סיפורים נשגבים על בני החסידות

מוחל וסולח

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מוחל וסולח אמר:
נדיב לב אמר:
מחילה וסליחה, אבל שמתי לב שבזמן האחרון, הרבה הודעות כמו אשכולות או סתם ניקים - צורמים למר. ועל כן לא העתיק פעם נוספת את ההבדל שכתבתי בין האשכולות. שמר ירגע ארחיב לו. בתקווה להבנה, בלי לכעוס ובלי לקחת ללב.


לשיטתך אני כועס, לוקח ללב, ואני צריך להרגע. ומקפיד על אשכולות ועל ניקים "בזמן האחרון". (זמן האחרון - שעות? או אולי ימים? אולי חודשים?). עשית אותי למפלצת.
אני מנסה להבין, אתה מנסה לפגוע בי בצורה מתוחכמת?
אז לידיעתך, זה לא יעבוד.
אני רק כתבתי שזה צורם לי, כי אשכול זה מזכיר לי את הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

תתמודד עם זה לבד. בהצלחה.

ישר כח.
שכבודו ירגע, אני יסביר לו בלנ"ד מדוע אין בדבריו ממש, כרגע אין בזה תועלת. וחבל שמכנים את אחינו החסידים בפרט באשכול הזה - "בעיניהם", וד"ב.
אכן, מלכתחילה לא היה מושג של בעיניהם. לאחר פתיחת אשכול כזה, זה מה שזה גורם. וכפי שביארתי לעיל.
וכפי שזכור לי זהו גם הפירוש שמוציאים בעלי המוסר, מהפסוק שם. שלאחר שחשבו את עצמם לחגבים או אז נחשבו גם בעיניהם של המקומיים לחגבים. אך לא היה כך מלכתחילה.

עריכה:
אני קורא כעת שנפתח אשכול נוסף על "בני תורה המסולאים". אשמח אם אי מי יפנה אותי לאשכול.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מוחל וסולח אמר:
אני קורא כעת שנפתח אשכול נוסף על "בני תורה המסולאים". אשמח אם אי מי יפנה אותי לאשכול.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=21628



אני חוזר בי מכל מה שכתבתי לעיל. טעיתי טעות מרה וחמורה.
(האם ההודעה הפותחת אשכול זה שונתה?)

לא חגבים ולא בעיניהם. כן הסקת מסקנות מהירה ופזיזה ממני.

(למרות שלענ"ד, ניתן היה לכתוב את הסיפורים באותו אשכול ללא חלוקה לעדות וחוגים, כי לא נראה לי ששם הוגדרה כזו חלוקה או הגדרה)
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
אשכול יפה! והדדיות מבורכת.
מי יתן והאשכול הבא יהי' 'סיפורים נשגבים על בני ישראל'. ושם יסופר כל הנהגה טובה ומופלאה של כל עובדי ה' באשר הם.

'סיפורים נשגבים על בני ישראל'

נפלא או נשגב.. פשוט או חשוב, חסיד או מתנגד, מה זה משנה, והעיקר שכוונתו לטובה.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
נכת כאן
שמירת העיינים אדוקה היא חלק נכבד מצורת החיים החסידית, ואדרבה אשמח שיעלו באשכול גם סיפורים מסוג זה, ויתירה מכך יש סיפורים שיתקבלו באשכול זה בברכה משא"כ באשכול בני תורה, וזה עוד סיבה למה נפתח אשכול ייעודי ונהדר זה...
לא היסס החסיד ועצם את עיניו למרות הקושי המופלג לעשות זאת באוטובוס עמוס, והנהג היה מאלו ש'דופקים ברקסים' בלי חשבון.


ואכן באופן שאינו "חסידי" יש לעיין אם עדיף לעצום עינים או לראות כלפי מעלה (תרתי משמע)
כדי שלא יפול.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מוחל וסולח אמר:
לבי במערב אמר:
מוחל וסולח אמר:
אני קורא כעת שנפתח אשכול נוסף על "בני תורה המסולאים". אשמח אם אי מי יפנה אותי לאשכול.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=21628



אני חוזר בי מכל מה שכתבתי לעיל. טעיתי טעות מרה וחמורה.
(האם ההודעה הפותחת אשכול זה שונתה?)

לא חגבים ולא בעיניהם. כן הסקת מסקנות מהירה ופזיזה ממני.

