כל בחור שמתחתן צריך להיות אברך בכולל? התייעצות.

  • Thread starter mmh
  • תאריך התחלה

לבי במערב

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
את החיוב ההלכתי אנשים אומרים שיכולים לעשות לבד לתפוס כמה דק' או בשיעור בדרך וכדו'.
טוב שדייק מר בלשונו. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"ג ואילך, ובשו"ע אדה"ז סי' קנה.

 
חימקו אמר:
מצד החיוב יד"ח בק"ש שחרית וערבית, רמ"א יו"ד רמו א.
ח"ו! כך לשון הערוה"ש שם ה"ז:
וזהו שכתב רבינו הרמ"א בס"א, וז"ל: "ובשעת הדחק אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית – 'לֹֽא־יָמ֡וּשׁ(ו) . . מִפִּ֗יךָ' קרינן בי’", עכ"ל. כלומר, אם יארע מקרה רחוק, כגון שטרוד ביום הזה מאוד, כמו ביריד וכיו"ב – יצא יד"ח בק"ש, שבה נאמר "וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ".
 

לביא

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
לבי במערב אמר:
ישראל הכהן אמר:
אברך שיוצא חייב כולל אחד מסודר, למשל כולל ערב,  או חברותא קבועה.
כמובן, זהו החיוב ההלכתי בקביעות עתים לתורה (ולא רק כדי 'לשמור מפגעי הרחוב' וכיו"ב).

את החיוב ההלכתי אנשים אומרים שיכולים לעשות לבד לתפוס כמה דק' או בשיעור בדרך וכדו'.

אבל ברור שבכדי לקיימו בהידור חייבים מסגרת, ואין כונתי רק לפגעי הרחוב.
כבודו אומר זאת מצד ״ניצול הזמן״.

החיוב ההלכתי אפילו לאדם הפשוט ביותר הוא קביעת עתים בתורה כדאיתא בשבת לא.

וכן הלכה מפורשת בשו״ע סימן קנה: אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד. וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה.

וכמובן שלא הכוונה בדווקא אחרי שיצא מביה״כ אלא החיוב מוטל על האדם כל יום.
ואיתא במשנ״ב שהצביע על דברי השו״ע משבת לא הנ״ל.

והביא שם עוד בס״ק את החילוק הנ״ל שאמרתי וז״ל:

שלא יעבירנו — דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל [סנהדרין צ"ט] על הפסוק כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואחז"ל [ירושלמי סוף פ"ט דברכות] ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים [ר"ל שאינו לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר] הרי זה מפר ברית ויליף זה מן הכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך [ועי"ש בפירוש הפני משה] אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם. ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה וכדאמרינן [עירובין ס"ה] רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא. וכתבו האחרונים שלעולם קודם שיצא מביהמ"ד שחרית אפילו אם אירע לו אונס שלא יוכל ללמוד בקביעות ילמוד עכ"פ פסוק אחד או הלכה אחת:
 

איש קטן

משתמש ותיק
לגבי התנשאות של אברכים (?) לא יודע אם אכן מתנשאים, או שמא אחרים מרגישים או מדמיינים, או שמא בגלל שמדובר בבן תורה באים אליו יותר בטענות הכל יכול להיות

אבל לדעתי הסיבה שלא מתרגשים מרופא או אדם עשיר שמתנשא מאותו סיבה שאני לא יתרגש אם קוף יתנשא עלי

אבל שמדובר באברך (שוב לא מאשים חלילה את כלל בני התורה בהתנשאות להיפך אני רואה בהם צניעות וענווה)
אם מישהו חושב שההוא מתנשא עליו כנראה בלב הוא מרגיש שיש לו סיבה טובה ואמיתית לזה ולכן התגובה החריפה
 

חימקו

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ח"ו! כך לשון הערוה"ש שם ה"ז:
וזהו שכתב רבינו הרמ"א בס"א, וז"ל: "ובשעת הדחק אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית – 'לֹֽא־יָמ֡וּשׁ(ו) . . מִפִּ֗יךָ' קרינן בי’", עכ"ל. כלומר, אם יארע מקרה רחוק, כגון שטרוד ביום הזה מאוד, כמו ביריד וכיו"ב – יצא יד"ח בק"ש, שבה נאמר "וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ".
חזרה למעלה
לא הבנתי איך לשון 'ח"ו' נופל על עיקר הדין. עיין אור שמח הלכות ת"ת פ"א ה"ב שכותב בפשיטות כמו שכתבתי.
 

