האם מזונותיו של אדם הקצובים לו מראש השנה מותנה בהשתדלות?

אתהלך

משתמש ותיק
בעניין הבטחון ראוי לעיין באריכות דברי רבינו יונה משלי פרק ג
להלן תמצית דבריו :
1. "בטחון" משמעותו לבטוח במשהו שלא שייך בו ספק, ואלו הדברים בהם ניתן לבטוח ללא ספק:
א. ה' משלם שכר טוב לעושי מצוותיו בעוה"ב
ב. כל מה שה' עושה הוא לטוב
ג. שכל דברי הנביאים יתקיימו
ד. שהכל בידי שמים, ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל, ואין לשם מעצור להושיע ברב או במעט
ה. ה' הוא רחמן מאוד

2. כתוצאה מבטחון זה:
א. אין לחשוש אף מחרב חדה, כי אין לה משמעות מצד עצמה, והכל ביד ה'.
ב. אף שיש בידו חטאים, ויש צרה קרובה, יוכל להתחזק בתקוה על רחמי השי"ת כי רבים רחמיו, ולא יהיה שקול הפחד עם התקוה, אך תחזק התקוה ממנו, כי חסדי השי"ת יתרים על כל עון, ומרחם על כל השב אליו
ג. שלוות נפש בידיעה שכל מה שה' עושה הוא לטוב
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מרדכי מצפון אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  

כמה מקורות נוספות בסוגיא זו

דברים יד כז
'והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך' ובפסיקתא שם וז"ל 'כי אין לו חלק ונחלה עמך' – להגיד מה גרם עכ"ל.​
 
תרומת הדשן סימן רטו
(המדובר שם שהאשה רוצה לעלות לארץ ישראל והבעל אינו רוצה כי הוא מסודר כאן עם פרנסה וחושש ששם לא ימצא פרנסה)


...ואע"פ שאמרה שרצונה לצפות על ישועת השם ית' זכרו שימצא להם רווחים, אין זו טענה דאיזו מצוה גדולה מתלמוד תורה
אעפ"כ אמרו חכמים ז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, ולא הבטיחוהו חכמים שימטיר לו לחם מן השמים...

(א.ה. וצ"ע ממש"כ לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן)

'לבעלי הבטחון' באשכול זה נא להתייחס לדברי התרומת הדשן בכבוד הראוי, ולא כמי 'שסותר דברים פשוטים בתורה ונגד מש"כ כל רבותינו הראשונים.......!
אינני רואה כל ראיה מדברי תרוה''ד
הלא מדובר במפורש בציור שהבעל שעליו עול  הפרנסה מצהיר שאינו בוטח.
 
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מרדכי מצפון אמר:

כמה מקורות נוספות בסוגיא זו

דברים יד כז
'והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך' ובפסיקתא שם וז"ל 'כי אין לו חלק ונחלה עמך' – להגיד מה גרם עכ"ל.​
 
תרומת הדשן סימן רטו
(המדובר שם שהאשה רוצה לעלות לארץ ישראל והבעל אינו רוצה כי הוא מסודר כאן עם פרנסה וחושש ששם לא ימצא פרנסה)


...ואע"פ שאמרה שרצונה לצפות על ישועת השם ית' זכרו שימצא להם רווחים, אין זו טענה דאיזו מצוה גדולה מתלמוד תורה
אעפ"כ אמרו חכמים ז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, ולא הבטיחוהו חכמים שימטיר לו לחם מן השמים...

(א.ה. וצ"ע ממש"כ לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן)

'לבעלי הבטחון' באשכול זה נא להתייחס לדברי התרומת הדשן בכבוד הראוי, ולא כמי 'שסותר דברים פשוטים בתורה ונגד מש"כ כל רבותינו הראשונים.......!
אינני רואה כל ראיה מדברי תרוה''ד
הלא מדובר במפורש בציור שהבעל שעליו עול  הפרנסה מצהיר שאינו בוטח.
עצם הרעיון שגם אם האשה בוטחת אבל מכיון שעול הפרנסה הוא על האיש לכן זה תלוי בבטחון שלו, נראה הגיוני, אך זה חידוש.

לעצם הדיוק בדברי התרוה"ד, לענ"ד משמעות לשונו הוא שמש"כ 'ולא הבטיחו...' קאי על הלומד תורה ולא על הסיפור שם,

כלומר, שמבאר הסיבה שכל שאין עמה מלאכה סופה בטילה - כי לא הבטיחוהו חכמים שימטיר לו לחם מן השמים...
וממילא הוא הדין בנידון שם אין לאשה לבטוח שירד לחם מן השמים.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אם אתה מצפה למצוא הוכחה פיננסית מבוססת לתועלת הבטחון, אתה צפוי לכישלון וודאי, כי הקב"ה ברא את העולם באופן כזה שיצטרכו להאמין ולבטוח, לא עפ"י הוכחות פיננסיות.

אני כן יכול להיות בטוח שדברי רבותינו אמת ולנהוג על פיהם, ואף לזכות לראות במו עיני את התוצאות המבורכות, בלי לצפות להוכחות סטטיסטיות מוסמכות. 

בשום מקום לא נאמר שהובטח לבוטח להיות בעל ממון. 
הבוטח יהיה מאושר ולא יחסר לו כל אשר יוצרך ויתאווה עלי אדמות. 
אם המדד היחיד בעיניך לזה הוא שורת החסכונות בבנק,
אז אתה הוא זה שנמצא בבעיה קשה.

רק אזכיר, אף אחד לא טען שאפשר להוכיח את סגוליות הביטחון עפ"י הוכחות סטטיסטיות, וכלל איננו נזקקים להוכיח את אמונתנו וקבלתינו בדבר אשר ספרי רבותינו מלאים ממנו. 
אתה הוא זה שטוען כי ניתן להוכיח את ההיפך מתוך המציאות.
וטענה זו איננה נכונה כלל. 
אינני מחפש הוכחה לתועלת הבטחון, אלא רק שלא תסתר מהמציאות הגלויה לעין. אם הינך טוען שתועלת הבטחון היא שהבוטח יהיה מאושר ורגוע - אני מסכים עם זה במאת האחוזים, וא"צ להסכמתי בנידון משום שהדבר מפורש בכל הראשונים.
אלא שאתה מחדש דבר נוסף, והוא שתועלת הבטחון היא גם להגשים משאלות טכניות של הבוטח - כסף, בריאות, ילדים וכיו"ב. על זה אני טוען שהמציאות מוכיחה לא כך, משום שרואים שהכסף מצוי בשפע דווקא אצל אנשים שאינם בעלי בטחון, ומצוי בצמצום אצל בעלי הבטחון, מה שמוכיח שכנראה הבטחון לא מביא כסף.
ואי אפשר לטעון שזה בגלל שבעלי הבטחון אינם מעונינים בכסף, משום שזה לא נכון. אולי הם לא מעוניינים בעושר, אבל הם בהחלט מעוניינים לא להצטרך לתמיכה או לקחת הלוואות, לספק את צרכי ילדיהם בהרחבה ובנחת, ולזכות לתרום הרבה כסף לנזקקים ולהחזקת תורה. בחלק גדול מהמקרים גם נאלצו הצדיקים לעשות דברים שלא היו מעוניינים לעשות (כמו הרבה מגדו"י שהוצרכו לקחת ע"ע עול הרבנות בניגוד לרצונם).
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
חימקו אמר:
מבקש אמת אמר:
כדי להוכיח זאת נצטרך להביא מדד טכני אובייקטיבי, שמבחינה טבעית אין לה דרך להשפיע על התוצאות.
כבר כתבתי לך במקום אחר, שאם נבסס אמונתנו ע"פ תוצאות אמפיריות, נראה לרוב שאין הבדלים בין כופרים למאמינים (יש לי הסבר לזה, לא כעת), לא נראה יותר הצלחה ליראי ה' מול כופרי ה', ולכן א"א לבסס את האמונה על תוצאות אמפיריות.
נכון, ובאמת לא דייקתי בדבריי. כוונתי היא שענין האושר אינו קשור כלל לשאלה הנידונה באשכול זה, האם הבטחון יכול להבטיח תוצאות טכניות - לא רגשיות - לבוטח.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
1. הרבה הכוונה מה שצריך לפי דרך הטבע.
2. נצרך הכוונה לצורך השגת המטרה המכוונת; אם המטרה היא להיות עשיר צריך לנסות לפתוח עסק או ללמוד מקצוע בעל הכנסה גבוהה. אם המטרה היא להיות בריא צריך לעשות התעמלות ולהקפיד על מנוחה נכונה, ועל רוגע ושמחת חיים. אם המטרה היא להשיג בטחון מדיני צריך להשקיע בצבא ומשטרה, וכן ע"ז הדרך.
חימקו אמר:
לפי צרכיו.
שאלתי מה ההסבר במשפט לעשות הרבה השתדלות אם זה נצרך וקיבלתי הסבר מדהים.
מה שצריך בדרך הטבע כדי להשיג את המטרה.

