האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני

שפת הים

משתמש ותיק
בהקדמת בן מרנא הנפה"ח כ' וז"ל "והיה רגיל להוכיח אותי על שאיני משתתף בצערא דאחרינא, וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות"
האמנם?

על אותו דרך ידוע אמרתו של הסבא מסלבודקא שאמר בשם הגרי"ס [כמדומני] שמטרת ייסוד הישיבות היה לרומם רוח שפלים ונדכאים.
ושוב, האמנם?
 
האדם נברא לצורך עשותו רצות ה'. על כן כל עצמותו בטלה ואינה כי אם הערת שוליים.
אז אדם לא לעצמו נברא. דהיינו, לא להתחשב אך בעצמו בענייני העוה"ז
ולהועיל לאחריני הרי זה רצון ה'!
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
בהקדמת בן מרנא הנפה"ח כ' וז"ל "והיה רגיל להוכיח אותי על שאיני משתתף בצערא דאחרינא, וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות"
האמנם?

על אותו דרך ידוע אמרתו של הסבא מסלבודקא שאמר בשם הגרי"ס [כמדומני] שמטרת ייסוד הישיבות היה לרומם רוח שפלים ונדכאים.
ושוב, האמנם?

כעין זה מה שדנו באשכול 10 ספיקות בדברי המגן אברהם
(סימן תרעא ס"ק א) וז"ל: מוסיף והולך. נ"ל דמי וכו' ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק ו. וכן כתב המגן אברהם (סימן תרנח ס"ק יב) לענין אתרוג וז"ל: אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל. מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק מב.

סיכום: המג"א סובר לדינא שאם יש לו שמן בצמצום, ולחבירו אין כלל, עדיף שידליק בכל לילה נר אחד, ויתן גם לחבירו, שמעיקר הדין יד"ח בנר אחד. וכ"כ לגבי אתרוג.

היוצא: אדם צריך להועיל לאחר גם על חשבון הידורו!

וראה עוד מה שהוער שם באשכול בעצם חידוש המג"א - מנין שמוטל על האדם לוותר על הידור במצותו בכדי שחבירו יקיים מצוה?
ולהאמור יש בנותן טעם להסביר.

וראה כאן סוף ע"א מתוך הספר 'תוכו רצוף אהבה' בשם הרב דסלר וכיסוד הנ"ל.

ואם כבר הוזכרה אמרתו של הסבא מסלבודקא ראוי להביא מעשה רב שמצינו אצל 'הסבא' שכל צורת חייו היתה לתת ולתת.
מסופר בתולדותיו (הסבא מסלבודקא ע' שלא) "כל מחשבותיו היו נתונות האיך לגמול תמיד חסד עם בנ"א, והוא היה מוכן למסור נפשו לטובת כל יחיד ויחיד וכו'. היה מחפש הזדמנות שיוכל לגמול חסד, וכל מי שבא לנגד עיניו, היה מערה עליו את כל מדת טובו, ואם לא היתה ההזדמנות להיטיב בפועל, היה מביע משאלתו זו לפחות בפה, והיה מברך את כל אחד, מתפלל לשלום כל אחד" ע"כ. וראה עוד מה שהורחב ביסוד הנ"ל.

וראה באשכול זה מדוע אינו סתירה לדברי חז"ל בסנהדרין "בשבילי נברא העולם".

