קדושת שביעית ואיסור סחורה בפירות נכרים

כותר

משתמש ותיק
באשכול זה נדון ונצלול למקורי הדברים של מנהג ירושלים שאין קדושת שביעית ואין איסור סחורה ביבול נכרי.
ושיטת החזון איש שיש קדושת שביעית ואיסור סחורה ביבול נכרי.
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ב
הלכה טו
המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו הרי זה מביא ממנה בכורים מן התורה, שאינה נפקעת מן המצוה בקנין העכו"ם כמו שביארנו. +/השגת הראב"ד/ המוכר שדהו לעכו"ם וכו'. א"א אף על פי שבכרו ברשות העכו"ם.+

כסף משנה הלכות ביכורים פרק ב הלכה טו
כתב הראב"ד המוכר שדהו לעכו"ם וכו' א"א אף על פי שבכרו ברשות העכו"ם עכ"ל. וכתב הר"י קורקוס ז"ל ונראה דרבינו לטעמיה אזיל שהוא מפרש מה שכתב אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע היינו אם חזר ישראל וקנה השדה כמה שכתב בפרק א' מהלכות תרומות ולכך כתב כאן וחזר ולקחה ממנו שסובר רבינו דברייתא בהכי מיירי ובשבכרו ברשות העכו"ם אפשר דדמי לפירות שנתמרחו ברשות העכו"ם שאין ישראל הקונה חייב עכ"ל:.

דעת המבי"ט ודעימיה שיש קדושת שביעית בפירות נכרים.


וכתב הבית יוסף בשו"ת אבקת רוכל סימן כד
כל זה לשון הרב כמוהר"ר משה מטראני רנ"ו
ואני יוסף קארו לא נכשרו בעיני דברי החכם הנזכר והנני אומר:
כי זה עשרים שנה ראיתי מה שכתב הר' שלמה שירילייו זלה"ה לנהוג דין שביעית בפירות הגויים הגדלים בארץ וראיתי ראיותיו וזה לשוני מה שכתבתי אז ראיתי מה שטען בקונדריסו לנהוג דיני שביעית בפירות הגויים הגדילים בארץ ולא נראה לי שיש בראיותיו כדי לבטל מנהג הקדמונים שלא נהגו כן .
דמה שהביא ראיה מדתנייא בתוספתא אין מוכרין ולא לוקחין מן הגוי פירות שביעית, איכא למימר דהיינו דוקא בפירות שגדלו בשדה ישראל.

ומה שהביא ראיה מדכתב הרמב"ם פ"ד בסוף גוי שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין משום ספיחין דלא גזרו על הספיחים אלא משום עוברי עבירה והגויים אינה /אינם/ מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם משמע דאין קולא בשדות גויים אלא משום ספיחים משום דאין מצווים אבל לענין קדושת הפירות בקדושתן הם עומדים דחייבום /דחייבים/ לשמור בהם כל דיני קדושת שביעית עכ"ל. איכא למימר דרבותא קמ"ל דאע"ג דבישראל אפילו הספיחים אסורין, בגוי אפי' זרע ביד מותרים, ולא אמרינן ליתסרו משום דלא גרעי מספיחי ישראל, ומש"ה נקט פירותיה מותרין משום ספיחים. ולאו למימר דדוקא משום ספיחים מותרין אבל חייבים בביעור. דא"כ לא הוה שתיק מיניה.

ובמה שאכתוב לקמן דברי הרמב"ם יתבאר שמה שכתב דלשון הרמב"ם מותרים משום ספיחים, טעות הוא. שאין טעם התירם אלא מפני שהיא שדה גוי ולא עבדה מי שהוא אסור בעבודה. ומה שכתב ולא גזרו על הספיחים כו', לא לתת טעם אלא לתרץ קושיא שהיה אפשר להקשות על מה שהתיר פירותיה וכמו שיתבאר בע"ה.
ומה שהביא ראיה עוד מדגרסינן בפ' בנות שוח עלה דההיא דתנן אבל לא תבור ולא תטחן עמו /עמה/ רבי פינחס בעי במה קנסו במקום שזורעים אוכלין /ואוכלין/ או במקום שזורעים ולא אוכלין מה נפיק מביניהון /וכו'/ ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר. ופירש דהכי קאמר במה קנסו לחשודה בשביעית שלא לבור ולא לטחון עמה במקום שזורעים בשביעית ואוכלין לאחר הביעור או אפילו במקום שזורעין אבל אין חשודין לאכול אחר הביעור. ומפרש מה נפיק מבניהון דסוף סוף לא תבור ולא תטחון עמה כיון שחשודים על הזריעה. ומפרש נפקא מינה בראו לזה החשוד שלקח תבואה בשביעית מן הסירקי דהיינו ערבי שמוליך חטים למכור במוצאי שביעית, דפשיטא שהגוי זרען בשביעית ופירות שביעית נינהו. אין תימא בחשודים לאכול אחר הביעור בלוקח מן הסירקי אסור לסייען דודאי יאכלם אחר הביעור ומסייע ידי עוברי עבירה איכא, ואי חשידי לזרוע ולא לאכול ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר לטחון עמו, דהא הני לאו איהו זרען אלא הישמעאלי ולא חשידי אאכילה כלומר לאוכלן אחר הביעור, אבל נאמר דלאוכלן קודם הביעור שקיל להו ואם ישארו יבערם דעל מצוות ביעור לא חשידי אלמא דפירות הגוים אסורין אחר הביעור עכ"ל.
איכא למימ' דאין פירושו מוכרח בירושלמי הזה דהא איכא לפרושי דהכי קאמר, במה קנסו שלא לסייעה לחשודה הזו במקום שזורעין ואוכלין ממה שזורעין או אפילו במקום שאין אוכלין ממה שזורעין קנסו ובעי מה נפיק מביניהון כלומר מה טעם יש לקנוס בזה מבזה כיון שזו בוררת וטוחנת לאכול היא עושה כן מסתמא מפירות זריעתה היא עושה ואף על פי שחזקתן שאין אוכלין ממה שזורעין מן הסתם יותר ראוי לומר שמה שבוררת וטוחנת הוא מפירות זריעת' והדר ליה נפ"מ דהיכא דראו אותם לוקח חטים מן הגוי דמקום שזורעים ואין אוכלין ממה שזורעים נאמר ודאי כי חטים אלו שבוררת וטוחנת לאכילתה מאותם שלקח מן הגוי הם ומותר לסייעו ובמקום שזורעין ואוכלין ממה שזורעי' אף על פי שראינוהו לוקח חטים מן הגוי אסו' לסייעו לברו' ולטחון דכיון שחזקתו לאכול ממה שזורע חיישינן שמא חטים אלו שהוא בורר וטוחן מזריעתו הן ולא משל הגוי. ואם נפשך לפרש דהאי אוכלין ואין אוכלין אחר הביעור היה ג"כ נתפרש על דרך זה דבמקום שחשודים לאכול אחר הביעור אף על פי שראינוהו לוקח חטים מן הגוי אסו' לסייעו דחיישינן שמא פירות אלו שבור' וטוחן מזריעתו הן ולא מאות' שלקח מן הגוי ואם אינם חשודים לאכול אחר הביעור מותר לסייעו משום דאמרינן חטים אלו שהוא בורר אותם שלא מן הגוי הם דאין בהם משום ביעור ודוקא כשראינוהו לוקח חטים מן הגוי אבל מן הסתם אסו' לסייען דחיישינן שמא זריעתם הם.
ועוד יש לומר שהגירסא בפ' בנות שוח בטעות היא שנוייא ומוחלפת השיטה והכי איתא בסו' פרק הניזקין בירושלמי מה נפיק מביניהון ראו אותו לוקח מן הסירקי אסו' ואין תימ' במקום שזורעין ואוכלים ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר וגירסא זו ישרה ומיושבת היא והכי פירושא אין תימא שקנסו אף /תיבת אף כפולה ומיותרת/ אף את הזורעים בשביעית ואין אוכלין מפירות שביעית א"כ אפי' ראינוהו לוקח חטים מן הגוי ואותם חטים עצמם הוא בורר וטוחן אסור לסייעו ואין תימא שלא קנסו שלא לסייע אלא את הזורעים ואוכלין א"כ כשראו לוקח חטים מן הגוי ואותם חטים הוא בורר וטוחן מותר לסייעו שלא גזרו אלא כשהוא בורר וטוחן מחטי זריאתן /זריעתן/. והשתא לפי פי' שני לא מסתיין דלא סתר הירושלמי למנהגא דעלמא דלא נהיגי ביעור בפירות הגוים אלא ראיה נמי איכא לאתויי מיניה דהא להאי פירושא פשיטא דלא נהגו מצות ביעור אלא בפירות הגדלים בשדה ישראל.
ומ"ש עוד לפי דעתו והשתא אתי שפיר ההיא דגרסינן בסוף פ' כלל גדול רבה ר"י ן' לוי אזל מן לוד לבית גוברין בגין משחי והאריך בביאורו ובסוף דבריו כתב ואי סלקא דעתך אין בתבן של גויים קדושה וכי לא היה מרחץ בעירו של ר"י ן' לוי של גוים אלא כולם ישראלים היו ותו מאי רבותיה דישראל פושעים היו עד השתא לא שמעינן אסור לסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל.
מה שתמ' וכי לא היה מרחץ בעירו של רבי יהושע בן לוי של גוים וכן מה שכתב ומה אמר ליה רבי יוסי בר חנינא לפוגא שמעיה פוק אצור לי פרי ג' שנים כו' כדאיתא בפ' הספינה ואי פרי דגוי אין בהם חיוב ביעור למה היה צריך לאצור אלא משו' דפירות שביעית אפי' דגוי בעו ביעור עבד הכי.
אומר אני דאין מכאן ראיה כלל שהדבר ידוע שבאותו זמן היתה כל א"י מיושבת מישראל וגוים בה מעט מעוטא וא"כ אין לתמוה אם לא היה במקומו של רבי יהושע בן לוי מרחץ של גוים. וכן אין לתמוה אם אמר רבי יוסי בר חנינא לשמעיה אצור פירי לשלש שנים ולא היה לוקח פירות מן הגוים. דכיון דגוים מעט הוו לא היו נמצאי' פירות גוי למכור. ועוד דאפשר שלא היה רוצה לקנות פירות משום אדם. ומאי דקאמר לשמעיה פוק אצור לי פירי משדותיו קאמר ליה שיצור אותם.
ומ"ש אההיא דרבי יהושע ן' לוי ותו מאי רבותי' דישראל פושעים היו כו' אין זו ראיה דלא אתא תלמודא לאשמועינן רבותיה דרבי יהושע בן לוי אלא לאשמועינן דינא והכי איתא התם ואם היה אדם של צורה הרי זה לא ירחוץ בהדא כרבי יהושע בן לוי אזל מלוד לבית גוברין בגין משחי.
ומ"ש ועוד במעשרות ושביעית אזל בחדא שיטא ומעשרות בגידול גוים קדושים הם אלא דגזרת הכתו' שאין צריך לתיתן לבעליהן אלא תרומת מעשר מוכרה לכהן כדאיתא בבכורות ופסקו הרמב"ם ז"ל הכי נמי בשביעית קדושים הגדולין דהא כתיב כי לי הארץ כו' עכ"ל יש לומר דמעשרות שאני דבדיגון ביד ישראל תלה רחמנא ומש"ה אף על גב דגידולים ביד גוי כיון שמירחן ישראל חייבין אבל ביעור דשביעית ליתי /לית'/ אלא ביד ישראל האוסף פירותיו לתוך ביתו ע"כ.
ועתה ראיתי מה שכתב החכם כמוהר"ר משה מטראני נר"ו לפטור בשביעית ממעשרות גדולי שנת השמטה בקרקע גוי ולקחם ישראל ממנו קודם מירוח ומירחן וטען ראשונה כי מן התורה אין בשנת השמטה חיוב במעשרות כו' ואני אומר כי מה שהוא סובר שהוא עקשות הוא היושר כי לא נפטרו פירות שביעית ממעשרות אלא מטעם הפקר וכל שאינו מופקר לא נפטר ממעשרות.
ומה שטען אטו ישראל שגדר כרמו ולא הפקיר' כו' יש לומר שזהו כמודיע הדבר בסתום ממנו דאיכא למימר בהא אין הכי נמי שהיא חייבת אף על גב דרחמנא אפקירה כיון דאיהו לא אפקרי' ואפי' אם תמצי לומר דפטורה איכא למימר שאני התם דרחמנא אפקרי' מה שאין כן בשל גוי כו'.

ומ"ש שמצא לו און ממשנה ברייתא ותוספתא וירושלמי כו' אומר אני כי אין משם ראיה כי מה שהביא ממשנה דמסכת ידים בפלוגתא דרבי טרפון ור"א ן' עזרייא בעמון ומואב מה הם מעשרים בשביעית ולמה לא אמר אחד מהם ממעשרות א"י בשנת השמטה מהלקוח מהגוי בלי מירוח שהוא מעשר עני או מעשר שני כבר הרגיש הוא עצמו בחולשת ראיה זו, וכתב וכ"ת דלא יליף אלא עמון ומואב בקרקע ישראל כו', וחזר ואמר הא לפחות הוייא סייעתא כל דהו לחד מינייהו כו' זה ממה שיקל תירוצו דמה להם להביא ראיה כל דהו במקום דיכולים להביא ראיה גמורה.

