מבקש אמת אמר:
אמונת אומן אמר:
מבקש אמת אמר:
אדרבה, אולי תבאר מהי המציאות לדעתך והיאך היא מסתדרת עם המקורות. האם הינך סבור שבמציאות אין קשר בין סוג ההשתדלות לתוצאות? האם אין התאמה סטטיסטית מובהקת בין מקצועות מסויימים לרמת חיים גבוהה?
במקום לתקוף או לצטט, אשמח אם תוכל לבאר היטב את המהלך בו הינך מבין את היחס הנכון בין השתדלות ובטחון לתוצאות הגשמיות בעולם הזה, באופן שיסתדר הן עם המציאות הידועה והן עם מקורותינו. בינתיים חוץ ממקורות נגדיים לא הבנתי איך לשיטתך צריך לפרש את המציאות בשטח, כמו גם את המקורות המתאימים למציאות זו.
כל עוד כמעט בכל ספרי רבותינו כתוב בצורה מפורשת להיפך, עליך נטל ההסבר.
את המציאות בשטח אני רואה בדיוק הפוך ממך, ומכאן שלא מדובר במציאות אלא בפרשנות.
תראה, אני מעיין ומהרהר הרבה בדבריך, ומוצא שאיני מצליח כלל להבינם. אני מעוניין מאד להבין את שיטתך ולעיין בה, גם אם בסוף לא אסכים איתה. אשמח אם תוכל להשיב על השאלות הבאות, כדי לעזור לי להבין את המהלך שאתה מציג.
לעת עתה הבנתי בבירור שלהבנתך בטחון פירושו
ודאות - כלומר שהבוטח בה' בודאי יעשה ה' את רצונו. יש לי כמה שאלות בנוגע לזה:
א. האם הודאות הזו היא: 1) במאת האחוזים 2) על פי רוב 3) נותנת סיכויים טובים יותר?
ב. מי יכול להיות בטוח בודאות בכך שה' ימלא את משאלתו - דווקא צדיק גדול כרבי חנינא בן דוסא, או כל צדיק גדול גם בדורינו, או אפילו אדם רגיל?
ג. האם הודאות הנ"ל היא בכל סיטואציה שהיא או רק במקרים שהאדם מרגיש שהוא דבוק בה' בכל מאודו?
ד. האם הודאות הזו היא בכל משאלה שהיא או רק בנוגע למשאלות מסויימות?
ה. אם נניח שמילוי המשאלה תהיה לרעת האדם, האם גם אז יכול הבוטח לדעת בודאות שה' ימלא את משאלתו לרעתו?
ו. אם נצא בהנחה שהבטחון מבטיח ודאות רק במקרה שהבטחון הוא מושלם לגמרי, איך יכול אדם להיות ודאי בבטחונו, שמא אין בטחונו שלם?
ז. האם הודאות הזו במילוי משאלת הבוטח היא גם ללא שיעשה שום השתדלות?
ח. איך הרגשת הודאות הזו נוגעת לאדם מן השורה שרוצה לחיות את חייו על פי רצון ה'?
ט. לפי ההנחה שניתן לראות בחוש תועלת גשמית ממידת הבטחון, הרי צריך לצאת שבאופן סטטיסטי ציבור בעלי מדרגה רוחנית גבוהה יותר מצליח יותר בגשמיות מציבור בעלי מדרגה נמוכה יותר. האם המציאות אכן כך? אם לא, למה?
אודה לך אם תוכל לענות על השאלות ולהבהיר את שיטתך באופן שיובן גם לי.
יישר כח
השאלות שלך מנוסחות בבהירות ודורשות תשובות מדוייקות, כמעט כמי שמבקש לקבל משכנתא ונדרש לענות על שאלון הכנסות. הרבה יותר קל לנסח שאלון מדוקדק כזה, מאשר לענות עליו...
ובכן, הקב"ה ברא את העולם קצת אחרת.
אם התשובות היו כ"כ מובנות מאליהן עכמו נוסחת אקסל, לא היה בעולם מי שיעשה השתדלות, והיה העולם חרב... והקב"ה רצה שיהיו בעולם גם מי שיכרו עופרת בצ'ילה ויהלומים בקונגו ויביאו אותם לארץ חמדתנו...
