ישראל הכהן אמר:
ב. לבעה"ב אכן הדבר נחוץ, אך לבני תורה דעת רשכבה"ג מרן הגראי"ל זיע"א הייתה נגד, וכידוע שבבתי הכנסת של בוגרי אורחו"ת שיגעו אותו שרוצים רב, והיה אומר מה אתם צריכים גננת?
יש שתי עניינים ברב, הראשון הוא להורות את המעשה אשר יעשון
השו"ע פוסק באו"ח סי' נג סעי' כד, ציבור שצריכין לשכור רב וש"צ ואין בידם כדי שכר שניהם, אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה הוא קודם.
כותב הביאור הלכה שם: ומזה יראה האדם גודל החיוב על כל עיר לשכור להם רב שיורה להם במצוות התורה ומשפטיה, איך להתנהג, ולא יהיו כעוורים המגששים האפילה, דאפי' אם עי"ז נדחית לגמרי מצוות תפילה אצלם, ג"כ החיוב הזה הוא קודם, ומזה ימלאו רתת ופחד איזה מהעיירות הנמצאים מחוץ למדינה, שאין להם רב ומו"צ בעירם, ועוון גדול הוא כמו שביארנו, וכו' הלא צריכין לאיש מו"צ שיורה להם דיני שבת ויו"ט, והל' פסח החמורה, ודיני טבילת מקוה, וכל פרטי הלכות נדה, ושאר דיני תורתינו הקדושה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
ואת"ל שדברי הביאור הלכה אמורים רק לקהילות של בעלי בתים וכדו', מנסיוני האישי בקהילות רבות של בני תורה מופלגים עדיין ארעו מקרים של שאלות בהלכות שבת (לדוגמא חשמל שכבה בבית הכנסת (הגנרטור נפל) וכמה הורו היתר לעצמם להורות בפירוש לנכרי להדליק, והיה אוכל על הפלטה לקידוש) או שאלות בהלכות קריאת התורה (לדוגמא, במנחה בשבת קרא הקורא עוד פסוק לשני ונותרו לעולה הג' רק ב' פסוקים, והם דברים מפורשים בפוסקים), וכן הרבה כהנה וכהנה, שהאברכים ובני התורה לא מונחים באותה השעה בסוגיות ואינם יודעים כדת מה לעשות.
ובנוסף לזה יש גם את החלק השני, של 'גננת' כפי שכינו את זה קודם, ברור שבמצב שיש רב ואין בית הכנסת עיר שכולה ראשים, יש קו ברור, ולא שייכים ויכוחים בכל שני וחמישי, ובזה אין הבדל בין אברכים ובני תורה לבעלי בתים.
ובאזני שמעתי כמה פעמים ממרן הגריש"א זצוק"ל שהדבר הראשון שמוטל על קהילה חדשה זה למנות רב.