ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
כמובן שזה תלוי כבר מה נפרש ב"חלק אלוק ממעל ממש". אם נפרש את זה למשל כהכרה והשגה ברורה במציאות השי"ת המצויה באיש ישראל, א"כ נוכל לומר שנפש אלקית הכוונה לנטיה שבה מתבטאת אותה הכרה והשגה.
מי שחושב שאפשר לפרש כך בלשונו - לחיי.
אני חושב שאם כבר, אז הפירוש הנכון הוא - קוגל תפו"א... :)
בכל אופן, אי"ז צריך לפנים ששתי הנפשות שהציג בעל התניא בספרו - הכוונה לשתי כוחות המתנגדים זה לזה, ויעידו על כך כל יודע ספר זה.
@חייל של הרבי כבר העיד.
יעידו גם @לבי במערב וה@מחכים וחביריהם.
בקשר לחלק אלוק ממעל, איני רוצה להאריך בזה אך אומר רק שבוודאי דזהו כפשוטו, ואכן הנשמה היא חלק אלוק ממעל ממש אלא דזה צריך ביאור איך ומה הוא, ובכללות שייך לעניין איך הספירות הן אלוקות וכשיטת החסידות בזה, וכמו שהאריך בשעהיוה"א מפ"ח ואילך ובדר"מ מצוות האמנת אלוקות, וכע"ז הנשמה שרשה מפנימיות הכלים דאצי', ויש עוד ללמוד באריכות עניין זה ואין מקומו כאן.
אבל בקשר לב' הנפשות איני יודע איך אפשר כלל להלום בתניא פירוש אחר וברור דהכוונה ב' נפשות חלוקות ממש, והביטוי הכי חזק מבואר בתניא פכ"ח לעניין מח"ז באמצע התפילה, ואעתיק לשונו הזהב,
ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמו' זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונ' ועומד לנגדו עו"ג רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתו' אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי' שנפלו לו ויסירם מדעתו
ועוד בפרק ל"א לעניין שמחה שאחר המרירות ממצבו וז"ל
לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו' אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מ"מ יש בקרבי חלק ה' ממש שישנו אפי' בקל שבקלים שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה רק שהיא בבחי' גלות וא"כ אדרבה כל מה שאני בתכלי' הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעורי' קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו ית' ומיוחדת עמו בתכלית וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו ית' כשאשים כל מגמתי בתור' ומצות להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית' וזו היא בחי' תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין. וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמארז"ל להיות כל ימיו בתשובה ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו המלך ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו וכמ"ש בזהר דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית לא נהפך לטוב ליכלל בקדושה מ"מ תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף.
וברור שב' עניינים אלו א"א להולמם אם נאמר דהיא רק נפש א' עם נטייה לכאן ולכאן
ולהבין זה שלא נדמה פיצול אישיות בתוכינו מבואר שם בפכ"ח עניין ההתלבשות שהנה"א מלובש בנה"ב, דהיינו שלמעשה אין לנו פעולה והופעה מזוקקת של נה"א בלא נה"ב ולאידך אין הופעה של נה"ב ללא נה"א דלעולם האלוקית מלובש בבהמית והשאלה היא מי שולט על מי ועניינו של מי מתבטא בפעולה זו.
ובביאורי כ"ק אדמו"ר מליובאויטש זי"ע מבואר שזהו למעשה הכאב של ירידת הנשמה המבואר בתחילת פל"ה
וגם להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם לעו"הז להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וס"א מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה היא בתקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם כנ"ל וא"כ למה זה ירדו נשמותיהם לעו"הז ליגע לריק ח"ו להלחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו
דלכאורה כבר מילתו אמורה בפכ"ז עניין עשה לי מטעמים הנח"ר שיש לפניו מההתגברות על הנה"ב דווקא ומה עוד צריך לביאור דפל"ה ואילך
אלא דכאן השאלה וההתמרמרות היא על ההתלבשות של נה"א בנה"ב דכפי שכתבנו אין הבינוני מצליח לעבוד את ה' בנה"א מזוקק לגמרי, ולמה עשה ה' ככה שהאלוקית יתלבש בבהמית?
וזה כל האריכות שם בפרקים הבאים עניין דירה בתחתונים וזיכוך הנה"ב דזהו תכלית ירידת הנשמות להאי עלמא, וזה נפעל דווקא ע"י ההתלבשות, דאילו לא היה מתלבש בנה"ב וכל תורה ומצוות היה מקיים ע"י האלוקית לבדה, לא היה נפעל זיכוך בנה"ב, אבל השתא הרי כל פעולה של נה"א היא גם בשותפות הנה"ב וכפי שמפרט שם דשייך בזה כמה אופנים, או בע"כ יענה אמן או שמסכמת או אפילו מתרצית, ועי"ז נעשה זיכוך בנה"ב ומגיעים לתכלית הראית העולמות וירידת הנשמה שהיא לעשות לו ית' דירה בתחתונים.
ואלי' וקוץ בה, דכתוצאה מההתלבשות בנה"ב, הרי כשעוסק בענייני העולם וכ"ש כשחוטא רח"ל הרי מוריד עמו גם את הנה"א והיא בבחי' גלות כמ"ש בפי"ז דזהו עניין גלות השכינה ומוריד ראשו של ממ"ה למקום הטומאה רח"ל וזה עניין התשובה כמש"כ בארוכה באגה"ת עניין וישוב אל ה' וירחמיהו היינו שירחם על ניצוץ אלוקות שבקרבו שבגלות ע"י חטאיו, וזה עניין תשוב ה' שיחזור ניצוץ האלוקות למקומו כמבואר שם באריכות פרקים ד-ז.