האם שווי נקכע לפי מה שמשלמים בשוק, או ששייך שווי אמיתי

HaimL

משתמש ותיק
אורח 2 אמר:
HaimL אמר:
מובן מדבריך שהמ"ד בתר מעיקרא ובתר תבר מנא 
...
מיהו בפרט מסוים נ"ל שלא כדבריך, שלא בזאת נח'
אתה תתפלא, אבל אני דווקא חושב שטעם המחלוקת הוא באופן כללי מה שכתבת, היינו מחלוקת בגדר מזיק, ולא בגדר שווי החפץ.
 
 
הצעיר שבחבורה אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
לדבריך, יתחייב הראשון מרגע שזרקו,
וכן פסק בשלחן ערוך (שפו ד) ועיי"ש בקצוה"ח.
להביא את השיטה שלא בה אנו עוסקים, כראיה לדבריך... בהצלחה.
אכמ"ל אי פליגי אקמא או אבתרא ורמזתיו בעיי"ש.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
וכן פסק בשלחן ערוך (שפו ד) ועיי"ש בקצוה"ח.
להביא את השיטה שלא בה אנו עוסקים, כראיה לדבריך... בהצלחה.
אכמ"ל אי פליגי אקמא או אבתרא ורמזתיו בעיי"ש.
בין אי פליגי אקמא, ובין אי פליגי אבתרא, לא זוהי השיטה שבה אנו עסוקים לבארה במשנתו של הגרש"ש.
 
 
הצעיר שבחבורה אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
להביא את השיטה שלא בה אנו עוסקים, כראיה לדבריך... בהצלחה.
אכמ"ל אי פליגי אקמא או אבתרא ורמזתיו בעיי"ש.
בין אי פליגי אקמא, ובין אי פליגי אבתרא, לא זוהי השיטה שבה אנו עסוקים לבארה במשנתו של הגרש"ש.
טעיתי, עימי תלון משוגתי, הצדק איתך (כמו תמיד...).
 
 

אורח 2

משתמש רגיל
אבוקה כנגדו אמר:
הרב @אורח 2  לא הבנתי מה זה 'סיבות חיצוניות'? ומאי נ"מ? אחרי הכל אין לזה שיווי בשוק ומאי נ"מ הסיבות, אם תוכל לחזור ולפרש דבריך בטו"ט, [עי' בל' הגרשש"ק דלחפץ יש כמה שימושים ואחד מהם הוא שעומדד למכירה יעו"ש שלא מובן כלל]
הכלי אינו שווה מפני שאנשים משלמים עליו. הכלי שווה מפני שיש בו שימוש, והשימוש הזה חשוב בעיני אנשים. מה ששמים לפי כמה אנשים מוכנים לשלם עליו רק נותן לנו את האפשרות ליצור בכל חפצי הממון סולם מי חשוב ויקר ממי, אבל מ"מ הוא לא סיבת השוויות. השוויות האמיתית נקבעת לפי המבחן הבא: האם הכלי ראוי לשימוש וכמה השימוש הזה נחשב ביחס לחפצי ממון אחרים.
לפעמים אנשים לא מוכנים לשלם אבל לא מחמת שהם אינם מעריכים את תועלתו האמיתית של החפץ אלא בגלל שהם לוקחים בחשבון דברים נוספים, כגון: סיכונים שעלולים להגיע להם או לחפץ וכיוצ"ב, בזה נצטרך להגדיר האם משום כך פחתה תועלתו של החפץ גופו או שמא תועלת החפץ עודנה כבתחילה ורק האדם הוא זה שמסיבותיו אינו מוכן לשלם. מודה ומתוודה שאין לי אבחנה חותכת מתי אמרינן כך ומתי אמרינן כך. כתבתי אמנם שדעת בנ"א קובעת גם לגבי השאלה הזו, אך אינני משוכנע בכך כלל ועיקר. עי' בחידושי ר' נחום פורצוביץ ז"ל [בביאור הראשון] אולי תרווה נחת יותר.
[מש"כ שם הגרש"ש שישנו שימוש להעמיד למכירה אינו נוגע להבנת עיקר העניין, ולכן לא הארכתי בזה]. 
     
