"לשון הקודש" שבידינו, מהמקרא וחז"ל, או שמא עברית חדשה?!

ובכן

משתמש ותיק
הכהן אמר:
יעקב יעקב אמר:
הכהן אמר:
חידה נוספת: פסוק מפורסם שיש בו 'ש...'?
"הנה מטתו שלשלמה"...
יותר מפורסם...
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"...

לגוף החידה, יש כל כך הרבה, שאני לא יודע מה יותר מפורסם ממה.
"ששם עלו שבטים".
"עד שיחננו".
"ה' שהיה לנו".
"ברוך ה' שלא נתננו".
"שיורד על הררי ציון"
"שעומדים בבית ה'"
"שהכה בכורי מצרים".
"אשרי העם שככה לו".
"שאני שחרחורת".
"כרמי שלי".
"עד שתחפץ".
"הר ציון ששמם".
"מה שהיה הוא שיהיה".
ויותר ממה שכתוב כאן...
 

ובכן

משתמש ותיק
יעקב יעקב אמר:
עוד בשופטים:

שאתה מדבר עמי
לא הבאתיו, מאחר והוא נקוד קמץ ולא סגול.
אכן, הכוונה אחת היא, וכדבריך.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
הכהן אמר:
ובכן אמר:
הופעה יחידה מוקדמת, היא בספר שופטים:
יש גם בתורה!!!
"בשגם הוא בשר".

אכן השין פתוחה, וכמו "שקמתי דבורה", אולם הכוונה אחת.

אבל ש' סגולה כמו שאנחנו משתמשים בו, הראשונה היא בשופטים שם.
 

ובכן

משתמש ותיק
יעקב יעקב אמר:
ובכן אמר:
לא זכיתי להבין
לשון החוק:
אם אתה שולח פריט סאטירי ללא סמל זה - :), לא משנה כמה ברורה הסאטירה לך, אל תתפלא אם אנשים מתייחסים לזה ברצינות.

[ואני נמנעתי מלשים סמיילי, לכבוד הפסוק שציטטתי].
 

הכהן

משתמש ותיק
בחזרה לאשכול - קטע נוסף לניתוח:
 
הובא כאן מעשה בבנות לוט שנענש אדם על ידן, משום שדיבר בגנותן. ואמרו לו שמה שפרסמה הבכירה, בשם מואב, הוא כדי שלא יטעו לחשוב שישנו ילוד אישה שלא בא מזרע אנשים. ולמרות שגם לרוב המפרשים אין לזה בסיס הגיוני, להבנתי, ראיתי היום את פירוש הספורנו, ולפי פירושו ז"ל אין למעשה שורש וענף בכלל, שכתב,

 "אבינו זקן" ולא יתאמץ. להרחיק נדוד אל ארץ אחרת:
" ואיש אין בארץ לבא עלינו" אין איש בזה הגליל ראוי לבא עלינו כדרך כל הארץ שהמנהג הוא שלא תנשא האשה אלא להגון לה:
 
כלומר, שלא כמו רוב המפרשים, שחשבו שנחרב העולם כולו (ואז מי יטעה לחשוב שהבנים נולדו מרוח הקודש?), הן ידעו שלא נחרב כל העולם, וממילא, אין לחשוש שמא יטעו בבניהם שלא מאב בשר ודם נהרו.
 

ובכן

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
ובכן אמר:
ויל"ע בכך אם 'עברית' הוה לשון חז"ל.
משנה בגיטין ומשנה בידים, ועוד.
ברור.
כתבתי שיל"ע אי הוה לשון חכמים בלבד, או כבר לשון מקרא - מאחר ומצאנו 'יהודית'.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
יעקב יעקב אמר:
מילים חזליו"ת:
פרסמה, כלומר, ממילא,
כלומר - קיצור של 'כבא לומר'.
ממילא - ארמית. ונראה תרגום של 'מאליו'.
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
לגוף הנושא כמו שכתבו דרך השפות הן להתפחת וזה מבוך
הבעיה היא במקום שעברית מתנגשת עם לשוה"ק
וידיעותנו בעברית גורמות שיבושים בהבנת התורה
דוג' מה שהביאו מלבקר בהיכלו
וכן כתונת הפסים של יוסף
וכן מהו אדמדם
מהו עייף ועוד ועוד
וזה כדאי להיות מודעים לטעויות בשביל לא לטעות בלימוד התורה
 

דבש לפי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
דבש לפי אמר:
ובכן אמר:
במקרא: 'יהודית'.
מצאנו במקרא גם "לשון כנען" (ומסתבר ש"לשון כנען" הוא שם השפה, ו"יהודית" זה שם הדיאלקט של ממלכת יהודה).
מאד מוזר לומר ששפת העברים נקראה 'לשון כנען', שהרי הכנענים בני חם הם, ואין שפתם אחות לשפת העברים, אשר היא אחות לארמית.
ונראה לי, שמה שכינה ישעיה את שפת הקודש 'שפת כנען', הכוונה היא שאצל המצריים נשאר הכינוי 'כנען' על ארץ ישראל, למרות שזה מכבר ירשוה והורישוה.
וכלפי המצריים הללו, מובן שייאמר בהם שהם מדברות שפת כנען, מבחינתם.
וגם זה, לכאורה אין כוונתו על דיבור בשפה גופא, אלא על קבלת אמונת ישראל, כדמסיק סיפא דקרא.
במציאות הכנענים בארץ כנען דיברו בשפה זו, כמו שמוכח מהממצאים הארכיאולוגים, וכמו ששיער הרמב"ן מסברא.
אפשר לומר על פי דברי רש"י על "והכנעני אז בארץ" שהכנענים למדו לשון זו רק כשהם כבשו את הארץ (ובארץ שממנה הם הגיעו לכאן הם דיברו שפה אחרת), אבל מימי אברהם ואילך ודאי שהכנענים דיברו עברית.
 