 
לכאורה בדברי הרמב"ם האלו יש טענה עצומה כנגד המשפט שבכותרת

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק נד
ואחר מה שהצענוהו לך מה שאומר: כבר ביארו הפילוסופים הקדומים והאחרונים, שהשלמיות הנמצאות לאדם ד' מינים. הראשון...
והמין השלישי הוא שלמות בגוף האדם יותר מן השני, והוא שלמות מעלות המדות, והוא שיהיו מדות האיש ההוא על תכלית מעלתם. ורוב המצות אינם רק להגיע אל זה המין מן השלמות, וזה המין מן השלמות ג"כ איננו רק הצעה לזולתו ואינו תכלית כוונה בעצמו, כי המדות כולם אינם רק בין האדם ובין זולתו, וכאלו זה השלמות במדותיו הוכן בה לתועלת בני אדם ושב כלי לזולתו, שאם תעלה בלבך שאחד מבני אדם עומד לבדו ואין לו עסק עם אדם, נמצאו כל מדותיו הטובות עומדות בטלות אין צריך להם ולא ישלימוהו בדבר, אמנם יצטרך אליהם ויקבל תועלתם עם זולתו.
והמין הרביעי הוא השלמות האנושי האמתי, והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, ר"ל ציור המושכלות ללמוד מהם דעות אמתיות באלהיות, וזאת היא התכלית האחרונה, והיא משלמת האדם שלמות אמתי, והיא לו לבדו, ובעבורה יזכה לקיימות הנצחי, ובמה האדם אדם.
ובחן כל שלמות מן הג' השלמיות הקודמים, תמצאם לזולתך לא לך, ואם אי אפשר לפי המפורסם מבלעדי היותם גם לך, הם לך ולזולתך, אבל זה השלמות האחרון הוא לך לבדך אין לאחר עמך בו שתוף כלל, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ומפני זה ראוי לך שתהיה [השתדלותך] להגיע אל זה הנשאר לך, ולא תטרח ולא תיגע לאחרים, אתה השוכח נפשך עד ששחר לובן פניה במשול הכחות הגופניות עליה, כמו שנאמר בראש המשלים השיריים ההם הנשואים לזה הענין, אמר בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ובזה הענין בעצמו אמר פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי,
הנה בארו לנו הנביאים גם הם אלו העניינים בעצמם, ופרשו אותם לנו כמו שיפרשום הפילוסופים, ואמרו לנו בפירוש שאין שלמות הקנין, ולא שלמות בריאות הגוף, ולא שלמות המדות, שלמות שראוי להתפאר ולהתהלל בו ולא לבקש אותו, ושהשלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת הש"י שהיא החכמה האמתית, אמר ירמיהו באלו השלמיות הארבעה, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, ואל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, השתכל איך לקחם כפי סדרם אצל ההמון, כי השלמות הגדול אצלם, עשיר בעשרו, ואחריו גבור בגבורתו, ואחריו חכם בחכמתו, ר"ל בעל המדות הטובות, כי האיש ההוא ג"כ גדול בעיני ההמון אשר להם נאמרו הדברים, ומפני זה סדרם על הסדר הזה
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
לכאורה בדברי הרמב"ם האלו יש טענה עצומה כנגד המשפט שבכותרת
שמא זה שייך לגישה הכללית בר"מ ששולל את כל העוה"ז מהתכלית, בשונה מהמקובלים.
 
שפת הים אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
לכאורה בדברי הרמב"ם האלו יש טענה עצומה כנגד המשפט שבכותרת
שמא זה שייך לגישה הכללית בר"מ ששולל את כל העוה"ז מהתכלית, בשונה מהמקובלים.
גם אני ניסיתי לחשוב בכיוון הזה, אבל לא עלתה בידי כ"כ.

אלא שבכלל צריך להבין את המשפט הזה, כי אם כפשוטו, שהאדם לא נברא לעצמו אלא 'להועיל לאחריני', לאנשים אחרים, אז מחוסר ביאור לכאורה, מה מעלת אנשים אחרים יותר ממנו עצמו, והתינח אם היינו אומרים שאדם נברא עבור מישהו שגבוה ממנו, אבל עבור מישהו שוה ערך לו - איך יתכן? והרי גם אותם 'אחריני' צריכים לחשוב כך ביחס אליו עצמו.
(וודאי אין כוונתו שה'להועיל לאחריני' הוא הוא טובתו הוא, והוא בעצם כן נברא 'לעצמו').
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
שפת הים אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
לכאורה בדברי הרמב"ם האלו יש טענה עצומה כנגד המשפט שבכותרת
שמא זה שייך לגישה הכללית בר"מ ששולל את כל העוה"ז מהתכלית, בשונה מהמקובלים.
גם אני ניסיתי לחשוב בכיוון הזה, אבל לא עלתה בידי כ"כ.

