמו רוב המסרים הנפשיים שלא עוברים על ידי הוראות והסברים, אלא על ידי בניית סביבה בריאה וטהורה שמקיפים בה את החניך

וסביבה טהורה יוצרים מדיבורים עקיפים, מהדגמת יחס נכון וקדוש לעולם היצרים, על ידי רוממות וקדושה, ועל ידי גדלות הדעת והנפש

וכאן המחנך עומד במקום של 'תיקון היצר', ולא רק במקום של נותן הוראות לחוטא איך לצאת בעצמו מהיצר, כי זה התפקיד האמיתי של רב, לגאול את התלמיד מעולם היצרים שלו ולהעלות אותו לעולם של קדושה, ומחנך שמצליח ליצור אוירה קדושה סביבו, אוירה של שמחה, של רוממות ושל גדלות הדעת, הוא לא רק מדריך את החוטא, אלא גם מתקן את החוטא [ובשביל זה צריך המחנך להיות בעל שיעור קומה, ואחד שתיקן לפחות חטא אחד משל עצמו...]

וכשם שחלק מתרבות החטא, הוא להפיל את הנער למדמנה של שפלות ואשמה ושקיעה בחרטות ודמיונות, כך תיקון החטא הוא ביצירת אוירה שמחה וגדלות גם ביחס לחטאים

וזכיתי אני, להיות אצל יותר מאחד מגדולי ת"ח, שלעגו באזני תלמידיהם על היחס המוגזם לחטאים וכו', [ומי גדול בזה יותר מאשר מו"ר המשגיח הנשגב של ישיבת חברון הגדול הגאון (כלומר גאון ב'גדלות') ר' אברהם סלומון זצ"ל, לתשומת לב @חברונע'ר ..], וזה הגיע מהקדושה והרוממות שלהם, שאותה הם הנחילו לתלמידיהם, מצד אחד את המאיסות של החטא, מצד שני יחס מאוזן לכלל החיים, ואי היסחפות לעולם של קטנות הדעת ושקיעה בעולם של יצרים, חרטות ותיקונים

והמדד לראות מתי זה מגיע מגדלות וקדושה, ומתי זה בא מקלות ראש ומעודף נחמדות כלפי היצר, הוא פשוט מאוד, כי כאשר זה מגיע מקדושה, בעצם השהייה על יד האדם הגדול או משמיעת דבריו, אתה חש שהרצון האובססיבי לעסוק ביצר הוא חלק מהיצר עצמו, וזה דבר שמובחן מאליו מעצם הקירבה לעולם של קדושה גדלות ורוממות הדעת
 

לענ''ד

משתמש ותיק
עשירית האיפה אמר:
לענ''ד אמר:
עוד בנושא ניתן למצוא כמה מכתבים מחזקים מאוד מהסטייפלער בקריינא דאיגרתא ח"א 
יש אותם תחת ידך ?
אפשר להביאם לכאן ?
אמש שלח אלי אחד מחברי הפורום היקרים שכול כולו חסד, ומשהבין שהדבר חסר שלח לי הקובץ עם המכתבים הנ"ל.
והנה הוא מצורף פה לשימושכם. 
יישר חילו ורוב תודה לו.
הצג קובץ מצורף קריינא דאגרתא - קדושה.pdf
 
 

יעקב1

משתמש ותיק
מענין שאני שאלתי לרבותי שליט"א ואמרו שלא לדבר מילה על כלום בנושא
גם שמעתי פעם מבן ר' יענקל'ה גלינסקי זצ"ל ואמר שאביו מעולם לא דיבר איתו ע"ז
אמנם ודאי יש הרבה שידברו מעט כנ"ל
איני יודע כמה יש להביא ראיה מהנהגת הח"ח מסיבות ברורות של שינוי העצום בין דורינו לדורו ורק גדולי הרבנים וכו' יודעים לשקול האם כיום כדאי או לא.
 

משולש

משתמש ותיק
בנוגע למה שכתבו כאן על ההבדל בין לשון הרע לבין קדושה.
מדוע באמת כשלונות בקדושה מייאשים את האדם וכשלונות בעבירות אחרות עובר עליו בקלות אם הוא לא בעל מדרגה גבוהה.
 

נבשר

משתמש ותיק
משולש אמר:
מדוע באמת כשלונות בקדושה מייאשים את האדם וכשלונות בעבירות אחרות עובר עליו בקלות אם הוא לא בעל מדרגה גבוהה.
אחרי דברי הרב @ספר וסופר מסתמא כקטן שאינו יודע טעם, אבל קודם כל ידיעת החומרה של האיסור שבד"כ נפוצה מאוד, והיותר נראה לי ע"ד לעיל שעניינים אלו הם נוגעים בעצמיות ופנימיות הנפש וע"כ ההרגשה בהם רבה וקובעת את כל מציאות האדם, ובזה האדם יכול להרגיש שישראל קדושים וכל פגם או נפילה מורגש מיד בנפש. וכשהייתי צעיר שמעתי שכל מעלה או מדרגה שאדם עומל להשיג לוקח זמן עד שזה בא לידי ביטוי והרגשה ברורה וקנין בנפשו באותה מעלה, משא"כ בענייני קדושה ושמירת העיינים (בצורה בריאה ומושכלת) התמורה בהרגשה ובקנין הקדושה התשלום הוא במיידי.
 

