שתי נפשות שבתניא - הכוונה לשתי מציאויות ["כוחות"] או שתי נטיות?

אור החכמה

משתמש ותיק
האם כאשר הבעל התניא כותב שיש שתי נפשות [והמקור לזה קדום כבר], כוונתו שיש שתי מציאויות נבדלות אצל האדם, או שיש שתי נטיות אצל האדם להשתמש בכל כוחותיו?
ולכאו' היה מקום לפשוט את השאלה ממש"כ והנפש השנית היא חלק אלוק ממעל דמשמע שהיא מציאות נפרדת, אך גם בזה אני מסתפק לפי מה שנתבאר כבר באריכות באשכול חלק אלוק ממעל ממש שאין הכוונה לחלק ממש.
וצ"ע
אשמח לתשובות ברורות והוכחות טובות לזה.
ייש"כ.
 

mmh

משתמש ותיק
האם יש איזה נפקא מינה האם אלו שני מציאויות או שתי נטיות?

גילוי נאות, אני גם נהנה מדיונים מופשטים,
אבל מעניין אותי האם יש איזה הבדל בעבודה או הבדל אחר בענין כזה.
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ולכאו' היה מקום לפשוט את השאלה ממש"כ והנפש השנית היא חלק אלוק ממעל דמשמע שהיא מציאות נפרדת, אך גם בזה אני מסתפק לפי מה שנתבאר כבר באריכות באשכול חלק אלוק ממעל ממש שאין הכוונה לחלק ממש.
???
לשיטת הרב בעל התניא?!
 
אור החכמה אמר:
האם כאשר הבעל התניא כותב שיש שתי נפשות [והמקור לזה קדום כבר], כוונתו שיש שתי מציאויות נבדלות אצל האדם, או שיש שתי נטיות אצל האדם להשתמש בכל כוחותיו?
ולכאו' היה מקום לפשוט את השאלה ממש"כ והנפש השנית היא חלק אלוק ממעל דמשמע שהיא מציאות נפרדת, אך גם בזה אני מסתפק לפי מה שנתבאר כבר באריכות באשכול חלק אלוק ממעל ממש שאין הכוונה לחלק ממש.
וצ"ע
אשמח לתשובות ברורות והוכחות טובות לזה.
ייש"כ.
כתוב בהיום יום של אתמול שהמילה ממש היא כפשוטו ממש שזה גשמי שבגשמיות (ורק שואל שם הרי זה סתירה בין המילים ממעל שזה נעלה מאוד לבין המילה שאחריה ממש שזה גשמי מאוד) וא"כ יוצא שזה לא רק שתי נטיות אלא כפשוטו שתי נפשות ממש.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
ולכאו' היה מקום לפשוט את השאלה ממש"כ והנפש השנית היא חלק אלוק ממעל דמשמע שהיא מציאות נפרדת, אך גם בזה אני מסתפק לפי מה שנתבאר כבר באריכות באשכול חלק אלוק ממעל ממש שאין הכוונה לחלק ממש.
???
לשיטת הרב בעל התניא?!
לא הבנתי תמיהתך
אשמח אם תפרש דבריך
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שתי נפשות שונות! הן אינן נטיות, מפני שיכול להיות יהודי רשע גמור אפיקורס שכבר אין לו נטי' לעשות טוב (רשע ורע לו) אבל יש לו נפש אלוקית (שנמצאת אצלו בגלות) ושום דבר לא ישנה את זה.
וכן להיפך יכול להיות יהודי צדיק גמור שכל רצונותיו ונטיותיו רק טוב, ללא יצר הרע כלל (צדיק וטוב לו), אך נפש הבהמית ודאי יש לו שהרי היא חיות הגוף ואי אפשר לגוף מבלעדה.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרך אגב, יש מחלוקת אם הנפשות שבאדם הם נפש אחת בעלת כוחות שונים או נפשות מחולקות. לא יודע אם זה קשור

