אמונת אומן
משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:שו"ת הרשב"א סימן תיג:הערשלה אמר:וההסבר לכך נמצא בתענית (כה.)
"חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה: בתי למאי עציבת? - אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. - אמר לה: בתי, מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא: היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה".
רואים כאן את גודל אמונת רחב"ד שהיה חי בדרגת הכרה (אמונה) וידיעה מוחלטת שאין שום הבדל מצד הקב"ה בין שמן שדולק לחומץ שדולק. ממילא כשזאת היתה אמונתו, החומץ באמת יכול היה לדלוק.
לכן גם היה יורד שפע גדול עבורו מהשמים, אף שהיה נצרך רק לקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
ואמרו כל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ומותר לבטוח באדם והוא שלא יסור לבו מן השם. ואמרו ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסור לבו. אך לבטוח בשם ושיעשה לו תשועה ע"י האיש הפלוני מותר ומצוה. וזה כולל כל עסקי בני האדם במלאכתם זולתי האנשים השלמים ושזכיותיהם מרובות. כמעשה דרבי חנינא בן דוסא עם הערוד שאמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד. ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. וכמעשה דרבי חנינא שהיתה אשה מחזרת ליטול עפר מתחת רגליו לכשפי'. ואמר לו שקולי אין עוד מלבדו כתיב. והקשו והא אמר מר למה נקראו שמן כשפים שמכחישים פמליא של מעלה. והשיבו שאני ר' חנינא דנפישן זכוותי'. ואפילו החסיד שבחסידים אין להם רשות לעשות במלאכתן דרך הבטחון רק כדרכו של עולם. שלא יאמר אדליק נרי במים או ביין ואסמוך על הנס. אף על פי שאמר במס' תענית הוא החסיד לבתו ששגגה בערב שבת ושמה בנר יין במקום שמן ונצטערה. אמר לה בתי אל תצטערי מי שאמ' לשמן וידליק הוא יאמר ליין וידליק.
ימחל נא מר, על שמאלץ אותי בעריו''כ למילים כאלו.
השימוש הזה בדברי הרשב"א,
דמגוגיה במיטבה!
מישהו כאן דוגל או טוען ב'אדליק נרי במים' ואסמוך על הנס?
מי שבדרגה של האנשים השלמים, רק הוא רשאי לסמוך על נס גלוי,
ושאר כל אדם רשאים לבטוח בנס נסתר,
שזהו שורש הביטחון כדברי ר"ח מוואלוזין.