מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
מוטי שטיינמץ מציג: שיר נגד היתר מכירה
מוטי שטיינמץ ו'קרן השביעית' הוציאו שיר על חקלאי ששוקע בחובות ובצר לו נאלץ לעבוד את השדה בשמיטה על פי היתר מכירה.
יהונתן גוטליב
כ"ג באלול תשפ"א
הזמר מוטי שטיינמץ הוציא בתחילת השבוע (ראשון) שיר המציג לכאורה את "היתר מכירה" שהתירו גדולי הדורות הקודמים, כהיתר מפוקפק "מרב לא מוכר", כלשון השיר.
שמו של השיר הוא "א שמיטהל'ע געויין" (בכי של שמיטה, י"ג), והוא יצא ביוזמת "קרן השביעית" שמעודדת ותומכת בחקלאים שומרי שמיטה.
במהלך השיר מציג השחקן שמואל צוקר את החקלאי החרדי ליפא, ששקוע בחובות לנושיו חובשי הכיפה הסרוגה.
בתיאור השיר מוצג החקלאי כ"נקרע בין חובתו לבני אדם לחובתו לאלוקיו". בצר לו הולך החקלאי לעבוד את השדה במהלך שנת השמיטה לאחר שקיבל "היתר מרב לא מוכר".
לפני כן הוא כותב לאביו מכתב. "אבי היקר, אני יודע שבמשך שני ארוכות קיימת את מצוות השמיטה בתמימות ובמסירות נפש. כל כך הייתי רוצה לנהוג כמוך. אבל אבא, אני במצב נורא קשה. אני חייב כסף להרבה אנשים. ואני יודע שאם אשמור שמיטה לא אוכל להאכיל את ילדיי", כתב ליפא.
"בלית ברירה לקחתי היתר מרב לא מוכר. אבא, אני יודע שזה עלול להכאיב לך, לכן אני רוצה לבקש את מחילתך מראש", הוא הוסיף.
בשנת השמיטה, כשמגיע ליפא באישון לילה לשדה, הוא פוגש שם את אביו שמבהיר כי הוא איננו מתכוון להתערב בהחלטתו, אך מבקש ממנו לפני שמתחיל לעבוד "לבקש את סליחת האדמה ואת סליחת הקב"ה".
מיד לאחר מכן נושא האב את עיניו לשמיים ואומר את הטקסט המוכר מתפילת 'כל נדרי': "על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". לאחר מכן ליפא ואביו אומרים יחד את הווידוי בבכי ודמעות.
בסיום השיר, ולאחר שהתחיל ליפא לעבוד בשמיטה על פי היתר מכירה, ניגשים אליו הרב, החזן והשוחט של העיירה ויחד עם תושביה מעניקים לו סיוע כספי על מנת שלא יצטרך "לחטוא" ולעבוד את האדמה על פי אותו "היתר מרב לא מוכר".
מוטי שטיינמץ, יחד עם חברת בנט הפקות המייצגת אותו, מסרו: "אחים יקרים. אנו רואים את תגובותיכם וחשוב לנו להבהיר. חלילה לנו מלזלזל בהוראה של רב כל שהוא או במנהג יהודי כזה או אחר. לא היתה בסרטון כל כוונה לפגוע באף אדם או ציבור ואם חלילה מישהו נפגע מהדברים, אנו מתנצלים ומבקשים סליחה ערב הימים הנוראים. והאמת והשלום אהבו. מברכים את כולכם בשנה טובה, שנה 'שנראה כל אחד את מעלת חברנו ולא את חסרונם'".
העתקתי לטובת חו"ר הפורום מה שכתב על זה יובל לוינגר:
מתוך סקרנות ראיתי את הקליפ. באופן מפתיע לא שמתי לב באופן מיוחד למשפט שעורר את הסערה – "היתר מרב לא מוכר" שכביכול מערער על סמכותו של הרב קוק.
שמתי לב דווקא לכמה נקודות אחרות שהסעירו את ליבי והכאיבו לי מאוד:
הכסף – ההתעסקות המכוערת בכסף עומדת במרכז הקליפ מתחילתו ועד סופו. ללא כל רגישות מגיע הנוֹשה (החרדי) כאילו היה מהשוק האפור ומודיע לליפא: "אני את הכסף שלי אראה עד הפרוטה האחרונה"! כך הוא נוהג גם מול כל הקהל באמצע תפילת ראש השנה. היה צריך לעמוד שם הרבי מקוצק לצעוק: "כסף פויה"!