אלא שבכלל צריך להבין את המשפט הזה, כי אם כפשוטו, שהאדם לא נברא לעצמו אלא 'להועיל לאחריני', לאנשים אחרים, אז מחוסר ביאור לכאורה, מה מעלת אנשים אחרים יותר ממנו עצמו, והתינח אם היינו אומרים שאדם נברא עבור מישהו שגבוה ממנו, אבל עבור מישהו שוה ערך לו - איך יתכן? והרי גם אותם 'אחריני' צריכים לחשוב כך ביחס אליו עצמו.
(וודאי אין כוונתו שה'להועיל לאחריני' הוא הוא טובתו הוא, והוא בעצם כן נברא 'לעצמו')
בתחילה חשבתי בכיוון גילוי ייחודו ית', אך עדיין ק' מאוד כדבריך מה צורך לבטל את בריאתו שלו בשביל זה, אדרבה שניהם קיימים - ומאוחדים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אהרן פישר אמר:
מתקרב הילולת האדמו"ר מטאהש,
תקראו עליו, ואולי תבינו

זה מסביר לא רע את הסרטון שהעלו לא מזמן כשהאדמו"ר מטאהש שואל מיהו היהודי בעל צורה היושב לידו?*
יהודי שלא רואה את עצמו אלא את "האחר" לא פלא שבדמות המשתקפת 'במראה', יראה אדם אחר ולא את עצמו, ויחפוץ ללחוץ את ידו. [לפי גירסא אחת, לפי גירסא שניה כמלאך]

*הורדת הסרטון.
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אהרן פישר אמר:
מתקרב הילולת האדמו"ר מטאהש,
תקראו עליו, ואולי תבינו

זה מסביר לא רע את הסרטון שהעלו לא מזמן כשהאדמו"ר מטאהש שואל מיהו היהודי בעל צורה היושב לידו?*
יהודי שלא רואה את עצמו אלא את "האחר" לא פלא שבדמות המשתקפת 'במראה', יראה אדם אחר ולא את עצמו, ויחפוץ ללחוץ את ידו. [לפי גירסא אחת, לפי גירסא שניה כמלאך]

*הורדת הסרטון.
יפה מאוד, 
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
היום יום, ה' אייר:
רבינו הזקן קבל מר' מרדכי הצדיק ששמע מהבעל שם טוב: עס קומט אראפ א נשמה אויף דער וועלט און לעבט אפ זיבעציג אכציג יאהר, צוליב טאן א אידען א טובה בגשמיות ובפרט אין רוחניות (= נשמה יורדת לעולם וחיה שבעים שמונים שנה, בשביל לעשות טובה ליהודי, בגשמיות ובפרט ברוחניות).
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
לכאורה בדברי הרמב"ם האלו יש טענה עצומה כנגד המשפט שבכותרת