 
 

חפר

משתמש ותיק
אורח 2 אמר:
אבוקה כנגדו אמר:
הרב @אורח 2  לא הבנתי מה זה 'סיבות חיצוניות'? ומאי נ"מ? אחרי הכל אין לזה שיווי בשוק ומאי נ"מ הסיבות, אם תוכל לחזור ולפרש דבריך בטו"ט, [עי' בל' הגרשש"ק דלחפץ יש כמה שימושים ואחד מהם הוא שעומדד למכירה יעו"ש שלא מובן כלל]
הכלי אינו שווה מפני שאנשים משלמים עליו. הכלי שווה מפני שיש בו שימוש, והשימוש הזה חשוב בעיני אנשים. מה ששמים לפי כמה אנשים מוכנים לשלם עליו רק נותן לנו את האפשרות ליצור בכל חפצי הממון סולם מי חשוב ויקר ממי, אבל מ"מ הוא לא סיבת השוויות. השוויות האמיתית נקבעת לפי המבחן הבא: האם הכלי ראוי לשימוש וכמה השימוש הזה נחשב ביחס לחפצי ממון אחרים.
לפעמים אנשים לא מוכנים לשלם אבל לא מחמת שהם אינם מעריכים את תועלתו האמיתית של החפץ אלא בגלל שהם לוקחים בחשבון דברים נוספים, כגון: סיכונים שעלולים להגיע להם או לחפץ וכיוצ"ב, בזה נצטרך להגדיר האם משום כך פחתה תועלתו של החפץ גופו או שמא תועלת החפץ עודנה כבתחילה ורק האדם הוא זה שמסיבותיו אינו מוכן לשלם. מודה ומתוודה שאין לי אבחנה חותכת מתי אמרינן כך ומתי אמרינן כך. כתבתי אמנם שדעת בנ"א קובעת גם לגבי השאלה הזו, אך אינני משוכנע בכך כלל ועיקר. עי' בחידושי ר' נחום פורצוביץ ז"ל [בביאור הראשון] אולי תרווה נחת יותר.
[מש"כ שם הגרש"ש שישנו שימוש להעמיד למכירה אינו נוגע להבנת עיקר העניין, ולכן לא הארכתי בזה]. 
     
כלי שנמצא במצב שהוא עף מהגג אין בו שימוש
 
 

אורח 2

משתמש רגיל
התירוץ הרווח [שגם הגרש"ש במכתב מדבר עליו] ששווה לבעלים לגבי לגבות מן הזורק
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
אורח 2 אמר:
הכלי אינו שווה
תודה על הנסיון להבהיר הדברים כפי מה שאפשר, מ"מ לע"ד הדברים עדיין מוקשים [ויש מהלך להחזו"א דלהבעלים הוא שוה לתבוע את הנזק וזזה מובן הרבה יותר]
 

אורח 2

משתמש רגיל
חפר אמר:
אורח 2 אמר:
אבוקה כנגדו אמר:
הרב @אורח 2  לא הבנתי מה זה 'סיבות חיצוניות'? ומאי נ"מ? אחרי הכל אין לזה שיווי בשוק ומאי נ"מ הסיבות, אם תוכל לחזור ולפרש דבריך בטו"ט, [עי' בל' הגרשש"ק דלחפץ יש כמה שימושים ואחד מהם הוא שעומדד למכירה יעו"ש שלא מובן כלל]
הכלי אינו שווה מפני שאנשים משלמים עליו. הכלי שווה מפני שיש בו שימוש, והשימוש הזה חשוב בעיני אנשים. מה ששמים לפי כמה אנשים מוכנים לשלם עליו רק נותן לנו את האפשרות ליצור בכל חפצי הממון סולם מי חשוב ויקר ממי, אבל מ"מ הוא לא סיבת השוויות. השוויות האמיתית נקבעת לפי המבחן הבא: האם הכלי ראוי לשימוש וכמה השימוש הזה נחשב ביחס לחפצי ממון אחרים.
לפעמים אנשים לא מוכנים לשלם אבל לא מחמת שהם אינם מעריכים את תועלתו האמיתית של החפץ אלא בגלל שהם לוקחים בחשבון דברים נוספים, כגון: סיכונים שעלולים להגיע להם או לחפץ וכיוצ"ב, בזה נצטרך להגדיר האם משום כך פחתה תועלתו של החפץ גופו או שמא תועלת החפץ עודנה כבתחילה ורק האדם הוא זה שמסיבותיו אינו מוכן לשלם. מודה ומתוודה שאין לי אבחנה חותכת מתי אמרינן כך ומתי אמרינן כך. כתבתי אמנם שדעת בנ"א קובעת גם לגבי השאלה הזו, אך אינני משוכנע בכך כלל ועיקר. עי' בחידושי ר' נחום פורצוביץ ז"ל [בביאור הראשון] אולי תרווה נחת יותר.
[מש"כ שם הגרש"ש שישנו שימוש להעמיד למכירה אינו נוגע להבנת עיקר העניין, ולכן לא הארכתי בזה]. 
     