הילד – אברמל'ה, עלם חמודות, מכין שלט כל כך יפה על שמירת שמיטה, אך האבא מקפל לו את השלט וקורע את ליבו של הילד תוך כדי שברקע מתנגן הפסוק "ה' היה עוזר לי...". נראה שדווקא אתה צריך לעזור כרגע לבן שלך, ליפא. יש לך היתר לתת לו לתלות את השלט. "משנים מפני השלום" – זה דווקא היתר מרב מוכר – הקב"ה בכבודו ובעצמו. (ואם תרצה אחר כך להוריד את השלט זו גם אפשרות..)
בעיצומו של יום הדין רגע לפני תקיעת השופר – הנושה פונה אל ליפא בכעס ומבייש אותו לפני כולם. מי כמובן אשם?! ליפא בכבודו ובעצמו שיוצא מבוייש מבית הכנסת. האם הוא זה שצריך לעשות תשובה?! הנושים שמביישים אותו לעיני כל והקהל ששותק צריכים להתבונן במעשיהם ולהתבייש....
אחטא ואשוב – אביו של ליפא מחכה לו בשדה ואומר לו: "ידעתי שתגיע...". ומה הוא מבקש מבנו? לפני שאתה ניגש לעבוד בשדה נבקש סליחה. הם אומרים יחד את הוידוי, 'סלח לנו מחל לנו כפר לנו' ומיד לאחר מכן ליפא עולה על הטרקטור.. האם המחילה היא מה שמאפשר לנו מיד אחר כך לגשת ולחטוא?!
בעיון בדברי הנביא (שנקרא בעוד כמה ימים ביום הכיפורים) נדמה כאילו ראה את הקליפ וחיבר בהקשר אליו את הפסוקים הבאים:
"לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂו. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם".
הרב, השמש והחזן – אלה ש'קילפו אותו במבטיהם' בבית הכנסת, מגיעים אליו לאחר שעלה על הטרקטור לעבוד בשמיטה – יש אחד שחסר בכל הסיפור ודווקא מולו צריך לעשות את חשבון הנפש. הוא כמעט לא נמצא בקליפ. ניחשתם נכון – הקב"ה בכבודו ובעצמו.
ראשי הקהילה מתערבים לאדם בעבודת ה', אך לא מאפשרים לו לעשות זאת בעצמו.
ואז מגיע הסוף המרגש (ובעיני מזעזע) –
הפתרון הקסום, איך לא? הכסף!
מהפך חד ולא ברור, כך שבפתאומיות הנושים מוותרים על חובותיהם ומעניקים לליפא את הכסף במתנה.
לסיום הקליפ המסר הוא ברור: "והכסף יענה את הכל".
לאור הקשיים הרבים שעלו בי כשראיתי את הקליפ, שמחתי שאני דווקא מסתמך על 'רב לא מוכר' ולא על העסקנים, שאמנם לא מוצאים היתר לעשות מלאכה בשמיטה, אך מוצאים היתר לכל כך הרבה קלקולים אחרים.
כאן רציתי לסיים את הדברים שרציתי לשתף, אך חשוב היה לי שהביקורת תהיה בונה. הרי אם הקליפ הזה נגע בנו או הפריע לנו כנראה שגם לנו יש חלק שאנו צריכים לתקן.
כולנו מכירים את המריבות סביב בית הכנסת, ההתעסקות בכסף ואת הדאגה למצוות גם כאשר היא באה על חשבון הזולת. בכל אחד מאתנו זה נוגע בצורה זו או אחרת.
עשרת ימי תשובה הם ימים בהם טוב לנו להיזכר כי התורה דרכיה דרכי נועם, וגם השמיטה נועדה לאחד בין השכבות השונות שבעם -עניים ועשירים.
ה'קליפ' יכול לעורר אותנו לתשובה כאשר נסלול את הדרך לעבודת ה' כפי שמציע הנביא בהמשך הפרק שהזכרנו לעיל:
"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
ושנזכה שיתקיים בנו:
"אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".
