האם מזונותיו של אדם הקצובים לו מראש השנה מותנה בהשתדלות?

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יש עוד דוגמאות רבות מספור בדברי גדולינו, אבל די באלו להמחיש את הנקודה. מאחר ואני מכיר את כל ההתחמקויות והתירוצים, אבקש ממי שיש לו הסבר ברור ונהיר שמתיישב על הלב לבאר איך הנהגת אבותינו ורבותינו שבכל הדורות מתיישבת עם הנהגה כזו של הוספת עוד חצי שעת לימוד כדי לפתור בעיה כלכלית.

(נ.ב. באופן מעשי צריך לבחון מהו הדבר הנכון והמתאים עבור אותו אברך ספציפי במצב הנתון. רעיית צאן בהחלט לא באה בחשבון מכמה טעמים, וכנראה שגם לא עבודה במחשבים. אבל מה שברור הוא שהכיוון הוא לא להוסיף עוד חצי שעת לימוד יומית, אלא למצוא פתרון טבעי לענין, כמבואר בדברי חז"ל, למעט במקרה שאין לו שום פתרון כזה).

הסיפור של האברך לא בא להוכיח שצריך לנהוג ככה.
ולא תקבל הסבר שמתיישב על הלב ומוכחת מהמציאות.

אני יכול להזדהות עם התסכול שנשמעת מבין השורות.
אך המסקנה המעשית לדעתי הוא לא בסגנון של 'תראה איך יעקב אבינו עבד וגם התנא ההוא וההוא'.

יש עוד מה להוסיף, בל"נ בהזדמנות.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
אני יכול להזדהות עם התסכול שנשמעת מבין השורות.
אך המסקנה המעשית לדעתי הוא לא בסגנון של 'תראה איך יעקב אבינו עבד וגם התנא ההוא וההוא'.
אני מסכים שהמסקנה המעשית עלולה להיות שונה, וכבר ציינתי זאת בשולי הודעתי. המטרה שלי היא להראות מה ההשקפה הנכונה. איך להתאים אותה למציאות - זו כבר שאלה בפני עצמה.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מבקש אמת אמר:
אז חבל שאתה לא מאמין בנצרות. היא גם לא מתאימה עם השכל. למה בחרת ביהדות דווקא?
אוי ואבוי למי שמאמין ביהדות אך ורק בגלל שנראה לו יותר מסתבר לפי שכלו הקטנטנה. ובלא זה היה מאמין גם בנצרות.
נראה לי שממש כבר התחלנו להיכנס לחשש פקפוקים באמונה ר"ל אז אני מסיים פה.
אין לי בעיה שתסיים, אבל אני באמת נשאר בתמיהה גדולה איזו סיבה אחרת יש לך להאמין ביהדות מלבד שכך מסתבר לך. אולי כי זה נוח לך? או כי זה מה שהורגלת בו מילדותך? 
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יושב אוהלים אמר:
מבקש אמת אמר:
אז חבל שאתה לא מאמין בנצרות. היא גם לא מתאימה עם השכל. למה בחרת ביהדות דווקא?
אוי ואבוי למי שמאמין ביהדות אך ורק בגלל שנראה לו יותר מסתבר לפי שכלו הקטנטנה. ובלא זה היה מאמין גם בנצרות.
נראה לי שממש כבר התחלנו להיכנס לחשש פקפוקים באמונה ר"ל אז אני מסיים פה.
אין לי בעיה שתסיים, אבל אני באמת נשאר בתמיהה גדולה איזו סיבה אחרת יש לך להאמין ביהדות מלבד שכך מסתבר לך. אולי כי זה נוח לך? או כי זה מה שהורגלת בו מילדותך? 
 

זה מתפתח לאשכול עם הרבה ענפים...
 

