סוף סוף נפתח האשכול הזה.
היה לי סיפור מופלא באמתחתי, אך לא ידעתי היכן לשים אותו. בבני התורה המסולאים? באנשים פשוטים? הרי הסיפור הוא על אדם שהוא גם רוצה בכל מאודו רק להיות יהודי פשוט, וגם הוא בן תורה מסולא בפז. אבל ההגדרה הקולעת שלו הוא "בני החסידות".
הסכיתו ושמעו.
לפני שנים, הייתי גר במקום שהיה בו מניין של חב"ד. בשבת המניין היה מתחיל בשעה 10.
כשהייתי קם מאוד מאוחר, הייתי הולך למניין הזה. מתחיל בעשר, מסיימים בשתים עשרה, לא רע.
גיליתי את המניין הזה, כשהלכתי וחיפשתי מניין בשעה תשע, ולא מצאתי, ואז שאלתי מישהו ואמר לי "תנסה אצל חב"ד".
"חב"ד"? אפילו לא ידעתי על קיומו של המניין כי הוא באיזה פינה צדדית ולא בבית כנסת מפואר כ"כ.
נו, נכנסתי, וראיתי יהודי יושב שם ולומד. חשבתי שגם הוא כמוני שאיחר ומחפש מניין. כששאלתיו, אמר לי שהמניין מתחיל בעשר.
אדהכי והכי, הזמין אותי במאור פנים ללמוד עמו. הוא למד חסידות (כמדומני ליקוטי תורה). אמרתי לו שאין לי רקע בזה כ"כ, ושיסביר לי בע"פ במקום שנקרא כמה שורות, ואני לא יבין כלום (נבהלתי מכל ראשי התיבות שם, מילא אם היו נותנים לי אסממ"ו, המע"ה, קלב"מ, וכדו' קטן עלינו, אבל שם צריך להיות בקי).
ואז החילונו להתדיין על אורות וכלים ושבירת כלים (האם הקב"ה עושה ניסים שהכלי לא יישבר? ומה זה לבושים?), חלל הפנוי (מה, זה נס? הרי נס הוא שינוי הטבע, וכי מה שהקב"ה קיים הוא טבע? מה זה בכלל טבע? האם זה שבכלל יש הקב"ה זה דבר "טבעי" כי לא יכול להיות אחרת? והרי זה לא יכול להיות שזה באמת פנוי, כי הרי מלא כל ארץ כבודו, אז הכל בכאילו?), אור מקיף ואור פנימי, ועוד (אפילו שאולי זה מאוד מושך, לא לדון בזה כאן, רבותי, זה חלק מהסיפור, ולא לעשות מזה שרשרת תגובות שסוטה מהאשכול, מי שרוצה שייטע אשכול חדש).
הוא גם סיפר לי שהוא שליח חב"ד באותו מקום, והוא הגבאי של ביהכ"נ. אוקיי.
חשבתי לעצמי, נו, כנראה הוא נפל מהמיטה או שהוא בא קצת יותר מוקדם ללמוד (הוא היה היחיד שלמד שם והשעה הייתה תשע והמניין מתחיל בעשר).
אבל - ממש ממש לא!!! והתוודעתי לזה בדרך אגב.
כמה שבתות אח"כ, קמתי בזמן, בשבע אני יוצא מהבית למניין המוקדם, ואז ראיתי אותו.
כשראיתי אותו, הוא כבר חזר מהמקווה. עם המגבת עליו. דהיינו, הוא לא נפל מהמיטה, ולא קם קצת יותר מוקדם כדי ללמוד קצת. מדובר כאן ביהודי שקם בבוקר השכם, ומתחיל את עבודת ה' שלו, ברור שהוא קורא ק"ש בזמנה, והוא מתכונן לתפילת השחר כמה שעות. עם מקווה, ולימוד התוה"ק. ראיתי עוד כמה פעמים, ואכן כך הוא, ולא היה זה רק בשבת ההיא. יהודי הנראה, ומכנה את עצמו פשוט שבפשוטים, וכמה עבודת ה'!
הוא לומד שם לבד כי בשעות האלו אף אחד לא נמצא שם (מתחילים לבוא רק ממש לפני עשר). הוא לא רוצה לעשות רושם על אף אחד, איש מלא בפנימיות (ומכל הפעמים שראיתי שם, מעולם הוא לא בא בריב או כעס על שום אדם שהוא, ורק כמדומני פעם אחת מישהו אמר שם משהו בגנות אדם אחר והוא העיר לו בתקיפות שאין זה המקום לכך), ורק אני מצאתי את זה במקרה. ושאמרתי לו עד כמה אני מתפעל ממנו, אמר לי בחיוך צנוע "משתדלים, משתדלים"...
ובכן, מה ניתן להוסיף ולומר על יהודי מתוק שכזה? אני כבר לא גר שם היום, אבל הלוואי ואזכה לכזו הכנה לפני התפילה, ובנוסף, לכזו פנימיות.