ASZ

משתמש רגיל
החברונע'ר אמר:
מעניין מאוד שהצפיות בנושא זה אדירות באופן לא פורפורצינאלי למספר התגובות שנכתבו בו..
זה רק מוכיח שאכן הציבור מסכים עם קו המחשבה הישבתי הותיק בנושא זה שיש דברים שצריך לדעת אותם אך לא לדבר עליהם..
ממש לא מסכים עם הפרשנות,
אני חושב שיש המון אנשים שהנושא כואב להם או עבור עצמם או עבור ילדיהם....
ומנסים למצוא כאן עצה ותושיה מה לעשות ואיך לטפל וכו' ולכן יש המון צפיות,
כי זהו נושא באמת כואב שלא מדברים עליו כמעט בכלל ביחס למשמעות שהוא תופס בחיינו,
אבל זה ממש לא מחייב שאנשים חושבים שלא צריך לדבר על הנושא
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
החברונע'ר אמר:
מעניין מאוד שהצפיות בנושא זה אדירות באופן לא פורפורצינאלי למספר התגובות שנכתבו בו..
זה רק מוכיח שאכן הציבור מסכים עם קו המחשבה הישבתי הותיק בנושא זה שיש דברים שצריך לדעת אותם אך לא לדבר עליהם..
ראיה קלושה. 
ייתכן להיפך ממש, שזה נושא שהציבור נבוך בו מאד, וממתין לראות עצות נכונות, בלי שיהיה לו דעה אישית.
 
 

שס כהן

משתמש חדש
ישראל גליס אמר:
דומני שהמאמר שלפנינו עוסק באחת הנקודות הקריטיות הכרוכות בטיפול בנושא הנידון שם, ואשמח אם תעלה את המאמר:

