אמת, דנראה שהקיבול של הבמבוק מעצם בריאתו ולא ע"מ שיקבל בו.נדיב לב אמר:עיין מ"ב סימן תרכט ס"ק ה' ומש"כ שם בס"ק י' לגבי קנים הנבראים חלולים.
לשון הרמב"ם ז"ל,דוד חיים אמר:אמת, דנראה שהקיבול של הבמבוק מעצם בריאתו ולא ע"מ שיקבל בו.נדיב לב אמר:עיין מ"ב סימן תרכט ס"ק ה' ומש"כ שם בס"ק י' לגבי קנים הנבראים חלולים.
. . רגילין לעשות מהקש שפופרת. דמדחללו רחב קושרין איתו בסופו. כדי שיהיה לו ב"ק. לשים בתוכו שום דבר. והיינו שפופרת שנזכר במשנתינו. דאילו בפתוח בב' קצוותיו. לא היה מחשב ב"ק. מדהו"ל כסילון. דרק בכ"ח כל שיש לו תוך אפי' בלי ב"ק. כגון חבית בלי שולים מק"ט. משא"כ כלי עץ [ועי' מ"ש לעיל פ"ב מ"א]: רבי עקיבא מטמא. אף שקבולו מועט. עכ"פ הוא עשוי לקבלה: ורבי יוחנן בן נורי מטהר. דס"ל דמדמתמעך הקש בקלות. הו"ל כאינו בר קיימא דאמק"ט [כלעיל פט"ז מ"ה] ולר"ע לא דמי להנך דהתם אינן בר קיימא כלל. משא"כ קש מתקיים זמן מה. מיהו הני מילי לטומאת מת ושרץ וכדומה אבל במחצלת הראוי למשכב ומושב. מק"ט מדרס. דלמדרס א"צ שיהיה כלי בת קיום [ולרש"י נדה דמ"ט א' דכל שמיוחד למדרס שם כלי עליו ומק"ט]. ומדמק"ט מדרס. נטמא נמי בשאר טומאות [כנדה פ"ו מ"ג]:
מלבד מה שהשיב הרב לבי במערב וייש"כ.HaimL אמר:לשון הרמב"ם ז"ל,
שפופרת הקש מקבלת טומאה ככל כלי העץ שמקבלין טומאה אפילו אינה יכולה לקבל אלא טיפה אחת ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה אינה מקבלת טומאה עד שיוציא את כל הלבן שבתוכה ואם לא נחתכה לקבלה הרי היא כפשוטי כלי עץ אבל שפופרת של פקועות וכיוצא בהן אינן כלים אלא כאוכלין הן חשובין:
---
מצד המציאות, האם אין הבמבוק דומה לשפופרת הקש (ועדיף ממנה)?
משמע, בקני במבוק לא פליגי, דאינו מתמעך בקלות.לבי במערב אמר:פ"ב מ"א]: רבי עקיבא מטמא. אף שקבולו מועט. עכ"פ הוא עשוי לקבלה: ורבי יוחנן בן נורי מטהר. דס"ל דמדמתמעך הקש בקלות. הו"ל כאינו בר קיימא דאמק"ט
כאן לא נעשה כלל לקיבול וכנ"ל.HaimL אמר:משמע, בקני במבוק לא פליגי, דאינו מתמעך בקלות.
מלשון הרמב"ם ז"ל, אני דווקא למד אחרת. שלא כתב, שפופרת הקש,דוד חיים אמר:כאן לא נעשה כלל לקיבול וכנ"ל.HaimL אמר:משמע, בקני במבוק לא פליגי, דאינו מתמעך בקלות.
וכ"ה בהלכותיו שם (פ"ב ה"ד):ושפופרת הקש. קנה התבן הוא גם כן כלי קבול ואע"פ שהוא קטן הנה כבר התבאר לך שכלי קבול אין לו שיעור אבל כאשר תקבל אי זה שיעור שיהי' הנה יקרא כלי קבול:
הא, אם אף טיפה אחת אינה מקבלת - לא הוי מק"ט.שפופרת הקש מקבלת טומאה ככל כלי העץ שמקבלין טומאה אפילו אינה יכולה לקבל אלא טיפה אחת.