(למרות שלענ"ד, ניתן היה לכתוב את הסיפורים באותו אשכול ללא חלוקה לעדות וחוגים, כי לא נראה לי ששם הוגדרה כזו חלוקה או הגדרה)
 

התנצלותך מתקבלת באהבה.
לא שונתה, כפי שתראה בציטוט הודעה זו ע"י ניקים אחרים. לדוגמא וכאן צוטט שוב ע"י.
(אכן מטבע הדברים באשכול זה שבא להדגיש את יחודיות המגזר החסידי על הנהגותיו, גם סיפורים שיש להם זיקה ישירה לאשכול בני תורה המסלאים, יהיה מי שימצא לעלותם כאן, אבל שוב ההדגש באשכול הוא הערכים הרלוונטיים לאנשי החסידות כפי שתייגתי בהודעה הפותחת.)

[רק תיקון טעות, האשכול על "בני תורה המסולאים" נפתח כבר 07 ביולי. ולא כמו שכתבת.]
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ אלישע אמר:
נכת כאן
שמירת העיינים אדוקה היא חלק נכבד מצורת החיים החסידית, ואדרבה אשמח שיעלו באשכול גם סיפורים מסוג זה, ויתירה מכך יש סיפורים שיתקבלו באשכול זה בברכה משא"כ באשכול בני תורה, וזה עוד סיבה למה נפתח אשכול ייעודי ונהדר זה...
לא היסס החסיד ועצם את עיניו למרות הקושי המופלג לעשות זאת באוטובוס עמוס, והנהג היה מאלו ש'דופקים ברקסים' בלי חשבון.


ואכן באופן שאינו "חסידי" יש לעיין אם עדיף לעצום עינים או לראות כלפי מעלה (תרתי משמע)
כדי שלא יפול.

אמנע להגיב למסביב ואתייחס לשאלה בענייניות ע"י ציטוט מאשכול אחר ששם דנו בכגון דא.
איש תלמודי אמר:
האם בנסיעה באוטובוס במקום שמצויים מכשולות בשמירת עיניים יש חובה לסגור את הווילון או שמספיק בעצימת העיניים או סיבוב הראש ?
דלכאורה הוה כהא דאמרי'   בגמ' דאי איכא דרכא אחרינא אפי' עוצם עיניו הרי הוא רשע 
דמה לי אי איכא דרכא אחרינא ומה לי אי איכא אחרינא בדרכא.

ואשמח אם יתחשבו בבקשתי הצנועה להעביר את הדיון הזה לאשכול המצוטט או באשכול חדש, שלא לסטות מיעוד האשכול שכאן. תודה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
אשמח אם יתחשבו בבקשתי הצנועה להעביר את הדיון הזה לאשכול המצוטט או באשכול חדש, שלא לסטות מיעוד האשכול שכאן. תודה.

סיפור שהועתק מאשכול אחר
סיפר הרה"ח ר' מאניס פרידמן (משלוחי חב"ד למינסוטה ומגדולי המרצים בעולם)

שכאשר הוא הי' בחור, עמד ברחוב ב'קראון הייטס' (770 וכו') ושוחח ה'מרא דאתרא של השכונה' (כך הוא אמר בסיפור, ואיני יודע למי כוונתו, אולי לרב דבורקין זצ"ל),

ובאמצע השיחה ניגשו אישה צעירה ובעלה, והאישה מפצירה בהמד"א - "בעלי לא יודע שאסור לקחת מהטשולענט עם המצקת בזמן שהסיר על האש, אולי הרב יאמר לו כדי שהוא יאמין לי!"

ענה המד"א - "רק רגע, יש כאן כמה פרטים. שמים מצקת בהסיר, ולוקחים, כן? והסיר באותו זמן על האש, כן? וכל זה את שואלת דווקא על שבת, כן?"

"כן", ענתה האישה.

אמר המד"א - "זו שאלה מורכבת, אמרו לי מה המספר טלפון שלכם".
המד"א רשם את הטלפון בפנקסו והבטיח לחזור אליהם עם תשובה לאחר שיעיין בספרים.

כשהזוג הלך, הסביר המד"א להרב פרידמן שכל ההצגה בשביל לשמור על כבוד הבעל, בעיני עצמו ואשתו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
היות ובדקתי וראיתי שאשכולות אלו כוללים גם סיפורים על גדולי ישראל, אביא לכאן סיפור נחמד שבעיני ראיתיו, אחד עשה ברית והזמין את האדמו"ר ממחנובקה שליט"א להיות סנדק, אחרי הברית האדמו"ר התיישב ללחיים, ובאמצע הלחיים חילק האדמו"ר חתיכת מזונות לכל אחד שהיה שם, הגבאים כמובן הביאו כל הזמן צלחות של עוגות מהשולחן והוא חילק בלי להסתכל בצלחת מה הוא לוקח, לפתע הגיע תור של ילד ואז ראיתי דבר מפליא, האדמו"ר לקח עוגיה, הסתכל עליה, ואז החזיר אותה לצלחת וחיפש בצלחת עוגיה עם קרם שוקולד ונתן לילד.
כמה רגישות לנפש הילד ממה הוא יהנה יותר!