ספר מגן אבות לרשב"ץ ז"ל - פרק ד המיוחד לתחיית המתים 
הנושא הא' במהות הנפש והשארותה. ידוע הוא שהאדם נבדל מבהמה בנפש המשכלת שעליה נאמר בו שהוא בצלם אלהים מה שלא נאמר בבהמה. ואף על פי שיש לבהמה נפש חיה כמו שיש לאדם אבל זאת הנפש המשכלת רק היא יחידה באדם ועליה נקרא האדם אדם. ויש מחלוקת מן המעיינים אם הם באדם שתי נפשות הא' הנפש החיוני שהוא משתתף בה עם הבהמה והב' הנפש המשכלת, או אם הנפש הזאת היא ראשונה א' וממנה יצאו שאר הכחות והיה נראה מפשט הכתוב שאינה אלא א', כי לשון הכתוב בזה ויצר ה' אלהים וכו' ויפח באפיו נשמת חיים וכו'. ונראה ממשמע זה הכתוב כי האדם בתחלת בריאתו היה עפר מן האדמה מוטל גולם כאבן דומם והב"ה נפח באפיו נשמת חיים ואז חזר האדם לנפש חיה ומה שנפח בו הב"ה בודאי היא הנפש המשכלת כי לא נאמר כן בנפש הבהמית. ובזאת הנפש שנפח בו האל יתברך היה לנפש חיה. מתנועע כבהמה ועופות ודגים א"כ [אם כי] היא נפש א'. וכן היה דעתו של רבינו סעדיה גאון ז"ל בספר האמונות וכן היא דעתו של הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה:
אבל הרמב"ן ז"ל נראה לו מדעתו של אונקלוס
שתרגם והות באדם לרוח ממללא שדעתו נוטה לאומרים שהם נפשות שונות כי מתחלה היה מתנועע כשאר הב"ח וכאשר נפח באפיו נשמת חיים חזר משכיל בזאת הנפש המדברת וזהו והות באדם לרוח ממללא. ונר' לרב ז"ל שזהו ג"כ דעת רז"ל ממ"ש רבא ברא גברא שדריה קמיה דרבי זירא הוה משתעי ליה ולא משתעי אמר דמן חבריא את תוב לעפרך. וכן הביא ראיה ממה שאמר בויקרא רבה אמר ר' אבין בשעה שהאדם ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה אומר לנפש והנפש אומר למלאך. וכן נראה ממ"ש רוחו ונשמתו אליו יאסוף כי זה יורה כפי משמעו שהם שתים. וכן נראה ממ"ש בגמרא חגיגה כי בערבות הם רוחות ונשמות שעתידים להבראות ולא עשאוהו א' כמו שעשו בנשמותיהם של צדיקים שהם נפשות הנשארות כי לא תשאר אלא א'. וכן דקדק זה הרמב"ם ז"ל בספר המורה, וכשנדבר בשכל נדבר שאין דברי הרמב"ם סותרים זה את זה:
והמקובלים אומרים שהם ג' נפש רוח ונשמה. ושהנפש אצילותה היא מהספירה הי' שקוראים אותה עטרה. והרוח אצילותה מהספירה הנקרא תפארת. והנשמה אצילותה מהספירה הג' היא בינה, והוא רומז כי האדם יש בו השגות חלוקות, יש השגה קלה מיוחסת לנפש, והשגה בינונית מיוחסת לרוח, והשגה דקה מיוחסת לנשמה. ויהיה פירוש הפסוק לפירוש הרמב"ם ז"ל ויצר ה' אלהים את האדם מתנועע עפר מן האדמה כי בלא תנועה לא יקרא אדם. ואחר כך נפח באפיו נשמת חיים והיה בזאת הנשמה לנפש מדברת. ואיך שיהיה מב' אלו הדעות הנה הנפש המשכלת היא צורת האדם ובה הובדל מהב"ח. כמו שהובדלו הב"ח מהצמחים בנפש התנועה, והצמחים מהדומם בנפש הצומחת. אם כן כל הנפשות הם באדם צומחת וחיונית במדרגת היולי אל הנפש הזאת המדברת והוא אצלם במדרגת הצורה. ע"כ נדבר בתחלה בזאת הנפש ואחר כך נדבר בנפש המדברת בע"ה:
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
לא הבנתי תמיהתך
אשמח אם תפרש דבריך
אתה מציין לאשכול, כאילו ש'נתבאר' שם משהו.
ולא עוד, אלא שאם מישהו 'ביאר' שם 'משהו', הרי זה יכול לגלות לנו פשט בדעתו של בעל התניא, שבו אתה דן.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
שתי נפשות שונות! הן אינן נטיות, מפני שיכול להיות יהודי רשע גמור אפיקורס שכבר אין לו נטי' לעשות טוב (רשע ורע לו) אבל יש לו נפש אלוקית (שנמצאת אצלו בגלות) ושום דבר לא ישנה את זה.
וכן להיפך יכול להיות יהודי צדיק גמור שכל רצונותיו ונטיותיו רק טוב, ללא יצר הרע כלל (צדיק וטוב לו), אך נפש הבהמית ודאי יש לו שהרי היא חיות הגוף ואי אפשר לגוף מבלעדה.



