שאלה: האם הוודאות הזו היא של מאה אחוזים ממש?
תשובה: יש מצבים יוצאי דופן ממש שבהם ייתכן שלא יקבל את מבוקשו, [לדוגמה, מי שיבטח לקבל דבר שהוא היפך תיקונו ומטרת ביאתו העיקרית לעולם] מה שאיננו מוציא את הבטחון מחזקת ודאי, והוא וודאות גבוהה יותר מאשר כסף שמופקד בבנק שגם אז אין וודאות של מאה אחוזים, ועאכו''כ שהנכנס לעיסקה כלשהי אין לו אף פעם מאה אחוזי הצלחה.
ולשון חכמים מרפא, דברי הבית הלוי: הבטחון איננו מבט שכלי אל העתיד וניחוש התוצאה, אלא הרגשת הבטחון והרגיעה בלבו בעת שהעתיד איננו ידוע, והיא מדרגה של אומץ לב בד'.
הערה: צ"ע מה ענין הבית הלוי לכאן. ברור שהבוטח אמור להרגיש רגוע ולחזק את אומץ לבו בה', השאלה מה הסיבה לכך. לטענתי הסיבה היא בגלל שהוא יודע שהכל לטובתו, אפילו אם זה לא נעים. לטענתך הסיבה היא בגלל שהוא יודע שמשאלתו תתגשם.
שאלה: האם הודאות הנ"ל היא בכל סיטואציה שהיא או רק במקרים שהאדם מרגיש שהוא דבוק בה' בכל מאודו?
תשובה: הוודאות הנ"ל היא כמובן רק כשהאדם מרגיש בוטח בפועל במחשבתו באמת, וזה משתנה מזמן לזמן ואף מרגע לרגע, וכידוע המעשה עם הגרח"ו בזה שישב אצל הגר"א, והסיר את הרטיה והחזירה, הכל עפ"י אומץ בטחונו באותו זמן. מי שבטוח היןם ופטור מהשתדלות, אפשר שלמחר ישתנה דינו.
הערה: אם כן, אין אדם יכול להשתית את התנהלותו הכללית בחיים על סמך הודאות שה' ימלא את משאלתו, כי מי הבטיח לו שבזמנים אחרים יעמוד באותה מדרגת בטחון בה עומד עכשיו?
שאלה: אם נניח שמילוי המשאלה תהיה לרעת האדם, האם גם אז יכול הבוטח לדעת בודאות שה' ימלא את משאלתו לרעתו?
תשובה: בחוה"ל ור"י משמע שלא, כי באופן כזה יתנו לו את מה שטוב לו, "ואם לא יגיע הענין שמייחלים אליו, יזכו לתועלת וחסדים גדולים רבים ונכבדים מהענין שביקשו". שי' העיקרים והלשם שאם הבטחון כראוי א''א שלא יוושע. "ולא ישתנה מפני כל". והבוטח יבוא לו ישועת ד' בוודאי גמור! ואם לא נושע - מזה עצמו נדע שלא בטח כראוי. וכן בדברי הגר"ח מבריסק מוכח שמועיל אפילו כשהוא לרעתו.
הערה: לא מובן כלל מה ההוכחה מזה, הרי גם אם ברור שיוושע - זה רק בהנחה שעכשיו נמצא בצרה, אבל אם אינו בצרה כלל משום שזה לטובתו, מה שייך כאן ישועה?
משל למה"ד, לחולה שצריך להכנס לניתוח מכאיב כדי להסיר גידול מגופו, והוא צועק: "אנא הושיעו אותי מיד הרופא האכזר הלזה". וכי למי שמבריח אותו מחדר הניתוחים יקרא מושיע?
ועוד יותר תמוה, שלפי דבריך נמצא שהבטחון יכול להזיק לבוטח. הלא זה ההיפך הגמור ממהות הבטחון...
שאלה: אם נצא בהנחה שהבטחון מבטיח ודאות רק במקרה שהבטחון הוא מושלם לגמרי, איך יכול אדם להיות ודאי בבטחונו, שמא אין בטחונו שלם?
תשובה: כשהאמונה חזקה דייה עד שהיא הופכת לרגש - זהו ביטחון . ואפשרות בעל סיכוי קטן לשלילה לא אמורה להשפיע על רגש בטחונו , ודומה למי שעובר מתחת לגשר שהסיכוי הקלוש שיפול הגשר אינו פוגם במדת בטחונו לעבור תחתיו. מי שבוטח - מרגיש שהוא בוטח , ואינו חושש אולי אינו בוטח. התקווה מחזקת את הבטחון והבטחון את התקווה, שהדברים הללו כמתגמלים, הסיבה והמסובב כאן אחד. כמו"כ זה לא ענין של "הכל או לא כלום'', כל מעט בטחון מוסיף וודאות, ומגדיל כמו"כ את שכר הביטחון.
הערה: השאלה היא עדיין איך האדם שבטוח בודאי שתתמלא משאלתו יכול לדעת בבירור שהוא אכן נמצא במדרגת הבטחון השלמה כרבי חנינא בן דוסא שהחומץ דלק ושהערוד מת. אולי הוא רק מדמיין זאת, ובאמת אינו במדרגה זו כלל? הרי על כל רחב"ד יש מאות ואלפי אנשים שמדמיינים שהם במדרגתו ובאמת אינם...