בנותן טעם לצטט מה שהביא מכובדי @דוד ריזל (הפרסומאי) באשכול אחר.
הנתיבות שלום כתב במכתב, שהרבה פעמים הוא רגיל להתפלל ולבקש מה', אני מוותר על כל טובה שתגיע אלי בין בגשמיות ובין ברוחניות,
אם היא צריכה לבוא על חשבון צער של יהודי ואפילו ילד קטן.
 

כותר

משתמש ותיק
מעשה במשגיח רוחני נשוא פנים שכדרכם של יתומים בעת אמירת יזכור בשמחת תורה,
הוא נשאר בבית הכנסת ותפס מקום טוב ליד הבימה,
בחסידות זו נהוג לומר 'תפילת גשם' מיד אחרי 'יזכור', והרבי עומד על הבימה.
מיד כשנפתחו הדלתות התחילה ריצה של בחורים לתפוס מקום ליד הבימה.

אחד הבחורים העיז ותפס את המשגיח שיכול היה להיות סבא שלו,
הוא תפס אותו בגרטל שלו ומשך אותו אחורה, ונעמד במקום שלו.
רב קהילה שגם עמד שם לידו, לא יכול היה לשאת את זה.
וצעק על הבחור 'מחוצף !'
אך המשגיח היסה אותו מיד, 'אתה רוצה לעכב את המשיח ?!'
הוא לא הבין מה המשגיח מתכוון, אבל לעכב את ביאת המשיח הוא לא רצה,
ומיד הניח לבחור.
אח"כ התעשת ופנה למשגיח, מה התכוונת ? איך זה מעכב את ביאת המשיח ?
וביאר לו בשיא הרוגע והשלווה: בדורו של משיח חוצפא יסגי, הנה זה מתרחש מול עינינו ולמה לעכבו עוד.

הבן של המשגיח שמע את המעשה מפי רב הקהילה, ומאוד התפעל משפלות אביו והלך לספר זאת לאמו.
אמו אמרה לו בשבילי זה לא חידוש, אני מכירה אותו כך כל השנים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
מעשה במשגיח רוחני נשוא פנים שכדרכם של יתומים בעת אמירת יזכור בשמחת תורה,
הוא נשאר בבית הכנסת ותפס מקום טוב ליד הבימה,
בחסידות זו נהוג לומר 'תפילת גשם' מיד אחרי 'יזכור', והרבי עומד על הבימה.
מיד כשנפתחו הדלתות התחילה ריצה של בחורים לתפוס מקום ליד הבימה.

אחד הבחורים העיז ותפס את המשגיח שיכול היה להיות סבא שלו,
הוא תפס אותו בגרטל שלו ומשך אותו אחורה, ונעמד במקום שלו.
רב קהילה שגם עמד שם לידו, לא יכול היה לשאת את זה.
וצעק על הבחור 'מחוצף !'
אך המשיח היסה אותו מיד, 'אתה רוצה לעכב את המשיח ?!'
הוא לא הבין מה המשגיח מתכוון, אבל לעכב את ביאת המשיח הוא לא רצה,
ומיד הניח לבחור.
אח"כ התעשת ופנה למשגיח, מה התכוונת ? איך זה מעכב את ביאת המשיח ?
וביאר לו בשיא הרוגע והשלווה: בדורו של משיח חוצפא יסגי, הנה זה מתרחש מול עינינו ולמה לעכבו עוד.

הבן של המשגיח שמע את המעשה מפי רב הקהילה, ומאוד התפעל משפלות אביו והלך לספר זאת לאמו.
אמו אמרה לו בשבילי זה לא חידוש, אני מכירה אותו כך כל השנים.

ולא בחינם כתב 'משיח' ולא משגיח. סיפור מדהים.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מקור הסיפור מהאיש שביצע את ההעברה בפועל, ואני מכיר את הנפשות הפועלות כולן.
מספר אנונימי, ממקור אנונימי, סיפור על אדמו"ר אנונימי. מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ?​
 

שייגניסט

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שייגניסט אמר:
נדיב לב אמר:
על בני תורה המסלאים כבר נפתח אשכול, כמו גם על אנשים פשוטים ולא פשוטים.. ומה עם אחינו החסידים? אפליה?!...:)