ייתכן שהפי' הוא שאף לרשע יש נטי' פנימית ונסתרת לעשות טוב, וכדברי הרמב"ם הידועים לגבי מלקין אותו עד שיאמר רוצה אני דאף שאינו רוצה לגרשה, מ"מ בודאי שיש לו רצון פנימי והסכמה לדברי חכמים עיי"ש.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
לא הבנתי תמיהתך
אשמח אם תפרש דבריך
אתה מציין לאשכול, כאילו ש'נתבאר' שם משהו.
ולא עוד, אלא שאם מישהו 'ביאר' שם 'משהו', הרי זה יכול לגלות לנו פשט בדעתו של בעל התניא, שבו אתה דן.
נ"ל שלכו"ע נתבאר שם עכ"פ שאין הפי' "ממש" כפשוטו ממש - כמו שחושבים בהשקפה ראשונה שעצמותו ומהותו נתחלק לחתיכות ולחלקים... זה בסה"כ מה שהתכוונתי לציין משם... לא יותר מזה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
האם כאשר הבעל התניא כותב שיש שתי נפשות [והמקור לזה קדום כבר], כוונתו שיש שתי מציאויות נבדלות אצל האדם, או שיש שתי נטיות אצל האדם להשתמש בכל כוחותיו?
ולכאו' היה מקום לפשוט את השאלה ממש"כ והנפש השנית היא חלק אלוק ממעל דמשמע שהיא מציאות נפרדת, אך גם בזה אני מסתפק לפי מה שנתבאר כבר באריכות באשכול חלק אלוק ממעל ממש שאין הכוונה לחלק ממש.
וצ"ע
אשמח לתשובות ברורות והוכחות טובות לזה.
ייש"כ.


הרמב"ן בפרשת בראשית בפסוקי בריאת האדם מביא מחלוקת הפילוספים בנקודה זו. 
לכאורה המקובלים יותר נוטים לכך שזה נפשות חלוקות. אמנם בעיקר הענין הדברים עמוקים ומורכבים ואינם כפשוטו. 

[לגבי חלק אלוק ממעל שהעיר הרב @ובכן שלכאורה לדעת בעל התניא אינו מסכים עם דברי השפע טל שאינו כפשוטו 
לענ"ד אין סתירה בין הדברים ואינו שייך לענין סוד הצמצום] 
 
 
אור החכמה אמר:
חייל של הרבי אמר:



ייתכן שהפי' הוא שאף לרשע יש נטי' פנימית ונסתרת לעשות טוב, וכדברי הרמב"ם הידועים לגבי מלקין אותו עד שיאמר רוצה אני דאף שאינו רוצה לגרשה, מ"מ בודאי שיש לו רצון פנימי והסכמה לדברי חכמים עיי"ש.


אבל כתוב את המילה ממש שזה כפשוטו (וידוע שאדמו"ר הזקן חיפש וחשב במשך כמה שבועות על אות ו' אחת)
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
mmh אמר:
האם יש איזה נפקא מינה האם אלו שני מציאויות או שתי נטיות?

גילוי נאות, אני גם נהנה מדיונים מופשטים,
אבל מעניין אותי האם יש איזה הבדל בעבודה או הבדל אחר בענין כזה.


הנפק"מ מבחינתי הוא רק להבין מהם השתי נפשות, ולא יותר מזה.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכתחילה אריבער אמר:
אור החכמה אמר:
חייל של הרבי אמר:



ייתכן שהפי' הוא שאף לרשע יש נטי' פנימית ונסתרת לעשות טוב, וכדברי הרמב"ם הידועים לגבי מלקין אותו עד שיאמר רוצה אני דאף שאינו רוצה לגרשה, מ"מ בודאי שיש לו רצון פנימי והסכמה לדברי חכמים עיי"ש.