המרן הירושלמי

משתמש רגיל
מבקש אמת אמר:
ששמואל אמר:
בר נש אמר:
תגובה להתנשאות שיכולים אברכים להפגין כלפיהם.
שרופאים מתנשאים עליהם הם גם מפתחים כזאת תגובה?
וכשעורכי דין ? ושאר בעלי תפקידים חשובים ?
כמו שאתה מבין שהם יכולים להתנשאות ככה גם אברך מגיע לו להתנשאות, הוא בחיר הבריאה, הוא לומד תורה!!!!
אלא מאי, התורה דורשת מהאדם להיות עניו ולא להתנשאות, זה כל אחד והחשבון נפש שלו, כל אחד והעבודת המדות של בינו כלפי עצמו, אבל מה זה העסק שלו? מבחינתו הוא אמור לקבל בהבנה התנשאות של אברך כמו שהוא מקבל בהבנה התנשאות של רופא!
א. נראה לי שרובם המוחלט של בני האדם סולדים מהתנשאות של כל אחד, גם אם הוא רופא, ולא מקבלים זאת בהבנה כלל. זה שאדם מוכשר ומצליח לא נותן לו זכות להתנשא על אחרים.

ב. לא בדקתי את זה, אבל להשערתי אנשים יותר סולדים מהתנשאות על בסיס חברתי מאשר על בסיס אישי. אם מישהו מתנשא בגלל שהוא מרגיש מוצלח באופן אישי, זה פחות מקומם ופוגע מאשר מי שמתנשא בגלל שסבור שהחברה שלו היא החברה ה'נכונה'. הסיבה לזה היא משום שההתנשאות על בסיס אישי אינה מטילה דופי בשני, אלא מרוממת את המתנשא כאדם מיוחד ומוצלח יותר מהנורמה. מאידך, התנשאות על בסיס חברתי טומנת בחובה, על פי רוב, הנחה שמי שלא משתייך לחברה הזו הוא נחות. (אין זה מוכרח במהותו של ענין, ויכולה חברה להתנשא בתור מיוחדת יותר מהנורמה, מבלי להטיל דופי באחרים. אך בפועל התחושה הרווחת אינה כך).
בכך שונה ההתנשאות של הרופא מההתנשאות של האברך, כי הרופא אינו רואה את האדם הסטנדרטי כנחות אלא רק חושב את עצמו למיוחד ומוצלח יותר מהנורמה, משא"כ ההתנשאות של האברך היא על בסיס חברתי - לאמר: חברת האברכים היא החברה ה'נכונה' ואילו אתה בעל הבית הינך נחות בדרגתך. ההתנשאות הזו מקוממת ופוגעת יותר.
ובאמת ניתן לראות, שבדרך כלל האברכים שיש להם מה להתנשא באופן אישי, מחמת מיוחדותם ורוממותם מעל הנורמה, דווקא לא מתנשאים על הזולת, ואדרבה הינם ענוים ושפלי רוח כראוי לתלמידי חכמים. אלו שמתנשאים עושים זאת רק על בסיס חברתי, מבלי שיש לזה הצדקה אישית...
זה בדיוק הבעיה שהם לא מעריכים מספיק את החברה של בני תורה
 