ידידיה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מבקש אמת אמר:
אז חבל שאתה לא מאמין בנצרות. היא גם לא מתאימה עם השכל. למה בחרת ביהדות דווקא?
אוי ואבוי למי שמאמין ביהדות אך ורק בגלל שנראה לו יותר מסתבר לפי שכלו הקטנטנה. ובלא זה היה מאמין גם בנצרות.
נראה לי שממש כבר התחלנו להיכנס לחשש פקפוקים באמונה ר"ל אז אני מסיים פה.
לא הבנתי 2 דברים.
א. למה באמת בחרת ביהדות אם לא לפי השכל? [כמובן שהכרעה שכלית כוללת גם הסתמכות על מידע שעבר אלינו במסורת הדורות, ושהשכל אינו רק חשבון מתמטי "כחכמת התשבורת" אלא גם הכרעות לפי עדינות הנפש],
ב. אם האמונה שלך אינה בנויה על השכל, מה אתה עושה כאן בכלל. כשמישהו חושב אחרת ממך, וטיעון שכלי נגדו אין לך, מה אתה עושה? סתם צועק?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
ב. אם האמונה שלך אינה בנויה על השכל, מה אתה עושה כאן בכלל. כשמישהו חושב אחרת ממך, וטיעון שכלי נגדו אין לך, מה אתה עושה? סתם צועק?
מאשים את השני ב'פקפוקים באמונה'.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
הערשלה אמר:
חשוקי חמד נדרים (ח.)
זה בדויק הבעייה שלומדים אורחות חיים מסיפורים נדירים ומיוחדים.

עיין בתשובות והנהגות כרך ג סימן תפא וז"ל:
"אמנם לרבינו הגר"א זצ"ל, אם יש לאדם בטחון מלא ממש, זוכה לצרכיו בלי שום פעולה מצידו כלל, ומקובל אצלנו שהיה קופה שהניח זקנו בעל "באר הגולה" זצ"ל לצאצאיו, והגר"א זצ"ל קיבל קיצבה מקופה זו לפרנסתו, אבל המשמש לקח לעצמו כספי הגר"א, מתוך מחשבה שהגר"א זצ"ל כבר יסתדר, ולא היה להגר"א ולב"ב אוכל, ובטח בה' שיתן לו ובלבד שלא יבייש את המשמש שהוא גנב, ומצאו בדרך נס כל יום אוכל משיירי השכנים, לאחר זמן קצר לפני פטירת המשמש הודה שגנב, וביקש סליחה מהגר"א, שמחל ואמר שמודה לה' שעמד בנסיון, וכן סיפר לי מו"ר הגר"מ שניידער זצ"ל שהכיר בווילנא מתלמידי תלמידיו שנהגו בבטחון כשיטת הגר"א, וראו אצלם נפלאות ממש, והיינו אם עומד במדריגה כזאת אשריו ואשרי חלקו! 
ומעכשיו יתבאר תשובה לבקשתו, דיש לו לעסוק בפרנסה אבל ממעט אם יכול לעסוק במלאכת שמים בתורה ומצוות, ואם יעסוק חצי יום מספיק לכסות חסדי ה' ונפלאותיו, ובעניני רפואה כיון שדרכינו ברופאים זהו מצותו ולא יפסיק להתפלל שיתרפא וירבה בצדקה ומעשים טובים. 
ושיעור השתדלות לא אוכל לקבוע לו, ולב יודע מצב נפשו, ואשריו אם זוכה עכ"פ לעסוק רוב יומו בעבודת השם, ומבהיל מה ששמעתי פעם מפי הגאון וצדיק רבי אלחנן ווסרמן זצוק"ל כשבא לביתנו שאלו אותו בגדר השתדלות לפרנסה והשיב "פרנסה לא חוטפים, ולפעמים מרבה ומרויח, אבל מפסיד מצד אחר בבריאותו ובריאות בני ביתו או אפילו בחייו" וישתדל כפי האפשר בחיים הקצרים בעולם הזה להרבות זכיות והעקשן יצליח, ומעלת בעל בטחון משיגים לאט לאט וכן אצלו עד שיצליח בסייעתא דשמיא". 
 

הערשלה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ולכן מי שעושה השתדלות מרובה יותר סיכוייו גבוהים בהרבה לקבל את מלוא קצבתו, לעומת מי שמסתפק בהשתדלות מועטת. 
עיין בית הלוי בראשית פרק מא וז"ל:
"וא"כ שיעור ההשתדלות הנרצה אינו שוה בכל אדם רק כל אחד לפי ערכו, דמי שיכול להגיע לבטוח במעט מלאכה אזי מה שירבה להשתדל יותר מכפי הנצרך לו לזה השיעור כבר יחשב לו לחטא נגד מדת הבטחון כי הרבה להלוך אחרי ההשתדלות ולא בטח. ומי שבטחונו עדיין קטן משל חבירו יוכל לעסוק במלאכתו יותר מחבירו עד שגם הוא יהיה יכול להשקיט רוחו ולבו לבטוח בה' דעיקר בחינת בטחון הוא השקטת רוחו ולבו להשליך על ה' יהבו. ומי שמרבה בהשתדלות יותר מכפי הנצרך עונשו שמן השמים יוסיפו על הצטרכותו להשתדלות ולא יזומן לו פרנסתו רק ע"י יגיעת בשר הדרך שבחר לו". 