אבל כתוב את המילה ממש שזה כפשוטו (וידוע שאדמו"ר הזקן חיפש וחשב במשך כמה שבועות על אות ו' אחת)
לא הבנתי על מה אתה מקשה
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
נ"ל שלכו"ע נתבאר שם עכ"פ שאין הפי' "ממש" כפשוטו ממש - כמו שחושבים בהשקפה ראשונה שעצמותו ומהותו נתחלק לחתיכות ולחלקים... זה בסה"כ מה שהתכוונתי לציין משם... לא יותר מזה
ואיך הבנה זו נותנת לנו לדחות את מה שהוכחת בפשטות מלשון זה - שהם שתי נפשות ממש?
בגלל ש'חלק א'לוה ממעל' אינו כפשוטו - אז זה כבר רק 'נטיה' של אותו נפש המתאוית לרע?
 
אור החכמה אמר:
לכתחילה אריבער אמר:


אבל כתוב את המילה ממש שזה כפשוטו (וידוע שאדמו"ר הזקן חיפש וחשב במשך כמה שבועות על אות ו' אחת)
לא הבנתי על מה אתה מקשה
אני לא מקשה אלא רק אומר (יותר נכון כותב) שזה שתי נפשות ממש משום שכתוב את המילה ממש
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
נ"ל שלכו"ע נתבאר שם עכ"פ שאין הפי' "ממש" כפשוטו ממש - כמו שחושבים בהשקפה ראשונה שעצמותו ומהותו נתחלק לחתיכות ולחלקים... זה בסה"כ מה שהתכוונתי לציין משם... לא יותר מזה
ואיך הבנה זו נותנת לנו לדחות את מה שהוכחת בפשטות מלשון זה - שהם שתי נפשות ממש?
בגלל ש'חלק א'לוה ממעל' אינו כפשוטו - אז זה כבר רק 'נטיה' של אותו נפש המתאוית לרע?



כמובן שזה תלוי כבר מה נפרש ב"חלק אלוק ממעל ממש". אם נפרש את זה למשל כהכרה והשגה ברורה במציאות השי"ת המצויה באיש ישראל, א"כ נוכל לומר שנפש אלקית הכוונה לנטיה שבה מתבטאת אותה הכרה והשגה.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכתחילה אריבער אמר:
אור החכמה אמר:
לכתחילה אריבער אמר:
אבל כתוב את המילה ממש שזה כפשוטו (וידוע שאדמו"ר הזקן חיפש וחשב במשך כמה שבועות על אות ו' אחת)
לא הבנתי על מה אתה מקשה
אני לא מקשה אלא רק אומר (יותר נכון כותב) שזה שתי נפשות ממש משום שכתוב את המילה ממש

לא כתוב שתי נפשות ממש, אלא חלק אלוק ממעל ממש
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
חייל של הרבי אמר:
שתי נפשות שונות! הן אינן נטיות, מפני שיכול להיות יהודי רשע גמור אפיקורס שכבר אין לו נטי' לעשות טוב (רשע ורע לו) אבל יש לו נפש אלוקית (שנמצאת אצלו בגלות) ושום דבר לא ישנה את זה.
וכן להיפך יכול להיות יהודי צדיק גמור שכל רצונותיו ונטיותיו רק טוב, ללא יצר הרע כלל (צדיק וטוב לו), אך נפש הבהמית ודאי יש לו שהרי היא חיות הגוף ואי אפשר לגוף מבלעדה.



ייתכן שהפי' הוא שאף לרשע יש נטי' פנימית ונסתרת לעשות טוב, וכדברי הרמב"ם הידועים לגבי מלקין אותו עד שיאמר רוצה אני דאף שאינו רוצה לגרשה, מ"מ בודאי שיש לו רצון פנימי והסכמה לדברי חכמים עיי"ש.


ומה תאמר לגבי הצדיק הגמור? הרי הוא עדיין חייב נפש בהמית כדי לחיות! בלי נפש בהמית - מתים! זה לא יצה"ר (או נטי' כלשונך) אלא נפש חיונית! בכלל היא והנפש האלוקית שוכנות במקומות שונים. 
 
