ששמואל אמר:
בר נש אמר:
תגובה להתנשאות שיכולים אברכים להפגין כלפיהם.
שרופאים מתנשאים עליהם הם גם מפתחים כזאת תגובה?
וכשעורכי דין ? ושאר בעלי תפקידים חשובים ?
כמו שאתה מבין שהם יכולים להתנשאות ככה גם אברך מגיע לו להתנשאות, הוא בחיר הבריאה, הוא לומד תורה!!!!
אלא מאי, התורה דורשת מהאדם להיות עניו ולא להתנשאות, זה כל אחד והחשבון נפש שלו, כל אחד והעבודת המדות של בינו כלפי עצמו, אבל מה זה העסק שלו? מבחינתו הוא אמור לקבל בהבנה התנשאות של אברך כמו שהוא מקבל בהבנה התנשאות של רופא!
א. נראה לי שרובם המוחלט של בני האדם סולדים מהתנשאות של כל אחד, גם אם הוא רופא, ולא מקבלים זאת בהבנה כלל. זה שאדם מוכשר ומצליח לא נותן לו זכות להתנשא על אחרים.
ב. לא בדקתי את זה, אבל להשערתי אנשים יותר סולדים מהתנשאות על בסיס חברתי מאשר על בסיס אישי. אם מישהו מתנשא בגלל שהוא מרגיש מוצלח באופן אישי, זה פחות מקומם ופוגע מאשר מי שמתנשא בגלל שסבור שהחברה שלו היא החברה ה'נכונה'. הסיבה לזה היא משום שההתנשאות על בסיס אישי אינה מטילה דופי בשני, אלא מרוממת את המתנשא כאדם מיוחד ומוצלח יותר מהנורמה. מאידך, התנשאות על בסיס חברתי טומנת בחובה, על פי רוב, הנחה שמי שלא משתייך לחברה הזו הוא נחות.
(אין זה מוכרח במהותו של ענין, ויכולה חברה להתנשא בתור מיוחדת יותר מהנורמה, מבלי להטיל דופי באחרים. אך בפועל התחושה הרווחת אינה כך).
בכך שונה ההתנשאות של הרופא מההתנשאות של האברך, כי הרופא אינו רואה את האדם הסטנדרטי כנחות אלא רק חושב את עצמו למיוחד ומוצלח יותר מהנורמה, משא"כ ההתנשאות של האברך היא על בסיס חברתי - לאמר: חברת האברכים היא החברה ה'נכונה' ואילו אתה בעל הבית הינך נחות בדרגתך. ההתנשאות הזו מקוממת ופוגעת יותר.
ובאמת ניתן לראות, שבדרך כלל האברכים שיש להם מה להתנשא באופן אישי, מחמת מיוחדותם ורוממותם מעל הנורמה, דווקא לא מתנשאים על הזולת, ואדרבה הינם ענוים ושפלי רוח כראוי לתלמידי חכמים. אלו שמתנשאים עושים זאת רק על בסיס חברתי, מבלי שיש לזה הצדקה אישית...
זה בדיוק הבעיה שהם לא מעריכים מספיק את החברה של בני תורה