פונוביז'ער
משתמש רגיל
מצד שני א"א לזלזל בצורך של עיתון כמאגד לציבור החרדי, שכל כמה שאין עיתון הציבור הוא אוסף של יחידים, והעיתון הופך אותם לציבור, וגם אם החרדי כאדם פרטי לא נצרך לו הרי שזה זצורך שלו כחלק מציבור, זה הסיבה שמרן הרב שך הקים את יתד, וזה הסיבה שכל פלג שקם דבר ראשון פותח עיתון.לעיתים רחוקות אמר:תיובתא אמר:הרשה לי לחדש לך משהו. איננו חיים בעיירה מבודדת בפולין. אנחנו חיים בסביבה ודור, בו אנחנו מופצצים באופן יומיומי בארטילריה כבדה של טקסט צבעים ופיתויים, מכל הסוגים והמינים. לכל זה יש השפעה ולענ"ד לא ניתן לברוח מזה, ואולי לצמצם מעט את החשיפה ניתן.שאר לעמו אמר:זו תמימות מעושה, כי אינו מן החידוש לאף אחד, שלמילה כתובה יש כח השפעה גדול מאוד לטוב ולמוטב.
ולדוגמא לעניננו, כשאתה רואה חתימה כל ספר כלשהוא שהוא בפיקוח אתה בדר"כ לא בודק אותו שוב.
אין איסור או יש איסור, זה מנעד רחב ביותר.
כפי ההשקעה בחינוך העצמי ושל המשפחה - יקבל את התוצאה.
הגישה להתמודד בעיני היא לא להתחיל "להתדיין" עם כל שטות שכתב מישהו, אלא לשמוט את השטיח באופן גורף מכל הדברים מהסוג הנ"ל דהיינו לחנך להסתכלות מזלזלת כברירת מחדל, בכל דף מרוח צבע וטקסט. ברגע שעיתון נהיה מ"ד אתה בבעיה רצינית.
אתה וודאי צודק שאחרי שיש את הבעיה זו הפתרון, אך עדיין כיון שהמחשבה שלנו מושפעת (מהונדסת בלע"ז) ממה שרואה וודאי שעדיף שילדנו יחשפו כמה שפחות לדברים האלו, ובד בבד לטעת בהם זלזול בכל הנ"ל שכשיפגשו עם זה, זה ישפיע עליהם אבל פחות.
ולגבי גוף הפירסומים, לכאו' הבעיה מתחילה מהעולם המקוון והאינטרנטי שנכנס לחיינו בדור האחרון, ואז כל העולם נמצא במסך הקטן שבתוך היד, ואז גם המושגים גדילים, והחלומות בהתאם