מהו החידוש שבתשובה?

משורר

משתמש חדש
מקובלים אנו שהקב"ה חידש לנו את האפשרות לשוב אליו, ולולא זאת לא היתה לחוטא דרך חזרה לאחר החטא, והוא היה מת בחטאו. וכן מצינו במש"כ במדרש ששאלו לחכמה חוטא מהו ענשו וכו'.
אך קשה, שברמב"ם בהלכות תשובה (ג, ג) כתב שכל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שם זכות בעולם.
ולכאו' נמצא א"כ שאין חידוש מיוחד בתשובה על עבירות, שהלא אף מי שניחם על מצוות שעשה הן יותר לא נחשבות לו. והיינו משום שהחרטה מגדירה שהמעשים הללו הם אינם חלק ממנו. 
ומהו א"כ החידוש המיוחד של תשובה?
 

הרב מרודוש

משתמש ותיק
העושה מצוה בשוגג לא קיים את המצוה משא"כ עבריה בשוגג צריך כפרה ואפי' באונס י"א שצריך כפרה
וע"כ שהחילוק דבמצוה העיקר זה הכוונה אבל בעבירה העיקר זה המעשה ממילא זה שהכוונה מבטלת את הכונה זה פשוט אבל שיבטל את המעשה זהו החידוש של תשובה
ועוד תי' יותר פשוט שיותר קל לקלקל מעשה שעשית מאשר לתקן קלקול שעשית
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
מקובל שהגאון ר אלחנן וסרמן שאל שאלה זו את מרן הח"ח (כך שמעתי פעם בשיעור מהגאון רב"צ זילבר - אינני יודע את המקורות)

החפץ חיים חילק בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה כי בתשובה מיראה אין עקירת הרצון באמת
(יוצא מזה חידוש עצום שתוהה על הראשונות מחמת ממון למשל לא יחשב תוהה על הראשונות)

אני תמיד חשבתי (ואשמח אם מישהו יסביר לי מה לא נכון בזה) שהמושג תוהה על הראשונות במצוות הוא מחויב מחמת עצם החסד שבבריאת התשובה (כמבואר בתחילת ספר שערי תשובה) ובדיוק כמו שיש עונש חמור למי ששוהה ואינו חוזר בתשובה
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
ברוךווייס אמר:
מקובל שהגאון ר אלחנן וסרמן שאל שאלה זו את מרן הח"ח (כך שמעתי פעם בשיעור מהגאון רב"צ זילבר - אינני יודע את המקורות)

החפץ חיים חילק בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה כי בתשובה מיראה אין עקירת הרצון באמת
(יוצא מזה חידוש עצום שתוהה על הראשונות מחמת ממון למשל לא יחשב תוהה על הראשונות)

אני תמיד חשבתי (ואשמח אם מישהו יסביר לי מה לא נכון בזה) שהמושג תוהה על הראשונות במצוות הוא מחויב מחמת עצם החסד שבבריאת התשובה (כמבואר בתחילת ספר שערי תשובה) ובדיוק כמו שיש עונש חמור למי ששוהה ואינו חוזר בתשובה

הדברים כתובים במפורש על ידי ר' אלחנן וסרמן בביאורי אגדות ע"ד הפשט הנדפס בסוף קובץ הערות על יבמות. סימן ג' שם הוא מספר ששאל את הח"ח והוא מביא את דברי הח"ח על כך והוא מרחיב ליישב את הדברים וכן באופ"א מדברי הח"ח עיי"ש דברים נפלאים!
 

HaimL

משתמש ותיק
בפשטות, בתוהא על הראשונות, אינו משום שאינם מיוחסים לו הזכויות, אלא כיוון שכפר במצווה ובמצוותיו, דין הוא שלא יקבל את שכרן.

ולפי זה, ה"נ דבבעל עבירות אם ניחם על מעשיו, אינם חדלים להתייחס אליו, דסו"ס הרי עשאם. רק שהקב"ה מוחל עליהם, וזהו החידוש, דמהני מחילה.
 

משורר

משתמש חדש
פותח הנושא
למה במצוות דין הוא שלא יקבל את שכרן יותר מאשר עונש על עבירה?
 

משורר

משתמש חדש
פותח הנושא
ועוד צ"ע מדוע בתוהה על הראשונות אין את כל 'חלקי התשובה', דהיינו עזיבת המצווה חרטה ווידוי וקבלה לעתיד?
 