אני אנסה בכל זאת לתת תשוה לשאלותיך כפי מסת ידי, ואם טעיתי – עמי תלון משוגתי.
אני אקדים שאין כאן ''הבנה'' משלי.
אני מעיין בדברי רבותינו ועונה עפ''י מה שכתבו, ונעזר במה שהעתקתי מלשונם בעבר.
א. האם הודאות הזו היא: 1) במאת האחוזים 2) על פי רוב 3) נותנת סיכויים טובים יותר?
א. למען הדיוק, לפני התשובה לעצם השאלה, יש שינויי לשון ברבותינו, מדברי רובם נראה ( רש"י, הרמב"ם ,ספר העיקרים, האלשיך, הבית יוסף, מהרח"ו, הרמח''ל, מהר"ל, אוהחה''ק, הבעש''ט והגר''א ותלמידיהם אחריהם - בעל התניא ותלמידי הבעש''ט, ר''א בן הגר''א, - הנפה''ח המגיד מדובנא, ר' איצל'ה מוולאזין ר' זונדל מסלנט, הגרי''ס, הבית הלוי, הגר''ח והגרי''ז, מדרגת האדם, ר' איצל'ה בלאזער הח''ח, ר' אלחנן ווסרמן, הלשם שבו ואחלמה, עבד המלך, ורוב בעלי המוסר, הבן איש חי): שיכול לבטוח שיהיה לו בוודאות טוב הנראה והנגלה לעינים.
ויש שהגדילו עוד לומר שוודאי ייעשה רצונו ובקשתו ממש.
האם הוודאות הזו היא של מאה אחוזים ממש?
יש מצבים יוצאי דופן ממש שבהם ייתכן שלא יקבל את מבוקשו, [לדוגמה, מי שיבטח לקבל דבר שהוא היפך תיקונו ומטרת ביאתו העיקרית לעולם] מה שאיננו מוציא את הבטחון מחזקת ודאי, והוא וודאות גבוהה יותר מאשר כסף שמופקד בבנק שגם אז אין וודאות של מאה אחוזים, ועאכו''כ שהנכנס לעיסקה כלשהי אין לו אף פעם מאה אחוזי הצלחה.
ולשון חכמים מרפא, דברי הבית הלוי: הבטחון איננו מבט שכלי אל העתיד וניחוש התוצאה, אלא הרגשת הבטחון והרגיעה בלבו בעת שהעתיד איננו ידוע, והיא מדרגה של אומץ לב בד'.
ב. מי יכול להיות בטוח בוודאות בכך שה' ימלא את משאלתו - דווקא צדיק גדול כרבי חנינא בן דוסא, או כל צדיק גדול גם בדורינו, או אפילו אדם רגיל?
ב. כל יהודי, ואפילו פשוט ביותר, שלא קרא ולא שנה [גנב אפומא דמחתרתא!] אלא תמיד התאמץ באמונה פשוטה בתמימות עצומה ולא ידע מאומה, שעבד להשריש בקרבו את האמונה עד שהפכה אצלו להרגש מוחש גם אם דל הוא במעשים יש לו תקווה – כי ד' מתגלה עליו ומעביר כל פשעים (רמח"ל) וכ' הגר"א בביאורי אג' ב"ק: כשאדם קטן בוטח על בוראו מאד, ומנהיגו ה' בהשגחה פרטית עצומה, וכשנתגדל בוטח בצמו וכמו''כ ההשגחה נמעטת מעליו... וע"ז היו בקדש הכרובים כרביא, להיות שהקטנים הם קיום השכינה. ואמר הגר''א לרח''ו ש''לא נאמר בפסוק אליהו ולא חיים'' אלא כל החוסים בו!
ומי שדבוק בהשגחה פרטית, לפעמים יותר חשוב בשמים ומושגח בהשגחה יתרה מצדיק גדול וירא שאינו במדרגה זו (שו"א)
לאחרונה התפרסם מאד סיפור אודות יהודי שהאמין בתומתו שהקב"ה יצמיח לו אצבעות חדשות, ומשאלתו התקיימה. נערכו בזה דיונים רבים אם זה ייתכן, ושמא זה קרה באופן טבעי כזה או אחר.