אני רוצה להבין לעיל דובר על שכר של רופא או עו"ד כהצלחת כלכלית.
וזה הובא כראיה שרק מי שהולך לאפיק מניב שכזה מרוויח שכר גבוה וא"כ זה לא קשור למה שנקבע בר"ה.

טענתי שההשקעה באפיק מניב לא בהכרח תביא להצלחה לולא השפעת השפע של ה'.
או אז גייסו את יעקב אבינו לראיה שאף הוא עזב את הכולל של שם ועבר והשקיע בצאן לבן 20 שנה.

לטענתכם אי אפשר להביא ראיה מחז"ל, כי המציאות לטענתכם חזקה כמו קיר.
אי אפשר להביא ראיה מהסברים שהם אולי לא ממש הפשט הפשוט שלומדים בחיידר.

אז מה שנשאר הוא רק להודות ולהסכים שאכן מאמרי חז"ל תמוהים וכל גדולי הדורות שדיברו ע"כ שכל עניין הפרנסה הוא השתדלות נטו ויצירת כלי לקבל את ברכת ה' כנראה לא ידעו מהמציאות שאתם מכירים.

לדעתי יש לכם טעות ענקית קודם ברמת המציאות וגם ברמת הבנת עניין הביטחון בה'.

תחילה בעניין המציאות שהיא כקיר כביכול.
אתם מדבר על הכנסה גבוהה בראש של אברך כולל, כשתהיה לכם את ההכנסה הגבוהה היא לא תספיק לכם בכלל.
80% מתושבי ישראל חיים על מינוס בבנק וזה בלי קשר לגובה המשכורת.
תחשבו איזה רמת חיים חייב לחיות הרופא או העו"ד.
אין מצב לגור באיזה עיר בפריפריה, אין מצב לנסוע בתח"צ, אין מצב לנסוע ברכב פשוט.
חייבים לצאת כמה פעמים בשבוע למסעדה יוקרתית, חייבים לנסוע כמה פעמים בשנה לחופשות יוקרתיות בחו"ל.
כל אירוע חייב להיות לפי סטנדרטים גבוהים כיאה למעמד. מתנות יקרות, ביגוד יוקרתי ועוד היד נטויה, קיצרתי...

כל זה הוא חייב!!! כעת תבינו למה הוא חי במינוס בבנק.
אבל אתם מקנאים בו...... פשוט בדיחה.

אמר לי פעם סוחר מניות עשיר גדול: אין לי מנוחה לא ביום ולא בלילה. תמיד אני חושב וטרוד בתנודות המניות.
זה המחיר שהוא משלם בשביל ההכנסה הגבוהה.
האם חשבתם גם על זה או רק כמה כסף נכנס לו לחשבון בנק???

לסיכום המציאות שהיא כקיר טוענת ברורות, הכנסה גבוהה כרופא או כעו"ד לא נותנת כלום בחיים יותר מהכנסה ממוצעת אחרת.
(אולי היא אפילו מזיקה...)
גם כאן הינך מדבר על אושר ועל רוגע נפשי, ולא זהו הנידון באשכול זה. לית מאן דפליג שהבטחון מבטיח רוגע נפשי והרגשת אושר ושמחה, וגם הכופרים נאלצים להודות בזה. 
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
שלישית - יש בעיה גדולה לאדם שאינו מקובל בדרגות גבוהות מאד להסיק מסקנות באופן שהצגת, בגלל שעולם הקבלה הוא עולם מופשט מאד ואין שום דרך ברורה להסיק מסקנות ברורות ולהוכיח שום דבר למי שאין לו מסורת ברורה איש מפי איש עד משה רבינו, או לכה"פ גילויים מאליהו וכיו"ב. אם נדרוך בדרך שכבשת, הרי שנוכל בהחלט לטעון שכל הביאורים שציטטת על אברהם אבינו אינם נוגעים אלא למי שיודע להמשיך אור אין סוף ע"י פרסום אלהותו ית' בעולם ולימוד חכמתו ברבים אבל לא לסתם הכנסת אורחים, או להסיק שראוי לאדם להרבות בקניני העולם הזה ולקנות כמה שיותר חפצים ומאכלים כדי להרבות שימוש בניצוצות של קדושה...

בקיצור, כשמנסים ללמוד ולהבין את מה שכתוב בתורה ובספרי רבותינו אי אפשר לברוח לסודות וענינים גבוהים שרחוקים מפשט הדברים ולהתכחש לרובד הפשטני, אלא צריך לנסות להבין היטב את עומק הפשט (שהרבה פעמים אינו ממש כפשוטו, אבל עכ"פ קשור אליו), ולהסיק מזה מסקנות מעשיות ככל הניתן. את המסקנות מתורת הנסתר אשאיר לבקיאים בתורת הקבלה האמיתית, שכמדומה מעטים ישנם בדורינו, אם בכלל.
אני מבין שכבודו לא כ"כ רוצה להכיר בחלקים הנוספים של התורה.
יש כאן טענה כאילו הדברים מופשטים וגבוהים אי שם ועד שלא תקבל גילוי מאליהו ז"ל לא תשתכנע...

לדעתי אשמח שתסביר ע"פ פשט ורק ע"פ פשט את המושגים הבאים.
מה זה אלוקות ה' בעולם?
מה זה מלאך?
מה זה עולם הבא?
מה זה נשמה?
כיצד תתכן ידיעה ה' ובחירת האדם יחד?
כיצד תתכן מציאות של עשיר ורע לו צדיק וטוב לו?

אפשר להמשיך אבל אסתפק בזה, אבקש תשובות רק ע"פ פשט.
כמדומה שאינך מבין את ה'פשט' עליו אנו מדברים. אין הכוונה פירוש המילות או הסבר שמתאים לילדים בגן. 'פשט' הכוונה היא למשמעות (העמוקה) שאמורה להיות מובנת מהדברים, ולא חידושים שונים ומשונים שמפקיעים את מובנם של הדברים, ואין להם שום הוכחה.
זה כמו ההבדל בין הבנת עומק ה'לומדות' שבגמרא, לבין פלפולים רחוקים שהקשר בינם לבין הכתוב בגמרא מקרי לחלוטין.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
להבנתי יש כאן סלט של מושגים שאינם קשורים זל"ז כלל.
1. הביטחון בה' לא נועד להביא לי תועלת גשמית.
מי נועד בשביל מי? אני בשבילו או הוא בשבילי?
2. מה זה מצליח בגשמיות? הרבה כסף/כבוד/נחת, אולי אושר/רוגע/תחושת עונג וסיפוק, מה זה בדיוק?
3. מהי מדריגה רוחנית גבוהה? התמדה בתורה או ראית המציאות בעין רוחנית עמוקה.
אתה מבין שאדם שמצד אחד הוא בעל מדרגה רוחנית גבוהה ומצד שני יש לו רשימת תועלות גשמיות, זה קצת לא מסתדר...
4. לפני הביטחון צריך להגדיר מהי אמונה ורק אז להגדיר את הביטחון. שהרי הביטחון מהווה ביטוי לאמונה.
1. זה בדיוק מה שאני טוען! (אלא שאני כן מסכים שהוא עשוי להביא תועלת כזו, אך רק בתנאים מסויימים וממש לא בהכרח)
2. 'מצליח בגשמיות' פירושו הצלחה בנתונים שאי אפשר לקשר אותם באופן טבעי למידת הבטחון. אושר, רוגע וסיפוק אינם מהוים הוכחה כלל משום שהם תוצאה בלעדית של הפסיכולוגיה של האדם, מה שעשוי להוכיח קשר טבעי בין בטחון לאושר וכו' אך לא קשר רוחני. על הקשר הטבעי גם הכופרים לא מתווכחים...
3. בטח שזה מסתדר, עיין בדברי התורה: "אם בחוקותי תשמעו... ונתתי גשמיכם בעיתם וגו' וישבתם לבטח בארצכם".
4. נכון.
2. אז אדם חולני שיש מליארדים בבנק הוא נקרא מצליח בגשמיות??
3. מעניין מאוד, האם לדעתך לחזו"א או לחפץ חיים שלכו"ע היו במדרגה רוחנית גבוהה היו רשימות תועלות גשמיות שלא התמלאו??
4. להבנתי האמונה היא, שכל מה שקורה בעולם נעשה לטובתי באופן המושלם ביותר שיכול להיות.
רק אחרי כזאת אמונה מוחלטת תוכל לבוא מידת הביטחון.
2. הוא בהחלט מצליח בגשמיות מבחינה פיננסית. הוא לא מצליח מבחינה פיזית.
3. בהחלט. לדוגמא: החזו"א מאד רצה שיהיו לו ילדים. החפץ חיים היה מאד מעוניין שיהיה לו מספיק כסף כדי לקנות עוד ספרים, ושלא יצטרך לבטל מזמנו כדי להסתובב בעיירות למכור את ספריו על מנת להרויח את לחמו (כמו שאמר לאחד מתלמידיו). הוא גם היה מאד מעוניין שבנו הצדיק ר' אברהם לא יפטר בדמי ימיו. כמובן יש עוד הרבה דברים שרצו, אבל לא הכרתי אותם אישית, ואעפ"כ אני יודע כמה דברים שמניתי לעיל, ועוד.
4. בודאי. זה לא שייך לנושא של האשכול הזה כלל.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
 