כלי שנמצא במצב שהוא עף מהגג אין בו שימוש


העדר יכולת השימוש מחמת שהוא באויר צפויה להסתיים ואינה מהווה סיבה להחשיב את החפץ כ'אין בו שימוש', והנזק שיגיע מיד אח"כ הוא התחדשות.
 
 

אורח 2

משתמש רגיל
חפר אמר:
אורח 2 אמר:
התירוץ הרווח [שגם הגרש"ש במכתב מדבר עליו] ששווה לבעלים לגבי לגבות מן הזורק

זה דבר הגורם לממון שתלוי במחלוקת

למה פרה לכפילא ועבד לקנס אינו גורם לממון. 
ממון שמגיע לי בגין בעלותי בחפץ אינו נחשב גורם לממון.
גורם לממון מיירי בממון שיש לי תועלת בו בשבילי שעל ידו אני נפטר מתשלומין. [כגון שומר שהפיקדון הוא גורם לממון שייפטר מחיובי השמירה].
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
אורח 2 אמר:
התירוץ הרווח [שגם הגרש"ש במכתב מדבר עליו] ששווה לבעלים לגבי לגבות מן הזורק
ראיתי שהקדמתני, אך נראה שיש כאן חילוק דהגרש"ק דן אם יש למכור כדי לגבות הנזק [אם יש מכירה כזאת] ולא ניח"ל בעצם זה שיש שויות להבעלים לגבות, [כעין הנתיבות קמח השוה רק לבעליו] והחזו"א ביאר להדיא כן
 

חפר

משתמש ותיק
אורח 2 אמר:
חפר אמר:
אורח 2 אמר:
הכלי אינו שווה מפני שאנשים משלמים עליו. הכלי שווה מפני שיש בו שימוש, והשימוש הזה חשוב בעיני אנשים. מה ששמים לפי כמה אנשים מוכנים לשלם עליו רק נותן לנו את האפשרות ליצור בכל חפצי הממון סולם מי חשוב ויקר ממי, אבל מ"מ הוא לא סיבת השוויות. השוויות האמיתית נקבעת לפי המבחן הבא: האם הכלי ראוי לשימוש וכמה השימוש הזה נחשב ביחס לחפצי ממון אחרים.
לפעמים אנשים לא מוכנים לשלם אבל לא מחמת שהם אינם מעריכים את תועלתו האמיתית של החפץ אלא בגלל שהם לוקחים בחשבון דברים נוספים, כגון: סיכונים שעלולים להגיע להם או לחפץ וכיוצ"ב, בזה נצטרך להגדיר האם משום כך פחתה תועלתו של החפץ גופו או שמא תועלת החפץ עודנה כבתחילה ורק האדם הוא זה שמסיבותיו אינו מוכן לשלם. מודה ומתוודה שאין לי אבחנה חותכת מתי אמרינן כך ומתי אמרינן כך. כתבתי אמנם שדעת בנ"א קובעת גם לגבי השאלה הזו, אך אינני משוכנע בכך כלל ועיקר. עי' בחידושי ר' נחום פורצוביץ ז"ל [בביאור הראשון] אולי תרווה נחת יותר.
[מש"כ שם הגרש"ש שישנו שימוש להעמיד למכירה אינו נוגע להבנת עיקר העניין, ולכן לא הארכתי בזה]. 
     
