זכירת מעשה מרים

'זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים'
בלא סיוע חז"ל די קשה להבין מה צריך לזכור.
רש"י כותב וזה לשונו: אם באת להזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע. וכך הוא בכל המפרשים.
אפילו ה'אבן עזרא' הפשטן כותב, הנה ראיה על דרש אל תקרי מצורע אלא מוציא שם רע. לאמר: כוונת הכתוב היא להזהיר מלהוציא שם רע.

היחיד שמצאתי מפרש לפשווטו של מקרא ממש הוא הרשב"ם: בדרך בצאתכם ממצרים - שאע"פ שהיו טרודים ללכת, העם לא נסע עד האסף מרים וכל שכן שאר בני אדם, עכ"ל. כלומר הזהיר הכתוב שלא להותיר אדם לבד בדרכו.
 

HaimL

משתמש ותיק
דווקא דברי הרשב"ם, מגדולי הפשטנים, נראים פחות פשוטים.
דמפרש בקרא זכור את אשר עשה השם א-להיך למרים, דייקא, ולא מה שעשה העם לטובתה.
 

HaimL

משתמש ותיק
מלבד זאת, לא ברור מדוע הראב"ע ז"ל אומר שהוא ע"ד דרש, הלא מפרש בקרא על מה נענשה, ופשיטא שכוונת הכתוב לומר, שאפילו צדקת ונביאה, ועוד שהיא אחותו שלו, נענשה, ק"ו אזובי הקיר (וכמדומני שדברים מעין זה כותב מרן הח"ח ז"ל בספרו).
 

פינחס רוזנצוויג

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
דווקא דברי הרשב"ם, מגדולי הפשטנים, נראים פחות פשוטים.
דמפרש בקרא זכור את אשר עשה השם א-להיך למרים, דייקא, ולא מה שעשה העם לטובתה.



לפי דרכו נראה שהתורה רק רומזת לסיפור: כאילו כתוב בסוף הסיפור תיבת 'וכו''.
 

HaimL

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
HaimL אמר:
דווקא דברי הרשב"ם, מגדולי הפשטנים, נראים פחות פשוטים.
דמפרש בקרא זכור את אשר עשה השם א-להיך למרים, דייקא, ולא מה שעשה העם לטובתה.



לפי דרכו נראה שהתורה רק רומזת לסיפור: כאילו כתוב בסוף הסיפור תיבת 'וכו''.
א"ה, הל"ל זכור את אשר עשיתם למרים. או, עכ"פ, זכור את אשר נעשה למרים, ושמעינן מינה תרתי (גם עונשה מהקב"ה, וגם טובתה מהעם).
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
HaimL אמר:
דמפרש בקרא זכור את אשר עשה השם א-להיך למרים, דייקא, ולא מה שעשה העם לטובתה.
העם היה נוסע אחר הענן והקב"ה הוא שהמתין למרים
א"כ, כ"ש שאין ללמוד מזה דבר, דה"א שאין לאדם חיוב לגמול חסד עם חברו, בכה"ג שחברו פשע כביכול ונענש, והתם הייתה הוראת שעה, ושמא בזכותו של משה רבנו.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
היחיד שמצאתי מפרש לפשווטו של מקרא ממש הוא הרשב"ם: בדרך בצאתכם ממצרים - שאע"פ שהיו טרודים ללכת, העם לא נסע עד האסף מרים וכל שכן שאר בני אדם, עכ"ל. כלומר הזהיר הכתוב שלא להותיר אדם לבד בדרכו.
זוהי הוספתך, ולפי זה איני מבין איך הפירוש הזה הוא 'פשוטו של מקרא', אם מפני הערת רבי @HaimL - שאין זה לשון הכתוב, ויותר, לפי שאין לזה קשר סביר לפרשה, אשר יותר נראה כהמשך ל'השמר בנגע הצרעת'.