המרן הירושלמי

משתמש רגיל
ולעצם השאלה ח"ו להגיד לאברך נזר הבריאה שלומד תורה לעזוב את הכולל בגלל שזה לא בשלימות
הכלל.. אם לא בדוחק גדול של פרנסה וכ"ו אין שום היתר ללכת לעבוד
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
המרן הירושלמי אמר:
ולעצם השאלה ח"ו להגיד לאברך נזר הבריאה שלומד תורה לעזוב את הכולל בגלל שזה לא בשלימות
הכלל.. אם לא בדוחק גדול של פרנסה וכ"ו אין שום היתר ללכת לעבוד
במחילה, אין זה נכון. החיוב של ת"ת אינו חיוב על כל אדם מישראל ללמוד 24 שעות ביממה ורק שיש לו פטור 'אונס' כשצריך לאכול ולישן, שמופרך לומר כן, אלא החיוב הוא כשיש לו זמן פנוי שלא יבטלנו סתם אלא ינצל את הזמן ללימוד התורה, וכדבארו האחרונים (קובץ שעורים ח"ב סי"ט; קהילות יעקב שבת סי' יא; אבן האזל מלכים ג,ה; אור שמח ת"ת א,ב; אגרות משה יו"ד ח"ד סי' לו). 

 
 

יהודה היהודי

משתמש רגיל
הבטלה היא אם כל חטאת 
ולכן אם הוא  יכול לשבת בכולל וללמוד את המסגרת הכי קלה, ברור שזה חובה כי זה השנים שהבית מקבל את צביונו, והבית יהיה בית של אברך [פחות או יותר]
אבל אם הוא ישתעמם בכולל ורק ישתה קפה ויקשיב קווי נייעס וכו' זה רק יביא אותו לשיעמום ואת התסכול הוא גם יביא לבית החדש שהוא עכשיו בונה, ומה בצע כי נהרוס לו את החיים בשביל מוסכמות חברתית? במקרה כזה על האבא לחפש לו מקום עבודה שמור ולכוון אותו לשיעור/חברותא של שעה ביום ויקים בית יהודי למופת וירווה את הוריו נחת יהודי ואם יוכל להתפרנס בכבוד יזכה גם לתמוך ולהוקיר רבנן, ויהוון לו בנין וחתנין רבנן אכי"ר
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
חימקו אמר:
עיין אור שמח הלכות ת"ת פ"א ה"ב שכותב בפשיטות כמו שכתבתי.
ודעתו יחידאה היא.
אינו דעת יחידאה, ראה בהודעתי הקודמת שהרבה אחרונים כתבו כן, ודבריו פשוטים ומוכרחים. אלא שבאמת אין דבריו סותרים את דבריך כלל, משום שהוא לא אומר שאין חיוב כלל יותר מק"ש שחרית וערבית, אלא יסוד דבריו שרק החיוב של שחרית וערבית הוא חיוב קבוע ואחיד לכל כלל ישראל, ואילו החיוב ללמוד יותר מזה הוא משתנה מאדם לאדם לפי ענינו ומצבו.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אכן, כעת עיינתי שם, ואינו כותב אלא ששיעור זמן חיוב הלימוד הוא בכל חד וחד לפום שיעורא דילי'; מש"כ לעיל הי' על שטענו בשמו, כביכול 'עיקר הדין' אינו אלא ק"ש בשחר ובערב - ופשוט שאינו כן (אלא רק בשעה"ד ניתן 'להסתפק' בכך), ותול"מ.
 

חימקו

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אכן, כעת עיינתי שם, ואינו כותב אלא ששיעור זמן חיוב הלימוד הוא בכל חד וחד לפום שיעורא דילי
עיין שוב. אין חיוב ללמוד כל אחד לפום חורפיה דיליה, יש חיוב לקבוע עיתים לתורה יום ולילה, ובזה יוצאים יד"ח בק"ש שחרית וערבית, ושאר הלימוד הוא לא חובה, אלא מעלה, כל אחד לפום חורפיה דיליה.

ציטוט מסכם משם: 'לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת, ק"ש שחרית, ק"ש ערבית, קיים והגית בו יומם ולילה, כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית וערבית כבר קיים המצוה, אולם יתר מזה הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו וכו.'
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לכאו', עיקרי יותר הוא הלשון שבהמשך דבריו:
ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין למודה, וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותי' כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת ודבר השווה לכולם וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם כו' יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת כו' אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן שבזה אינו שוה רק כל אחד לפי מה שהוא אדם
ולא בא אלא לומר שבשעת הדחק הרשוהו 'להסתפק' בשיעור המינימלי, ועי"ז בטל החשש דנתינת תורת כאו"א בידו.
 