כלומר, מי שעושה השתדלות מרובה יתכן שלא מגביר את סיכוייו לקבל את מלוא קצבתו, אלא רק חוטא ונענש שלא יוכל לקבל פרנסתו לולא יגיעתו שבחר בה.
 

חימקו

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
דמי שיכול להגיע לבטוח במעט מלאכה
ברור שהמינימום זה מה שמספיק לפרנסתו. ויש כאלו שעדיין לא יהיו בטוחים בזה ועליהם מדבר ה'בית הלוי'.
 

חימקו

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
ומעכשיו יתבאר תשובה לבקשתו, דיש לו לעסוק בפרנסה אבל ממעט אם יכול לעסוק במלאכת שמים בתורה ומצוות, ואם יעסוק חצי יום מספיק לכסות חסדי ה' ונפלאותיו, ובעניני רפואה כיון שדרכינו ברופאים זהו מצותו ולא יפסיק להתפלל שיתרפא וירבה בצדקה ומעשים טובים.
גם פה, ברור שיעשה את המינמום הנצרך ולא ירבה שלא לצורך.
 

הערשלה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
הערשלה אמר:
דמי שיכול להגיע לבטוח במעט מלאכה
ברור שהמינימום זה מה שמספיק לפרנסתו. ויש כאלו שעדיין לא יהיו בטוחים בזה ועליהם מדבר ה'בית הלוי'.
חימקו אמר:
הערשלה אמר:
ומעכשיו יתבאר תשובה לבקשתו, דיש לו לעסוק בפרנסה אבל ממעט אם יכול לעסוק במלאכת שמים בתורה ומצוות, ואם יעסוק חצי יום מספיק לכסות חסדי ה' ונפלאותיו, ובעניני רפואה כיון שדרכינו ברופאים זהו מצותו ולא יפסיק להתפלל שיתרפא וירבה בצדקה ומעשים טובים.
גם פה, ברור שיעשה את המינמום הנצרך ולא ירבה שלא לצורך.
כמה זה מינימום??? וכמה זה מה שמספיק לפרנסתו???
התשובה לשאלה זו מאוד רחבה וככל שאדם מרוויח יותר ה'מינימום' שלו משתנה כלפי מעלה...
 
 

חימקו

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
חימקו אמר:
הערשלה אמר:
דמי שיכול להגיע לבטוח במעט מלאכה
ברור שהמינימום זה מה שמספיק לפרנסתו. ויש כאלו שעדיין לא יהיו בטוחים בזה ועליהם מדבר ה'בית הלוי'.
חימקו אמר:
הערשלה אמר:
ומעכשיו יתבאר תשובה לבקשתו, דיש לו לעסוק בפרנסה אבל ממעט אם יכול לעסוק במלאכת שמים בתורה ומצוות, ואם יעסוק חצי יום מספיק לכסות חסדי ה' ונפלאותיו, ובעניני רפואה כיון שדרכינו ברופאים זהו מצותו ולא יפסיק להתפלל שיתרפא וירבה בצדקה ומעשים טובים.
גם פה, ברור שיעשה את המינמום הנצרך ולא ירבה שלא לצורך.
כמה זה מינימום??? וכמה זה מה שמספיק לפרנסתו???
התשובה לשאלה זו מאוד רחבה וככל שאדם מרוויח יותר ה'מינימום' שלו משתנה כלפי מעלה...

אדם יודע כמה פרנסה הוא צריך, וכמה מותרות הוא צריך, או ביטחונות לעתיד, וע"ז אומר הבית הלוי שיחדש לו מלאכה כדי שיהיה נקל לבטוח בה'. ואדרבה ע"י זה יהיה לו נקל לבטוח בה'.

ומה שהתחדש לי בדבריו שכתב:
'והא דהתירה התורה להשתדלות הוא משום דלא כל אדם יכול להגיע למדרגת הביטחון הגמור' לפ"ז בעל ביטחון גמור, לא צריך לדאוג כלל לפרנסתו וזה חידוש גדול בעיני. כי לפ"ז כל גדולי האומה שהשתדלו לפרנסתם לא היו בעלי ביטחון גמור?!. וצריך ליישב.