משורר

משתמש חדש
פותח הנושא
ברמב"ם משמע שהוא רק מתחרט ואינו מקבל ע"ע להפסיק אלא הוא רק מביע חרטה על מה שעשה
 

תלמיד הרמב''ם

משתמש חדש
מקור דברי הרמב"ם הם בגמרא קידושין לט ב, והגמרא לומדת כן מהפסוק ביחזקאל לג יב, והנה עיי"ש בפסוקים:
יב וְאַתָּה בֶן-אָדָם, אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא-יִכָּשֶׁל בָּהּ, בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ; וְצַדִּיק, לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ--בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ. יג בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה, וְהוּא-בָטַח עַל-צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל--כָּל-צִדְקֹתָו לֹא תִזָּכַרְנָה, וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר-עָשָׂה בּוֹ יָמוּת. יד וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע, מוֹת תָּמוּת; וְשָׁב, מֵחַטָּאתוֹ, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה. טו חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע, גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם, בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל--חָיוֹ יִחְיֶה, לֹא יָמוּת. טז כָּל-חַטֹּאתָו אֲשֶׁר חָטָא, לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ: מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה, חָיוֹ יִחְיֶה. יז וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי; וְהֵמָּה, דַּרְכָּם לֹא-יִתָּכֵן. יח בְּשׁוּב-צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ, וְעָשָׂה עָוֶל--וּמֵת, בָּהֶם. יט וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--עֲלֵיהֶם, הוּא יִחְיֶה. כ וַאֲמַרְתֶּם, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי; אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל.
הרי מפורש בפסוק שתשובה ותוהה על הראשונות הם שני צדדים של אותו מטבע, ושעם ישראל תמהו על זה 'לא יתכן דרך ה', והשי"ת השיב 'והמה דרכם לא יתכן וכו' דהיינו שכן הוא הדרך הנכונה, וכמו שמבואר בהמשך הפסוקים וכמו שביאר במצדות דוד עיי"ש.
ומזה קשה על מה שאמרו הקדמונים שתשובה אינו מעיקר הדין אלא חסד, שהרי בפסוקים מפורש שהוא מעיקר הדין?
 

HaimL

משתמש ותיק
משורר אמר:
ברמב"ם משמע שהוא רק מתחרט ואינו מקבל ע"ע להפסיק אלא הוא רק מביע חרטה על מה שעשה
הוא מתחרט, מפני שאומר שאין תועלת במצוות. ואם כן, פשיטא דלא יעשה עוד.
 
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
משורר אמר:
מקובלים אנו שהקב"ה חידש לנו את האפשרות לשוב אליו, ולולא זאת לא היתה לחוטא דרך חזרה לאחר החטא, והוא היה מת בחטאו. וכן מצינו במש"כ במדרש ששאלו לחכמה חוטא מהו ענשו וכו'.
אך קשה, שברמב"ם בהלכות תשובה (ג, ג) כתב שכל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שם זכות בעולם.
ולכאו' נמצא א"כ שאין חידוש מיוחד בתשובה על עבירות, שהלא אף מי שניחם על מצוות שעשה הן יותר לא נחשבות לו. והיינו משום שהחרטה מגדירה שהמעשים הללו הם אינם חלק ממנו. 
ומהו א"כ החידוש המיוחד של תשובה?

אוסיף את שלי בענין זה.

הגישה שלי להבנת הענין היא קודם כל לברר את מהות 'שכר ועונש'

ובשיטת הרבה מרבותינו [רמח"ל ועוד] שמהות השכר ועונש אינם דבר חיצוני שאדם מקבל אלא עצם היחס שלו לבורא.
דהיינו שכל מצוה מוסיפה ל'דבקות' בבורא וכל עבירה היא ריחוק.

עוד נקודה ש'מצוה' ו'עבירה' אינם רק מעשה לשעתו אלא מציאות שנקבעה בבריאה,
ומשפיעה על כל העולמות והשפעת אור ה' בבריאה.
[ובעומק הדברים הנ"ל שייכים להדדי]

וממילא, כאשר אדם מעמיד את עצמו ברחוק מהבורא ח"ו, לא תהיה מציאות המצוות שעשה אחר כך סיבה לשכר,
שהרי את עיקר הדבקות אינו רוצה.
ומצד שני כאשר אדם רוצה לשוב כיצד יתקן את מציאות הקלקול שמונע בעדו,
רק ע"י החידוש של 'תשובה'.

