איזו עצה נטל אאע"ה על המילה

דברי יושר

משתמש ותיק
ברש"י בתחילת הפרשה הביא, שממרא זכה שנגלה הקב"ה לאברהם בשטחו, בגלל שהוא נתן לאברהם עצה על המילה.

ונשתברו על כך קולמוסים רבים,
איזו עצה היה צריך אברהם לקבל, וכי ס"ד שהיה לאברהם אבינו ספק אם לקיים את מצוות המילה?

ושמעתי מחכ"א לפרש בפשוטו,
שמכיוון שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם,
לא יכול היה אברהם אבינו לכרות ברית עם הקב"ה, לפני שהוא מקבל את רשותם, שהרי בכריתת הברית הוא מכחיש ומבטל את הברית שכרת איתם.

ובזה עולה יפה, שמכיוון שהם אפשרו לאברהם לכרות את הברית עם הקב"ה, לכך נתקיימה ברית זו דווקא אצלם.
 

לענ''ד

משתמש ותיק
ממש דברי יושר.
אך עדיין קשה לקבל הדבר שמוגבל הוא בברית עם הקב"ה מחמת בריתו איתם.
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
קצת קשה אם כן למה לא כתוב שנטל רשות מהם ועוד התשובות שנתנו לו מצד כדאיות ותו לא
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
מהמדרש המכונה אגדת בראשית פרק יט ד"ה וירא אליו, משמע שהתייעץ איתם בנוגע לעשיית המילה.
ומה ראה להגלות לו באלוני ממרא, אלא יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאינו מקפח שכר כל בריה, שלשה אוהבים היה לו, ענר אשכל וממרא, וכיון שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם מול את עצמך, נטל מהם עצה, אמר ענר בעל מום הוא מבקש לעשותך, עם אדם יציר כפיו לא שמר אמונה, ועמך הוא משמר אמונה, הניחו והלך לו אצל אשכול, ואמר לו כך אף הוא, אין אתה יודע, מסורס הוא מבקש לעשותך בעולם שיהיו קרוביהן של מלכים שהרגת באין עליך ומסרסין אותך, ואין את יכול לברוח מהן, הניחו והלך אצל ממרא, א"ל אוהבי אמר לי למול, אמר לו ממרא ועדיין אתה עומד ותוהא לא עשו אותך חתיכות חתיכות, רמ"ח אברים שעליך הציל מן האש, ומקצת מן אבר אחד אתה עומד ומתקשה ליתן לו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת לו עצה טובה שימול, חייך שאני נראה לו בתחומך, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא, ומנין שנטל מהם עצה לימול, שנאמר והם בעלי ברית אברהם (בראשית יד יג).
וראיתי שהקדימוני הת"ח בזריזותם...
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אכן, השיח שם במדרש הוא מצד כדאיות,
השאלה היא רק למה אברהם בכלל הלך להתייעץ איתם, וכי היה לו ספק בדבר?

ע"כ אמר אותו חכם, שאברהם הלך לדבר איתם משום שהיה מחוייב לכך,
וענר ואשכול כנראה גם הסכימו לו, אך יעצו לו שלא כדאי לו, ואילו ממרא תמך בהתלהבות.
 

לענ''ד

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
לא יכול היה אברהם אבינו לכרות ברית עם הקב"ה, לפני שהוא מקבל את רשותם, שהרי בכריתת הברית הוא מכחיש ומבטל את הברית שכרת איתם.
לענ''ד אמר:
ממש דברי יושר.
אך עדיין קשה לקבל הדבר שמוגבל הוא בברית עם הקב"ה מחמת בריתו איתם.
למה?

הלב לא נותן לקבל זאת זה הכל.
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לענ''ד אמר:
דברי יושר אמר:
לא יכול היה אברהם אבינו לכרות ברית עם הקב"ה, לפני שהוא מקבל את רשותם, שהרי בכריתת הברית הוא מכחיש ומבטל את הברית שכרת איתם.
לענ''ד אמר:
ממש דברי יושר.
אך עדיין קשה לקבל הדבר שמוגבל הוא בברית עם הקב"ה מחמת בריתו איתם.
למה?
הלב לא נותן לקבל זאת זה הכל.
בכל אופן, אשמח אם תצליח לבאר לי את הרגשות לבך,
בתקווה שדברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב...