בכו"א יישר כח על המקורות. 
 

הערשלה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לבי במערב אמר:
יש גם אפשרות נוספת: אלו שנקצב להם משמים - מגיעים למשרות רפואה ועריכת־דין. ודו"ק.
נכון, אבל היתה להם בחירה לא להגיע למשרה זו אלא להסתפק בסנדלרות. הבחירה שלהם להשקיע הרבה שנות לימודים וכסף כדי לקבל רשיון רופא או עו"ד הניבה להם את מלוא הקצבה משמים. ולכן, אם אדם מסופק האם לפנות לאפיק הסנדלרות או לעריכת דין - שיקח בחשבון שאם יפנה לאפיק הראשון סיכויים גבוהים מאד שלא יקבל את מלוא הקצבה שיכל לקבל. (כמובן ישנם שיקולים אחרים, והנידון הוא כאן הוא רק מצד השיקול הכלכלי).
מבקש אמת אמר:
אחזור שוב על תיקון הטעות הנפוצה: מה שמובא במקורותינו שההשתדלות איננה מביאה את התוצאה אין משמעותה שאין לה השפעה על התוצאה. הכוונה היא שהיא לא הגורם, אלא תנאי. אבל ברור שלקיום התנאי יש השפעה על התוצאה! כפי שהחוש מעיד, וכמפורש בדברי חז"ל שציינתי לעיל.
אני דווקא לא בטוח במשוואה רופא/עו"ד = כסף.
ישנם מספיק כאלו שהפרנסה שלהם פחות מבוססת מהרבה אברכים ובע"ב ממוצעים.
לעומתם ישנם עשירים שמעולם לא השתדלו בפרנסה וקיבלו את עושרם ללא מאמץ מירושה או בדרכים אחרות.

לעצם הדיון בעניין ההשתדלות בבירור שעשיתי במקורותינו עולה שוב ושוב ההדגשה שאין להרבות בהשתדלות!!!
הנה בסיכום הדברים שנכתבו לעיל:
1. ההשתדלות היא התנאי לתוצאה.
2. לקיום התנאי יש השפעה על הפרנסה.
3. מי שפנה בהשתדלותו לאפיק מניב סיכויו גבוהים לקבל את מלוא הקצבה שקצב עבורו הבורא בר"ה.
א"כ זועקת השאלה מדוע אין להרבות בהשתדלות????

אלא שלהבנתי ההשתדלות היא לא תנאי, היא הכלי והאמצעי שע"י מביא לו הבורא את הקיצבה.
כמעשה עם השמן באלישע וכעוד הרבה דוגמאות מגדולי הדורות.

לסיכום העניין ראיתי צורך להביא את מאמר חז"ל בירושלמי (קידושין ד) וז"ל:
"ר"מ אומר לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם.
רבי שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו לשמשיני ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר ומה אם אילו שנבראו לשמשיני כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער. ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי קיפחתי פרנסתי".
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
נראה לי שממש כבר התחלנו להיכנס לחשש פקפוקים באמונה ר"ל אז אני מסיים פה.
תופעה ידועה, כשאין מה לענות, מתחילים להאשים בפקפוק באמונה.
חשבתי שכשאין מה לענות עוקצים את הצד השני ושואלים למה בחר להאמין ביהדות הרי הוא היה יכול לבחור להאמין בנצרות.

 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
לבי במערב אמר:
יש גם אפשרות נוספת: אלו שנקצב להם משמים - מגיעים למשרות רפואה ועריכת־דין. ודו"ק.
נכון, אבל היתה להם בחירה לא להגיע למשרה זו אלא להסתפק בסנדלרות. הבחירה שלהם להשקיע הרבה שנות לימודים וכסף כדי לקבל רשיון רופא או עו"ד הניבה להם את מלוא הקצבה משמים. ולכן, אם אדם מסופק האם לפנות לאפיק הסנדלרות או לעריכת דין - שיקח בחשבון שאם יפנה לאפיק הראשון סיכויים גבוהים מאד שלא יקבל את מלוא הקצבה שיכל לקבל. (כמובן ישנם שיקולים אחרים, והנידון הוא כאן הוא רק מצד השיקול הכלכלי).
מבקש אמת אמר:
אחזור שוב על תיקון הטעות הנפוצה: מה שמובא במקורותינו שההשתדלות איננה מביאה את התוצאה אין משמעותה שאין לה השפעה על התוצאה. הכוונה היא שהיא לא הגורם, אלא תנאי. אבל ברור שלקיום התנאי יש השפעה על התוצאה! כפי שהחוש מעיד, וכמפורש בדברי חז"ל שציינתי לעיל.
אני דווקא לא בטוח במשוואה רופא/עו"ד = כסף.
ישנם מספיק כאלו שהפרנסה שלהם פחות מבוססת מהרבה אברכים ובע"ב ממוצעים.
לעומתם ישנם עשירים שמעולם לא השתדלו בפרנסה וקיבלו את עושרם ללא מאמץ מירושה או בדרכים אחרות.