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק נד
ואחר מה שהצענוהו לך מה שאומר: כבר ביארו הפילוסופים הקדומים והאחרונים, שהשלמיות הנמצאות לאדם ד' מינים. הראשון...
והמין השלישי הוא שלמות בגוף האדם יותר מן השני, והוא שלמות מעלות המדות, והוא שיהיו מדות האיש ההוא על תכלית מעלתם. ורוב המצות אינם רק להגיע אל זה המין מן השלמות, וזה המין מן השלמות ג"כ איננו רק הצעה לזולתו ואינו תכלית כוונה בעצמו, כי המדות כולם אינם רק בין האדם ובין זולתו, וכאלו זה השלמות במדותיו הוכן בה לתועלת בני אדם ושב כלי לזולתו, שאם תעלה בלבך שאחד מבני אדם עומד לבדו ואין לו עסק עם אדם, נמצאו כל מדותיו הטובות עומדות בטלות אין צריך להם ולא ישלימוהו בדבר, אמנם יצטרך אליהם ויקבל תועלתם עם זולתו.
והמין הרביעי הוא השלמות האנושי האמתי, והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, ר"ל ציור המושכלות ללמוד מהם דעות אמתיות באלהיות, וזאת היא התכלית האחרונה, והיא משלמת האדם שלמות אמתי, והיא לו לבדו, ובעבורה יזכה לקיימות הנצחי, ובמה האדם אדם.
ובחן כל שלמות מן הג' השלמיות הקודמים, תמצאם לזולתך לא לך, ואם אי אפשר לפי המפורסם מבלעדי היותם גם לך, הם לך ולזולתך, אבל זה השלמות האחרון הוא לך לבדך אין לאחר עמך בו שתוף כלל, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ומפני זה ראוי לך שתהיה [השתדלותך] להגיע אל זה הנשאר לך, ולא תטרח ולא תיגע לאחרים, אתה השוכח נפשך עד ששחר לובן פניה במשול הכחות הגופניות עליה, כמו שנאמר בראש המשלים השיריים ההם הנשואים לזה הענין, אמר בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ובזה הענין בעצמו אמר פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי,
הנה בארו לנו הנביאים גם הם אלו העניינים בעצמם, ופרשו אותם לנו כמו שיפרשום הפילוסופים, ואמרו לנו בפירוש שאין שלמות הקנין, ולא שלמות בריאות הגוף, ולא שלמות המדות, שלמות שראוי להתפאר ולהתהלל בו ולא לבקש אותו, ושהשלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת הש"י שהיא החכמה האמתית, אמר ירמיהו באלו השלמיות הארבעה, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, ואל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, השתכל איך לקחם כפי סדרם אצל ההמון, כי השלמות הגדול אצלם, עשיר בעשרו, ואחריו גבור בגבורתו, ואחריו חכם בחכמתו, ר"ל בעל המדות הטובות, כי האיש ההוא ג"כ גדול בעיני ההמון אשר להם נאמרו הדברים, ומפני זה סדרם על הסדר הזה
אך צ"ע כי הפסוק שהרמב"ם מביא מסתיים "השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ד'"
א"כ מבואר גם כאן כדברי הנפה"ח
וע"כ התשובה היא כדברי
ובכן אמר:
תכלית עבודת האדם - לדמות צורה ליוצרה.
והשכלת ' היא בהידבקות בדרכיו
רק יש שתי מטרות למידות אחד להיות אדם טוב וזו הדגרה השלישית ברמב"ם ויש בשביל לידבק בקב"ה
מה הוא אף אתה "ובו תדבק" וזו הדרגה הרביעית
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד הלויים אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
לכאורה בדברי הרמב"ם האלו יש טענה עצומה כנגד המשפט שבכותרת

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק נד
ואחר מה שהצענוהו לך מה שאומר: כבר ביארו הפילוסופים הקדומים והאחרונים, שהשלמיות הנמצאות לאדם ד' מינים. הראשון...
והמין השלישי הוא שלמות בגוף האדם יותר מן השני, והוא שלמות מעלות המדות, והוא שיהיו מדות האיש ההוא על תכלית מעלתם. ורוב המצות אינם רק להגיע אל זה המין מן השלמות, וזה המין מן השלמות ג"כ איננו רק הצעה לזולתו ואינו תכלית כוונה בעצמו, כי המדות כולם אינם רק בין האדם ובין זולתו, וכאלו זה השלמות במדותיו הוכן בה לתועלת בני אדם ושב כלי לזולתו, שאם תעלה בלבך שאחד מבני אדם עומד לבדו ואין לו עסק עם אדם, נמצאו כל מדותיו הטובות עומדות בטלות אין צריך להם ולא ישלימוהו בדבר, אמנם יצטרך אליהם ויקבל תועלתם עם זולתו.
והמין הרביעי הוא השלמות האנושי האמתי, והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, ר"ל ציור המושכלות ללמוד מהם דעות אמתיות באלהיות, וזאת היא התכלית האחרונה, והיא משלמת האדם שלמות אמתי, והיא לו לבדו, ובעבורה יזכה לקיימות הנצחי, ובמה האדם אדם.
ובחן כל שלמות מן הג' השלמיות הקודמים, תמצאם לזולתך לא לך, ואם אי אפשר לפי המפורסם מבלעדי היותם גם לך, הם לך ולזולתך, אבל זה השלמות האחרון הוא לך לבדך אין לאחר עמך בו שתוף כלל, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ומפני זה ראוי לך שתהיה [השתדלותך] להגיע אל זה הנשאר לך, ולא תטרח ולא תיגע לאחרים, אתה השוכח נפשך עד ששחר לובן פניה במשול הכחות הגופניות עליה, כמו שנאמר בראש המשלים השיריים ההם הנשואים לזה הענין, אמר בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ובזה הענין בעצמו אמר פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי,
הנה בארו לנו הנביאים גם הם אלו העניינים בעצמם, ופרשו אותם לנו כמו שיפרשום הפילוסופים, ואמרו לנו בפירוש שאין שלמות הקנין, ולא שלמות בריאות הגוף, ולא שלמות המדות, שלמות שראוי להתפאר ולהתהלל בו ולא לבקש אותו, ושהשלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת הש"י שהיא החכמה האמתית, אמר ירמיהו באלו השלמיות הארבעה, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, ואל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, השתכל איך לקחם כפי סדרם אצל ההמון, כי השלמות הגדול אצלם, עשיר בעשרו, ואחריו גבור בגבורתו, ואחריו חכם בחכמתו, ר"ל בעל המדות הטובות, כי האיש ההוא ג"כ גדול בעיני ההמון אשר להם נאמרו הדברים, ומפני זה סדרם על הסדר הזה
אך צ"ע כי הפסוק שהרמב"ם מביא מסתיים "השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ד'"
א"כ מבואר גם כאן כדברי הנפה"ח
וע"כ התשובה היא כדברי
ובכן אמר:
תכלית עבודת האדם - לדמות צורה ליוצרה.
והשכלת ' היא בהידבקות בדרכיו
רק יש שתי מטרות למידות אחד להיות אדם טוב וזו הדגרה השלישית ברמב"ם ויש בשביל לידבק בקב"ה
מה הוא אף אתה "ובו תדבק" וזו הדרגה הרביעית
ומה יקרה אם לא ימצאו בני אדם לצידו, האם לא יוכל להדבק באופן זה אל קונו? - מה שמבואר להדיא בד' הר"מ לא כן.
וכן עדיין ק' בגוף הדברים מה שהק' הרב @יושב בשבת תחכמוני מה יש בשני יותר מהראשון, ובשונה מבורא עולם שהוא הטוב האמיתי ודרך הטוב להיטיב, ומשא"כ בד' הנפה"ח [והבעש"ט] שלכאו' שללו את המציאות של המיטיב מצד עצמה.
 