שאלה: האם הוודאות הזו היא של מאה אחוזים ממש?
תשובה: יש מצבים יוצאי דופן ממש שבהם ייתכן שלא יקבל את מבוקשו, [לדוגמה, מי שיבטח לקבל דבר שהוא היפך תיקונו ומטרת ביאתו העיקרית לעולם] מה שאיננו מוציא את הבטחון מחזקת ודאי, והוא וודאות גבוהה יותר מאשר כסף שמופקד בבנק שגם אז אין וודאות של מאה אחוזים, ועאכו''כ שהנכנס לעיסקה כלשהי אין לו אף פעם מאה אחוזי הצלחה.
ולשון חכמים מרפא, דברי הבית הלוי: הבטחון איננו מבט שכלי אל העתיד וניחוש התוצאה, אלא הרגשת הבטחון והרגיעה בלבו בעת שהעתיד איננו ידוע,  והיא מדרגה של אומץ לב בד'.
הערה: צ"ע מה ענין הבית הלוי לכאן. ברור שהבוטח אמור להרגיש רגוע ולחזק את אומץ לבו בה', השאלה מה הסיבה לכך. לטענתי הסיבה היא בגלל שהוא יודע שהכל לטובתו, אפילו אם זה לא נעים. לטענתך הסיבה היא בגלל שהוא יודע שמשאלתו תתגשם.
שאלה: האם הודאות הנ"ל היא בכל סיטואציה שהיא או רק במקרים שהאדם מרגיש שהוא דבוק בה' בכל מאודו?
תשובה: הוודאות הנ"ל היא כמובן רק כשהאדם מרגיש בוטח בפועל במחשבתו באמת, וזה משתנה מזמן לזמן ואף מרגע לרגע,  וכידוע המעשה עם הגרח"ו בזה שישב אצל הגר"א, והסיר את הרטיה והחזירה, הכל עפ"י אומץ בטחונו באותו זמן. מי שבטוח היןם ופטור מהשתדלות, אפשר שלמחר ישתנה דינו.
הערה: אם כן, אין אדם יכול להשתית את התנהלותו הכללית בחיים על סמך הודאות שה' ימלא את משאלתו, כי מי הבטיח לו שבזמנים אחרים יעמוד באותה מדרגת בטחון בה עומד עכשיו?
שאלה: אם נניח שמילוי המשאלה תהיה לרעת האדם, האם גם אז יכול הבוטח לדעת בודאות שה' ימלא את משאלתו לרעתו?
תשובה: בחוה"ל ור"י משמע שלא, כי באופן כזה יתנו לו את מה שטוב לו,  "ואם לא יגיע הענין שמייחלים אליו, יזכו לתועלת וחסדים גדולים רבים ונכבדים מהענין שביקשו".  שי' העיקרים והלשם שאם הבטחון כראוי א''א שלא יוושע. "ולא ישתנה מפני כל". והבוטח יבוא לו ישועת ד' בוודאי גמור!  ואם לא נושע - מזה עצמו נדע שלא בטח כראוי. וכן בדברי הגר"ח מבריסק מוכח שמועיל אפילו  כשהוא לרעתו.
הערה: לא מובן כלל מה ההוכחה מזה, הרי גם אם ברור שיוושע - זה רק בהנחה שעכשיו נמצא בצרה, אבל אם אינו בצרה כלל משום שזה לטובתו, מה שייך כאן ישועה? 
משל למה"ד, לחולה שצריך להכנס לניתוח מכאיב כדי להסיר גידול מגופו, והוא צועק: "אנא הושיעו אותי מיד הרופא האכזר הלזה". וכי למי שמבריח אותו מחדר הניתוחים יקרא מושיע?
ועוד יותר תמוה, שלפי דבריך נמצא שהבטחון יכול להזיק לבוטח. הלא זה ההיפך הגמור ממהות הבטחון...
שאלה: אם נצא בהנחה שהבטחון מבטיח ודאות רק במקרה שהבטחון הוא מושלם לגמרי, איך יכול אדם להיות ודאי בבטחונו, שמא אין בטחונו שלם?
תשובה: כשהאמונה חזקה דייה עד שהיא הופכת לרגש - זהו ביטחון . ואפשרות בעל סיכוי קטן לשלילה לא אמורה להשפיע על רגש בטחונו , ודומה למי שעובר מתחת לגשר שהסיכוי הקלוש שיפול הגשר אינו פוגם במדת בטחונו לעבור תחתיו.  מי שבוטח - מרגיש שהוא בוטח , ואינו חושש אולי אינו בוטח.   התקווה מחזקת את הבטחון והבטחון את התקווה, שהדברים הללו כמתגמלים, הסיבה והמסובב כאן אחד.  כמו"כ זה לא ענין של "הכל או לא כלום'',  כל מעט בטחון מוסיף וודאות, ומגדיל כמו"כ את שכר הביטחון.
הערה: השאלה היא עדיין איך האדם שבטוח בודאי שתתמלא משאלתו יכול לדעת בבירור שהוא אכן נמצא במדרגת הבטחון השלמה כרבי חנינא בן דוסא שהחומץ דלק ושהערוד מת. אולי הוא רק מדמיין זאת, ובאמת אינו במדרגה זו כלל? הרי על כל רחב"ד יש מאות ואלפי אנשים שמדמיינים שהם במדרגתו ובאמת אינם...
שאלה: איך הרגשת הודאות הזו נוגעת לאדם מן השורה שרוצה לחיות את חייו על פי רצון ה'?
תשובה: זה מטיל עליו את מצוות הדבקות בה' כדברי המשך חכמה: שיצייר האדם שהוא דבוק להשי''ת... כי ד' דבוק לנבראיו ומרגיש עליהם וחושש לטובתם יותר מהם על עצמם, ואז האדם בטוח ונח ואינו דואג מאומה.

אם מצות האמונה היא להאמין שהשי''ת ''בורא ומנהיג עשה ועושה ויעשה'', הרי מצוות הבטחון היא להאמין ש''בנים אתם לד' אלקיכם''! ושאהבתינו להקב''ה - ממשיכה אהבתו ורחמיו עלינו.  

הנהגה זו מביאה לידי מנוחת נפש הבוטח,  ויש לו מנוחת הלב מהדאגות העולמיות, ושלווה מנדנוד הנפש וצערה מחסרון תאוותיה הגופניות, והוא בהשקט ובבטחה ושלווה בעולם הזה.
הערה: דבקות זו קיימת ללא קשר להתגשמות משאלות לבו של הבוטח. אם הוא דבק בה' ומבין שהכל לטובתו, יש לו מנוחת הלב והוא מרגיש קרבת אלוקים. אין זה אומר שהוא יקבל את מה שהוא רוצה.

שאלה: לפי ההנחה שניתן לראות בחוש תועלת גשמית ממידת הבטחון, הרי צריך לצאת שבאופן סטטיסטי ציבור בעלי מדרגה רוחנית גבוהה יותר מצליח יותר בגשמיות מציבור בעלי מדרגה נמוכה יותר. האם המציאות אכן כך? אם לא, למה?

תשובה: הצלחה בגשמיות אינה נמדדת בריבוי ממון.

אפשר לומר  בהחלט שבעלי הבטחון [לא כל מי שיש לו רמה רוחנית!] הם אנשים שחייהם עוברים עליהם בנקל ובנעימים, יש להם את צרכיהם  ומאווייהם בלי הרבה עמל וטרדה ועבודה מפרכת, הם רואים את עולמם בחייהם גם בלי שהקדישו 7 שנות לימוד ועוד 3 שנות התמחות, והם חסרי דאגות, הרבה יותר מאנשים שעפ"י מצבם הרשמי אמורים להרוויח פי מאה מהם.

אני מכיר מקרוב הרבה "מצליחנים", שומתומ"צ ושאינם כאלה, רובם  חיים במסלול לחצים עם מינוס בבנק, ועם חשש מתמיד לעתידם הכלכלי.  בתאריכים נקובים בחודש הם לחוצים לכסות בבנק סכומים אגדיים כאלו אשר אברך כולל לא ראה מעולם, כדי להגדיל את הונם, שבסופו של דבר לא בא להם לשימוש ובבחינת עושר שמור לרעתו.

האפשרות לגדל משפחה ברוכת ילדים  נראית להם בלתי אפשרית גם לבעלי הכנסה גבוהה.

