האם לומדי התורה היקרים, נגועים יותר בגאווה, מאנשים פשוטים, ישרי דרך, ויגיעי כפיים? מבקש את השתתפות החכמים.

בני התורה היקרים, נגועים יותר בגאווה? מאנשים פשוטים, ישרי דרך, ויגיעי כפיים? מבקש השתתפות החכמים.

  • לא

    קולות: 60 39.2%
  • כן

    קולות: 69 45.1%
  • אין הבדל

    קולות: 24 15.7%

  • סה"כ בוחרים
    153

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
מהמבקשים אמר:
נאמר זאת כך את הסיפורים עלל האדמורי"ם שהריחו מעגלונים ריח ג"ע לא תשמעו היום...
גם פעם לא היית שומע סיפורים כאלו, אצל רוב כלל"י הסיפורים הללו תמיד היו ותמיד ישארו מופקעים לגמרי, ודאי אצל 'המתנגדים' אך גם אצל רוב רובם של החסידים, ודאי אלו הרוסים הפולנים והליטאים, אולי מלבד ההונגרים והאוקראינים. בכל אופן זה שלא ישמעו כאלו סיפורים זה לא נובע מגאוה, אלא ממי שמבין ויודע מהי חובת האדם בעולמו, וממילא אינו מעריך מי שלא הגיע לשם [עכ"פ רובא דרובא שלא מקובל אצליהם סיפורים מסוגים אלו]. כשם שלהבדיל זה שאנו לא מעריכים חילונים זה לא נובע מגאוה כך גם עמיראצים.
 

מהמבקשים

משתמש ותיק
הדגשתי שלא מדובר על גאוות יחידה אלא על זלזול בשיטות אחרות ובאנשים אחרים
ובתוך עמי אנוכי יושבת ולצערנו זה קיים בכמות רחבה
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
מהמבקשים אמר:
הדגשתי שלא מדובר על גאוות יחידה אלא על זלזול בשיטות אחרות ובאנשים אחרים
ובתוך עמי אנוכי יושבת ולצערנו זה קיים בכמות רחבה
לא על כך באה השגתי, אלא על הדוגמא הנזכרת של האדמורי"ם.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יש מקומות שבמפורש ובמכוון מחנכים לגאווה.
ומזה לא תצא ענווה...
וכדי לאמת את מה שכתבתי לא צריך ללכת רחוק, אלא לרפרף באשכולות בפורום.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
מהמבקשים אמר:
הדגשתי שלא מדובר על גאוות יחידה אלא על זלזול בשיטות אחרות ובאנשים אחרים
ובתוך עמי אנוכי יושבת ולצערנו זה קיים בכמות רחבה
ברור שאצל לומדי התורה יהיה יותר זלזול בשיטות אחרות,
אך זה מעלה ולא חיסרון,
כיון שזה נובע מזה שאכפת להם מהדרך הנכונה,
והם חושבים שהדרך הנכונה היא אצלם,
ולכן הם מזלזלים בדרכים אחרות.

ואילו האנשים הפשוטים,
אנו שומעים מהם הרבה פעמים "אסור לדבר על שום רב", "כל השיטות מצוינות", וכדו',
אך זה בגלל זהם לא מבינים את המעלה של החתירה לאמת,
ומה להם אם יעשו כך או כך, העיקר שיעזבו אותם לנפשם בדרגא שלהם.
 
 

מהמבקשים

משתמש ותיק
אין לי בעיה בחתירה לאמת או בגאוות יחידה וברור שאדם שנמצא במקום גבוה ומסתכל על כל דבר במבט מרומם יהיה לא יותר ביקורת על דברים ויראה אותם יותר מורכבים אבל יש מרחק מכאן ועד זילזול וביטול שלצערי קיים אצל לא מעט
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
יצחק ב אמר:
לומדי התורה היקרים מפז, נגועים יותר בגאווה, מאנשים פשוטים, ישרי דרך, ויגיעי כפיים? אשמח מאד להשתתפות הת"ח דפה.
צורם לי. מאוד.
כן. בני תורה יש להם גאווה על זה שזכו (בחורים) או בחרו (אברכים) ללמוד, וזה ויגבה ליבו בדרכי ה'.
האם מזה נוצרת אצלם גאווה שלילית על מי שלא למד תורה? הרבה פעמים כן.
מה המסקנה? שתורה היא דבר שלילי שגורם גאווה שלילית? עדיף לא ללמוד תורה ולהיות עניו? ברור שלא. אז מה מונח כאן? סתם בירור סטטיסטי?