ועוד יש לומר דכשם שנחלקו בעמון ומואב כך נחלקו בלקוח מן הגוי בארץ בלי מירוח אם יפרישו מעשר עני או מעשר שני וכיון שזו בכלל מחלוקותם היאך יביאו ראיה ממנה ועוד שבאותו זמן היתה א"י כולה מיושבת מישראל ולא היו בה גוים כי אם מעט ולא היה ישראל צריך ליק' מהגוי וכיון דהוייא מילתא דלא שכיח לא שייך ביה מנהגא והיאך יביאו ראיה ממנו.
ומה שהביא מברייתא של עזיקה כו' יש לדחות דהיינו לומר דאי הוה נאמן הוה חיישינן שמא פירות ישראל ביד גוי הם ומה שטען כנגד זה אמאי קאמר דלא אמר כלום משום דלא נתכוון אלא להשביח מקחו נימא דאמר כלום ונאמן אלא דלא חיישינן שהם של ישראל בידו כו' יש לומר דעדיפא מינה קאמר לעקור דבריו מעיקרא ואין לו נאמנות כלל דלהשביח מקחו מכוין.
ומה שהביא מתוספתא דסוף אהלות איכא לאוקמא בפירות ישראל ביד גוי ומה שהביא מהירושלמי דשביעי' מהו לטחון עם הגוי בשביעית כו' ההיא נמי איכא לאוקומא בפירות ישראל ביד גוי.
ומה שהביא מהרמב"ן בפרשת בהר סיני ההיא בדרך שמא אמרה ובתחלה כתב שבעיר שרובה ישראל מיירי דחיישינן שמא הוא אריס ישראל ומשמר לו שדהו או חוששין שמא משל ישראל לקט ומכר או שהפירות של ישראל והוא מוכר ע"י עכ"ל. משמע שמה שהוא ז"ל וסובר /סובר/ ונוטה אליו יותר דלא נהגא שביעית בשל גוים ובדרך שמא כתב דאין קנין לגוי בארץ להפקיע משביעית.
ומ"ש ועוד אפשר דלא מספקא ליה להרמב"ן אי פירות של גוי חייבין בשביעית כו' הדבר ברור לכל מעיין שאין טבע הלשון מורה על פי' זה.
ומ"ש וגם אם הוא מסתפק רש"י ורבותיו ור"ת והרא"ש סברי דאיירי בפירות שגדלו בקרקע של גוי כו'.
דבר תימא הוא מאי מייתי מרש"י ורבותיו דהא איכא למימר דטעמא משום דחיישינן שמא קרקע של ישראל הוא כו'.
ומה שהביא מרבינו תם והרא"ש דאוקמא בקרקע של גוי איכא למימר דהא הרמב"ם דהוא מריה דארעא פליג כמו שיתבאר.
והרי ספר כפתור ופרח כתב בפשיטות שתרומות ומעשרות נוהגים בשביעית בפירות הלוקחי' מהגוי. והחכם הח"ר משה נר"ו הניח דברי בעל הספר ותפס דברי הגה"ה שאמר' שמה שהוא אסו' מן התור' מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקעה בקנין הגוי וכתב שהוא הלכתא בטעמא ואיני רואה טעם בסברא זו מבזו דאיכא למימ' דבמחלוקת שנויה נחלקו דמר סבר יש קנין לגוי להפקיע בשביעית ומר סבר אין לו קנין לכך. ואם באנו לדון יותר טעם יש לאומר שיש לו קנין להפקיע משביעית דקרא כתיב והיתה שבת הארץ לכם לכם ולא לגוי'.
ועוד שהרמב"ם מפרש בפ"א מה' תרומות שמה שאמרו אין קנין לגוי בארץ להפקיע מן המצות היינו לענין שאם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד ולא /אלא/ הרי היא כאלו לא נמכרה לגוי מעולם אבל כמו זה ביד גוי מופקעת היא ומה שפירותיה חייבים במעשר אלא בשמריחם /בשמירחם/ ישראל דוקא. ומכאן תשובה ג"כ למה שכתב הר' שלמה ז"ל להביא ראיה שפירות גוים חייבים בביעו' מדברי הרמב"ם והגאונים כו' ע"ד כ"ש קדושת הפירות ואיסורן לאחר הביעור דהוייא דאורייתא דפשיטא דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מקדושתה לפירות שביעית כדאמרן עכ"ל ונר' שהוד' לו החכם הר' משה נר"ו שהרי לא כתב נגדו דבר בזה.
ועוד שמה שכתב בעל הגה"ה במה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע בקנין הגוי הוא מיוסד ועל ששבת הארץ וקדושתה הם מן התורה בזמן הזה וזה איני /אינו/ שהרי כתב הרמב"ם בפ"ט מהל' שמטה דשמטת קרקע בזמן שאין היובל נוהג אינו אלא מדבריהם וכיון שכן אזדא לה ההגה"ה:
ויש לתמוה על הח' הר' משה נר"ו שעלה בדעתו שדבר' בעל ספר לחוד שכתב להשיג על הרמב"ם שכתב גוי שקנה קרקע בא"י וזרעה פירותיו מותרין שלא גזרו על הספיחים אלא מפני עוברי עבירה והגוים אינם מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם וכתב עליו וז"ל תימא על זה אמאי פירותיו של גוי מותרים מזה הטעם כו' עד וסמכו ישראל עליהם. הרי מבואר שדברי הגה"ה זו הם דברי בעל הספר שכתב לתמוה על הרמב"ם ומלשון הגה"ה הוא מוכרח שפתח וכתב תימא אמאי מותרים וזה מבואר שאין לו ענין כלל עם מה שכתב מי שלא חל עליו חוב שביעית ועל דברי הרמב"ם הוא מתקשר יפה.
והנני יוסיף להפליא שהחכם ה' משה נר"ו בסוף דבריו העתיק דברי בעל הספ' שכתב הרמב"ם ולא שת לבו לזאת שדברי הגה"ה הם דברי בעל הספ' שכתב להשיג על הרמב"ם ולא עמדו דבריו כמו שנתבא' ומאח' שבעל הספ' עצמו לא סמך על דבריו שיחתים הכתב אל הרב יש לי להאמין אף על שמאל שהוא ימין היאך נסמוך אנחנו על דברי הגה"ה שהם דברי בעל הספ' כ"ש שכבר נתבא' שאומ' דברים אלו לא חש לקמחיה שדבריו מיוסדים על ששבת הארץ וקדושת' בזמן הזה הם דאורייתא וכיון שנתבא' שדעת הרמב"ם שאינם אלא מדרבנן אין כאן תמיהא.

ומה שהוקשה לו מדקתני לא נאכל ולא נעבד והרב בעצמו פירש שאם תעבד ע"י אחר אסו' לאכול ממה שתוציא יש לומר שאע"פ שבפירוש המשנה כתב כן בחיבורו פ"ד מה' שמטה פירש' דלא נאכל היינו לעני' ספיחים ועוד שמה שכתב בפי' המשנה שאם תעבד ע"י אחר אסור לאכול ממה שתוציא היינו דוקא כשאותו אחר ישראל אבל אם הוא גוי מותר ומ"ש הכא נמי אינם חייבים בשביעית אבל בפירותיהם נוהג שביעית שהרי ביטול גזרת ספיחים לא ביטל עבודה בשביעית וכמ"ש הוא ז"ל שהספיחים מותרין ועבודה אסורה עכ"ל. הדבר ברור שאינם ענין זה לזה דהתם בשדה ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל והכא בשדה גוי ומ"ש ואין לומר מי שספיחיו אסורים פירותיו אסורים ומי שספיחיו מותרין פירותיו מותרים שהרי איסור הפירות אינו בא מכח הספיחים אלא איסור הספיחים בא מכח איסו' הפירות ותלי תניא בדלא תניא ואיך נתלה התר פירות הגוי מפני היתר ספיחיו והספיחים אסורים משום גזרה לא הפירות וכבוש עולי מצרים אם עבדו ישראל אסו' מדרבנן ולזה אם עבדו הגוי נאכל הוא. וממשנת אינו נאכל ואינו נעבד יראה ג"כ בפי' שפירו' הגוי בעבודתו הם אסורים ולזה לא מצא הרמב"ם התר לפירות שביעית אלא משום שהגוים אינם מצווים על השביעית דאל"ה לכתוב פירות הגוי מותרים בשביעית ולשתוק מכל, אילו היה יורד לדעת הרמב"ם לא היה כותב כן שהדבר ברור ממה שכתב הר"ם במז"ל ולא גזרו על הספיחים לא טעם להתר פירות שזרע הגוי בשדהו יבא כמו שנראה מדברי כפתו' ופרח אלא לתרץ קושייא שפי' דבריו כך הם גוי שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית פירותיה מותרים כלומ' מפני שהשדה של גוי וגם לא נעבד בה עבודה /תיבת עבודה אחת מיותרת/ עבודה ע"י ישראל ולכך הם מותרים ומשום דאיכא לאקשויי אהא אף על פי שלא נעבדה ע"י ישראל היה לנו לאוסרה דלא גרעי מספיחים שלא נעבדו ע"י ישראל ואפ"ה אסורים לכך תירץ אילו היו הספיחים אסורים מן הדין היה כדבריך אבל מאח' שהספיחים אינם אסורים אלא משום גזרה שמא יזרע ובגוים לא שייך לגזור שמא יזרעו שהרי אינם מוזהרים על השביעית הילכך ליכא קושייא מספיחים ואין שום פקפוק בדברי הרמב"ם. ויש לתמוה על בעל הספר שהביא ההיא דפ' חלק שהיא מפורשת בדברי רבינו שאכלו ישראל מה שזרעו הגויים בשביעי' והיאך תמה עליו.
ועוד יש להביא ראיה מדברי הרמב"ם מדגרסי' בירושלמי פ"ט דשביעי' ר' יהושע ן' לוי הוה מפקר לתלמידיה כו' וממה שמצא בשם רבינו שמשון מבוא' שאין ביעו' נוהג בפירות שדה גוי שזרעה גוי. ומעתה יש לתמוה על שעלה על דעתו לחייב בביעור פירות שדה גוי שזרעה גוי אפי' אם היו כמה ראיות מאחר שרבינו שמשון מורה להתר ואף מי שלא ראה דברי רבינו שמשון מאחר שהרמב"ם הוא מאריה דארעא כתב להתיר היאך יעלה על דעת לאסור מפני דברי הגה"ה אחת אף אם היה לה טעם כ"ש שכבר נתבאר ביטולא וגם נתבאר שהיא דבר ספר כפתו' ופרח שכתב לתמוה על דברי הרמב"ם וכבר נתבאר ביטול תמיהותיו ועמדו דברי הרמב"ם וכ"ש שהוא עצמו חתם דבריו שלדברי הרב יש לו לשמוע.
והראיות שהביאו לחייב הביעור כולם נדחו ואדרבא יש ראיות לפיטור וכ"ש במקום שהמנהג פשוט להתיר כי מעולם לא נשמע על שום אדם בשום עיר מא"י שנהג ביעור בשביעית והא קי"ל דכל מקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג כ"ש במקום שהלכה מסכמת למנהג כמו שנתבאר. וכיון שהוא דבר פשוט שהם פטורים מן הביעו' היאך ימצא ידיו ורגליו הפוטרים מהמעשרות ואם העלם יעלים עיניו מכל הכתוב ויאמר לא כי אלו הם חייבים בביעור ועל כי אני פוטרם מהמעשרות נאמר לו אי אתה נאה מקיים דאנן סהדי שמימיך לא נהגת חיוב ביעו' דא"כ קלא הוה לה למילתא וזהו דבר שאין עליו תשובה.
נאם הצעיר. יוסף קארו
אח"ך כתבו לי מרושלים /מירושלים/ תובב"א כי כן מנהגם מימי קדם להפריש תרומה ומעשרות בשביעית מפירות שזרע הגוי בשדהו ונתמרחו ביד ישראל וכמ"ש והנהגתי. גם אלה דברי הצעיר יוסף קארו

