נישוק החלות

כבוד שמים

משתמש ותיק
המ"ב הביא בכמה מקומות דברי האחרונים, שמנהג לנשק את חפצי המצוות בשעת קיום המצוה, האם המנהג גם לנשק את החלות של שבת לפני הסעודה, או שהמצוה בהם היא האדם שאוכל, ואינם דומים לתפילין ואתרוג. כלומר מצד אחד החיוב הוא לאכול דוקא פת בסעודת שבת, ויש עוד חיוב של לחם משנה שזה דין בפת, ומצד שני י"ל שהפת בסעודת שבת היא רק היכי תימצי, והשאלה היא האם כל היכי תימצי לקיום המצוה נקרא חפץ של מצוה.
 

ארזי ביתר

משתמש רגיל
חלה של שבת היא חפץ מצוה? אם נפלה חלה על הרצפה, צריך לנשקה? החלות הן אולי תשמיש מצוה, אבל לא חפץ מצוה.

אם נשאך ליבך לנשק לחלות, לחיי. עניין - אין בזה!
 

אריך

משתמש ותיק
כבוד שמים אמר:
האכילה היא עדות על אהבת האדם את עצמו, הנשיקה היא עדות על אהבת המצוה.

אני מתכוון לומר שכשהחפץ של המצוה בא להעניק לך הנאה, אין טעם בנשיקה שהיא באה לחבר אותך אל החפץ, וכאן כל עיקר המצוה של החפץ הוא להעניק לך הנאה. שזה המצוה.
 

אריך

משתמש ותיק
ארזי ביתר אמר:
חלה של שבת היא חפץ מצוה? אם נפלה חלה על הרצפה, צריך לנשקה? החלות הן אולי תשמיש מצוה, אבל לא חפץ מצוה.

אם נשאך ליבך לנשק לחלות, לחיי. עניין - אין בזה!

גם אם נפל אתרוג על הרצפה אין צריך לנשק, ומ"מ מי שמנשק את האתרוג בשעה שמוציא אותו מן הפשתן, יש בזה מן החביבות.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
כבוד שמים אמר:
האכילה היא עדות על אהבת האדם את עצמו, הנשיקה היא עדות על אהבת המצוה.

אני מתכוון לומר שכשהחפץ של המצוה בא להעניק לך הנאה, אין טעם בנשיקה שהיא באה לחבר אותך אל החפץ, וכאן כל עיקר המצוה של החפץ הוא להעניק לך הנאה. שזה המצוה.
השל"ה כתב לנשק את המצות, אע"פ שאוכלים אותם.
 

אריך

משתמש ותיק
אכילת מצה אינה בתורת הנאה אלא כמעשה אכילה. החלות באות לתת לי הנאה.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצדק אתך כפי צורת המצות שלנו, המבחן הוא בסעודת שבת חוה"מ פסח.
 

אריך

משתמש ותיק
לא התכוונתי מצד טעם המצה לחיך, יש כאלה שמאד אוהבים את זה. התכוונתי שמצות אכילת מצה אין מטרתה לענג אותך ע"י האכילה, אלא בתור זכר ליצ"מ צריך לאכול מצה, משא"כ הלחם של שבת בא בתור עונג שבת, לכן אין צריך נשיקה, כי מעיקרא המצוה באה לקראתי לענגני ביום קדוש זה.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הייתי בפורים במושב אדמורי"ם וחקרתי שם האם הם נוהגים לנשק את היין בפורים, ואז התפתח הדיון סביב נישוק החלות, א' אמר שראה פעם מנהג צדיק א' לנשק החלות, ופעם ראה אותו גוי א', ואמר שאפי' בשעה ששרוי בעוצם תאוותו, אינו מגיע לעוצם אותה הנשיקה, אבל מנהג בעלז וטשערנוביל שלא לנשק החלות, ומנהג נדבורנא שנוגסים ישירות מהחלה לחיבוב המצוה, וזה חיזוק לסברת ר' אריך שיחי'.
 

ארזי ביתר

משתמש רגיל
מצות ואתרוג - חפצי מצוה המה. חלות - אולי תשמישי מצוה. הלוא באותה מידה שאוכל חלות, יכול לאכול כיכר לחם שחור או פת קיבר. לעונג השבת, אוכלים חלות. אין בהן כל חשיבות בפ"ע.
 

יאיר

משתמש ותיק
עיקר הנידון הוא משום 'לחם משנה' (ואכילתן בסעודת מצוה-חובה).
וכמו שתיקן לעיל פותח האשכול.
 