יש לי שאלה הפוכה ואני בטוח שהיא תהיה צורמת לכולם:
היהודים הפשוטים והענווים, ישרי הדרך ונקיי כפיים היקרים מפז, נגועים יותר בעם הארציות ושטחיות וחיפוף במצוות, מאשר תלמידי החכמים שלומדים כל היום וכל הלילה ביגיעה ומדקדקים במצוות? אשמח מאד להשתתפות היהודים הפשוטים דפה.


למה בכלל לפתוח אשכול שמחלק את היהודים לשתי קבוצות, במטרה לשאול האם בקבוצה אחת יש חיסרון בגלל מעלתם? סתם בגלל שתמיד נחמד להטיף מוסר דווקא לת"ח כי "מצפים ממנו ליותר", ולכן תמיד הפוקוס יהיה עליו לראות עד כמה מעלותיו מייצרות בעיות חדשות?

@יצחק ב, זה לא התקפה אישית חלילה. זה לגופו של עניין ושל אשכול.
אני פשוט כותב את מה שאני מרגיש.
למה פשוט אצלך כי  אלו 2 קבוצות?
יש לומדי תורה כאלו ויש כאלו, והשאלה היא כמה עבד על עצמו ולמה חונך. והשאלה מה עדיף בדיעבד איננה פשוטה כלל ועיקר.

 
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
ברוך ה' שאיני הראשון הנצרם מנוסח סקר הסרק.
עקוב הלב מכל ועל כן לא אדע את כוונת המסקר מה זאת היתה בלבו לשאול כזאת.
וכמו שכל א' יודע שרוצחים וגזלנים וכו' הם נחותי דרגה מאנשי הישוב בכל מה דאפשר, ואם יש מעלה שיש בהם היא כזו שנותרה בהם עדיין למרות היותם כאלו, ובודאי לא בגלל  היותם כאלו, עאכו"כ שיהי' איזה מעלה לאלו שנאמר עליהם שאסור להתלוות עמהם כי על חייהם אינם חסים וכו',והמעלה הזו תהיה בהם בגלל היותם משולים כבהמה. ישתקע הדבר.
ידעתי מך ערכי, והלוואי אחשב כעם הארץ, אבל זאת היתה לי כי למוד אני מחלב אימי, כי בן תורה הוא נזר הבריאה, יקר המעלה ונכבד המציאות, ורק מחרפי תורה בוזי יקרה שונאי השם מחפשים להטיל רפש ולהמעיט כבודה של תורה.
חלילה לנו מעלות בהר ונגוע בקצהו להיות חלילה חלילה חלק מצרמוניית בוזי תורה. בכל כוחינו נשנס מותניים לראות ולהראות העמים את יקרת תפארת לומדי התורה. ודי בזה לע"ע
 
 
בןאבנר אמר:
מהמבקשים אמר:
הדגשתי שלא מדובר על גאוות יחידה אלא על זלזול בשיטות אחרות ובאנשים אחרים
ובתוך עמי אנוכי יושבת ולצערנו זה קיים בכמות רחבה
ברור שאצל לומדי התורה יהיה יותר זלזול בשיטות אחרות,
אך זה מעלה ולא חיסרון,
כיון שזה נובע מזה שאכפת להם מהדרך הנכונה,
והם חושבים שהדרך הנכונה היא אצלם,
ולכן הם מזלזלים בדרכים אחרות.