תשובות והנהגות כרך ה סימן שו

שביעית בזה"ז אי דאורייתא או מדרבנן, נחלקו בזה גדולי הפוסקים, שיטת הרמב"ן, הרא"ש, והראב"ד דהוא מה"ת. אבל דעת הרשב"א והריטב"א הטור והב"י ששמיטה בזה"ז רק מדרבנן...
והנה, כיון שאי אפשר לומר שיש בזה"ז קיום מ"ע מה"ת אלא רק אם נאמר דקדושה שניה לא בטלה, ע"כ מי שרוצה לחשוש לקיים מ"ע מה"ת, אין לו להקל שלא לנהוג קדושה בשל נכרי, שהרי עיקר ההיתר שלא לנהוג קדושה בשל נכרי הוא שסומכים על דעת סה"ת שבזה"ז קדושה שניה בטלה והקדושה רק מדרבנן, ויש קנין לעכו"ם לאפקועי קדושה, וכמו בסוריא.
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
שו"ת מהרי"ט חלק א סימן מג
(הורס וסותר דברי מהרי"ק שחייב לנהוג שביעית בפירות הגוים וכוונ' דברי הרב הגדול אביו ז"ל שפטרם)
שאלה על גידולי שביעית בקרקע הנכרי מזה כמה הורה אבא מורי הרב זלה"ה משנת הרצ"ב שהם חייבים בכל דיני פירות שביעית ופטורים מן המעשרות וכן היה מורה ובא בכל שנת שביעי' הלכה למעשה והעידו חכמים מזקני הדורות שאע"פ שהרב מהר"י קארו ז"ל היה חוכך להחמיר והיה נוהג להפריש בלא ברכה אח"כ הכריחו אבא מארי ז"ל וחכמים שעמו בפומבי שלא יעשרו כל עיקר דחומרא דאתי לידי קולא הוא שיש בדבר הפסד פירות שביעית ולא היה מי שערער בדבר ועתה הראו לי נוסח פסק שכתב הרב מהר"ר יוסף קארו ז"ל לחלוק על דבריו לחייבם במעשרות ולפוטרם מדיני שביעית וצריך אני לישא וליתן בדבר הואיל והלכ' למעשה הוזקקנו.
ראשונה במה שתפס אבא מארי ז"ל לומר שפיטור המעשרות בשנת השמטה מן התורה הוא שפטרה בשנה זו וכיון שכן מנין לנו לחייב מעשרות בשל נכרי ואמר שאל יתעקש אדם לומר שטעם פיטור המעשר אינו אלא מטעם שהוא מופקר לכל והלקוח מן הנכרי שאינו מופקר יהיה חייב בדין שאר שני' דאטו ישראל שגדר כרמו ולא הפקירה יתחייב במעשרות והשיב על זה הר' מהרי"ק ז"ל כי מה שסבור שהוא עקשו' הוא היושר ואי /ואין/ טעם הפיטור אלא מטעם הפקר וכל שאינו מופקר לא נפטר ממעשרות ואמר שהוא כמודיע הדבר בסתום ממנו דאנה"נ דגודר כרמו ולא הפקירה חייב.
ואין דבריו מחוורין אצלי שאין הדבר תלוי בהפק' שלו דבפ' אין בין המודר פרכינן מ"ש דאוכל מן הנוטות דפירי דהפקרא אינון ארעא נמי רחמנא אפקרא אלמא אפקעתא דמלכא היא ואמרי' בפ' המפקיד מ"ש הכא דקרי להו נטושין ומ"ש הכא דקרי להו רטושין נטושין דבע"כ דכתיב והשביעי' תשמטנה ונטשתה אפקעא דמלכא רטושין דמדעתיה דכתי' אם על בנים רוטשה מוכח דפירות שביעית אף על פי שיחזיק בהם ולא יפקירם מופקרים ועומדים הם מגזרת מלך.
ובפ"ז דכלאים מבעיא לן בירושלמי במסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו ומייתי דשמעי' מן הדא א"ר יוסי מעשה בא' שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר' עקיבא ואמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואין הגפן שלו ואין התבואה שלו אלמא אפקעתא דמלכא היא שכל מה שיזרע בקרקע בשביעית רחמנא אפקריה למדנו שאין הדבר כמו שכתב הרב ז"ל שלמד את הדבור בסתום ממנו דאה"נ דאם גדר כרמו ולא הפקירה שהיא חייבת דפשיטא דפטורה היא דרחמנא אפקרא כדהוכחנו מכל הני.
והא דבפ"ק דר"ה גבי אתרוג בת ששית שנכנס לשביעית דפטור מן המעשר ופטור מן הביעור ופרכי' אמאי פטור בביעו' דאזלינן בתר חנטה תחייב במעשר ומשני יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תחייב במעשר והיינו דוקא בהני אמרי' טעמא דיד הכל ממשמשין בה משום שאין נוהג בה שביעית מן הדין אבל פירות שביעית עצמן אפקעתא דמלכא היא.
וכן מוכח מדברי רש"י שכתב אדרב המנונא דאמר בת ששית לעולם ששית וחייב במעשר דכיון דשביעי' לא נהגה בה ולאו אפקרא דמלכא היא משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל ואין הפקר כזה פוטר מן המעשר ותניא במכילתא בפרשת משפטים ויתרם תאכל חית השדה למה נאמר לפי שנא' עשר תעשר שומע אני אף פירות שביעית וכו' ת"ל ויתרם תאכל חית השדה אחר שלמדת שחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שאינו מעושר אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שאינו מעושר הא מה ת"ל כן תעשה לכרמך ולזיתיך כענין שאמרנו מוכיח שלא כדברי הרב ז"ל שגזרת הכתוב היא ואי לא קרא ה"א שיעשרו בה אף על פי שהיא הפקר.
עוד איתא בסיפרי פרשת ראה יכול אף שנת שביעי' תהא חייבת במעשר ת"ל שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצאה שביעית שאינה חייבת במעשר ע"כ פי' מדכתיב שנת המעשר אלמא יש שנה שאינה חייבת במעשר ואי זו /ואיזו זו/ שנה שביעית הרי מוכח להדיא ששנת שביעית פטורה מן המעשר כל עיקר ולא מטעם הפקר וגם הלקוח מן הנכרי שחייב' במעשרו' מ"ה כמו שכ' הרב פ"א מה' תרומות חייב במעשר אף בשביעית הרי היא שנה של מעשר שאין השנה גורמת אלא ההפקר גורם שהרי לוקח מן הנכרי שאינו הפקר חייב מ"ה ומדאצטרי' לן למדרש קראי בשנת השביעית לפטור מן המעשרות ולא נפ"ל מהיכא דנפ"ל בספרי לענין לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשרות מדכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא לקט שכחה ופיאה שידך וידו שוין אף פירות שביעית אם מטעם הפקר תיפוק ליה שידך וידו שוין אלמא לאו מטעם הפקר היא ואפילו נאמר שאם ישראל גדר כרמו וכלה ממנו את הרגל שאין אני קורא בו ידך וידו שוין אפ"ה אינו חייב במעשרות ולא תימא דהוי כמפקיר כרמו ועמד והשכים בשחר ובצרו שהוא פטור מן המעשרות דהתם מ"מ בשעה שהפקיר היו יכולים אחרי' לזכות בו דהפקר בעי בפני ג' שיוכלו לזכות בו הילכך באותה שעה קרי' ביה ידך וידו שוין אם מי שגדר את כרמו שלעולם לא היה שום אדם יכול להכנס לשם לא מפטר מובא הלוי אלא מטעם פירות שביעית עצמן וכן בלקוח מן הגוי ויש תימא עליו אף לפי דבריו ז"ל שאמר מטעם הפקר וישראל שגדר כרמו או אסף פירותיו ולא הפקירם שאני התם דרחמנ' אפקרי' א"כ אף של עכו"ם אם מן הדין יש לקרקע שבידו תור' שביעי' מטע' דאין קנין א"כ התם נמי דרחמנא אפקרא והיאך יחלק בעכו"ם מטעם שאינו מן ההפקר כ"ש שנתבא' שאינו מדין הפקר ומעתה שוב לא היינו צריכין לראיה אחר' לפוטרם מן המעשרות אחר שמן התור' אין דין מעשרו' בשנ' השביעית.
ואעבור על הראיות שהביא אבא מארי ז"ל להוכיח שהלקוח מן הגוי יפטר מן המעשרות.
חדא מאותה ששנינו בפר' בתרא דידים שנחלקו רבי טרפון ור' אליעזר בן עזריא על עמון ומואב מה הם מעשרין בשביעית שר"ט אומר מעשר עני ור"א אומר מעשר שני דמר מדמה להו למצרים שהיא מעשר עני ומר מדמה להו לבבל שהיא מעשר שני ודחאה הרב מהרי"ק ז"ל בדברים. ורואה אני אותה ראיה מוכרעת שאם אתה אומר שהלקוח מן הגוי חייב להפרי' מטעם דקרינן דגנך ולא מטעם דאין קנין לגוי דאי מטעמא דאין קנין היו כפיר' שביעית לכל דיניה ופטורים מן המעשרות אלא מטעם שהוא ז"ל סבור שהמירוח של ישראל גורם לו חיוב א"כ למה לא הוכיחו מדיגון של ישראל שהוא מן התורה מעשר שני או מעשר עני דלענין זה אם היה מ"ע או מ"ש אין לחלק משום שהו' לקוח מן העכו"ם.

