חרב אל הבדים ונואלו - לימוד לבד

לענ''ד

משתמש ותיק
"מאי דכתיב 'חרב (על)[אלהבדים ונואלו'? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. ולא עוד אלא שמטפשים"  (ברכות סג:)

ונשאלתי מה הגדר בזה
אסור ללמוד לבד ?
והאם מבואר היכי תמצי שכן יועיל / כדאי ללמוד ביחידות ?

תודה לעונים.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
עיקר הבעיה בזה היא שאדם לא יכול להיות בטוח בצדקתו מבלי לשמוע דעות אחרות ולהתמודד מולן, ובפרט כאשר בא לפסוק הלכה, חייב לשמוע אחרים ולדון מי הצודק.
כך מבואר במהרש"א במגילה ל"ב.
ידוע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שאמר שבזמנינו שיש ספרים, זה נקרא חברותא, והסברא בזה היא שגם בכך האדם נחשף לדעות שונות ונאלץ להתמודד עם דעות אחרות משלו.
ולפי זה אין בעיה בעצם ללמוד ביחידות, אלא רק כאשר אדם מסיק מסקנות מלימודו. (ואולי גם בעצם זה שלומד בהבנה לא ישרה, זה גם חסרון בלימוד, ולכן צריך גם לדבר בלימוד עם אחרים).
 

בת עין

משתמש ותיק
כתב היעב"ץ בסידורו ש'חרב אל הבדים' נאמר רק על חוצה לארץ ולא על ארץ ישראל, שכן 'אוירא דארץ ישראל מחכים',

וכבר תמהו עליו מדוד ואחיתופל, ויש ליישב.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
לענ''ד אמר:
"מאי דכתיב 'חרב (על)[אלהבדים ונואלו'? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. ולא עוד אלא שמטפשים"  (ברכות סג:)

ונשאלתי מה הגדר בזה
אסור ללמוד לבד ?
והאם מבואר היכי תמצי שכן יועיל / כדאי ללמוד ביחידות ?

תודה לעונים.

לכאורה היא משנה מפורשת (אבות ג, ו): "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה .... ומנין אפילו אחד שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך".

אמנם עיין שם בתוספות חדשים.

הוספה: ראה בפירוט בהנהגות ופסקים להגרי"ח זוננפלד הלכות ת"ת אות ב (לא העתקתי את ההערות על ההערה מסיבות טכניות):
 
ב. ישתדל ללמוד בביהמ"ד בחבורה, ואם לא מצא חברים ללמוד עמם ילמד לבד. וכן מי שמרגיש שאם ילמד לעצמו יעלה בידו יותר להבין דבר על בוריו וכוונתו שלאחר שיעלה בידו ישתדל ללמוד גם עם אחרים, שפיר דמי. וי"א שבא"י אין לחוש כל כך לילך ללמוד בביהמ"ד בחבורה ב.
 


ב. איתא באבות דר"נ (סוף פרק ל"ו), ר"מ אומר כל שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך לשם אין לו חלק לעולם הבא. ובתענית (ז, א), למה נמשלו דברי תורה כאש וכו', מה אש אינו דולק יחידי אף ד"ת אין מתקיימין יחידי וכו', מאי דכתיב "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על שונאיהן של ת"ח שעוסקין בד בבד בתורה וכו'. והא דאיתא בגיטין (ס, ב) רב שימי בר אשי אתי לקמיה דאביי א"ל לותבן מר בעידנא א"ל אית לי עידנא לדידי וכו', י"ל שהי' לו חבר קבוע שלמד עמו2. והא דאמר בקידושין (פא, ב) יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, דמשמע לכאורה שהיה לומד יחידי, היכא שאין לו חבר ודאי שפיר דמי, ופשיטא שכמעט א"א ללמוד כל היום בחבורה דוקא3. ומה שהביא בספר עליות אליהו (עמ' כ"ו) בשבחי הגר"א שהי' לומד ביחידות בחדרו, הי' נמי מטעם זה שלא מצא חברים ללמוד עמהם4. ועוד, שרק בימיהם שלמדו כל התורה בע"פ עיקר הלימוד הי' בביהמ"ד, משא"כ בזמנינו5. ועכ"פ מי שלומד לעצמו משום שמרגיש שבענין זה יעלה בידו יותר להבין דבר על בוריו, וכוונתו שלאחר מכן יראה להשתדל גם עם אחרים, פשיטא שאינו בכלל זה. והיעב"ץ כתב בהקדמתו לסידור דבארץ ישראל לא שייך ענין זה6.
 

לביא

משתמש ותיק
הממ, זה לא לגמרי מסביר הגדר, אך זה מסייע בהבנה.