 
אור החכמה אמר:
לכתחילה אריבער אמר:
אור החכמה אמר:
לא הבנתי על מה אתה מקשה
אני לא מקשה אלא רק אומר (יותר נכון כותב) שזה שתי נפשות ממש משום שכתוב את המילה ממש

לא כתוב שתי נפשות ממש, אלא חלק אלוק ממעל ממש
אבל כתוב ונפש השנית בישראל ואם זה נפש אחת עם שתי נטיות אז מה הכוונה ונפש השנית
 
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
כמובן שזה תלוי כבר מה נפרש ב"חלק אלוק ממעל ממש". אם נפרש את זה למשל כהכרה והשגה ברורה במציאות השי"ת המצויה באיש ישראל, א"כ נוכל לומר שנפש אלקית הכוונה לנטיה שבה מתבטאת אותה הכרה והשגה.
מי שחושב שאפשר לפרש כך בלשונו - לחיי.
אני חושב שאם כבר, אז הפירוש הנכון הוא - קוגל תפו"א... :)

בכל אופן, אי"ז צריך לפנים ששתי הנפשות שהציג בעל התניא בספרו - הכוונה לשתי כוחות המתנגדים זה לזה, ויעידו על כך כל יודע ספר זה.
@חייל של הרבי כבר העיד.
יעידו גם @לבי במערב וה@מחכים וחביריהם.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
אור החכמה אמר:
חייל של הרבי אמר:
שתי נפשות שונות! הן אינן נטיות, מפני שיכול להיות יהודי רשע גמור אפיקורס שכבר אין לו נטי' לעשות טוב (רשע ורע לו) אבל יש לו נפש אלוקית (שנמצאת אצלו בגלות) ושום דבר לא ישנה את זה.
וכן להיפך יכול להיות יהודי צדיק גמור שכל רצונותיו ונטיותיו רק טוב, ללא יצר הרע כלל (צדיק וטוב לו), אך נפש הבהמית ודאי יש לו שהרי היא חיות הגוף ואי אפשר לגוף מבלעדה.



ייתכן שהפי' הוא שאף לרשע יש נטי' פנימית ונסתרת לעשות טוב, וכדברי הרמב"ם הידועים לגבי מלקין אותו עד שיאמר רוצה אני דאף שאינו רוצה לגרשה, מ"מ בודאי שיש לו רצון פנימי והסכמה לדברי חכמים עיי"ש.


ומה תאמר לגבי הצדיק הגמור? הרי הוא עדיין חייב נפש בהמית כדי לחיות! בלי נפש בהמית - מתים! זה לא יצה"ר (או נטי' כלשונך) אלא נפש חיונית! בכלל היא והנפש האלוקית שוכנות במקומות שונים. 


האם אצל הצדיק הגמור אין יצה"ר כלל? או שהוא כפוף לו [=צדיק ורע לו]? ואם הוא כפוף - הרי שהוא קיים אלא שאינו גלוי, כמו - להבדיל - אצל הרשע.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
מי שחושב שאפשר לפרש כך בלשונו - לחיי.
אני חושב, ותודה על הברכה.
בכל אופן אני מעדיף שתגיב בצורה עניינית ותסביר למה זה לא נכון.
 
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
כמובן שזה תלוי כבר מה נפרש ב"חלק אלוק ממעל ממש". אם נפרש את זה למשל כהכרה והשגה ברורה במציאות השי"ת המצויה באיש ישראל, א"כ נוכל לומר שנפש אלקית הכוונה לנטיה שבה מתבטאת אותה הכרה והשגה.

כתוב לך שיש נפש שניה שהיא חלק אלוק לא כתוב שיש חלק באדם שמכיר את מציאותו
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ובכן אמר:
מי שחושב שאפשר לפרש כך בלשונו - לחיי.
אני חושב, ותודה על הברכה.
איך אומרים? - לחיים ולברכה...
אור החכמה אמר:
בכל אופן אני מעדיף שתגיב בצורה עניינית ותסביר למה זה לא נכון.
הייתי בכיף נכנס אתך לדיון אודות 'חלק אלוק' והמסתעף. אבל הואיל והנושא נפיץ, והפורום הרי רשות הרבים הוא, וכל הרוצה מתערב בדיון, אזי הדברים הללו דורשים ממני כוחות [יעויין כדוגמא באשכול מאי חסידות, ובאשכול דחסידותו של בעל הפלאה], מה שאין לי כעת.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכתחילה אריבער אמר:
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
כמובן שזה תלוי כבר מה נפרש ב"חלק אלוק ממעל ממש". אם נפרש את זה למשל כהכרה והשגה ברורה במציאות השי"ת המצויה באיש ישראל, א"כ נוכל לומר שנפש אלקית הכוונה לנטיה שבה מתבטאת אותה הכרה והשגה.