ועוד כיון שיש לדמותו למצרים ויש לדמותו לבבל יוכיח דיגון ישראל בארץ שהוא מן התורה. ועוד דלא ימנע מאי סבירא להו בדיגון ישראל בארץ אי תרוייהו מודו דמעשר עני א"כ מאי קאמר ליה ר' אלעזר אני לא שניתי מסדר השנים טרפון אחי שנה ועליו להביא ראיה ללמד הרי שבארץ עצמה נשתנה סדר השנים והוא שבא לשנו' מדין א"י עליו להביא ראיה ללמד ואי תרוייהו ס"ל מעשר שני מה השיב ר' טרפון לומר שאין ללמוד מבבל שהיא רחוקה ולפיכך לא עשאוה מעש' עני שאין העניים סומכין עליה אלא ממצרים שהיא קרובה ועשאוה מ"ע כדי שיסמכו עליה עניים אף עמון ומואב כן והלא דיגון של ישראל יוכיח שהו' בא"י עצמה דלא עשאוה מעשר עני מפני תקנת עניים ואין לומר דבהא נמי פליגי מתוך התשובות שהשיבו על הנדון משמע דלא פליגי אלא בעמון ומואב שהם מדרבנן:
ועוד שעיקר מחלקותם היה ראוי שיחלקו בזה בפי' שהוא מן התורה וממנה היו למדין לעמון ומואב וכל זה אני כותב לפי שיטתו של הרב ז"ל שתופס לומר שבשנת שביעית יפריש מעשר עני כמו עמון ומואב וכן כתב בטור יו"ד בשם כפתור ופרח ונכרין דבריהם שהם מחייבי' מעשר עני בלקוח מן הנכרי ואין הדבר כן אצלי לפי הטעם שאמרו בבכורו' גבי מעשרן והן שלו משום דאמר ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתועיי דינא בהדיא א"כ גם מטעם זה הוא פטור ממעשר עני ועוד דסתם מעשרן אכולהו מעשרות משמע דמעשרן והן שלו ובמקום אחר כתבתי והארכתי וא"כ למה להם לשנות מסדר השני' דבשלמא בעמון ומואב משום תקנת עניים כדי שיסמכו עליהם בשביעית אבל בלקוח מן הנכרי אי לא מחייב ליתן לעני מטעם דאתינא מכח גברא וכו' ויש להם להיות דינם כבבל שהיא רחוקה ועשאוה מעשר שני ועוד א' מקרא לא ממעיט אלא תרומת מעשר דהכי משמע כי תקחו מאת בני ישראל וכו' והרמות' וכו' והכי תניא טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש תרומת מעש' וכו' א"כ מעשר ראשון מנ"ל דמיפטר וע"כ מסברא דאתינא וכו' וא"כ למה לן קרא אך אשכחן בפ' יש בכור דאיתמר כהן שמת והניח בן חלל ואפי' מת האב בתוך ל' יום הוה ס"ל לרבא בר רב הונא דאין הבן חייב לפדות את עצמו דאמר ליה לכהן אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' ומסיק משמיה דרשב"ל כהן שמת בתוך ל' יום הבן חייב לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו אלמא לא חיישינן לטעמא דאתינא מכח גברא וכו' ועוד בסוף פ' האיש מקדש אהא דאמר עולא טובת הנאה אינה ממון מותבינן ליה ממתניתן דהמקדש בתרומות ובמעשרות וכו' הרי זו מקודשת ואפילו ישראל ומפרש מתניתין בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמ' דמיין ובתר הכי בעי לאוקומה בפלוגתא דתנאי אי כמי שהורמו דמיין או לא והשתא אפילו תימא כמי שלא הורמו לפטור מטעם דאתינא מכח גברא דלא מצו לאשתעויי דינא בהדה דהא גבי לקוח מן הגוי דלא שייך ביה למימר כמי שהורמו דמיין דהא ליתא בתורת הרמה ומ"מ מפטר מהך טעמא לכך נראה דלא מהני לן הך טעמא אלא הכא גבי מעשר שלקוח מן הגוי דמן התורה הוא פטור דדרשינן בפ' השוכר את הפועלים תבואת זרעך ולא לקוח אפי' לקוח מישראל וכתבו התוספות ומדרבנן הוא שחייבו לוקח במעשרו' ודוקא לוק' מישראל מפקע ליה ממעשרות אבל לוקח מן הגוי לא חייבוהו חכמים שהרי לוקח זה לא הפקיע כלום דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ומיהו גבי תרומה ותרומת מעשר כיון דאסורים לזרים היה בדין לחייבו שיתנם לכהן מיהו כיון דאשכחן בתרומות מעשר דאף עכו"ם במעשר /המעשר/ פירותיו ונותנם ללוי אין הלוי חייב להפריש תרומות מעשר וליתנה לכהן אף על גב דתרומה מן התורה היא דלאו לוקח מקרי דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר ואעפ"י כן ממעטי' ליה מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל את המעשר דההוא קרא בלוי מיירי השתא יש לומר דגם ישראל הלוקח מן העכו"ם לא יהא חייב לתת תרומ' מעשר לכהן אפילו מדרבנן כיון דאשכחן דאף בתרומה דאורייתא רחמנא פטריה הלקוח מן העכו"ם והיינו דקאמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי כלו' שאפי' היה מפרי' המעשר ונותנו ללוי לא היה הלוי נותן לך כלום שהוא פטור מן הדין הילכך תרומה גדולה מחויב הוא ליתנה לכהן שלא מצינו טעם לפטרו ממנה ושמא דמדאוריית' חייב בתרומ' גדול' דע"כ לא פטרי' ללוק' בפרק השוכר את הפועלים אלא ממעשרו' אבל מתרומ' גדולה לא שהתרומה חיובא הוא בשע' הגורן כדאמרינן בירושלמי חזקה אי איפשר לגורן שתעק' עד שהפרישו ממנה תרומ' גדולה ועו' תנן בפ' בתר' דמעשרו' שהתור' בלבו על הקטועי' ועל הצדדי' ועל מה שבתו' התבן עוד הביא ראיה מתוספתא דסוף אהלות כשרצו להתי' קסרי לומר שאינה א"י והתירום אמרו שם אותה שנה שביעית הית' והלכו עכו"ם לקרקסיאות שלהם והניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזבזם בחזרת' הלכו אצל חכמים וכו' אלמא דמעיקרא היו אסורים משום דאחר הביער /הביעור/ הוא כמו שפורש שם רבינו שמשון ז"ל והרב מהרי"ק ז"ל דחה לומ' דאיכ' לאוקמה בפירות ישראל ביד עכו"ם ולפי דבריו עשאן עוברי עביר' בפומבי שהיו נותנים פרותיהם לעכו"ם ועוד כיון שבידם של עכו"ם הם מנ"ל לישראל למיחש לפי' ישראל שהם ביד עכו"ם ועל מה בטחו העכו"ם שהניח' שוק מלא פירות ולא חסו שיבזבזם בחושבם שפירותיהם של עכו"ם הם הואל /הואיל/ וברשותם נמצאו ודוחק לומר שהיה נודע שהם של ישראל ורבינו שמשון שפירשה והעמידה אחר הביעור לא הוה שתיק מינה לפרש' כן.
עוד הביא ראיה מירושלמי דשביעית פרק ז' דמבעיא לן התם מהו לטחון עם הנכרי בשביעית ודחה הרב מהרי"ק ז"ל ג"כ דשמא בפירות ישראל ביד גוי היא. ותימה דא"כ אמאי מבעי ליה בגוי דהא גוי סת' פירותיו מותרים הם לימא מהו לטחון בפי' עבירה עם עכו"ם ועוד דפשיט לה ממתני' דאמרי' התם מתנית' אמרה שהוא אסור דתנן עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר הא בארץ אפילו בתלוש יהא אסור אלמא תלוש דומיא דמחובר קאמר שהקרקע של העכו"ם עצמו והוה ליה לאסוקי אדעתה דכל כי האי נדחוק וניזל ובעלמ' אמרי' אף על גב דאדחיה בגמר' אשנויי דחיקי לא סמכינן.
עוד הביא ההיא דפר' בתרא דיבמות עכו"ם שהביא פירות ואמר של ערל' הם של עזיק' הם לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא להשביח את מקחו ופי' רש"י בשם רבותיו של עזיק' פרדס מעוזק ומסוקל ושביעי' היה וכן תפס ר"ת שאסור ליקח מן השמור ומדבריהם ז"ל מוכח להדיא שנוהג בשל נכרי אלא שכאן מניח הרב מהרי'ק /מהרי"ק/ ז"ל מקום להתלות בדברי הרמב"ן ז"ל בפר' בהר סיני כתב דשמא בעיר שרובה ישראל היא דחיישינן שלקחו משדה מעוזק או שמא הישראל מוכר על ידו או שמא אין קנין לנכרי להפקיע דיני השביעי' וגזרו עליו בישראל. ואבא מארי ז"ל אמר דאפשר דאין הרמב"ן מסתפק אם אין קנין או יש קנין ולא ראיתי דבריו אבל מה שנר' לע"ד פשוט בדברי הרמב"ן שוודאי אינו מסתפק בדין דאין קנין דפשיטא דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע דיני שביעית אבל הא דשמור אסור דלמא היינו דוקא בישראל שהוא עובר עבירה שגודר בפני כל אדם זהו שאסר הכתוב כדכתיב את ענבי נזיריך לא תבצור אבל הנכרי אינו מחוייב להפקיר שדהו למה יאסר בשמירתו לכך כתב או שמא אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע דיני השביעית כלומר כל הדינים שיש לה כשהוא ביד ישראל וזהו שכתב וגזרו עליו כישראל דאע"ג דמן התורה אינו אסור אלא של ישראל גזרו עליו שיהא דינו כישראל לכל דבריו והכי דייק לשונו דקאמר להפקיע דיני השביעית ולא קאמר מידי שביעית והרא"ש ז"ל הביא בס"פק דקידושין משום רבי' תם שדקדק דערל' נוהגת בשל עכו"ם מהך דשלהי יבמות של ערלה הם של עזיקה הם. וכתב ואין לומר דמיירי בשלקחו ישראל מדקתני סיפא דהך מתניתא אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתים נאמן להחמיר דברי רבי אלמא רישא מיירי בגדל בשלו וראיה ברורה היא.
ורואה אני שעיקר הדין תלוי בזה דאי קי"ל דאין קנין לנכרי בא"י כלל אף הרב מהרי"ק ז"ל יודה שדינם כשל ישראל לחייבם בביעור ולפטרם מן המעשרות ולפי שהוא שורש לכל דיני המצות התלויות בארץ אנו צריכין להרחיב בענין לעמוד על בוריו של דבר לפי שהרב ז"ל תקע עצמו בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בתחלת ה' תרומות נכרי שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצות וכו' לפיכך אם חזר ישראל וקנאה אינה ככיבוש יחיד וכו' ומשמע לי שלא אמר הרב שאין קנין לנכרי בא"י אלא לענין זה שאם חזר ולקחה ממנו אבל כל זמן שהיא ביד הנכרי מופקעת היא ואמר כי מה שפירותיו חייבים במעשרות הוא מטעם שמרחם ישראל ונראה שתפס בשיטת בעל כפתור ופרח שכתב שסברת הרב דלא נחלקו אי יש קנין או אין קנין אלא בשחזר ישראל ולקחה הקרקע מן הנכרי אבל אם עדין הקרק' ביד הנכרי מודה דיש לו קנין. ותימה גדול הוא דכל הסוגיות מוכחי להדיא דהא דאמרינן אין קנין מיירי אף כשהקרקע ביד הנכרי חדא ההיא דספ"ק דבכורות דמפרשינן ההיא דלוקט טבלים ממורחין מן הנכרי מעשרן והן שלו בדמרחינהו ישראל מרשות נכרי פי' שלקחן הישראל ומרחן ואמרינן מעשרן דאין קנין. ובפ' השולח אמר רבא מנא אמינא לה פי' דאין קנין דתנן הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייבים במעשר אלא א"כ הפקיר ומפרש לה רבא דנכרי ולקטינהו ישראל וטעמא דהפקיר הא לא הפקיר חייב משום דאין קנין והו /ותו/ מדקאמר אבל יש כאן קנין לנכרי בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות משמע הא לשאר מילי אין לו קנין אף על פי שעדיין שרוים בידו דומיא דחפירת בורות ועוד דפרכינן לרבא מההיא דישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה. וכן מההיא דהמוכר שדהו לנכרי לוקח מביא ביכורים מפני תקון העולם אלמא מדאורייתא לא ואי לא אמרי' אין קנין כשעדיין היא בידו מאי קושיא: ובס"פ הנזקין אמר רב דימי בר ששנא משמיה דרב אין עודרין עם הנכרי בשביעית וטעמא משום דאין מחזיקין ידי עוברי עבירה דאין קנין לנכרי בארץ ישראל והתם בעודו ביד הנכרי מיירי דאי כשחז' ישראל ולקחה פשיטא ולא שייך למימר אין עודרין עם הנכרי וכן מוכח מדברי התוספות שם. ובפר' ר' ישמעאל דמנחות מייתי הא דתניא תורמין של ישראל על של עכו"ם משל עכו"ם וכו' דברי ר"מ ורבי יהוד' ור' יוסי ור"ש אומרי' תורמין וכו' אבל לא משל ישראל על של עכו"ם ושל כותי' ולא משל עכו"ם וכותי' על של ישראל ומוקי פלוגתיהו במירו' עכו"ם פוטר או אינה פוט' אלמא כ"ע מודו דאין קנין לעכו"ם בא"י אעפ"י שעדיין הקרקע ביד עכו"ם. ובפ"ה דדמאי אהא דתנן מעשרין משל ישראל על של עכו"ם מוקי לה כר"מ דאמר אין קנין ור' יהודה ור' שמעון דאמר' אין מעשרין ס"ל דיש קנין ולפי שיטת הירושלמי פליגי הני תנאי ביש קנין ואין קנין ולא מוקי פלוגתיהו במירוח עכו"ם פוטר כדמוקי להו בתלמודא דידן. וקשיא לי דהכא משמע דר' יוסי פוטר בשל עכו"ם ובשל כותים ומשמע דס"ל דכותים גירי אריות הם מדלא מעשרי משל ישראל עליהם ואילו בפ"ה דכלים תנן אמר ר' יוסי לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום ומפ' בתוספתא דהני אינם נמצאים אלא מבין הכותים וכותאי ודאי לא מעשרי מאי דמזבני לאחריני. ומיהו לשיטת תלמודא דידן ניחא דרבי יוסי ס"ל דאין קנין והכא משום מירוח עכו"ם הוא דפוטר ורמוני בדן וחצירי גבע דמתעשרי ודאי בלקחן קודם מירוח איירי. אבל לפי שיטת הירושלמי דמוקי פלוגתיהו ביש קנין והכי ס"ל לר' יוסי היכי אמר דמתעשרי ודאי בכל מקום וי"ל דבירוש' לא מפרש אלא מתני' דדמאי כר"מ דאמר אין קנין משום דאיכא ר"ש דס"ל יש קנין כדמייתי התם ברייתא אבל ר' יוסי ודאי דס"ל אין קנין מדמחייב בהו ודאי וההיא דמנחו' דס"ל לר' יוסי אין מעשרין משל ישראל על של עכו"ם ושל כותים משום דמירוח עכו"ם פוטר הוא מ"מ לכולהו סוגי' בין בבבלי בין בירושלמי מפרש' דכי אמרינן אין קנין לעכו"ם בא"י אף כשהוא ביד עכו"ם וישראל הלוקח פירותיו חייב שאין לו קנין להפקיעה ותו מדאמרינן בהקומץ רבא גבי ר"ש שזורי דנתערב לו טבל בחולין ובא ושאל לר' טרפון ואמר לו לך וקח מן השוק ועשר עליו ודייקי בגמ' ולימא ליה קח מן עכו"ם קסב' אין קנין לעכו"ם בא"י ואם איתא דלא אמרינן דאין קנין אלא כשחזר ולקחה ממנו אכתי לימא ליה לך וקח מפירות תלושים של עכו"ם שעדיין לא נגמרה מלאכתם דכל זמן שהיא בידו יש לו קנין ותנן נמי בס"פ תשיעי דתרומות המנכש עם עכו"ם בחסיות אף על פי שפירותיו טבל אוכל מהם עראי סתמא דאין קנין לכך פירותיו טבל אוכל מהם עראי לפי שמירוחו של עכו"ם פוטרם קודם שיזרעם ותנן בפ"ק דמכשירין אוצר שישראל ועכו"ם מטילין בו אם רוב עכו"ם ודאי אם רוב ישראל דמאי וכו' דברי ר"מ וחכמים אומרים אפילו כולם עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי והרמב"ם ז"ל פי' שם דר"מ לטעמיה ורבנן סברי דיש קנין ותימה הוא אמאי לא אזלי' בתר רובא ונתיר לכתחלה ושמ' דס"ל נמי דאין קנין אלא דמ"מ דייני' לי' בספיק' ובירושלמי דדמאי פרק ה' יהיב טעמא לר"מ דאמר אין קנין מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה מקיש אחוז' לעבדים מה עבדים אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם אף אחוזה אתם קונים מהם וכו' מוכח להדיא שאין להם קנין כלל דומיא דעבדים ועוד דאם אתה אומר דלעולם כל זמן שהיא ביד הנכרי יש לו קנין להפקיע ומה שלוקח ממנו חייב לעשר מטעם שהמירוח ביד ישראל א"כ אמאי אמרו בפ"ק דבכורות מעשרן דאין קנין דלמא לעולם קסבר יש קנין והא דמעשרן משו' דמרחינהו ישראל דהכי מוקי לה התם. ועוד אם כשהקרקע ביד עכו"ם מופקעת היא מנין לנו לומר שיתחייב במעשרות מן התורה ע"י מירוח ישראל דאי מדכתיב דיגנוך ודרשינן דגנך /דגנך ודרשינן דיגונך/ ההיא לא אתא אלא למעוטי דיגון עכו"ם בשל ישראל דדגנך מיעוטא הוא ולא רבויא. תדע דבפ' ר' ישמעאל אמרינן למ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר קס' דגנך דגנך תרי זמני הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא רבוי דיגון עכו"ם ואי מרבינן מיני דיגון ישראל בשל עכו"ם היכי קרי ליה מיעוט ועוד חד מנייהו לרבויי מירוח ישראל בשל עכו"ם וחד למעוטי מירוח של עכו"ם בשל ישראל ולא הוי מיעוט אחר מיעוט.
ומה לנו להכריע הדבר מן הסוגיות והלא מדברי הרב עצמו הוא מוכרח בכמה מקומ' חדא ממה שכתב ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מן המעשרות מן השביעית ואם מה שכתב הרב דאין קנין בא"י אינו אלא דוקא לענין אם חזר ישראל וקנאה ממנו דלא הוי ככיבוש יחיד מה זה שמחלק בסוריא שיש שם לעכו"ם קנין כשקנאה ישראל והויא כבו' יחיד הא מעיקרא נמי כבו' יחי' הויא כדאמרי' בהשול' ובפ"ק דגטין דסורי' כבוש יחיד הוא ומדרבנן היא חייבת. ועוד ממה שכת' פירות העכו"ם שגדלו בקרקע ארץ ישראל וכו' פטורין מכלום שנאמר דגנך ולא דגן עכו"ם ולפי שיטה זו הא דפטרינן לוקח פירות שמרחן העכו"ם משום שכל זמן שהקרקע בידו יש לו קנין להפקיע מיד מעשר ולא בעי טעמא דדגנך ולא דגן עכו"ם שהרי הקרקע עצמה מופקעת היא בידו ואדרבא לחייבן בשנמרחו ביד ישראל בעי' דרשא דדגנך שהרי הדיגון ביד ישראל הוא אבל לפטרם לא בעי דרשא דממילא נפקא דהם פטורי' ולא מטעם המירוח ועוד היאך מוצאים ידיהם ורגליהם אי סברי יש קנין לעכו"ם כל זמן שהקרקע בידו להפקיע ומה שאנו עכשיו מפרישים מתבואה של עכו"ם שנגמרה מלאכתו על ידי ישראל מפני שהמירוח של ישראל ואמאי הרי סוריא שיש לעכו"ם קנין בה וכתב הרב ז"ל שאעפ"י שנמצאו ביד ישראל פטורים. עוד כתב בסמוך ישראל שהיה אריס לעכו"ם בסוריא פירותי' פטורין מן המעשר לפי שאין לו בגוף הקרקע כלום ויש לעכו"ם קנין בסוריא להפקיע מן המעשר ע"כ אלמא בא"י חייבים אעפ"י שאין לו לאריס ישראל בגוף הקרקע כלום משום דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל ובפ"ב הביא הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבים במעשר אלא א"כ הפקיר כדברי רבה דאמר אין קנין אף על פי שהקרקע של עכו"ם. ובפ' י"א מהלכות מעשר כתב ההיא דהמפקיד פירות אצל הנכרי ה"ה כפירותיו וכו' והיאך דינם אם היו פירות שעדין לא נגמרו מלאכתן ונגמרו ביד ישראל אחר שלקח הפקדון מפריש מעשרותיו כמו שביארנו ע"כ פי' כמו שביאר כאן בה' תרומות במעשרן והן שלו הרי שאע"פ שאין ביד ישראל אלא הפירות בלבד חייב לעשר: ועוד בה' שמטה פר' ד' כתב עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעי' פירותיה מותרים שלא גזרו על הספיחים אלא מפני עוברי עבירה והעכו"ם אינם מצווים על השביעית שנגזור עליהם ע"כ והתם בקרקע שביד העכו"ם מיירי אעפ"כ הוצרך לומר דליכא למגזר בהו לפי שאינם מצווין ואם אית' אפי' היו מצווין אין בדבר איסור ספיחין אלא בספיחים שגדלו בח"ל ולא עוד אלא אפילו ישראל היה יכול לחרוש ולזרוע באותה שדה הואיל ויש לו קנין והיא מופקעת בידו. וראיתי להרב מהרי"ק ז"ל שכתב שם דהא דאמר לפי שלא גזרו על הספיחין לא בא לתת טעם להיתר הפירות אלא משום דאיכא לאקשויי דלא גרע מספיחין ודבריו איני מכיר דודאי גריעי טובא דספיחין בקרק' ישראל גדלי שהוא קדוש בקדושת הארץ אבל הני בשל עכו"ם גדלי שהופקעה קדושתה אצלו הואיל ויש לו קנין ולא היה צריך לתת טעם לפי שהגוים אינם מצווין. (לשון הרמב"ם ז"ל בה' תרומו')

