"ביום הצום"

שמש מרפא

משתמש ותיק
הרמב"ם פתח בהלכות עבודת יוה"כ בביטוי הלא-מצוי "ב'יום הצום' מקריבין...". היש מי שנתן טעם בדבר?
 

בשלמא

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
בשלמא אמר:
שמש מרפא אמר:
הרמב"ם פתח בהלכות עבודת יוה"כ בביטוי הלא-מצוי "ב'יום הצום' מקריבין...". היש מי שנתן טעם בדבר?
שאם אין צום אין קרבנות היום, כמו בחנוכת שלמה.
בטוח?
לא, כמדומה שהכלי חמדה מסתפק בזה או מצדד לזה לגבי כה"ג שאינו יכול להתענות.
 
 
שמש מרפא אמר:
הרמב"ם פתח בהלכות עבודת יוה"כ בביטוי הלא-מצוי "ב'יום הצום' מקריבין...".
מתחילה חשבתי שמשמעות השימוש בתיבות 'יום הצום' היא המנעות מלהתייחס ליום כ'יום הכיפורים' (כמו אם היה כתוב "ביום י' בתשרי" שברור שהמשמעות היא ציון היום הזה בשנה שלא בהקשר של 'יום הכיפורים').
וממילא יש לבאר, שכוונת הרמב"ם בשימוש בתיבות אלו בדבריו "ביום הצום מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים כלם עולות, ושעיר חטאת נעשה בחוץ והוא נאכל לערב", היא שקרבנות אלו קרבים ביום זה שלא מתורת 'יום הכיפורים' - <שהוא הנושא העיקרי השנוי בהלכות אלו, הלכות עבודת יום הכיפורים, וכולו בא לפרש את המצוה שנאמרה בו לעשות כל העבודה על הסדר כדי שיכפור בהם כל העוונות - לשון הרמב"ם בסה"מ מ"ע מט> - אלא מתורת 'יום הצום'.

ושוב ראיתי שגם במנין הקצר כתב הרמב"ם וז"ל, המצוה המ"ט, לעשות עבודת היום ביום הצום שנ' בזאת יבא אהרן וכו' ומאת עדת וגו' וכל העבודה הכתובה בפרשת אחרי מות.

וכנראה ש@משה נפתלי צודק.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור
דתנינן תמן לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה, ולא יותר על אחד עשר, כיצד נאפה בערב שבת, ונאכל בשבת לתשעה, חל להיות יום טוב בערב שבת נאכל לעשרה, שני ימים טובים של ראש השנה נאכל לאחד עשר, שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, רשב"ג אומר משום (רבי) שמעון בן הסגן דוחה את יום טוב ואין דוחה את יום הצום,

ובפסחים דף מז ע"א הובאה דעת רשב"ג הנ"ל ושם הלשון "יום צום"
 

אור החכמה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הכינוי 'יום הצום' אינו נדיר בלשונו של הרמב"ם.

וכן הוא בספרו מורה נבוכים (ראה למשל: ח"א פס"א; ח"ג פמ"א).
ושם ח"ג פמ"ג כתב: "כן ראש השנה יום אחד, מפני שהוא יום תשובה והערת בני אדם משכחתם, ומפני זה יתקע בו בשופר כמו שבארנו במשנה תורה, וכאלו הוא הצעה ופתיחה ליום הצום, כמו שהוא מפורסם בקבלת האומה מענין עשרת ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים". 

והאמת שלשון זה שגור אף בלשון החינוך בפרשת אחרי מות מצוה קפה עיי"ש.