ובכן

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
במציאות הכנענים בארץ כנען דיברו בשפה זו, כמו שמוכח מהממצאים הארכיאולוגים,
איזה ממצאים. ראס אל שמרה? גם כן.
דבש לפי אמר:
וכמו ששיער הרמב"ן מסברא.
או, זה כבר מקור. אבל איפה הרמב"ן?
דבש לפי אמר:
אפשר לומר על פי דברי רש"י על "והכנעני אז בארץ" שהכנענים למדו לשון זו רק כשהם כבשו את הארץ (ובארץ שממנה הם הגיעו לכאן הם דיברו שפה אחרת), אבל מימי אברהם ואילך ודאי שהכנענים דיברו עברית.
דבר הניתן להאמר, אבל בינתיים - לא 'ודאי'.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
דבש לפי אמר:
(אגב, לא בטוח שיסוד "ש" הוא בקיצור של "אשר".)
למה?
בכל השפות השמיות הזיקה מבוטאת על ידי ש² או ז² בתנועה כל שהיא, ובלשון המקרא בלבד יש גם את המילה "אשר" במשמעות כזאת ומשערים שזה מלשון "מקום" ("אשר" בש² המקביל ל"אתר" בארמית) כך שמכנים כל זיקה על שם זיקה לְמקום.
 

ובכן

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
ובכן אמר:
דבש לפי אמר:
(אגב, לא בטוח שיסוד "ש" הוא בקיצור של "אשר".)
למה?
בכל השפות השמיות הזיקה מבוטאת על ידי ש² או ז² בתנועה כל שהיא, ובלשון המקרא בלבד יש גם את המילה "אשר" במשמעות כזאת ומשערים שזה מלשון "מקום" ("אשר" בש² המקביל ל"אתר" בארמית) כך שמכנים כל זיקה על שם זיקה לְמקום.
שומע.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
דבש לפי אמר:
וכמו ששיער הרמב"ן מסברא.
או, זה כבר מקור. אבל איפה הרמב"ן?
בראשית מ"ה י"ב.
כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקדש, כי על דעתי הוא שפת כנען ― כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא, והגל הזה עד ואיננו לשון לאיש אחד לבד, אבל הוא לשון כנען ― ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא,
 

בן אבנר

משתמש ותיק
יעקב יעקב אמר:
הכהן אמר:
חידה נוספת: פסוק מפורסם שיש בו 'ש...'?
"הנה מטתו שלשלמה"...

לכאו' שלשלמה היינו של שלמה [וכדרך הכתיבה של הרמב"ם ועוד המחברים את של למילה שאחריה],
אך יש לדון מהו השורש של המילה של, ולכאו' זה גם שייך לש... הרגיל
 

ובכן

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ובכן אמר:
אם אתה שולח פריט סאטירי ללא סמל זה - :)
או תחליפו ה'רשמי' יותר: שלשת הנקודות...
ולפלא שלא הבחינו בהן.
הואיל ויש להם שימושים נוספים, אפשר להבין שלא הבחינו בהם.
אכן, לכך כיוונתי בנקודות אלה.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
רגוע - מקורו רוגע הים (ישעיהו נא, טו) שמעתי מהגר"מ שפירא שהבאור האמיתי בפסוק הוא לשון שבירה דהיינו ששובר את הים והים נח.
(אך כמדומני שבסליחות לאחד הצומות מובא רוגע בלשון מנוחה כשימושה היום).
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
שהבאור האמיתי בפסוק הוא לשון שבירה דהיינו ששובר את הים והים נח.
זו דעת הרד"ק והמצו"צ על־אתר (וכ"ה ללשון הראשון בפרש"י עה"פ איוב ז, ה); אך ראה בראב"ע ומלבי"ם (וכן הוא ללשון השני בפרש"י שם).
 

ובכן

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
רגוע - מקורו רוגע הים (ישעיהו נא, טו) שמעתי מהגר"מ שפירא שהבאור האמיתי בפסוק הוא לשון שבירה דהיינו ששובר את הים והים נח.
(אך כמדומני שבסליחות לאחד הצומות מובא רוגע בלשון מנוחה כשימושה היום).
סליחות?
שבת סליחות! 
פרשת כי תבוא אמר:
וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ 
ומסיימין בטוב:
ירמיה (לא א) אמר:
הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל.
ורבים כמוהו.
וגם בפסוק שציטטת, יש בו פנים לכאן ולכאן, כדהביא רבינו @לבי במערב.
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
המצפה לישועת ה' אמר:
משפט (במשמעות זו) ?
מצינו במקרא "משפט" במשמעות של "ענין", כגון "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ".
אמנם שם זה במשמעות יותר עמוקה, של תוכן וענין אמיתי, אך שפיר אפשר לפרשו אף על כל "ענין" שהוא.
 
חלק עליון תַחתִית