ה' רועי

משתמש רגיל
לא שמעתי מעולם על מנהג לנשק את החלות...
לענ"ד גם אין עניין בזה - זהו אוכל.
אוכל הוא לא בדיוק תשמיש מצווה, זהו משהו שאתה נהנה בו לצורך הגשמיות, לא כמו תפילין למשל - האם זה עזר לך בגשמיות? "פיתח לך את השרירים"?
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ארזי ביתר אמר:
מצות ואתרוג - חפצי מצוה המה. חלות - אולי תשמישי מצוה. הלוא באותה מידה שאוכל חלות, יכול לאכול כיכר לחם שחור או פת קיבר. לעונג השבת, אוכלים חלות. אין בהן כל חשיבות בפ"ע.
את דפנות הסוכה מנשקים, אפילו שאין הם חפץ מצוה ונעשות מכל חומר.
 

ארזי ביתר

משתמש רגיל
חשקה נפשך לנשק החלות? לחיי!

ניסו להסביר לך בכל מיני דרכים, שזה ייראה מוזר וחסר טעם. אתה מתעקש. בהצלחה.
 

יהודי

משתמש ותיק
אולי לגבי מי שאפתה לו ביתו חלות שקשה לאכלם כקריעת ים סוף [ל"ע], ובזה הוא רק חפצא דמצוה.
 

יודע ספר

משתמש ותיק
אינני בקיא גדול בכגון דא,
אבל אולי לא שייך נישוק במידי דאכילה!
דעניין הנישוק הוא סימלון של קירוב וחיבור לדבר כידוע וכו',
ובמידי דאכילה שהוא נכנס לתוך פיו ונעשה חלק ממנו אין בזה מקום לנישוק.- רק הצעתי מקווה שלא יגחכו עלי בני החבורא אבל לא הביישן למד.

ובאותו עניין שמעתי בעניין פרשת השבוע שעבר [שמיני] שבטומאת אכילה כתבה התורה 'אל תטמאו בהם' ואילו בטומאת גופו נקטה תורה 'אל תטמאו להם' ובי' הרש"ר זצוק"ל החילוק שטומאת אכילה היא דבר הנכנס לגופו והיינו שהאדם מקבל הטומאה לתוכו, ואילו טומאת מגע וכדו' אין כאן איזה העברת טומאה אלא בחיבור ע"י הנגיעה הוא נטמא.
והדברים מתאימים לכאן, אלא שאינני זוכר הדברים במדוייק עיין שם ותרווה נחת.
 

יודע ספר

משתמש ותיק
צודק, לא זכרתי את זה, אבל אפשר ליישב שבמצות יש צווי דינים, א. לחם עוני שעונים עליו דברים הרבה, ב. מצות אכילת מצה. ואפשר שנישוק החלות שייך בחלק ההוא של החפצא דמצוה של לחם שעונים עליו דברים הרבה. אבל מצד מצות אכילת מצה לא היה אומר השל"ה הק' דבר זה.
וכמובן הכל על דרך אפשר ואפשר ואפשר, אולי.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפ"ז מי שעושה קידוש על החלות, ינשק אותם לאחר הקידוש. וא"כ י"ל שמחבבי המצוות ינשקו גם את כוס היין של הקידוש, שגם היא שותפה בעדות על היותו ית' בורא בששה ימים לכל היצורים.
 

יודע ספר

משתמש ותיק
בעיקרון אפשר ויתכן ונכון, אולם כלל ברור הוא שלא ממהרים להקיש בעניינים שכאלו, ואם זה היה כתוב בשל"ה הק' לחיי, אבל לכאו' זה לא מופיע אפי' במתוק מדבש, אז למעשה אל תנשק את כוס הקידוש, לא כדאי, זה גם מהר מאד יכול להשפך וכו'.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהיכן ברור למעכ"ת שלא מקישים בענינים אלו, משמעות לשונות האחרונים שא' מדרכי עבודת ה' היא לנשק את חפצי המצות.
 

יודע ספר

משתמש ותיק
נו ברור לך, אין לי איך לעזור לך, רק לא הבנתי למה אתה דן כאן ברבים בדברים שברורים לך.
 

זענדל

משתמש רגיל
בספר תורת הרה"ק מלענטשנא (עמוד ע) מביא וז"ל: גם היה נוהג (ר' שלמה יהודא לייב מלענטשנא) בעת שישב על השולחן בליל שבת קודש הביט בהחלות ומחמת חיבוב המצוה לא עצר כח מלנשק בהם, ופעם אחת אזדמן מילתא שהיה רב אחד אצלו על שבת קודש וכשראה זאת לקח הרב חלה אחת קטנה מהי"ב חלות ונשק גם כן אותו ומאז והלאה לא נשק עוד.
 

יצחק

משתמש ותיק
כבוד שמים אמר:
ומנהג נדבורנא שנוגסים ישירות מהחלה לחיבוב המצוה, וזה חיזוק לסברת ר' אריך שיחי'.
זה לא מנהג נדבורנא, זה בערך מנהג רבא, בגמ' כתוב שרבא היה חותך חתיכה גדולה מהחלה כדי צרכו לכל הסעודה משום חיבוב מצוה. גם היין צריך לשתות ב"שלוק" אחד, חיבוב מצוה.
 
חלק עליון תַחתִית