חימקו

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ואילו החיוב ללמוד יותר מזה הוא משתנה מאדם לאדם לפי ענינו ומצבו.
זה לא חיוב אלא מעלה. כל הרעיון של דבריו שא"א לחייב כל אחד לפום חורפיה, אלא יש ציוי אחד לכולם, ומשם והלאה זה יתרון ולא חובה.
 

חימקו

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
לכאו', עיקרי יותר הוא הלשון שבהמשך דבריו:
ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין למודה, וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותי' כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת ודבר השווה לכולם וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם כו' יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת כו' אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן שבזה אינו שוה רק כל אחד לפי מה שהוא אדם
ולא בא אלא לומר שבשעת הדחק הרשוהו 'להסתפק' בשיעור המינימלי, ועי"ז בטל החשש דנתינת תורת כאו"א בידו.

טוב כנראה נשאר חלוקים. הדברים כתובים, וא"א לשכנע אם רוצים להבין אחרת.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
mmh אמר:
היום התייעץ אתי חבר על שאלה כבדת משקל.

אניח אותה לפניכם ואשמח לדעתכם.

בנו מתחתן בשבועות / חודשים הקרובים, למד בישיבה בינונית-נמוכה, וחלש בכשרונו,
האבא התבטא שאינו יודע האם בנו מסוגל ללמוד דף שלם עם כל התוס' בהבנה ברורה.
הוא יכול לדבר בלימוד ולקשקש סברות (לשון האב) אבל הוא לא מבין את הגפ"ת ביסודיות.

הוא בספק האם לכוון את בנו לאחר החתונה ללמוד בכולל?
אני בטוח שהרבה יענו לך תשובות לכאן ולכאן.
אבל אני רוצה להתמקד במשהו אחר.
מדובר בבן גדול. עוד מעט מתחתן. מי ביקש מהאבא להתערב לו בחיים מה לעשות אחרי החתונה?!
 
 

לביא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
לבי במערב אמר:
ח"ו! כך לשון הערוה"ש שם ה"ז:
וזהו שכתב רבינו הרמ"א בס"א, וז"ל: "ובשעת הדחק אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית – 'לֹֽא־יָמ֡וּשׁ(ו) . . מִפִּ֗יךָ' קרינן בי’", עכ"ל. כלומר, אם יארע מקרה רחוק, כגון שטרוד ביום הזה מאוד, כמו ביריד וכיו"ב – יצא יד"ח בק"ש, שבה נאמר "וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ".
חזרה למעלה
לא הבנתי איך לשון 'ח"ו' נופל על עיקר הדין. עיין אור שמח הלכות ת"ת פ"א ה"ב שכותב בפשיטות כמו שכתבתי.


עיין בנדרים ח ע״א בפרש״י התם דמפרש דיוצא י״ח לימוד תורה בק״ש שחרית וערבית, והקשה עליו הר״ן במנחות ודחאו וכתב לשיטתיה דאה״נ מקיים אדם בק״ש י״ח הפסוק והגית בו יומם ולילה אך מדין ״ושננתם״ חייב לעסוק בתורה כל היום. והריטב״א יישב רש״י בזה״ל הא דאמרינן דאיבעי פטר נפשיה בק”ש שחרית וערבית ונפיק מחובת והגית בו יומם ולילה היינו בדלא אפשר ליה טפי שצריך להשתדל קצת היום בפרנסתו הא לאו הכי מיפטר… עכ״ל וכן מוכח מעט מלשון רש״י במנחות צט ע״א וברבינו גרשום שם שבדיעבד הוא.
ואף בדעת הרמב״ם (פ״א ה״ח) יש מספר דעות, אך באמת לא מבעיא לשיטת השולחן גבוה שס״ל שאין חילוק אלא באנשים מסויימים עיין בדבריו וכן במעשה רוקח שצריך ללמוד יומם ולילה ולא להפסיק אלא לצרכים חיוניים, אלא אפילו ללחם משנה שס״ל בדעת הרמב״ם שמספיק קביעת עתים כתב וז״ל מ"מ משמע ליה קולא גדולה והלך להחמיר דהא ר' יוחנן בעצמו אמר ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ עכ״ל, וא״כ לפי השולחן גבוה יש לפרש את הרמב״ם כמו רש״י דלעיל, ולפי המעשה רוקח והשולחן גבוה יש לפרש שס״ל כהר״ן שחיוב תלמוד תורה הוא תמידי.
והרדב״ז בשו״ת הביא שהרבה לא ס״ל כהר״ן ומביא את הרא״ם, רבינו יונה והרשב״א שמותר לבטל ת״ת לצורך פרנסה, וא״כ חברים נוספים הם לשיטת רש״י כתירוץ הריטב״א הנ״ל, אך ההגה״מ בשם הסמ״ג כותב ובשעות דחוקות סומך על הא דאמר ר׳ יוחנן.