בעל חוה"ל משווה בין הבוטח לבין הכימאי שמייצר זהב ומאריך לבאר את מעלותיו של הבוטח לעומתו. הוא לא מנסה לומר שלבוטח יש זהב כמו לכימאי, אלא מסביר למה מצבו של הבוטח טוב יותר למרות העדר הזהב.

הבוטח הוא כתינוק בידי אמו, ראית פעם תינוק סופר שטרות?
הערה: התשובה לא עונה על השאלה. לפי ההנחה שכל משאלת הבוטח אמורה להתגשם, נמצא שאם הבוטח רוצה ממון, הוא אמור לקבל אותו. המציאות היא שציבור ה'בוטחים' באופן כללי נמצא במצב של חוסר ממון מובהק, ובאופן תדיר נצרך לעזרת הבריות, למרות שאין לי ספק שהיו מעדיפים להסתדר בלי זה. וכי הגר"א היה שמח שילדיו הוצרכו לבקש לחם לאכול אצל השכנים? הוא לא היה מעדיף שיהיה להם לחם בבית?
זה שהצדיקים העניים נמצאים במנוחת הנפש גדולה יותר זה אכן הגיוני, אבל זה לא מוכיח כלל שמשאלותיהם מתגשמות. זה רק מוכיח שיש להם מבט אופטימי ומלא אמונה על החיים. אם משאלותיהם היו מתגשמות, לא היינו צריכים לתת הנחה בארנונה וסבסוד מעונות לאברכים...
הטענה שלא כל צדיק הוא בעל בטחון כדבעי איננה מספקת, בגלל שברור לענ"ד שבסך הכללי ציבור הצדיקים הוא ברמה גבוהה יותר מאשר הציבור החילוני מאזורי סביון וכפר שמריהו ודומיהם, ואעפ"כ הראשונים נדרשים לתמיכה כלכלית גבוהה בהרבה, בניגוד למה שהיו מעדיפים, כידוע לכל מי שמכיר קצת את הנתונים.



 
 

הערשלה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
1. הרבה הכוונה מה שצריך לפי דרך הטבע.
2. נצרך הכוונה לצורך השגת המטרה המכוונת; אם המטרה היא להיות עשיר צריך לנסות לפתוח עסק או ללמוד מקצוע בעל הכנסה גבוהה. אם המטרה היא להיות בריא צריך לעשות התעמלות ולהקפיד על מנוחה נכונה, ועל רוגע ושמחת חיים. אם המטרה היא להשיג בטחון מדיני צריך להשקיע בצבא ומשטרה, וכן ע"ז הדרך.
חימקו אמר:
לפי צרכיו.
שאלתי מה ההסבר במשפט לעשות הרבה השתדלות אם זה נצרך וקיבלתי הסבר מדהים.
מה שצריך בדרך הטבע כדי להשיג את המטרה.

אני רוצה להבין לעיל דובר על שכר של רופא או עו"ד כהצלחת כלכלית.
וזה הובא כראיה שרק מי שהולך לאפיק מניב שכזה מרוויח שכר גבוה וא"כ זה לא קשור למה שנקבע בר"ה.

טענתי שההשקעה באפיק מניב לא בהכרח תביא להצלחה לולא השפעת השפע של ה'.
או אז גייסו את יעקב אבינו לראיה שאף הוא עזב את הכולל של שם ועבר והשקיע בצאן לבן 20 שנה.

לטענתכם אי אפשר להביא ראיה מחז"ל, כי המציאות לטענתכם חזקה כמו קיר.
אי אפשר להביא ראיה מהסברים שהם אולי לא ממש הפשט הפשוט שלומדים בחיידר.

אז מה שנשאר הוא רק להודות ולהסכים שאכן מאמרי חז"ל תמוהים וכל גדולי הדורות שדיברו ע"כ שכל עניין הפרנסה הוא השתדלות נטו ויצירת כלי לקבל את ברכת ה' כנראה לא ידעו מהמציאות שאתם מכירים.

לדעתי יש לכם טעות ענקית קודם ברמת המציאות וגם ברמת הבנת עניין הביטחון בה'.

תחילה בעניין המציאות שהיא כקיר כביכול.
אתם מדבר על הכנסה גבוהה בראש של אברך כולל, כשתהיה לכם את ההכנסה הגבוהה היא לא תספיק לכם בכלל.
80% מתושבי ישראל חיים על מינוס בבנק וזה בלי קשר לגובה המשכורת.
תחשבו איזה רמת חיים חייב לחיות הרופא או העו"ד.
אין מצב לגור באיזה עיר בפריפריה, אין מצב לנסוע בתח"צ, אין מצב לנסוע ברכב פשוט.
חייבים לצאת כמה פעמים בשבוע למסעדה יוקרתית, חייבים לנסוע כמה פעמים בשנה לחופשות יוקרתיות בחו"ל.
כל אירוע חייב להיות לפי סטנדרטים גבוהים כיאה למעמד. מתנות יקרות, ביגוד יוקרתי ועוד היד נטויה, קיצרתי...

כל זה הוא חייב!!! כעת תבינו למה הוא חי במינוס בבנק.
אבל אתם מקנאים בו...... פשוט בדיחה.

אמר לי פעם סוחר מניות עשיר גדול: אין לי מנוחה לא ביום ולא בלילה. תמיד אני חושב וטרוד בתנודות המניות.
זה המחיר שהוא משלם בשביל ההכנסה הגבוהה.
האם חשבתם גם על זה או רק כמה כסף נכנס לו לחשבון בנק???

לסיכום המציאות שהיא כקיר טוענת ברורות, הכנסה גבוהה כרופא או כעו"ד לא נותנת כלום בחיים יותר מהכנסה ממוצעת אחרת.
(אולי היא אפילו מזיקה...)
גם כאן הינך מדבר על אושר ועל רוגע נפשי, ולא זהו הנידון באשכול זה. לית מאן דפליג שהבטחון מבטיח רוגע נפשי והרגשת אושר ושמחה, וגם הכופרים נאלצים להודות בזה. 
לא קראת כלל מה שכתבתי.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
שלישית - יש בעיה גדולה לאדם שאינו מקובל בדרגות גבוהות מאד להסיק מסקנות באופן שהצגת, בגלל שעולם הקבלה הוא עולם מופשט מאד ואין שום דרך ברורה להסיק מסקנות ברורות ולהוכיח שום דבר למי שאין לו מסורת ברורה איש מפי איש עד משה רבינו, או לכה"פ גילויים מאליהו וכיו"ב. אם נדרוך בדרך שכבשת, הרי שנוכל בהחלט לטעון שכל הביאורים שציטטת על אברהם אבינו אינם נוגעים אלא למי שיודע להמשיך אור אין סוף ע"י פרסום אלהותו ית' בעולם ולימוד חכמתו ברבים אבל לא לסתם הכנסת אורחים, או להסיק שראוי לאדם להרבות בקניני העולם הזה ולקנות כמה שיותר חפצים ומאכלים כדי להרבות שימוש בניצוצות של קדושה...

בקיצור, כשמנסים ללמוד ולהבין את מה שכתוב בתורה ובספרי רבותינו אי אפשר לברוח לסודות וענינים גבוהים שרחוקים מפשט הדברים ולהתכחש לרובד הפשטני, אלא צריך לנסות להבין היטב את עומק הפשט (שהרבה פעמים אינו ממש כפשוטו, אבל עכ"פ קשור אליו), ולהסיק מזה מסקנות מעשיות ככל הניתן. את המסקנות מתורת הנסתר אשאיר לבקיאים בתורת הקבלה האמיתית, שכמדומה מעטים ישנם בדורינו, אם בכלל.
אני מבין שכבודו לא כ"כ רוצה להכיר בחלקים הנוספים של התורה.
יש כאן טענה כאילו הדברים מופשטים וגבוהים אי שם ועד שלא תקבל גילוי מאליהו ז"ל לא תשתכנע...

לדעתי אשמח שתסביר ע"פ פשט ורק ע"פ פשט את המושגים הבאים.
מה זה אלוקות ה' בעולם?
מה זה מלאך?
מה זה עולם הבא?
מה זה נשמה?
כיצד תתכן ידיעה ה' ובחירת האדם יחד?
כיצד תתכן מציאות של עשיר ורע לו צדיק וטוב לו?

אפשר להמשיך אבל אסתפק בזה, אבקש תשובות רק ע"פ פשט.
כמדומה שאינך מבין את ה'פשט' עליו אנו מדברים. אין הכוונה פירוש המילות או הסבר שמתאים לילדים בגן. 'פשט' הכוונה היא למשמעות (העמוקה) שאמורה להיות מובנת מהדברים, ולא חידושים שונים ומשונים שמפקיעים את מובנם של הדברים, ואין להם שום הוכחה.
זה כמו ההבדל בין הבנת עומק ה'לומדות' שבגמרא, לבין פלפולים רחוקים שהקשר בינם לבין הכתוב בגמרא מקרי לחלוטין.
כלומר, פשט התורה - מה שאתה מבין. סודות התורה - מה שאתה לא מבין.