וראה מש"כ כאן שהוא כבר לשון חז"ל.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
שמש מרפא אמר:
הרמב"ם פתח בהלכות עבודת יוה"כ בביטוי הלא-מצוי "ב'יום הצום' מקריבין...".
מתחילה חשבתי שמשמעות השימוש בתיבות 'יום הצום' היא המנעות מלהתייחס ליום כ'יום הכיפורים' (כמו אם היה כתוב "ביום י' בתשרי" שברור שהמשמעות היא ציון היום הזה בשנה שלא בהקשר של 'יום הכיפורים').
וממילא יש לבאר, שכוונת הרמב"ם בשימוש בתיבות אלו בדבריו "ביום הצום מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים כלם עולות, ושעיר חטאת נעשה בחוץ והוא נאכל לערב", היא שקרבנות אלו קרבים ביום זה שלא מתורת 'יום הכיפורים' - <שהוא הנושא העיקרי השנוי בהלכות אלו, הלכות עבודת יום הכיפורים, וכולו בא לפרש את המצוה שנאמרה בו לעשות כל העבודה על הסדר כדי שיכפור בהם כל העוונות - לשון הרמב"ם בסה"מ מ"ע מט> - אלא מתורת 'יום הצום'.

ושוב ראיתי שגם במנין הקצר כתב הרמב"ם וז"ל, המצוה המ"ט, לעשות עבודת היום ביום הצום שנ' בזאת יבא אהרן וכו' ומאת עדת וגו' וכל העבודה הכתובה בפרשת אחרי מות.

וכנראה ש@משה נפתלי צודק.

עיין כאן ותמצא נחת.
הצג קובץ מצורף יום הצום.PDF
הצג קובץ מצורף בית אהרן.PDF
הצג קובץ מצורף דורש טוב לעמו.PDF
הצג קובץ מצורף שפתי מלך - ראה הערה.PDF
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
'יין מלכות' ח''ב ס''ע שפב.
.
בפרק שני מהלכות תפלה מצאנו כמו כן חילופין בלשון הרמב"ם בכינויו של יום:​
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל בְּכָל תְּפִלָּה מֵחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַע בְּרָכוֹת: שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת וְאֶמְצָעִית מֵעֵין הַיּוֹם, וְחוֹתֵם בָּהּ 'מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיוֹם צוֹם שֶׁל כָּל שָׁנָה; אֲבָל יוֹם צוֹם שֶׁל שְׁנַת יוֹבֵל - מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין תֵּשַׁע בְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּמוּסַף רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ראה מש"כ כאן שהוא כבר לשון חז"ל.
אם אכן הביטוי 'יום צום' יחידאי הוא במשנה אצל אפיית לחם הפנים, אפשר שהוא נכתב בתור הקבלה ל'יום טוב', לאמר, בניגוד ליום טוב, שהותר בו אוכל נפש ולפיכך לחם הפנים נאפה בו,
הרי יום הכפורים, שהוא יום צום ומשום כך לא הותר בו אוכל נפש, אין לחם הפנים נאפה בו.

 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אור החכמה אמר:
עיין כאן ותמצא נחת.
ואני מצאתי אי־נחת מכך שתלמידי חכמים בונים מגדלים התלויים על בלימה.

ואפשר שלכן הם משתתפים בבניית העולם כולו (אל תקרי בניך אלא בונייך) שאף הוא נברא על בלימה...
 

לבי במערב

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בפרק שני מהלכות תפלה מצאנו כמו כן חילופין בלשון הרמב"ם בכינויו של יום
בראש דבריו נקט לישנא דתלמודא (יומא פז, ב) - אך סיומם 'עיבוד' הוא ע"פ האמור במשנה (ר"ה פ"ג מ"ה), ובחר לשונו השגורה בכה"ג.
 

פרדס יוסף

משתמש רגיל
בזכרוני שלפני שנים רבות שמעתי מהגאון האדיר רבי אברהם נח גרבוז שליט''א שכוונת הרמב''ם לאפוקי יום הכיפורים שחנך בו שלמה את הבית שאכלו אז ישראל (וכן אם יהיה זמן אחר כמותו) שדין העבודה ביום זה הוא רק ביום צום.

בשנים האחרונות יצא לאור מנחת אברהם יומא מן הסתם מופיע הדבר שם. ואינו תח''י.
 
חלק עליון תַחתִית