והריני חוזר אל הלשון אשר ממנו יסד הרב מהרי"ק אותה סברא שלא אמר הרב ז"ל אין קנין לעכו"ם בא"י אלא לענין שכשחזר ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד ממה שכתב כאן בה' תרומות לפיכך אם חזר ישראל ולקחה הימנו אינו כיבוש יחיד וחייב אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא ביכורים.
וגם בה' ביכורים פ"ב כתב כלשון הזה המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו ה"ז מניח ביכורים והדבר ברור שהרב ז"ל הוצרך לכתוב כן בין לענין מעשרות בין לענין שביעית דלענין מעשרות אם לא שחזר ולקחה הקרק' ממנו אף על פי שנמרחו ביד ישראל שהוא חייב לעשר מכל מקום מעשרן והן שלו דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה כמו שכתו' בסמוך. וגם לענין ביכורים הוצרך הרב ז"ל לומר כן דבפ' השולח מייתי לאותוביה לרבה דאמר אין קנין מדתניא המוכר שדהו לנכרי לוקח מביא ביכורים מפני תקון העולם מפני תקון העולם אין מדאורייתא לא וגירס' רבינו חננאל היא העיקר וכתבו התוספות דה"ג לוקח מביא בכורים ולפי גרס' זו משמע דכל לוקח בין שיהיו בעלים בין אחרים מביא בכורים ואי ס"ד היינו שלקח הפירו' כמו שהוא לפי' רש"י היאך אמר שלוקח הפירות מביא בכורים דאפי' תימא דאין קנין לעכו"ם הרי הקרק' אינ' שלו ולענין בכורי' אדמתך בעי' כדתנן בפ' קמא דבכורים בנוטע בשל חבירו דאינו מביא ביכורים דכתיב ראשית ביכורי אדמתך. ותנן הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא ומפר' בפ' הספי' דמספק' לי' אי קנה קרק' או לא וכן במוכר שדהו לפירות ואפליגו בה ר' יוחנן וריש לקיש לדידן דקי"ל כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מביא ואינו קורא ואי קשיא ומ"ט מביא כל עיקר הא משמע בפ' המוכר את הספינה דמספקא להו לרבנן אי קנה קרקע או לא קנה הא אי פשיטא להו דלא קנה לא היה מביא כלל: ויש להעמיד דבמוכר שדהו לפירות יש לו מקצת קנין בגוף הקרקע לענין פירות שאל"כ לא היתה מכירתו קיימת דהוא דבר שלבל"ע כדאמרינן בפרק מי שמת יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום דקל לפירותיו דבריו קיימין אלמא יש לו קנין בגוף לענין הפירות ולכך הוא מביא ואינו קורא: והשתא מאי פריך לרבא דפשיטא דדוקא מפני תקון העולם הא מדאורייתא פטור ועוד דמסיק בגמ' דתרי תקנות הוי ומעיקרא מחייב מדאוריית' לכך הוצרך הרב לפרשה בלוקח השדה כלה מן העכו"ם שהוא חייב בביכורים ולא הוי ככיבו' יחיד והא דקתני מפני תקון העולם כדמסיק התם דשתי תקנות הוו איברא דהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה אהך מתנית' דהלקט והשכחה והפיאה של עכו"ם וכו' אמר שהיא דברי ר"מ ואינה הלכה אלא שיש קנין לעכו"ם בא"י וכן פי' במשניות אחרות סתמיות אמר שהם כר"מ ואינם הלכה:
ובידוע שהרב ז"ל לא עמד על עיקרן של דברים עד שבא אצל החיבור ורא' הסוגיות וחזר בו כמו שהוכחתי לעיל מדבריו: ותדע שכן הוא שאילו היה עומד על עיקר ההלכה בפרק השולח אפילו אם היה ז"ל סבור לפסוק כמ"ד יש קנין למה העמיד המשנה לדעתו דלא כהלכתא היה לו להעמידה כמו שהעמידוה בגמ' אליב' דרבא כגון שהם של עכו"ם ולקטינהו ישראל אלא שלא עמד עליה עד שבא לחיבור וכן קרה לו במסכת ערלה פ"ק שפי' דמה ששנינו הנכרי חייב בערלה דוקא בשזרע הנכרי לצורך ישראל אבל נטע לעצמו וקנה ממנו ישראל אחר אינו חייב בערלה והדבר חוזר אל השורש שהיה בידו אז והדבר מבואר הסתירה מכמה דוכתי וכבר חזר בו בחיבור בה' נטע רבעי פ"ט. ומה שכתב הרב ז"ל כאן בסמו' שותפות העכו"ם חייב' בתרומ' אפילו חלק שדה בקמתה ואצ"ל אם חלקו גדיש טבל וחולין מעורבין זה בזה ופירשה הרב מהר"י קארו ז"ל לשיטתו שכל שהשדה ביד העכו"ם מופקעת היא ופטורה מן המעש' לפיכך הם טבל וחולין מעורבין זה בזה והדבר ברור כמו שכתב מהר"י קורקס ז"ל שהרב לא דבר אלא בשמרחן העכו"ם שכן כתב שחלקו שדה בקמתה או גדיש ומירוח העכ"ם פוטר בשלו הילכך חלקו של עכו"ם שמרחו טבל וחולין מעורבין זה בזה דחלקו של ישראל אין מירוחו של עכו"ם פוטר משום גזרה דבעלי כיסין.
ומה שהקשה מהר"י קורקוס ז"ל דמאי לא מוקי לה בגמ' בא"י וכגון שמרחן העכו"ם לא קשיא דלא בעי תלמודא לאוקומי פלוגתא דרבה ור' אלעזר בפלוגתא דתנאי כמו שכתבו התוספות ז"ל בתחלת הסוגיא דרבה ורבי אלעזר אתו ככולי עלמא בין למ"ד מירוח העכו"ם פוט' בין למ"ד אינו פוטר הילכך מוקי לה בגמ' בסוריא ואליבא דכ"ע אבל הרמב"ם ז"ל שכבר פסק כמ"ד מירוח העכו"ם פוטר תרגמא אפילו בא"י ובמירוחו של עכו"ם הרי נתבאר שדעת הרב ז"ל שאין קנין לעכו"ם בא"י כלל ואף כשהיא בידו לא הופקעה א"כ בין לענין מעשרות בין לענין שביעית דינא כאילו היא ביד ישראל ומה שהביא מדברי בעל כפתור ופרח שכתב פמ"ז על דברי הרמב"ם שבסו' פ"ד מהלכו' שמטה עכו"ם שקנה וכו' וכתב בסוף דבריו ואל הרב ז"ל יש לי להאמין אף על שמאל שהוא ימין הנה הוא עצמו בכמה מקומות כתב להפך ובפ"ד דף י"ב כתב בשם הר' אליעזר טהור קדש וצריך ליזהר בכל מקום מפירות א"י שגדלו ברשות העכו"ם בכל חומר אותם פירו' שגדלו בקרקע ישראל ומה הוא מלקנו מדברי הרב בעל כפתו' ופרח מה שכתב בכאן פמ"ז ואל הרב ז"ל יש לי להאמין וכו' ובמחילה מכבודו לא כיון בדברי הרב כמו שביאר אבא מארי ז"ל בתשובתו האחרונ' כי מה שאמר הרב ז"ל מותרי' לא אמר אלא שאינם אסורי' משום ספיחין אבל כל דיני קדושת שביעית יש בהם ואסורים לאחר הביעו'.
והענין מצריך אותנו להביא כאן ההיא דירושלמי דפ"ט דשביעית שהביא הרב מהרי"ק ז"ל דריב"ל הוה מפקד לתלמידים לא תזבון לי ירק אלא מגנתא דססרא ופירשה לשיטתו דלפי האמת פירות של עכו"ם אין בה' תורת שביעית והפליג לומר שהוא ססרא האמור במקרא ואפילו היה כן מאחר שנכבשה הארץ כבר מקודם לכן מה יפה כחו של ססרא עוד מהו זה שאמר לו אליהו אי בעית מחמר' על נפשך אשתוי לחברך שהרי אם היה משתוה לחביריו אינה חומרא אלא קולא שיקח מכל העכו"ם ולע"ד נראה שכך הוא פי' שריב"ל הוה ס"ל דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי שביעית והיה מתיר לעצמו ליקח ירק מן העכו"ם אחר הביעור אלא שהיה חושש לומר דשמא שום קרקע שביד העכו"ם אנסוה מישראל ולקחוה ממנו שהיה מצוי באותו הזמן שהיו אונסים וגוזלים קרקעות ישראל ובהנך מודה ריב"ל דאין להם קנין דקרקע אינה נגזלת ולכך היה מצוה שלא יקחו ירק אלא מגנתא דססרא דהי' סבור שאותו העכו"ם לא היה אנס וירושה היתה לו מאבותיו ואמר לו אליהו זכור לטוב לית הדא גנתא דססרא דיהודאי הוה וקטלי' ונסבה מיניה א"כ אף לפי דעתו דסבר יש קנין הכא אסור לכך אמ' לו אי בעית מחמרי אנפשך שאתה מדקדק שלא ליקח מסתם עכו"ם שאתה חושש שמא גזלוה שזו לפי דעתך דיש קנין חומרא יתירא היא לחוש לגזל דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן וחזקה שכל מה שהוא בידו שלו הוא שקנה בדמים מישראל או מן המלך שכבש את הארץ דכיבוש הוי קנין בדמים ולא שהוא גזל בידו ויותר טוב היה שתחמיר על עצמך ואשתוי לחברך ולא תקנה כל עיקר מן העכו"ם דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל.
ואחר שנתברר שסבר' הרמב"ם דאין קנין כסברת כל הפוסקים הנה מבואר דגם לענין שביעית אין כח בקנינו של עכו"ם להפקיע וכמו שהוכיח אבא מארי הרב ז"ל וכמו שהוכחתי מלשון הרב שבפ"ד שלא התירו בהם אלא איסור ספיחים לפי שאינם מצויין אבל לענין כל דיני קדושת שביעית בקדושתה קיימה ועוד הבאתי מההיא דהניזקין דאין עודרין עם העכו"ם בשביעי' וכו' ועוד אני מוסיף להבי' ראיה מדתנן פ"ג דדמאי ומייתי לה פ"ק דבכורות המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית אצל הנכרי כפירותיו ומדקאמר כפירותיו משמע דקאי אף אשביעית ונפקא מינה שאם הם כפירותיו הם אסורים משום שביעית ובתוספת' דערלה קתני לה בהדיא המפקיד פירותיו אצל העכו"ם הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית והיינו כפירותיו דמתני' וקתני עלה פלוגתא דר' שמעון. עוד ראיה מדאמרינן בירושלמי אהא דתנן פ"י דתרומות אכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית זאת אומרת אין משלמין מפי' ח"ל ואפילו תימא משלמין מתני' עד שלא התיר ר' להביא ירק מח"ל אף אנו נאמר זאת אומרת אין עושין סחורה בפי' שביעית של עכו"ם שאל"כ יקח מן העכו"ם ויפרע כדפרכינן פרק הקומץ ולימא ליה לך וקח מן העכו"ם קסבר יש קנין לעכו"ם בארץ ישראל דייקינן איפכא מדהוצר' להמתין למוצאי שביעית ולא קתני שיפרע מן העכו"ם אלמא אין קנין לעכו"ם בארץ ישראל.
ומה שכתב מהרי"ק ז"ל בשם אבא מארי ז"ל שמצא בשם רבינו שמשון ז"ל שאין ביעו' נוהג בפי' שדה של עכו"ם שזרעה עכו"ם והסתייע ממנה הרב ז"ל לומר שאין דיני שביעי' נוהג בשל עכו"ם ותמהתי עליו שדברי רבינו שמשון הם מפורשים שכל דיני שביעית נוהגין בשל עכו"ם וכך מצאתיה בתוך תשובות אבא מארי ז"ל וז"ל מצאתי אח"כ בשם רבינו שמשון הזקן ז"ל דאע"ג שיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי טובא איסורא הוא ודאי דלא פקע אבל ביעו' הדבר תלוי בממון להפקיר ולחלק לעניים ומצי למימר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעוי דינא בהדיה כדאמרינן שלהי פ"ק דבכורות ע"כ למדנו מכלל דבריו שפירות הגדלים בקרקע העכו"ם הרי הם כדין פירות שביעי' בכל דבריהם ופטורים מן המעשרות וזהו לשיטתו של ר"י ורבנו שמשון שמפרש שביעור הוא הפקר וכן מוכיח סוגיית הירושלמי כדבריהם וכן כתב הרמב"ן ז"ל. אבל מה אעשה לסבר' הרמב"ם והראב"ד ז"ל שסוברים שהביעור הוא לאבדם ולכלות' וכן כתב רש"י בפ' מקום שנהגו אלא שכדאין הם רבי' יצחק ורבי' שמשון והרמב"ן ז"ל לסמוך עליהם ומה גם בשעת הדחק ועוד דכולהו סוגיות דירושלמי הכי אזלי ומצאתי דתניא פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי אחד עניים ואחד עשירים מבערים אותה אלמא דלאכילה קרי ביעור ומיהו ע"כ אף לסברת רבי' שמשון ז"ל לאחר הביעור אין אנו יכולים לקנות מן השוק כלל אף מן העכו"ם כדמוכח מההיא דסוף אהלות אהא דהתירו קסרי לומ' שאינ' א"י שהניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום ופי' הוא ז"ל ולא חששו משום שביעית לאחר הביעור והיינו טעמ' דכל שלא הופקר בשעת הביעור שוב אין לו תקנה כדמוכח בנדרים דקרי' פירות שביעית לאחר הביעור דבר שאין לו מתירין.
ונמצא בתוספתא פ"ד אין מוכרין ואין לוקחין פירות שביעית מן העכו"ם ולא מן הכותי ויש שרצו ללמוד ממנה שלא לקנות מן העכו"ם כלל ונותנין טעם לפי שהדמים של הפירות חל עליהם קדושת שביעית ואסור למסור להם דמי שביעית ונראה שאין לסמוך עליה לאסור לקנות מן העכו"ם דמאותה דפרק בתרא דיבמות עכו"ם שהביא פירות ואמר של עזיקה הם וכו' לכל הפירושים מוכח שמותר לקנות מהם שלא היו חוששין אלא לכרם מעוזק כמו שפי' ר"ת וכן פירשה הראב"ד ז"ל אבל מה שאינן מעוזק ושמור מותר לקנות ממנו כדאמרינן להשביח מקחו הוא עושה וכן מההיא דירושלמי דריב"ל דהוה מפקד לא תזבון לי ירק אלא מגינתא דססרא נמי מוכח דהי' קונה מן העכו"ם בדמים. והטעם שאמרו שאסור למסור להם דמי שביעי' וגם אוסר להאכיל לעכו"ם פירות שביעית וה"ה דמי שביעית נראה דדוק' פירות שביעית שבידינו אנו מחוייבים לאכלם ולא להפסידם שנתינת' לכותי הוא הפסד והוזהרנו מזה אלא שנאכלם בקדושתם וכן דמי שביעית שהם בידינו מדמי הפירות שמכרנו חייבנו לאכלם ולא להפסידם אבל כגון זה שהוא לוקח הפירות מן העכו"ם ונתן לו דמים עדין הדמים כל זמן שהם בידינו אין בהם קדושה כמו שיהיו בידו של עכו"ם וכיון שכן לא הוזהרנו על הדמים שלא להפסידם שהרי עדין לא היה בהם קדושה ולא היו ראוים לנו לאוכלם בקדושה שנאמר לכם לאכלם ולא לכותי. והא דאסור לקנות מעם הארץ לפי שאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ כדאמרינן בפרק לולב הגזול הלוקח לולב מחבירו וכו' התם היינו טעמא בע"ה לפי שהו' חשוד שלא יאכלם בקדושתם ויעשה מהם סחורה ואסור להחזיק ידי עוברי עבירה כדמוכח מדברי רש"י והתוספות שם אבל בעכו"ם לא שייך מחזיק ידי עוברי עבירה שהוא אינו מצווה על השביעית.
ועוד סבור אני לומר שכיון שכל זה הוא מטעם קדושה דאקרי קדוש כל שהוא ביד העכו"ם נפקעה מקדושתה מהא דאמרינן פרק יש בכור ובפרק ר' ישמעאל דף נ"ב בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספ' ודהבא של ירושלים והוינן בה ירושלי' הוה רוב' דעלמ' ומשני בקשו לגנוז דינרא הדרייאנא טוריינ' שייאפא עד שמצאו לה מקר' מ"ה ובאו בה פריצי' וחיללו' מכיון שבאו ליד עכו"ם נעשו חולין ובפרק קמא דמציעא אמרינן בשמעתא דההוא מסותא דקדושה הבאה מאיליה שאני וגם זולה דמי משום דקדושה דעל ידי אדם אמרינן הואיל ואין בידו להוציאה אין בידו להקדישה ולא שאני לן בין קדושה הבאה מאיליה לקדושה הבאה בידי אדם לענין זה דאע"ג דבפ' אלו מותרים אמרי' אמאי מדמית קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם התם שאני משום דגבי נדר אמרי' לא מעייל אינש נפשיה לספקה דלא שייך הך טעמא גבי ספק בכור שקדושתו מאיליו אבל לשאר מילי זה וזה שוים ומיהו לענין פירות עצמן שלא יהיה בהם קדוש' שביעית אין ללמוד מכאן דשאני הקדש שמתוך שהוא יוצא לחולין ע"י פדיון אף הוא מתחלל בידם אבל פירות שביעית דאין להם פדיון דלעולם הפרי עצמו אסור אינם מתחללים בידם אבל לענין זה אני מוכיח ממנה שלא נאמר שהדמים שאנו נותנים להם בעד הפירות יהיה בהם קדושה כיון שלא חל עליהם קדושה אלא כשיגיעו לידם פשיטא שלא חל עליהם שום קדושה בידם דהשתא אם כלי שרת שהיו מקודשים מתחילה משבאו לידם נעשו חולין כל שכן מה שלא חל עליהם קדושה עד שבאו לרשותם ונ"מ שאנו יכולים ליקח אותם המעו' עצמן ואין אנו צריכים לאכלם בקדושת שביעית ואם איתא לאותה תוספתא הכי מתרגמ' אין לוקחי' פירו' מן הגוי בעיר שכול' או רוב' ישראל שאנו חוששין שלא יהא ישראל מוכר על ידו ועושה סחורה בפירות שביעית והשתא דלא שכיחי פירות של ישראל ליכא למיחש.
למדנו מכלל דברינו שפירות הגדלים בקרקע הגוי הרי הם כדין פירות שביעית לכל דבריהם ופטורים מן המעשרות.
והאל ברחמיו יאיר עינינו במאור תורתו וישכילנו לקיי' חוקיו ומשפטיו כאשר צונו מעפר דל
יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נביא את המשא ומתן של המבי"ט והאבקת רוכל על כל ראיה בפני עצמה:

תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ה הלכה ד
רבי פנחס בעי, במה קנסו במקום שזורעין ואוכלין או במקום שזורעין ולא אוכלין ? [דף טו עמוד ב] מה נפק מביניהון ? ראו אותו לוקח מן הסירקי. אין תימר במקום שזורעין ואוכלין, ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור. אין תימר במקום שזורעין ולא אוכלין ראו אותו לוקח מן הסרקי מותר.
ומפרש בפני משה: במה קנסו. הא דתנינן אבל לא תבור ולא תטחון עמה היכא הוא דקנסו בכך: במקום שזורעין ואוכלין. כלומר אם בשני המקומות קנסו במקום החשודין על הזריעה בשביעית וכן נמי במקום שאינן חשודין על הזריעה אלא שחשודין הן שאוכלין פירות שביעית אחר הביעור ג"כ קנסו: או במקום שזורעין ולא אוכלין. כלומר או דילמא דוקא במקום שהן חשודין על הזריעה הוא דקנסו דאיכא למיחש טפי שמא מפירות שנזרעו בשביעית הן ולא קנסו במקום שאוכלין בלבד ואינם חשודין על הזריעה דכיון שאינן חשודין לזרוע לא שכיחי פירות שביעית כ"כ ותלינן לקולא שמא ממקום [דף טו עמוד ב] \ היתר הן: מה נפק מביניהון. כלומר מהו ההפרש ובאיזה צד תלינן לקולא במקום שאוכלין בלבד וקאמר דזהו מה שיש מן ההפרש ומה דנוכל לתלות להתירא אם לא קנסו אלא במקום שזורעין דוקא: ראו אותו לוקח מן הסירקי. זהו שהוא מוכר תבואה בשוק במעט מעט. ואי נמי סירקי נקרא סוחר ישמעאל בהש"ס הזה. דאין תימר במקום שזורעין ובמקום שאוכלין בלבד ג"כ קנסו א"כ ראו אותו לוקח מן הסירקי נמי אסור אבל אין תימר במקום שזורעין דוקא הוא דקנסו: אין אוכלין. כלומר אבל לא במקום שאוכלין בלבד א"כ ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר לסייע עמו דליכא למיחש למידי דתולין שזה הביא ממקום ההיתר למכור כאן. ולא איפשטא:

וכתב בשו"ת מבי"ט חלק א סימן כא
והירושלמי שהביא (בקונטרס הרב שלמה שירילייו זלה"ה) נראה בוודאי שיש ממנו הכרח, לשפירות שגדלו בקרקע הגוי בא"י שחייבים בביעור. דבמקום דלא חשיד אאכילה אחר הביעור קאמר דמותר לסייען. אבל אי חשידי לאכול ממה שזרעו, אסור לסייען במה שלקחו מן הסירקי. משמע דאי אכלי ליה אחר הביעור אסור אף על גב דהוי מקרקע הסירקי. דאין סברא לומר דאיירי בפירות שביעית שגדלו בקרקע ישראל והם ביד הסירקי.