ומהרהור למעשה 'של איש בין אנשים' פתחתי אשכול ייעודי לסיפורים נפלאים שמייחדים את אחינו החסידים, בפרט בזמננו המורכב [קורונה וכיו"ב] שעמדו לא פעם בביקורת צולבת מבית ומחוץ, נגד מנהגיהם ואורך חייהם הרוחני, וכאן המקום להראות את המציאות נכוחה, עד כמה תורת החסידות, מעשי הפרישות, הדבקות וההתלהבות הגדולה בעבודת השם, האחדות והאחווה, או מנהגיהם בקודש והמסתעף, כמו גם מלבושם וחזותם היהודית, מרוממת ומגביהתם טפח מעל פני האדמה.
ומכאן גם תבוא הבשורה הנפלאה בפורמנו הנהדר, שאת האשכול - בני תורה המסולאים - פתח חסיד שבחסידים, ואילו את האשכול שעוסק בתשבחות החסידים פתח יהודי שמעבר למתרס.. כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב.

מוזמנים לשפוך מאוצר דילכם ומה שבאמתחתכם על יהודים חסידים ופרישותם הרחק מן השורה, בחן בחסד וברחמים בעיני בשר ודם ובעיני אלוקיו. בכוונה תייגתי כמה ערכים כדי לכוון קצת את הדרך בו יצעד האשכול. בשם ה' נעשה ונצליח, ושלא תצא תקל מתח"י אכי"ר.
לא הבנתי (סליחה על בורותי בעניינים אלו) וכי החסידים הם לא יכולים להכלל כבני תורה הרי תורה שייכא לכו”ע כל הרוצה ליטול וכו’?

הבהרתי במפורש: "כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב". וכפי שציינתי כמה ערכים ששיכים בבני החסידות. חבל שלא קוראים נכוחה, ומייחסים מניע זר למי שמחפש להרבות אהבה ואחווה ולא לקנטר. אבל ניחא.

ח”ו לא ייחסתי לכת”ר שום מניע זר גם אני הקדמתי שאני שואל מתוך בורותי בעניינים אלו (כונתי על סיסמאות בין מגזרים).
ולעצם הבהרת שאלתי אכן קראתי נכוחה גם משפט זה אך עצם המשפט ”אין זה סתירה בין בני תורה לבני החסידות” משמע שישנו מגזר או מגזרים מסויימים שלהם יקרא בני תורה וישנו מגזר שנקרא בני החסידות וע”ז באה שאלתי כי לכאורה מושג בן תורה לא שייך לסיסמאות בין מגזרים אלא הוא כלפי כל יהודי באשר הוא ולזה ציינתי למאמר רבותינו כל הרוצה ליטול וכו’.
מקוה שהובהרה שאלתי ואם יצא שהערתי לא לזה התכונתי כי דנתיך לכף זכות אך אני לכשעצמי היה קשה לי משפט זה ומכך באה שאלתי.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שייגניסט אמר:
נדיב לב אמר:
שייגניסט אמר:
לא הבנתי (סליחה על בורותי בעניינים אלו) וכי החסידים הם לא יכולים להכלל כבני תורה הרי תורה שייכא לכו”ע כל הרוצה ליטול וכו’?

הבהרתי במפורש: "כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב". וכפי שציינתי כמה ערכים ששיכים בבני החסידות. חבל שלא קוראים נכוחה, ומייחסים מניע זר למי שמחפש להרבות אהבה ואחווה ולא לקנטר. אבל ניחא.

ח”ו לא ייחסתי לכת”ר שום מניע זר גם אני הקדמתי שאני שואל מתוך בורותי בעניינים אלו (כונתי על סיסמאות בין מגזרים).
ולעצם הבהרת שאלתי אכן קראתי נכוחה גם משפט זה אך עצם המשפט ”אין זה סתירה בין בני תורה לבני החסידות” משמע שישנו מגזר או מגזרים מסויימים שלהם יקרא בני תורה וישנו מגזר שנקרא בני החסידות וע”ז באה שאלתי כי לכאורה מושג בן תורה לא שייך לסיסמאות בין מגזרים אלא הוא כלפי כל יהודי באשר הוא ולזה ציינתי למאמר רבותינו כל הרוצה ליטול וכו’.
מקוה שהובהרה שאלתי ואם יצא שהערתי לא לזה התכונתי כי דנתיך לכף זכות אך אני לכשעצמי היה קשה לי משפט זה ומכך באה שאלתי.
 

לא יודע מה הדקדוק הזר הזה. הערת שלא מן הענין בטיעון זר אם בטעות או שלא, פחות משנה, במקום להתנצל או לסיים בכך, בחרת לעלות דקדוקים זרים אחרים. ניחא. וד"ב.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
@מ אלישע הועתק מיוחד בשבילך.

