ובכן אמר:
יש נוהגים שלא לשוח בשבת כי אם בלשון הקדש.
אבל הואיל והודית להודעה זו:
אני נוטה לחשוב שזה קשור לאמשינובער רבי שליט"א.
בינגא!
אכן מנהג חסו"מ (לא חסו"מ וילנסקי, חסו"מ של להבדיל גנוט..), שלא לשוח ביום השבת קודש - אף בדברים שאינם בטלים - כי אם בלשון הקודש.
מכיוון שלכובע שחובשים לכבוד שבת קודש - שטריימי"ל - אין שם עצם בלה"ק, נהגו להזכירו בלה"ק בלשון בדיחותא קצת, באמרם "אפר שלוש פעמים".
(*מנהג חסו"מ: נהג בו הרב זללה"ה (שער הכוונות דרושי שבת מנהגין של יום שבת: "היה מורי ז"ל נזהר מאד שלא לדבר בלשון לעז ביום שבת, ולא בלילה ולא ביום, זולתי כשהיה אומר לנו איזה דרוש והיה צריך לאומרו בלשון לעז כדי שיבינוהו העם השומעים"), וכ"ה ביוסף אומץ ושל"ה הק' ועוד ספה"ק, הובא גם בפוסקים כא"ר באה"ט ומ"ב סי' ש"ז).)
כוונתי בתודה לכל המשתתפים באשכול. שאו ברכה.