שאלה: איך הרגשת הודאות הזו נוגעת לאדם מן השורה שרוצה לחיות את חייו על פי רצון ה'?
תשובה: זה מטיל עליו את מצוות הדבקות בה' כדברי המשך חכמה: שיצייר האדם שהוא דבוק להשי''ת... כי ד' דבוק לנבראיו ומרגיש עליהם וחושש לטובתם יותר מהם על עצמם, ואז האדם בטוח ונח ואינו דואג מאומה.
אם מצות האמונה היא להאמין שהשי''ת ''בורא ומנהיג עשה ועושה ויעשה'', הרי מצוות הבטחון היא להאמין ש''בנים אתם לד' אלקיכם''! ושאהבתינו להקב''ה - ממשיכה אהבתו ורחמיו עלינו.
הנהגה זו מביאה לידי מנוחת נפש הבוטח, ויש לו מנוחת הלב מהדאגות העולמיות, ושלווה מנדנוד הנפש וצערה מחסרון תאוותיה הגופניות, והוא בהשקט ובבטחה ושלווה בעולם הזה.
הערה: דבקות זו קיימת ללא קשר להתגשמות משאלות לבו של הבוטח. אם הוא דבק בה' ומבין שהכל לטובתו, יש לו מנוחת הלב והוא מרגיש קרבת אלוקים. אין זה אומר שהוא יקבל את מה שהוא רוצה.
שאלה: לפי ההנחה שניתן לראות בחוש תועלת גשמית ממידת הבטחון, הרי צריך לצאת שבאופן סטטיסטי ציבור בעלי מדרגה רוחנית גבוהה יותר מצליח יותר בגשמיות מציבור בעלי מדרגה נמוכה יותר. האם המציאות אכן כך? אם לא, למה?
תשובה: הצלחה בגשמיות אינה נמדדת בריבוי ממון.
אפשר לומר בהחלט שבעלי הבטחון [לא כל מי שיש לו רמה רוחנית!] הם אנשים שחייהם עוברים עליהם בנקל ובנעימים, יש להם את צרכיהם ומאווייהם בלי הרבה עמל וטרדה ועבודה מפרכת, הם רואים את עולמם בחייהם גם בלי שהקדישו 7 שנות לימוד ועוד 3 שנות התמחות, והם חסרי דאגות, הרבה יותר מאנשים שעפ"י מצבם הרשמי אמורים להרוויח פי מאה מהם.
אני מכיר מקרוב הרבה "מצליחנים", שומתומ"צ ושאינם כאלה, רובם חיים במסלול לחצים עם מינוס בבנק, ועם חשש מתמיד לעתידם הכלכלי. בתאריכים נקובים בחודש הם לחוצים לכסות בבנק סכומים אגדיים כאלו אשר אברך כולל לא ראה מעולם, כדי להגדיל את הונם, שבסופו של דבר לא בא להם לשימוש ובבחינת עושר שמור לרעתו.
האפשרות לגדל משפחה ברוכת ילדים נראית להם בלתי אפשרית גם לבעלי הכנסה גבוהה.
בעל חוה"ל משווה בין הבוטח לבין הכימאי שמייצר זהב ומאריך לבאר את מעלותיו של הבוטח לעומתו. הוא לא מנסה לומר שלבוטח יש זהב כמו לכימאי, אלא מסביר למה מצבו של הבוטח טוב יותר למרות העדר הזהב.
הבוטח הוא כתינוק בידי אמו, ראית פעם תינוק סופר שטרות?
הערה: התשובה לא עונה על השאלה. לפי ההנחה שכל משאלת הבוטח אמורה להתגשם, נמצא שאם הבוטח רוצה ממון, הוא אמור לקבל אותו. המציאות היא שציבור ה'בוטחים' באופן כללי נמצא במצב של חוסר ממון מובהק, ובאופן תדיר נצרך לעזרת הבריות, למרות שאין לי ספק שהיו מעדיפים להסתדר בלי זה. וכי הגר"א היה שמח שילדיו הוצרכו לבקש לחם לאכול אצל השכנים? הוא לא היה מעדיף שיהיה להם לחם בבית?
זה שהצדיקים העניים נמצאים במנוחת הנפש גדולה יותר זה אכן הגיוני, אבל זה לא מוכיח כלל שמשאלותיהם מתגשמות. זה רק מוכיח שיש להם מבט אופטימי ומלא אמונה על החיים. אם משאלותיהם היו מתגשמות, לא היינו צריכים לתת הנחה בארנונה וסבסוד מעונות לאברכים...
הטענה שלא כל צדיק הוא בעל בטחון כדבעי איננה מספקת, בגלל שברור לענ"ד שבסך הכללי ציבור הצדיקים הוא ברמה גבוהה יותר מאשר הציבור החילוני מאזורי סביון וכפר שמריהו ודומיהם, ואעפ"כ הראשונים נדרשים לתמיכה כלכלית גבוהה בהרבה, בניגוד למה שהיו מעדיפים, כידוע לכל מי שמכיר קצת את הנתונים.