(ברור שהיום, אחרי שאנחנו מחויבים לקב"ה, זו מחויבות שקודמת להכל, וכל ברית שנכרות עם מישהו היא מגיעה אחרי, ובדרגה הרבה יותר נמוכה מהברית עם הקב"ה. אבל אאע"ה לא היה מחויב לכרות ברית עם הקב"ה, והיה יכול להישאר כמו נח ושם ועבר ושאר הצדיקים שלפניו, ועל כן, אם כרת ברית עם אדם, לכראורה זה מעכב אותו מלכרות עם הקב"ה)
 
 

חימקו

משתמש ותיק
במדרש שאני ראיתי, באמת נראה שהוא לא בא להתייעץ איתם, אלא רק גילה להם.

מדרש אגדה (בובר) בראשית (פרשת לך לך) פרק יד פסוק יג
והם בעלי ברית אברם. כשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שימול עצמו גילה הדבר לענר ואשכול, אמרו לא אינו ראוי לזקן כמותך שימול, אבל ממרא אמר לו עשה מה שאמר לך הקדוש ברוך הוא שהוא הצילך מכבשן האש, לפיכך כששמע העצה של ממרא קיים עצתו, לפיכך לא נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בעת שמל, אלא באלוני ממרא, שנאמר וירא אליו ה' וגו:
 

לענ''ד

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
לענ''ד אמר:
דברי יושר אמר:
לא יכול היה אברהם אבינו לכרות ברית עם הקב"ה, לפני שהוא מקבל את רשותם, שהרי בכריתת הברית הוא מכחיש ומבטל את הברית שכרת איתם.

למה?
הלב לא נותן לקבל זאת זה הכל.
בכל אופן, אשמח אם תצליח לבאר לי את הרגשות לבך,
בתקווה שדברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב...

(ברור שהיום, אחרי שאנחנו מחויבים לקב"ה, זו מחויבות שקודמת להכל, וכל ברית שנכרות עם מישהו היא מגיעה אחרי, ובדרגה הרבה יותר נמוכה מהברית עם הקב"ה. אבל אאע"ה לא היה מחויב לכרות ברית עם הקב"ה, והיה יכול להישאר כמו נח ושם ועבר ושאר הצדיקים שלפניו, ועל כן, אם כרת ברית עם אדם, לכראורה זה מעכב אותו מלכרות עם הקב"ה)

התיישב על ליבי
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בבראשית רבה וילנא הנוסח הוא הלך ונמלך, כעין מה שציטטו לעיל.
 
דברי יושר אמר:
ושמעתי מחכ"א לפרש בפשוטו,
שמכיוון שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם,
לא יכול היה אברהם אבינו לכרות ברית עם הקב"ה, לפני שהוא מקבל את רשותם, שהרי בכריתת הברית הוא מכחיש ומבטל את הברית שכרת איתם.

ובזה עולה יפה, שמכיוון שהם אפשרו לאברהם לכרות את הברית עם הקב"ה, לכך נתקיימה ברית זו דווקא אצלם.
גם אם נניח שהיה איזשהו צורך אחר ליטול עצה בענין הברית,
עדיין יש בכלל דבריך הסבר נאה למה אברם נטל את העצה דוקא מענר אשכול וממרא, שיחודיותם לענין זה היא בכך שהם בעלי בריתו, ולכך הם היועצים לענין 'ברית אברם'.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
גור אריה בראשית פרשת וירא פרק יח
ועוד יש לפרש מפני שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם (לעיל יד, יג), ודרך בעלי ברית שלא יעשה האחד שום דבר בלא דעת חבירו, שצריך להמלך בו, ולא שהוא מחוייב לעשות מה שיאמר לו חבירו, אלא שאין רשאי לעשות בלא דעתו, ואחר כך יעשה מה שירצה, ולפיכך הוצרך להמלך בהם מפני הברית לבד, והשתא לא הוי דבר נגד כבוד המקום אחר שהחיוב מצד הברית:
 