ואילו האנשים הפשוטים,
אנו שומעים מהם הרבה פעמים "אסור לדבר על שום רב", "כל השיטות מצוינות", וכדו',
אך זה בגלל זהם לא מבינים את המעלה של החתירה לאמת,
ומה להם אם יעשו כך או כך, העיקר שיעזבו אותם לנפשם בדרגא שלהם.
 
לחתור לאמת ולזלזל בכל האחרים הם תרתי דסתרי.
לא שייך כלל שום חתירה לאמת מתוך עמדה של זלזול בכל שיטה אחרת.
להיפך - זה הדרך שהכי מבטיחה הישארות במקום!
איך תדע שדבר הוא אמיתי, אם זלזלת בו מלכתחילה וממילא לא בחנת אותו ברצינות ולא למדת לעומק את שיטתו? (לקרוא פה ושם ברפרוף, מתוך מבט עוין ומזלזל, לא נחשב)
אם כל מה שאתה יודע על שיטה מסויימת זה רק מה אומרים עליה אנשי השיטה שלך, אין סיכוי שתגיע אליה, גם היא אמת לאמיתה.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
למה פשוט אצלך כי  אלו 2 קבוצות?
השואל חילק לשתי קבוצות. בני התורה מול האנשים הפשוטים.
אמונת אומן אמר:
יש לומדי תורה כאלו ויש כאלו, והשאלה היא כמה עבד על עצמו ולמה חונך. והשאלה מה עדיף בדיעבד איננה פשוטה כלל ועיקר.
זה נכון מאוד שהכל בסוף תלוי בחינוך.
פשוט צרם לי שלפי הכותרת נרמז כאילו רק בני תורה נגועים בגאווה (וממילא המשמעות מזה...).
כל אחד מתגאה. זה בתורה שלו, זה בפרומקייט שלו, זה בצדקותיו ותרומותיו, זה במכונית המפוארת שלו, וזה בבית המפואר.
וכמובן, יש גאווה שלילית של קינטור (שהיא יכולה להיות בכל הדברים), וגאווה חיובית של ויגבה ליבו בדרכי ה' (שהיא יכולה להיות רק בתורה ומצוות ומעש"ט).
פשוט צרם לי "תפוס ת'בן תורה" שמצפים ממנו תמיד ליותר ויותר (ובמחילה, זה הזכיר לי משהו אחר), ולכן תמיד מותחים רק עליו ביקורת כל הזמן, מכבדים אותו בשביל לצעוק עליו (כך זה נשמע, לא שחלילה חושד אני את פותח האשכול בכך) וכבר אמר אותו בן תורה למקנטר אחד "אל תקרא לי רבי ואל תירה בי".
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
הסקר הזה הוא פרדוכס..
בן תורה שעונה שהוא גאוותן, הוא למעשה עניו...

[או שהוא עונה רק על אחרים...]

מי שמודע למדת הגאווה שלו אין זה אומר שהוא עניוו.
זה אומר שהוא לא מתעלם מהמדות שמנהלות אותו (וכנראה מקווה לתקן אותם).
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
במחשבה ראשונה עניתי ברור שלומדי התורה יותר נגועים בגאווה, וכך עניתי בסקר.
אך במחשבה שניה הייתי מגדיר את זה מדויק יותר שלומדי תורה מודעים יותר להיות נגועים בגאווה. א. מודעים שיש כזה מדה שלילית של גאוה ב. מודעים שהם נגועים בה. בשונה מאנשי קרירה מצלחינים שאינם מודעים כלל.
אך בהשווה לפועלי כפיים ברור שלומדי תורה נגועים יותר, כיון שבאמת יש להם במה להתגאות!
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
פשוט צרם לי שלפי הכותרת נרמז כאילו רק בני תורה נגועים בגאווה (וממילא המשמעות מזה...).
כל אחד מתגאה. זה בתורה שלו, זה בפרומקייט שלו, זה בצדקותיו ותרומותיו, זה במכונית המפוארת שלו, וזה בבית המפואר.
אני חושב שיש מידה רבה של היתממות בכל ההסתייגות החריפה כאן,
קיים בהחלט נושא של גאוה שמצויה דווקא אצל לומדי תורה, מקיימי ה'אלמד כדי שיקראוני רבי', ולפעמים זה תופח למימדים גדולים יותר.
אין זה דומה כלל לגאוה הטבעית הטבועה בכל אדם.
 