כמדומני שזה אינו טיעון. כי אם כן, אין לדבר סוף. השמע אי מי על אדם שעשה שפופרת של קש כדי לקבל בה רק טיפה אחת? ולאו חוכא היא?לבי במערב אמר:וקבלה שאמרו - אינה ע"י העמדת אצבעו... שהוא חוכא ואטלולא.
מסככין בחיצין זכרים - פי' ידות החיצים המוכנים להכניסן בתוך הברזל ובחיצים נקבות פסולה פי' שיש לה בית קבול להכניס בתוכו הברזל, ונראה מזה שצריך לאלו שמסככין בקנים שיחתכו הקנים משני ראשיהן סמוך לקשר שלא יהיה להם בית קבול כלל, ועוד דהא אז"ל קנה של זתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה מפני שיש לו בית קבול, ואם לאו אינו מקבל טומאה, וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה.
ואף אם אתה צודק בזה (וכבר הגבתי, שלדעתי לא). גם אם אין שפופרת הקש מקבלת טיפת מים במאונך, אבל יש היכי תמצי לרוב, שתקבל גם אם אינה סתומה, כגון שמונחת במאוזן, ובדבר מוצק או קרוש, וכדומה.לבי במערב אמר:וקבלה שאמרו - אינה ע"י העמדת אצבעו... שהוא חוכא ואטלולא.
כוונתי פשוטה: כלי 'העשוי לקבלה' (שאז מקבל טומאה) - אינו ע"י 'עזרים חיצוניים'.HaimL אמר:כמדומני שזה אינו טיעון.
ראה מקואות פ"ו מ"ח, ופשוט.HaimL אמר:גם אם אין שפופרת הקש מקבלת טיפת מים במאונך, אבל יש היכי תמצי לרוב, שתקבל גם אם אינה סתומה, כגון שמונחת במאוזן, ובדבר מוצק או קרוש, וכדומה.
ואם סתם צד אחד של שפופרת הקש, אינו עזר חיצוני או שם הוא חלק מהכלי? אם האפשרות השנייה היא זאת הנכונה, אבקש מקור לכך שאין מועילה סתימה ארעית לקבל טומאה מאחר והרמב"ם ז"ל לא הזכיר כלל שסתם את שפופרת הקש מצדה האחד (אלא א"כ תאמר שהוא מחמת הפשיטות).לבי במערב אמר:כוונתי פשוטה: כלי 'העשוי לקבלה' (שאז מקבל טומאה) - אינו ע"י 'עזרים חיצוניים'.HaimL אמר:כמדומני שזה אינו טיעון.
הרי היינו דאמרית...HaimL אמר:אלא א"כ תאמר שהוא מחמת הפשיטות
וראה בהל' כלים שם פ"ב ה"א.לבי במערב אמר:כוונתי פשוטה
לגבי הפשיטות, אפשר להתווכח. אני לא זוכר שראיתי שהרמב"ם ז"ל נמנע מלפרט ולדקדק בהלכותיו. בנוגע להלכה שציינת, מה למדת ממנה, הנוגע לעניינו?לבי במערב אמר:הרי היינו דאמרית...HaimL אמר:אלא א"כ תאמר שהוא מחמת הפשיטות
וראה בהל' כלים שם פ"ב ה"א.לבי במערב אמר:כוונתי פשוטה
העושה כלי קיבול מ"מ הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה ואין לכלי קיבול שיעור והוא שיעשה דבר של קיימא שאפשר שיעמוד. כיצד העושה כלי מן העור המצה שלא נתעבר כלל או מן הנייר אע"פ שאין הנייר מקבל טומאה או מקליפת הרימון והאגוז והאלון אפילו חקקום התינוקות למוד בהן את העפר או שהתקינום לכף מאזנים הרי אלו מקבלין טומאה שתינוק חרש שוטה וקטן יש להן מעשה אף על פי שאין להן מחשבה אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקן למוד בהן וכל כיוצא בהן הרי הן טהורין לפי שא"א שיעמדו אלא זמן מועט:
איך זה שייך לעניינו? אנחנו דנים על שפופרת של קש או של במבוק, שהם דבר העומד לזמן מרובה.לבי במערב אמר:והוא שיעשה דבר של קיימא שאפשר שיעמוד.