אם כי חייבים לומר, שרבי ישראל בער זצ"ל הלך בדרך מיוחדת מאד, גם בימיו הטובים. (מיוחדת גם יחסית לברסלב.)
הוא היגיע לשלמות מיוחדת ב"פשיטות ותמימות", ובענוותנותו הרבה החשיב את עצמו ל"כלום", ראה בתלמידיו "חברים" השוים לו לגמרי, בז לכל "פרסום של שקר", ולפעמים גם ביזה עצמו ב"מילי דשטותא". הוא "שם פס על העולם", במובן החיובי של הדבר.
הוא חי בעניות רבה, וכל חייו אסף פרוטה לפרוטה, אגורות ושקלים, אגר ואגר ולא בזבז כלום. רק לאחר פטירתו התגלה סכום עתק (איזה מליון, לא יודע כמה בדיוק) שהוא צבר! בצוואתו ביקש לקחת את כל הכסף הזה ולהדפיס בו את ספרי רבינו ותלמידיו, למכור אותם במחיר הקרן (הוצאות ההדפסה וכל הנלווה בלבד, ללא רווח) - ואז להשתמש בכסף כדי להדפיס את הספרים שוב, ואז שוב למוכרם במחיר הקרן, ובכסף להדפיסם שוב, וחוזר חלילה - למכור ולהדפיס כך עד עולם. (כיום יש גם לרבים מחסידי ברסלב הוראת קבע לקרן, וגם ה"פרוטה לצדקה" הניתנת לפני התיקון הכללי, הרבה פעמים מגיעה לקופת הקרן, שהתנהלה ע"י נכדו, הרה"צ רבי עמרם הורביץ זצ"ל)
רוב ספרי רבינו ותלמידיו הקיימים בעולם - הודפסו על ידו. אלפים ורבבות התקרבו על ידו, באופן ישיר או עקיף.
מלבד זה הותיר אחריו נכדים ונינים רבים, ההולכים בדרך רבינו המסורה.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
@מ אלישע הועתק מיוחד בשבילך.

אם כי חייבים לומר, שרבי ישראל בער זצ"ל הלך בדרך מיוחדת מאד, גם בימיו הטובים. (מיוחדת גם יחסית לברסלב.)
הוא היגיע לשלמות מיוחדת ב"פשיטות ותמימות", ובענוותנותו הרבה החשיב את עצמו ל"כלום", ראה בתלמידיו "חברים" השוים לו לגמרי, בז לכל "פרסום של שקר", ולפעמים גם ביזה עצמו ב"מילי דשטותא". הוא "שם פס על העולם", במובן החיובי של הדבר.
הוא חי בעניות רבה, וכל חייו אסף פרוטה לפרוטה, אגורות ושקלים, אגר ואגר ולא בזבז כלום. רק לאחר פטירתו התגלה סכום עתק (איזה מליון, לא יודע כמה בדיוק) שהוא צבר! בצוואתו ביקש לקחת את כל הכסף הזה ולהדפיס בו את ספרי רבינו ותלמידיו, למכור אותם במחיר הקרן (הוצאות ההדפסה וכל הנלווה בלבד, ללא רווח) - ואז להשתמש בכסף כדי להדפיס את הספרים שוב, ואז שוב למוכרם במחיר הקרן, ובכסף להדפיסם שוב, וחוזר חלילה - למכור ולהדפיס כך עד עולם. (כיום יש גם לרבים מחסידי ברסלב הוראת קבע לקרן, וגם ה"פרוטה לצדקה" הניתנת לפני התיקון הכללי, הרבה פעמים מגיעה לקופת הקרן, שהתנהלה ע"י נכדו, הרה"צ רבי עמרם הורביץ זצ"ל)
רוב ספרי רבינו ותלמידיו הקיימים בעולם - הודפסו על ידו. אלפים ורבבות התקרבו על ידו, באופן ישיר או עקיף.
מלבד זה הותיר אחריו נכדים ונינים רבים, ההולכים בדרך רבינו המסורה.


ועוד סיפור
שפעם היה רבי ישראל דוב קצת שבור.
סיפר לו הרמ"ח מסלונים על חסיד ברסלב שהיה בטבריה.
ושמע שמתקיימת תפילה על עצירת גשמים והתפלא . שאלוהו למה מתפלא.
והשיב כשאין גשם, מתפללים ויורד,
אמרו לו תעשה כך כאן. ויצא לחצר וביקש וירדו גשמים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ אלישע אמר:
ועוד סיפור
שפעם היה רבי ישראל דוב קצת שבור.
סיפר לו הרמ"ח מסלונים על חסיד ברסלב שהיה בטבריה.
ושמע שמתקיימת תפילה על עצירת גשמים והתפלא . שאלוהו למה מתפלא.
והשיב כשאין גשם, מתפללים ויורד,
אמרו לו תעשה כך כאן. ויצא לחצר וביקש וירדו גשמים.