נסכם בקצרה את השיטות:
בשיטת רש״י עומדים - הריטב״א, רבנו גרשום, הרמב״ם לדעת הלחם משנה, הרא״ם, רבינו יונה, הרשב״א.
בשיטת הר״ן עומדים - הרמב״ם לשיטת המעשה רוקח והשולחן גבוה, וההגה״מ בשם הסמ״ג.

והשתא נבוא לדברי השו״ע, דכתב ביו״ד בסימן רמו ס״א: חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ובשעת הדחק אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית לא ימוש קרינן ביהמבואר דס״ל כשיטת רש״י וככל רוב הראשונים. אך הנה כתב הב״י באו״ח סימן מז ז״ל ולי נראה, דאפילו אם היו מברכים לאחר המצוות לא קשיא, דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה, ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה, לא שייך לברך לאחריה עכ״ל ולכאורה הוי סתירה מדבריו ביו״ד רמו. בשו״ת נחלת הלוי מיישבו וז״ל היינו דיש חיוב בכל רגע אך העסוק בפרנסתו וצורך מחייתו מותר לעסוק בפרנסתו… אך בכל רגע פנוי עליו לשוב ללימודו, ויותר מכך, יש חיוב נוסף לקבוע זמן ללימודו ביום ובלילה וזוהי כוונת השו”ע ביו”ד עכ״ל.

והגר״א בפירושו למסכת פאה אף שכותב שהחיוב להגות בתורתו יומם ולילה כותב: אך אם צריך לעסוק במצוה או בדרך ארץ שהוא ג”כ מצוה אזי הוא פוטר את עצמו בתיבה אחת… רק כשאי אפשר לקיים ע”י אחר אזי רשאי לבטל… או כשצריך לאכול שהוא ג”כ מצוה עכ״ל


ועכ״פ נראה שהרמ״א אוחז כמו רוב הראשונים הנ״ל בשיטת רש״י.
ומ״ש האור שמח לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת”ת, ק”ש בשחרית, ק”ש בערבית קיים והגית בה יומם ולילה עכ״ל באמת שלא ברורים לפי כל אחד משיטות הראשונים הנ״ל, דלא מבעיא לר״ן וסיעתו אלא אף לרש״י וסיעתו הוא בדיעבד.

והכל נכתב בדיוק נמרץ וייתכן שיש פה מעט דברים לשפשף ולחדד בשיטות השונות, אך העיקר הוא שאין בכל הראשונים הנ״ל אחד שיכתוב שדינא דר׳ יוחנן הוא לכתחילה ודו״ק.
 

צאנזע חסיד

משתמש רגיל
לבי במערב אמר:
לפענ"ד: ילמד תקופה קצרה (שנה-שנתיים) בכולל הלכה.
הוראת כ"ק רבינו שליט"א אכן שילמד שנתיים לכה"פ בכולל כדי שזה ייתן לו חוסן נפשי רוחני כשיתחיל לצאת לעבוד.

ופה יש חידוש עצום, שדעת תורתו הוא שילמד דייקא רוב היום גמרא ובשאר ילמד ההלכות הנצרכות לדעת לכל יהודי,

כדי שברבות הימים יוכל ללמוד עם ילדיו שבת"ת גמרא... ולא ייצא בוש ונכלם שהוא ילמד עם בנו בשוטנשטיין ובנו בגמרא רגילה...