איתא במשנה אבות, רבי חנניא בן תרדיון אומר, שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר, ובמושב לצים לא ישב עכ״ל, ופירש במדרש שמואל, ז״ל המלאה:

אמנם כוונת רבי חנניא שאמר שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה אין הכוונה שאין עוסקין בתורה אלא הכוונה שאפי' שעוסקים בתורה הם עוסקים כל אחד לבדו ואינם מתחברים ללמוד בחברה ולהיות ביניהם ד"ת כיון שהם יושבים במקום אחד ואל זה כוון מ"ש ואין ביניהם דברי תורה ולא אמר ואין עוסקים בתורה, וקראם לצים והדין עמו כי כוונתם ללמוד כל אחד ואחד לבדו ושלא להיות ביניהם דברי תורה הוא בהיות שכל אחד מהביל ידיעת חבירו ומתלוצץ בקרבו מידיעתו כי חושב מה ימשך לי בהתחברי ללמוד עמו ולזה אין ביניהם ד"ת וכל אחד לומד לבדו והרי כל אחד מאלו הוא לץ גמור מבלי היותו פוצה פה ומצפצף ועליהם נאמר ובמושב לצים לא ישב כיון שבגאותו וגאונו מתלוצץ כל אחד בקרבו מידיעת חבירו ולכן נתפרדו איש מעל אחיו. אבל שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה ויודעים כי ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו ומתחדדים זה עם זה אז שכינה שרויה ביניהם והוא הפך הליצנים כי הם הכת שאינם רואים פני שכינה, אמנם אלו הם להיפך כי הליצנים אפי' במותם השכינה מתרחקת מהם כ"ש בחייהם ואלו אפילו בחייהם שכינה שרויה ביניהם כ"ש במיתתם והביא ראיה נפלאה מן הפסוק שאמר אז נדברו ולא אמר אז דברו והכוונה שהלומד לשמה צריך שכשיתוכח עם חבירו לא תהיה כוונתו לדבר ולומר סברתו לחבירו רק עיקר כוונתו יהיה ללמוד ולשמוע מה שיאמר חבירו כי זה יקרא נדבר שהוא נדבר מחבירו וז"ש אז נדברו וגו'. אמנם הכסיל הוא להפך שאין כוונתו ללמוד ולהבין רק לגלות לבו וסברתו וז"ש שהמע"ה לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו ומובן הוא. אח"כ מצאתי בדרז"ל שנדברו הוא מלשון ידבר עמים והוא לשון הכנעה כי מדת יראי ה' הוא להיות כל אחד נכנע לחבירו ולהיות מודה על האמת, ובזה ידוייק היטב אמאי נקט נדברו ולא דברו, ואומרו איש אל רעהו כלומר שאפילו כל אחד רעהו של חבירו וגדול כמותו בחכמה באופן שכל אחד אינו צריך לחבירו ללמוד ממנו עם כל זה נדברו איש אל רעהו כאילו כל אחד חושב ללמוד מרעהו אז ויקשב ה' וישמע ומלבד היות השכינה שרויה ביניהם לשמוע את דבריהם תיכף ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו כלו' כי עד עתה היו נקראים יראי השם לבד ועתה הוסיף להם לשבח והוא שקראם יראי השם וחושבי שמו לפי שידע השי"ת מחשבתם הטהורה כי היו לומדים תורה לשמו וכמו שפירשו באז נדברו וגו' ועל כן הוסיף וקראם חושבי שמו ובזה ידוייק כי מתחלה אמר אז נדברו יראי ה' לבד ולא אמר וחושבי שמו ואח"כ אמר ליראי ה' ולחושבי שמו ולפי שמחשבתו של אדם אינה גלויה רק לפניו יתב' וכמש"ה ה' יודע מחשבות אדם וגו' כלומר לא מיבעיא המחשבות שכבר באו לידי מחשבה שהש"י יודע אותם אלא ה' יודע מחשבות אדם אפי' כאשר המה עדיין הבל כי עדיין לא באו לכלל מחשבה ה' יודע מה שעתיד לחשוב וע"כ אמר ויכתב ספר זכרון לפניו כי אלו היו כותבין אותו ב"ד של מעלה שלא לפניו יתברך לא היו קוראים לאלו חושבי שמו כי לא ידעו מחשבתם על כן לא נכתב בספר זכרון לפניו יתב', ולהשמיענו גודל שכרם סיים כל הפסוק, וכו׳ ...
ועיינו כי שם יען מאריך עד למאד. (ואף החלק האחרון הביואתיו רק בשביל ההדגשה, אך אינו נחוץ לענייננו)

ובקיצורם של דברים - אם שניים יושבים ועוסקים בתורה, ויכולים (שימו לב למה שאני מכניס בדבריו של המדרש שמואל) לעסוק ביחד, הרי זה מושב לצים הואיל והסיבה שאינם לומדים הוא כי כל אחד מתלוצץ בקרבו לאמר שמה זה יחדד אותי, ומונע עצמו טובה הרבה. ולפ״ז רציתי גם לפרש את הגמרא בברכות סג ע״ב חרב הבדים נואלו חרב על שונאיהם של ת״ח שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, שהקב״ה מכרית אותם כהגמרא בסוטה שכת חשמ״ל אין להם מקום אצלו ית׳ ואחד מהם הוא ליצנים, והוא כפרוש המדרש שמואל הנ״ל, יען לא רוצים ללמוד כי חושב מחבירו מה כבר יכול להועיל לי ולחדדו.