מעניין. זה סיפור מפי שמועה או שנדפס בספרים עם תאריכים שאפשר לדייק?
 

מ אלישע

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
על בני תורה המסלאים כבר נפתח אשכול, כמו גם על אנשים פשוטים ולא פשוטים.. ומה עם אחינו החסידים? אפליה?!...:)

ומהרהור למעשה 'של איש בין אנשים' פתחתי אשכול ייעודי לסיפורים נפלאים שמייחדים את אחינו החסידים, בפרט בזמננו המורכב [קורונה וכיו"ב] שעמדו לא פעם בביקורת צולבת מבית ומחוץ, נגד מנהגיהם ואורך חייהם הרוחני, וכאן המקום להראות את המציאות נכוחה, עד כמה תורת החסידות, מעשי הפרישות, הדבקות וההתלהבות הגדולה בעבודת השם, האחדות והאחווה, או מנהגיהם בקודש והמסתעף, כמו גם מלבושם וחזותם היהודית, מרוממת ומגביהתם טפח מעל פני האדמה.
ומכאן גם תבוא הבשורה הנפלאה בפורמנו הנהדר, שאת האשכול - בני תורה המסולאים - פתח חסיד שבחסידים, ואילו את האשכול שעוסק בתשבחות החסידים פתח יהודי שמעבר למתרס.. כמו"כ אי"ז סתירה בין בני תורה לבני החסידות, אבל יש הדגשים מיוחדים שיש בזה ואין בזה וד"ב.

מוזמנים לשפוך מאוצר דילכם ומה שבאמתחתכם על יהודים חסידים ופרישותם הרחק מן השורה, בחן בחסד וברחמים בעיני בשר ודם ובעיני אלוקיו. בכוונה תייגתי כמה ערכים כדי לכוון קצת את הדרך בו יצעד האשכול. בשם ה' נעשה ונצליח, ושלא תצא תקל מתח"י אכי"ר.


רציתי לכתוב אבל סיפורים שכבר כתובים לשם מה לכתוב (רק תוספת פרטים)
על שני צדיקים שליט"א ונעלם.
יש סיפור על צדיק אחד שהכינו לו בית בבנין חדש, והתנגד לאינטרקום.
כי הגמרא אומרת שקשה לעני להכנס בכזו דלת.
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מ אלישע אמר:
נדיב לב אמר:
@מ אלישע הועתק מיוחד בשבילך.

אם כי חייבים לומר, שרבי ישראל בער זצ"ל הלך בדרך מיוחדת מאד, גם בימיו הטובים. (מיוחדת גם יחסית לברסלב.)
הוא היגיע לשלמות מיוחדת ב"פשיטות ותמימות", ובענוותנותו הרבה החשיב את עצמו ל"כלום", ראה בתלמידיו "חברים" השוים לו לגמרי, בז לכל "פרסום של שקר", ולפעמים גם ביזה עצמו ב"מילי דשטותא". הוא "שם פס על העולם", במובן החיובי של הדבר.
הוא חי בעניות רבה, וכל חייו אסף פרוטה לפרוטה, אגורות ושקלים, אגר ואגר ולא בזבז כלום. רק לאחר פטירתו התגלה סכום עתק (איזה מליון, לא יודע כמה בדיוק) שהוא צבר! בצוואתו ביקש לקחת את כל הכסף הזה ולהדפיס בו את ספרי רבינו ותלמידיו, למכור אותם במחיר הקרן (הוצאות ההדפסה וכל הנלווה בלבד, ללא רווח) - ואז להשתמש בכסף כדי להדפיס את הספרים שוב, ואז שוב למוכרם במחיר הקרן, ובכסף להדפיסם שוב, וחוזר חלילה - למכור ולהדפיס כך עד עולם. (כיום יש גם לרבים מחסידי ברסלב הוראת קבע לקרן, וגם ה"פרוטה לצדקה" הניתנת לפני התיקון הכללי, הרבה פעמים מגיעה לקופת הקרן, שהתנהלה ע"י נכדו, הרה"צ רבי עמרם הורביץ זצ"ל)
רוב ספרי רבינו ותלמידיו הקיימים בעולם - הודפסו על ידו. אלפים ורבבות התקרבו על ידו, באופן ישיר או עקיף.
מלבד זה הותיר אחריו נכדים ונינים רבים, ההולכים בדרך רבינו המסורה.


ועוד סיפור
שפעם היה רבי ישראל דוב קצת שבור.
סיפר לו הרמ"ח מסלונים על חסיד ברסלב שהיה בטבריה.
ושמע שמתקיימת תפילה על עצירת גשמים והתפלא . שאלוהו למה מתפלא.
והשיב כשאין גשם, מתפללים ויורד,
אמרו לו תעשה כך כאן. ויצא לחצר וביקש וירדו גשמים.