לעצם הדיון בעניין ההשתדלות בבירור שעשיתי במקורותינו עולה שוב ושוב ההדגשה שאין להרבות בהשתדלות!!!
הנה בסיכום הדברים שנכתבו לעיל:
1. ההשתדלות היא התנאי לתוצאה.
2. לקיום התנאי יש השפעה על הפרנסה.
3. מי שפנה בהשתדלותו לאפיק מניב סיכויו גבוהים לקבל את מלוא הקצבה שקצב עבורו הבורא בר"ה.
א"כ זועקת השאלה מדוע אין להרבות בהשתדלות????

אלא שלהבנתי ההשתדלות היא לא תנאי, היא הכלי והאמצעי שע"י מביא לו הבורא את הקיצבה.
כמעשה עם השמן באלישע וכעוד הרבה דוגמאות מגדולי הדורות.

לסיכום העניין ראיתי צורך להביא את מאמר חז"ל בירושלמי (קידושין ד) וז"ל:
"ר"מ אומר לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם.
רבי שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו לשמשיני ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר ומה אם אילו שנבראו לשמשיני כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער. ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי קיפחתי פרנסתי".
עליך לדעת שכל המקורות שהבאת אינם רלוונטיים כלל! 
כל עוד הם לא מסתדרים עם 'המציאות', שכסף יש רק לעו''ד ורופאים. 
וזה לא משנה כמה מקורות תביא. יש 'מציאות'. 
והתנאים ר' מאיר ורשב''א לא יכולים לחלוק על יעקב אבינו שהפשיל שרוולים כדי להשיג כסף לזיווג! 
 
 

לביא

משתמש ותיק
נושאים כאלו בפורומים הם מאד בעיתיים, לא רק בגלל שלכל אחד יש השקפה אחרת, אלא כי ברגע שמישהו מביע את דעתו, מישהו אחר חייב לשכנע את השני שזה לא כך, כאילו כל אחד פה נעשה רב לשני.

ולענ״ד זה תלוי באמונה של האדם, וכבר ידוע במעשה שהיה, ובו בעל בית אחד הלך לשמוע שיעור באמונה מאחד הגאונים של אותו דור (אומרים את שמו של אותו אחד במשל, אך אינני זוכר כעת), והוא דיבר על הבוטח בה׳ שהוא יזמין לו פרנסתו אפילו בלי מאמץ ובלי השתדלות, ועל האדם רק לבטוח בו ית׳. ואחרי התחזקו בביטחון, חזר לביתו ואמר לאשתו כי הוא מוכר את חמורו, ומעתה ואילך יקרא תהלים יומם ולילה וה׳ יזמין פרנסתו, וכך עשה. עבר יום יומיים ואשתו ראתה כי לא מזיז את עצמו, ניסתה להניא אותו מללכת לעבוד, אך מיאן בה. בו בזמן אותו חמר שמכר נמכר לאחד שהיה כורה זהב במקום פרטי שמצא, והנה אחרי שמילא את המטען המחובר לחמור בכל טוב, גילה כי יש באותו מקום שלל רב נוסף, ובאשר לזה חמד את אותם אוצרות, המשיך לחפור ואז נקבר תחת תקרות המנהרה. החמור שעדיין לא הורגל לשוב לאותו כורה זהב, ידע ללכת רק למקום אחד, לבעליו המקוריים, והנה כאשר חזר מצא אותו אדם את החמור טעון בכל טוב והתעשר עושר גדול. דעו עקא, כי תלמידי הרב ששמעו מהסיפור, שאלו את הרב למה הם, היושבים בתורה ובעבודה יומם ולילה, ואילו הוא סה״כ קרא תהלים, זכה לכזה עושר ואילו הם מתפרנסים אמנם ברווח אך בצמצום, וענה להם רבם, כי הם מחכים כל חודש לאותה מלגה חודשית, אף שמבטחם בה׳ יודעים הם כי יבוא להם עזרם ולכן אין בטחונם שלם, ואילו אותו בעל בית שם כל מבטחו ללא כל פניות.