לעיתים רחוקות אמר:
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.

לא כל קול פנימי שמחמיא לך הוא גאוה והוא דבר רע...
להיפך עליך לשמוח בנקודות הטובות שלך ולעודד את עצמך בהצלחותיך.

רבי נחמן מברסלב בתורה ו', "קרא את יהושע", עושה סדר בכל הנושא הזה, איך הולכים בדרכי התשובה ב"רצוא ושוב" בלי שיסתרו אחד את השני. מציע לך ללמוד את זה, זו תורה שנאמרה (בין השאר) בדיוק על התחבטות זו שהזכרת.
https://rabenubook.com/ליקוטי-מוהר״ן-ו/
 

חימקו

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.

זה מדהים, אתה מצדיק את הנפילות שבלעדיהם לא היית נזכר בבורא עולם וכו...
 
חימקו אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.

זה מדהים, אתה מצדיק את הנפילות שבלעדיהם לא היית נזכר בבורא עולם וכו...
ממש לא.
זה הדבר הנכון - אחרי הנפילה להתאפס, ולהתבונן ולחשוב שאם התגבר עלי כזה יצר ונפלתי כך - זה אומר שאני עושה משהו לא נכון, ושהגאוה עלתה...
ואכן בדרך זו ניתן להפוך את הירידה לעלייה. וכן - יש מציאות שדווקא נפילה גדולה גורמת לאדם "לתפוס את עצמו", לשנות את הדרך וע"י זה לשוב בתשובה.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
בפרק קנין תורה אומר רבי מאיר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ... אוהב את המקום אוהב את הבריות ... ומלבשתו ענוה ויראה ... והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו...

אולי דוקא כשעוסק בתורה לשמה.
 

חימקו

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
חימקו אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.

זה מדהים, אתה מצדיק את הנפילות שבלעדיהם לא היית נזכר בבורא עולם וכו...
ממש לא.
זה הדבר הנכון - אחרי הנפילה להתאפס, ולהתבונן ולחשוב שאם התגבר עלי כזה יצר ונפלתי כך - זה אומר שאני עושה משהו לא נכון, ושהגאוה עלתה...
ואכן בדרך זו ניתן להפוך את הירידה לעלייה. וכן - יש מציאות שדווקא נפילה גדולה גורמת לאדם "לתפוס את עצמו", לשנות את הדרך וע"י זה לשוב בתשובה.



ה"ממש לא" מיועד למי? אני כמובן מסכים איתך לגמרי, רק תקרא שוב את דבריו של לעיתים רחוקות. 'טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי'
 
חימקו אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
חימקו אמר:
זה מדהים, אתה מצדיק את הנפילות שבלעדיהם לא היית נזכר בבורא עולם וכו...
ממש לא.
זה הדבר הנכון - אחרי הנפילה להתאפס, ולהתבונן ולחשוב שאם התגבר עלי כזה יצר ונפלתי כך - זה אומר שאני עושה משהו לא נכון, ושהגאוה עלתה...
ואכן בדרך זו ניתן להפוך את הירידה לעלייה. וכן - יש מציאות שדווקא נפילה גדולה גורמת לאדם "לתפוס את עצמו", לשנות את הדרך וע"י זה לשוב בתשובה.



ה"ממש לא" מיועד למי? אני כמובן מסכים איתך לגמרי, רק תקרא שוב את דבריו של לעיתים רחוקות. 'טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי'
הכוונה שלדעתי ממש לא זו הייתה כוונתו. להצדיק את החטא חלילה.
 