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
רבינו הזקן קבל מר' מרדכי הצדיק ששמע מהבעל שם טוב: עס קומט אראפ א נשמה אויף דער וועלט און לעבט אפ זיבעציג אכציג יאהר, צוליב טאן א אידען א טובה בגשמיות ובפרט אין רוחניות (= נשמה יורדת לעולם וחיה שבעים שמונים שנה, בשביל לעשות טובה ליהודי, בגשמיות ובפרט ברוחניות).
אשמח לקבל את מקור הדברים.
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא

שינובה

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
בהקדמת בן מרנא הנפה"ח כ' וז"ל "והיה רגיל להוכיח אותי על שאיני משתתף בצערא דאחרינא, וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות"
האמנם?

על אותו דרך ידוע אמרתו של הסבא מסלבודקא שאמר בשם הגרי"ס [כמדומני] שמטרת ייסוד הישיבות היה לרומם רוח שפלים ונדכאים.
ושוב, האמנם?
מקופיא ,אסתכל באורייתא וברא עלמא, ואהבת לרעך כמוך זוהי כל התורה ,,, ואידך זיל וגמור ...
 
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שינובה אמר:
מקופיא ,אסתכל באורייתא וברא עלמא, ואהבת לרעך כמוך זוהי כל התורה ,,, ואידך זיל וגמור ...
אולי צריך אשכול נפרד בביאו"ד הלל הנ"ל.
אך לביאו"ד הנפה"ח אי"ז מספיק כלל, ומשם תיובתא ד'ואהבת לרעך כמוך' כתיב, ולא יותר ממך, מלבד ד' הרמב"ן בזה שלא יתכן כמוך ממש והכוונה כ-מוך.
 