מכאן לומדים כי עיקר הבטחון תלוי גם באמונה, בסופו של דבר ה׳ יתברך יכול לזמן לנו את מה שמגיע לנו, אך גם מצפה מאתנו עבודה בתמורה, ולאו דווקא השתדלות, אלא איזשהו הכר - מספיק אפילו בטחון. אך עלינו לדעת כי האמונות ירדו בדורות האחרונים, ולצערנו אין אברכים אשר מוכנים להיות כמו אותו בעל בית, לשבת יום שלם וללמוד בלי התשלום של התורמים, או אפילו הסכום הזעום של הדתות, וזה שיעשה זאת ייתכן שמשובש יקרא, יען כי אין בנו אמונה כל כך גבוהה, והכל תלוי במשקל של כך - ביטחון בה׳ נגד השתדלות, כל אחד לפי מעלתו צריך לעשות השתדלותו בין בזה ובין בזה, ואל״כ, אף שאין מניעה מצד ה׳ מלתת לנו, ה׳ רוצה שנעשה השתדלות באחד משניהם - ביטחון או השתדלות, כל אחד לפי מדרגתו, בשביל לתת לנו את אותו ״תקציב״ שנקבע לנו מרשית שנה עד אחרית שנה.

וצריך לדעת כי אותו ״תקציב״, הוא לאו דווקא במספרים, יען ישנם אנשים המרוויחים הרבה יותר, אך בפועל יש להם הרבה פחות, כי מה שמרוויחים בעבודתם או מהכולל ״חרג״ מאותו תקציב, ולא יראו סימן ברכה באותו ממון. ויש להפך, אשר על אף שיש להם כסף מועט, הברכה בממונם שנקבע מתחילת שנה מרובה יותר, ואותו ממון נשמר יותר זמן.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
לסיכום העניין ראיתי צורך להביא את מאמר חז"ל בירושלמי (קידושין ד) וז"ל:
"ר"מ אומר לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם.
רבי שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו לשמשיני ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר ומה אם אילו שנבראו לשמשיני כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער. ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי קיפחתי פרנסתי".
באותה משנה כתוב גם "טוב שברופאים לגיהנום". האם הכוונה כמו שזה נשמע - שהאמורא שמואל והרמב"ם והרמב"ן שהיו רופאים מעולים הולכים לגיהנום?
אמונת אומן אמר:
עליך לדעת שכל המקורות שהבאת אינם רלוונטיים כלל! 
כל עוד הם לא מסתדרים עם 'המציאות', שכסף יש רק לעו''ד ורופאים. 
וזה לא משנה כמה מקורות תביא. יש 'מציאות'. 
והתנאים ר' מאיר ורשב''א לא יכולים לחלוק על יעקב אבינו שהפשיל שרוולים כדי להשיג כסף לזיווג! 
אדרבה, אולי תבאר מהי המציאות לדעתך והיאך היא מסתדרת עם המקורות. האם הינך סבור שבמציאות אין קשר בין סוג ההשתדלות לתוצאות? האם אין התאמה סטטיסטית מובהקת בין מקצועות מסויימים לרמת חיים גבוהה?