כתוב לך שיש נפש שניה שהיא חלק אלוק לא כתוב שיש חלק באדם שמכיר את מציאותו


אל תשכח ש"חלק אלוק" זה לשון מושאל מן הפסוק, ולכן קל יותר לפרשו אחרת.
יחד עם זאת ייתכן שמש"כ "חלק אלוק" ולא "חלק הוי"ה" היינו כי האדם הוא חלק מגילוי כבודו ית' בתחתונים [הנקרא אלוקות], וזה בהחלט ע"י שהוא מכיר את מציאותו 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
ובכן אמר:
מי שחושב שאפשר לפרש כך בלשונו - לחיי.
אני חושב, ותודה על הברכה.
איך אומרים? - לחיים ולברכה...
אור החכמה אמר:
בכל אופן אני מעדיף שתגיב בצורה עניינית ותסביר למה זה לא נכון.
הייתי בכיף נכנס אתך לדיון אודות 'חלק אלוק' והמסתעף. אבל הואיל והנושא נפיץ, והפורום הרי רשות הרבים הוא, וכל הרוצה מתערב בדיון, אזי הדברים הללו דורשים ממני כוחות [יעויין כדוגמא באשכול מאי חסידות, ובאשכול דחסידותו של בעל הפלאה], מה שאין לי כעת.

כשיהיה לך זמן, אשמח.
או לפחות להסביר לי בכמה מילים בפרטי.
 

מחכים

משתמש ותיק
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
כמובן שזה תלוי כבר מה נפרש ב"חלק אלוק ממעל ממש". אם נפרש את זה למשל כהכרה והשגה ברורה במציאות השי"ת המצויה באיש ישראל, א"כ נוכל לומר שנפש אלקית הכוונה לנטיה שבה מתבטאת אותה הכרה והשגה.
מי שחושב שאפשר לפרש כך בלשונו - לחיי.
אני חושב שאם כבר, אז הפירוש הנכון הוא - קוגל תפו"א... :)

בכל אופן, אי"ז צריך לפנים ששתי הנפשות שהציג בעל התניא בספרו - הכוונה לשתי כוחות המתנגדים זה לזה, ויעידו על כך כל יודע ספר זה.
@חייל של הרבי כבר העיד.
יעידו גם @לבי במערב וה@מחכים וחביריהם.
 

בקשר לחלק אלוק ממעל, איני רוצה להאריך בזה אך אומר רק שבוודאי דזהו כפשוטו, ואכן הנשמה היא חלק אלוק ממעל ממש אלא דזה צריך ביאור איך ומה הוא, ובכללות שייך לעניין איך הספירות הן אלוקות וכשיטת החסידות בזה, וכמו שהאריך בשעהיוה"א מפ"ח ואילך ובדר"מ מצוות האמנת אלוקות, וכע"ז הנשמה שרשה מפנימיות הכלים דאצי', ויש עוד ללמוד באריכות עניין זה ואין מקומו כאן.

אבל בקשר לב' הנפשות איני יודע איך אפשר כלל להלום בתניא פירוש אחר וברור דהכוונה ב' נפשות חלוקות ממש, והביטוי הכי חזק מבואר בתניא פכ"ח לעניין מח"ז באמצע התפילה, ואעתיק לשונו הזהב,

ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמו' זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונ' ועומד לנגדו עו"ג רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתו' אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי' שנפלו לו ויסירם מדעתו

ועוד בפרק ל"א לעניין שמחה שאחר המרירות ממצבו וז"ל

לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו' אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מ"מ יש בקרבי חלק ה' ממש שישנו אפי' בקל שבקלים שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה רק שהיא בבחי' גלות וא"כ אדרבה כל מה שאני בתכלי' הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעורי' קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו ית' ומיוחדת עמו בתכלית וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו ית' כשאשים כל מגמתי בתור' ומצות להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית' וזו היא בחי' תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין. וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמארז"ל להיות כל ימיו בתשובה ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו המלך ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו וכמ"ש בזהר דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית לא נהפך לטוב ליכלל בקדושה מ"מ תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף.