בעיני הדיונים הללו מיותרים.
נקודת הכובד בסיפור היא עצם העובדה שיהודי בגיל 25 העמל במלאכתו זכה לבטוח באופן כזה שנראה לאחרים כדמיון בלתי אפשרי!
ואחרי שזה קרה, ברור שהקב"ה ימלא תקוותו.
האם זה קרה באופן ניסי - כקרי"ס, או בנס נסתר ע"י שיטת טיפול חדשה, או סתם טעות של הרופאים, זה כבר עניינו של הקב"ה... שהרי לנו ברור שהקב"ה יכול לעשות את זה וגם את זה.
ג. האם הודאות הנ"ל היא בכל סיטואציה שהיא או רק במקרים שהאדם מרגיש שהוא דבוק בה' בכל מאודו?
ג. הוודאות הנ"ל היא כמובן רק כשהאדם מרגיש בוטח בפועל במחשבתו באמת, וזה משתנה מזמן לזמן ואף מרגע לרגע, וכידוע המעשה עם הגרח"ו בזה שישב אצל הגר"א, והסיר את הרטיה והחזירה, הכל עפ"י אומץ בטחונו באותו זמן. מי שבטוח היןם ופטור מהשתדלות, אפשר שלמחר ישתנה דינו.
ד. האם הודאות הזו היא בכל משאלה שהיא או רק בנוגע למשאלות מסויימות?
ד. בכל משאלה שנוגעת לצורכו האישי של אותו בוטח, החל מקיומו הבסיסי ועד תענוגים ותפנוקים, כי הבוטח כמי שנמצא במגדל עוז שיש בו כל דבר: מעיינות, ומאכלים דשנים ומתוקים [לשון תלמיד הרשב"א]. בטח והתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך. יכול להשיג כל דבר וישיג כל משאלות לבו בהרחבה, [הגרי"ז תהלים]
ה. אם נניח שמילוי המשאלה תהיה לרעת האדם, האם גם אז יכול הבוטח לדעת בודאות שה' ימלא את משאלתו לרעתו?
ה. בחוה"ל ור"י משמע שלא, כי באופן כזה יתנו לו את מה שטוב לו, "ואם לא יגיע הענין שמייחלים אליו, יזכו לתועלת וחסדים גדולים רבים ונכבדים מהענין שביקשו". שי' העיקרים והלשם שאם הבטחון כראוי א''א שלא יוושע. "ולא ישתנה מפני כל". והבוטח יבוא לו ישועת ד' בוודאי גמור! ואם לא נושע - מזה עצמו נדע שלא בטח כראוי. וכן בדברי הגר"ח מבריסק מוכח שמועיל אפילו כשהוא לרעתו.
ו. אם נצא בהנחה שהבטחון מבטיח ודאות רק במקרה שהבטחון הוא מושלם לגמרי, איך יכול אדם להיות ודאי בבטחונו, שמא אין בטחונו שלם?
ו. כשהאמונה חזקה דייה עד שהיא הופכת לרגש - זהו ביטחון . ואפשרות בעל סיכוי קטן לשלילה לא אמורה להשפיע על רגש בטחונו , ודומה למי שעובר מתחת לגשר שהסיכוי הקלוש שיפול הגשר אינו פוגם במדת בטחונו לעבור תחתיו. מי שבוטח - מרגיש שהוא בוטח , ואינו חושש אולי אינו בוטח. התקווה מחזקת את הבטחון והבטחון את התקווה, שהדברים הללו כמתגמלים, הסיבה והמסובב כאן אחד. כמו"כ זה לא ענין של "הכל או לא כלום'', כל מעט בטחון מוסיף וודאות, ומגדיל כמו"כ את שכר הביטחון.
ז. האם הודאות הזו במילוי משאלת הבוטח היא גם ללא שיעשה שום השתדלות?