מעניין. זה סיפור מפי שמועה או שנדפס בספרים אם תאריכים שאפשר לדייק?
כעין זו הגירסה ששמעתי בסלונים (ובברסלב ללא השורה הראשונה)

חלק מהסיפור כאן
הרמ"ח קרב את רבי ישראל אודסר ודאג לו (אע"פ שרבי ישראל לא החזיק מ"סלונים")
ופעם לא יכל רבי ישראל לסבול ואז סיפר לו



 
 

ידידיה

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
אחד שהכינו לו בית בבנין חדש, והתנגד לאינטרקום כי הגמרא אומרת שקשה לעני להכנס בכזו דלת.
באינטרקום העני יכול להכנס ע"י צלצול ומפורש בגמרא שבכה"ג מעליותא היא וכופין בני החצר זא"ז לעשותו
 
 

כותר

משתמש ותיק
במרכז הבית של רבי מתתיהו לוריא זצ"ל עמד ארון,
על דלת הארון הייתה תלויה מראה גדולה.
פעם הראו לו תמונה שלו יושב עם שאר זקני החסידים והוא לא הכיר את עצמו,
למרות שעבר כמה פעמים כל יום ליד הארון הזה.

היה פעם שחיפשו 'ארון קודש' זמני לישיבת סלונים, הנתיבות שלום אמר שראוי ארון קדוש זה,
להיות משכן כבוד לספר התורה בישיבה.
 

כותר

משתמש ותיק
רבי מענדל וויג מזקני החסידים שבטבריה, כל ימיו היה עובד את ה' בתפילה.
כיון שרבו ה'דברי שמואל' אמר לו שזה תפקידו בחיים.
גם סיפור התקרבותו לסלונים, היה מפעם אחת ששמע את החסיד רבי לייז'ע רוזובסקי אומר 'השכיבנו' ביום חול.

לעת זקנותו כשבא להסתופף בצילו של האדמו"ר בעל הברכת אברהם בירושלים,
בספסל לידו התפלל אברך צעיר,
פעם אחרי התפילה בשבת, העיר לאברך על כל שישב בעת המזמורים שקודם ברוך שאמר,
(מנהג חסידי סלונים לעמוד בכל התפילה)
האברך התנצל בפניו שהוא גר רחוק בבר אילן מהלך של רבע שעה לכן הוא עייף אחרי הדרך ובתחילת התפילה הוא צריך לשבת.
אמר לו ר' מענדל: אתה צודק, אבל לשבת הבאה תשכור דירה כאן ליד ביהכנ"ס כדי שיהיה לך כח לעמוד כל התפילה.

כ"כ היה חשוב בעינו כל תפילה, ולתומו היה פשוט לו ששווה לשכור דירה סמוך לישיבה, בשביל להתפלל תפילה אחת יותר טובה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
במרכז הבית של רבי מתתיהו לוריא זצ"ל עמד ארון,
על דלת הארון הייתה תלויה מראה גדולה.
פעם הראו לו תמונה שלו יושב עם שאר זקני החסידים והוא לא הכיר את עצמו,
למרות שעבר כמה פעמים כל יום ליד הארון הזה.

היה פעם שחיפשו 'ארון קודש' זמני לישיבת סלונים, הנתיבות שלום אמר שראוי ארון קדוש זה,
להיות משכן כבוד לספר התורה בישיבה.

יש סיפור דומה על המהר"י אסאד כמדומני, שביקר פעם בארמון המלוכה, ולמראה דמותו הנשקפת ממראות האולם, שאל מי זה?
חפשתי את המקור לסיפור שראיתי בעבר [לא בפורום אף שהוזכר מקצת זה] ועד כה לא מצאתי. ואולי יעלו החברים.
 

כותר

משתמש ותיק
רבי אשר אורקוביץ - דמות שעוד זכיתי להכירו ולהסתופף מעט בצילו,
דמות של חסיד מלפני המלחמה.
כל סדר היום שלו היה ביישוב הדעת, ולא היה לו בעולמו שום דבר חוץ מתורה ותפילה.

היה קם בשעת בוקר מוקדמת, לובש כובע וחליפה וגארטיל, ואומר ברכות השחר,
אנחנו יכולים לכרוך את כל ברכות השחר ב2 מילים, אבל אצלו כל ברכה התחלקה למילים, וכל מילה הייתה עבודה שלימה,
ראיתי עליו במוחש את מאמר הבעש"ט 'בא אל התיבה' - היכנס לתוך התיבה.
כל כולו היה מרוכז בתיבת 'ברוך' משסיימה הפנה את כל חושיו לתיבת 'אתה' וכן הלאה על זה הדרך.