ולדעתי, כוונת רשב"ם שהכתוב בא להראות איך ישראל במדבר נשמרו מאד בנגע הצרעת, לשלח טמאים מחוץ למחנה, אף שעבור זה הוכרחו להתעכב.
והוא המשך לאזהרת הכתוב 'לשמור מאד ולעשות', לבלי להקל בדבר.
והוא כמו המשך חכמה:
השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו וכו'. שלא תתלוש סימני טומאה ותקצץ הבהרת, רש"י. ראה מה שעשה ה' למרים בדרך, שהמתין ז' ימים על הסגר מרים, הקדוש ברוך הוא והעם [וכמאמרם ז"ל על "ואחר נסעו העם"] הלא היה לו לקוץ או לרפאותה! מזה בוא והבן גודל העון אשר יש בקציצת הנגעים. 
 

HaimL

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אבוקה כנגדו אמר:
HaimL אמר:
דמפרש בקרא זכור את אשר עשה השם א-להיך למרים, דייקא, ולא מה שעשה העם לטובתה.
העם היה נוסע אחר הענן והקב"ה הוא שהמתין למרים
א"כ, כ"ש שאין ללמוד מזה דבר, דה"א שאין לאדם חיוב לגמול חסד עם חברו, בכה"ג שחברו פשע כביכול ונענש, והתם הייתה הוראת שעה, ושמא בזכותו של משה רבנו.
ובאמת מפורש ברש"י,

"והעם לא נסע" - (סוטה ט) זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור שנא' (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק וגו'

 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
HaimL אמר:
"והעם לא נסע" - (סוטה ט) זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור שנא' (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק וגו'
כבסוטה דף ט, אך יתכן דהרשב"ם פי' לא כן רק כפשוטו, ואדרבה הדבק במידותיו, הוראת שעה מהיכ"ת?
 

ובכן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
מלבד זאת, לא ברור מדוע הראב"ע ז"ל אומר שהוא ע"ד דרש, הלא מפרש בקרא על מה נענשה, ופשיטא שכוונת הכתוב לומר, שאפילו צדקת ונביאה, ועוד שהיא אחותו שלו, נענשה, ק"ו אזובי הקיר (וכמדומני שדברים מעין זה כותב מרן הח"ח ז"ל בספרו).
הוא אינו אומר דהא דצרעת באה על הוצאת שם רע הוא דרש, שהרי כן מפורש בכתוב - וכדכתבת.

הוא אומר שדבר זה [שכתוב להדיא במקרא] - מקיים את הדרש ד'מצורע' - מוציא רע.
 

HaimL

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
HaimL אמר:
"והעם לא נסע" - (סוטה ט) זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור שנא' (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק וגו'
כבסוטה דף יא, אך יתכן דהרשב"ם פי' לא כן רק כפשוטו, ואדרבה הדבק במידותיו, הוראת שעה מהיכ"ת?
הוראת שעה תרתי משמע, בשביל שעה אחת שנתעכבה
...
 
 

HaimL

משתמש ותיק
ובכן אמר:
HaimL אמר:
הוא אינו אומר דהא דצרעת באה על הוצאת שם רע הוא דרש, שהרי כן מפורש בכתוב - וכדכתבת.

הוא אומר שדבר זה [שכתוב להדיא במקרא] - מקיים את הדרש ד'מצורע' - מוציא רע.
א"כ, מדוע צריך ללמוד מהזכירה, תיפוק ליה מן המעשה עצמו. וא"ת, דאין ללמוד מן המעשה, דהתם היה לשה"ר על משה רבנו, א"כ אין ללמוד גם מן הזכירה עצמה, אלא שהמדבר לשה"ר על נביא (דמקרי כמוני), לוקה בצרעת.
 
 

פינחס רוזנצוויג

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
ובכן אמר:
HaimL אמר:
הוא אינו אומר דהא דצרעת באה על הוצאת שם רע הוא דרש, שהרי כן מפורש בכתוב - וכדכתבת.

הוא אומר שדבר זה [שכתוב להדיא במקרא] - מקיים את הדרש ד'מצורע' - מוציא רע.
א"כ, מדוע צריך ללמוד מהזכירה, תיפוק ליה מן המעשה עצמו. וא"ת, דאין ללמוד מן המעשה, דהתם היה לשה"ר על משה רבנו, א"כ אין ללמוד גם מן הזכירה עצמה, אלא שהמדבר לשה"ר על נביא (דמקרי כמוני), לוקה בצרעת.
מן הסתם דקדוק רבינו מהסמיכות לפסוק 'השמר בנגע הצרעת'
ובלא זה היה אפשר להבין שחטא מרים היה באי אמונה בנבואת משה.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
ובכן אמר:
HaimL אמר:
הוא אינו אומר דהא דצרעת באה על הוצאת שם רע הוא דרש, שהרי כן מפורש בכתוב - וכדכתבת.