ז. חיוב ההשתדלות וההלכות הנובעות ממנה היא מחלוקת שכבר חלקו בה הרמב"ן ובני דורו, ויש בזה סעיפים רבים, אך לכל הדעות אין חשש שהבוטח ינזק מחמת שלא הרבה בהשתדלות עקב בטחונו, גם אם טעה בשיקול הדעת בזה. מי שלא משתדל מחמת עצלות זה ענין מורכב יותר. ככלל, הבטחון הוא מטרה בפני עצמה ולא היכי תמצי לברוח מהשתדלות.
וז"ל המגיד מדובנא: בהקשר להשתדלות "היה כן מחכמתו ית' שהאדם לא יהיה מוטבע בטבעו על הבטחון, שאם כן אדם היה קץ בעבודתו בעולם, החורש לא יחרוש והארץ תשם... כי אין אל סיבה חלק ונחלה עם השפע... וגם כי נכון אשר "לולא המשתגעים היה העולם חרב... אבל למה תהיה אתה המשוגע?''
ח. איך הרגשת הודאות הזו נוגעת לאדם מן השורה שרוצה לחיות את חייו על פי רצון ה'?
ח. זה מטיל עליו את מצוות הדבקות בה' כדברי המשך חכמה: שיצייר האדם שהוא דבוק להשי''ת... כי ד' דבוק לנבראיו ומרגיש עליהם וחושש לטובתם יותר מהם על עצמם, ואז האדם בטוח ונח ואינו דואג מאומה.
אם מצות האמונה היא להאמין שהשי''ת ''בורא ומנהיג עשה ועושה ויעשה'', הרי מצוות הבטחון היא להאמין ש''בנים אתם לד' אלקיכם''! ושאהבתינו להקב''ה - ממשיכה אהבתו ורחמיו עלינו.
הנהגה זו מביאה לידי מנוחת נפש הבוטח, ויש לו מנוחת הלב מהדאגות העולמיות, ושלווה מנדנוד הנפש וצערה מחסרון תאוותיה הגופניות, והוא בהשקט ובבטחה ושלווה בעולם הזה.
ט. לפי ההנחה שניתן לראות בחוש תועלת גשמית ממידת הבטחון, הרי צריך לצאת שבאופן סטטיסטי ציבור בעלי מדרגה רוחנית גבוהה יותר מצליח יותר בגשמיות מציבור בעלי מדרגה נמוכה יותר. האם המציאות אכן כך? אם לא, למה?
ט. הצלחה בגשמיות אינה נמדדת בריבוי ממון.
אפשר לומר בהחלט שבעלי הבטחון [לא כל מי שיש לו רמה רוחנית!] הם אנשים שחייהם עוברים עליהם בנקל ובנעימים, יש להם את צרכיהם ומאווייהם בלי הרבה עמל וטרדה ועבודה מפרכת, הם רואים את עולמם בחייהם גם בלי שהקדישו 7 שנות לימוד ועוד 3 שנות התמחות, והם חסרי דאגות, הרבה יותר מאנשים שעפ"י מצבם הרשמי אמורים להרוויח פי מאה מהם.
אני מכיר מקרוב הרבה "מצליחנים", שומתומ"צ ושאינם כאלה, רובם חיים במסלול לחצים עם מינוס בבנק, ועם חשש מתמיד לעתידם הכלכלי. בתאריכים נקובים בחודש הם לחוצים לכסות בבנק סכומים אגדיים כאלו אשר אברך כולל לא ראה מעולם, כדי להגדיל את הונם, שבסופו של דבר לא בא להם לשימוש ובבחינת עושר שמור לרעתו.
האפשרות לגדל משפחה ברוכת ילדים נראית להם בלתי אפשרית גם לבעלי הכנסה גבוהה.
בעל חוה"ל משווה בין הבוטח לבין הכימאי שמייצר זהב ומאריך לבאר את מעלותיו של הבוטח לעומתו. הוא לא מנסה לומר שלבוטח יש זהב כמו לכימאי, אלא מסביר למה מצבו של הבוטח טוב יותר למרות העדר הזהב.
הבוטח הוא כתינוק בידי אמו, ראית פעם תינוק סופר שטרות?