וברור שב' עניינים אלו א"א להולמם אם נאמר דהיא רק נפש א' עם נטייה לכאן ולכאן
ולהבין זה שלא נדמה פיצול אישיות בתוכינו מבואר שם בפכ"ח עניין ההתלבשות שהנה"א מלובש בנה"ב, דהיינו שלמעשה אין לנו פעולה והופעה מזוקקת של נה"א בלא נה"ב ולאידך אין הופעה של נה"ב ללא נה"א דלעולם האלוקית מלובש בבהמית והשאלה היא מי שולט על מי ועניינו של מי מתבטא בפעולה זו.
ובביאורי כ"ק אדמו"ר מליובאויטש זי"ע מבואר שזהו למעשה הכאב של ירידת הנשמה המבואר בתחילת פל"ה

וגם להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם לעו"הז להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וס"א מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה היא בתקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם כנ"ל וא"כ למה זה ירדו נשמותיהם לעו"הז ליגע לריק ח"ו להלחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו

דלכאורה כבר מילתו אמורה בפכ"ז עניין עשה לי מטעמים הנח"ר שיש לפניו מההתגברות על הנה"ב דווקא ומה עוד צריך לביאור דפל"ה ואילך
אלא דכאן השאלה וההתמרמרות היא על ההתלבשות של נה"א בנה"ב דכפי שכתבנו אין הבינוני מצליח לעבוד את ה' בנה"א מזוקק לגמרי, ולמה עשה ה' ככה שהאלוקית יתלבש בבהמית?
וזה כל האריכות שם בפרקים הבאים עניין דירה בתחתונים וזיכוך הנה"ב דזהו תכלית ירידת הנשמות להאי עלמא, וזה נפעל דווקא ע"י ההתלבשות, דאילו לא היה מתלבש בנה"ב וכל תורה ומצוות היה מקיים ע"י האלוקית לבדה, לא היה נפעל זיכוך בנה"ב, אבל השתא הרי כל פעולה של נה"א היא גם בשותפות הנה"ב וכפי שמפרט שם דשייך בזה כמה אופנים, או בע"כ יענה אמן או שמסכמת או אפילו מתרצית, ועי"ז נעשה זיכוך בנה"ב ומגיעים לתכלית הראית העולמות וירידת הנשמה שהיא לעשות לו ית' דירה בתחתונים.
ואלי' וקוץ בה, דכתוצאה מההתלבשות בנה"ב, הרי כשעוסק בענייני העולם וכ"ש כשחוטא רח"ל הרי מוריד עמו גם את הנה"א והיא בבחי' גלות כמ"ש בפי"ז דזהו עניין גלות השכינה ומוריד ראשו של ממ"ה למקום הטומאה רח"ל וזה עניין התשובה כמש"כ בארוכה באגה"ת עניין וישוב אל ה' וירחמיהו היינו שירחם על ניצוץ אלוקות שבקרבו שבגלות ע"י חטאיו, וזה עניין תשוב ה' שיחזור ניצוץ האלוקות למקומו כמבואר שם באריכות פרקים ד-ז.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
מחכים אמר:
אבל בקשר לב' הנפשות איני יודע איך אפשר כלל להלום בתניא פירוש אחר וברור דהכוונה ב' נפשות חלוקות ממש, והביטוי הכי חזק מבואר בתניא פכ"ח לעניין מח"ז באמצע התפילה, ואעתיק לשונו הזהב,
לא הבנתי מנין אתה מוכיח שאין אלו שתי נטיות הנלחמות זו עם זו במחשבת האדם?
נלע"ד שאפי' אם הן נטיות אפשר להבין את כל דברי בעל התניא שהבאת
 

מחכים

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
מחכים אמר:
אבל בקשר לב' הנפשות איני יודע איך אפשר כלל להלום בתניא פירוש אחר וברור דהכוונה ב' נפשות חלוקות ממש, והביטוי הכי חזק מבואר בתניא פכ"ח לעניין מח"ז באמצע התפילה, ואעתיק לשונו הזהב,
לא הבנתי מנין אתה מוכיח שאין אלו שתי נטיות הנלחמות זו עם זו במחשבת האדם?
נלע"ד שאפי' אם הן נטיות אפשר להבין את כל דברי בעל התניא שהבאת

תסביר בבקשה את ב' הנקודות הנ"ל, ובעיקר את לשונו, והאמת הי' כדבריהם אילו וכו', והמשל מא' המתפלל ועכו"ם כנגדו.
אין עניין להתעקש על פירושים עקומים לחינם, וכיוון שחשבתי שמציק לך שלא ייראה כאילו הם ב' נפשות ללא יחס ביניהם ע"כ הארכתי לעיל לבאר עניין ההתלבשות, ועניין זה מבואר בכמה מדרושי החסידות והכל על מקומו בא בשלום.
 
חלק עליון תַחתִית