ואני דייקתי מהמדרש שמואל שכל זאת בשני אנשים שבדווקא לא רוצים ללמוד אחד מהשני, אע״פ שכל אחד עוסק באותו נושא ובאותו עניין וידוע אצל כל אחד מהם כי השני מתאים לו ויכול לחדדו, אך אה״נ אם:
- השני לא עוסק באותו עניין, או לחלופין באותו נושא אך לא באותו סעיף, דיבור בגמרא תוס׳ וכו׳
- השני לא מתאים לו להיות חברותא, ודהיינו כי ניסו או כי מכיר את יכולותיו, או לחלופין כי הוא ברמה גבוהה יותר
- או לחלופין כי לעתים האדם משיג יותר כשהוא לומד לבד, וח״ו אין כוונתו להתלוצץ בכך על חבירו
בזה לא יכלל המאמרים הנ״ל.

וממילא יוצא לנו, שכל המאמרים מדברים כששניים יושבים בביהמ״ד בתנאי ששניהם עוסקים באותו דבר ויודעים מזאת, אך אם לא יודעים מנא לן לפרש כן.
ואע״פ שלפי הנ״ל אין לסמוך על זאת, יש מפרשים שהיום המימרא בברכות סג ע״ב לאו להלכה הואיל ויש לנו ספרים, ואע״פ שלפי המדרש שמואל הנ״ל אין זה נכון, יועיל זה הפירוש לצרף למה שרציתי לפרש דיכול האדם לסמוך כשרוצה ללמוד לבד. אך צ״ע בזה עוד.

והנלע״ד כתבתי.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
תומים סימן כה
ובזמני חיבר שארי הגאון מוהר"ר חיים יונה תאומים ז"ל קונטרס אחד על סימן זה והשיג בכמה דברים על הש"ך, ואמת שבכמה דברים היטב אשר דיבר, ואם כי הגאון אלוף נעורי המנוח מוהר"ר מאיר ז"ל בספרו ובחדושיו על בבא קמא [חי' פנים מאירות שם דף ק א] ירד להציל וחשב לעשות לש"ך מסגרת, מ"מ מעט אשר הציל. אלא להיות שהיה אב בחכמה ורך בשנים והרחיב פיו בלשון מדברת גדולות על רבינו הש"ך, ולא חס על כבודו אשר באורו נראה אור לכל בני הגולה ומטובו חיינו. וכמו כן שם ידו להכריע בין הרים הגדולים רבותינו הקדמונים והרחיב פיו על הרי"ף ורמב"ן והרא"ש, שמועה זו נאה וזו אינו נאה, ולא בעוצם הראיה כי אם בסברות דקות, וברוב פעמים אשר חשב לתשובה נוצחת, היא נדחת במזרה ורחת וכאבק פורחת, ובפרט שבדד ישב ולא העמיק הענין בדיבוק חברים ופלפול תלמידים כי אם ענה מלבו לבד, והיה לו ללמוד מסימן הזה אשר עמקו בו שאמרו יחיד מומחה שטעה חייב לשלם כי הוא גרם לנפשו, שלא היה לו לדון יחידי, כי שכיחי הטעות באחד, ומזה היה לו ללמוד שאין ליחיד להכריע בין פוסקים קדמונים כי אם בדיבוק ועד חכמים.
 

מורדכה

משתמש רגיל
בקונטרס "הערב נא" (פ"ה ס"י) שבפתח "שיעורי בקיאות על בב"ב" מצטט מספר חסידים (סי' תתק"מ) "יש אדם מצליח בלימודו כשהוא עסוק לבד יותר ממה שהיה לו חבר, לכך נאמר (משלי ה' י"ז) 'יהיו לך לבדך' ". ע"כ. ומעודד שם שאדם צריך להתרגל ללמוד גם לבד.
ובמוסף של שבת לפני כמה שנים בשיחה עם הגר"א פינקל זצ"ל אמר שרבי עקיבא אייגר הוא ג"כ חברותא טובה. ועוד סיפר בשם החזו"א, כעין המעשה שכתבו לעיל על הגריש"א, שדברי חז"ל נאמרו רק בזמנם שלא היו ספרים ולא ידעו הגירסה הנכונה, והאדם יכול היה לשנן לעצמו גי' משובשת וממשיך בטעותו, אבל כהיום שיש ספרים אין שייך. (ונראה שיש לדקדק בזה תרתי: א' דכל השיבוש שחששו הוא לגירסה ולא לסברא. וב' דאף אם איכא חשש לטעות בסברא ג"כ מועיל מה שיש ספרים.)
 