סיפור מרגש וכואב על קבלה

מאת: הרב יחזקאל שובקס
לפני שבועיים, במסגרת עבודתי בישיבות, ישבתי עם קבוצת בחורים בישיבה חסידית בירושלים. לצדי ישב ראש הישיבה, שסיפר לבחורים על משהו שהתרחש לפני מספר שנים עם אחד מתושבי השכונה שהיה מוכר היטב לבחורים. הלה, זכה רק לבן יחיד, יוסי נקרא לו, שבאותה תקופה היה בחור ישיבה מבוגר.
באחד הבקרים יצא האבא מהבית וגילה לתדהמתו שרכבו לא נמצא בחניה. עודו המום מן הגניבה לאור הירח, עלה בדעתו לעלות הביתה ולבדוק פרט נוסף, ואז גילה שהמפתח הרזרבי נעלם אף הוא.
מחשבה טורדנית התגנבה למוחו, שמא יוסי יקירו, שלמד לאחרונה נהיגה, ידו במעל. הוא הרים טלפון למשגיח התורן בישיבה ובקש לשוחח עם בנו. המשגיח לא הצליח לאתר את הבן בישיבה, וגם שמע מהחברים בפנימיה כי יוסי נעדר מהישיבה כבר מאמצע הלילה.
בתוך מספר דקות נפתח מסע החיפוש. לבו של האב הוביל אותו לכביש מעוגל ופתלתל לא הרחק מהבית. הוא צדק.
לבו צנח כשהבחין בשברי רכבו המפוזרים בתוך הוואדי. יוסי ז"ל נח שם מנוחת עולמים.
בתוך מספר שעות נחשף הסיפור המלא, שהצליח לזעזע אותי, כפי ששום דבר לא זעזע אותי לאחרונה.
באותו בוקר, חברו הקרוב של יוסי - מאיר, חילץ את עצמו מהמיטה בכוח, בשעה מאוחרת מאוד. כשהבשורה הנוראה הגיעה לישיבה, כולם הפנו את עיניהם למאיר, שעמד וגמגם שברי מילים. ברור היה לכולם שמאיר יודע משהו שכל האחרים לא יודעים.
בתוך שעה קצרה התקיים בירור מעמיק, והתברר כי מאיר היה שותפו של יוסי בתכנון המסע, והיה שם יחד איתו בדרכו האחרונה. בשעה ארבע לפנות בוקר, כך התברר, סטה הרכב מהכביש והידרדר לוואדי. הרכב ספג פגיעה קשה בצד הנהג, אך מאיר שישב בצד הימני הצליח להיחלץ מהרכב, לטפס במעלה הוואדי ולהגיע לכביש בריא ושלם. מתוך פחדו הנורא שמא יתגלה חלקו האפל בפרשה, חזר מאיר רגלית לישיבה, נכנס בשקט למיטתו, וקיווה להעלים לנצח את חלקו בסיפור.
הדו"ח הרשמי של אנשי ההצלה סיפר את הסיפור המחריד של התאונה. התברר, כי יוסי לא נפגע כלל בראשו או בלבו. הפגיעה היחידה היתה חתך גדול שנפער בבטנו, וע"פ ההערכה הרפואית ברור היה כי יוסי ז"ל היה עדיין בחיים במשך מספר שעות אחרי התאונה, בהן אפשר היה להציל אותו ולהשאיר אותו בארץ החיים, יחד עם אביו ואמו.
יוסי נפטר מאיבוד דם. מדויק יותר: יוסי נפטר בגלל השתיקה של מאיר, חברו הטוב ביותר.
*
הבחורים שהשתתפו בסדנה, הכירו את החלק הראשון של הסיפור, של בחור הישיבה מהשכונה שנהרג לפני כמה שנים כשנהג ברכב אביו. הם ידעו אפילו להוסיף שהאבא, ששיכל את בנו יחידו, חלה קשות שנתיים לאחר מכן ונפטר. אך את החלק השני, על חלקו של מאיר חברו בסיפור, לא ידעו. הם ישבו בהלם ועיכלו את משמעות הסיפור.
ואז שברתי את הדממה הכבדה, ושאלתי אותם שאלה פשוטה:
"מה לדעתכם היה גורם למאיר להתקשר מיד אחרי התאונה לאביו או למשגיח, לספר את הסיפור ולבקש עזרה דחופה?" כלומר: מה ציפה מאיר לשמוע ולהרגיש מהסמכות שעליו, שהיה גורם לו לא לפחד והיה מביא אותו לספר, באותו רגע קריטי, על מה שקרה?
עברתי על פני שלושים בחורים, אחד אחד, ונדהמתי לשמוע את התשובות. מתוך שלושים בחורים, עשרים וששה בחורים ענו תשובה דומה. כל אחד בסגנונו. כל אחד במילים אחרות. אבל התשובה היתה אותה תשובה, עם משמעות אחת ויחידה: "מאיר ציפה שלא יענישו אותו".
אתם קולטים? מילוי הציפיה המינמלית של מאיר - הצורך שלו בתחושת הבטחון שיקבלו את הווידוי שלו, יבינו אותו, ולא יענישו אותו - זה מה שהיה יכול למנוע את מותו של יוסי, את מחלתו ומותו של אביו לאחר מכן, את צערה העמוק והבלתי-ניתן לניחום של האלמנה והאם השכולה, ואת העובדה המחרידה שלשלושה אנשים בעולם כבר לא יהיה דור המשך לעולם.
*
אתם מכירים אותי כמי שכותב לפעמים גם סיפורים שלא היו במציאות... ואולי אתם לא בטוחים באמיתות הסיפור הזה. אז אני מרגיש חובה להצהיר בפניכם שהסיפור הזה אמיתי, במלואו. הסדנה, הראש-ישיבה, הסיפור, ההיכרות של הבחורים עם הסיפור, והתגובות שלהם. ומאז אותו מפגש אני מוצף במחשבות. פתאום אני מבין עוד יותר עד כמה נמוכה הציפייה של הילדים שלנו מאיתנו, כהורים ומחנכים, ועל אף זאת, במקרים רבים הם לא מקבלים את המענה מצדנו.
לא תמיד הם מרגישים בטוחים שהציפיה שלהם מאיתנו תתממש, ובגלל זה יכול מאוד להיות שהם לא מספרים לנו המון דברים. הם לא מספרים לנו כשהם עומדים מול ניסיון קשה. הם לא מספרים לנו כשמשהו קורה להם, והם לא מבינים איך ולמה זה קורה להם. הם לא מספרים לנו כשהם נפלו לחטא ולא יודעים איך להיחלץ ממנו. הם לא מספרים לנו כשברגע חלש הם נגררו אחר חבר לא טוב, ועכשיו לא מצליחים להתפטר ממנו. הם לא מספרים לנו כשמשהו רע מאוד קורה להם, בגלל שיש להם תחושת אשמה שאולי יש להם חלק בדבר הרע הזה שקורה להם.
ובכל פעם שהם מסתירים מאיתנו מידע חיוני כזה, משהו נוסף עלול 'למות' אצלם, ח"ו.
*
לאחר תשע עשרה שנים בהם אני עוסק בתחום החינוך, כר"מ בישיבה, כמנהל חיידר, וככותב מאמרים וסיפורים חינוכיים, אני יכול לומר בוודאות גדולה, שלפעמים, כל מה שצריך כדי לתת את הביטחון לילד שלך, זה לשדר לו את המסר הזה:
"ילדי יקירי,
מה שרק יהיה איתך, תמיד תרגיש חופשי לפנות אלי. אני מבטיח לך בלי"נ, שאף פעם לא אאשים אותך. תמיד אבין אותך, ותמיד אעניק לך את כל התמיכה שבעולם".
לא. הוא לא מצפה שתמיד נצדיק את המעשה שלו. הוא גם לא חושב שבכל מצב שהוא, נסכים איתו. אבל הוא כן מצפה בכל נפשו שאף פעם לא נהיה נגדו. שתמיד פשוט נהיה איתו!
תחושת הבטחון הזו עשויה לשנות לו את החיים, ולהעניק לו (ואולי גם לחבר שלו) את המתנה הגדולה ביותר של החיים.
*
ובכן, מה שאני רוצה לבקש ממכם, זה דבר אחד בלבד. תעבירו את המייל הזה לכמה שיותר אנשים. זה מסר חשוב וחיוני מדי מכדי שתשאירו אותו רק לעצמכם... תשתפו את המסר הזה עם כמה שיותר אנשים שהם ובני משפחותיהם (והחברים שלהם) חשובים לכם.
הסיפור אכן אמיתי ואני מכיר את המשפחה הזו רק לפי מה שידוע לי הוא לא בו יחיד
 
