שו"ת תורת חיים (הגרי"ח זוננפלד) סימן קח
וראי' הבאתי מהפייטן בתפלת הגשם שאמר "סגוליך עת צמאו למים, על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים". הלא הכאת הסלע הי' חטא משה רע"ה ואיך מזכיר הפייטן זאת לזכותו וצדקתו - שבזכותו יתן לנו ה' גשם, אלא על כרחך שבחטא זה מסר נפשו על ישראל, שמשרע"ה ידע שאם ידבר ויתן הסלע מימיו - סלע זה לעולם יהי' קטרוג על ישראל, שמה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר ואינו מקבל שכר ועונש ואפי"ה עושה מצות ה' באמירה בלי הכאה, מכ"ש ישראל ששומעין ומדברין ומקבלין שכר ועונש כש"כ וק"ו שהי' להם לשמוע למצות ה' אפי' אם רק ידבר ומצוה עליהם בלי הכאה, וידע משה שישראל עם קשה עורף הוא ואם לא שיכם ה' לא ישמעו בקולו, כמו שאמרו ז"ל יאות עניותא לישראל [ילקוט שמעוני ישעי' תס"ו], ומלך קשה כהמן הם צריכים פעם בפעם, לכן מסר נפשו עליהם ואמר מוטב שיתלה הקדוש ברוך הוא הסרחון בי אך לא יהי' תמיד קטרוג על ישראל והכה צור ונתן מימו, וכזה ישראל נמי עושין כשיכם ה' חלילה ישובו אליו ויעשו מצותו אבל אינם במדרגה גדולה כ"כ שיעשו מצות בכל פעם רק ע"י דיבורו, וא"כ חזינן צדקתו שמסר נפשו בעד עם קדוש ובזכות מסירת נפש אנו מתפללין בצדקו חון חשרת מים, אלמא דכ"כ גדול עבירה לשמה שבזכותה מבקשין דבר לכל ישראל מכל שכן שביום פטירת צדיק מצוה להזכיר החטא שחטא במסירת נפשו בעבור ישראל עם קדשו כי זהו זכותו ואין לך מצוה גדולה מזו.