(מחמת הדוגמא אישית).

נקודה למחשבה.
 

חימקו

משתמש ותיק
לביא אמר:
ומ״ש האור שמח לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת”ת, ק”ש בשחרית, ק”ש בערבית קיים והגית בה יומם ולילה עכ״ל באמת שלא ברורים לפי כל אחד משיטות הראשונים הנ״ל, דלא מבעיא לר״ן וסיעתו אלא אף לרש״י וסיעתו הוא בדיעבד.
שכחת לכתוב את הרא"ש בנדרים (על הדף) וז"ל : 'היינו דרב גידל וכו - דלא הוי חובה אלא רשות והויא הטבה דומיא דהרעה'
 

מ. לב-טוב

משתמש רשום
mmh אמר:
היום התייעץ אתי חבר על שאלה כבדת משקל.

אניח אותה לפניכם ואשמח לדעתכם.

בנו מתחתן בשבועות / חודשים הקרובים, למד בישיבה בינונית-נמוכה, וחלש בכשרונו,
האבא התבטא שאינו יודע האם בנו מסוגל ללמוד דף שלם עם כל התוס' בהבנה ברורה.
הוא יכול לדבר בלימוד ולקשקש סברות (לשון האב) אבל הוא לא מבין את הגפ"ת ביסודיות.

הוא בספק האם לכוון את בנו לאחר החתונה ללמוד בכולל?
שיתחיל ללמוד הלכה ויבחן ברבנות, כך יצא עם ידע הלכתי, ויוכל להשתלב אח"כ במערכת הרבנות. בנוסף ליתרון העצום שיהיה לו בתור 'רב בביתו'. 

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
mmh אמר:
היום התייעץ אתי חבר על שאלה כבדת משקל.

אניח אותה לפניכם ואשמח לדעתכם.

בנו מתחתן בשבועות / חודשים הקרובים, למד בישיבה בינונית-נמוכה, וחלש בכשרונו,
האבא התבטא שאינו יודע האם בנו מסוגל ללמוד דף שלם עם כל התוס' בהבנה ברורה.
הוא יכול לדבר בלימוד ולקשקש סברות (לשון האב) אבל הוא לא מבין את הגפ"ת ביסודיות.

הוא בספק האם לכוון את בנו לאחר החתונה ללמוד בכולל?
אני בטוח שהרבה יענו לך תשובות לכאן ולכאן.
אבל אני רוצה להתמקד במשהו אחר.
מדובר בבן גדול. עוד מעט מתחתן. מי ביקש מהאבא להתערב לו בחיים מה לעשות אחרי החתונה?!

לכאורה השאלה היתה האם לעודד אותו לכאן או לכאן. לאבא יש השפעה רבה על בנו, ואם עושה זאת במידה סבירה ומתאימה אין בעיה של התערבות.
 

E. W

משתמש ותיק
המרן הירושלמי אמר:
ולעצם השאלה ח"ו להגיד לאברך נזר הבריאה שלומד תורה לעזוב את הכולל בגלל שזה לא בשלימות
הכלל.. אם לא בדוחק גדול של פרנסה וכ"ו אין שום היתר ללכת לעבוד
גוזמא בעלמא נקט... דבר מופרך לחלוטין... וגם לשיטתך מסתמא גם בדוחק לא גדול יש התר, הלא כן? 
 
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לכאורה השאלה היתה האם לעודד אותו לכאן או לכאן. לאבא יש השפעה רבה על בנו, ואם עושה זאת במידה סבירה ומתאימה אין בעיה של התערבות.
כבוד מבקש אמת, תמוה לי מאד, אע״פ שלאבא מאד דואג לבנו, וכי לבן אין דעה?
באותה מידה אם הייתי מתחשב בדעת אבי לא הייתי זוכה לשבת באהלה של תורה, ובאמת ידוע דבעניין לימוד תורה אין חיוב על הבן להקשיב לאביו ויכול ללמוד אפילו במקום שרחוק מבית הוריו אם חפץ ללמוד שם, ולמה לבן לשמוע לאביו?
 