נחמן הקטן אמר:
לדעתי, חובה גמורה על כל אב להודיע לבנו את כל פרטי ההלכות וממה צריכים להזהר.

מספיק בחורים נופלים הרבה מחוסר ידיעה, [ולאחמ"כ קשה להם לפרוש].
צריך לעשות לזה סוף !!! סוף !!!!

והמשתמט מזה מה שבירך "ברוך שפטרני מענשו שלזה" שקרים דיבר, כי עוונות בניו תלויים בקולרו.

[גם בחורים שיודעים, אינם יודעים "בדיוק", וב"קל" מורים לעצמם היתרים שונים בספיקות, וכן להפך מחמירים בדברים שאין בהם צורך, ואכמ"ל, וכו'].
גם אני מצטרף לזה. חובה על כל אב לעשות עם בנו שיחה לפני הבר מצוה וללמדו ההלכות בזה, מה אסור, כמה זה חמור וכמה אסור בשום אופן להשלים ולחיות עם זה.

אבל באותה עת - עליו ללמדו את גודל החשיבות להיות בשמחה תמיד על כל נקודה טובה, ושדווקא ע"י השמחה ניצלים מאותו עוון - שכל עניינו וחומרתו וטומאתו היא בגלל היותו מפיל לעצבות שעל ידה מאבדים את הכח לקיים את התורה.

וכמובן שיש ללמד גם את העובדה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, אבל אין להיות כהטועים המסתפקים רק בזה, ומפקירים את מי שקשה לו ללמוד הרבה.
 

משולש

משתמש ותיק
אני מכיר מישהו שניסה להסביר לבן שלו אחרי הבר מצוה את פרטי ההלכות הנצרכות.
אבל הבן היה סקרן מאוד והתחיל לשאול הרבה שאלות עד שהאבא אמר לו "אוקיי אני רוצה לברר עוד ואחר כך אענה לך".
הוא התייעץ עם היועץ בת"ת מה לעשות והוא אמר לו "למה בכלל פתחת את הנושא, הילד עדיין לא בשל וכו' וכו'".
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
בארה"ב הוציא לאחרונה איזה ר"מ מדריך לאב איך להעביר את המסר בשיחה הראשונה והאחרונה הזאתי,
יש לו גם הסכמות והמלצות, כתובת האתר (להזמנות ולהתרשמות) www.bigtalks.org
היות ובנטפרי זה חסום אין לי גישה לזה (צ"ע למה זה חסום - שיחסמו גם את האשכול הזה?),
מישהו כאן מכיר את החוברת ויכול לחוות דעתו בענין ?
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
מרדכי מצפון אמר:
בארה"ב הוציא לאחרונה איזה ר"מ מדריך לאב איך להעביר את המסר בשיחה הראשונה והאחרונה הזאתי,
יש לו גם הסכמות והמלצות, כתובת האתר (להזמנות ולהתרשמות) www.bigtalks.org
היות ובנטפרי זה חסום אין לי גישה לזה (צ"ע למה זה חסום - שיחסמו גם את האשכול הזה?),
מישהו כאן מכיר את החוברת ויכול לחוות דעתו בענין ?