יעקב יעקב

משתמש ותיק
תענית דף כ [ע"א - ע"ב]
תנו רבנן, לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז.
מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו,
והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר,
ושמח שמחה גדולה,
והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו, שלום עליך רבי, ולא החזיר לו.
אמר לו, ריקה, כמה מכוער אותו האיש. שמא כל בני עירך מכוערין כמותך.
אמר לו, איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור, ונשתטח לפניו,
ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי, אמר לו, איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני
ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו.
יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי.
אמר להם, למי אתם קורין רבי רבי,
אמרו לו, לזה שמטייל אחריך.
אמר להם, אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו, מפני מה,
אמר להם, כך וכך עשה לי.
אמרו לו, אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם, בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר ברבי שמעון ודרש, לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
חימקו אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.

זה מדהים, אתה מצדיק את הנפילות שבלעדיהם לא היית נזכר בבורא עולם וכו...

מצדיק מעשה עבריה ח"ו אין כזו משמעות בדברי. אבל כן אחרי שזה קורה זה יש בזה גם את הנקודה הזו שמוארת מאליה. וזמנים של פחות עליה (כבן הזמנים וכו') כן אני רואה אותם כחיובים בנקדוה הזו, כי גם זה חלק מעבודתנו להכיר שלית ליה מגרמיה כלום.
 

חימקו

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
חימקו אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.

זה מדהים, אתה מצדיק את הנפילות שבלעדיהם לא היית נזכר בבורא עולם וכו...

מצדיק מעשה עבריה ח"ו אין כזו משמעות בדברי. אבל כן אחרי שזה קורה זה יש בזה גם את הנקודה הזו שמוארת מאליה. וזמנים של פחות עליה (כבן הזמנים וכו') כן אני רואה אותם כחיובים בנקדוה הזו, כי גם זה חלק מעבודתנו להכיר שלית ליה מגרמיה כלום.