הוא אומר שדבר זה [שכתוב להדיא במקרא] - מקיים את הדרש ד'מצורע' - מוציא רע.
א"כ, מדוע צריך ללמוד מהזכירה, תיפוק ליה מן המעשה עצמו. וא"ת, דאין ללמוד מן המעשה, דהתם היה לשה"ר על משה רבנו, א"כ אין ללמוד גם מן הזכירה עצמה, אלא שהמדבר לשה"ר על נביא (דמקרי כמוני), לוקה בצרעת.
אין ללמוד מן המעשה, לפי שאולי אין על לשה"ר עונש ספציפי, אלא פעם כך ופעם כך.
ובא משה רבינו לומר שהעונש הוא קוהרנטי.

וגוף קושייתך, שמא כן הוא רק במדברי לשה"ר על נביא, הערה טובה היא, ואין לי בה תשובה.
והרי הכתוב אומר להדיא 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'.
וגם אחר ה'זכור את אשר עשה ה"א למרים', לא אדע איך נאמר בה להדיא דיש להשמר מלשה"ר על סתם איש ישראל.

ואולי לזה מועיל הדרש, מצורע - מוציא רע. שמשמע שהוא על עצם ההוצאת רע, ולא דווקא על נביא.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
היחיד שמצאתי מפרש לפשווטו של מקרא ממש הוא הרשב"ם: בדרך בצאתכם ממצרים - שאע"פ שהיו טרודים ללכת, העם לא נסע עד האסף מרים וכל שכן שאר בני אדם, עכ"ל. כלומר הזהיר הכתוב שלא להותיר אדם לבד בדרכו.
זוהי טעות בהבנת דברי הרשב"ם, ואם כנים דבריך, כיצד כתב "וכל שכן שאר בני אדם", שיותר יש להמתין למרים שהיתה נביאה ואחות משה משאר בני אדם...
ודבריו קרובים יותר למה שנכתב בהודעה דלהלן...
ובכן אמר:
ולדעתי, כוונת רשב"ם שהכתוב בא להראות איך ישראל במדבר נשמרו מאד בנגע הצרעת, לשלח טמאים מחוץ למחנה, אף שעבור זה הוכרחו להתעכב.
והוא המשך לאזהרת הכתוב 'לשמור מאד ולעשות', לבלי להקל בדבר.
והוא כמו המשך חכמה:
השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו וכו'. שלא תתלוש סימני טומאה ותקצץ הבהרת, רש"י. ראה מה שעשה ה' למרים בדרך, שהמתין ז' ימים על הסגר מרים, הקדוש ברוך הוא והעם [וכמאמרם ז"ל על "ואחר נסעו העם"] הלא היה לו לקוץ או לרפאותה! מזה בוא והבן גודל העון אשר יש בקציצת הנגעים. 
וכפי שמבואר מדבריו של הרשב"ם בפסוק הקודם...
רשב"ם פרשת כי תצא
(ח) השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות - שאפילו הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגירוהו וישלחוהו ובדד ישב: ככל אשר יורו אתכם [וגו'] - שהרי תזכור את אשר [עשה] י"י אלהיך למרים שאע"פ שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו לה כבוד אלא תסגר שבעת ימים: (ט) בדרך בצאתכם ממצרים - שאע"פ שהיו טרודים ללכת, העם לא נסע עד האסף מרים וכל שכן שאר בני אדם
הרי שפירש כמה יש לך להזהר בדיני הצרעת שאפילו מלך ו/או נביא לא יכבדוהו אלא ינהגו בו כל דיני מצורע, שהרי אפילו למרים שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו כבוד, והוסיף לבאר מה שנכתב בפסוק "בדרך בצאתכם ממצרים" שאפילו שהיו טרודים ללכת, אפ"ה לא הקילו בדיני המצורע אלא המתינו עד שיעברו שבעה ימים, וכל שכן שאר בני אדם שיש להם להזהר מאוד בנגע הצרעת.
 
חלק עליון תַחתִית