הרי הן טהורין לפי שא"א שיעמדו אלא זמן מועט:
לא באתי אלא להשיב על ששאל מר לעיל:HaimL אמר:דבר העומד לזמן מרובה.
HaimL אמר:שאפשר להעמיד משקים בתוך קנה אם יסתום צד אחד באצבעו וכדומה
HaimL אמר:אבקש מקור לכך שאין מועילה סתימה ארעית לקבל טומאה
אבל כבודו לא ענה על שאלתי. ששם, עצם הכלי לא יכול להיחשב כלי, כיוון שאינו עומד לזמן מרובה, ונפסד בזמן מועט, ואין דנים אותו ככלי מעיקרא. לא תלמד מזה לכלי ששם כלי עליו, ויש בו שימוש לזמן מרובה, רק שקיבולו נעשה ע"י דבר ארעי, כגון אצבע, וכגון שסתמו בקליפת אתרוג מצדו האחד, דאם עשה כלי מקליפת אתרוג, הרי אינו מקבל טומאה. אבל אין מזה ראיה שאם סתם בה שפופרת של קש, שלא תקבל טומאה מחמת הסתימה.לבי במערב אמר:לא באתי אלא להשיב על ששאל מר לעיל:HaimL אמר:דבר העומד לזמן מרובה.
HaimL אמר:שאפשר להעמיד משקים בתוך קנה אם יסתום צד אחד באצבעו וכדומהHaimL אמר:אבקש מקור לכך שאין מועילה סתימה ארעית לקבל טומאה
ביקשתי מקור מובהק לזה למען אלמד מדיינא ובר דיינאשמש מרפא אמר:שותא דחו"ר הת"ח דפה לא ידענא. כל מה שהובא כאן מדבר על כלי שעשאוהו לשם כך, אבל דבר שהוא כלי קיבול מטבע ברייתו, ולא נעשה בו שום ייחוד ומעשה להכשירו לית דיינא ובר דיינא דאינו מק"ט.
מתני' כלים כ"ה ט': כל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה" (כדרכם של רבותינו הראשונים, אציין גם לגמרא: שבת נב: וש"נ), מחשבה מיהת בעינן.HaimL אמר:ביקשתי מקור מובהק לזה
מצויין. לפני שאנסה לעיין לעומק, במקורות שהבאת.שמש מרפא אמר:מתני' כלים כ"ה ט': כל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה" (כדרכם של רבותינו הראשונים, אציין גם לגמרא: שבת נב: וש"נ), מחשבה מיהת בעינן.HaimL אמר:ביקשתי מקור מובהק לזה
במילים אחרות, האם כתוב במקורות שהבאת דבעינן חקיקה "לשמה"?שמש מרפא אמר:מתני' כלים כ"ה ט': כל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה" (כדרכם של רבותינו הראשונים, אציין גם לגמרא: שבת נב: וש"נ), מחשבה מיהת בעינן.HaimL אמר:ביקשתי מקור מובהק לזה
כלי אינו נעשה מאליו. צריך שמישהו יעשה בו גמר מלאכה ומעשה בכדי שיהפוך לכלי (לכאורה במקרה זה שלא נעשה מעשה כלל לא סגי במחשבה).HaimL אמר:במילים אחרות, האם כתוב במקורות שהבאת דבעינן חקיקה "לשמה"?שמש מרפא אמר:מתני' כלים כ"ה ט': כל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה" (כדרכם של רבותינו הראשונים, אציין גם לגמרא: שבת נב: וש"נ), מחשבה מיהת בעינן.HaimL אמר:ביקשתי מקור מובהק לזה
קודם כל, בשותא דילן, לא מדובר על שפופרת של קש שירדה מן השמיים. סוכ"ס, הרי הוא חתך אותה מבית גידולה.שמש מרפא אמר:כלי אינו נעשה מאליו. צריך שמישהו יעשה בו גמר מלאכה ומעשה בכדי שיהפוך לכלי (לכאורה במקרה זה שלא נעשה מעשה כלל לא סגי במחשבה).HaimL אמר:במילים אחרות, האם כתוב במקורות שהבאת דבעינן חקיקה "לשמה"?שמש מרפא אמר:מתני' כלים כ"ה ט': כל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה" (כדרכם של רבותינו הראשונים, אציין גם לגמרא: שבת נב: וש"נ), מחשבה מיהת בעינן.