אז לא טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי?...
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אני חושב שיש מידה רבה של היתממות בכל ההסתייגות החריפה כאן,
קיים בהחלט נושא של גאוה שמצויה דווקא אצל לומדי תורה, מקיימי ה'אלמד כדי שיקראוני רבי', ולפעמים זה תופח למימדים גדולים יותר.
אין זה דומה כלל לגאוה הטבעית הטבועה בכל אדם.
ידידי ואהובי היקר, אין כאן שום היתממות.
ברור, שאדם שיש לו יותר מעלות, בין אם הם בתורה, ובין אם הם במצוות, ובין אם הם העסקים, יש לו גאווה בזה. זהו טבע האדם, להיות גאה בהשגיו.
אלא - שהעבודה היא, שהאדם יבין שהשגותיו בתורה הם מחונן הדעת, ובמצוות הם משום עזרת הקב"ה שאלמלא עוזרו אינו יכול ליצה"ר, וכן בעסקים כל כשרונותיו הם מאת ה'.
איש איש ועבודתו.
וכי סטודנט אין לו את אלמד כדי שיקראוני פרופסור? וכי גומל חסדים אינו עושה כדי שיקראוהו גומל חסדים ויתנו לו כבוד? כולנו כאלה, ועל זה כבר כתבו התוס' שהעושה שלא לשמה כדי שיכבדוהו ולא ע"מ לקנטר, זה נקרא מתוך שלא לשמה בא לשמה.
הקאץ' הגדול הוא, שההבטחה שיהיה לו לשמה לבסוף הוא על עבודת ה', אך הסטודנט תמיד יעשה את זה שלא לשמה, כי אין לו הבטחה זו.
יכול להיות שמה שבולטת לך הגאווה אצל בני תורה, היא משום שאתה - בצדק - מצפה מהם יותר לענווה, מאשר סתם אדם שמתגאה בצעצוע החדש שלו המתקרי מכונית. ואף במקרים קיצוניים יש הלומדים ע"מ לקנטר שע"ז אמרו מוטב שנהפכה וכו', ושם זה ממש נראה שלוקחים את התורה ועושים ממנה קרדום לחפור בה והוא בזיון התורה.
לגבי הרגשה זו, אני מסכים איתך שהיא קיימת, ואף מוצדקת היא, שהציפייה מבן תורה היא גבוהה יותר. וכמובן - תגובתי הייתה על העמדת השאלה בצורה חד צדדית.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
אני רוצה לומר כאן משהו, שכבר כתבתיו באשכולות דומים לכך, וחושבני שיש בזה טעות חמורה בפי ההמון. גאווה היא לא כאשר אדם יודע ומכיר את מעלותיו, אלא כאשר הוא יודע שהכל מגיע לו מאת ה', ולא מגיע לו על זה שום כבוד. כשאדם הולך בדרך מסויימת והוא חושב שהדרך שלו היא הצודקת, ושאר הדרכים הם לא טובים כמו הדרך שלו, הוא לא גאוותן, הוא פשוט יודע את המציאות (לשיטתו), ואין בכך שום סרך גאווה!!!
כאשר אדם רוצה שיכבדו אותו בגלל שהוא כזה, זה גאווה. אבל התופעה שבני התורה בטוחים בצדקת דרכם, וחושבים על אלו שאינם כמותם, שהם לא הולכים בדרך הטובה ביותר, אין בזה כל גאווה!!!
זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו, שהולך בדרך העבודה כמו שחינכוהו רבותיו ואבותיו, ולא באתי לנקוט שדרך אחת עדיפה על השניה.
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
כשאדם מכיר באפסיותו. הוא יודע שהתפיסה שלו היא לא מוחלטת בערבון מוגבל. 'כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים'
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
יעקב יעקב אמר:
תענית דף כ [ע"א - ע"ב]
תנו רבנן, לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז.
מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו,
והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר,
ושמח שמחה גדולה,
והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו, שלום עליך רבי, ולא החזיר לו.
אמר לו, ריקה, כמה מכוער אותו האיש. שמא כל בני עירך מכוערין כמותך.
אמר לו, איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור, ונשתטח לפניו,
ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי, אמר לו, איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני
ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו.
יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי.
אמר להם, למי אתם קורין רבי רבי,
אמרו לו, לזה שמטייל אחריך.
אמר להם, אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו, מפני מה,
אמר להם, כך וכך עשה לי.
אמרו לו, אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם, בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר ברבי שמעון ודרש, לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.

כשמביאים ראיה ממעשים של חז"ל צריך להכנס להווי החיים שהיה שם. ובזמנם הערצה לחבר וק"ו לת"ח היתה הערצה והערכה אבסלוטית, שונה לחלוטין הדבר היום שגם יושבי ביהמ"ד לא מעריכים את התורה ולומדיה כפי האמת וק"ו יושבי קרנות, ולכן חטא הגאוה פחות שכיח מתקופת חז"ל, זאת ועוד שכיון שיש הערכה לעוד דברים לכן גם עם הארץ יכול להרגיש גאווה בכך שהוא מצליח בעסקיו ויש לו גי'פ.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
האמת שכל נפילה ברוחניות בין בחטא בין בלימוד בין בתפלה מאפסת אותי קצת ושוב אני נזכר שאין לי מגרמי כלום והכול סייעתא דשמיא. אך שוב בזמן התעלות במיוחד כשזה לאורך זמן שוב אני בטוח שכבשתי את העולם ובכוחותי אני (כמובן עם עזרה משמים... אבל אני) אמנם יש לי הרבה איפה להתקדם אבל אני ממש על הגל הנכון.
טוב שיש בין הזמנים שיזכיר לי...

גם תוך כדי כתיבת תגובה זו, מציף אותי קול שאומר לי איזה מודעות עצמית יש לך, יופי כל הכבוד זה הדרך להתקדם בעבודת ה'.

ה' ישמור אותנו מעצמנו.

לא כל קול פנימי שמחמיא לך הוא גאוה והוא דבר רע...
להיפך עליך לשמוח בנקודות הטובות שלך ולעודד את עצמך בהצלחותיך.