לביא

משתמש ותיק
מורדכה אמר:
ללמוד גם לבד.
מסכים חצי עם כך,
אני קבלתי מרבותיי שאדם צריך להתרגל ללמוד לבד, משום שאם ייתקל בסיטואציה בו לא יהיה לו חברותא (ומצוי הוא שיקרה כזה דבר בחיי בן תורה) אם לא יתרגל ללמוד לבד יהיה קשה לו אח״כ ללמוד לבד, והנני מכיר עשרות בני תורה, כאשר באים ללמוד גמרא לבד, מתקשים עד למאד למצוא את דרכם בלימוד הואיל ולא רגילים ללמוד לבד.
אך אין זה בא לפטור העניין ללמוד בחברותא, וכבר כתבו התוס׳ בברכות דף ו ע״א דאמאי שניים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה ויכתב ספר לפניהם, והרי כל דבריך בספר נכתבים, ותרצו דלא מדובר באותו ספר אלא מיוחד, וביאר הבן יהוידע (אם אני לא טועה) ששניים שיושבים מחדדים אחד את השני בחדושי סברות וכיו״ב ואותם חידושים נכתבים בספר מיוחד במינו לפני ה׳ יתברך, אך באמת ה״ה גם לאדם שיושב יחידי, רק שיותר מצוי זה בשני אנשים. ובכ״א מוכח שכשניים יושבים לעסוק בתורה יש לה׳ יתברך יותר נחת רוח בכך.
ואע״פ שכבר כתב הפלא יועץ בכמה מקומות (ביניהם בערך חדוש) שגם הלומד מספר דברים חדשים עבורו, ייחשב כחידוש, צריך באור בדבר לפי הנ״ל, דהא כבר נכתבו בספר לפני ה׳ יתברך בעוד אותו הצדיק היה חי, ומה החידוש, ואע״פ שיש לפלפל בעניין, פשוט הוא ששניים שיושבים ועוסקים בתורה הדברים הרבה יותר מחודדים ויותר עמקניים.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לענ''ד אמר:
"מאי דכתיב 'חרב (על)[אלהבדים ונואלו'? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. ולא עוד אלא שמטפשים"  (ברכות סג:)

ונשאלתי מה הגדר בזה
אסור ללמוד לבד ?
והאם מבואר היכי תמצי שכן יועיל / כדאי ללמוד ביחידות ?

תודה לעונים.
הכוונה במי שלומד כך כל הזמן, ומ''מ כעת שלומדים עם ספרים אין זה שייך, ואני אישית למדתי את רוב תורתי עם הספרים לבד, (מלבד אלפי שיעורים ששמעתי, ומלבד השתתפותי בפורום), אין הבדל בין חברותא לבין אם לומדים חברותא עם רש''י ותוס' ושאר ראשונים ואחרונים, אלא שצריך שאותו לומד יבין בבירור גמור את דברי הספר שלומד עמו ואז הוי כחברותא דאם צריך חברותא בשביל שיעמידנו על טעותו בדברי אותו ספר א''כ הוי כלומד לבד.
 
 

לביא

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
הכוונה במי שלומד כך כל הזמן, ומ''מ כעת שלומדים עם ספרים אין זה שייך, ואני אישית למדתי את רוב תורתי עם הספרים לבד, (מלבד אלפי שיעורים ששמעתי, ומלבד השתתפותי בפורום), דין הבדל בין חברותא לבין אם לומדים חברותא עם רש''י ותוס' ושאר ראשונים ואחרונים, אלא שצריך שאותו לומד יבין בבירור גמור את דברי הספר שלומד עמו ואז הוי כחברותא דאם צריך חברותא בשביל שיעמידנו על טעותו בדברי אותו ספר א''כ הוי כלומד לבד.
יש תועלויות רבות בלימוד עם חברותא חיה ולא רק עם ספר.
הרבה פעמים בחברותא יוצא שאנו מתווכחים פעמים רבות רק על הכוונה של המחבר, האם התכוון לפסוק כך או כך, וכד׳, כשאתה לבד לרוב אתה יוצא עם ההבנה שלך לבד, ואח״כ כשאתה רואה מישהו שלא מבין כמוך, הדרך בד״כ של אנשים שחסר להם ראיה אליבא דאמת, הוא להצדיק את ההבנה שלהם ולמה היא נכונה ולא אחרת, אך כשאדם יש לו חברותא והוא מתווכח עימו, בד״כ אדם מעיין היטב בדברים ואז יוצא לו ההבנה האמיתית, בין אם יצא לו ההבנה של חברו או של עצמו, וככה אדם משיג הסתכלות של ראיה אליבא דאמת.
וזה רק חלק מהדברים.
כמובן שאני לא נגד לימוד לבד ח״ו, אך רוב התורה שאדם זוכר בד״כ, ומעמיק בו יותר וכד׳, זה לימוד בחברותא.
ויש עוד להאריך במילין ואכמ״ל.
ועיין מ״ש בשם המדרש שמואל.
 