עצם ההשוואה בין הבנת פנימיות התורה ל'פלפולים רחוקים שהקשר בינם לבין הכתוב בגמרא מקרי לחלוטין' כדבריך מעיד אלף מונים על חוסר הבנה על מהות התורה על כל חלקיה המהווים יחידה אחת שבלתי ניתנת להפרדה.

דווקא הייתי רוצה שתענה לי על השאלות האלו אבל רק בפשט שניתן להוכחה (כלשונך...).
 

הערשלה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
1. זה בדיוק מה שאני טוען! (אלא שאני כן מסכים שהוא עשוי להביא תועלת כזו, אך רק בתנאים מסויימים וממש לא בהכרח)
2. 'מצליח בגשמיות' פירושו הצלחה בנתונים שאי אפשר לקשר אותם באופן טבעי למידת הבטחון. אושר, רוגע וסיפוק אינם מהוים הוכחה כלל משום שהם תוצאה בלעדית של הפסיכולוגיה של האדם, מה שעשוי להוכיח קשר טבעי בין בטחון לאושר וכו' אך לא קשר רוחני. על הקשר הטבעי גם הכופרים לא מתווכחים...
3. בטח שזה מסתדר, עיין בדברי התורה: "אם בחוקותי תשמעו... ונתתי גשמיכם בעיתם וגו' וישבתם לבטח בארצכם".
4. נכון.
2. אז אדם חולני שיש מליארדים בבנק הוא נקרא מצליח בגשמיות??
3. מעניין מאוד, האם לדעתך לחזו"א או לחפץ חיים שלכו"ע היו במדרגה רוחנית גבוהה היו רשימות תועלות גשמיות שלא התמלאו??
4. להבנתי האמונה היא, שכל מה שקורה בעולם נעשה לטובתי באופן המושלם ביותר שיכול להיות.
רק אחרי כזאת אמונה מוחלטת תוכל לבוא מידת הביטחון.
2. הוא בהחלט מצליח בגשמיות מבחינה פיננסית. הוא לא מצליח מבחינה פיזית.
3. בהחלט. לדוגמא: החזו"א מאד רצה שיהיו לו ילדים. החפץ חיים היה מאד מעוניין שיהיה לו מספיק כסף כדי לקנות עוד ספרים, ושלא יצטרך לבטל מזמנו כדי להסתובב בעיירות למכור את ספריו על מנת להרויח את לחמו (כמו שאמר לאחד מתלמידיו). הוא גם היה מאד מעוניין שבנו הצדיק ר' אברהם לא יפטר בדמי ימיו. כמובן יש עוד הרבה דברים שרצו, אבל לא הכרתי אותם אישית, ואעפ"כ אני יודע כמה דברים שמניתי לעיל, ועוד.
4. בודאי. זה לא שייך לנושא של האשכול הזה כלל.
2. איך אפשר להתייחס למשבצת אחת בחיים ולהתעלם מהמשבצות האחרות??? וכי אין ביניהם קשר???
למעשה לפי"ז גם אברך כולל מצליח בגשמיות שהרי המילגה מהכולל בפני עצמה נחשבת להצלחה, אף שכלפי האלפים הנוספים שלא קיבל, שם הוא נחשב שלא הצליח...
3. כן, גם אני הייתי רוצה לקנות בחנות ולא לשלם כלום, זה באמת מאוד מתסכל לשלם מחיר על המוצרים שאני משתמש...
האם לזה אתה קורא חוסר הצלחה בגשמיות???
4. לדעתי כל הדיון באשכול נערך בגלל שעניין זה לא ברור דיו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
שאלתי מה ההסבר במשפט לעשות הרבה השתדלות אם זה נצרך וקיבלתי הסבר מדהים.
מה שצריך בדרך הטבע כדי להשיג את המטרה.

אני רוצה להבין לעיל דובר על שכר של רופא או עו"ד כהצלחת כלכלית.
וזה הובא כראיה שרק מי שהולך לאפיק מניב שכזה מרוויח שכר גבוה וא"כ זה לא קשור למה שנקבע בר"ה.

טענתי שההשקעה באפיק מניב לא בהכרח תביא להצלחה לולא השפעת השפע של ה'.
או אז גייסו את יעקב אבינו לראיה שאף הוא עזב את הכולל של שם ועבר והשקיע בצאן לבן 20 שנה.

לטענתכם אי אפשר להביא ראיה מחז"ל, כי המציאות לטענתכם חזקה כמו קיר.
אי אפשר להביא ראיה מהסברים שהם אולי לא ממש הפשט הפשוט שלומדים בחיידר.

אז מה שנשאר הוא רק להודות ולהסכים שאכן מאמרי חז"ל תמוהים וכל גדולי הדורות שדיברו ע"כ שכל עניין הפרנסה הוא השתדלות נטו ויצירת כלי לקבל את ברכת ה' כנראה לא ידעו מהמציאות שאתם מכירים.

לדעתי יש לכם טעות ענקית קודם ברמת המציאות וגם ברמת הבנת עניין הביטחון בה'.

תחילה בעניין המציאות שהיא כקיר כביכול.
אתם מדבר על הכנסה גבוהה בראש של אברך כולל, כשתהיה לכם את ההכנסה הגבוהה היא לא תספיק לכם בכלל.
80% מתושבי ישראל חיים על מינוס בבנק וזה בלי קשר לגובה המשכורת.
תחשבו איזה רמת חיים חייב לחיות הרופא או העו"ד.
אין מצב לגור באיזה עיר בפריפריה, אין מצב לנסוע בתח"צ, אין מצב לנסוע ברכב פשוט.
חייבים לצאת כמה פעמים בשבוע למסעדה יוקרתית, חייבים לנסוע כמה פעמים בשנה לחופשות יוקרתיות בחו"ל.
כל אירוע חייב להיות לפי סטנדרטים גבוהים כיאה למעמד. מתנות יקרות, ביגוד יוקרתי ועוד היד נטויה, קיצרתי...

כל זה הוא חייב!!! כעת תבינו למה הוא חי במינוס בבנק.
אבל אתם מקנאים בו...... פשוט בדיחה.

אמר לי פעם סוחר מניות עשיר גדול: אין לי מנוחה לא ביום ולא בלילה. תמיד אני חושב וטרוד בתנודות המניות.
זה המחיר שהוא משלם בשביל ההכנסה הגבוהה.
האם חשבתם גם על זה או רק כמה כסף נכנס לו לחשבון בנק???

לסיכום המציאות שהיא כקיר טוענת ברורות, הכנסה גבוהה כרופא או כעו"ד לא נותנת כלום בחיים יותר מהכנסה ממוצעת אחרת.
(אולי היא אפילו מזיקה...)
גם כאן הינך מדבר על אושר ועל רוגע נפשי, ולא זהו הנידון באשכול זה. לית מאן דפליג שהבטחון מבטיח רוגע נפשי והרגשת אושר ושמחה, וגם הכופרים נאלצים להודות בזה. 
לא קראת כלל מה שכתבתי.

קראתי אך לא הבנתי כלל איך זה קשור לעניננו.

הרופאים והעו"ד חיים ברמת חיים גבוהה כפי שתיארת, והם ברובם מצליחים לממן אותה (גם אם נניח שלחלקם יש מינוס סביר בבנק כמו לשאר האזרחים). אם אברך, או קופאי, או סנדלר, רוצה לחיות ברמת חיים זו - האם יצליח לממן אותה לאורך זמן, עם מינוס או בלעדיו?
התשובה היא כמובן: לא. בגלל שההשתדלות שהם עושים לא מספיקה למלא משאלת לב כזו של רמת חיים גבוהה, ולא משנה כמה פעמים ילמדו שער הבטחון.

עכשיו אתה טוען טענה אחרת: לא כדאי לכם לשאוף לכזו רמת חיים, כי זה בא עם מחיר של לחץ נפשי וכו', וההנאה שלכם תהיה אותו הדבר בגלל שתתרגלו לרף גבוה. זו טענה נכונה מאד, אבל היא לא סותרת את האמור לעיל.


נ.ב. לעצם הנתונים, שכחת לציין שתי נקודות:
1. חשבון הבנק של המשפחה הממוצעת בחמישון העליון של המדינה נמצא ביתרת זכות. ה80% שנמצאים בחובה הם מארבעת החמישונים מתחתיו...
בנתוני הלמ"ס תוכל לראות את הפער בין ההוצאות להכנסות לפי עשירונים. ניתן לראות בבירור שבאופן ממוצע, ככל שההכנסות גבוהות יותר כך הפער בין ההכנסות להוצאות - לטובת ההכנסות  - גבוה יותר.
2. החמישון העליון הוא זה שבעצם מפרנס את שאר תושבי המדינה, בגלל שהוא משלם 61% מההוצאות הציבוריות. ראה כאן.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
אני מבין שכבודו לא כ"כ רוצה להכיר בחלקים הנוספים של התורה.
יש כאן טענה כאילו הדברים מופשטים וגבוהים אי שם ועד שלא תקבל גילוי מאליהו ז"ל לא תשתכנע...