לביא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
שכחת לכתוב את הרא"ש בנדרים (על הדף) וז"ל : 'היינו דרב גידל וכו - דלא הוי חובה אלא רשות והויא הטבה דומיא דהרעה'
כשלמדתי תשובות בעניין זכורני כי יש מעט להתווכח בדעת הרא״ש.
וכבר כתבתי שכתבתי דבריי בדיוק נמרץ ולא נחתתי עכשיו להסביר דברים בתוך הפוסקים שהבאתי, דהנה ביאור נחלת הלוי מסתדר כפתור ופרח עם הר״ן שכתב דיש תרי חיובי - והגית בו יומם ולילה, והיינו קביעות עתים, ושננתם, היינו ללמוד כל היום.
וכן גם יש דעת המשנ״ב בסימן קנה בזה, אך באמתי שרציתי להמנע ממחלוקות אחרונים ועיקר כוונתי היה לבאר שאין שום ראשון שסובר שלכתחילה מותר לקרוא ק״ש ויוצא בזה י״ח לימוד תורה ויעשה כן כל חייו, דוודאי עושה ביטול תורה גמור בכך ואף רש״י מבאר בדבר רבא שמצווה לומר לעמי הארץ וכו׳ הוא כדי שילמד תורה מתוך כך ולא יתבטל, ולפי שהתנה זה בזה יש להוכיח שלא יוצא ידי חובה אם עושה כן לכתחילה ומורה לעצמו היתר. ובאמת שקיצרתי במה שכתבתי ויש להאריך במה שכתבתי מאד ובמיוחד בדעת הרמב״ם שכתבתי בקיצור נמרץ מהזיכרון.
ובאמת שמחמת זה לא כתבתי מקורות, אך כל מי שיעיין בתשובות כעין אלו ימצא אותם.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
לכאורה השאלה היתה האם לעודד אותו לכאן או לכאן. לאבא יש השפעה רבה על בנו, ואם עושה זאת במידה סבירה ומתאימה אין בעיה של התערבות.
כבוד מבקש אמת, תמוה לי מאד, אע״פ שלאבא מאד דואג לבנו, וכי לבן אין דעה?
באותה מידה אם הייתי מתחשב בדעת אבי לא הייתי זוכה לשבת באהלה של תורה, ובאמת ידוע דבעניין לימוד תורה אין חיוב על הבן להקשיב לאביו ויכול ללמוד אפילו במקום שרחוק מבית הוריו אם חפץ ללמוד שם, ולמה לבן לשמוע לאביו?
ברור שאין חיוב, וברור שבסופו של דבר הבן הוא שמחליט, ובכל זאת יש לאב השפעה על בנו. גם סתם אדם יכול להתלבט בשאלה זו מה טוב עבור חבירו, ורוצה להשפיע עליו (בדרך חברות כמקובל, בלי להתערב לו בחיים) לעשות מה שטוב עבורו, וכ"ש אב לבנו.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
E. W אמר:
המרן הירושלמי אמר:
ולעצם השאלה ח"ו להגיד לאברך נזר הבריאה שלומד תורה לעזוב את הכולל בגלל שזה לא בשלימות
הכלל.. אם לא בדוחק גדול של פרנסה וכ"ו אין שום היתר ללכת לעבוד
גוזמא בעלמא נקט... דבר מופרך לחלוטין... וגם לשיטתך מסתמא גם בדוחק לא גדול יש התר, הלא כן? 
אגב דבריך יש לציין לדברי הש"ך בענין זה. השו"ע ביו"ד רמג,ב כותב לגבי פטור ת"ח ממס על שמירה "ודוקא תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, אבל אין תורתם אומנותם חייבין. ומיהו אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד"ת ולומד תדיר, נקרא תורתו אומנותו". וכתב על זה הש"ך בסק"ז: 
"לאו דוקא כדי חייו בצמצום, אלא כל שיהא מתעסק כדי להחיות נפשו, כדי חייו קרינא בזה. ודוק דכתב ולא להתעשר ולא כתב ולא ליותר מכדי חייו, ודבר פשוט הוא שיבאו על האדם פתאום כמה מקרים מחלאים וזולתם שיצטרך בהם להוצאה מרובה ודבר שאין קצבה הוא. ודוגמת זה כתבו התוס' במציעא גבי רבית דעובד כוכבים, דאף ע"ג דללישנא קמא לא הותר לע"ה אלא בכדי חייו, אפילו הכי יש להתיר לפי שיש עלינו מס מלך ושרים והכל הוא כדי חייו כו'. כללא דמלתא, דת"ח העושה תורתו קבע ואינו מתבטל מלימודו כ"א לזון את בניו ובני ביתו ולפרנסם ולהלבישם ולכל הדברים הצריכים לאדם, ואף על פי שהוא עשיר, הוא פטור מכל מיני מסים וארנוניות. כ"כ מהר"מ אלשקר בתשובה שם".
 