מוטי שטיינמץ ו'קרן השביעית' הוציאו שיר על חקלאי ששוקע בחובות ובצר לו נאלץ לעבוד את השדה בשמיטה על פי היתר מכירה.
יהונתן גוטליב
כ"ג באלול תשפ"א
הזמר מוטי שטיינמץ הוציא בתחילת השבוע (ראשון) שיר המציג לכאורה את "היתר מכירה" שהתירו גדולי הדורות הקודמים, כהיתר מפוקפק "מרב לא מוכר", כלשון השיר.
שמו של השיר הוא "א שמיטהל'ע געויין" (בכי של שמיטה, י"ג), והוא יצא ביוזמת "קרן השביעית" שמעודדת ותומכת בחקלאים שומרי שמיטה.
במהלך השיר מציג השחקן שמואל צוקר את החקלאי החרדי ליפא, ששקוע בחובות לנושיו חובשי הכיפה הסרוגה.
בתיאור השיר מוצג החקלאי כ"נקרע בין חובתו לבני אדם לחובתו לאלוקיו". בצר לו הולך החקלאי לעבוד את השדה במהלך שנת השמיטה לאחר שקיבל "היתר מרב לא מוכר".
לפני כן הוא כותב לאביו מכתב. "אבי היקר, אני יודע שבמשך שני ארוכות קיימת את מצוות השמיטה בתמימות ובמסירות נפש. כל כך הייתי רוצה לנהוג כמוך. אבל אבא, אני במצב נורא קשה. אני חייב כסף להרבה אנשים. ואני יודע שאם אשמור שמיטה לא אוכל להאכיל את ילדיי", כתב ליפא.
"בלית ברירה לקחתי היתר מרב לא מוכר. אבא, אני יודע שזה עלול להכאיב לך, לכן אני רוצה לבקש את מחילתך מראש", הוא הוסיף.
בשנת השמיטה, כשמגיע ליפא באישון לילה לשדה, הוא פוגש שם את אביו שמבהיר כי הוא איננו מתכוון להתערב בהחלטתו, אך מבקש ממנו לפני שמתחיל לעבוד "לבקש את סליחת האדמה ואת סליחת הקב"ה".
מיד לאחר מכן נושא האב את עיניו לשמיים ואומר את הטקסט המוכר מתפילת 'כל נדרי': "על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". לאחר מכן ליפא ואביו אומרים יחד את הווידוי בבכי ודמעות.
בסיום השיר, ולאחר שהתחיל ליפא לעבוד בשמיטה על פי היתר מכירה, ניגשים אליו הרב, החזן והשוחט של העיירה ויחד עם תושביה מעניקים לו סיוע כספי על מנת שלא יצטרך "לחטוא" ולעבוד את האדמה על פי אותו "היתר מרב לא מוכר".
מוטי שטיינמץ, יחד עם חברת בנט הפקות המייצגת אותו, מסרו: "אחים יקרים. אנו רואים את תגובותיכם וחשוב לנו להבהיר. חלילה לנו מלזלזל בהוראה של רב כל שהוא או במנהג יהודי כזה או אחר. לא היתה בסרטון כל כוונה לפגוע באף אדם או ציבור ואם חלילה מישהו נפגע מהדברים, אנו מתנצלים ומבקשים סליחה ערב הימים הנוראים. והאמת והשלום אהבו. מברכים את כולכם בשנה טובה, שנה 'שנראה כל אחד את מעלת חברנו ולא את חסרונם'".
העתקתי לטובת חו"ר הפורום מה שכתב על זה יובל לוינגר:
מתוך סקרנות ראיתי את הקליפ. באופן מפתיע לא שמתי לב באופן מיוחד למשפט שעורר את הסערה – "היתר מרב לא מוכר" שכביכול מערער על סמכותו של הרב קוק.
שמתי לב דווקא לכמה נקודות אחרות שהסעירו את ליבי והכאיבו לי מאוד:
הכסף – ההתעסקות המכוערת בכסף עומדת במרכז הקליפ מתחילתו ועד סופו. ללא כל רגישות מגיע הנוֹשה (החרדי) כאילו היה מהשוק האפור ומודיע לליפא: "אני את הכסף שלי אראה עד הפרוטה האחרונה"! כך הוא נוהג גם מול כל הקהל באמצע תפילת ראש השנה. היה צריך לעמוד שם הרבי מקוצק לצעוק: "כסף פויה"!