ידידיה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
לענ''ד אמר:
"מאי דכתיב 'חרב (על)[אלהבדים ונואלו'? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. ולא עוד אלא שמטפשים"  (ברכות סג:)

ונשאלתי מה הגדר בזה
אסור ללמוד לבד ?
והאם מבואר היכי תמצי שכן יועיל / כדאי ללמוד ביחידות ?

תודה לעונים.
הכוונה במי שלומד כך כל הזמן, ומ''מ כעת שלומדים עם ספרים אין זה שייך, ואני אישית למדתי את רוב תורתי עם הספרים לבד, (מלבד אלפי שיעורים ששמעתי, ומלבד השתתפותי בפורום), דין הבדל בין חברותא לבין אם לומדים חברותא עם רש''י ותוס' ושאר ראשונים ואחרונים, אלא שצריך שאותו לומד יבין בבירור גמור את דברי הספר שלומד עמו ואז הוי כחברותא דאם צריך חברותא בשביל שיעמידנו על טעותו בדברי אותו ספר א''כ הוי כלומד לבד.
 
בדרך כלל אפשר לזהות על אדם האם רוב לימודו לבד או עם חברותא.
 

לביא

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
בדרך כלל אפשר לזהות על אדם האם רוב לימודו לבד או עם חברותא.
צריך להזהר בזה, ייתכן שאדם לפעמים לומד לבד כי הוא שם לב שעיונו כבר התעלה על אחרים וכבר קשה לו ללמוד בחברותא, מסופר כך על רבנים רבים, ביניהם גם מרן הגר״ע.
(וגם בזה צריך להזהר, לדעת שזה לא בא מחמת יוהרא וגאווה)
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
לביא אמר:
ידידיה אמר:
בדרך כלל אפשר לזהות על אדם האם רוב לימודו לבד או עם חברותא.
צריך להזהר בזה, ייתכן שאדם לפעמים לומד לבד כי הוא שם לב שעיונו כבר התעלה על אחרים וכבר קשה לו ללמוד בחברותא, מסופר כך על רבנים רבים, ביניהם גם מרן הגר״ע.
(וגם בזה צריך להזהר, לדעת שזה לא בא מחמת יוהרא וגאווה)
אין דבר כזה שאדם שהתעלה מעל אחרים אינו צריך להתייחס למה שאומרים אחרים, הדברים פשוטים הם שגם אדם ענק לפעמים הוא יכול לשמוע סברא מקטן ממנו, שלא חשב עליה לפני זה.
ופשוט שגם הגרי"ש אלישיב וגם הגר"ע יוסף שמעו מאחרים סברות ודנו בהם, וממילא זה לא נחשב שלמדו לבד.
 

לביא

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
אין דבר כזה שאדם שהתעלה מעל אחרים אינו צריך להתייחס למה שאומרים אחרים, הדברים פשוטים הם שגם אדם ענק לפעמים הוא יכול לשמוע סברא מקטן ממנו, שלא חשב עליה לפני זה.
ופשוט שגם הגרי"ש אלישיב וגם הגר"ע יוסף שמעו מאחרים סברות ודנו בהם, וממילא זה לא נחשב שלמדו לבד.
זו לא הכוונה, פשוט שהקשיבו לסברותיהם של אחרים.
אלא שבזמן שלמדו בישיבה הרגישו כי הגיע עיונם לרמה גבוהה ומצאו כי לפעמים העיון עם חברותא מעיק עליהם במקום שבו הם כבר יכלו ללמוד ברמה יותר גבוהה, ולכן העדיפו ללמוד לבדם, או אפילו עם הר״מים, במקום ללמוד בחברותא.
 

