יחיד ורבים
משתמש ותיק
נוריאל עזרא אמר:שמעתי שהגרי"מ פיינשטיין זצ"ל היה מסביר מדוע יש אנשים שאוהבים לספר סיפורי מעשיות במוצאי שבת, ואמר שמכיוון שע"ה אינו משקר בשבת, הרי שיש להם דחף לומר את כל מה שנמנעו ממנו במהלך השבת.
(העתקתי מדברי הרב רפאל סויד כאן: https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=21220&p=343736#p343736)
דבר זה נפוץ בשם הרה"ק רבי יואל מסאטמר, שכידוע לא סבל סיפורים מסויימים שלדעתו לא היו ולא נבראו, או שההוספות בהם מרובות על העיקר.
(בספרו ויואל משה הוא מסביר כי למרות שחלק ניכר מהסיפורים כן התרחשו, אך הוא חושש מכל מיני הוראות למעשה שיוציאו מהסיפורים).
נפוצים בשמו כמה וכמה אמרות כנף בהקשר ל'סיפורי מלוה מלכה' וכדומה:
א) הווארט שהוזכר כאן בשם הגרי"מ פיינשטיין.
ב) בזמירות מלוה מלכה מזמרים "איש חסיד היה" (- א חסידישע מעשה"), ותיכף אומרים "ופרח לו איש האמת", כי בסיפורים מעין אלו אין הרבה מן האמת.
ג) הטעם שמספרים סיפורי צדיקים במוצאי שבת, כי חמין במוצ"ש מלוגמא, ובדרך כלל הסיפורים טריים וחמים מהתנור...
ד) פעם ביקש להוכיח כי כל "בעל מספר" מוסיף לסיפור מלח ופלפל כמיטב דמיונו וכושר המצאתו. מה עשה, סיפר סיפור לגבאים, ואח"כ ביקש שכל אחד יחזור בפניו על הסיפור, והכל נוכחו לראות כי כל אחד הוסיף משהו על הסיפור.. (יתכן שגם סיפור זה הומצא ע"י מאן-דהו...).
ה) פעם סיפר על עשר שודדים שביצעו ביניהם חלוקת עבודה: חמשה יוצאים לשדוד וחמשה נשארים לשמור על הרכוש. פעם התאספה החמישייה שתפקידה היה לשדוד, והחליטה כי החלוקה אינה הוגנת; הם מזיעים ועובדים קשה לחפש אנשים ולהרוג אותם מבלי שיתגלו או ייפגעו, ואילו החמישייה השנייה נחה לה על זרי הדפנה וכל תפקידם מסתכם בשמירה בלבד. נמנו וגמרו כי בשובם ממסע הצייד יתנפלו ויהרגו את חמישיית השומרים והם יקחו לעצמם את כל הרכוש ויתחילו לחיות כבני אדם. בינתיים התאספה חמישיית השומרים ואמרה: למה לנו להמשיך לשמור כאן כל החיים, הבה נכניס רעל במאכלים של חמישיית השודדים, וכאשר ימותו נקח לעצמנו את כל השלל ונתחיל לחיות כבני אדם.. ואמנם כך הווה, חמישיית השומרים נהרגו על ידי חבריהם השודדים, ואח"כ מתו הם עצמם ע"י המאכלים המורעלים שהכינו להם הנרצחים לפני מותם, וכך נהרגו כולם.
מעשייה נאה, אלא שאליה וקוץ בה: אם כולם נהרגו, מי סיפר את הסיפור?
ומכאן הסיק הרבי שכך מסתובבים להם הרבה סיפורים שאין להם שחר, וכל קשר בינם לבין המציאות קלוש מאד.
מובן כי אין בכך משום עילה לזלזל בכל הענין של סיפורי צדיקים, אך יש לדעת לא לקבל כל סיפור בלא מקור מוסמך, ובפרט אם יש בו מסר מוזר או שאינו מתאים עם גדרי ההלכה וכדו'.
וראו כאן