רבי נחמן מברסלב בתורה ו', "קרא את יהושע", עושה סדר בכל הנושא הזה, איך הולכים בדרכי התשובה ב"רצוא ושוב" בלי שיסתרו אחד את השני. מציע לך ללמוד את זה, זו תורה שנאמרה (בין השאר) בדיוק על התחבטות זו שהזכרת.
https://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%95/

צודק.
אך לחידוד הדברים אומר שכשהמחמאה היא באה בהשוואה לאחרים - מקורה בגאווה פסולה.
נ.ב. יישר כוח על ההפניה למוהר"ן - בינתים עיינתי מעט. תמיד סיקרן אותי אך לא ידעתי איפה לראות דברים שידברו אלי.
 

חריף ובקי

משתמש רגיל
הסיבה שהרבה ת"ח מתגאים בליבם או בפומבי כמובן בצורה של 'לשם שמיים' ומבטלים את דברי אחרים בצורה בוטה, או בזים לכל דבר שזז סביבם לא נובעת מחמת מעלתם וקושי ההתגברות על מידת הגאוה, אלא היא מגיעה ממקום אחר לחלוטין.
מצוי מאוד אנשים ובפרט בחורים - ואולי אפי' רוב הלומדים כך - שהיחס והמדד לשאלה מה דרגתם בלימוד - הן ברמת הידע והעומק והן בהתמדה - נקבעת לפי הסובבים אותם, ולא לפי עצמיותם הם, ולכן בשביל הקיום שלהם הם זקוקים לבטל מיד את כל העולם שסביבם.
הסיבה היא שהרבה אנשים אינם מחוברים באמת ללימוד, וגם אם הם המופלגים ביותר לימודם הוא מחמת שבקהילה שבה הם חיים זה צורת החיים, והחשיבות נקבעת לפי רמת הלימוד, והם לא לומדים בשביל להיות דבוקים בקב"ה בצורה המוחלטת ביותר [כמבו' בנפש החיים ובתניא - מקיף בתוך מקיף], אבל זה כבר נושא לעצמו.

ודוגמא לדבר, מצוי מאד שבחורים אחר שמיעת שיעור מאי מי, מיד יבדקו למה הוא אינו צודק, וכיצד מוכח מדבריו מיניה וביה להיפך, ואם חס וחלילה לא ימצאו בדבריו שום סרך מיד יאמרו שבעצם הוא לא חידש כלום והדברים פשוטים, וכדו'.
והשאלה הנשאלת היא מה מקפיץ אתכם בחורים יקרים, מה איכפת לכם להקשיב ברוגע ובשלוה ולהסכים שפלוני חידש שדבר שעד עכשיו לא חשבתם עליו?
והתשובה הברורה שבחור חש ומרגיש בחוויה הפנימית שלו שהוא שרוי בתחרות מול כל העולם, מול כל מחבר ספר, ומול כל ר"מ או אדם תורני אחר, ולכן תמיד הוא צריך להקטין את השני.

וסיבת הזלזול באנשים שאינם לומדים או בדת"ל ובחילונים [מלבד שהאמת היא שלכה"פ בדת"ל וחילונים באמת יש מה לבוז להם] נובעת ג"כ ממה שחסר להם ביטחון בצדקת דרכם, ולכן הקיום לדרך שלהם היא ע"י מחיקת האחר, [וזה הסיבה שבחורי ישיבות אוהבים כ"כ להתווכח עם חילונים על אמונה, בגלל שהצורה שבה הם בטוחים בעצמם ליד חילוני זה רק אם הם ניצחו אותו בויכוח, אך אדם שמאמין באמת בצורה מוחלטת כשהוא רואה חילוני הוא סה"כ מרחם עליו ולא זקוק מיד לדבר איתו].

הדברים אינם נאמרים כביקורת כנגדינו, אלא פשוט להבין את התהליך שעובר עלינו, וכשאדם מבין מה קורה איתו הוא יכול להתחיל לעבוד על עצמו.
 
 
חלק עליון תַחתִית