הגע בעצמך, גוש מתכות שהוצא ממחצב (בהנחה שיש לו איזשהי צורה שראויה למשהו, תקבל טומאה מדין פשוטי כ"מ? פשיטא דלא.
שוב חשבתי דאינו נכון, מהא דבעינן מעשה אצל קטן (מדאין מחשבה שלו חשובה) מוכח דאף מחשבה לבד סגי.שמש מרפא אמר:(לכאורה במקרה זה שלא נעשה מעשה כלל לא סגי במחשבה)
נכון, אבל חסר ב"מחשבה" וכאמור.HaimL אמר:קודם כל, בשותא דילן, לא מדובר על שפופרת של קש שירדה מן השמיים. סוכ"ס, הרי הוא חתך אותה מבית גידולה.
לא הבנתי איך אתה מבין, בכל אופן, חזרתי בי מן הסוגריים.HaimL אמר:דבר שלישי, מהערתך בסוגריים הראשונים, ומהמשך דבריך, אני מבין שאתה חזרת בך מן הראייה שהבאת או שאני טועה?
לי זה נראה כמו משהו שאיש לא יחלוק עליו, ולכן הבאתי אותו בכדי לסבר את האוזן. אם אינו כך, לחיי...HaimL אמר:דבר רביעי, מניין הפשיטות, בסוף דבריך. מכוח המשנה שאנחנו דנים בה כעת (וראה הערתי השלישית, מקודם)
1. אני הבנתי שהחידוש בקטן הוא, דאע"פ שא"ל מחשבה, מ"מ מועיל מעשה שלו. אם זה אכן כך, אז זאת ראיה שאין שייכות בין מחשבה בכלים לבין גמר מלאכהשמש מרפא אמר:שו"ר דאינו נכון, ומהא דבענינן מעשה אצל קטן (מדאין מחשבה שלו חשובה) מוכח דאף מחשבה לבד סגי.שמש מרפא אמר:(לכאורה במקרה זה שלא נעשה מעשה כלל לא סגי במחשבה)
נכון, אבל חסר ב"מחשבה" וכאמור.HaimL אמר:קודם כל, בשותא דילן, לא מדובר על שפופרת של קש שירדה מן השמיים. סוכ"ס, הרי הוא חתך אותה מבית גידולה.
לא הבנתי איך אתה מבין, בכל אופן, חזרתי בי מן הסוגריים.HaimL אמר:דבר שלישי, מהערתך בסוגריים הראשונים, ומהמשך דבריך, אני מבין שאתה חזרת בך מן הראייה שהבאת או שאני טועה?
לי זה נראה כמו משהו שאיש לא יחלוק עליו, ולכן הבאתי אותו בכדי לסבר את האוזן. אם אינו כך, לחיי...HaimL אמר:דבר רביעי, מניין הפשיטות, בסוף דבריך. מכוח המשנה שאנחנו דנים בה כעת (וראה הערתי השלישית, מקודם)