לביא

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
יעוי' בעיון הפרשה גליון קל"ח פרשת כי תבוא שאלה ג' ד', ויש ליישב.
אני מאמין ששאלה ג׳ כבר נפתרה בנושא זה במספר תירוצים.
אך שאלה ד׳ באמת חזקה.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
לביא אמר:
אני מאמין ששאלה ג׳ כבר נפתרה בנושא זה במספר תירוצים.
אך שאלה ד׳ באמת חזקה.
נתנאל_ב אמר:
אבל אוכל להעתיק את מה שאני יישבתי בזה.
תירוצים על שאלות ג' וד'
ג) ראשית נאמר שבביאה"ל שם לא כתוב שיש איסור ללמוד ביחיד, אלא לשונו הוא "מ"מ לכתחלה מצוה להדר כל מה שיכול ללמוד בחבורה שעי"ז יש כבוד שמים יותר וכן אמרו חז"ל בכמה מקומות ברב עם הדרת מלך וכבר אמרו חז"ל (ברכות ו') שיש נפקא מינה בין מי שלומד ביחידי דאף שהקב"ה קובע לו שכר על זה מ"מ לא מכתבן מליה בספר הזכרונות משא"כ כשלומד שלא ביחידי נאמר עליהם בכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וכש"כ כשלומדים בעשרה יחד דאז קדמה שכינה ואתיא כדכתיב אלהים נצב בעדת אל וגם אמרו חז"ל אין התורה נקנית אלא בחבורה עוד אמרו חז"ל (ברכות ס"ג) על הפסוק הסכת ושמע ישראל וגו' עשו כתות כתות ועסקו בתורה גם עי"ז נושא הקב"ה פנים לישראל כדאיתא בתנד"א פ' כ"ג תשובת הקב"ה למדת הדין ששואלת לפניו למה הוא נושא פנים לישראל והלא כתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים והשיב הקב"ה איך לא אשא פניו לישראל וכו' ולא עוד אלא שהן מלמדים את התורה ויושבים אגודות אגודות ועוסקים בתורה עיי"ש" ע"כ. הרי שכתב שיש "מצווה להדר" ללמוד בחבורה, וגם כשהביא את הגמ' בברכות ס"ג, לא הביא את הדין שאסור ללמוד יחידי, אלא שיש עניין של עשו כתות כתות ועסקו בתורה. וגם בתשובת הריב"ש כתב שהגריעותא במי שלומד יחידי הוא שיגיד לפעמים דברים שאינם מדוקדקים די הצורך, אך אין איסור בזה, וזה בעניין הביה"ל והריב"ש שהם בזמנינו. ובגמ' דאי' שהוא איסור, וכן מש"כ באבות דרבי נתן שכל שיש לו ביהמ"ד בעירו ואינו הולך לשם אין לו חלק לעוה"ב, עיין במהרש"א במכות י' שכתב שהוא משום שעלול לטעות והרי שגגת תלמוד עולה זדון, ועל זה אפשר לתרץ שפיר כמו שידוע שזה היה רק בזמנם שהיו לומדים את הכל בעל פה, ולכן היה צריך ללמוד עם אחרים כי הוא לבד לא יכול לדעת הכל, ויהיה דומה לאילו היום מישהו ילמד בגמ' שחלקים בה מחוקים וירצה לפסוק הלכה או להבין שמועה מזה, הרי ייצא לו דברים שאינם נכונים ויגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ולכן אומר ר"מ שאין לו חלק לעוה"ב, אך כיום שהכל כתוב הרי שאם אדם רוצה ללמוד עניין מסוים, הרי שיש לו את הכל כתוב, וכי מה שילמד עם חברותא יותר טוב ממה שילמד עם ספרים.
אלא דפש לן לבאר את דעת הרמב"ם, שבאמת מצינו בהרבה מקומות שדרכו להביא את ההלכה שהייתה בזמנם ולכתוב שבזמן הזה ההלכה או המציאות היא אחרת, וכאן לא הזכיר מזה בכלל, לא בזמנם ולא בזמן הזה. והנראה לומר בדעת הרמב"ם, שבאמת משנ"ת קודם שיש הבדל בין זמנם לזמנינו הוא רק אופן אחד להסתכל על עניין זה, ואפשר גם שאדם ילמד בזמנינו יותר טוב מאשר עם חבורה, ועיין בספר חסידים סי' תתק"מ שכתב וז"ל "יש אדם מצליח בלימודו כשהוא עוסק לבד יותר ממה שהיה לו חבר לכך נאמר (משלי ה' י"ז) יהיו לך לבדך ויש מי שמצליח יותר אלא שהרב גאה ולא יודה על האמת או הרב כעסן שמא יעניש או מתבייש ומצער כשהוא אינו יודע להשיב או אינו הגון, וכן חבר או רב שצריך לרדותו או לנדותו או בושת לעשות לו מוטב שילמוד לבדו פן יחנף לרבו או לחבירו ועל כולם אמרו (שם כ"ג א') בין תבין את אשר לפניך" עכ"ל. ומזה נראה לומר שאע"פ שיש מעלה יתירה ללמוד בחבורה, הנה הוא רק אם זהו ההבדל היחיד שיש בין ב' צורות הלימוד, אך אם יש עוד הבדלים כמו למשל שאם ילמד בחבורה יבוא לקנטר את חברו או שישקע בתאוות הניצוח, הרי שמעלה זו של חבורה אינה קיימת בכה"ג, וזה כל אחד לפי עניינו, לא חשו הפוסקים והרמב"ם בתוכם לכתוב זאת, לפי שאי אפשר לקבוע בזה מסמרות. אשר על כן זהו העניין שהרמב"ם לא כתב את ההבדל בין היום לזמנם, משום שיש אנשים שכיום גם עם ספרים יבואו ללמוד מקופיא וחייבים ללמוד בחבורה, ויש אנשים שיתגאו וכו', אלא שבזמנם לא היה סברא זו, כי לא היה שייך ללמוד לבד, וע"כ שהיה צריך ללמוד בחבורה ואם היה מתגאה א"כ היה צריך לעבוד על מידת הגאווה, אך עכ"פ זה היה צורת הלימוד היחידה, ולא חש הרמב"ם לומר שבזמנם היה איסור וכיום זה כ"א לפי עניינו, משום שאין בזה נפק"מ לימינו. ועיין בתשובה הבאה שנכתב עוד מעניין זה של ללמוד יחידי ובחבורה.