הילד – אברמל'ה, עלם חמודות, מכין שלט כל כך יפה על שמירת שמיטה, אך האבא מקפל לו את השלט וקורע את ליבו של הילד תוך כדי שברקע מתנגן הפסוק "ה' היה עוזר לי...". נראה שדווקא אתה צריך לעזור כרגע לבן שלך, ליפא. יש לך היתר לתת לו לתלות את השלט. "משנים מפני השלום" – זה דווקא היתר מרב מוכר – הקב"ה בכבודו ובעצמו. (ואם תרצה אחר כך להוריד את השלט זו גם אפשרות..)
בעיצומו של יום הדין רגע לפני תקיעת השופר – הנושה פונה אל ליפא בכעס ומבייש אותו לפני כולם. מי כמובן אשם?! ליפא בכבודו ובעצמו שיוצא מבוייש מבית הכנסת. האם הוא זה שצריך לעשות תשובה?! הנושים שמביישים אותו לעיני כל והקהל ששותק צריכים להתבונן במעשיהם ולהתבייש....
אחטא ואשוב – אביו של ליפא מחכה לו בשדה ואומר לו: "ידעתי שתגיע...". ומה הוא מבקש מבנו? לפני שאתה ניגש לעבוד בשדה נבקש סליחה. הם אומרים יחד את הוידוי, 'סלח לנו מחל לנו כפר לנו' ומיד לאחר מכן ליפא עולה על הטרקטור.. האם המחילה היא מה שמאפשר לנו מיד אחר כך לגשת ולחטוא?!
בעיון בדברי הנביא (שנקרא בעוד כמה ימים ביום הכיפורים) נדמה כאילו ראה את הקליפ וחיבר בהקשר אליו את הפסוקים הבאים:
"לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂו. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם".
הרב, השמש והחזן – אלה ש'קילפו אותו במבטיהם' בבית הכנסת, מגיעים אליו לאחר שעלה על הטרקטור לעבוד בשמיטה – יש אחד שחסר בכל הסיפור ודווקא מולו צריך לעשות את חשבון הנפש. הוא כמעט לא נמצא בקליפ. ניחשתם נכון – הקב"ה בכבודו ובעצמו.
ראשי הקהילה מתערבים לאדם בעבודת ה', אך לא מאפשרים לו לעשות זאת בעצמו.
ואז מגיע הסוף המרגש (ובעיני מזעזע) –
הפתרון הקסום, איך לא? הכסף!
מהפך חד ולא ברור, כך שבפתאומיות הנושים מוותרים על חובותיהם ומעניקים לליפא את הכסף במתנה.
לסיום הקליפ המסר הוא ברור: "והכסף יענה את הכל".
לאור הקשיים הרבים שעלו בי כשראיתי את הקליפ, שמחתי שאני דווקא מסתמך על 'רב לא מוכר' ולא על העסקנים, שאמנם לא מוצאים היתר לעשות מלאכה בשמיטה, אך מוצאים היתר לכל כך הרבה קלקולים אחרים.
כאן רציתי לסיים את הדברים שרציתי לשתף, אך חשוב היה לי שהביקורת תהיה בונה. הרי אם הקליפ הזה נגע בנו או הפריע לנו כנראה שגם לנו יש חלק שאנו צריכים לתקן.
כולנו מכירים את המריבות סביב בית הכנסת, ההתעסקות בכסף ואת הדאגה למצוות גם כאשר היא באה על חשבון הזולת. בכל אחד מאתנו זה נוגע בצורה זו או אחרת.
עשרת ימי תשובה הם ימים בהם טוב לנו להיזכר כי התורה דרכיה דרכי נועם, וגם השמיטה נועדה לאחד בין השכבות השונות שבעם -עניים ועשירים.
ה'קליפ' יכול לעורר אותנו לתשובה כאשר נסלול את הדרך לעבודת ה' כפי שמציע הנביא בהמשך הפרק שהזכרנו לעיל:
"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
ושנזכה שיתקיים בנו:
"אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".