חיצי גיבור

משתמש רגיל
בפשטות מלשון המדרש ובפרט ממה שיעצו לו ענר ואשכול נראה שהתייעץ אם נצטווה גם הוא עצמו בזה או רק זרעו משום שהוא פטור מחמת פיקוח נפש (ובתוס' סנהדרין ע"ד: ד"ה בן נח נראה דלא אצטריך "וחי בהם" אלא רק כי היכי דלא נילף שאר מצוות מרוצח ונערה המאורסה) או מחמת גילו המופלג שלא יעמוד בחתך המילה, או מחמת אויביו שירדפהו בהיותו חלוש ויהרגהו. וכן נראה ממה שהשיבו לו ענר ואשכול כדאיתא במדרש בדברי אשכול (א"ל אשכול: אתה זקן. אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה, ולא תוכל לסבול ותמות) או כדאיתא במדרש בדברי ענר (א"ל ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך, שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח מפניהם) ורק ממרא נתן לו עצה שיסמוך על מי שציווהו שלא יארע לו כל נזק וכדברי המדרש.

ובדרך פלפול וצחות אפשר לבאר בזה עוד ע"פ מה דאיתא בגמ' חגיגה איתא: אברהם תחילה לגרים, ובתוס' שם בד"ה תחילה כתב וז"ל: שנצטווה על המילה טפי מכל אותם שלפניו. ומשמע מתוס' שע"י המילה נעשה אברהם גר וזהו תחילה לגרים. וא"כ אפשר דלכן ביקש עצה על המילה, שהרי דין הוא שגר שנתגייר, בי"ד מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה, וכדפסק הרמב"ם בפי"ג מאיסורי ביאה, וכדי לקיים דין זה שיהיה מוחלט אצלו שמקבל עול הגרות בשלמות הלך אברהם ונתייעץ על המילה לשמוע עול המצווה והטרח שיש בעשייתה.

והתי' שתי' לעיל במחילה אין בזה טעם, הלא הקב"ה ציווהו על כך!!
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
חיצי גיבור אמר:
והתי' שתי' לעיל במחילה אין בזה טעם, הלא הקב"ה ציווהו על כך!!
אי אפשר להכריח את השני לכרות אתך ברית,
משום שברית מהותה התקשרות בין שני צדדים,
וכמו מה שידוע מהגרי"ז, שלמרות שאאע"ה קיים את כל התורה, הוא לא עשה ברית עד שנצטווה, משום שלצורך כריתת ברית צריך את שני הצדדים,
כך גם להיפך, אי אפשר לכרות ברית בלי הצד של אברהם, משום שאז אין כאן ברית.

וכך גם כשניתנה התורה לעם ישראל, הקב"ה שאל אותם האם הם רוצים לקבל אותה או לא, ולא נתן להם בעל כרחם, משום שא"א להכריחם לבוא בברית.
 

חיצי גיבור

משתמש רגיל
הקב"ה ציווה אותו לכרות עמו ברית. וגם אם נניח שלא היה מחויב בזה, וכי העדיף את הברית עם ענר ואשכול מאשר עם בורא עולם? וא"ת שלא היה יכול לכרות ברית עם הבורא בלי האישור של ענר אשכול וממרא כיוון שהיה מחויב להם בברית שכרת עמם, מלבד שזה מופרך וחסר טעם, הלא ענר ואשכול לא הסכימו לו וא"כ איך הפר את בריתו איתם לבסוף..
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
חיצי גיבור אמר:
הקב"ה ציווה אותו לכרות עמו ברית. וגם אם נניח שלא היה מחויב בזה, וכי העדיף את הברית עם ענר ואשכול מאשר עם בורא עולם? וא"ת שלא היה יכול לכרות ברית עם הבורא בלי האישור של ענר אשכול וממרא כיוון שהיה מחויב להם בברית שכרת עמם, מלבד שזה מופרך וחסר טעם, הלא ענר ואשכול לא הסכימו לו וא"כ איך הפר את בריתו איתם לבסוף..
עי' מה שכתבתי בהודעות הקודמות, ותמצא תשובות לשאלותיך בעז"ה.
 