ד) דברי הרח"ף צריכים ביאור בפני עצמם, דהרי לא מזכיר את הסברא שבזמנינו יש ספרים ובזמנם לא היה, אלא שכל מה דאי' בגמ' הוא דווקא על חו"ל ולא על א"י. והסברא נראה לומר בדבריו, שהרי כל העניין הוא כמש"כ המהרש"א שמא יבוא לטעות, וזה היות ויכול להיות שיש סברא אחרת שכתובה במק"א ואינו יודע אותה, ואם יישב בחבורה הרי אחד מבני החבורה מן הסתם יעלה את הסברא הזו וישמע הלומד ויחכים ממנו, וכל זה בחו"ל, אך סובר הרח"ף שבא"י שאווירה מחכים, הרי שאדם יכול גם לבד ע"י עמלו בתורה להגיע לסברא הישרה שלא תסתור מקומות אחרים, משום חכמתה של א"י.
ועתה לקושיות; את הקושי' ממסכת כלה (בטעות נדפס פרק ח' ואינו שם אלא בפרק ה' הלכה ד') נכתב שמצינו שם שהוא "נתבע" על כך, והנה לא כתוב שהוא "נתבע" על כך, אלא שיעץ לו אחיתופל ללמוד בחבורה. שז"ל המשנה שם "אמר ליה, דוד, למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים" ע"כ. והיינו שא"ל שיותר טוב ללמוד בחבורה כי גם אם אין הבדל כשהוא בא"י לגבי האפשרות לטעות, מ"מ בחבורה יש מעלה יותר, וכמו שכתב בביאה"ל הובא בתשובה הקודמת, שמכתבן מיליה בספר הזכרונות וכל מה שאמר לו זה שכך ד"ת מתקיימין, ונראה לבאר שהכוונה מתוך שיש כמה שלומדים יחד וצריך להסביר ולבאר דבריו, לא במהרה הוא שוכחם, וכן יותר ברורים לו כמש"כ ומתלמידי יותר מכולן (תענית ז' ע"א).
ואת הקושי' הרי רבי יוסי בר"ח היה בא"י ודרש כן, וסותר להרח"ף. נראה ליישב שאעפ"י שהיה בא"י, שייך גם בא"י שלומד בד בבד, ופשוט שגם הרח"ף מודה שיש בא"י את הבעיה של חרב אל הבדים אם אדם בעל גאווה ולא מוכן לקבל שום סברא משום אדם ותמיד יחשוב שסברתו נכונה, הרי גם אם ילמד עם הרבה אנשים ובא"י גם ילמד בד בבד, והאזהרה של ריב"ח היא כללית לא ללמוד בצורה כזו כאילו הלומד מבין הכל ולא זקוק לאחרים, וזה באמת שייך שיהיה גם בא"י, ומש"כ הרח"ף שבא"י אין לחוש לעניין זה הוא שלא יחשוב אדם בינוני שאין בו גאווה מיוחדת שהלימוד ביחיד הוא סיבה בפנ"ע לחוסר הצלחה בלימוד, ע"ז אומר הרח"ף שאוירה דא"י מחכים ויכול להגיע לאמת התורה גם בעמל התורה ובענווה ויכווין דעתו לאמת.
ומה שכתוב בנדרים הוא לא שייך כלל לעניינינו, ששם איירי רק במעלה של חבורה ולא באיסור ללמוד ביחידות, עיי"ש במפרשים שמתוך שהם בחבורה כ"א מחדד את חברו, ופשוט שאמנם בא"י לא חייבים חבורה בכדי לא לטעות, אך מ"מ אם לומד בחבורה הריהו מעולה יותר ומתחדד יותר. עוד יש לומר בזה, שמצד חרב אל הבדים לא חייב דווקא ללמוד תורה בחבורה אלא יכול לפני כן לדבר עם מישהו אחר על הסוגי' ולשמוע את סברתו, וכשלומד לבדו וחזור על סברותיה של אחרים וכמו בספרים בימינו, אך כאן נאמר עוד עניין של ללמוד בחבורה שכשלומדים ביחד ממש כל אחד מחדד את חברו בקושיות ותירוצים, וזו תוספת מעלה.
ותירוצים אלו טובים גם לקושי' הקודמת, שלכן לא כתב הרמב"ם, כי הרי יכול ללמוד לבד אבל אח"כ ידבר עם מישהו אחר בלימוד באותה סוגי' ולא יטעה, והרי שלא שייך לומר שהלימוד שלו הוא בד בבד אפי' שבפועל למד את הסוגי' לבד ורק אח"כ דיבר עם מאן דהוא. וכן יכול להיות אדם שילמד עם חברים ועם ספרים ובא"י וכו' וכו', ובכ"ז נקרא לומד בד בבד אם הוא גאוותן ואינו מוכן לשמוע שום סברא אחרת ממה שחושב, ושוב רואים אנו שזה דבר התלוי בכאו"א, לכן סמך הרמב"ם על מש"כ לגבי עמל התורה, וענווה, ולימוד בלילה, שכך מי שעושה את זה, ממילא לימודו לא יהיה בד בבד כי תמיד ירצה לשמוע מה אחרים אומרים.
 