מצטרף לבקשה הנ"ל
 

אלעזר בונים

משתמש חדש
קשה להוסיף, אחרי דבריו הנפלאים של הרב @ספר וסופר , אך אציין לנקודה אחת. יש לברר את האופן הנכון לדבר בנושא, בתוך הפרהסיא של ביהמ"ד. (ודומני שהוא שיחי' התייחס רק לשיחות באווירה אישית יותר.) ובזה קבלתי מרבותי, שהאופן הנכון , (ואליבא דאמת גם המדויק יותר,) לדבר בעניין, הוא לדבר על עניינו של יוסף המתבהר מתוך פרשיות התורה, היאך הוא שומר את כל שפע מצרים למטרתו, וכו'. ומתוך כך לעמוד, על חובת האדם לנצל את כלל הכוחות שניתנו לו, ולשמור אותם לתכליתם. (באופן זה, הכח להיות אב, נמצא במקומו הנכון, כמייצג של כל כח החיים הנובע אצל האדם, שנמצא אצלו למטרה מסויימת וכו'.) 
יעזרנו ה', ויתן חכמה בליבנו, לדבר דיבורי אמת ללבבות שברים, להחיות רוח שפלים ולב נדכאים.
 
 

משולש

משתמש ותיק
בקישור דלעיל הובאו דברי הזוהר שהתאווה הגשמית היא מביאה "חדוותא דשמעתתא"
ואשמח לדעת אם מישהו יודע איך זה באמת עובד שהדברים האלו מביאים שמחת התורה, ולא רק שהם מביאים אלא שבלעדי התאווה לא היה שמחה בלימוד התורה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אלעזר בונים אמר:
קשה להוסיף, אחרי דבריו הנפלאים של הרב @ספר וסופר , אך אציין לנקודה אחת. יש לברר את האופן הנכון לדבר בנושא, בתוך הפרהסיא של ביהמ"ד. (ודומני שהוא שיחי' התייחס רק לשיחות באווירה אישית יותר.) ובזה קבלתי מרבותי, שהאופן הנכון , (ואליבא דאמת גם המדויק יותר,) לדבר בעניין, הוא לדבר על עניינו של יוסף המתבהר מתוך פרשיות התורה, היאך הוא שומר את כל שפע מצרים למטרתו, וכו'. ומתוך כך לעמוד, על חובת האדם לנצל את כלל הכוחות שניתנו לו, ולשמור אותם לתכליתם. (באופן זה, הכח להיות אב, נמצא במקומו הנכון, כמייצג של כל כח החיים הנובע אצל האדם, שנמצא אצלו למטרה מסויימת וכו'.) 
יעזרנו ה', ויתן חכמה בליבנו, לדבר דיבורי אמת ללבבות שברים, להחיות רוח שפלים ולב נדכאים.

יש לציין, שעיקר מש"כ על איך שאני נוהג לדבר, לא נסובו על דיבור לגיל הבר מצווה
אני דיברתי על המשך החיים, בגילאים של ישיב"ג
ולאו דוקא על יצר של השחתה וכו', אלא על כל יצרא דעריות

והדבר ברור, שאע"פ שהיצר הוא סוגיא שנוגעת לכל אחד, הסערה שסביבו לא נוגעת לכל אחד, ויש שעברו את ימי הבחרות מבלי ליפול למלתעותיו כמעט אף פעם אחת, אולם יש הרבה מאוד שזקוקים לזה, ויש שזקוקים נואשות, מי פחות ומי יותר

והענין הוא, שראיתי שיש הרבה בחורים שאין להם עולם פנימי מפותח דיו, וכל העסק סביב היצר מאוד גולמי
וממילא, או שנלחמים בעצמם בדרך מתסכלת, או שמתייאשים ומשלימים עם המצב באופן שמעלה זעזוע
ומחוסר הכוונה ראויה, כל החשיבה שסביב היצר וחיילותיו, רצון התורה ודרך השם, מקבלים עמימות, הגישה לעצמו נהיית יותר ויותר חילונית, וחסרת כל גבהות ורוממות תורנית

ובכלל, כל העסק שסביב הנפש, והיצר בכללו, ראוי להיות מועבר ברמה תורנית גבוהה, וראוי לחנך את התלמידים לגשת לעצמם ולעולמם בצורה הרבה יותר חכמה ממה שנפוץ, ובדורנו הדבר הזה הכרחי, בהיות כל לוחות המודעות והעיתונות וכלל הציבור מוצף בחומרים רבים, ואין בבית המדרש מספיק תשובות להביע את דרך התורה ברמה שמשתווה אינטלקטואלית לתכנים האחרים, וחבל
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
ובכלל, כל העסק שסביב הנפש, והיצר בכללו, ראוי להיות מועבר ברמה תורנית גבוהה, וראוי לחנך את התלמידים לגשת לעצמם ולעולמם בצורה הרבה יותר חכמה ממה שנפוץ, ובדורנו הדבר הזה הכרחי, בהיות כל לוחות המודעות והעיתונות וכלל הציבור מוצף בחומרים רבים, ואין בבית המדרש מספיק תשובות להביע את דרך התורה ברמה שמשתווה אינטלקטואלית לתכנים האחרים, וחבל