 

חיצי גיבור

משתמש רגיל
דברי יושר אמר:
עי' מה שכתבתי בהודעות הקודמות, ותמצא תשובות לשאלותיך בעז"ה.
עיינתי ולא מצאתי, מופרך לומר שהיה מחויב להם, וראה בלשון המדרש שנזכר רק שהיו אוהביו ותו לא וגם דברי ממרא עצמו ותגיד אם כתוב כמו או רמוז ואפי' בדוחק ממש, מה שאתה אומר....

זה לשון המדרש רבה: למה נקרא שמו ממרא: ר' עזריה בשם רבי יהודה בשם ר' סימון שהמרה פנים באברהם, בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול, הלך ונמלך בג' אוהביו. אמר לו ענר: כבר בן ק' שנה אתה, ואתה הולך ומצער את עצמך אמר לו אשכול: מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך אמר לו ממרא: אלהיך שעמד לך בכבשן האש, ובמלכים, וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול, אין אתה שומע לו אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה נתתה לו עצה למול, חייך שאיני נגלה עליו, לא בפלטין של ענר, ולא בפלטין של אשכול, אלא בפלטין שלך, הה"ד: וירא אליו ה' באלוני ממרא.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לענ''ד אמר:
דברי יושר אמר:
לענ''ד אמר:
הלב לא נותן לקבל זאת זה הכל.
ברור שהיום, אחרי שאנחנו מחויבים לקב"ה, זו מחויבות שקודמת להכל, וכל ברית שנכרות עם מישהו היא מגיעה אחרי, ובדרגה הרבה יותר נמוכה מהברית עם הקב"ה. אבל אאע"ה לא היה מחויב לכרות ברית עם הקב"ה, והיה יכול להישאר כמו נח ושם ועבר ושאר הצדיקים שלפניו, ועל כן, אם כרת ברית עם אדם, לכראורה זה מעכב אותו מלכרות עם הקב"ה
התיישב על ליבי
בשבת חשבתי, שזה לא סתם, מה שקשה לנו לקבל את זה שאברהם אבינו היה יכול שלא לכרות ברית עם הקב"ה.

למרות שסברא פשוטה היא, שלא ניתן לכפות ברית על אף אחד, ואם נכפתה אין לזה שום משמעות.
וגם העובדה היא שבמתן תורה נשאלו עם ישראל אם ברצונם לקבל את התורה, והיו יכולים לענות לא, 
וכמו שאמר יעקב אבינו: אם יהיה אלוקים עמדי וכו' אזי והיה ה' לי לאלוקים (כן הוא לכה"פ לפי' הרמב"ן שם), דהיינו שהוא דבר מותנה ואינו מוכרח.
וכן מצינו במי שנשבע לבטל את המצווה, ששבועתו לא חלה, משום שהוא מושבע ועומד מהר סיני, הרי שגדר החיוב הוא משום שקיבל על עצמו.

אמנם, למרות שמעיקרא באמת נוצר הקשר עם הקב"ה ע"י התחייבות וכריתת ברית מרצון,
שהרי היו יכולים להישאר בני נח ולקיים שבע מצוות, והיו נקראים צדיקים גמורים כמו שם ומתושלח וחנוך וכדו', ולא היה בהם שום חיסרון, והאבות מרצונם נתאוו להפוך לבני בכורי ישראל וממלכת כהנים וגוי קדוש,
אך כיום, אלפי שנים אחר כך, אין אנו עומדים מול הקב"ה כמו אדם חיצוני, שבעצם הוא בן נח רגיל רק שחייב עצמו לנהוג בהנהגות מסוימות,
אלא הברית הזו הפכה אותנו במשך הזמן להיות מציאות אחרת, כמו בנים של הקב"ה,
ואמנם היסטורית נכנסנו לזה מרצון, אך כעת אנחנו במצב שזו המציאות שלנו, ואין אנו יכולים לתאר מצב אחר.