לדעתי אשמח שתסביר ע"פ פשט ורק ע"פ פשט את המושגים הבאים.
מה זה אלוקות ה' בעולם?
מה זה מלאך?
מה זה עולם הבא?
מה זה נשמה?
כיצד תתכן ידיעה ה' ובחירת האדם יחד?
כיצד תתכן מציאות של עשיר ורע לו צדיק וטוב לו?

אפשר להמשיך אבל אסתפק בזה, אבקש תשובות רק ע"פ פשט.
כמדומה שאינך מבין את ה'פשט' עליו אנו מדברים. אין הכוונה פירוש המילות או הסבר שמתאים לילדים בגן. 'פשט' הכוונה היא למשמעות (העמוקה) שאמורה להיות מובנת מהדברים, ולא חידושים שונים ומשונים שמפקיעים את מובנם של הדברים, ואין להם שום הוכחה.
זה כמו ההבדל בין הבנת עומק ה'לומדות' שבגמרא, לבין פלפולים רחוקים שהקשר בינם לבין הכתוב בגמרא מקרי לחלוטין.
כלומר, פשט התורה - מה שאתה מבין. סודות התורה - מה שאתה לא מבין.

עצם ההשוואה בין הבנת פנימיות התורה ל'פלפולים רחוקים שהקשר בינם לבין הכתוב בגמרא מקרי לחלוטין' כדבריך מעיד אלף מונים על חוסר הבנה על מהות התורה על כל חלקיה המהווים יחידה אחת שבלתי ניתנת להפרדה.

דווקא הייתי רוצה שתענה לי על השאלות האלו אבל רק בפשט שניתן להוכחה (כלשונך...).
התשובות שאני אענה על השאלות ששאלת היא מן הסתם בערך באותו הכיוון שאתה תענה (אם אתה ממש מעוניין אני מוכן לכתוב את ההסבר כפי שאני מבין אותו). 

אבל כאן הנידון הוא איך להתייחס לסיפורי התורה. אם על כל לקח שארצה ללמוד מסיפורי האבות, הנביאים, השופטים והמלכים, יטען כנגדי שהכל מדובר בסודות עילאין ורזין טמירין ואין לזה כלל קשר לאדם הרגיל משום כיוון, הרי שלא אוכל ללמוד דבר מהתנ"ך. מאחר ואני יוצא מנקודת הנחה שהתנ"ך נכתב כדי ללמד אותנו - גם בשנת 2021 - לקחים חשובים ותובנות בקשר לרצון ה' ואופן ההתנהלות הראוי בעולם, הרי בהכרח שאי אפשר להתלות בטענת הסודות והרזין (גם אם אלו נכונים כשלעצמם) אלא מוכרחים אנו ללמוד את הענינים ולהבינם עפ"י תורת הנגלה (מלבד בעלי דרגה גדולים שנהירים להם מכמני תורת הנסתר). מעלת תורת הנסתר במקומה מונח, אבל כלל ישראל (מלבד יחידי סגולה מעטים) במשך כל הדורות לא למדו ופירשו את התורה על פיה, אלא התמקדו בחלק הנגלה של התורה, שגם הוא דורש הרבה מאמץ ויגיעה להבין כראוי...

מה לא מובן כאן?
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
וראה זח"ג קנב, א.
מה הקשר לעניננו? האם הוכחשה כאן העובדה שבתורה יש סודות עילאין ורזין טמירין?

השאלה היא איך אנחנו הקטנים, שאיננו יודעים אפילו מעט מהסודות הללו, אמורים להבין את התורה וללמוד את לקחיה. וכי אתה יודע להבין את פנימיות התורה? בודאי שלא, ואפילו רבותיך ידעו רק מעט מהמעט ממה שבאמת יש, וכפי שאמר רבי אליעזר "הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים". 
אז איך בדיוק אתה רוצה שנבין את התורה?
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
2. אז אדם חולני שיש מליארדים בבנק הוא נקרא מצליח בגשמיות??
3. מעניין מאוד, האם לדעתך לחזו"א או לחפץ חיים שלכו"ע היו במדרגה רוחנית גבוהה היו רשימות תועלות גשמיות שלא התמלאו??
4. להבנתי האמונה היא, שכל מה שקורה בעולם נעשה לטובתי באופן המושלם ביותר שיכול להיות.
רק אחרי כזאת אמונה מוחלטת תוכל לבוא מידת הביטחון.
2. הוא בהחלט מצליח בגשמיות מבחינה פיננסית. הוא לא מצליח מבחינה פיזית.
3. בהחלט. לדוגמא: החזו"א מאד רצה שיהיו לו ילדים. החפץ חיים היה מאד מעוניין שיהיה לו מספיק כסף כדי לקנות עוד ספרים, ושלא יצטרך לבטל מזמנו כדי להסתובב בעיירות למכור את ספריו על מנת להרויח את לחמו (כמו שאמר לאחד מתלמידיו). הוא גם היה מאד מעוניין שבנו הצדיק ר' אברהם לא יפטר בדמי ימיו. כמובן יש עוד הרבה דברים שרצו, אבל לא הכרתי אותם אישית, ואעפ"כ אני יודע כמה דברים שמניתי לעיל, ועוד.
4. בודאי. זה לא שייך לנושא של האשכול הזה כלל.
2. איך אפשר להתייחס למשבצת אחת בחיים ולהתעלם מהמשבצות האחרות??? וכי אין ביניהם קשר???
למעשה לפי"ז גם אברך כולל מצליח בגשמיות שהרי המילגה מהכולל בפני עצמה נחשבת להצלחה, אף שכלפי האלפים הנוספים שלא קיבל, שם הוא נחשב שלא הצליח...
3. כן, גם אני הייתי רוצה לקנות בחנות ולא לשלם כלום, זה באמת מאוד מתסכל לשלם מחיר על המוצרים שאני משתמש...
האם לזה אתה קורא חוסר הצלחה בגשמיות???
4. לדעתי כל הדיון באשכול נערך בגלל שעניין זה לא ברור דיו.
מהודעה להודעה נראה שיש כאן חוסר הבנה מוחלט בנושא הנידון. השאלה כאן היא האם מי שבוטח בה' שיקבל משהו מסויים, אכן מובטח לו שיקבל את אותו משהו. דהיינו: אם החזו"א היה בוטח בה' שיהיו לו ילדים, האם היו לו ילדים? אם החפץ חיים היה בוטח בה' שבנו ישאר בחיים, האם היה נשאר בחיים?

אני מתווכח עם השיטה שטוענת שמידת הבטחון מבטיחה לבוטח כל מה שירצה. אני טוען שהמציאות היא שמבחינה אמפירית-טכנית אין לציבור הבוטחים מילוי משאלות טכניות יותר מאשר לציבור שאיננו בוטח, כפי שניתן לראות בנתונים סטטיסטיים ידועים. ולכן, לגדולי ישראל ולצדיקים לא היו פחות בעיות בנושאי ילודה/בריאות/פרנסה מאשר לסתם אנשים מן השוק.
השכר של מידת הבטחון להבנתי הוא: בעולם הזה - מנוחת הנפש, שמחה ואושר. בעולם הבא - קרבת אלוקים. וזה מה שחשוב באמת, הרבה יותר מכסף, בריאות או אפילו ילדים!
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
2. הוא בהחלט מצליח בגשמיות מבחינה פיננסית. הוא לא מצליח מבחינה פיזית.
3. בהחלט. לדוגמא: החזו"א מאד רצה שיהיו לו ילדים. החפץ חיים היה מאד מעוניין שיהיה לו מספיק כסף כדי לקנות עוד ספרים, ושלא יצטרך לבטל מזמנו כדי להסתובב בעיירות למכור את ספריו על מנת להרויח את לחמו (כמו שאמר לאחד מתלמידיו). הוא גם היה מאד מעוניין שבנו הצדיק ר' אברהם לא יפטר בדמי ימיו. כמובן יש עוד הרבה דברים שרצו, אבל לא הכרתי אותם אישית, ואעפ"כ אני יודע כמה דברים שמניתי לעיל, ועוד.
4. בודאי. זה לא שייך לנושא של האשכול הזה כלל.
2. איך אפשר להתייחס למשבצת אחת בחיים ולהתעלם מהמשבצות האחרות??? וכי אין ביניהם קשר???
למעשה לפי"ז גם אברך כולל מצליח בגשמיות שהרי המילגה מהכולל בפני עצמה נחשבת להצלחה, אף שכלפי האלפים הנוספים שלא קיבל, שם הוא נחשב שלא הצליח...
3. כן, גם אני הייתי רוצה לקנות בחנות ולא לשלם כלום, זה באמת מאוד מתסכל לשלם מחיר על המוצרים שאני משתמש...
האם לזה אתה קורא חוסר הצלחה בגשמיות???
4. לדעתי כל הדיון באשכול נערך בגלל שעניין זה לא ברור דיו.
מהודעה להודעה נראה שיש כאן חוסר הבנה מוחלט בנושא הנידון. השאלה כאן היא האם מי שבוטח בה' שיקבל משהו מסויים, אכן מובטח לו שיקבל את אותו משהו. דהיינו: אם החזו"א היה בוטח בה' שיהיו לו ילדים, האם היו לו ילדים? אם החפץ חיים היה בוטח בה' שבנו ישאר בחיים, האם היה נשאר בחיים?