במקום לתקוף או לצטט, אשמח אם תוכל לבאר היטב את המהלך בו הינך מבין את היחס הנכון בין השתדלות ובטחון לתוצאות הגשמיות בעולם הזה, באופן שיסתדר הן עם המציאות הידועה והן עם מקורותינו. בינתיים חוץ ממקורות נגדיים לא הבנתי איך לשיטתך צריך לפרש את המציאות בשטח, כמו גם את המקורות המתאימים למציאות זו.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
השאלה היתה אם הוסיף חצי שעת לימוד. התשובה היא: בהחלט, והרבה יותר!
יעקב אבינו הוסיף יותר שעות לימוד בבית לבן מאשר בבית מדרשם של שם ועבר?
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הערשלה אמר:
לסיכום העניין ראיתי צורך להביא את מאמר חז"ל בירושלמי (קידושין ד) וז"ל:
"ר"מ אומר לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם.
רבי שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו לשמשיני ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר ומה אם אילו שנבראו לשמשיני כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער. ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי קיפחתי פרנסתי".
באותה משנה כתוב גם "טוב שברופאים לגיהנום". האם הכוונה כמו שזה נשמע - שהאמורא שמואל והרמב"ם והרמב"ן שהיו רופאים מעולים הולכים לגיהנום?
אמונת אומן אמר:
עליך לדעת שכל המקורות שהבאת אינם רלוונטיים כלל! 
כל עוד הם לא מסתדרים עם 'המציאות', שכסף יש רק לעו''ד ורופאים. 
וזה לא משנה כמה מקורות תביא. יש 'מציאות'. 
והתנאים ר' מאיר ורשב''א לא יכולים לחלוק על יעקב אבינו שהפשיל שרוולים כדי להשיג כסף לזיווג! 
אדרבה, אולי תבאר מהי המציאות לדעתך והיאך היא מסתדרת עם המקורות. האם הינך סבור שבמציאות אין קשר בין סוג ההשתדלות לתוצאות? האם אין התאמה סטטיסטית מובהקת בין מקצועות מסויימים לרמת חיים גבוהה?

במקום לתקוף או לצטט, אשמח אם תוכל לבאר היטב את המהלך בו הינך מבין את היחס הנכון בין השתדלות ובטחון לתוצאות הגשמיות בעולם הזה, באופן שיסתדר הן עם המציאות הידועה והן עם מקורותינו. בינתיים חוץ ממקורות נגדיים לא הבנתי איך לשיטתך צריך לפרש את המציאות בשטח, כמו גם את המקורות המתאימים למציאות זו.
כל עוד כמעט בכל ספרי רבותינו כתוב בצורה מפורשת להיפך, עליך נטל ההסבר. 
את המציאות בשטח אני רואה בדיוק הפוך ממך, ומכאן שלא מדובר במציאות אלא בפרשנות. 
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
הערשלה אמר:
מבקש אמת אמר:
נכון, אבל היתה להם בחירה לא להגיע למשרה זו אלא להסתפק בסנדלרות. הבחירה שלהם להשקיע הרבה שנות לימודים וכסף כדי לקבל רשיון רופא או עו"ד הניבה להם את מלוא הקצבה משמים. ולכן, אם אדם מסופק האם לפנות לאפיק הסנדלרות או לעריכת דין - שיקח בחשבון שאם יפנה לאפיק הראשון סיכויים גבוהים מאד שלא יקבל את מלוא הקצבה שיכל לקבל. (כמובן ישנם שיקולים אחרים, והנידון הוא כאן הוא רק מצד השיקול הכלכלי).
מבקש אמת אמר:
אחזור שוב על תיקון הטעות הנפוצה: מה שמובא במקורותינו שההשתדלות איננה מביאה את התוצאה אין משמעותה שאין לה השפעה על התוצאה. הכוונה היא שהיא לא הגורם, אלא תנאי. אבל ברור שלקיום התנאי יש השפעה על התוצאה! כפי שהחוש מעיד, וכמפורש בדברי חז"ל שציינתי לעיל.
אני דווקא לא בטוח במשוואה רופא/עו"ד = כסף.
ישנם מספיק כאלו שהפרנסה שלהם פחות מבוססת מהרבה אברכים ובע"ב ממוצעים.
לעומתם ישנם עשירים שמעולם לא השתדלו בפרנסה וקיבלו את עושרם ללא מאמץ מירושה או בדרכים אחרות.

לעצם הדיון בעניין ההשתדלות בבירור שעשיתי במקורותינו עולה שוב ושוב ההדגשה שאין להרבות בהשתדלות!!!
הנה בסיכום הדברים שנכתבו לעיל:
1. ההשתדלות היא התנאי לתוצאה.
2. לקיום התנאי יש השפעה על הפרנסה.
3. מי שפנה בהשתדלותו לאפיק מניב סיכויו גבוהים לקבל את מלוא הקצבה שקצב עבורו הבורא בר"ה.
א"כ זועקת השאלה מדוע אין להרבות בהשתדלות????