משל למה הדבר דומה, לאיש ואשה שנתרצו לכרות ברית נישואין, ובברית זו נתחייבו זה לזה כמה חיובים, הבעל התחייב לפרנס וכדו', והאשה התחייבה לנהל את ביתו ולגדל את ילדיו וכדו'. ורצון זה, הוא מה שמכריח אותם בכל חייהם לקיים את התחייבויותיהם.
אמנם, אם נשאל את הבעל כמה זמן אח"כ מדוע אתה מפרנס את אשתך, האם הוא יאמר לנו בגלל שהתחייבתי על כך? אם יאמר כך אזי מצבו קשה מאוד, 
באופן הנורמלי, התשובה שלו אמורה להיות שזו בכלל לא שאלה, שהרי זו אשתו כגופו, והיאך לא יפרנס אותה.
ואמנם אם נשאל אותו כיצד נעשתה אשתו, התשובה היא בגלל שנתחייבו פעם זה לזה, אבל זו רק היסטוריה, כעת, החיוב נובע מכך שהם כבר נהפכו להיות כמו אדם אחד, ואינם יכולים לדמיין שפעם הם לא היו יחד.

כך זה גם כלפי הקב"ה.
באמת מבחינה היסטורית היהדות איננה מחוייבת המציאות שלנו, והיא נוצרה ע"י בחירה וכריתת ברית (את ה' האמרת.. והוא האמירך וכו'). וכך גם הרגישו היהודים בתחילה, כשגלו בחורבן בית ראשון, וסברו שמכיוון שהקב"ה גירשם מביתו ממילא אין הם מחוייבים לו עוד, והקב"ה ענה להם שהם רק פרודים, אך עדיין לא קיבלו גט מוחלט.
אך בבניין בית שני, כשהדור קיבלוה מאהבה, והרגישו שגם כשהקב"ה לא נותן להם הארת פנים, עדיין הם קשורים אליו בקשר בל ינתק, הפכה ברית רצונית זו לעובדה מציאותית כל כך, עד שבעינינו זה דבר שקשה לנו לקבל שהוא היה יכול שלא להיות, והכל התחיל מבחירה רצונית של שני הצדדים.
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
חיצי גיבור אמר:
הלא ענר ואשכול לא הסכימו לו וא"כ איך הפר את בריתו איתם לבסוף..
יתכן לומר שכיון שהם טענו לו שלא כדאי לו, הבין שהברית שביניהם לא תופר אם הוא יכרות ברית עם השי"ת.
 

יחיה

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
ברש"י בתחילת הפרשה הביא, שממרא זכה שנגלה הקב"ה לאברהם בשטחו, בגלל שהוא נתן לאברהם עצה על המילה.

ונשתברו על כך קולמוסים רבים,
איזו עצה היה צריך אברהם לקבל, וכי ס"ד שהיה לאברהם אבינו ספק אם לקיים את מצוות המילה?

ושמעתי מחכ"א לפרש בפשוטו,
שמכיוון שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם,
לא יכול היה אברהם אבינו לכרות ברית עם הקב"ה, לפני שהוא מקבל את רשותם, שהרי בכריתת הברית הוא מכחיש ומבטל את הברית שכרת איתם.

ובזה עולה יפה, שמכיוון שהם אפשרו לאברהם לכרות את הברית עם הקב"ה, לכך נתקיימה ברית זו דווקא אצלם.