אני מזדהה עם מה שכתבת, אך לדעתי זה לא רק ה'רמה'.
השאלה היא, מה הסיבה 'שאין בבית המדרש מספיק תשובות להביע את דרך התורה ברמה שמשתווה אינטלקטואלית לתכנים האחרים'?
כשנאתר זאת, "אולי" יהי' אפשר לעשות שינוי מבורך.
יש לי כיווני מחשבה בנידון, אשמח קודם לשמוע ממע"כ את נקודת מבטו.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
ספר וסופר אמר:
ובכלל, כל העסק שסביב הנפש, והיצר בכללו, ראוי להיות מועבר ברמה תורנית גבוהה, וראוי לחנך את התלמידים לגשת לעצמם ולעולמם בצורה הרבה יותר חכמה ממה שנפוץ, ובדורנו הדבר הזה הכרחי, בהיות כל לוחות המודעות והעיתונות וכלל הציבור מוצף בחומרים רבים, ואין בבית המדרש מספיק תשובות להביע את דרך התורה ברמה שמשתווה אינטלקטואלית לתכנים האחרים, וחבל

אני מזדהה עם מה שכתבת, אך לדעתי זה לא רק ה'רמה'.
השאלה היא, מה הסיבה 'שאין בבית המדרש מספיק תשובות להביע את דרך התורה ברמה שמשתווה אינטלקטואלית לתכנים האחרים'?
כשנאתר זאת, "אולי" יהי' אפשר לעשות שינוי מבורך.
יש לי כיווני מחשבה בנידון, אשמח קודם לשמוע ממע"כ את נקודת מבטו.
יש לזה כמה גורמים

אולם בגדול, תשובת דבר זה נכללת במילותיו המתומצתות של בעל המסלת ישרים [מועתק מויקיטקסט כצורתו..]:
אך מעטים יהיו מן המין הזה אשר יקבעו עיון ולמוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות, ועל כל שאר חלקי החסידות. ולא מפני שאין דברים אלה עקרים אצלם, כי אם תשאל להם, כל אחד יאמר שזהו העיקר הגדול. ושלא ידומה חכם, שיהיה חכם באמת, שלא יתבררו אצלו כל הדברים האלה. אך מה שלא ירבו לעיין עליו הוא מפני רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם, שלא יראה להם צורך להוציא בעיונם זמן רב. ולא ישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין כי אם אצל אותם שאין שכלם כל כך דק, וקרוב להיות גס, שאלה תראה אותם שוקדים על כל זה ולא יזוזו ממנו, עד שלפי המנהג הנוהג בעולם, כשתראה אחד מתחסד, לא תוכל לימנע מלחשוד אותו לגס השכל.
כלומר, הסיבה הפשוטה שחכמת הנפש והיצר לא מפותחת שכלית, היא בגלל שבעלי השכל לא מפתחים אותה.
והסיבה שהם לא מפתחים אותה, זה בגלל שהם לא חושבים שיש בה חכמה.
ולענייננו - הם חושבים, שאת החכמה של התורה בענין זה ניתן למצוא גם במקומות שמחוץ לתורה, אבל בתורה עצמה אין די חכמה בשביל זה, וודאי לא בצורה פרקטית.

וכמובן על כגון זה נאמר גם המשך דבריו [ומן ענין החסידות בכלל, נעתיק לעבודת הנפש]: 
ואולם, תולדות המנהג הזה רעות מאד לחכמים ולבלתי חכמים, כי גורם שמאֵלֶּה ומאֵלֶּה יחסר החסידות האמיתי, ויהיה יקר מאד למצוא אותו בעולם. כי:
  • יחסר מן החכמים למיעוט עיונם בו,
  • ויחסר מן הבלתי חכמים למיעוט השגתם אותו,
עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה.
 
והחסידות האמיתי, הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו. כי זה דבר פשוט, "מילתא דלא רמיא עליה דאינש, לאו אדעתיה". ואף על פי שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו, אם לא יעסוק בהם, יראה פרטיו ולא יכירם, יעבור עליהם ולא ירגיש בם. ראה, כי אין דברי החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות כשינה והקיצה, הרעב והשבע, וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו. אלא, ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם, ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם, ולא יחסרו דרכים להרחיק מפסידיהם. אם כן, אפוא, איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה, לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקיימם? מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם, אם לא יבקשנה?!
 

משולש

משתמש ותיק
עוד אוסיף מה ששמעתי ממבינים בעניין:
התאווה של האיש ניזונת משני דברים: מעט צורך פיזי ורוב רובה צורך נפשי. (נניח 15/85%)
הצורך הנפשי הוא הטבע שטבע הקב"ה באיש להיות נותן/מעניק/תומך/אוהב/משען/מחזק עבור אשה המיוחדת לו. (וכנגד זה נבראה האשה עם הצד המשלים של אותם כוחות: מקבלת/מוענקת/נתמכת/נאהבת/נשענת/מתחזקת מבעלה).