אלא שלהבנתי ההשתדלות היא לא תנאי, היא הכלי והאמצעי שע"י מביא לו הבורא את הקיצבה.
כמעשה עם השמן באלישע וכעוד הרבה דוגמאות מגדולי הדורות.

לסיכום העניין ראיתי צורך להביא את מאמר חז"ל בירושלמי (קידושין ד) וז"ל:
"ר"מ אומר לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם.
רבי שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו לשמשיני ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר ומה אם אילו שנבראו לשמשיני כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער. ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי קיפחתי פרנסתי".
עליך לדעת שכל המקורות שהבאת אינם רלוונטיים כלל! 
כל עוד הם לא מסתדרים עם 'המציאות', שכסף יש רק לעו''ד ורופאים. 
וזה לא משנה כמה מקורות תביא. יש 'מציאות'. 
והתנאים ר' מאיר ורשב''א לא יכולים לחלוק על יעקב אבינו שהפשיל שרוולים כדי להשיג כסף לזיווג! 
הנחת הנחה וקבעת שהמציאות שכסף יש רק לעו''ד ורופאים והקשיית קושיא על חז"ל...
נו, אולי יש לך טעות בהנחה... כדאי שתשאל אצל העו"ד והרופאים האם הם מסכימים אם דבריך...


התנאים הק' לא חולקים כלל על יעקב אבינו, הם רק מסבירים לך את מהות ההשתדלות לפרנסה.
שהיא בסה"כ כלי ואמצעי לנתינת השפע מלמעלה וע"י אדם מזכך א"ע והכל לפי זכות האדם.
גם ליעקב אבינו בבית לבן שהתורה מספרת שכל רכושו בא לו ע"י "ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי", בכ"ז היה רועה את צאן לבן במסירות, זה היה הכלי ל"ויצל אלוקים".
ושוב הכל לפי זכות האדם ולא לפי גודל הכלי/האמצעי/האפיק המניב....
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יעקב אבינו הוסיף יותר שעות לימוד בבית לבן מאשר בבית מדרשם של שם ועבר?
כנראה לא הובן. נקודת־המוצא היא שאין כאן שום השוואה; עבודתו של יעקב אצל לבן היתה כולה עבודת ה' צרופה, המשכת אורות עלאין מבחי' לובן העליון.
גם ברובד הפשטני, ברור שלימוד התורה בבית לבן - גם אם הי' זה מחצית מהזמן בו עסק בישיבת שם ועבר - גדלה מעלתו לאין ערוך, ולכן אף יֵחָשב כהשתדלות רוחנית גדולה יותר.
 

אתהלך

משתמש ותיק
עי פלא יועץ ערכים דעת זווג ורפואה, ובאופן כללי לענ"ד הוא מכלל הדברים שיש בהם כמה גישות ודרכים וגם תלוי לפי דרגת האדם ובדרך שאדם רוצה לילך
 

חימקו

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
גם ברובד הפשטני, ברור שלימוד התורה בבית לבן - גם אם הי' זה מחצית מהזמן בו עסק בישיבת שם ועבר - גדלה מעלתו לאין ערוך, ולכן אף יֵחָשב כהשתדלות רוחנית גדולה יותר.
מניין למר חידוש זה, המחודש כ"כ?
 

הערשלה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
לבי במערב אמר:
גם ברובד הפשטני, ברור שלימוד התורה בבית לבן - גם אם הי' זה מחצית מהזמן בו עסק בישיבת שם ועבר - גדלה מעלתו לאין ערוך, ולכן אף יֵחָשב כהשתדלות רוחנית גדולה יותר.
מניין למר חידוש זה, המחודש כ"כ?
אשמח להבין לפי דעת מר מה היה מצב לימוד התורה של יעקב בבית לבן לעומת בישיבת שם ועבר?
 

לבי במערב

משתמש ותיק
חימקו אמר:
מניין למר חידוש זה, המחודש כ"כ?
לפענ"ד פשוט הוא בתכלית. אינו דומה ת"ת שבתנאי דחק ו'נסיונות' (לפי ערכו הרם של בחור שבאבות), לישיבה על התורה והעבודה בשבת תחכמוני מבלי מפריע.
 

חימקו

משתמש ותיק
אין לי השגות בכך, אך כתבת שזה ברובד הפשטני. בודאי יעקב אבינו היה מעדיף להישאר בישבת שם ועבר.
 
חלק עליון תַחתִית