לחזק דבריך; ברית משמע בשבועה, וכבמדבר רבה פרשת נשא פרשה ט סימן מז: "ואין ברית בלא שבועה", "ואין ברית אלא שבועה", וכבר מצינו בגבעונים בימי יהושע, אשר כרתו ברית איתם ושבועה, ושוב אח"כ, כבר בני ישראל לא קיימו בהם מצוות לא תחיה כל נשמה.
הרי שבשום פנים אין להפר ברית ושבועה חס ושלום, אפילו במקום מצווה (אלא אם נשבע בפירוש לבטל מצווה, ומעיקרא אין השבועה חלה). 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
ברש"י בתחילת הפרשה הביא, שממרא זכה שנגלה הקב"ה לאברהם בשטחו, בגלל שהוא נתן לאברהם עצה על המילה.

ונשתברו על כך קולמוסים רבים,
איזו עצה היה צריך אברהם לקבל, וכי ס"ד שהיה לאברהם אבינו ספק אם לקיים את מצוות המילה?

ושמעתי מחכ"א לפרש בפשוטו,
שמכיוון שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם,
לא יכול היה אברהם אבינו לכרות ברית עם הקב"ה, לפני שהוא מקבל את רשותם, שהרי בכריתת הברית הוא מכחיש ומבטל את הברית שכרת איתם.

ובזה עולה יפה, שמכיוון שהם אפשרו לאברהם לכרות את הברית עם הקב"ה, לכך נתקיימה ברית זו דווקא אצלם.
הגם שאני איני מחבב וורטים, אבל יש אומרים דהא אברהם קיים כל התורה וא''כ למה לא מל לפני שצווה בכך, ועל זה יעצו לו שלא ימול כיון דזה מצוה של פעם אחת בחיים ושמא יצוה אותו ה' בעתיד ועדיף להיות מצווה ועושה, וזה מחמת שעיקר המצוה היא למול ולא להיות נימול, ויש בזה עוד כמה וורטים.
אבל לפי הפשט נראה שהוא התייעץ איך לעשות את זה טכנית.
 
 

גשן

משתמש רגיל
שמעתי בשם חכם תימני אחד, שאמר כי מקובל אצלם שהניקוד הנכון הוא "עָצָה" כמו שאמרו במשנה בשבת "עצה - כמלוא פי וכו'".
היינו שהביא לו עשב המועיל לעצור את דם המילה. ודפח"ח.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
ובענין זה, מצאתי ביאור נפלא ומקורי...
ר' חיים פלטיאל פרשת וירא
אלא נראה דכך היה ענינא שציוה הק' לאברהם המל ימול יליד ביתך, הלך ומל ענר ומת ואח"כ מל אשכל ומת אמר אברהם מה אעשה לצוייו של הקדוש ברוך הוא והלא כולם ימותו ואעפ"י כן לא רצה לעבור על צוויו ורצה לימול גם ממרא ושאר הנערים וא"ל ממרא מה א"ל הק' המל ימול, פירוש הדין נותן שמה שכתוב המל ימול פי' המל ראוי למול אחרים ועדיין אינך מהול ואז נימול אברהם וזהו עיצה. ודו"ק. 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
גשן אמר:
שמעתי בשם חכם תימני אחד, שאמר כי מקובל אצלם שהניקוד הנכון הוא "עָצָה" כמו שאמרו במשנה בשבת "עצה - כמלוא פי וכו'".
היינו שהביא לו עשב המועיל לעצור את דם המילה. ודפח"ח.
רעיון נאה,
אבל עי' במדרש שהביאו לעיל, מבואר שנמלך בהם על ענין המילה.
 

יחיה

משתמש ותיק
גשן אמר:
שמעתי בשם חכם תימני אחד, שאמר כי מקובל אצלם שהניקוד הנכון הוא "עָצָה" כמו שאמרו במשנה בשבת "עצה - כמלוא פי וכו'".
היינו שהביא לו עשב המועיל לעצור את דם המילה. ודפח"ח.

עיין המצורף פה:
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_עדות ביוסף - קובץ זכרון_143.pdf
    279.3 KB · צפיות: 4
חלק עליון תַחתִית