לביא

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
יעוי' בעיון הפרשה גליון קל"ח פרשת כי תבוא שאלה ג' ד', ויש ליישב.
ואתן את חלקי בשאלה ג׳
[ודוחק לומר דמתני' דאבות וסוגיא דברכות איירו
דוקא בגוונא שיש לו חבורה ללמוד, שהרי שם מתבאר דרגת לימוד של שנים ואפילו
באחד, וכן בברכות (הנ"ל) מונה הגמ' מתחילה עשרה שיושבין ועוסקין, ומנין לשלשה
ומנין לשנים ומנין לאחד, משמע דלעולם יחידי ג"כ יש לו מעלות התורה].
לא זכיתי להבין למה זה דוחק, אדרבה כך משמע בפשיטות מלשון ״שׁאפילו אחד יושב״ שאפילו רק אחד יושב בביהמ״ד.
וזאת מלבד מה שיש עוד לתרץ.
[והנה יש מן האחרונים שכתבו, שכל מה שהזהירו חז"ל שלא ללמוד יחידי, הוא
דוקא בזמנם שלא היו להם ספרים ולמדו בע"פ, אבל כיון שלומדים מתוך הספרים, הרי
הם כחברותא [ראה אורות אילים לבעל הפלא יועץ (ברכות, שם). ויש שציינו למתני'
דאבות (פ"א מ"ו): 'וקנה לך חבר'. ופירש"י ורשב"ץ, דהיינו הספרים הכתובים ב'קנה'].
אמנם יל"ע, שהרי אף בזמן חכמי התלמוד היו ספרים, כההיא דגיטין (ס, א) דרבי יוחנן
ורישלקישהיומעייניםבספראדאגדתא. ובשבת (ו, ב): מגילתסתרים, עיי"שברש"י. וראה
עודשבת (קטו, א). גם צ"ע לתירוץ זה, מה טעם לא הביא הרמב"ם דין זה ויוסיף דבזמן הזה
ליכא, כדרכו של הרמב"ם בכל מקום (ראה מהרי"ק שורש קנג). וכן צ"ע, דבריב"ש (סי'
תמה) מפורש שגם הלומד יחידי מתוך הספרים, נכלל באזהרת 'חרב על הבדים', עיי"ש.
עוד ראה: חרדים (הקדמה תנאי טז); שו"ע הגר"ז (פ"ד הל' ת"ת ה"י); משנ"ב (קנה סק"א);
וביה"ל (שם) שמבוארשגםבזמן הזהאסור ללמוד יחידי, והדרינן לקושייןמהטעםהשמיטו
הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם, דין זה. וראה ספר חסידים (סי' תתקמ). ויל"ע בכל זה]
הנה מלבד רוב ראיותיהם שיש לדחות וחלק יש ליישב, אעמוד על מ״ש שהיה ספרים בזמניהם.
דהנה כל המעיין ברש״י בשבת ו ע״ב כדבעי יבין שנקראת מגילת סתרים הואיל וצריך להסתירה הואיל ואסור לכתוב התורה שבע״פ, וכל הסיבה לכתיבתה הוא כי מיירי בדברי יחיד שאין דרכו להשנות בביהמ״ד, וזה פשוט כמבואר למעיין בדבריו. וכן יש להעמיד את הספרא דאגדתא, אך בזה יש גם ליישב בפשיטות שחשיב מקרא כמו שפירש רש״י בברכות יא ע״ב ז״ל: מדרש. הוא קרוב למקרא כגון מכילתא וספרא וספרי שהם מדרשי מקראות עכ״ל.
ויש ליישב בפשיטות ולדחות שאר המקורות, אך אין עיתותי בידי כעת.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
לביא אמר:
לא זכיתי להבין למה זה דוחק, אדרבה כך משמע בפשיטות מלשון ״שׁאפילו אחד יושב״ שאפילו רק אחד יושב בביהמ״ד.
הם כתבו ממש כדברי כת"ר, שדוחק לומר שחוץ ממנו יש עוד אנשים בביהמ"ד, והוא לומד יחידי ופעמים מפלפל עמם, כי הרי כתי' ומניין שאפילו וכו' וכו', והיינו דאיירי שאפילו רק אחד יושב בביהמ"ד, כמש"כ כת"ר, ובכ"ז נאמר עליו בכל מקום אשר וכו' אבוא אליך וגו'.
לביא אמר:
ויש ליישב בפשיטות ולדחות שאר המקורות, אך אין עיתותי בידי כעת.
העתקתי לעיל את מש"כ בזה בזמנו.
 
חלק עליון תַחתִית