תכלית האדם להיות כמה שיותר כמו הקב"ה, וכפי שכל מה שברא אלוקים את הבריאה היא להיטיב כיוון שחוק הטוב להיטיב ה"נ האדם כשישיג ויגיע אל היעד יהא טוב וכל מגמתו תהיה להיטיב.
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
מה יקרה אם לא ימצאו בני אדם לצידו, האם לא יוכל להדבק באופן זה אל קונו? - מה שמבואר להדיא בד' הר"מ לא כן.
יכול לעבוד על מידותיו שיהיו מתוקנים בלב ורצון להיטיב כמו הקב"ה
ונכון לא המעשה העיקר אלא ההדבקות במידותיו
 

שינובה

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
שינובה אמר:
מקופיא ,אסתכל באורייתא וברא עלמא, ואהבת לרעך כמוך זוהי כל התורה ,,, ואידך זיל וגמור ...
אולי צריך אשכול נפרד בביאו"ד הלל הנ"ל.
אך לביאו"ד הנפה"ח אי"ז מספיק כלל, ומשם תיובתא ד'ואהבת לרעך כמוך' כתיב, ולא יותר ממך, מלבד ד' הרמב"ן בזה שלא יתכן כמוך ממש והכוונה כ-מוך.
עיין שוב ,
ואהבת לרעך כמוך = כל התורה כולה , ולא נבראה אלא בשביל תורה [שנקרא ראשית וכו,]

אכן הדיוקים מוכרים אך איך מסבירים הגננות עד לראשי הישיבות את דברי הלל ?
ולדברי שיטת אשלג דתכלית הבריאה הוא כדי לצאת מאהבה עצמית כמדומני מפסוק זה דייקא.?
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
התכוונתי רעיוני או מעשי, אך אדרבה אם זה נושא בחובו משהו היסטורי זה מאוד מעניין.
הרחבה רעיונית או מעשית נמצאת גם במה שציינתי לעיל, כמובן, אך יש עוד מקום - לכשירחיב הפנאי בע"ה - להוסיף ולציין עוד בזה, בל"נ.

רקע הסטורי ימצא מר במכתב שבע' קעד הנסמן לעיל.
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
שפת הים אמר:
התכוונתי רעיוני או מעשי, אך אדרבה אם זה נושא בחובו משהו היסטורי זה מאוד מעניין.
הרחבה רעיונית או מעשית נמצאת גם במה שציינתי לעיל, כמובן, אך יש עוד מקום - לכשירחיב הפנאי בע"ה - להוסיף ולציין עוד בזה, בל"נ.

רקע הסטורי ימצא מר במכתב שבע' קעד הנסמן לעיל.
לדאבוני אני לא מבין אידיש.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
בהקדמת בן מרנא הנפה"ח כ' וז"ל "והיה רגיל להוכיח אותי על שאיני משתתף בצערא דאחרינא, וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות"
האמנם?
עיין בתולדות יעקב יוסף במדבר פרשת נשא וז"ל:
"העולה מזה, דראוי לעושר לילך אל החכם לקבל ממנו חכמה, כמו שהחכם הולך אצל העושר לקבל ממנו חסד מעשרו, כי זה תכלית הבריאה, כמ"ש במדרש שוחר טוב (תנחומא משפטים ט) על פסוק (תהלים סא, ח) ישב עולם לפני אלהי', ר"ל ששאל שיהי' כולם שוין בעושר וחכמה שלא יצטרכו לקבל זה מזה, והשיבו רוח הקודש אם כן חסד ואמת מן ינצ(ו)רוהו, כי במה יזכה זה עם זה. מה שאין כן עכשיו החכם מקבל חסד מהעושר, והעושר מקבל מן החכם תורה וחכמה הנק' אמת, ובשכר שמשפיעים זה לזה בחכמה ובעושר, כך מלמעלה יורד השפע. וכמ"ש בש"ס (תמיד כח א) ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב (משלי כד, כה), כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו', ור"ל שגורם שפע כנ"ל, וכמ"ש בתיקונים (תי"ט לט א) יעו"ש. ועיין בכתבי לעיל מזה. 
ובזה יובן, חסד ואמת נפגשו, ר"ל כשעושין להשפיע זה לזה, החכמים מקבלין חסד מהעושר והעשירים שומעין חכמה ומוסר הנק' אמת מהחכמים, שהוא עיקר התכלית כמ"ש חסד ואמת מן ינצרוהו כנ"ל, אז גורמים לייחד ב' מדות הגורמין שפע וברכה בעולם, וזהו צדק ושלום נשקו, שהוא יסוד ומלכות, שחבורם הוא על ידי יחוד בעלי חכמה עם בעלי עושר להשפיע זה לזה". 
 
 
חלק עליון תַחתִית