וכתב על זה רבי יוסף קארו בשו"ת אבקת רוכל
איכא למימר דאין פירושו מוכרח בירושלמי הזה. דהא איכא לפרושי דהכי קאמר, במה קנסו שלא לסייעה לחשודה הזו, במקום שזורעין ואוכלין ממה שזורעין, או אפילו במקום שאין אוכלין ממה שזורעין קנסו. ובעי מה נפיק מביניהון, כלומר מה טעם יש לקנוס בזה מבזה, כיון שזו בוררת וטוחנת לאכול היא עושה כן מסתמא מפירות זריעתה היא עושה. ואף על פי שחזקתן שאין אוכלין ממה שזורעין. מן הסתם יותר ראוי לומר שמה שבוררת וטוחנת הוא מפירות זריעתה. והדר ליה נפ"מ דהיכא דראו אותם לוקח חטים מן הגוי. דמקום שזורעים ואין אוכלין ממה שזורעים נאמר ודאי כי חטים אלו שבוררת וטוחנת לאכילתה מאותם שלקח מן הגוי הם, ומותר לסייעו. ובמקום שזורעין ואוכלין ממה שזורעין אף על פי שראינוהו לוקח חטים מן הגוי, אסור לסייעו לברור ולטחון. דכיון שחזקתו לאכול ממה שזורע, חיישינן שמא חטים אלו שהוא בורר וטוחן מזריעתו הן ולא משל הגוי.
ואם נפשך לפרש דהאי אוכלין ואין אוכלין אחר הביעור, היה ג"כ נתפרש על דרך זה. דבמקום שחשודים לאכול אחר הביעור, אף על פי שראינוהו לוקח חטים מן הגוי אסור לסייעו, דחיישינן שמא פירות אלו שבורר וטוחן מזריעתו הן, ולא מאותן שלקח מן הגוי. ואם אינם חשודים לאכול אחר הביעור מותר לסייעו, משום דאמרינן חטים אלו שהוא בורר אותם שלא מן הגוי הם, דאין בהם משום ביעור. ודוקא כשראינוהו לוקח חטים מן הגוי, אבל מן הסתם אסור לסייען דחיישינן שמא זריעתם הם.
ועוד יש לומר שהגירסא בפרק בנות שוח בטעות היא שנוייא ומוחלפת השיטה. והכי איתא בסוף פרק הניזקין בירושלמי: מה נפיק מביניהון ? ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור, ואין תימא במקום שזורעין ואוכלים ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר. וגירסא זו ישרה ומיושבת היא. והכי פירושא, אין תימא שקנסו אף את הזורעים בשביעית ואין אוכלין מפירות שביעית, א"כ אפילו ראינוהו לוקח חטים מן הגוי ואותם חטים עצמם הוא בורר וטוחן, אסור לסייעו. ואין תימא שלא קנסו שלא לסייע אלא את הזורעים ואוכלין. א"כ כשראו לוקח חטים מן הגוי ואותם חטים הוא בורר וטוחן מותר לסייעו. שלא גזרו אלא כשהוא בורר וטוחן מחטי זריעתן.
והשתא לפי פירוש שני, לא מסתיין דלא סתר הירושלמי למנהגא דעלמא דלא נהיגי ביעור בפירות הגוים. אלא ראיה נמי איכא לאתויי מיניה. דהא להאי פירושא פשיטא דלא נהגו מצות ביעור אלא בפירות הגדלים בשדה ישראל.
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסכת גיטין דף מז עמוד א
אמר רבה: אף על פי שאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, שנאמר: כי לי הארץ, לי קדושת הארץ, אבל יש קנין לעובד כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם; ור"א אומר: אף על פי שיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר, שנאמר: דגנך, ולא דגן עובד כוכבים, אבל אין קנין לעובד כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר: לה' הארץ.

רמב"ם הלכות תרומות פרק א
עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף ג
עובד כוכבים שקנה קרקע בארץ ישראל, וחזר ישראל ולקחה ממנו, מפריש תרומות ומעשרות.

שו"ת מבי"ט חלק א סימן כא
עוד כתב (בקונטרס מיוחס להחכם רבי שלמה) והביא ראיה שפירות הגויים חייבים בביעור מדברי הרמב"ם ז"ל והגאונים ז"ל שכתבו דארץ ישראל אף על גב שנלקחה מידינו חייבת במעשרות ושביעית ושגויים שהחזיקו בה אין להם חזקה דקרקע אינה נגזלת ונחמסת ובחזקתנו עומדת לעולם.
וצריך לבאר זה דאע"ג דמצינו למימר דהיינו לקדושת הארץ ועבודתה דאפי' שיהא ביד גוי אסור לחרוש בה ולעובדה. אבל לענין ביעור ה"א דליכא ראיה מוכרחת מהכא.
לא היא. דכיון דאיסור עבודת הארץ הוא משום דבקדושתה עומדת אפילו שהיא ביד גוים. הכא נמי לפירות הגדלים בה בקדושתה עומדת וחייבים בביעור.
הגע עצמך שלא זרע גוי שדהו וצמחה ספיחין מאיליה, אי ארעא בקדושתא קיימא משמע דאסירי לאחר הביעור. וה"ה נמי אפילו ארעא דגוי כיון דארעא בקדושתא קיימא, דמה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות, דכולה חד טעמא היא. דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מקדושתה ולהכי אסור לעובדה בשביעית. ומהאי טעמא נמי פירות שביעי' של גוי נמי אסירי דאין קנין לגוי בא"י להפקיעה מקדושתה.
וכ"כ התוספות דטעמא דאסור לחרוש הוא משום דאין קנין בשלהי הניזקין גבי אין עודרין עם הגוי בשביעית. דהקשו על מה שפירש"י ז"ל על אגיסטון אני בתוכ' שפירש שהוא שכיר לגוי בפרק זה בורר כו'. אלא פירש ר"ת בקרקע שמקבלין מן המלך וכו'. ושמא דסכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך. ולהכי הוה מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו ארנונא בשביעית. אי נמי קסבר יש קנין לגוי בארץ להפקיע משביעית. ע"כ משמע דלדידן דאין עודרין עם הגוי הוא משום דאין קנין לגוי להפקיעה בשביעית מקדושתה. וא"כ מה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות כיון דאין קנין לגוי כדאמרינן. ואדרבא קדושת הפירות חמירא מחרישת הקרקע. דחרישה לא אסירא אלא מדרבנן ואפ"ה אסירא בקרקעי גוי. דאין קנין לגוי להפקיע כדאמרינן. כ"ש קדושת הפירות ואיסורן לאחר הביעור דהויא מדאוריתא דפשיטא דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע' מקדושתה לפירות שביעית כדאמרינן.
עוד כתב דכיון דגידולי קרקע של גוים קדושים הם לענין מעשר הכי נמי בשביעית. והא וודאי סברא היא דכיון דלא פקעה קדושתא ביד גוי לענין מעשרות הכי נמי לענין קדושת פירות שביעית.
דאע"ג דלענין מעשרות בעינן מירוח על יד ישראל, התם גזרת הכתוב היא דגנך ולא דיגון גוי. אבל פירות שביעית קדישי ממילא, דקדושת הארץ לא פקעה ביד גוי, דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר ושביעית. דהוי שביעית דומיא דמעשר, דקדושתו בפירות, הכי נמי בשביעית פירותיו קדושים לענין ביעור. דלענין איסור עבודה בקרקע לא איצטריך.

וכתב האבקת רוכל
ומ"ש ועוד במעשרות ושביעית אזל בחדא שיטא, ומעשרות בגידול גוים קדושים הם, אלא דגזרת הכתוב שאין צריך לתיתן לבעליהן אלא תרומת מעשר מוכרה לכהן כדאיתא בבכורות ופסקו הרמב"ם ז"ל. הכי נמי בשביעית קדושים הגידולין דהא כתיב כי לי הארץ כו' עכ"ל.
יש לומר דמעשרות שאני, דבדיגון ביד ישראל תלה רחמנא, ומש"ה אף על גב דגידולים ביד גוי, כיון שמירחן ישראל חייבין. אבל ביעור דשביעית ליתא אלא ביד ישראל האוסף פירותיו לתוך ביתו. ע"כ.
 

איש קדוש

משתמש חדש
באחד מספרי השביעית (אאל"ט מדובר בספרו של הרב אופיר מלכא) ראיתי קונטרס בנושא של הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א שבו רואים היטב שהבית יוסף לא היה בדעת יחיד כלל, בניגוד לתגובה של מישהו כאן וכמו תגובה של מישהו אחר, ואף זו הדעה היותר מקובלת ומוכיח שלא כטענות החזו"א.
העמודים כאן הם סוף הקונטרס. בהודעה הבאה חמשת העמודים שלפניהם ובהודעה שאחרי חמשת העמודים הראשונים. יש לשים לב לסדר העמודים בשלוש התגובות.
IMG_20220210_095529_8.jpg
 

קבצים מצורפים

  • IMG_20220210_095552_1.jpg
    IMG_20220210_095552_1.jpg
    1.2 MB · צפיות: 110
  • IMG_20220210_095529_8.jpg
    IMG_20220210_095529_8.jpg
    1.6 MB · צפיות: 110
  • IMG_20220210_095509_6.jpg
    IMG_20220210_095509_6.jpg
    1.4 MB · צפיות: 109
  • IMG_20220210_095451_5.jpg
    IMG_20220210_095451_5.jpg
    1.5 MB · צפיות: 110

איש קדוש

משתמש חדש
המשך IMG_20220210_095250_5.jpg
 

קבצים מצורפים

  • IMG_20220210_095242_3.jpg
    IMG_20220210_095242_3.jpg
    1.4 MB · צפיות: 108
  • IMG_20220210_095227_4.jpg
    IMG_20220210_095227_4.jpg
    1.5 MB · צפיות: 108
  • IMG_20220210_095212_5.jpg
    IMG_20220210_095212_5.jpg
    1.5 MB · צפיות: 108
  • IMG_20220210_095159_3.jpg
    IMG_20220210_095159_3.jpg
    1.3 MB · צפיות: 108

איש קדוש

משתמש חדש
המשך IMG_20220210_095151_7.jpg
 

קבצים מצורפים

  • IMG_20220210_095111_2.jpg
    IMG_20220210_095111_2.jpg
    1.5 MB · צפיות: 108
  • IMG_20220210_095100_8.jpg
    IMG_20220210_095100_8.jpg
    1.4 MB · צפיות: 108
  • IMG_20220210_095054_2.jpg
    IMG_20220210_095054_2.jpg
    1.4 MB · צפיות: 108
  • IMG_20220210_095042_6.jpg
    IMG_20220210_095042_6.jpg
    1.4 MB · צפיות: 108

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
כבר היכוהו על קדקדו באיזהו מקומן בפורום אוצה"ח, וכמדומה שהועלו הדברים גם בפורומינו.
יבואו היודעים ויציינו.
 

איש קדוש

משתמש חדש
אקשן דקדושה אמר:
כבר היכוהו על קדקדו באיזהו מקומן בפורום אוצה"ח, וכמדומה שהועלו הדברים גם בפורומינו.
יבואו היודעים ויציינו.
מה היכו על קודקודו ואת מי ומה הקשר לדברי הגר"י יוסף בעניין קדושת שביעית בפירות נוכרים???
 
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
איש קדוש אמר:
אקשן דקדושה אמר:
כבר היכוהו על קדקדו באיזהו מקומן בפורום אוצה"ח, וכמדומה שהועלו הדברים גם בפורומינו.
יבואו היודעים ויציינו.
מה היכו על קודקודו ואת מי ומה הקשר לדברי הגר"י יוסף בעניין קדושת שביעית בפירות נוכרים???
כשיעלו את זה, תבין הכל.
ובינתיים אעלה משהו אחר מעניין האשכול.

הצג קובץ מצורף פירות נכרים - ההיסטוריה והתאריכים.pdf

 
 

איש קדוש

משתמש חדש
אקשן דקדושה אמר:
איש קדוש אמר:
אקשן דקדושה אמר:
כבר היכוהו על קדקדו באיזהו מקומן בפורום אוצה"ח, וכמדומה שהועלו הדברים גם בפורומינו.
יבואו היודעים ויציינו.
מה היכו על קודקודו ואת מי ומה הקשר לדברי הגר"י יוסף בעניין קדושת שביעית בפירות נוכרים???
כשיעלו את זה, תבין הכל.
ובינתיים אעלה משהו אחר מעניין האשכול.

פירות נכרים - ההיסטוריה והתאריכים.pdf
כשיעלו את מה ומתי???
 
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
כבר היכוהו על קדקדו באיזהו מקומן בפורום אוצה"ח, וכמדומה שהועלו הדברים גם בפורומינו.
יבואו היודעים ויציינו.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=74&t=19904&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91+%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%91%D7%A9#p193771

להלן ציטוט 
שלום רב וברוכים הנמצאים. נקלע לידי הספר הנזכר, ומצאתי בו חידה גדולה שאיני מצליח לפתרה, אשמח אם יעזרו לי אי מי מהחכמים שליט"א.

ידוע כי בשו"ת מהרשד"ם (סי' קצב) מופיע נוסח קצר וסתמי שחכמי צפת "נידו והחרימו לשומרי שביעית".

בספר 'ארץ חיים' לר"ח סתהון (יו"ד שלא יט) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג שתי שמיטות רצופות מספק. (שזהו הנושא בו עסק הרשד"ם קודם לכן).