ויסוד החידוש של תשובה:
שעקירת הרצון נחשבת כעקירת המעשה.
דהיינו שעצם הרצון לדבקות סגי למרות הקלקול במציאות.

ועיין מס"י פ"ד.
 

בנאדם

משתמש רגיל
משורר אמר:
מקובלים אנו שהקב"ה חידש לנו את האפשרות לשוב אליו, ולולא זאת לא היתה לחוטא דרך חזרה לאחר החטא, והוא היה מת בחטאו. וכן מצינו במש"כ במדרש ששאלו לחכמה חוטא מהו ענשו וכו'.
אך קשה, שברמב"ם בהלכות תשובה (ג, ג) כתב שכל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שם זכות בעולם.
ולכאו' נמצא א"כ שאין חידוש מיוחד בתשובה על עבירות, שהלא אף מי שניחם על מצוות שעשה הן יותר לא נחשבות לו. והיינו משום שהחרטה מגדירה שהמעשים הללו הם אינם חלק ממנו. 
ומהו א"כ החידוש המיוחד של תשובה?
מי אמר שבתשובה יש יותר חידוש מתוהה על הראשונות, הרי גם תוהה על הראשונות הוא חידוש וא״כ החידוש הוא שאדם יכול ע״י חרטה למחוק מעשיו בין לטוב ובין למוטב.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
והראיה דתשובה לא מוחקת את מעשיו הראשונים,

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה
---
ואם התשובה מאהבה מוחקת את מעשיו הראשונים, כיצד ייהפכו לו לזכויות, הרי נמחקו וכאילו לא עשאם.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
והראיה דתשובה לא מוחקת את מעשיו הראשונים,

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה
---
ואם התשובה מאהבה מוחקת את מעשיו הראשונים, כיצד ייהפכו לו לזכויות, הרי נמחקו וכאילו לא עשאם.

עמש"כ כאן בארוכה דלא כמש"כ חידוש מפתיע מהסטייפלער בכוחה של תשובה
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
משורר אמר:
מקובלים אנו שהקב"ה חידש לנו את האפשרות לשוב אליו, ולולא זאת לא היתה לחוטא דרך חזרה לאחר החטא, והוא היה מת בחטאו. וכן מצינו במש"כ במדרש ששאלו לחכמה חוטא מהו ענשו וכו'.
אך קשה, שברמב"ם בהלכות תשובה (ג, ג) כתב שכל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שם זכות בעולם.
ולכאו' נמצא א"כ שאין חידוש מיוחד בתשובה על עבירות, שהלא אף מי שניחם על מצוות שעשה הן יותר לא נחשבות לו. והיינו משום שהחרטה מגדירה שהמעשים הללו הם אינם חלק ממנו. 
ומהו א"כ החידוש המיוחד של תשובה?
מה יהיה הדין התוהה על הראשונות, ואחר כך עשה תשובה, מזכירין לו זכויותיו?
ובעשה תשובה, וחזר לאיוולתו, וניחם על תשובתו, יחזרו לו עוונותיו?
ושמא מכאן סיוע למש"כ הרב @HaimL 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
והראיה דתשובה לא מוחקת את מעשיו הראשונים,

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה
---
ואם התשובה מאהבה מוחקת את מעשיו הראשונים, כיצד ייהפכו לו לזכויות, הרי נמחקו וכאילו לא עשאם.
ויעוי' בספר מדרגת האדם שהאריך לבאר בטעם הדבר.
ותורף דבריו, הוא שנעשים לו כזכויות מפני שעל ידם הגיע למדרגה גבוהה יותר על ידי תשובתו, וכרבי יהודה בן אלעי שהרהר בשבת לתקן גדרו, וכיון שחטא בהרהור זה, לא תיקן הגדר, ובוודאי שמעלתו יותר במה שהפקיר שדהו מפני זה, ולכך נעשים לו כ"זכויות" לפי שעלה ונתעלה מכח החטא, מה שאי אפשר לו בלא זה.
ועפ"ד שפיר שכאילו נמחקו העוונות, ומכל מקום זכויות הם.
 
חלק עליון תַחתִית