כאשר הבעל ממלא את יעודו הנ"ל זה מיסב לו עונג נפשי גדול בהרגשת הגבריות שלו. (וגם אשתו נהנית מזה מאוד) ואינו צריך כל כך לדברים פיזיים בשביל להרגיש את הסיפוק.
וכאשר הוא לא עושה כן, אלא מתנהג כמקבל או חי לעצמו - נהיה לו חסר נפשי בהרגשת הגבר והוא מדמיין שדברים פיזיים יתנו לו את זה, והוא מתאכזב כל הזמן כשהוא מרגיש שככל שהוא שותה כך הוא נהיה צמא יותר.

===========
עד כאן שמעתי.
מכאן מה שאני הוספתי על זה:

לאורך התורה אנחנו רואים שהתורה היא מהווה עבורנו אשה מאורסת/נשואה. (לא יודע אם לומר "כביכול" או לא, לכאורה המטרה שזה ממש בת הזוג שלנו).

תורה צוה לנו משה מורשה = מאורסה קהלת יעקב.
ביום חתונתו - זה מתן תורה.
אשת חיל מי ימצא - כל הפרק על התורה.
לאורך ספר משלי כל אשה המוזכרת שם הולך גם על אשה בשר ודם וגם על התורה.
המדרש על המשכן כותב שהתורה היא בת מלך שניתנה לנו על ידי המלך הקב"ה והוא לא היה יכול להפרד ולכן היה צריך משכן.

לפי הנאמר לעיל, יש צורך שאנחנו נתן ונעניק את תשומת לבנו ואת כל מחשבותינו ולבנו לתורה, נתינה והענקה זו תיעשה בצורה של השלמת החסר של התורה (כאן אולי כן מתאים כביכול, למרות שגם בזה לכל אחד יש את התורה שלו ושם הוא צריך להיות הנותן והמעניק. והתורה כביכול חסרה וצריכה אותנו. )

וזה אולי הפשט של הזוהר שחדוותא דשמעתתא נבנית עי"ז, היות וגם הקשר בינינו לבין ה"שמעתתא" צריך להיות קשר של בני זוג נשואים
 

אתהלך

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
ובכלל, כל העסק שסביב הנפש, והיצר בכללו, ראוי להיות מועבר ברמה תורנית גבוהה
אני חושב שזה עונה על זה
ישראל גליס אמר:
ראיתי את המאמר הזה
ואשמח שחו"ר הפורום יעברו על הדברים ויחוו דעה בכל הענין
ואיך שאיך לומדים את הסוגיא 'יצרא דעריות' [לכל ענפיה]

שמירת העינים מתוך למידת כוחות האדם.pdf


זה מאמר נפלא וייחודי מאוד שלא ראיתי כמותו. ולעניות דעתי מצווה גדולה לפרסמו
 

אתהלך

משתמש ותיק
אתהלך אמר:
זה מאמר נפלא וייחודי מאוד שלא ראיתי כמותו. ולעניות דעתי מצווה גדולה לפרסמו
וזו תוספת חשובה מאוד למאמר
משולש אמר:
עוד אוסיף מה ששמעתי ממבינים בעניין:
התאווה של האיש ניזונת משני דברים: מעט צורך פיזי ורוב רובה צורך נפשי. (נניח 15/85%)
הצורך הנפשי הוא הטבע שטבע הקב"ה באיש להיות נותן/מעניק/תומך/אוהב/משען/מחזק עבור אשה המיוחדת לו. (וכנגד זה נבראה האשה עם הצד המשלים של אותם כוחות: מקבלת/מוענקת/נתמכת/נאהבת/נשענת/מתחזקת מבעלה).

כאשר הבעל ממלא את יעודו הנ"ל זה מיסב לו עונג נפשי גדול בהרגשת הגבריות שלו. (וגם אשתו נהנית מזה מאוד) ואינו צריך כל כך לדברים פיזיים בשביל להרגיש את הסיפוק.
וכאשר הוא לא עושה כן, אלא מתנהג כמקבל או חי לעצמו - נהיה לו חסר נפשי בהרגשת הגבר והוא מדמיין שדברים פיזיים יתנו לו את זה, והוא מתאכזב כל הזמן כשהוא מרגיש שככל שהוא שותה כך הוא נהיה צמא יותר.

===========
עד כאן שמעתי.
מכאן מה שאני הוספתי על זה:

לאורך התורה אנחנו רואים שהתורה היא מהווה עבורנו אשה מאורסת/נשואה. (לא יודע אם לומר "כביכול" או לא, לכאורה המטרה שזה ממש בת הזוג שלנו)....