אני מתווכח עם השיטה שטוענת שמידת הבטחון מבטיחה לבוטח כל מה שירצה. אני טוען שהמציאות היא שמבחינה אמפירית-טכנית אין לציבור הבוטחים מילוי משאלות טכניות יותר מאשר לציבור שאיננו בוטח, כפי שניתן לראות בנתונים סטטיסטיים ידועים. ולכן, לגדולי ישראל ולצדיקים לא היו פחות בעיות בנושאי ילודה/בריאות/פרנסה מאשר לסתם אנשים מן השוק.
השכר של מידת הבטחון להבנתי הוא: בעולם הזה - מנוחת הנפש, שמחה ואושר. בעולם הבא - קרבת אלוקים. וזה מה שחשוב באמת, הרבה יותר מכסף, בריאות או אפילו ילדים!

ראה את דברי הבעש''ט הק', [מקור מים חיים מקץ ד'] המתייחסים לדבריך וז"ל:

"והענין בזה כך הוא, שהן אמת שמן השם יתברך הטוב והמטיב, בודאי אין יוצא לישראל שום רעה חלילה, אדרבה הכל הוא טובות גדולות ישועות ונחמות, רק שאם האדם זוכה אזי באה לו הטובה באתגלייא, אמנם יש לפעמים שהאדם אינו זוכה חלילה מחמת שמעשיו אינם טהורים כל אחד לפי מדרגתו, ואזי כשיוצאת הטובה לאדם זה מעילא לתתא, יש מקטריגים המקטרגים עליו ואינם מניחים שתגיע אליו הטובה, ואזי הפסק דין למעלה הוא כך, שלעת עתה יגיע הטובה הזו אל האדם בצירופים אחרים, מלובשת ברעה חלילה, ואם האדם יעמוד בנסיון זה שיתחזק עצמו באמונה שלימה וחזקה באמת, שכל מה דעביד רחמנא ודאי לטב עביד, ויאמין שאין יוצא ממנו יתברך שום רעה ח"ו, ויאמין שבודאי זו הוא טובה גדולה רק שעדיין אינה נגלית לו, אזי בזכות האמונה שיאמין ויבטח כל כך בהשם יתברך יתהפכו הצירופים ויעשו ויתהוו צירופים הקודמים הטובים, כמו שהיו קודם הקטרוגים, יתגלה הטובה לעין כל, ואף גם זאת שאז בזכות האמונה והבטחון יתגדל הטובה יותר ויותר ביתר שאת, שאף מן הרעה בעצמה יתהווה טובה וגדולה מקמייתא, אמנם אם לא יעמוד בנסיון זה ולא ישים אמונתו ובטחונו בהשם יתברך, אזי מחמת זה שלא יאמין בה' יעמדו וישארו הצירופים חלילה כמו שירדו לתתא עכשיו אחר הקטרוג, זהו הפסק דין למעלה, והבן".
 
 

אתהלך

משתמש ותיק
מה שהקשו על שיטת הלשם וסייעתו (שהבטחון מהני בכל ענין גם בגשמיות) שהרי היו צדיקים שעברו צרות בחייהם, עי' בדברי הלשם שעמד על זה בעצמו, ותירץ שהצדיקים מוסרים עצמם להנהגת ה', עיי"ש באורך (לא ראיתי כעת אך כך זכורני).

ועי' גם אריכות בדברי רבינו יונה משלי פ"ג, שיש ב' הנהגות בין הבוטחים:
א) לקוות ולייחל לטוב תמיד, כי אין להתפעל מן המציאות משום שהכל בידי שמים, ואף לא יהיה הפחד שקול עם התקווה - אלא התקווה תתחזק יותר, בידיעתו גודל רחמי ה',
ב) למסור עצמו להנהגת ה' ולקבל כל הבא בשלווה, בידיעתו שהכל לטובה.

ובאמת דרכו של רבינו יונה מתאימה לדברי החזו"א הידועים, אמנם גם לדעתו - מסגולת הבטחון למשוך ישועה ככל שיחזק לבו בה' יותר, וזה מבואר בדברי רבינו יונה שם.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
כלל ישראל (מלבד יחידי סגולה מעטים) במשך כל הדורות לא למדו ופירשו את התורה על פיה, אלא התמקדו בחלק הנגלה של התורה, שגם הוא דורש הרבה מאמץ ויגיעה להבין כראוי...
כלל ישראל במשך הדורות גם לא הוציאו הוראות 'מעשיות' מסיפורי התורה, עכ"פ לא בדרך לימוד ה'פשט' המתחדשת בדורנו... [לפי', יש אפשרות להשוות ח"ו בין האבות הק' לאנשים כערכנו].
אדגיש שוב: אין הכוונה לשלול את לימוד ההוראות ממעשי האבות. אדרבא! אך לימוד זה עליו להעשות מתוך הכרת גודל מעלת האבות - ש'הן־הן המרכבה'(!) - ועד כמה גבה ריחוק ערכם מחלושי הדעת כמונו; רק אז ניתן לעמוד על הכוונה האמיתית בזה.
 
מבקש אמת אמר:
מה הקשר לעניננו? האם הוכחשה כאן העובדה שבתורה יש סודות עילאין ורזין טמירין?
לא זוהי נקודת האמור שם. אצטט לשון הזה"ק:
רבי שמעון אמר ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי. דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו אי לאחזאה מלה דעלמא אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר. אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין. תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו עושה מלאכיו רוחות. (האי באתר עלאה) בשעתא דנחתין לתתא (אף על גב דנחתין) מתלבשי בלבושא דהאי עלמא ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה על אחת כמה וכמה כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל. וע"ד האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחי' ולא יהא לי' חולקא בעלמא דאתי בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. מה דתחות לבושה דאורייתא. תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא גופא. חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא אורייתא ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. תא חזי הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמיא וחיליהון אלין אינון לבושא וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל וע"ד איהו גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא לא יתיר זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. וע"ד לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא וע"ד כל אינון מלין וכל אינון ספורין לבושין אינון:
רשב"י צווח על האומר כי התורה באה ללמדנו ספורי־מעשיות גרידא, ואינו מתבונן בתכנם הפנימי והעמוק של עניני התורה.
האוחז בלבוש - ולא בגוף והנשמה - משול הוא למשתעשע בפרוטת הנחושת, כשלפניו מטבעות זהב וכסף. ויעוי' בהקדמת מהרח"ו לשער ההקדמות.

 
מבקש אמת אמר:
אז איך בדיוק אתה רוצה שנבין את התורה?
רק אנסה להבין את הטענה: ר"א הגדול הלא דִבר - בפשטות - אודות נגלות התורה, ש'גם' בהם נאמר "אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּ֝רְחָבָ֗ה מִנִּי־יָֽם". האם מר נמנע משו"ה ללמדה ולעסוק בה, מפני שלעולם לא ישיגה על בורי'? ברור שלא!
הטענה הזו היא (אחר המחילה) הבל מוחלט; כדי להבין את התורה - עלינו, כמה פשוט, ללמוד אותה... צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן, לרעות בין מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים, ולטעום מצוף אמרי־קדשם; אז תשיג ארחות־חיים!
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מבקש אמת אמר:
אז איך בדיוק אתה רוצה שנבין את התורה?
רק אנסה להבין את הטענה: ר"א הגדול הלא דִבר - בפשטות - אודות נגלות התורה, ש'גם' בהם נאמר "אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּ֝רְחָבָ֗ה מִנִּי־יָֽם". האם מר נמנע משו"ה ללמדה ולעסוק בה, מפני שלעולם לא ישיגה על בורי'? ברור שלא!
הטענה הזו היא (אחר המחילה) הבל מוחלט; כדי להבין את התורה - עלינו, כמה פשוט, ללמוד אותה... צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן, לרעות בין מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים, ולטעום מצוף אמרי־קדשם; אז תשיג ארחות־חיים!
יפה מאד, וזה בדיוק מה שאני טוען. כשאני לומד את התורה עפ"י ביאורי חז"ל והראשונים, אני מבין שהאבות, הנביאים, השופטים, המלכים, התנאים והאמוראים בהחלט עשו השתדלויות גשמיות רבות עפ"י דרך הטבע כדי להשיג את חפצם, כמבואר במקומות אין ספור, בצורה ברורה וגלויה לכל לומד. אם יש מי שמתעקש שאי אפשר ללמוד מזה כלום בגלל שהיה בעבודתם תיקונים וסודות עילאין, הרי הוא שומט את הקרקע מתחת כל האפשרות ללמוד מהתורה ומחז"ל כלום, ולכן כל עוד שאין לו מקור ברור שלא ניתן ללמוד כך מהכתוב (כדוגמת 'כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה'), אין לי סיבה להתחשב בטענתו.