בספר 'ציץ הקדש' לריצ"מ שפירא (ס"ס טו) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי.

בספר 'חזון איש' (כ סוף ז) הביא דברי ציץ הקדש, וכתב: "ומה מאד יש להצטער על הדברים, שלא הוזכר בדברי רשד"ם כלל דין פירות נכרי בשביעית, רק הוא דן לענין להחמיר לנהוג ב' שנים שביעית" וכו'. (וזהו כהארץ חיים הנ"ל).

והנה בספר 'ילקוט יוסף' (שביעית) מהדו' תש"ס (עמ' שסו) כתב: "ומבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בקרקעות של גויים".

למטה בנימוקים הביא בפשיטות כראיה את דברי מהרשד"ם הנ"ל (בלבד), וכתב שמי שמחמיר כחזו"א (לשמור קדו"ש בפירות נכרי) יש להסתפק אם לא יצא שכרו בהפסדו, כי מי לא יחוש לחרם ונידוי של מרן ובית דינו.

בשנת תשס"ח הופץ כתב מחאה מתלמידי החזו"א בזה"ל: "עוד בספר הנ"ל קבע במסמרות כביכול ע"פ שו"ת מהרשד"ם, שבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בפירות נכרים... וכל זה סילוף, שהמהרשד"ם לא דיבר מזה, והיא טעות ישנה שעליה כתב החזו"א 'ומה מאד יש להצטער על הדברים', וכל זה פשוט ומפורש בספר ארץ חיים למהר"ח סתהון". (המכתב חזר ונדפס בסוף ספר 'חוט שני' במהדורות שלאחר מכן).

והנה, במהדו' החדשה של ילקוט יוסף (שביעית) שנדפסה זה לא מכבר, כתב להסביר ולבאר את עמדתו בענין. (ההדגשות דלהלן אינן במקור).

כתב (עמ' תלה): "והנה לפני מספר שנים הופיעה מודעת מחאה... וחבל שלא דיברו עמנו תחילה, שאין ספק שאילו היו רואים שהסתמכנו על עשרות פוסקים, לא היו מוציאים לרחובה של עיר מודעת מחאה כזו..."

וכאן ישנה אריכות כדי דף שלם, להוכיח כדבריו הראשונים שהמהרשד"ם אכן נתכוין לחרם על קדושת שביעית בפירות נכרי.

ותחילה הזכיר דעת החזו"א והארץ חיים הנ"ל, שהבינו ברשד"ם שהחרם הוא לענין שתי שמיטות, ולא פירות נכרי. אולם על זאת כתב: "מכל מקום מצינו להקת אחרונים שהבינו אחרת בדברי המהרשד"ם... שחכמי צפת נידו והחרימו על מי ששומר קדושת שביעית בפירות נכרים".

ומכאן ואילך הוא פורט את 'להקת האחרונים' המונה 'עשרות פוסקים' כדבריו, וסיים בזה"ל: "נמצא שהביאור בדברי המהרשד"ם היא בגדר מערכה לקראת מערכה... דהרי שלך לפניך בדברים מפורשים, שכמה מגדולי האחרונים הבינו בדעת המהרשד"ם שהיה חרם ונידוי על פירות שביעית".

עד כאן השתלשלות המאורעות.

אלא שתוך כדי העיון ב'להקת האחרונים', נגלו לעיני כמה דברים מוזרים ומפתיעים.

ותחילה אציג כאן את כל הרשימה בשלימותה של כל הספרים שהציג אחד לאחד (ואיני מחסיר אף שם), כפי הסדר שהם מובאים בילקו"י.

1) התחיל ואמר, כי פשט הלשון במהרשד"ם נראה כמו ציץ הקדש "וכן האריך בזה בספר אז נדברו ח"ד עמ' קנג".

2) חזר והביא שוב את דברי ציץ הקדש הידועים.

3) "גם הגאון ר' יום טוב ישראל בקובץ 'תורה מציון' (ירושלים תרח"ם, שנה א חוברת ד, סי' כז) הבין כך", והעתיק לשונו.

4) "ועיין להרב פאת השולחן שכתב"... והעתיק לשונו.

5) "ועיין מה שהאריך בזה הגר"י פישר בספר אבן ישראל (ח"ב הל' מאכלות אסורות פי"ג) על דברי החזו"א, לדחותם ולהשיג עליהם בכל מה שכתב בזה, וראה עוד בהערותיו על ספר חזו"א (נדפס בקובץ 'ישורון' כרך יג, אלול תשס"ג, עמ' תלה)".

6) "וכן הוכיח במחקרו הרב בצלאל לנדוי ז"ל בקובץ 'אוריתא' (ח"ט עמ' קעד)".

7) "וראה עוד בשו"ת משנת יוסף ח"ג (עמ' כח) שהעתיק מכמה וכמה מחברים שכולם כתבו דלא כהגאון חזו"א".

8) "וכן הוכיח הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון יד עמ' תתרנ".

9) "וכן הוכיח הגאון ר' משה זאב זורגר בקונטרס אל תראי אדמה (פרק י)... ועוד כתב שם (בפי"ז) שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה, מ"מ אני בעניי דעתי שלא היה חרם על זה".

עד כאן כל הרשימה בשלימותה, לא הפלתי דבר.

והנה, התמיהה הראשונה העולה ומזדקרת, היכן "העשרות פוסקים" שהובטח קודם לכן? אם הרשימה מונה רק תשעה שמות? אלא שלבנתיים יש ליישב, שאולי גם הכונה בתוספת מה שצויין לעיל (מס' 7) בשם המשנת יוסף "שהעתיק מכמה וכמה מחברים" שכולם כתבו דלא כחזו"א, וכן בתוספת מה שהובא עוד לעיל (מס' 9) בשם הרב זורגר "שגדולים וטובים סוברים שהיה חרם על זה", ואולי באמת לפי כל הנזכר שם ישנם אכן עשרות פוסקים. אולי.

ועכ"פ ניתן לומר שגם רשימה של תשעה גדולים בישראל חשובה ומכובדת דיה, ואפשר בהחלט לקרוא לזה 'להקה'. וא"כ לכאורה אכן אין מקום להלין על מה שכתב הילקו"י בשם המהרשד"ם, בשעה שגדולים וטובים עומדים לצידו, ודלא כהחזו"א (וארץ חיים).

אלא שכאשר נפניתי לבדוק ולברר בכל הספרים שציין במקורם, מצאתי עצמי במרכזה של תעלומה עלומה ונעלמה, שאיני יודע פשרה. שכן מלבד ציץ הקדש הידוע (מס' 2), וכן ר' יום טוב ישראל (מס' 3) והרב פישר (מס' 5) שאכן הבינו כך במהרשד"ם כדבריו, הרי ששאר השמות שהזכיר, או שאין בדבריהם שום קשר ולו מיקרי ביותר לענין, או שהם הודפים ודוחים הבנה זו מכל וכל, והם הרוב!

ואפרט: כל הקטע שהעתיק מפאת השולחן (מס' 5), לא נזכר בו כלל ועיקר, לא חרם, ולא מהרשד"ם, לא נידוי, ולא חכמי צפת, אלא רק מבואר שהעיקר לדינא כהב"י (שאין קדושת שביעית בפירות נכרי), אבל אין שום צל של שייכות לענין הנידון כאן, דהיינו בירור ההבנה בענין החרם שהזכיר המהרשד"ם.

וכמו כן מה שהזכיר בשם 'מחקרו' של הרב בצלאל לנדוי (מס' 6), המדובר הוא על מאמר שכתב לברר שהמנהג היה שלא לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי, ותו לא. ובכל דבריו שם, מתחילתם עד סופם, לא נזכר ולו ברמז הקלוש ביותר את החרם שהזכיר מהרשד"ם, ממש שום כלום!

ואילו שאר הספרים שהזכיר, דהיינו, אז נדברו (מס' 1), שו"ת משנת יוסף (מס' 7), הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון (מס' 8), הרב זורגר בקונטרס אל תיראי אדמה (מס' 9), כולם פה אחד נמנו וגמרו בהחלטה גמורה וברורה, שהאמת בהבנת המהרשד"ם היא דוקא כהחזו"א, ודחו בשתי ידים את הבנת ציץ הקדש! יעו"ש בדבריהם בהרחבה ובבהירות.

גם לענין התמיהה דלעיל איה ה'עשרות פוסקים', וכתבתי אולי התעלומה תיפתר אחר העיון במשנת יוסף ("שהעתיק מכמה וכמה מחברים") ובדברי הרב זורגר ("שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה"), הרי לכשעייתי במשנ"י שם מצאתי שציין בזה ל . . . ציץ הקדש ואבן ישראל ותו לא! (וכאמור כותב לדחותם בשתי ידים). ולכשעיינתי בדברי הרב זורגר, ראיתי שכתב: "הנה הגם שגדולים וטובים ס"ל שהיה חרם ע"ז, ובמשנת יוסף העתיק מכמה מחברים בזה..." וא"כ הרי שהגענו שוב לאותו מקום.

מסקנא: מכל ציוניו של הילקו"י, מתברר שאך שנים בלבד התווספו לצידו של בעל ציץ הקדש בהבנת דברי המהרשד"ם, הרב יו"ט ישראל, והרב פישר באבן ישראל, ותו לא מידי. ושאר המקורות שציין, או שלא נדרשו לענין זה כלל ועיקר, או שדוחים בשתי ידים ובדברים כדרבנות את ציץ הקדש ואבן ישראל!

האם יש מישהו שיכול להבהיר מה זה?

יש מישהו שיכול להסביר מה קורה פה?

אולי המדפיס התבלבל?

אולי המחשב השתבש?

מעודי לא נתקלתי בתופעה מוזרה שכזו. ישנם הרבה טעיות ואי הבנות בספרים, אבל דבר שכזה טרם ראיתי מעודי, שמחבר מביא ראיה אחר ראיה לדבריו, מספרים שבעצם כתבו לדחות את העמדה שלו מכל וכל, בדברים חדים ובהירים, בשפה ברורה, ואילו הוא מונה את כולם לצידו כ'להקת פוסקים' המסייעים לו. מה זה צריך להיות?!

האם יש מישהו שיכול לשפוך אור על המתרחש?
---
הבהרה: המגיב שלפני הציג הקלטה מהשיעור של בעל ילקו"י מוצ"ש פר' בראשית. משום מה (??) חזר ומשך אותה. הדברים דלהלן נכתבו ע"פ ההקלטה.

האזנתי ברוב קשב לדברים. הטעויות חוזרות על עצמן.

ציטוט: "אני כתבתי כמו ספר פאת השולחן, הוא כותב, דע הפי' במהרשד"ם שהחרם של מרן הב"י היה על לנהוג קדו"ש בפירות נכרים". סוף ציטוט.
תגובה: אין שום דבר כזה בכל ספר פאת השולחן.
ציטוט: "יש אחד קראו לו הרב בצלאל לנדוי, היה חוקר, אוהב לחקור דברים, הוא עשה מחקר ופורסם בזמנו לפני כמה שנים בעתון המודיע, מחקר ארוך עשה, והוא הוכיח בראיות אחרי ראיות שהחרם היה על לשמור קדו"ש בפירות שנמכרו לגוי". סוף ציטוט.
תגובה: אין שום דבר כזה בכל מאמרו של הרב בצלאל לנדוי.
ציטוט: "גם בספר משנת יוסף, ג"כ כותב ככה, זה הרב ליברמן, ת"ח גדול מאד היה, בקי בזרעים בצורה מיוחדת, הוא גם מפרש כמוני, שהפירוש של החרם בב"י היה על קדו"ש בפירות נכרים". סוף ציטוט.
תגובה: הרב ליברמן כותב שפירוש זה "מרפסן איגרי"!

עצוב מאד. כעת מתברר שהדבר אינו תעלומה, כי אם שערוריה!

אם הרמב"ם דרש שהקובע דבריו בספר יחזור אלף פעמים אם יתכן, הרי שכיום יש שנדרש מהם לבדוק לפחות פעם אחת.
 

מרן הרב

משתמש חדש
איש קדוש אמר:
באחד מספרי השביעית (אאל"ט מדובר בספרו של הרב אופיר מלכא) ראיתי קונטרס בנושא של הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א שבו רואים היטב שהבית יוסף לא היה בדעת יחיד כלל, בניגוד לתגובה של מישהו כאן וכמו תגובה של מישהו אחר, ואף זו הדעה היותר מקובלת ומוכיח שלא כטענות החזו"א.
העמודים כאן הם סוף הקונטרס. בהודעה הבאה חמשת העמודים שלפניהם ובהודעה שאחרי חמשת העמודים הראשונים. יש לשים לב לסדר העמודים בשלוש התגובות.
IMG_20220210_095529_8.jpg
מדובר ב"גבורי כוח" של הרב יוסף מלכא כשהקונטרס בסוף.
 
 

הלל הצעיר

משתמש רגיל
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
באשכול זה נדון ונצלול למקורי הדברים של מנהג ירושלים שאין קדושת שביעית ואין איסור סחורה ביבול נכרי.
ושיטת החזון איש שיש קדושת שביעית ואיסור סחורה ביבול נכרי.

ע"ע ביביע אומר בקונטרס על היתר מכירה בסופו שנו"נ בזה בארוכה
 
חלק עליון תַחתִית