אני הכרתי אותו לעת זקנותו, שכל פסיעה הייתה בשובה ונחת, וכן כל תנועה, הרתיח מים בקומקום והכין לעצמו קפה.
סדר ההכנה לתפילה נמשך שעות. והיה צריך לנוח מעט באמצע.
בשעה 11.30 בערך הוא היה יורד מביתו ברחוב סלנט 12 לכיוון השטיבלאך במאה שערים עם טלית ותפילין וממלמל בשקט לעצמו.

חברי האזין פעם ושמע אותו אומר "רבונו של עולם מרא דכולה עלמא, אוו בין איך ? און אוו ביסטו ?' וכו', נוסח תפילה מאחד הצדיקים.
הכל כדרכו ביישוב הדעת מילה במילה.
אחד סיפר שראה אותו בערב פסח בשעה 2 בשטיבלאך מונה באצבעותיו: הצרי, והציפורן, החלבנה. כל ימיו היה תמים בעבודתו.
בערך בשעה 2 היה חוזר לביתו. בחור היה מביא לו מנה מאחרת צהריים בישיבה.
כמה פעמים זכיתי ללמוד לפניו, הוא היה חוזר על כמה קטעים מסוימים. וכל פעם מסביר כל מילה במתינות כאילו זה פעם ראשונה שהוא לומד את זה.
היה לו קטע גמרא בשבת דף צ בערך נדמה לי בתחילת עמוד על הוצאה ורש"י שם.
קטע אוה"ח ואתחנן וידעת היום, היה קורא את השאלה 'צריך לדעת מה ידיעת יום מיומיים' ועובר לתירוץ השישי על חשבון הנפש
- את זה היה לומד כל לילה לפני השינה.
כל שנה לפני פסח היה לומד שיר השירים עם פירוש רש"י.

זכיתי לישון עמו גם בלילות ולפעמים גם בחדרו. הלך לישון נדמה לי אחרי 12 בלילה.
הקר"ש שעל המיטה זה היה 'עבודה' ככל העבודות, אמר קפיטל נא בתהילים, וחרוט באזני איך שחזר על המילים:
תגלנה, תגלנה, תגלנה עצמות דיכית, ושוב תגלנה עצמות דיכית.
היה בעל יסורים עבר את מאורעות השואה וניצל בניסים, נדמה לי שאיבד שם את אשתו הראשונה, ולא היו לו ילדים.

בכל פעם שהלך לשירותים גם באמצע השינה. לברכת אשר יצר היה לובש כובע וחליפה וגרטיל.
(יש לציין שבשנותיו האחרונות ממש כשהתגורר אצל ר' יחזאל וינברג היה זריז יותר)
 

כותר

משתמש ותיק
אזכיר כמה ווארטים ששמעתי מרבי אשר אורקוביץ.
1. פעם באתי אליו אחרי שעבר אירוע מוחי, בתקופה שהחל להתאושש. ואמר אז בקומו משנתו: צדיקים אמרו שמי שלא מדבר לשון הרע על אחרים,
גם אחרים לא מדברים עליו לשון הרע.
2. כל שנה כשנסעתי בחודשי החורף לבני ברק, הנתיבות שלום היה אומר לי אגוטען גלות, וחשבתי לעצמי, מה גלות יש בזה, הלא אני מתארח בבית טוב עם אנשים מסורים ?
עתה שמתי לב שבתפילה כשיוצאים מהסוכה מבקשים שהיציאה לסוכה תיחשב לי "כאילו הרחקתי נדוד", כי הקב"ה מחשיב כל צער קטן.
3. בזמירות למוצ"ש "קולי בל יונטל" מה הפשט ? האור החיים מסביר ברדת משה 'קול ענות אנוכי שומע' שאחרי שאדם חוטא משתנה קולו, והיה מעשה אצל הרה"ק מאפטא שלא הרשה לילדים שהיו שרים קבוע בשולחנו לשיר, עד שהתברר כי השתנה הקול שלהם מחמת שקראו בעיתונים חילוניים בהמתנה לרופא.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
היה יהודי זקן ותשוש ששמעוהו בירידתו למקוה שאומר לעצמו "תלך עוד פסיעה תקבל סוכריה"
ובפסיעה הבאה שוב אמר כך. עד שסיים לרדת למקוה.
ואז הוציא "אצבע משולשת" ואמר לעצמו "סוכריה אחת לא תקבל"
(שמעתי בסע' שבע ברכות וד"ל)
 
חלק עליון תַחתִית