ואם יתעקש המתעקש, אשיב לו כמידתו: כל המקורות שהבוטח בה' אמור לקבל את כל חפצו ומבוקשו אמורים רק במי שמצליח להגיע לדרגה כזו שכולו דבק בה' כמו גדולי האומה שבבטחונם פעלו תיקונים סודות עילאין, אבל אדם רגיל שאינו בר הכי אין בטחונו מועיל כלל.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אתהלך אמר:
מה שהקשו על שיטת הלשם וסייעתו (שהבטחון מהני בכל ענין גם בגשמיות) שהרי היו צדיקים שעברו צרות בחייהם, עי' בדברי הלשם שעמד על זה בעצמו, ותירץ שהצדיקים מוסרים עצמם להנהגת ה', עיי"ש באורך (לא ראיתי כעת אך כך זכורני).
לפי זה יוצא א"כ שאין כמעט התכנות שהבטחון ישיג משהו מסויים, כי ממה נפשך: אם האדם לא במדרגה גבוהה מספיק של בטחון, אזי הוא לא יקבל את מבוקשו. ואם הוא במדרגה גבוהה דיה, הרי הוא מוסר את עצמו להנהגת ה', ושוב אינו רוצה שימלא ה' את מבוקשו אלא רק את מה שה' חפץ. 

במילים אחרות: יש כאן מהלך בבטחון שכמעט ואינו רלוונטי למציאות, מסיבות שונות ותירוצים שונים (לי זה נשמע כמו התחמקויות, ואני מתקשה להאמין שאדם עם שכל ישר שלא חונך להאמין כך יקבל את הדברים, אבל נניח לזה).
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אם יש מי שמתעקש שאי אפשר ללמוד מזה כלום בגלל שהיה בעבודתם תיקונים וסודות עילאין, הרי הוא שומט את הקרקע מתחת כל האפשרות ללמוד מהתורה ומחז"ל כלום, ולכן כל עוד שאין לו מקור ברור שלא ניתן ללמוד כך מהכתוב (כדוגמת 'כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה'), אין לי סיבה להתחשב בטענתו.
אם כוונת מר היא להכניס דברים אלו בפי־שלי, הרי נהוג לכנות זאת כ'קישוש' ו'דיחלול'...

אצטט לשוני לעיל:
לבי במערב אמר:
על 'פכים קטנים' דיעקב אבינו ע"ה אמנם מבואר שענינם הוא ניצוצות הקדושה כו' ('אור תורה' להה"מ סי' תסד, וש"נ), אך מטעם זה גופו חסה התורה על ממונו של כאו"א מישראל... (ראה שם סי' תיג. 'כתר שם טוב השלם' סי' ריח).
גם מהכנסת האורחים דאאע"ה ניתן (וצריך) ללמוד, (דוקא מ)תוך הכרת מעלתו וריחוק ערכו. ופשוט.
 

אתהלך

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אתהלך אמר:
מה שהקשו על שיטת הלשם וסייעתו (שהבטחון מהני בכל ענין גם בגשמיות) שהרי היו צדיקים שעברו צרות בחייהם, עי' בדברי הלשם שעמד על זה בעצמו, ותירץ שהצדיקים מוסרים עצמם להנהגת ה', עיי"ש באורך (לא ראיתי כעת אך כך זכורני).
לפי זה יוצא א"כ שאין כמעט התכנות שהבטחון ישיג משהו מסויים, כי ממה נפשך: אם האדם לא במדרגה גבוהה מספיק של בטחון, אזי הוא לא יקבל את מבוקשו. ואם הוא במדרגה גבוהה דיה, הרי הוא מוסר את עצמו להנהגת ה', ושוב אינו רוצה שימלא ה' את מבוקשו אלא רק את מה שה' חפץ. 

במילים אחרות: יש כאן מהלך בבטחון שכמעט ואינו רלוונטי למציאות, מסיבות שונות ותירוצים שונים (לי זה נשמע כמו התחמקויות, ואני מתקשה להאמין שאדם עם שכל ישר שלא חונך להאמין כך יקבל את הדברים, אבל נניח לזה).
דווקא יש סיפורים רבים שצדיקים אכן השתמשו במידה זאת, וזה לא חסרון, אלא אופנים שונים של עבודת ה'
. (ואכן הנוסח שכתבתי "שצדיקים מוסרים עצמם להנהגת ה'" אינו מדוייק, וצ"ל כך: שלפעמים הצדיקים מוכנים לקבל על עצמם יסורים במודע ומוסרים עצמם להנהגת ה' " או נוסח כעי"ז)
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מבקש אמת אמר:
אם יש מי שמתעקש שאי אפשר ללמוד מזה כלום בגלל שהיה בעבודתם תיקונים וסודות עילאין, הרי הוא שומט את הקרקע מתחת כל האפשרות ללמוד מהתורה ומחז"ל כלום, ולכן כל עוד שאין לו מקור ברור שלא ניתן ללמוד כך מהכתוב (כדוגמת 'כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה'), אין לי סיבה להתחשב בטענתו.
אם כוונת מר היא להכניס דברים אלו בפי־שלי, הרי נהוג לכנות זאת כ'קישוש' ו'דיחלול'...
לא הכנסתי כלום בפיך, אלא שלעיל כשציינתי שאבותינו לא נהגו כדעת אותם הטוענים שמספיק לבטוח ומקבלים כל מה שרוצים, אלא התייגעו להשיג את חפצם, טענו כנגדי שאי אפשר בכלל ללמוד מאבותינו משום שבעבודתם היו כל מיני תיקונים וכו' וא"א ללמוד מזה לאדם רגיל, היה נראה מדבריך שהסכמת עם טענה זו, וע"ז התווכחתי שא"כ לא נוכל ללמוד כלום. אלא מאי, עם כל מה שהיו בעבודתם ענינים גבוהים ונעלים, מ"מ התורה כתבה את הדברים כדי שנוכל ללמוד מזה כפי ערכנו, כמובן אחר היגיעה וקבלת הפרשנות שעברה במסורת הדורות.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
כמובן אחר היגיעה וקבלת הפרשנות שעברה במסורת הדורות.
ועל כך הערתי...
הנוסח דלעיל אינו המקובל במסורת הדורות.
כמובן, העובדה כי דברי נתפסו כמסייעים לצד מסוים בדיון - אין פירושה שאסכים עם כל טענות אותו הצד.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מבקש אמת אמר:
כמובן אחר היגיעה וקבלת הפרשנות שעברה במסורת הדורות.
ועל כך הערתי...
הנוסח דלעיל אינו המקובל במסורת הדורות.
אינו במסורת הדורות? אתמהה. וכי לא עסקו אבותינו ורבותינו במלאכה כדי לפרנס את עצמם, וכי לא הורו שתורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, וכי לא הורו ללמד את בנו אומנות, וכי לא למדו מהתורה דרך ארץ שילמד אדם אומנות ורק אח"כ ישא אשה? מה כל זה אם לא השתדלות?
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הורו, וגם ציוו בד בבד להתעסק בהשתדלות 'רוחנית' - שבלעדי' לא תשכון ברכת ה' במעשה ידיו.

לבי במערב אמר:
כמובן, העובדה כי דברי נתפסו כמסייעים לצד מסוים בדיון - אין פירושה שאסכים עם כל טענות אותו הצד.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
הורו, וגם ציוו בד בבד להתעסק בהשתדלות 'רוחנית' - שבלעדי' לא תשכון ברכת ה' במעשה ידיו.
נכון, מי התווכח עם זה?

(אם כי אני לא מסכים עם הניסוח המדוייק. אין זה נכון שמבלי השתדלות רוחנית לא תשכון ברכת ה' במעשי ידיו, שהרי קחזינן דלאו הכי הוא, ורבים הם המצליחים במעשיהם ואינם מאמינים בה' כלל, וכל זה מסתרי הנהגת הבריאה כדי לאפשר בחירה חופשית. וע"ז אמרו שלאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. אבל בודאי הורונו שאין האדם יכול להצליח מבלי ברכת ה', ועבור זה מומלץ שיעשה השתדלות רוחנית).
 
 
חלק עליון תַחתִית