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ברור שאין חיוב, וברור שבסופו של דבר הבן הוא שמחליט, ובכל זאת יש לאב השפעה על בנו. גם סתם אדם יכול להתלבט בשאלה זו מה טוב עבור חבירו, ורוצה להשפיע עליו (בדרך חברות כמקובל, בלי להתערב לו בחיים) לעשות מה שטוב עבורו, וכ"ש אב לבנו.
כן הבנתי את זה מכבודו, אך הבעיה היא שרוב הפעמים הבן כן מושפע מאביו, וייתכן כשאביו משפיעו גורם לו לבטל ההלכה הנ״ל.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
ברור שאין חיוב, וברור שבסופו של דבר הבן הוא שמחליט, ובכל זאת יש לאב השפעה על בנו. גם סתם אדם יכול להתלבט בשאלה זו מה טוב עבור חבירו, ורוצה להשפיע עליו (בדרך חברות כמקובל, בלי להתערב לו בחיים) לעשות מה שטוב עבורו, וכ"ש אב לבנו.
כן הבנתי את זה מכבודו, אך הבעיה היא שרוב הפעמים הבן כן מושפע מאביו, וייתכן כשאביו משפיעו גורם לו לבטל ההלכה הנ״ל.
לא הבנתי מה ענין זה להלכה, הרי האב לא שואל האם להשפיע על בנו לעשות כרצון ה' או לא, אלא השאלה שלו היא גופא מהו רצון ה', ויש לו צד גדול שרצון ה' הוא דווקא שבנו לא ילך לכולל, ואם הוא ילך הוא יבטל בזה את רצון ה', ואין סיבה שהוא לא ינסה להשפיע על בנו להתנהל על פי רצון ה'.
 
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
ברור שאין חיוב, וברור שבסופו של דבר הבן הוא שמחליט, ובכל זאת יש לאב השפעה על בנו. גם סתם אדם יכול להתלבט בשאלה זו מה טוב עבור חבירו, ורוצה להשפיע עליו (בדרך חברות כמקובל, בלי להתערב לו בחיים) לעשות מה שטוב עבורו, וכ"ש אב לבנו.
כן הבנתי את זה מכבודו, אך הבעיה היא שרוב הפעמים הבן כן מושפע מאביו, וייתכן כשאביו משפיעו גורם לו לבטל ההלכה הנ״ל.
לא הבנתי מה ענין זה להלכה, הרי האב לא שואל האם להשפיע על בנו לעשות כרצון ה' או לא, אלא השאלה שלו היא גופא מהו רצון ה', ויש לו צד גדול שרצון ה' הוא דווקא שבנו לא ילך לכולל, ואם הוא ילך הוא יבטל בזה את רצון ה', ואין סיבה שהוא לא ינסה להשפיע על בנו להתנהל על פי רצון ה'.
לכן הנני אומר שאם הבן רוצה ללמוד תורה אין לאבא למנוע ממנו זה, כי רצון ה׳ היא ההלכה שהבן יכול ללמוד כל עוד ליבו חפץ, ובאמת שאין שום צד לאבא להחליט לבנו או להשפיע עליו.
 
 
חלק עליון תַחתִית