כלי שנמצא במצב שהוא עף מהגג אין בו שימוש


העדר יכולת השימוש מחמת שהוא באויר צפויה להסתיים ואינה מהווה סיבה להחשיב את החפץ כ'אין בו שימוש', והנזק שיגיע מיד אח"כ הוא התחדשות.
מצב האויר צפוי להסתיים, אבל מצב אין בו שימוש אין צפוי להסתיים, לכן הוא חפץ שאין בו שימוש ואין שום סברא ששווה משהו, אין בו שימוש ואין בו תשלום
 
 

חפר

משתמש ותיק
אורח 2 אמר:
חפר אמר:
אורח 2 אמר:
התירוץ הרווח [שגם הגרש"ש במכתב מדבר עליו] ששווה לבעלים לגבי לגבות מן הזורק

זה דבר הגורם לממון שתלוי במחלוקת

למה פרה לכפילא ועבד לקנס אינו גורם לממון. 
ממון שמגיע לי בגין בעלותי בחפץ אינו נחשב גורם לממון.
גורם לממון מיירי בממון שיש לי תועלת בו בשבילי שעל ידו אני נפטר מתשלומין. [כגון שומר שהפיקדון הוא גורם לממון שייפטר מחיובי השמירה].
פרה לכפילא זה פרה ששווה ממון, רק הוא שותף בפרה רק לעניין שתשלום הפרה תגיע לו
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
חפר אמר:
פרה לכפילא זה פרה ששווה ממון, רק הוא שותף בפרה רק לעניין שתשלום הפרה תגיע לו
אני זוכר סברא אחרת מריש פרק המפקיד [אולי מחת"ס?] דגביית נזקין אינו בעלות רק מי שהוא הבעלים ממילא מקבל תשלום הנזק, וא"כ ל"ש מכירה כזו דאינה בכלל ה'פירות' שיש לו בהחפץ
 

אורח 2

משתמש רגיל
חפר אמר:
אורח 2 אמר:
פרה לכפילא זה פרה ששווה ממון, רק הוא שותף בפרה רק לעניין שתשלום הפרה תגיע לו
שיטתך שאין בכח בעלות לעניין תשלומין לחוד להחזיר את השווי, רק למ"ד גורם לממון כממון. וזה צ"ב שאם יש כזה תשמיש למה לא יהיה סיבה להחזיר את השווי. וע' גיטין מ"ג א' גבי עבד שאינו שווה כלום דפריך הגמ' ואי ס"ד עבד שמכרו רבו לקנס מכור מי איכא עבדא דלא מיזדבין לקנסא.  
להבנתי עניין גורל"מ הוא עניין אחר שאינו נוגע לגדרי שווי אלא לגדרי בעלות הרי מה יש לשומר בפקדון שאינו שלו כלל - כלום!, רק מה הוא תובע נזק משום ש'על ידו' הוא ניצול מהפסד ממון.    
 
 

כותר

משתמש ותיק
דעתו יפה אמר:
השאלה הוא מדוע?
למה עלי לשלם כלי כיוצא בו, הרי שיברתי את הכלי הזה שאף אחד לא היה משלם עליו כשויו


היות ולפני נפילת הכלי היה לו שווי, הנפילה אינה מפחתת את שוויו כי היא לא משנה שום דבר בכלי עצמו, זה כעין היזק שאינו ניכר.
השווי האמיתי של הכלי נמדד לפי מה שהוא עצמו, ולא לפי המצב שהכלי נמצא בו.
 
 

אורח 2

משתמש רגיל
אבוקה כנגדו אמר:
אורח 2 אמר:
התירוץ הרווח [שגם הגרש"ש במכתב מדבר עליו] ששווה לבעלים לגבי לגבות מן הזורק
ראיתי שהקדמתני, אך נראה שיש כאן חילוק דהגרש"ק דן אם יש למכור כדי לגבות הנזק [אם יש מכירה כזאת] ולא ניח"ל בעצם זה שיש שויות להבעלים לגבות, [כעין הנתיבות קמח השוה רק לבעליו] והחזו"א ביאר להדיא כן
לא הבנתי. אם אין בו שווי איך נמכור את החפץ. בעקבות דבריך חיפשתי את מכתב הגרש"ש בחידושי הגרש"ש החדשים הנמצאים בביתי ולא מצאתי. אשמח לעזרה.
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
אורח 2 אמר:
לא הבנתי. אם אין בו שווי איך נמכור את החפץ. בעקבות דבריך חיפשתי את מכתב הגרש"ש בחידושי הגרש"ש החדשים הנמצאים בביתי ולא מצאתי. אשמח לעזרה.
חי' הגרשש"ק סי' כד. למכור את החפץ לענין נזקיו
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
פותח הנושא
אכתוב עוד דוגמא שנראה לי שקשורה למושא זה.
אחד הרג את סוסו של חבירו שהיה שוה 1000 זוז בשוק, וכשבדקו אותו לאחר מיתה התברר שהוא היה טריפה והוא בין כה היה מת לאחר שבוע שבועיים, האם וכמה צריך לשלם המזיק?
טען אחד מגדולי הפוסקים, שכיון שהתברר שאין הסוס שוה 1000 זוז, אלא שוה רק כמה שנותנים עבור שבועיים, [נניח 30 זוז], אינו צריך לשלם לו יותר מכך, ואף שטוען הניזק, הפסדתי לי 1000 זוז שהרי יכלתי למוכרו בשוק בסכום זה, אומר לו המזיק, אם היית מוכרו בסכום זה אתה גזלן בשוגג, שהרי לא זה המחיר באמת, כי אם היו יודעים את האמת לא היו משלמים כך, רק שלא ידעו. וא"כ המחיר נאמיתי אינו אלא 30 זוז, ואף שטוען הניזק, זהו המחיר שכל אחד קובע לאחר שיודע את הסיכונים וכו', ואולי אם לא היה אפשרות שהסוס טריפה היה שוה 1500 זוז, מ"מ פסק שאינו חייב כי אם 30 זוז כי זה הווי האמיתי.
ולכאו' חזרנו לנקודה זו שיש שווי אמיתי ששוה השימוש בחפץ, ואף שאנשים יתנו עבורו יותר.
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
באותו הענין
כתבו האחרונים דאחד שהזיק חפץ שאין משלמין עליו בשוק אבל לבעליו הוא שווה.
כגון השובר משקפיים (וכל חפץ אישי אחר)שבשוק משקפים של אדם אחר אינם שווים כלום. ובוודאי שלא נשום את הנזק לפי השווי בשוק אלא כמה ששווה לאותו האדם.
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
פותח הנושא
לעצמו נברא אמר:
כגון השובר משקפיים (וכל חפץ אישי אחר)שבשוק משקפים של אדם אחר אינם שווים כלום.
בזה יש את הנתיה"מ המפורסם בסי' קמח.
וחלקו עליו האחרונים. עי' ערך שי, קה"י מנחת שלמה.
וזה באמת קשור לנושא שלנו.
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
לעצמו נברא אמר:
באותו הענין
כתבו האחרונים דאחד שהזיק חפץ שאין משלמין עליו בשוק אבל לבעליו הוא שווה.
כגון השובר משקפיים (וכל חפץ אישי אחר)שבשוק משקפים של אדם אחר אינם שווים כלום. ובוודאי שלא נשום את הנזק לפי השווי בשוק אלא כמה ששווה לאותו האדם.
ועפ"ז נראה שברור שהשומא היא כלפי האדם ולא השוק אלא שהשוק בד"כ הוא המדד כלפי האדם ובחפץ שנפל מהגג גם לבעליו אין שווה כלום.
והיכן שהשוק אינו מדד באמת דנים כלפי האדם.
ובסברא כן הוא דאין כל סיבה למדוד את הנזק כלפי השוק אלא כמה נחסר האדם וזה כוונת הגרש"ש שסיבות חיצוניות לא יכולות להגדיר את חסרון הממון.
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
דעתו יפה אמר:
טען אחד מגדולי הפוסקים
זהו שיטת הנתיבות המחודשת סי' רז וחלקו עליו גדולי הפוסקים, אך מ"מ אינו דומה כ,כ לנידו"ד דהתם טענתו הוא שאינו שווי אמיתי
 

הערשל

משתמש ותיק
דעתו יפה אמר:
אכתוב עוד דוגמא שנראה לי שקשורה למושא זה.
אחד הרג את סוסו של חבירו שהיה שוה 1000 זוז בשוק, וכשבדקו אותו לאחר מיתה התברר שהוא היה טריפה והוא בין כה היה מת לאחר שבוע שבועיים, האם וכמה צריך לשלם המזיק?
טען אחד מגדולי הפוסקים, שכיון שהתברר שאין הסוס שוה 1000 זוז, אלא שוה רק כמה שנותנים עבור שבועיים, [נניח 30 זוז], אינו צריך לשלם לו יותר מכך, ואף שטוען הניזק, הפסדתי לי 1000 זוז שהרי יכלתי למוכרו בשוק בסכום זה, אומר לו המזיק, אם היית מוכרו בסכום זה אתה גזלן בשוגג, שהרי לא זה המחיר באמת, כי אם היו יודעים את האמת לא היו משלמים כך, רק שלא ידעו. וא"כ המחיר נאמיתי אינו אלא 30 זוז, ואף שטוען הניזק, זהו המחיר שכל אחד קובע לאחר שיודע את הסיכונים וכו', ואולי אם לא היה אפשרות שהסוס טריפה היה שוה 1500 זוז, מ"מ פסק שאינו חייב כי אם 30 זוז כי זה הווי האמיתי.
ולכאו' חזרנו לנקודה זו שיש שווי אמיתי ששוה השימוש בחפץ, ואף שאנשים יתנו עבורו יותר.

יש לעיין אם ניתן עפי"ז ליישב קושיית מהרי"ט אלגאזי בבכורות כח, דמבואר בגמ' שם על אינו מומחה שראה את הבכור ונשחט על פיו הרי"ז יקבר וישלם מביתו, וסכום התשלום הוא מחצה משווי הבהמה, ומפרש רש"י הטעם שאינו משלם הכל, כיון שזה ממון המוטל בספק, דמכיון שיש ספק אם היה נופל בו מום והיה ניתר לאכילה והפסיד את כולו, או דלמא שהיה נשאר בתומתו, וא"כ לא הפסידו כלום. ומק' ריט"א שגם אם היה נשאר תם כל ימיו אית ליה פסידא, מכיון שיכול היה למוכרו [כיון שללוקח שוה לשלם על צד הספק], ולכאו' דמיא למקרה זה, וצ"ע. 
 

אורח 2

משתמש רגיל
לעצמו נברא אמר:
לעצמו נברא אמר:
באותו הענין
כתבו האחרונים דאחד שהזיק חפץ שאין משלמין עליו בשוק אבל לבעליו הוא שווה.
כגון השובר משקפיים (וכל חפץ אישי אחר)שבשוק משקפים של אדם אחר אינם שווים כלום. ובוודאי שלא נשום את הנזק לפי השווי בשוק אלא כמה ששווה לאותו האדם.
ועפ"ז נראה שברור שהשומא היא כלפי האדם ולא השוק אלא שהשוק בד"כ הוא המדד כלפי האדם ובחפץ שנפל מהגג גם לבעליו אין שווה כלום.
והיכן שהשוק אינו מדד באמת דנים כלפי האדם.
ובסברא כן הוא דאין כל סיבה למדוד את הנזק כלפי השוק אלא כמה נחסר האדם וזה כוונת הגרש"ש שסיבות חיצוניות לא יכולות להגדיר את חסרון הממון.


נפ"מ ידועה נוספת. קלקל חלון בבית ואי שיימינן אגב כל הבית לא הוזל הבית כלל היכי שיימינן. בספר מאיר עיני ישראל מביאים שהח"ח פטר [והביא מזה דוגמא לדעת בעה"ב הפך דעת תורה], אבל החזו"א בב"ק סי' ו' מחייב. בזה א"א לפרש ששומא היא לגבי הניזק ולא לגבי השוק שהרי גם לגבי הניזק עלינו לשום אגב שדה. אלא החזו"א שם מבאר שתשלומי נזיקין יסודם בא' משני אופנים, אם החפץ עומד למכירה נישום לפי שוויו למכירה ותוכן התשלום הוא דמי החפץ שניזוק, ואם עומד לתיקון משלם דמי התיקון ותוכן התשלום הוא מה שמסבב עליו הוצאות. 
לפי"ז יש לדון בשובר משקפיים שבאמת מצד שומת המשקפיים אין להם שווי מפני ששווי תלוי בשוק ולא בבעלים, אבל חייב לשלם לבעלים מפני שסיבב לו הוצאות שנצרך לקנות אחר. אמנם כיון שהניזק מרוויח שהיו בידו משקפיים משומשות ועתה הוא מקבל חדשות רווח זה מקוזז מן התשלומים שמשלם לו המזיק.     
 

אורח 2

משתמש רגיל
הערשל אמר:
יש לעיין אם ניתן עפי"ז ליישב קושיית מהרי"ט אלגאזי בבכורות כח, דמבואר בגמ' שם על אינו מומחה שראה את הבכור ונשחט על פיו הרי"ז יקבר וישלם מביתו, וסכום התשלום הוא מחצה משווי הבהמה, ומפרש רש"י הטעם שאינו משלם הכל, כיון שזה ממון המוטל בספק, דמכיון שיש ספק אם היה נופל בו מום והיה ניתר לאכילה והפסיד את כולו, או דלמא שהיה נשאר בתומתו, וא"כ לא הפסידו כלום. ומק' ריט"א שגם אם היה נשאר תם כל ימיו אית ליה פסידא, מכיון שיכול היה למוכרו [כיון שללוקח שוה לשלם על צד הספק], ולכאו' דמיא למקרה זה, וצ"ע. 
אינו דומה. הנה"מ שכתב שנמצאת טריפה המכירה בטלה מדין מקח טעות מיירי שהיתה טרפה קודם המכירה. בבכור לעומת זאת מיירי שבשעת המכירה הוא וודאי תם והקונה מוכן לקנות על צד הספק שיוולד בו מום, אבל גם הוא יודע שייתכן שיישאר תם עד יום מותו, ואיזה טענת טעות יש לו.
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
לעצמו נברא אמר:
כגון השובר משקפיים (וכל חפץ אישי אחר)שבשוק משקפים של אדם אחר אינם שווים כלום. ובוודאי שלא נשום את הנזק לפי השווי בשוק אלא כמה ששווה לאותו האדם.
יש כאן מלא דוגמאות ואני חושב שאינם קשורים אחד לחבירו, כגון דוגמא זו דמשקפים, וכבר כתבתי באשכול אחר ואשנה מה ששמעתי מדיין מופלג אחד [בעמח"ס מש"ש] דבמשקפים וכן בכל פריטי לבוש זה טעות לומר שהוא שוה רק לבעליו, דבאמת יש שוק של משקפים, והא לפנינו יש חנויות גדולות של משקפים, רק השוק בנוי בצורה כזאת שכ"א צריך מספר שלו, וכן בכל לבושים כ"א צריך גודל שלו, אבל ודאי הוא דבר ששוה בשוק אע"ג דמשקף מיוחד זה א"א למוכרו אינו נחשב דבר השוה רק לבעליו, דכ"א יש לו את המשקפים שלו, והדבר ברור [עדיין יש כאן דוגמא של דבר ששוה אע"ג שאי אפשר למוכרו אבל אינו דומה לנידו"ד כמובן]
אורח 2 אמר:
מי הם גדולי הפוסקים שחלקו עליו, ולמה.
אמרי בינה משפט שלום ועוד אחרונים, טעמם פשוט משום דבפועל היה שוה להימכר ומאי איכפ"לש היה גזלן בשוגג זה אינו עסק שלו
 
חלק עליון תַחתִית