לפני שמדברים צריך לדעת שאלו ואלו דא"ח, וכולם ממקום קדוש יהלכון
ת"ל נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה שנאמר (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב שומע
במדבר רבה נשא ד, יד
ולעצם העניין, לשאלה הזאת יש כמה פנים וננסה להגדיר זאת כך:
א. דרך העולם רוב ב"י אהובים וברורים.
ב. דרך העבודה.
ג. דרך הלימוד.
א. יש את דרך העולם, העובדים את ד' בכל לבבם בתמימות גמורה, ומלקטים להם באמרים דברי חיזוק מהכא ומהתם (ולא ניזיל כרוכלא למנות את כל המשפיעים החשובים), ובשעה אחת יתחזקו ויתעוררו עם דבר מאדמו"ר פלוני ובשעה אחרת מגדול פלוני וכן ע"ז הדרך, והדבר נאה ויפה ונחמד ונעים וכו', ואין בזה כל פגם וחסרון בעצם.
ואותו הדבר גם אם לא מדובר באיש המוני, רק באדם היודע ספר וכו', רק שהוא לוקח את הדברים כהגדת רביה"ק: 'אלו שבאים לחטוף שיריים', ולא חושב שהדברים אמורים לשנות את כל מהלך חייו, רק בשביל להתחזק בעבודת ד' בכלליות וכו'.
ב. אך כאשר אדם הולך עם דרך עבודה מסויימת, וכמובן היא מקיפה את רוב וכל הווייתו וההלוך ילך שלו ברוב ככל שעות היום, הרי לא ניתן כלל לשלב בין שתי דרכים (וכנ"ל, ככל שמדובר ב'דרכים', ולא בפרפראות בעלמא).
והדבר דומה להבדיל א"א הבדלות שאחד ילך ל2 יועצי תזונה שונים, וכ"א יתן לו רשימה מה לאכול ומה לא לאכול, ומעתה מה שהתיר וצוה השני - אסר עליו הראשון וכו'.
וכמו"כ בנידון דידן, לא שייך בשום אופן להשקיע בדרך עבודה הבלולה משני כיוונים שונים, שכן מה שצוה זה לא צוה זה, ומה שהרחיק זה קירב זה.
ע"כ זה מבחינת ה'חמר גמל' שבצורה הזאת, וביותר, שאחרי צורת עבודה שכזאת הדבר יגרום בהמשך (מיידית, או לאחר זמן) סילוף של שתי הדרכים כאחד, שכן אף אדם לא יכול לחיות בסתירה פנימית שכזאת, ומשכך כבר מוצאים את הדרך "לשלב" את שני הדרכים.
ג. ולעצם הלימוד לכשעצמו אין בזה כל פגם ללמוד משני ספרים שונים, מי שדעתו רחבה ויכול להכיל שני שיטות שונות, ואדרבא יכולה לבוא לו תועלת מזה.
אך בנוגע לדרך הלימוד, אני חושב שכאן כ"א יודה שלא ניתן לשלב בין שני סוגי ספרים, ולנסות לשלב הגדרות שנאמרו בספר פלוני לעבר ספר אחר, כי גם אם או"א דא"ח - הדבר ברור שבעל הפר הא' לא חשב לומר מה שבעל הספר הב' אמר ולא התכווין לבסס מאמריו על הספר השני, כי א"כ הול"ל ולהזכיר באיזכור כל דהו שכוונתו כן, וד"ב.
ובפרטות לספרי ברסלב, לא ניתן בשו"א לקלוט אותם היטב ואת המהלך שלהם, רק עם הרבה שקידה, והנסיון הוכיח שבתחילה חייבים ללמוד (את לימוד החסידות) אך ורק בהם בלי לשלב סוגים אחרים, וכל אלו שניסו לשלב וכו' זו"ז לא עלתה בידם.
ע"כ באו דברינו בנוגע לסתם דרכי עבודה שונות.
אך כ"ז איננו שווה כאשר מדברים על התקשרות של תלמיד לרבו, שכן א"א בשו"א ליצור התקשרות אמיתית של תלמיד לשני רבי'ס שונים. [וכמו ששמעתי מהרה"ח רא"י כרמל ז"ל, שהרי זה איסור חמור לקבל השפעה משני מקומות שונים וכו']
ובפרט בברסלב שעיקר דרכי העבודה מבוסס על התקשרות, ואכמ"ל.
ובלימוד ספרי ברסלב, יש לדעת שבשביל לקלוט את השפה כדאי ללמוד הרבה גם בהבנה פשוטה, כך השפה נקלטת וההבנה הרבה יותר קלה.
ומי שמעונייין ללמוד את הספרים רק בשביל להתחזק ולהתעורר בעבודת ד' הרי כל סוג לימוד שילמד הוא נאה ויפה בשביל להחיות אתו, אם כי כדאי שבעיקר יתמקד בליקו"ע וליקו"ת ואוצר היראה.
אך המעוניין וחותר להבנה מעמיקה של הדברים שומה עליו ללמוד כל תורה היטב הלוך וחזור עם הכלל הראשון והעיקרי של הביאור הליקוטים, ואח"כ ילמד את הליקו"ה שעל התורה וידייק היטב בדבריו וכו'.
וכמובן ופשוט, שהכל כאשר לכל תלוי בשפיכת שיחו ובקשתו לפני בורא כ"ע שיאיר עיניו ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר
וליקוטי מוהר"ן, אגב דאתא לידן, נימא בי' מילתא, שרוב ככל הספרים הק' הרי הנכתב בהם הוא התוכן העיקרי שלהם, ויש גם מה שבין השורות.
אך ליקו"מ הרי שעיקר תוכנו מתחיל מבין השורות.