וזה אולי הפשט של הזוהר שחדוותא דשמעתתא נבנית עי"ז, היות וגם הקשר בינינו לבין ה"שמעתתא" צריך להיות קשר של בני זוג נשואים
ויש לציין בזה דברי הרמח"ל אדיר במרום עמ' עא: "ואודיעך בכאן סוד גדול, כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו, וכו' " עכ"ל. הרי שהתורה באמת מתחזקת ונשלמת ע''י לומדיה.
וכן יש עוד מאמרים בענין זה, וכגון מה שנאמר לבית יוסף שלימודם נחשב כקישוט כלה וכו', וידוע המעשה מהספדו של אותו ת"ח שהתמסר ללמוד מסכת חגיגה, שהתורה נדמתה כאשה והספידתו עיי"ש
והכלל שהתורה היא בריאה מציאותית רוחנית עליונה, שמקבלת הנאה ותועלת מלומדיה 


ובעיקר הפשט של הזוהר שחדוותא דשמעתתא נבנית עי"ז, נראה פשוט שהוא היסוד הנפשי של סקרנות ודחף להתחברות אל החלק החסר לי (בהבנה או באישיות) 
 

הסקרן

משתמש רגיל
שח לי תלמידי שבהיותו בן 14 פלוס בישיבה קטנה הוא לא ידע מהלכות צניעות וקדושה הוא רק ידע שאסור להסתכל על נשים אבל הוא לא ידע על פגם הברית והוא לא נכשל לעולם עד שבישיבה שהמגיד שיעור בהלכה למד איתם סימן ג שולחם ערוך והמגיד שיעור עשה מזה דרמה וצעק מורי ורבותי זה העבירה הכי חמורה רוה הצרות של הדור קוראים בגלל זה ובמשך שעה שלימה דיבר בחומרת הפגם מאז התלמיד מספר שהוא נכנס לעולם חדש פתאום יש לו מחשבות תדיר סביב פגם הברית לאחר חודשיים הוא התחיל לפגום ללא הפסקה בלא יכולת שליטה ככה במשך שנים 
האם המגיד שיעור הזה מישיבתו של הבחור יכול לבוא ולומד ידי לא שפכה את הדם הזה???????
כדאי שהסיפור יתפרסם בשביל שכל מגידי השיעורים למינהם יחשבו לפני שהם מוציאים מילה מהפה
 
 

משולש

משתמש ותיק
הסקרן אמר:
שח לי תלמידי שבהיותו בן 14 פלוס בישיבה קטנה הוא לא ידע מהלכות צניעות וקדושה הוא רק ידע שאסור להסתכל על נשים אבל הוא לא ידע על פגם הברית והוא לא נכשל לעולם עד שבישיבה שהמגיד שיעור בהלכה למד איתם סימן ג שולחם ערוך והמגיד שיעור עשה מזה דרמה וצעק מורי ורבותי זה העבירה הכי חמורה רוה הצרות של הדור קוראים בגלל זה ובמשך שעה שלימה דיבר בחומרת הפגם מאז התלמיד מספר שהוא נכנס לעולם חדש פתאום יש לו מחשבות תדיר סביב פגם הברית לאחר חודשיים הוא התחיל לפגום ללא הפסקה בלא יכולת שליטה ככה במשך שנים 
האם המגיד שיעור הזה מישיבתו של הבחור יכול לבוא ולומד ידי לא שפכה את הדם הזה???????
כדאי שהסיפור יתפרסם בשביל שכל מגידי השיעורים למינהם יחשבו לפני שהם מוציאים מילה מהפה

יתכן שעד גיל 14 זה לא היה לו ואחר כך הגוף שלו התפתח וזה כן הגיע.
בנוסף עד אז הוא לא ידע שיש דברים בינו לבינה, ואולי בצורה שהמג"ש אמר היה משהו שסקרן אותו לבדוק לעומק את העניינים. 

 
 

משולש

משתמש ותיק
ברזלים אמר:
שמעתי פעם מאיזה מומחה, שילד שקיבל חום ואהבה בילדותו פחות יכשל בזה. כך שיתכן שצריך יותר להשקיע בהורים מאשר בילד..
צודק מאוד.
מה שאני שמעתי הוא שבגיל ההתבגרות יש המון שינויים פיזיים ורגשיים אצל הבחור, והמתח הזה מאוד קשה לו ומצד שני הפורקן של הכשלון מרגיע לזמן מה, ואז הוא מתרגל להרגעה הזו בהיעדר משהו אחר שיעזור לו.

 
 

הסקרן

משתמש רגיל
בקשר לתגובת משולש
זה היה לו ובגדול עוד לפני בר מצווה יצר התאווה פיעפע בו הרבה לפני רק שחצי שנה לפני הבר מצווה הוא התחיל להיות רציני בעבודת ה והוא אמר לי שהוא הבין בהגיון שלו בלי שיאמרו לו שההתעסקות באותו מקום לא מסתדרת עם ירא שמים וככה הוא עשה שטייגען שהנושא של התאווה שהיה לו לפני הבר מצווה יצא מהתחום בדיוק כמו שהנושא של הבטלה והקריאת ספרים יצאו מתחומו מדובר בבן עליה ממש
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית